פסק דין זה ניתן בהתאם לסעיף 15(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

נתוני רקע

1. התובעת היא חברה הרשומה כחוק בישראל המנהלת מוסך. מזה שנים משמשת הנתבעת 2 כסוכנות הביטוח שלה בתחומים רבים. הנתבע 1 (להלן, גם "חמד") הוא מנהלה של הנתבעת 2 ובפועל, איפוא, הוא סוכן הביטוח של התובעת. מן הנתונים שבפניי עולה כי חרף הסכסוך שהתגלע בפרשה זו בין התובעת לחמד, הנה ממשיכים יחסי העבודה בין בעלי הדין, בתחומים שונים, עד עצם היום הזה.

2. הנתבעת 3 (להלן, גם "הפניקס") והנתבעת 4 (להלן, גם "כלל") הן חברות הרשומות כחוק בישראל ועיסוקן בביטוח. אין עוררין כי במועדים הצריכים לעניין תביעה זו הייתה התובעת מבוטחת אצל כלל מ- 1.4.03 ועד 31.3.04 והיא הייתה מבוטחת אצל הפניקס מיום 27.5.04 ועד 31.3.05. אף אין עוררין כי בכל המועדים הרלוונטיים הנ"ל היה חמד סוכן ביטוח הן של כלל והן של הפניקס. דומה שאין מחלוקת רצינית בכך שחמד היה המוציא והמביא בענייני הביטוח של התובעת. אכן ההחלטה להעביר את הביטוח מכלל לפניקס הייתה החלטתו של חמד, שאושרה על ידי התובעת, הגם שיש חילוקי דעות באשר למניעי העברה זו.

3. אחד מלקוחותיה של התובעת, מר סעדי חסן (להלן – "סעדי"), הסתכסך עם התובעת בעקבות שירותה של התובעת לו. כתוצאה מכך אין עוררין שביום 19.1.05 הוא הגיש תביעה לבית משפט זה נגד התובעת ב-ת.א. 1752/05 אשר נדונה והוכרעה על ידי כב' השופטת שרון- נתנאל (להלן – "תביעת סעדי"). בלב תביעת התובעת נטען כי משהוגשה תביעת סעדי היא פנתה לפניקס ולכלל לקבלת כיסוי ביטוחי לה, באמצעות חמד. פנייה זו סורבה. נטען כי חמד המליץ לתובעת להתמודד בעצמה עם תביעת סעדי, אשר נחזתה לתובעת מלכתחילה כמופרכת, על מנת ששאלת הכיסוי הביטוחי תישקל לאחר ההכרעה בה. ביום 29.4.08 ניתן פסק דינה של השופטת שרון-נתנאל בתביעת סעדי. ידו של סעדי הייתה על העליונה. משום כך חזרה ופנתה התובעת לקבלת דמי ביטוח המתחייבים כתוצאה מכך. גם דרישה זו סורבה.

4. לנוכח כל אלו הוגשה התובענה הכספית שבפניי. ככל שעסקינן בכלל והפניקס (להלן, גם "המבטחות") נטען, ולו על דרך החליפין, כי הן, ולמצער מי מהן, חייבות מכוח הפוליסה הרלוונטית לשפות את התובעת, בגדר חבותן הביטוחית. מכל מקום, הן ככל שעסקינן במבטחות והן ככל שעסקינן בחמד ובנתבעת 2, נטענו טענות רשלנות, הטעיה ועשיית עושר ולא במשפט. נטען, בין השאר, כי הן עוולו בכך שלא ניתן לתובעת כיסוי ביטוחי הולם, לא יידעו את התובעת בדבר הכיסויים הביטוחיים הנדרשים לה, ולא עמדו לצד התובעת לעת פקודה, כאשר הוגשה נגדה תביעת סעדי.

הנתבעים 1, 2 ו- 4, במאוחד, התגוננו בפני התביעה. במהלך הדיון הסתבר שהנתבעת 4, היא כלל, אף מבטחת את אחריותם המקצועית של חמד והנתבעת 2, זולת טענת הביטוח הנטען של התובעת אצלה. הפניקס, בנפרד, התגוננה אף היא בפני התביעה.

5. הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות וכל המצהירים נחקרו על תצהיריהם. מטעם התובעת נמסר תצהיר מנהלה, הוא מר אפרים מזרחי (להלן – "אפרים") ובתו, גב' ליענה מזרחי. מטעם חמד והנתבעת 2 הוגש תצהירו של חמד. מטעם כלל הוגש תצהירה של גב' טל זילברשטיין, ראש צוות תביעות רכוש וצד ג' במחלקת חבויות אצלה. מטעם הפניקס הוגש תצהירו של מר שלמה גרינברג (להלן – "גרינברג"), אשר בזמנים הרלוונטיים שימש כמנהל סניף מרחב הצפון אצלה.

6. אחר כל אלו הונחו בפניי סיכומי טענות ב"כ הצדדים. לבקשתו של ב"כ התובעת אף הונח בפניי מחזור סיכומים שני.

7. בחנתי מכלול חומר הראיות והטענות. אכן ב"כ הצדדים השפיעו עליי, זה בכֹה וזה בכֹה, טיעונים לרוב. בגדר פסק דיני זה, כך החלטתי, לא אדרש לכל טיעון וטיעון. די לי בכך שמכל מקום, כמבואר להלן, הרי יהא הדבר אשר יהא, דין תביעת התובעת, כנגד כל הנתבעים, להידחות. לנוכח זאת אדרש, איפוא, לסוגיות הצריכות לפנים שהוליכו להכרעתי.

לעניין התשתית העובדתית המוסכמת והשנויה במחלוקת

8. כאמור, הונחו בפניי פוליסות הביטוח של התובעת בכלל ובפניקס. לשיטתה של התובעת פוליסות ביטוח אלו היו בעלות תחולה נרחבת ביותר, ואמורות היו לכסות את מכלול פעילותה של התובעת כמנהלת מוסך. מכל מקום, כך הטענה, פוליסות אלו אמורות היו להעניק כיסוי לתובעת, לעניין תביעת סעדי.

9. אף אין עוררין שמשעה שהוגשה נגד התובעת תביעת סעדי, מסר על כך מזרחי הודעה לחמד. כאמור, לגרסתו של מזרחי יעץ לו חמד שהתובעת תתגונן בפני תביעת סעדי בכוחות עצמה על מנת ששאלת הכיסוי הביטוחי תחזור ותידון, ככל שידה של התובעת תהא על התחתונה. גרסתו של חמד שונה. הוא מוסר כי הואיל ושעה שהוגשה תביעת סעדי הייתה התובעת מבוטחת בפניקס הוא הפנה את התביעה לפניקס, ולא לכלל, שהרי אותה עת כבר התובעת לא הייתה מבוטחת אצלה. חמד טוען שהפניקס דחתה את התביעה לתגמולי ביטוח, הן משום שאין כיסוי ביטוחי בגין מנוע משופץ והן משום שאין כיסוי רטרואקטיבי בפוליסה.

כתוצאה מכך התקיימה פגישה בין מזרחי וחמד. בפגישה זו הבהיר חמד כי ככל שעסקינן בסוגיית הרטרואקטיביות, הוא ביקש לחזור ולפנות לפניקס. כך, לנוכח הבטחה שניתנה לו על ידי גרינברג, ושתפורט להלן. ואולם היה זה מזרחי שהיה נחרץ בדעתו שהתובעת תנהל את הגנתה נגד תביעת סעדי, כך משום סברתה שאין בתביעת סעדי כל ממש, שמא היא פועל יוצא של מעשה נוכלות וסחטנות של סעדי.

10. חמד, בתצהירו, ציין כי העברת הביטוח מכלל לפניקס הייתה הואיל וכלל סירבה להמשיך ולבטח את התובעת בסיכוני פריצה למוסך, בעוד הפניקס הסכימה לכך. במקביל לכך, והגם שלא בתצהירו אלא אך בעדותו, הוברר לי כי במועדים הרלוונטיים גרינברג, שהיה בעל תפקיד בכיר בכלל, עבר לפניקס, שם שימש כמנהל סניף מרחב הצפון שלה. לנוכח זאת פנה גרינברג לסוכנים אותם הוא הכיר, ובהם חמד, והציע להם להעביר את ביטוחיהם מכלל לפניקס. ככל שעסקינן בתובעת, ואף בהקשר למשא ומתן כולל זה, טען חמד בתצהירו שגרינברג הבטיח לו הן רצף ביטוחי לתובעת, ומכל מקום לכך שהתובעת לא תיפגע מן המעבר בין חברות הביטוח כלל לפניקס.

פסק דינה של השופטת שרון-נתנאל

11. כפי שיבואר להלן הרי עצם קבילותו של פסק דינה של השופטת שרון-נתנאל שנויה במחלוקת, ועוד אכריע בעניין זה בהמשך. מכל מקום ראוי עתה לבחון את מסכת הסכסוך שנגולה בין סעדי לתובעת בתביעת סעדי, לאור הכרעתה של השופטת שרון-נתנאל בפסק דינה מיום 29.4.08.

12. מפסק הדין למדתי שסעדי רכש מן התובעת מנוע חדש אשר הותקן ברכבו ביום 2.1.04. מנוע זה היה משופע בתקלות לרוב. נטען, איפוא, כי המנוע האמור היה מנוע משומש ולא מנוע חדש. בעקבות זאת הובא רכבו של התובע למוסך התובעת ביום 7.4.04 ונמסר לתובע ביום 8.4.04 לאחר שהמנוע הראשון הוחלף במנוע אחר, כשהמנוע האחר הוא מנוע חדש (להלן – "המנוע השני"). ואולם, אף המנוע השני היה משופע בתקלות לרוב. שמאי מטעם סעדי הראה שהמנוע השני אינו מנוע חדש אלא אף הוא מנוע משופץ.

לא אדרש, איפוא, למכלול הטענות והטענות-שכנגד בפסק הדין. מכל מקום השופטת שרון- נתנאל קבעה כי בניגוד למצג שהוצג לסעדי שהוא רוכש מן התובעת מנוע חדש, הרי "לא הוסבר לו שמדובר במנוע אשר נרכש בחלקים ומורכב בארץ" (סעיף 15). ועוד קבעה השופטת, ש"הוכח להנחת דעתי, כי המנוע שהורכב ברכבו של התובע לא היה מנוע חדש, דהיינו – מנוע שהרכב בארץ מחלקים חדשים בלבד" (סעיף 19). לעניין מחלוקת שהתגלעה בין בעלי הדין שבפניה, באשר למצגים הנטענים בעניינו של מנוע זה, היא רשמה ש"בעיני הדיוט, מנוע חדש, כשמו כן הוא – מנוע המובא חדש ומושלם מהיצרן. לפיכך – היה על הנתבעת להסביר לתובע, הסבר היטב, כי ברכבו יותקן מנוע המורכב מחלקים מיובאים וכי חלקם אינו מסומן בסימוניו של היצרן ויכול להיות ממקורות אחרים (כפי שהעיד מזרחי עצמו)" (סעיף 29).

לסוגיות של התיישנות

13. בכתב הגנה מתוקן של הנתבעים 1, 2 ו- 4 נטען כי ככל שעסקינן בכלל דין התביעה להיות מסולקת על הסף מפאת התיישנות. ממילא לא נשמעה טענת התיישנות, ככל שעסקינן בנתבעים 1 ו-2. ככל שעסקינן בהגנתה של הפניקס לא נטענה בכתב ההגנה כל טענת התיישנות. רק מן הטעם האמור לא אדרש לטענת הפניקס, המאמצת בסיכומיה את טענת ההתיישנות של כלל, הגם צדקתה המהותית, לו הייתה נטענת במפורש בכתב הגנתה של הפניקס, דהיינו בהזדמנות הראשונה.

14. נהיר לי כי טענת ההתיישנות של כלל ראויה ונכונה. סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, מורה כי "תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח". מנגד התובעת נסמכת על הוראת סעיף 70 לחוק הנ"ל המורה ש"בביטוח אחריות, התביעה לתגמולי ביטוח אינה מתיישנת כל עוד לא התיישנה תביעת הצד השלישי נגד המבוטח". לעניין מהות ביטוח אחריות, כך מורה סעיף 65 לחוק הנ"ל, "בביטוח אחריות חייב המבטח לשפות בשל חבות כספית שהמבוטח עשוי להיות חייב בה לצד שלישי; מקרה הביטוח חל ביום שבו נולדה עילת החבות האמורה".

15. לעניין היחס בין הוראות אלו של החוק הנ"ל ניתנה הדעת ב-ע"א 6945/98 "משמר" – חברה לשמירה ביטחון ושירותים בע"מ נ' קלר קסטיאל, פ"ד נו(5) 170, כפי שאושרה ב-דנ"א 5916/02 "משמר" – חברה לשמירה ביטחון ושירותים בע"מ נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (במאגרי "נבו"), וכן בפסק דינו של כב' השופט ענבר ב-בש"א (י-ם) 1945/05 מיכל דורון ואח' נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח' (במאגרי "נבו") ממנו בדעתי להקיש לעניין הפרשה שבפניי.

16. השופט ענבר מצביע על כך שככל שעסקינן בביטוחי אחריות נוצרה בעיה מיוחדת בחוק הנ"ל. שהרי הצד השלישי רשאי להגיש תביעה בגין אחריותו הנטענת של המבוטח, בתוך תקופת ההתיישנות הרגילה בת שבע השנים, משמע אף בחלוף תקופת ההתיישנות המקוצרת לפי החוק הנ"ל, שהיא בת 3 שנים. משום כך "במצב דברים זה עלול המבוטח למצוא עצמו מול שוקת שבורה, שהרי כאשר תביעת הצד השלישי נגדו תוגש לאחר חלוף 3 שנים ממקרה הביטוח, תביעתו שלו כלפי המבטח כבר עלולה להתיישן". משום כך נוצר הרציונאל לחקיקתו של סעיף 70 הקובע ש"בביטוח אחריות, התביעה לתגמולי ביטוח אינה מתיישנת כל עוד לא התיישנה תביעת הצד השלישי נגד המבוטח".

ואולם, משעה שיודע המבוטח על הגשת תביעת הצד השלישי כנגדו, ראוי לחזור לגדרו של הכלל שבסעיף 31 לחוק הנ"ל. שהרי "משהגיש הצד השלישי את תביעתו קודם שהתיישנה תם פועלו של הסייג שבסעיף 70 לחוק ועל המבוטח להגיש את תביעתו שלו נגד המבטח תוך שלוש שנים, בהתאם לכלל הקבוע בסעיף 31" (סעיף 18).

17. משמע, בנדוננו ידעה התובעת על הגשת תביעת סעדי, מיום שהוגשה ביום 19.1.05, והרי הדבר גלוי וידוע למקרא נספחי כתב התביעה. תביעתה הוגשה ביום 31.5.09, משמע בחלוף שלוש שנים מיום ידיעתה על הגשת כתב התביעה. ממילא היא התיישנה אותה עת. ברי שעילת התביעה לא נולדה לעת מתן פסק הדין, כטענתה השגויה של התובעת, אלא מיום 19.1.05. ממועד זה ואילך אמורה הייתה התובעת לנקוט בהליכים נגד כלל, ככל שרצתה בכך. כך, אם על דרך של הגשת הודעת צד ג' , בגדרה של תביעת סעדי, למקרה שידה תהא על התחתונה, כפי שכך קרה כמסתבר. כך, אם על דרך של הגשת תביעה עצמאית נגד כלל.

18. ומשכך אין לי צורך להידרש ליתר הסוגיות הצריכות לעניין חבותה של כלל, משעה שדין טענת ההתיישנות של כלל להתקבל. מעבר לדרוש אציין כי בדרך העסקים הדיונית הרגילה, ועל מנת לשמור על זכויותיו של התובע המתוודע ברגיל לטענת ההתיישנות בגדר כתב ההגנה, שמורה זכותו למסור תגובתו לטענה זו בגדר כתב תשובה. בפרשה שבפניי לא הגישה התובעת כתב תשובה, לעניינו של זה.

לעניין הוכחת מקרה הביטוח וקבילותו ומשמעותו של פסק דינה של השופטת שרון-נתנאל

19. בכתב התביעה לא מפרטת התובעת כל עיקר את "מקרה הביטוח". שעה שהוגש כתב התביעה כבר ניתן פסק דינה של השופטת שרון-נתנאל, אך הוא לא צורף לכתב התביעה. כל שצורף לכתב התביעה היה כתב התביעה של סעדי בתביעת סעדי.

20. משכך טוענים הנתבעים שבפניי שלכל אורך הדרך לא משכילה התובעת להוכיח את המסכת העובדתית הנטענת המוכיחה את "מקרה הביטוח". לשיטתם לא ניתן להסתפק בפסק דינה של השופטת שרון-נתנאל. כך, מן הטעם הפשוט שבתביעת סעדי לא היו הנתבעים, או מי מהם, בחוג בעלי הדין. ממילא לא ניתנה להם ההזדמנות להתגונן ולהביא דברם בפני השופטת שרון-נתנאל. משכך, ועל פי כל דין, חייבת הייתה התובעת למסור את מכלול ראיותיה לעניין מקרה הביטוח, "מחדש", במסכת שבפניי.

21. אכן, על מנת להימנע ממצב דברים זה רשאית הייתה התובעת, במסגרת תביעת סעדי, לגרום לצירופם של הנתבעים שבפניי כבעלי דין שם. כך, במובהק, אילו הייתה מגישה נגדם הודעת צד ג'. או-אז היה פסק דינה של השופטת שרון-נתנאל משמש פלוגתא פסוקה, אף ככל שעסקינן בעניינם במסכת שבפניי. או-אז היה מתייתר הצורך להשמיע את מסכת הראיות מחדש.

22. נהיר לי, בעניין זה, כי הדין עם הנתבעים. ואולם, בה בעת, נהיר לי אף זאת שטענתם זו של הנתבעים, הגם צדקתה המהותית, הייתה, "אפקטיבית", קצרת-מועד. שהרי, כך אין לי ספק, אילו הייתה התובעת נוהגת כשורה ופורסת את מסכת הראיות מחדש היו אז הנתבעים, בגדר הגנתם-שלהם, נסמכים על פסק דינה של השופטת שרון-נתנאל, שהרי ברי לחלוטין, כפי שאבאר בהמשך, שהוא נוטה חן וחסד לעניין מכלול הגנתם.

23. ואולם חרף זאת אין בכך כדי לכרסם, כהוא-זה, בצדקת טענתם המהותית של הנתבעים, הגם שהתובעת בוודאי נמצאת בצבת-מלקחיים. שהרי שומה עליה, דיונית, מכוח הנטל הרגיל המוטל על התובע להוכיח את תביעתו, להביא בפני בית המשפט את מכלול המסכת העובדתית לעניין הוכחתו של מקרה הביטוח. ולנוכח העובדה שהתובעת לא השכילה לצרף את הנתבעים לחוג בעלי הדין בתביעת סעדי, משעה שהיא לא עושה כן בפניי נגזרת כליה על תביעתה, כבר מראשית הדרך. מנגד, אכן נכון הדבר כי ככל שהתובעת הייתה עושה כן, לא הייתה נגזרת כליה על תביעתה, כבר מראשית הדרך, הגם שהיה עולה עליה הכורת, בהמשך הדרך, ואף בתחילתה, לנוכח פסק דינה של השופטת שרון-נתנאל. לנוכח זאת, ושלא כנטען בסיכומי התגובה של ב"כ התובעת, טיעונם של הנתבעים לעניין זה הוא לגיטימי בעיניי.

24. עתה ראוי להתבונן, למשל, בפוליסת הביטוח של כלל. אין עוררין שבגדרה של זו מצאנו ברשימת הפוליסה, שהיא איננה מכסה "מעשה פלילי"(סעיף 1) וכן "אי יושר ו/או פעולה זדונית של המבוטח ו/או עובדיו" (סעיף 2). ואף אם הדברים לא היו נרשמים במפורש, הרי הם פועל יוצא של תכליתו והגיונו של הביטוח. והרי ביטוח האחריות המקצועית לו טוענת התובעת, אמור להעניק כיסוי ביטוחי, מקום שמדובר ברשלנות. שהרי הרשלנות אינה נובעת, במובהק, לא מ"אי יושר" ולא מ"פעולה זדונית". הרשלן, ברגיל, חוטא ככל שעסקינן באי קיום נורמות זהירות ראויות. קלות-דעתו, פיזור-נפשו, העדר תשומת-לבו, אינם מעידים על אי-יושרו, אף אינם מעידים על כך שרשלנותו היא פועל יוצא של כוונת-מכוון. סיכונים אלו, ולא נגעתי אלא בדוגמאות בלבד, הם ברי-ביטוח וסיכונים כאמור ניתנים לביטוח. בוודאי שלא ניתנים לביטוח מעשים מכוונים, למשל של הטעיה בכוונת-מכוון, ובמובהק מעשים פליליים.

25. עתה נשוב לפסק דינה של השופטת שרון-נתנאל. עד כה הראיתי שפסק דינה של השופטת שרון-נתנאל, על כרעיו וקרבו, אינו מחייב את הנתבעים כל עיקר. ואולם נהיר לחלוטין שהוא מחייב-גם-מחייב את התובעת. שהרי היא הייתה בעלת דין בהליך זה, ומשעה שעל פסק הדין לא הוגש ערעור הוא היה לחלוט. ועל כל אלו, נתון זה הולך ומתעצם דווקא לנוכח מחדלה הדיוני של התובעת להביא בפניי את מסכת הראיות מחדש. שמא על דרך זו, הגם באופן דחוק, יכולה הייתה התובעת לנסות לשכנעני להימלט ממעשה הלפיתה של פסק דינה של השופטת שרון-נתנאל. משעה שהתובעת אף לא מתיימרת לעשות כן, וממילא לא מנסה להסתייג בדרך זו או אחרת מפועלו של פסק דינה של השופטת שרון-נתנאל עליה, שמא משום הכרתה המפוכחת שהדבר קשה עד לא ניתן, ברי שפסק דינה של השופטת שרון-נתנאל גוזר כליה על התביעה שבפניי.

26. שהרי עולה בוודאות מפסק דינה של השופטת שרון-נתנאל שהתובעת לא חטאה כלפי סעדי ברשלנות או בהפעלת שיקול דעת שגוי בגדרה של האחריות המקצועית הנטענת. מפסק הדין עולה בבירור שהתובעת חטאה כלפי סעדי במצגי שווא, ופעמיים, בכך שהתיימרה לטעון בפניו שהיא מוכרת, וחוזרת ומספקת לו, מנוע חדש, בעוד שמכרה, וחזרה וסיפקה לו, מנוע משופץ. כך, כאשר השופטת שרון-נתנאל, בחלקים מפסק דינה, אף אינה מחמיאה, לשון המעטה, לאמינותו של מזרחי, מנהלה של התובעת, בהקשר הסכסוך שהוכרע בתביעת סעדי. אכן, בהקשר זה, הנני דוחה מכל וכל את טיעון הנתבעים שלנוכח ממצאי פסק הדין שומה עליי להשליך על אמינותו של מזרחי, בפרשה שבפניי. והרי דין הוא ששאלת המהימנות של בעל דין אמורה להיות נדונה ומוכרעת בכל תיק ותיק מחדש. ואולם ככל שעסקינן בבחינת השאלה האם חלים החריגים המנויים בפוליסה, אם לאו, ברי שאני רשאי לשאוב תובנות לעניין הכרעתה של זו, אף מן ההיבט האמור לעניין אמינותו של מזרחי.

27. אכן, אין בדעתי להרחיק לכת ולהפליג למסקנה שהתובעת נהגה ב"מעשה פלילי" (ולעניינו של זה אין צורך בהגשת כתב אישום ככל שבית המשפט מגיע למסקנה שהוכח המעשה הפלילי לנוכח מסכת הראיות שבפניו), ואולם ברי לי שבוודאי מדובר במעשה מובהק ומכוון של "אי יושר". והרי שום מבטח בעולם לא יבטח מעשה של הטעיה, שנעשה מטבע הדברים, הן באורח אקטיבי, והן בכוונת-מכוון, מה עוד שבפרשה שבפניי הוא נעשה לא פעם אחת.

28. אין צריך לומר שלעניינה של סוגיה זו נטענו הטענות, באורח ברור ומפורש, בכתבי ההגנה שבפניי. הפניקס טענה זאת כאשר היא ציינה ש"הפוליסות אינן מכסות תביעה בגין מרמה ו/או הטעיה ו/או אי מסירת מידע ביחס למוצרים שסופקו" (סעיף 11(ד)). הנתבעות 1, 2 ו-4 ציינו ש"האירועים ו/או הנזקים הנטענים אינם מכוסים מאחר שנגרמו כתוצאה מאי יושר ו/או פעולה זדונית של המבוטח ו/או עובדיו" (סעיף 9 לכתב ההגנה המתוקן).

29. די בנתונים עד הנה, על מנת לגזור כליה על תביעת התובעת, יהא הדבר אשר יהא. משמע, גם לו הייתה צולחת התובעת את טענת ההתיישנות, וכמבואר היא אינה צולחת אותה כלפי כלל, גם לו הייתה מוכיחה התובעת מידה של רשלנות בפועלו של חמד, לא היה הדבר מושיע לה, כל עיקר, לנוכח ממצא זה של "אי יושר" שברי שאיננו בר-ביטוח, לנוכח הממצאים הברורים בפסק דינה של השופטת שרון-נתנאל.

ועם זאת, והגם שלא אגע בכל יתר הטענות, הנה אדרש בקצרה לחלקן.

לעניין הטיפול בתביעת סעדי

30. במחלוקת העובדתית בין מזרחי לחמד, באשר לתוכן השיחה שהייתה ביניהם בעקבות התנערותה של הפניקס מחבותה הביטוחית, בחרתי להעדיף את גרסתו של חמד, שלטעמי זוכה אף לאישור מובלע של מזרחי בעדותו בפניי.

אכן ברי לי שעקב ביטחונו הרב של מזרחי בהעדר ממש בתביעת סעדי, הוא היה זה שהיה נחרץ בדעתו לנהל ההגנה בכוחות עצמו, מתוך תקווה שתביעת סעדי תידחה.

31. ברי שבכך שגה מזרחי. ראוי היה שיקבל את עצתו של חמד ויניח לו לבוא מחדש בדברים עם הפניקס. שמא הייתה מקבלת התובעת ייצוג משפטי, אולי בסייגים אלו או אחרים. מכל מקום שמא ראוי היה שהתובעת תשקול להגיש הודעת צד ג' כנגד הנתבעים וביניהם המבטחות. באותה מידה ראוי היה שהתובעת הייתה שומרת את המנוע שהוחלף, והיא לא עשתה כן בנסיבות חשודות.

אילו הייתה התובעת מגישה הודעת צד ג' כנגד המבטחות הרי, מחד-גיסא, היו המבטחות, טקטית, משתפות פעולה עם התובעת, שהרי היה להן אינטרס משותף להדוף את תביעת סעדי נגד התובעת. מאידך-גיסא, היה להן אינטרס מובהק "לוודא" שתיוחס לתובעת מידה של "אי יושר", אשר תפטור אותן מחבותן הביטוחית. משעה שאני משקיף כך על פני הדברים, אין בדעתי לקבוע דעה נחרצת האם התובעת פעלה בתבונה בכך שלא הגישה הודעת צד ג' נגד המבטחות, אם לאו.

לעניין העברת הביטוחים מכלל לפניקס

32. לא שבעתי נחת מחלק מעדויותיהם של חמד וגרינברג בפרשה שבפניי. ככל שעסקינן בפניקס הנני זוקף לחובתה את העובדה שגרינברג לא הצטייד בתיק הרלוונטי המצוי במשרדי הפניקס, חרף הוראה מפורשת שנתתי בעניין זה. סביר להניח, לטעמי, שדבר המשא ומתן שהתנהל בין גרינברג לחמד יכול היה למצוא ביטוי בתרשומות שנעשו בעניין זה.

33. חמד לא טרח לציין בתצהירו את דבר "ההעברה הגורפת" של לקוחותיו מכלל לפניקס. הדבר בא לידי ביטוי רק במסגרת עדותו שבפניי. עניין זה בוודאי נזקף לחובתו.

מנגד, כאמור, גרינברג לא יכול היה למסור גרסה מובהקת ומפורטת לעניין משא ומתן זה, בראש ובראשונה לנוכח מחדלה של הפניקס לגרום לכך שהתיק הרלוונטי יונח לנגד עיניי.

34. ומשכך, הייתה שנויה במחלוקת בין ב"כ הצדדים קבילותו של מכתב מיום 9.3.05 ששיגר חמד לגרינברג, בגדרו ניסה חמד להניע את הפניקס להעניק כיסוי ביטוחי לתובעת. הוא רשם במכתבו זה ש"לא ייתכן שאפול בין הכיסאות עקב העברה לפניקס". מצאתי על גבי מכתב זה רישומים בכתב ידו של גרינברג, בגדרם הוא רשם ש"יש לבדוק עם חמד האם יש עוד מוסכים אשר הועברו לפניקס מכלל". שמא יש בכך הד למשא ומתן מסחרי, כנטען על ידי חמד. שמא עולה מכאן שבמידה וחמד, בגדר "ההעברה הגורפת", העביר "עוד מוסכים" לפניקס מכלל, אולי הפניקס תהיה גמישה ותיעתר לפנייתו של חמד, אף לעניינה של התובעת.

35. ואולם משעה שמסמך זה לא גולה בגילוי המסמכים, אף לא צורף לתצהירים שבפניי, נתתי דעתי לעניינו בהחלטתי מיום 24.12.13. בהחלטתי זו ציינתי ש"כפות המאזניים נוטות לזכות התובעת, ככל שעסקינן במסכת היחסים של התובעת מול הפניקס" (סעיף 5). כך מששקלתי לחובת הפניקס את העובדה שלא הונח בפניי "מלוא תיק החיתום... ואז ניתן היה לבחון האם אף מסמך זה מצוי בתיק החיתום, אם לאו" (סעיף 4). ואולם, הוספתי וציינתי ש"השאיפה תהיה שחמד לא תזכה מן ההפקר, ככל שעסקינן במסכת היחסים שלה, בין עם התובעת ובין עם הפניקס". לנוכח זאת רשמתי ש"אצפה שב"כ הצדדים יטענו אף בכיוון זה במסכת הסיכומים" (שם).

36. בסיכום טענותיהם לא נתנו ב"כ הצדדים דעתם לעניינו של מסמך זה, בהקשר למתחייב מהחלטתי זו. ואולם בסופה של דרך דומה שההכרעה בעניינו של מסמך זה אינה מעלה ואינה מורידה. כך, משום שלטעמי גם לו הייתה נגזרת, לכאורה כשיטת התובעת וחמד, המסקנה שבגדרו של המשא ומתן באשר להעברת המבוטחים הייתה התחייבות שהתובעת, למשל, "לא תיפול בין הכיסאות", דומה שלנוכח ממצאי פסק הדין, לא הייתה הפניקס משנה את עמדתה, הגם שלא אקבע מסמרות בעניין זה.

סוף דבר

37. לנוכח הנתונים עד הנה הנני דוחה את התביעה.

הנני מחייב את התובעת לשלם, הן לנתבעים 1, 2 ו-4, ביחד ולחוד, והן לנתבעת 3, שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. הסכומים האמורים ישולמו, בהתאמה, לידיהם הנאמנות של ב"כ הנתבעים 1, 2 ו-4 וב"כ הנתבעת 3 תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה.

38. המזכירות תמציא עותק מפסק דיני לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ' אדר תשע"ה, 11 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.

_________________________

שלמה לבנוני, שופט

סגן נשיא (בדימ')