1. ביום 31/5/09 הגיש התובע תביעה כספית על סך 175,000 ₪ נגד הנתבעת, בגין פגיעה בשמו הטוב, הטרדה, פגיעה בפרטיות, פגיעה בעסקיו, פגיעה במשלח ידו ובמקצועו כעורך דין.

הרקע להגשת התביעה הוא אירועים משנת 2002, כאשר התובע שימש כיו"ר עמותת המטה למען ארץ ישראל, שמטרתה להעניק סיוע משפטי למתיישבי איו"ש, והנתבעת היתה באותה עת חוקרת במשטרת ירושלים.

2. בשיחת טלפון בינו לבין הנתבעת, התובע הטיח בה האשמות על התנהגות בלתי הולמת כלפי אישה בשם אתי דביר, לטענתו היא קשרה את עצמה לאירוע, ובהמשך אף נפתח נגדה תיק חקירה במח"ש והיא הורשעה לטענתו בבית הדין למשמעת של משטרת ישראל.

התובע הגיש קובלנה פלילית פרטית שנמחקה, ולאחר מכן הוא הגיש את התביעה הנוכחית.

3. עוד לפני הגשת התביעה הנוכחית, הגישה הפרקליטות נגד התובע כתב אישום בגין איומים והטרדה באמצעות מתקן בזק. התיק מתנהל בבית משפט השלום בחיפה.

4. בתיק הנוכחי, שהוא תיק אזרחי, הנתבעת מיוצגת על ידי פרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי), ולבקשתה הוריתי בשנת 2009, בהיותי שופט תורן, על הארכת המועד להגשת כתב הגנה עד 30 יום מסיום ההליך הפלילי. כלומר, למעשה עיכבתי את ההליכים בתיק זה.

בתחילת שנת 2011, לבקשת התובע ולאחר קבלת תגובת הנתבעת, קבעתי כי לאור התמשכות ההליך הפלילי אין מקום להמתין לסיומו, וכי כתב הגנה יוגש בתוך 30 יום.

בית המשפט המחוזי ביטל את החלטתי הנ"ל, קבע כי לבקשת הנתבעת, לכשתוגש, יתקיים דיון מחדש בעניין.

5. הנתבעת לא הגישה בקשה כזו, אך התובע הגיש, בחודש מאי 2013, בקשה להפסיק את חידוש ההליכים, וציין בבקשה כי בינתיים ההליך הפלילי נמצא בעיצומו, הנתבעת העידה, ולשיטתו אין עוד שום סיבה לעכב את ההליכים בתיק האזרחי.

התובע מפנה לרע"א 854/97 יצחק לופטין נ. מוניקה תכשיטים, שם נקבע כי "אין זה ראוי שמשפטים אזרחיים ישארו תלויים ועומדים עד לסיומו של הליך פלילי באותו עניין, ומערכת המשפט צריכה לשאוף לכך שהליכים אזרחיים יסתיימו במהירות".

לטענתו, נקבע שם כי החריג לכלל זה הוא זכויות הנאשם, והוא הרי הנאשם בתיק הפלילי, כך שהוא יכול למחול על "זכויותיו" ולהסכים לניהול התיק האזרחי גם אם הוא פוגע בזכויותיו בהליך הפלילי.

6. הבקשה הועברה לתגובת הפרקליטות, שמתנגדת לביטול עיכוב ההליכים בתיק זה.

לטענת הפרקליטות, הצורך בניהול יעיל של ההליך האזרחי הוא אחד השיקולים המרכזיים שעל בית המשפט לקחת בחשבון, אך איננו השיקול היחיד. ודאי שלא ניתן ללמוד מהלכת לופטין הנ"ל ששם הנתבע בהליך האזרחי היה גם הנאשם בהליך הפלילי, בעוד שבעניינינו התהפכו היוצרות, ודווקא הפרקליטות היא זו שעלולה להיפגע מניהול הליך אזרחי.

7. בדיון שהתקיים בפני חזרו הצדדים על טענותיהם.

אקדים ואומר שאכן לא ניתן ללמוד מהלכת לופטין את מה שמנסה התובע ללמוד ממנה, שהרי נאמר בה במפורש שהשיקולים של קיום הליך במהירות וביעילות נסוגים אם ניצבת מולם זכות של מתדיין שעלולה להיפגע.

אומנם המתדיין בתיק הפלילי אינו זהה לנתבעת בתיק האזרחי, כי שם המאשימה היא המדינה, אבל המדינה בעצם מגינה על אותו אינטרס של הנתבעת כאן.

החשש של המדינה הוא שמסמכים שהנאשם בהליך הפלילי לא יכול לקבל לידיו, משום שאין להם רלוונטיות להליך הפלילי, והיא מתעקשת למנוע ממנו לשים ידיו עליהם, יפלו לידיו במסגרת צווי עיון במסמכים שינתנו בתיק האזרחי.

חשש זה הוא ממשי ביותר, ויש לתת לו משקל רב.

8. כמו כן, יש לקחת בחשבון שהתמשכות ההליכים בתיק הפלילי צפויה לבוא על פתרונה בקרוב. אומנם אין נכון לעכשיו מועד לפרשת הגנה, אך פרשת התביעה הסתיימה, ותלויים ועומדים שני הליכים – האחד עתירה מנהלית לקבלת מסמכים, והשני בקשה לפי סע 108 לחוק סדר הדין הפלילי, שההחלטות בהם אינן יכולות להינתן בעוד זמן רב מאוד, כך מלמד ניסיון החיים, וממילא עם הינתן ההחלטות בהם, יסתיים במהרה ההליך הפלילי.

אינני יכול לקבוע שהפרקליטות היא זו שמסכלת את ההליכים בתיק הפלילי וגורמת להתמשכותם. אין לפרקליטות שום אינטרס כזה. בדרך כלל אינטרס כזה קיים אצל נאשמים, ואינני מאשים חלילה את התובע כאן, אבל גם לשיטתו הסיבה להתמשכות ההליכים כעת בתיק הפלילי (להבדיל מתקלות שהיו בעבר אצל התביעה) היא שני הליכי רוחב שהוא עצמו יזם.

9. בנסיבות אלו, אני סבור שהאינטרס של הגנת תקינות ההליך הפלילי, באופן עליו הצביעה הפרקליטות בתגובתה, ביחד עם האינטרס של אי מתן החלטות סותרות על ידי שני בתי משפט שונים, גוברים יחדיו על הצורך בניהול יעיל ומהיר של ההליך האזרחי, ומטים את הכף לטובת דחיית הבקשה שבפני.

10. אשר על כן, הבקשה נדחית.

המזכירות תמציא העתק החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ח' תמוז תשע"ג, 16 יוני 2013, בהעדר הצדדים.