1. בקשה להארכת מועד ובקשה לביטול פסק הדין המשלים מיום 10/2/11 בגדרו אושר הסדר פשרה שהושג בין מסעאדה חמזה (התובע והמשיב 2 כאן) לבין הקרן הקיימת לישראל (נתבעת 2, המשיבה 1 כאן).

חשוב לציין כי הבקשה מתייחסת רק לפסק הדין המשלים מיום 10/2/11 אולם אין כל בקשה לביטול פסק הדין הראשון מיום 24/10/06. ודוקן, שני פסקי הדין ניתנו בהיעדר הגנה ובהיעדר התייצבות מצדו של המבקש.

2. בבקשתו טוען המבקש כי רק באקראי נודע לו על פסק הדין המשלים. כן הינו טוען כי מעולם לא זומן לדיון ולא ידע על ההליכים למתן פסק הדין המשלים. בבקשה ובתצהיר אין פירוט מתי נודע למבקש על פסק הדין המשלים.

3. המבקש נקט גם בהליך נוסף לביטול פסק הדין, הליך שלא צלח. ביום 23/10/11 הגיש המבקש תובענה למתן פסק דין הצהרתי בו עתר לביטול פסק הדין המקורי מיום 24/10/06, לביטול פסק הדין שאישר הסכם פשרה בבית המשפט העליון ביום 11/5/09 (ע"א 10248/06) ולביטול פסק הדין המשלים. המבקש הגיש גם בקשה לבית המשפט העליון לביטול הסכם הפשרה שהושג בין התובע לקרן הקיימת (בקשה מיום 28/6/11). גם הבקשה זו נדחתה.

4. המבקש לא מפרט בבקשתו ובתצהיר שצירף לה מדוע "נזכר" לבקש את ביטול פסק הדין המשלים כעת כאשר ברור כי ידע על מתן פסק הדין כבר בשנת 2011 (לכל המאוחר בעת שהגיש את תביעתו בתיק 28467-10-11 (ביום 23/10/11).

5. המבקש ידע על הסכם הפשרה שהושג בבית המשפט העליון שהרי הגיש בקשה לביטולו. בפסק הדין שאישר את הסכם הפשרה נקבע בין היתר כי התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי "לקבלת הערכת שמאי לצורך צמצום הסכם החליפין שבין המערערת לבין הנתבע מס' 2 (המבקש כאן) בהתאם לאמור בסעיף 63 לפסק הדין".

משמע, המבקש ידע כי צפוי להתנהל הליך נוסף בבית משפט זה במסגרת הנזק המקורי. למרות זאת, המבקש לא עשה מאום, לא הגיש כל בקשה ולא התייצב לדיון.

6. פסק הדין המשלים הינו פרי של אותו הסכם הפשרה והוא ניתן לצורך מימוש הסכם הפשרה ולאחר שהתקבלה הערכת השמאי. נזכיר כי בסעיף 63 לפסק הדין המקורי נקבע כי המקרקעין שיועברו למבקש על פי הסכם החליפין יצומצמו באופן יחסי ו"בהתאם להקטנת השטח והשווי על פי פסק דין זה". ההחלטה בדבר צמצום הסכם החליפין אינה החלטה עצמאית אלא הינה תוצאת פסק הדין מיום 24/10/06, פסק דין שניתן בהיעדר התייצבות.

7. חשוב גם לציין כי עם קבלת החלטת בית המשפט העליון שנתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה נקבע דיון בבית משפט זה. במסגרת הדיון מונה השמאי ברלינר להערכת שווי החלקים השונים. ספק בעיני אם היה צורך לזמן את המבקש לדיון זה, דיון שהינו המשכו הישיר של פסק הדין המקורי ופסק הדין של בית המשפט העליון ששניהם ניתנו בהעדר התייצבות של המבקש.

8. די בכל האמור ובאיחור העצום בהגשת הבקשה לביטול כדי להצדיק את דחיית הבקשה. זאת ועוד, המבקש סומך טענותיו על חוות דעתו של השמאי אגבריה יוסף ממנה מבקש הוא ללמוד כי נערכותיו של השמאי ברלינר הינן מוטעות. חוות הדעת של השמאי אגבריה, אליה מפנה המבקש, עוסקת בחלקה אחרת ולא בחלקות נשוא פסק הדין המשלים (ראו סעיף 9(ה) לבקשה מס' 8). ספק אם חוות דעת זו יכולה לשמש בסיס לטענותיו של המבקש ואין הסבר מדוע לא הוצגה חוות דעת המתייחסת לחלקות נשוא פסק הדין המשלים.

9. לאור כל האמור הנני דוחה את הבקשה. המבקש ישלם למשיב 2 הוצאות בסך של 2,000 ₪.

ניתנה היום, א' תמוז תשע"ג, 09 יוני 2013, בהעדר הצדדים.