מבוא

בפתח הכרעת הדין הריני להודיע על זיכוי נאשמת 3 מהעבירה המיוחסת לה בכתב הקובלנה הפלילית.

1. לנאשמים 1 ו-2 מיוחסות בכתב הקובלנה הפלילית העבירות הבאות: עבירה של איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") וכן עבירה של הסגת גבול, עבירה לפי סעיף 447(א) לחוק העונשין. לנאשמת 3 מיוחסת עבירה של הסגת גבול, עבירה לפי סעיף 447(א) לחוק העונשין.

2. בישיבה, שהתקיימה ביום 11.11.10, הופסקו ההליכים נגד נאשם 1 אשר הלך לעולמו.

3. נאשמים 2 ו-3 כפרו בעובדות כתב הקובלנה הפלילית בדיון בפניי ביום 11.11.10, ועל כן התיק נקבע לשמיעת הוכחות.

עובדות כתב הקובלנה הפלילית

4. בעובדות כתב הקובלנה נטען, כדלקמן:

ביום 02.02.07 בשעה 09:45 או בסמוך לכך, שעה שהקובל היה בשטח גינת ביתו ברח' האורן 7 בנהריה, נכנס נאשם 1 אל שטח הגינה שלא כדין כשהוא נסער ועצבני והתקדם אל עבר הקובל תוך כדי צעקות כי "יגמור אותו". בתגובה למעשיו של נאשם 1, פנה אליו הקובל ודרש ממנו כי ייצא משטח הגינה, אולם נאשם 1 לא נענה לדרישת הקובל. בהמשך, פרץ בין נאשם 1 לבין הקובל ויכוח במהלכו נאלץ הקובל להפעיל כוח סביר על מנת להתגונן ולהרחיק את נאשם 1 מן השטח הפרטי שלו. לאחר דקות ספורות הגיעו נאשמים 2 ו-3 אל שטח הגינה של הקובל ונכנסו שלא כדין. הקובל החל לברוח מהנאשמים כשהוא מרים מוט מתכת על מנת להגן על עצמו מפני הנאשמים. בהמשך, נאשם 2, אשר במועדים הרלוונטיים שירת כחייל סדיר בצה"ל, יצא משטח הגינה בריצה, וכעבור זמן קצר שב אליה כשבידו נשקו האישי מסוג M-16 בצבע שחור. תוך כדי התקדמות לעבר הקובל, דרך נאשם 2 את הנשק וכיוון אותו אל עבר ראשו של הקובל כשהוא נמצא במרחק קצר ממנו ואיים כי יהרוג אותו עכשיו. בעקבות מעשיהם של הנאשמים, נגרמה לקובל חרדה קשה והוא סובל מבעיות נפשיות מתמשכות. במעשיהם המתוארים לעיל איימו נאשמים 1 ו-2 על הקובל שלא כדין ונאשמים 1, 2 ו-3 הסיגו גבול שלא כדין.

פרשת התביעה

עד התביעה מס' 1 - מר ראובן שחר שוורץ (להלן: "הקובל")

5. במסגרת החקירה הראשית הוגשו בהסכמה הודעותיו של הקובל במשטרה (ק/1 מיום 02.02.07 ו-ק/2 מיום 04.02.07).

6. מהודעת הקובל ק/1, שהוגשה, כאמור, בהסכמה, עולים הדברים הבאים: ביום 2.2.07 הקובל הזמין לביתו גנן לצורך ביצוע עבודות גזם. בהמשך פנתה שכנתו - נאשמת 3 לגנן, מר שלב יהב (להלן: "הגנן יהב") ודרשה ממנו לנקות את גינתה. הקובל דרש מהגנן יהב שלא ינקה את גינתה של נאשמת 3 ללא תשלום, מאחר שלא הייתה זו הפעם הראשונה בה דרשה את ניקיון גינתה ללא תשלום. עוד הוסיף הקובל, כי כעבור 10-5 דקות הופיע בעלה של נאשמת 3, נאשם 1, ברכבו, כשהוא נראה עצבני ונסער, ואיים עליו ש"היום הוא יגמור אותי" (הודעה ק/1, בעמוד 1 שורה 7). בתגובה, צעק הקובל לעבר נאשם 1 כי ייצא מהגינה שלו, אך ללא הועיל. לצורך הגנה עצמית, הניף הקובל את ידו כדי להדוף את נאשם 1 ממנו, וברגע שנגע בנאשם 1, האחרון נפל על הרצפה.

או אז, הגיעו נאשמים 2 ו-3, נכנסו לשטח הגינה של הקובל והוא החל לברוח מהם, הרים מוט מתכת, נצמד למחסן שלו בגינה והניף את המוט כדי להגן על עצמו. בהמשך, נאשם 2 רץ לביתו, חזר לגינה של הקובל כשבידיו נשק מסוג M-16 שחור, ותוך כדי התקדמות לעבר הקובל, נאשם 2 דרך את נשקו וכיוון את הנשק לראשו של הקובל כשהוא נמצא במרחק של כמטר ממנו. לאחר שהופיעה אשת הקובל, ניצל הקובל את ההזדמנות, ברח לביתו והתקשר למשטרה. עוד מסר הקובל כי הוא ביצע את מעשיו לשם הגנה עצמית לאחר שהנאשמים איימו עליו והסיגו גבול לביתו.

7. לשאלת החוקר בק/1, האם יש לקובל סכסוך קודם עם הנאשמים, ענה הקובל בחיוב ומסר כי בעבר הוגשו תלונות נגדם. עוד השיב הקובל כי הגנן יהב ואשתו היו עדים למקרה והוסיף כי, בשל העבודה בגינתו, נשאר שער הגינה פתוח. עוד עולה מההודעה ק/1, כי נאשם 2 הגיע לביתו של הקובל, כשהוא אוחז בנשק אמיתי מסוג M-16 ולא בנשק מסוג פלסטיק, וכי הקובל הבחין במחסנית שהוכנסה לבית המחסנית של הנשק. הקובל שב וציין כי, עת שנאשם 2 היה במרחק של כמטר ממנו, הוא דרך לעברו את הנשק, כיוון אותו לעבר ראשו ובו בזמן אמר לקובל שיהרוג אותו. בסיום החקירה ק/1 שלל הקובל את הדברים שהטיח בו החוקר, לפיהם איים לרצוח את נאשם 1, והוסיף כי רק ביקש ממנו שייצא משטח גינתו.

8. בחקירתו הנגדית אישר הקובל כי בינו לבין הנאשמים קיים סכסוך ישן. עוד עולה מחקירתו הנגדית של הקובל כי ביום האירוע עבדו בביתו גננים, וכי יתכן שבמסגרת עבודת הגננים בגינתו של הקובל, עף גזם לשטח גינתם של הנאשמים. הקובל אישר, כי נאשמת 3 פנתה אל הגנן ואמרה לו, כי גזם חי לכלך את שטח הגינה שלה, וכן אישר הקובל כי אמר לגנן שלא לנקות את שטח הגינה של נאשמת 3 ללא תמורה, זאת מאחר שאין הוא יכול לאמוד את הלכלוך בשטח גינתם של הנאשמים. לשאלת הסנגור, מדוע לדעתו נאשמת 3 צריכה הייתה לשלם עבור לכלוך שמקורו בגינתו, השיב הקובל: "פשוט מאד, הגנן כל הזמן התלונן ובכה לי שעל כל טיפה דשא היא מכריחה אותו לנקות את כל הגינה ולכן אמרתי את מה שאמרתי, שיגבה ממנה כסף" (עמ' 10 לפרוטוקול מיום 20.02.12, בשורות 3-2). עוד טען בחקירתו הקובל, כי הוא אינו סבור שהיה עליו לשלם עבור ניקיון החצר של נאשמת 3, זאת חרף העובדה שלכלוך זה נגרם כתוצאה מהעבודה בגינתו.

9. הקובל ציין, כי לא ידוע לו האם התקשרה נאשמת 3 למשטרה, כתוצאה מכך שסירב לנקות את הלכלוך וטען, כי הוא התקשר למשטרה לאחר שהותקף בחצר ביתו. הקובל סיפר כי, לאחר שנאשם 1 הגיע לביתו וראה את הלכלוך, נכנס זה לחצר ביתו של הקובל ואיים לרצוח אותו, זאת בהאי לישנא: "ואיים לרצוח אותי, לגמור אותי, זו המילה הנכונה - לגמור אותי" (עמ' 10 לפרוטוקול מיום 20.02.12, שורה 16). לשאלת הסנגור, האם הקובל הכה את נאשם 1 מכה עזה בחזהו וכתוצאה מכך הוא נפל, השיב הקובל: "הדפתי אותו ממני, כתוצאה מכך הוא נפל", והוסיף: "לא לקחתי ריצה מאחור, פשוט הדפתי אותו" (ראה עמ' 10 לפרוטוקול מיום 20.02.12, בשורות 18, 21).

10. לשאלת הסנגור, האם בעת האירוע היה מודע למצבו הרפואי של נאשם 1, השיב הקובל כי לא ידע עד כמה חולה נאשם 1 וציין, כי ראה אותו מתנדנד בעת ההליכה תוך שהוא צולע על רגלו. הקובל הכחיש כי, לאחר שנאשם 1 שכב על הרצפה כתוצאה מהנפילה, הוא עמד מעל ראשו של נאשם 1 ונופף במוט ברזל וכן איים: "אני עכשיו אהרוג אותך". לטענת הקובל, רק לאחר שנאשמים 2 ו-3 נכנסו לחצרו, הוא אחז בידו הימנית במוט הברזל שהיה מונח על הרצפה, וזאת לצורכי איום בלבד על מנת להרתיע את נאשמים 2 ו-3.

11. הסנגור הטיח בפני הקובל דברים, שהובאו, לטענת הסנגור, מפיו של הגנן אסף בן אברהם לפיהם, הקובל בא לקראת נאשם 1 לאחר שזה נכנס לשטח גינתו, דחף אותו, הפיל אותו על הרצפה ולאחר מכן הרים את מוט הברזל וצעק לעברו כי ייצא מהשטח שלו וכי יהרוג אותו. בתשובה לכך, טען הקובל, כי הגנן אסף בן אברהם עבד באותה העת בצידו השני של הבניין, ועל כן לא ברור מה ראה. הקובל אישר כי, הוא אכן הרים מוט ברזל עת שנאשם 1 אכן היה בשטחו, אולם עשה זאת לאחר שנאשם 1 הספיק לקום מהרצפה.

12. הסנגור הטיח בקובל, כי מדברי הגנן יהב עולה, כי שמע צעקות והבחין בנאשם 1 מוטל על הרצפה בפתח שער גינתו של הקובל וכי, לאחר שנאשם 1 קם על רגליו, החלו נאשם 1 והקובל לדחוף זה את זה, שאז הקובל ניגש לאחור, הרים מוט כלשהו והניף מעל ראשו של נאשם 1 ואיים כי יהרוג אותו, אם כי הסנגור הוסיף וציין, מפי הגנן יהב שגם נאשם 1 איים על הקובל כי יהרוג אותו. בתגובה לדברים אלו ציין הקובל, כי בזמן שהנאשמים נכנסו לשטח גינתו, עמד עם הפנים לכיוון הכניסה, כך שלא ראה במדויק מי עמד מאחוריו, וכי בשעה שהסתובב לברוח הבחין בגנן יהב ולא בגנן בן אברהם. עוד טען הקובל כי תיאורו של הגנן יהב נכון וכי הוא ונאשם 1 החלו לדחוף האחד את השני, אם כי הוא אינו זוכר כי איים על נאשם 1.

13. לטענת הקובל, בעת האירוע היה עסוק בהתגוננות מפני התנהלות הנאשמים, ועל כן אין הוא זוכר האם איים עליהם. במענה לשאלת הסנגור האם התגונן מפני אישה, ילד ואדם נכה, השיב הקובל כי אמנם נאשם 1 היה נכה, אך נכותו לא מנעה ממנו להיכנס לשטחו ולאיים עליו.

14. עוד טען הקובל בחקירתו הנגדית כי, נאשם 2 נכנס לשטח גינתו במהלך האירוע. עוד לדבריו, במהלך האירוע נאשם 2 רץ הביתה, הביא רובה, דרך אותו וכיוון אותו אל עבר ראשו של הקובל במרחק של כחצי מטר מהראש. בנקודה זו הטיח הסנגור בפני הקובל את גרסת נאשם 2, לפיה הוא כלל לא נכנס לשטחו של הקובל ועמד מעבר לשער מרחק של 8 מטרים מהקובל, כשרובהו מכוון כל אותה העת לכיוון השמים והמחסנית בפנים, שאז הוציא את המחסנית, אחז בה בידו האחת וברובה בידו השנייה ומעולם לא דרך את הנשק או עשה כל פעולה מקדמת ירי. הקובל הכחיש מכל וכל את הגרסה הנ"ל. הסנגור הטיח בפני הקובל את גרסאותיהם של הגננים, הגנן בן אברהם והגנן יהב, לפיהן נאשם 2 החזיק בידו האחת רובה ובידו השנייה במחסנית, אולם לא איים בנשק זה ולא עשה בו כל פעולה המקדמת ירי. הקובל שלל מכל וכל גרסאות אלו.

15. בתום החקירה הנגדית, הטיח הסנגור בקובל כי, למעשה, הוא היה הצד התוקף באירוע בכך שגרם בעבודה בגינתו ללכלוך חצר השכנים, סרב לאפשר לגנן לנקות את שטחם של הנאשמים ולאחר מכן איים באמצעות מוט ברזל מעל ראשו של נאשם 1 שהיה נכה, ואף איים להרוג אותו. הקובל שלל מכל וכל גרסה זו.

דו"ח הפעולה שערך רס"ל זיאדה הזימה (להלן: "הזימה")

16. במסגרת פרשת התביעה הוגש בהסכמה דו"ח הפעולה, שערך הזימה ביום 02.02.07 (ק/4 וכן ראה נוסח מודפס של ק/4-ק/4א). על פי ק/4, התקבלה מהמשל"ט הודעה לגבי תלונה של מודיע כי השכן מאיים עליו ברובה M-16. הזימה ושוטר נוסף הגיעו למקום האירוע, בו הם פגשו בקובל שהיה נסער מאוד והצביע על בחור לבוש מכנסי טרנינג בצבע כחול וחולצת קפוצ'ון לבנה (נאשם 2) וסיפר כי האחרון נכנס אליו לגינה יחד עם אביו וממרחק של כחצי מטר כיוון לעברו הנשק הנ"ל ואיים עליו באמצעותו.

17. עוד עולה מק/4, כי כאשר הזימה הגיע לבית הנאשמים, סיפר לו נאשם 1, כי הקובל הוא שתקף אותו בכך שהפיל אותו על הקרקע ובהמשך רצה לתקוף אותו בעזרת לום ברזל. נאשם 2 הודה, עפ"י ק/4, בפני הזימה כי איים באמצעות הנשק מאחורי הגדר, אולם טען כי נשקו לא היה דרוך וכי הוא רק חפץ שיתרחקו מנאשם 1, אביו. נאשם 2 מסר את הנשק להזימה ומפריקת רובה ה-M-16 עלה כי לא היה כדור בבית הבליעה. הזימה תפס הנשק כמוצג וכן תפס מחסנית ובה 21 כדורים.

הודעת נאשם 2

18. במסגרת פרשת התביעה הוגשה בהסכמה הודעתו של נאשם מס' 2 מיום 02.02.07 (ראה: ק/3).

19. מעיון בק/3 עולה, כי מזה כ-8 שנים קיים סכסוך בין משפחת הנאשמים לבין משפחת הקובל. נאשם 2 מסר בק/3, כי ביום האירוע הבחינה אמו, נאשמת 3, כי בחצר ביתה הושלכה פסולת שמקורה בחצר הקובל. נאשמת 3 קראה לגנן, אשר הסכים לפנות את הפסולת מחצר ביתה. עוד עולה מק/3, כי הקובל הורה לגנן בתוקף שלא לפנות את הפסולת מחצר ביתה של נאשמת 2, ללא תשלום. נאשם 2 סיפר, כי נאשמת 3 הזמינה ניידת משטרה, וכי לאחר מס' דקות הגיע נאשם 1 מ"סידורים", שאז הבחין בנעשה בגינתו ופנה לקובל ולגנן לשאול אותם לפשר הדבר.

20. עוד עולה מעיון בק/3, כי נאשם 1 עמד בחזית הכניסה לביתו של הקובל, בכניסה לגדר ובמרחק של כחצי מטר בתוך שטח גינתו של הקובל, ואילו נאשם 2 עמד מאחוריו. נאשם 2 הוסיף וציין בק/3 כי, בתגובה לפניית נאשם 1 אל הקובל, השיב הקובל באלימות פיזית כלפי נאשם 1, תקף אותו והפיל על הרצפה את נאשם 1 שהיה בעל 70% נכות, לאחר שעבר ניתוח קשה להסרת זיהום שהתפתח אצלו בעמוד השדרה. בהמשך, מייד לאחר שנאשם 1 הופל על הרצפה, אחז הקובל במוט ברזל מחודד בצבע צהוב, וכאשר נאשם 2 בא להגן על נאשם 1 ולהדוף את הקובל, זה האחרון הכה בו באזור החזה השמאלי והכתף תוך שניסה כל אותה העת להכות גם את נאשם 1 באמצעות המוט. נאשם 2 הוסיף וסיפר בק/3, כי כעבור מספר דקות הגיעה גם אשת הקובל וחבטה בידו, שאז פתח בריצה מהירה לביתו הסמוך והביא את הנשק האישי שלו, מסוג M-16. נאשם 2 הטעים, כי הביא את הנשק כדי להרתיע את הקובל ואשתו, וציין בנקודה זו, כי המחסנית לא הייתה במצב של "הכנס", אלא תפוסה על ידי תפס המחסנית. בהמשך סיפר נאשם 2, כי עמד במרחק של כ-5 מטרים משער הכניסה לבית הקובל ואשתו, ובמרחק של כ-8 עד 10 מטרים מהם. נאשם 2, הסביר כי אחז בנשק בזווית של 150 מעלות לכיוון השמיים, וכי כל אותו העת הנשק לא היה נצור ודרוך.

21. עוד עולה מק/3, כי נאשם 2 צעק אל עבר הקובל שירפה מנאשם 1, וכי לאחר שהקובל לא הרפה, החליט נאשם 2 להוציא את תפס המחסנית מהנשק. נאשם 2 הוסיף והדגיש בנקודה זו, כי כל אותה העת הוסיף הנשק להיות בזווית 150 או 120 מעלות לכיוון השמיים, קרי יותר מ-90 מעלות, והדגיש, כי לאחר שהקובל הבחין כי הוא אוחז בידו האחת במחסנית ובידו השנייה בנשק, התרחקו הקובל ואשתו ועזבו את נאשם 1. נאשם 2 הוסיף וסיפר בק/3, כי עם סיום האירוע פנה מייד לביתו, החזיר את הנשק למקום וחזר לטפל בנאשם 1 ולהזמין משטרה.

22. נאשם 2 שלל בק/3 את הגרסה לפיה, כיוון את נשקו לעבר הקובל או אשתו, וטען כי לא דרך או נצר את נשקו וכי לא הכניס את המחסנית לנשק. במענה לשאלת החוקר, האם ידוע לו כי ביצע שימוש בלתי חוקי בנשק, ענה נאשם 2 כי בזמן האירוע לא ידע שביצע שימוש בלתי חוקי בנשק, וסבר בתום לב כי הוא יכול להשתמש בנשק כהגנה עצמית.

פרשת ההגנה

עדותו של נאשם 2

23. נאשם 2 סיפר בעדותו בפניי, כי במועד האירוע התגורר בסמיכות לביתו של הקובל, שם קרה האירוע נשוא הקובלנה, שאירע בבוקרו של יום שישי. נאשם 2 הוסיף וסיפר, כי הבחין באמו (נאשמת 3) עומדת בחצר, בחזית הבית וכי, כל החצר הייתה מלאה בעשבים כתוצאה מגינון שביצע השכן (הקובל). נאשם 2 הבהיר, כי יש גדר חיה שמפרידה בין ביתו לבין בית הקובל. עוד עולה מעדותו של נאשם 2, כי הקובל הגיע למקום ובניגוד למקרים קודמים, הורה לגננים שלא לנקות את הפסולת מגינתם של הנאשמים. נאשם 2 ציין, כי בשלב זה אמו התקשרה למשטרה.

24. עוד עולה מעדותו של נאשם 2, כי בזמן שהוא ונאשמת 3 המתינו לניידת המשטרה, חזר נאשם 1 מהעבודה והבחין שכל השביל המוביל לביתו מלוכלך בגזם שמקורו בגינת הקובל. נאשם 2 סיפר, כי נאשם 1 רצה לגשת לקובל ולשאול מדוע הוא מסרב לנקות את הלכלוך. עוד עולה מדבריו של נאשם 2, כי משהבחין בנאשם 1 פונה לחצר הקובל, יצא לחנייה על מנת לעצור אותו, במטרה שימתין למשטרה שתטפל בעניין. נאשם 2 הוסיף כי מכיוון שהמרחק בין החנייה לדלת השכנים קטן, לא יכול היה לעצור את נאשם 1 שהגיע בדיוק למפתן השער של חצר השכן, הקובל, וכן הספיק להיכנס לשטחו של הקובל במרחק של דריכת כף רגל או, לכל היותר, עד חצי מטר.

25. כן עולה מעדותו של נאשם 2 בפניי, כי מיד ברגע שהקובל הבחין בנאשם 1 נכנס לשטח ביתו, רץ הקובל אליו והתנגש בו (נאשם 2 הדגים בנקודה זו תנועה של ריצה תוך הנפת הידיים קדימה) וכי, מעוצמת המכה שספג נאשם 1, נהדף זה אחורה לשער ונפל על הקרקע. נאשם 2 הוסיף וסיפר, כי באותו שלב היה צמוד לנאשם 1, ממש מאחוריו, וכי מעוצמת המכה, נהדף נאשם 1 על נאשם 2 ועל השער במקביל. מיד לאחר מכן לקח הקובל ממחסן פלסטיק שהיה בגינה מוט ברזל בצבע צהוב מתכתי ואז הגיע לתקוף את נאשמים 1 ו-2. נאשם 2 ציין בנקודה זו כי, נוכח העובדה שנאשם 1 היה שרוע על הקרקע, תקף הקובל, באמצעות המוט, את נאשם 2 בצד שמאל של גופו, בחלק העליון (נאשם 2 הצביע על אזור החזה העליון בצד שמאל.

26. נאשם 2 ציין, כי באותה עת גם אשת הקובל נכחה במקום ותקפה אותו. עוד סיפר נאשם 2 כי, מכיוון שלא ידע לאן האירוע עשוי להתפתח ומכיוון שראה את נאשם 1 שרוע על הקרקע, כשהקובל עם מוט בידיו, החליט לרוץ לביתו ולהביא את נשקו האישי. נאשם 2 הוסיף וסיפר, כי במהלך האירוע היו בין הצדדים חילופי דברים, במסגרתם נאשם 1 שאל את הקובל מדוע אינו מנקה את גינת הנאשמים שהתלכלכה בעטיו, שאז קילל הקובל את נאשם 1, זאת לפני שתקף אותו.

27. נאשם 2 סיפר בחקירתו הראשית כי החליט ללכת להביא את הנשק, זאת בכדי להרתיע את הקובל ובכדי להביא לסיום האירוע על הצד הטוב ביותר וכן טען כי, עובר להבאת הנשק, היה נאשם 1 שרוע על הרצפה. נאשם 2 אישר, כי הביא נשק מסוג M-16 אמיתי וכי, בנוסף היה לו בביתו כלי נשק צעצוע מדגם G36, תוך שהדגיש, כי מדובר בנשק צעצוע ברמה מאוד גבוהה שנראה מאוד אמיתי.

28. עוד עולה מדבריו של נאשם 2, כי הוא לקח את הרובה ורץ לנקודת החנייה מול השער של הקובל, תוך שהעריך כי, היה במרחק של 5-4 מטרים מהגדר וכי הקובל היה במרחק של עוד 2-3 מטרים בתוך חצרו, כך שלדבריו המרחק ביניהם היה בערך 8 מטרים. נאשם 2 ציין, כי החזיק את הרובה בידית האחיזה, כשהוא מופנה עם הקנה שלו כלפי השמיים מעבר ל- 90 מעלות, וכי באותו שלב בתוך הנשק היה התקן פלסטיק שאליו חוברה מחסנית. נאשם 2 הסביר בנקודה זו, כי עפ"י חוקי הצבא כשיוצאים עם נשק מחוץ לשטח צבאי, אסור למחסנית להיות בתוך הנשק, אך מותר כי המחסנית תהא בתוך התקן הפלסטיק.

29. נאשם 2 הוסיף וטען, בעדותו בפניי, כי באותה עת היה שרוע נאשם 1 על הקרקע, "סופג" מכות ובעיטות מהקובל, כשאשת הקובל נמצאת בסמוך אליו, וכן טען כי לא ראה את נאשמת 3 באזור. עוד עולה מדבריו של נאשם 2 כי, מיד לאחר שהביא את הנשק, החל לצרוח: "יש לי נשק תעזבו אותו בשקט", אך הקובל המשיך להכות את נאשם 1. נאשם 2 הוסיף וסיפר, כי באותו שלב החליט להוציא את התקן "הבננה" שבו הייתה המחסנית והחזיק אותו כשבכל אותה עת הנשק היה מופנה כלפי השמיים. נאשם 2 הסביר, כי הסיבה היחידה להתנהלותו הנ"ל הייתה על מנת שהקובל יראה שיש לו ביד אחת רובה ובשנייה מחסנית "ושהוא יבין שהוא חייב לסיים את כל הסיפור הזה" (ראה: עמ' 24 ש' 7-6 לפרוטוקול). לאחר מכן, לדברי נאשם 2, רצו הקובל ואשתו לביתם.

30. נאשם 2 ציין עוד, כי הוא זוכר שבאותה העת נכחו במקום שני גננים, אחד עמד ליד השער של בית הנאשמים והשני עמד במתחם החנייה בין חצר הנאשמים לבין החצר של הקובל. נאשם 2 הוסיף וציין בעדותו, כי הגנן יהב ראה אותו חוזר עם הנשק אל הבית ואמר לו: "חבל שהגעתם למצב הזה...." (שם, בש' 12).

31. עוד עולה מעדותו של נאשם 2 כי, בתום האירוע, חזר לביתו ואחסן את הנשק בממ"ד וכי כעבור מספר דקות הגיע ניידת המשטרה. נאשם 2 ציין, כי השוטר דיבר עם נאשמים 1 ו-3 בנפרד, ולאחר מכן נאשם 2 נלקח לתחנת המשטרה עד שהגיעה המשטרה הצבאית. נאשם 2 הכחיש בעדותו כי כיוון במהלך האירוע את הנשק כלפי הקובל, וכן הכחיש כי הכניס את המחסנית לנשק ודרך אותו. נאשם 2 סיפר, כי נחקר ע"י מצ"ח, נשלח למעצר של יומיים בכלא צבאי, וכי לאחר מכן נשפט ל- 21 ימי מאסר בפועל בגין שימוש חריג בנשק. לשאלת הסנגור, מהו "שימוש חריג בנשק", השיב נאשם 2: "שימוש חריג שמבחינת הצבא משמש את החייל לצרכים צבאיים. השתמשתי בנשק לצרכים שאינם צבאיים" (ראה: עמ' 25 ש' 8-7 לפרוטוקול הדיון הנ"ל).

32. נאשם 2 ציין כי, מספר חודשים לאחר הגשת הקובלנה ע"י הקובל, החליטו הנאשמים להגיש קובלנה נגדית, נוכח סכסוך ארוך שנים ביניהם לבין משפחת הקובל. נאשם 2 הדגיש בנקודה זו, כי הוא ובני משפחתו הרגישו שמן הצדק ומן הראוי שגם הם יגישו קובלנה.

נאשם 2 סיפר, כי הנאשמים החליטו על הגשת הקובלנה הנגדית לאחר שנודע להם כי, הקובל הגיש נגדם קובלנה והסביר כי לא יכול היה להגיש את הקובלנה בסמוך לאירוע, שכן נלקח למעצר צבאי.

33. ב"כ הקובל עימתה את נאשם 2 עם האמור בקובלנה הפלילית שהגיש, לפיה נאשם 1 עמד כחצי מטר מפתח השער בתוך חצר ביתו של הקובל ובתגובה, נאשם 2 אכן אישר כי אביו עמד עד חצי מטר בתוך חצר הקובל. יוער בנקודה זו, כי עיון בעדותו של נאשם 2 בפרוטוקול הדיון בקובלנה הפלילית הנ"ל (ק/5), מלמד כי נאשם 2 טען כי נאשם 1 לא נכנס ממש לשטח הקובל, כי אם נכנס עם כף רגל אחת לגינה (עמ' 26 בק/5, ש' 25-24).

34. ב"כ הקובל עימתה את נאשם 2 עם האמור בק/4 לפיו, הודה בפני הזימה בכך שאיים עם נשקו על הקובל. נאשם 2 טען בנקודה זו, כי הוא לא זוכר שהודה באיום בנשק, אלא רק כי בוצע שימוש בנשק במהלך האירוע. נאשם 2 טען בחקירתו הנגדית, כי עת שאחז בנשק עמד מעבר לגדר והוסיף וטען, כי בשום שלב לא היה בחצר ובשום שלב לא כיוון את הנשק אל עבר הקובל. עוד ציין נאשם 2, כי המחסנית הייתה מחוברת להתקן פלסטיק המכונה "בננה" וכי, בשום שלב המחסנית עצמה לא הייתה מחוברת לנשק.

35. נאשם 2 סיפר בחקירתו הנגדית, כי בבוקר האירוע ירד לחצר וכי, לא שמע את חילופי הדברים בין נאשמת 3 לקובל. נאשם 2 אישר כי לא הבחין בנאשמת 3 מזמינה את המשטרה. נאשם 2 טען עוד, כי נכח במקום בזמן שנאשמת 3 שוחחה עם הגננים, אך לא שמע באוזניו מה נאשמת 3 אמרה לגנן. לשאלת ב"כ הקובל, על סמך מה סיפר בק/3 : "אמא שלי פנתה קודם לגנן והוא הסכים לפנות את האשפה...", ענה נאשם 2: "על סמך זה שירדתי לחצר וזה מה שאמי סיפרה לי" (ראה: עמ' 35 ש' 8 לפרוטוקול מיום 16/2/15). נאשם 2 דחה את טענת ב"כ הקובל לפיה, נאשמת 3 מסרה לו את הדברים לאחר שנכנסו חזרה לביתם ולא בזמן שהיו בחצר, והוסיף: "אני באופן אישי לא זוכר שנכנסה הביתה. אני זוכר שהמתנו בחצר שלנו עד שרכב העבודה של אבי יגיע ולאחר מכן הסיפור התגלגל" (שם, ש' 15-14). לשאלת ב"כ הקובל, האם היה עד לשיחה בין נאשם 1 לנאשמת 3, השיב נאשם 2, כי שמע את השיחה: "אבי הגיע וראה את כל הפסולת המפוזרת בשביל בכניסה לביתנו, הוא שאל מה הפשר של הדבר. אמא אמרה לו בוא תיכנס הביתה הזמנתי משטרה, ובשלב הזה הוא החל להתקדם לשער של הקובל ולשאול אותו למה הם משליכים את הפסולת ולא מנקים כפי שניקו תמיד בעבר" (שם, ש' 32-29). נאשם 2 טען, כי ייתכן שנאשמת 3 הייתה נסערת ולא הבחינה בנוכחותו שם ולכן סיפרה שנאשם 2 היה בשלב הנ"ל בתוך ביתם.

36. נאשם 2 טען עוד בחקירתו הנגדית, כי ראה את נאשם 1 נכנס לחצר של הקובל, וכי הקובל תקף אותו בכך שרץ אליו, נגח בו, דחף אותו בעוצמה אל הגדר ונאשם 1 נפל לקרקע. נאשם 2 הבהיר, כי הקובל רץ אל עבר נאשם 1 בידיים מושטות קדימה ודחף אותו על הגדר שלו. נאשם 2 הדגיש, כי בשלב זה עמד ליד נאשם 1 וראה את נאשם 1 נחבט ונופל על הרצפה. "אני נכחתי באירוע מהשלב שהקובל התנגח באבי מבחינת גוף בגוף ועד השלב שהוא הרים את החפץ הזר ותקף אותי עם הידית של אותו חפץ באזור החזה העליון" (שם, עמ' 36 ש' 25-24).

37. לשאלה ב"כ הקובל, מדוע לא ציין בעדותו את הנטען בקובלנה הפלילית הנגדית שהגיש כי, בזמן שנאשם 1 עמד בכניסה לחצר הקובל, קילל הקובל את נאשם 1 ואמר לו "בן זונה אני רוצח אותך תעוף מפה", השיב נאשם 2: "כל השאלות שהתייחסת קודם שאלת איך הקובל תקף את אבי פיזית ולא מילולית. לכן לא תיארתי את המילולית" (ראה: עמ' 37 ש' 2-1 לפרוטוקול הדיון מיום 16.2.15). ב"כ הקובל הפנתה את נאשם 2 להודעתו ק/3, גם בה לא סיפר על כך שהקובל קילל את נאשם 1. נאשם 2 ניסה להסביר כי, באותה עת היה נתון בסערת רגשות והעדיף להתייחס אך למה ששאל אותו החוקר בעניין הנשק.

38. עוד עולה מדבריו של נאשם 2 בחקירה הנגדית, כי במהלך האירוע היה צמוד לנאשם 1 וכי, הקובל תקף אותם באמצעות מוט ברזל. נאשם 2 סיפר, כי במהלך התקיפה קיבל מכה בכתף שגרמה לו לשטף דם, אך הבהיר כי, אין לו תיעוד רפואי המתעד את המכה. ב"כ הקובל עימתה את נאשם 2 עם דברי נאשמת 3, לפיהם כשהגיעה, ראתה את הקובל לוקח מוט ברזל, שאז, לדבריה, יצא נאשם 2 מהשטח. בנקודה זו השיב נאשם 2, כי כל האירוע התרחש במהירות ומהרגע שהקובל תקף אותו באמצעות מוט הברזל, רץ לביתו כדי להביא את הנשק ולסיים את האירוע. נאשם 2 הוסיף ואמר: "בזמנו הקובל לא היה בחור קטן כי אם גדול ומצויד במוט ברזל, שיכול בקלות להרוג בן אדם, לא ידעתי איך המצב יכול להחמיר ורציתי להביא נשק לצורך הרתעה, בדיעבד כמובן שעשיתי טעות שאני מצטער עליה" (שם, בש' 32-30). נאשם 2 ניסה להסביר בדוחק את דברי נאשמת 3 מהם לא עולה כי הקובל תקף את נאשם 2 ואת נאשם 1 באמצעות המוט, באומרו כי יתכן שנאשמת 3 לא ראתה נכון את שארע. ב"כ הקובל הפנתה את נאשם 2 לדברי נאשמת 3 בהודעתה במשטרה ק/6 מיום 2.2.07 לפיהם: "ראובן ישר התנפל על בעלי תקף אותו הפיל אותו על הרצפה והחזיק מוט ברזל ביד, אני ואשתו של ראובן הפרדנו". נאשם 2 ניסה להסביר כי, נאשמת 3 לא יכלה לתת תיאור של מה שהיה "כי היא לא הייתה צמודה". נאשם 2 ציין בנקודה זו, כי ייתכן שנאשמת 3 הייתה במקום, אך הוא חסם את שדה ראייתה. לשאלה בחקירה הנגדית, האם ראה את הקובל מכה את נאשם 1 עם מוט ברזל, השיב נאשם 2, כי ראה את הקובל מגיע עם מוט, ולאחר שהקובל הפיל את נאשם 1 ארצה, הכה את נאשם 2 באמצעות המוט ובעט בנאשם 1. נאשם 2 הבהיר, כי ייתכן שראה לשבריר שנייה את הקובל מכה את נאשם 1 באמצעות המוט וטען כי אם מכת המוט לא הייתה פוגעת בו היא הייתה פוגעת באביו.

39. לשאלת ב"כ הקובל, מה עשתה אשת הקובל במהלך האירוע, השיב נאשם 2 בחקירתו הנגדית, כי היא הייתה כל הזמן מאחוריו צעקה והשתוללה, זאת בניגוד לאמור בהודעתו במשטרה, ק3א' בעמ' 2 שורה 10, בה אמר: "רחל הגיעה אלי בריצה וניסתה גם לפגוע בי נתנה לי חבטות ביד".

40. ב"כ הקובל עימתה את נאשם 2 עם דבריו של הגנן אסף בן אברהם, לפיהם ראה את נאשם 1 נכנס לשטח של הקובל, שאז בא הקובל לקראתו ודחף אותו, תוך שהוא מרים מוט ברזל ואומר לנאשם 1 לצאת מהשטח, וציינה בפניו, כי מדברי הגנן לא עולה כי נאשם 2 או אביו (נאשם 1) הותקפו ע"י הקובל. בנקודה זו השיב נאשם 2: "האם תקיפה והדיפה על השער ונפילת אדם על הקרקע זו לא תקיפה?" (עמ' 39 ש' 28 לפרוטוקול הדיון מיום 16.2.15).

41. נאשם 2 סיפר עוד בחקירתו הנגדית כי נדרשו 12-10 שניות לרוץ לביתו הנמצא מרחק של כ- 20 מטר מביתו של הקובל על מנת להביא את הנשק, וכי באותה העת דלת הבית הייתה סגורה אך לא נעולה וכי דלת הממ"ד בה היה הנשק הייתה נעולה והיה צריך לפתוח אותה. לשאלת ב"כ הקובל, מדוע בק/3א מסר כי אחז בנשק בזווית של 150 מעלות אולם בעדותו בבית המשפט מסר, כי כיוון את הנשק בזווית של בין 90 ל- 100 מעלות, השיב נאשם 2 כי בעת מתן הודעתו במשטרה ייתכן שהיה בסערת רגשות ולא חישב נכון את הזווית.

42. לשאלת ב"כ הקובל מה היה מצבו של נאשם 1, השיב נאשם 2 כי, נאשם 1 שכב על הקרקע וחטף מהלומות, בעיטות והוסיף: "אני זוכר שהקובל בעט באבי. זה בדיוק בשלב שהוצאתי מחסנית והייתי בסערת רגשות ואני מניח שהוא נתן לו עוד בעיטה" (שם, עמ' 41 ש' 10-9). נאשם 2 ציין, לשאלת ביהמ"ש, כי ראה בעיניו לפחות בעיטה אחת.

43. בחקירה החוזרת, לשאלת הסנגור מה עשתה רחל, אשתו של הקובל, נאשם 2 השיב , כי הוא מניח שהיא ניסתה להפריד בין הקובל לבין נאשם 1.

44. הסנגור הציג בחקירה החוזרת בפני נאשם 2 מסמך המציין את שפיטת נאשם 2 במסגרת הצבאית והרשעתו בגין "עבירות ברכוש צבאי-נשק" ושליחתו ל-25 ימי מחבוש בגין כך (ראה נ/1). נאשם 2 אישר, כי נשפט בצבא בגין עבירות רכוש ושימוש חורג בנשק, וטען כי הודה שביצע שימוש בנשק שלא לצרכים צבאיים, כי אם לצורך הרתעת אדם.

עדותה של נאשמת 3

45. נאשמת 3 סיפרה, בחקירה הראשית, כי משפחת הקובל ומשפחתה היו שכנים משנת 1994. באשר לאירוע נשוא הקובלנה, סיפרה נאשמת 3 כי באותו יום ניקתה את שביל הכניסה לבית, שאז שמעה רעש של גיזום גדר חיה משטח ביתו של הקובל. לדבריה, פנתה לגנן, הפנתה את תשומת ליבו ללכלוך שהצטבר, וזה הבטיח לה כי ידאג לנקות את הלכלוך. נאשמת 3 הוסיפה וסיפרה, כי באותו רגע החל הקובל לקלל ואמר: "שימותו בתוך הזבל שלהם שם", שאז נכנסה לביתה והתקשרה למשטרה. עוד עולה מעדותה של נאשמת 3, כי לאחר מספר דקות הגיע למקום נאשם 1, הבחין בלכלוך, שאז אמרה לו להיכנס לביתם והזמינה משטרה. נאשמת 3 הוסיפה וסיפרה, כי נאשם 1 אמר: "אני רוצה לשאול אותו למה הוא עושה לי את זה" (ראה: עמ' 45 ש' 1 לפרוטוקול מיום 9/3/15), נעמד בכניסה לשטח הקובל ושאל את הקובל: "ראובן למה אתה עושה לי את זה" וכי, בתגובה, קילל אותו הקובל "מניאק בן זונה, אני ארצח אותך" והפיל אותו עם שתי ידיים. נאשמת 3 ציינה, כי נאשם 1 מעד וחטף מכה בראש ובגב, וכי ישנן תמונות המתעדות את החבלות. לשאלת הסנגור, ממה נאשם 1 קיבל את המכה, השיבה: "מזה שראובן דחף את בעלי על גדר אבן וברזל והיו לבעלי גם סימנים בחזה. מהזעם שהיה לקובל לעשות לבעלי רע. יש גדר עץ המפרידה בין הבית שלנו לבית שלהם ובכניסה הבן שלי עמד שם כשהוא ראה את כל זה הוא קפץ ובא להגן על אביו. בזמן הזה התקשרתי שוב למשטרה כדי לראות למה לא הגיעה הניידת ואז הבן שלי עמד והגן על אביו שהיה שרוע על הרצפה. אשתו של הקובל הגיע, ודחפה וצבטה את הבן שלי ולאדון ראובן לא הספיק מה שגרם לבעלי, הוא לקח מוט ברזל, וברגע שהבן שלי ראה שיש מוט ברזל הוא פתאום רץ, לא ידעתי למה רץ, בעלי בשום שלב לא נשאר לבד, אני הגנתי עליו, כל זה היה ממש בכניסה לשער, אולי צעד אחד בתוך החצר, לא טיילתי בביתו. אני משנת 94' בחיים לא הייתי בחצר שלו ללא רשותו או מבלי שיזמין אותי. הייתי עם הגב כי הגנתי על בעלי. זה הכל היה דקות ספורות והכל התקיים בכניסה לחצר של משפחת שחר. הבן שלי היה מאחוריי אני גם לא ראיתי אותו ואז החלו צעקות, ראובן ראובן יש פה נשק, הוא לא ראה את הנשק" (שם, עמ' 45 ש' 17-7). נאשמת 3 ציינה, בחקירתה הראשית, כי הגנן הוא הראשון שראה כי נאשם 2 מחזיק בנשק וכן כי נאשם 2 לא כיוון את הנשק ולא נכנס לחצר של הקובל. נאשמת 3 הוסיפה וציינה, כי סברה שמדובר בנשק הצעצוע של נאשם 2 וכי רק לאחר מכן התברר לה, כי מדובר בנשק האמיתי.

46. לשאלת ב"כ הקובל, בחקירה הנגדית, הסבירה נאשמת 3, כי הסיבה לכך שהקובלנה הפלילית הנגדית הוגשה רק כעבור שנתיים, נעוצה בכך שבמהלך השנים היה נאשם 1 אדם חולה והיא וכן נאשם 2 ליוו אותו לבית החולים. נאשמת 3 טענה, כי במהלך האירוע היא הותקפה מילולית ונאשם 1 הותקף פיזית. לטענת ב"כ הקובל, כי נאשמת 3 הסיגה גבול ונכנסה יחד עם בנה לחצר הקובל, השיבה נאשמת 3: "כשבעלי בסכנת מוות אכנס לכל מקום, אף לביתו ואף לגג ביתו. אני חושבת שכל בן אדם היה עושה אותו הדבר. חוץ מזה שלא נכנסתי לתוך השטח, רק עמדתי צעד אחד בתוך החצר" (שם, עמ' 46 ש' 21-20). נאשמת 3 הוסיפה וטענה בנקודה זו, כי היא ונאשם 2 לא היו בתוך שטחו של הקובל, וכי מטרתם הייתה להגן על נאשם 1 שהיה באותה עת נכה בשיעור של 100%. ב"כ הקובל עימתה את נאשמת 3 עם דבריו של נאשם 2, לפיהם האירוע היה בתוך השטח של הקובל, שאז אישרה נאשמת 3, כי אולי נאשם 1 היה חצי מטר בתוך השטח של הקובל ונאשם 2 היה רק צעד אחד בתוכו.

47. יצויין, כי מעיון בק/6, הודעתה הראשונה של נאשמת 3 במשטרה, עולה כי האחרונה סיפרה בחקירתה במשטרה כי, לאחר שנאשם 1 התעצבן עת שראה את הלכלוך שנוצר מהגזם והלך לשוחח עם הקובל, התנפל הקובל על נאשם 1 והפיל אותו ארצה תוך שהוא מחזיק ברזל בידו. מדברי נאשמת 3 בנקודה זו עולה כי, היא ואשת הקובל הפרידו בין הניצים, וכן כי התקרית הייתה בכניסה לגינה של הקובל. נאשמת 3 הוסיפה וסיפרה בק/6, כי בנה רץ לתוך הבית וחזר עם נשק הצעצוע שלו, זאת במטרה להרתיע את הקובל מלהכות את נאשם 1 ובהמשך חקירתה טענה, כי נאשם 2 לא נכנס לשטח הבית או הגינה וכי הוא לא איים על הקובל עם הנשק. בק/7, הודעתה השנייה של נאשמת 3, סיפרה האחרונה כי נאשם 1 אמר לה, כי יברר בשיחה עם הקובל בדבר דבריו לגנן, וכי לאחר מכן שמעה חבטה, ניר (נאשם 2) רץ החוצה מהר, שאז נאשם 1 היה רכון לאחור על השער והקובל רצה להכותו. נאשם 2, עפ"י ק/7, ניסה להדוף את הקובל לבל יתקוף את אביו. עוד עפ"י ק/7, הקובל אחז במוט ברזל ואז נאשם 2 יצא משטחו של הקובל ואילו נאשמת 3 נותרה במקום ליד נאשם 1 עת שהקובל החזיק המוט בידו ואיים להרוג את נאשם 1; בשלב זה הקובל ואשתו נעלמו לביתם, שאז הבחינה נאשמת 3 בנאשם 2 מניף את נשקו האישי מסוג M-16, תוך שהוא מחזיק את המחסנית בידו.

48. נאשמת 3 סיפרה, בחקירה הנגדית, כי בעת שנאשם 1 נכנס לשטח של הקובל, הקובל לא החזיק דבר בידו. בנקודה זו הדגישה וטענה כי לקובל היה "זעם בעיניים". לשאלת ב"כ הקובל, מדוע לא ציינה בהודעתה במשטרה, כי ראתה בעיניו של הקובל זעם, השיבה נאשמת 3: "כתוב בעדות ש"תמותו בשטח שלכם" וש"איים לרצוח את בעלי" (ראה: פרוטוקול מיום 9/3/15, עמ' 48 ש' 13). נאשמת 3 המשיכה וסיפרה, כי הקובל היה בחצר, יחד עם שני הגננים, בסמוך למחסן, וכן ציינה כי, כשהקובל ראה את נאשם 1 עומד בכניסה לחצר, רץ הקובל לעברו, התנפל עליו וקילל אותו. נאשמת 3 הוסיפה, כי עמדה מאחורי נאשם 1. לשאלת ב"כ הקובל, מדוע לא ציינה בהודעתה במשטרה, כי הקובל רץ אל נאשם 1 בליווי קללות, השיבה נאשמת 3, כי המשטרה גבתה עדות מנאשם 1, אשר סיפר בהודעתו את כל מה שהיה קשור בעניינו במהלך האירוע.

49. לשאלת ב"כ הקובל, כיצד הגיע המוט לידיו של הקובל, השיבה נאשמת 3: "בהתחלה כשבעלי בא אליו ואמר לו למה אתה מזהם את השטח שלי ומתעלל בי, אז הקובל ישר בא וקילל אותו ודחף אותו אבל לא היה לו את המוט ביד. כשהבן שלי בא הלכתי שוב לבית להזמין משטרה, והבן שלי עמד שם, וכשהבן שלי בא, כנראה, כי אני לא הייתי שם כל הזמן הוא לקח את מוט הברזל וגם אשתו ותקפו את הבן שלי, ואז כשהבן שלי רץ להביא את הנשק ראיתי את ראובן ביד עם מוט הברזל" (שם, עמ' 49 בש' 19-15). את האמור בהודעתה במשטרה ק/6 כי כבר באירוע הראשון החזיק הקובל מוט ברזל, הסבירה נאשמת 3 בציינה, כי השוטר לא הבין שהיו מספר מערכות.

50. נאשמת 3 ניסתה להסביר בחקירה הנגדית את גרסתה במשטרה, לפיה לא סיפרה כי נאשם 2 הותקף ע"י הקובל, באומרה כי נאשם 1 סיפר על כך במסגרת הודעתו במשטרה וכי היא נחקרה רק בחשד להסגת גבול. נאשמת 3 טענה בחקירתה הנגדית, כי הייתה בטוחה שמדובר בנשק הצעצוע. נאשמת 3 אישרה, בחקירתה הנגדית, כי נאשם 2 עמד בערך חצי מטר בשטחו של הקובל. עוד שבה וטענה נאשמת 3, כי נאשם 2 לא כיוון את הנשק לעבר הקובל ולא איים עליו. נאשמת 3 הוסיפה וציינה, כי התקשרה למשטרה פעמיים, בפעם הראשונה מיד כשראתה את הגזם בשביל, ובפעם השנייה לאחר שנאשם 1 נפל. ב"כ הקובל הפנתה את נאשמת 3 להודעתה במשטרה (ק/7) שנמסרה כ- 5 ימים לאחר האירוע, במסגרתה לא סיפרה נאשמת 3 לחוקר, כי התקשרה בפעם השנייה למשטרה ונאשמת 3 השיבה: "במצב שהייתי במתח ובסיטואציה שאינני רגילה שהבן שלי נלקח ע"י המשטרה, ובעלי נחבל ותקיפות ואיומים, מצב כזה לא זוכרים כל דבר" (פרוטוקול מיום 9/3/15 עמ' 51, ש' 15-14).

51. בפרוטוקול הדיון בחקירה הראשית בדיון במסגרת הקובלנה הפלילית הנגדית (ק/8) סיפרה נאשמת 3, כי הקובל נתן לנאשם 1 אגרוף בחזה. לשאלת ב"כ הקובל מדוע לא סיפרה נאשמת 3 בהודעותיה במשטרה, כי הקובל נתן לנאשם 1 אגרוף בחזה, השיבה נאשמת 3 כי לא ציינה זאת בחקירותיה במשטרה כיוון שנאשם 1 מסר גרסה זו במסגרת הודעתו במשטרה.

הודעתו במשטרה של הגנן יהב שלב (להלן: "הגנן יהב") ועדותו בתיק הקובלנה הפלילית נגד הקובל

52. במסגרת פרשת ההגנה הוגשה בהסכמה הודעתו במשטרה של הגנן יהב (נ/3) והוגשה עדותו של הגנן יהב בפרוטוקול הדיון בתיק הקובלנה הפלילית הנגדית, קובלנה שהגיש כאמור נאשם 2 נגד הקובל (נ/4).

מנ/3 עולים הדברים הבאים:

ביום 2.2.07 הגנן יהב עבד בעבודות גינון אצל הקובל. הגנן יהב סיפר, כי נאשמת 3 פנתה אליו ואמרה לו כי לכלך את השביל לביתה. הגנן יהב אמר לנאשמת 3 כי ינקה את השביל, שאז הורה לו הקובל שלא לנקות את השביל ללא תשלום ע"י נאשמת 3. יהב פנה לעבוד מאחור והעובד שלו – אסף בן אברהם (להלן גם: "הגנן אסף") המשיך לעבוד בחזית. כעבור שתי דקות שמע הגנן יהב צעקות, הגיע לחזית הבית, שאז ראה את השכן ישראל (נאשם 1) מוטל על הרצפה בפתח השער של ראובן (הקובל). נאשם 1 קם על רגליו והוא והקובל החלו דוחפים האחד את השני, בזמן שנאשמת 3 ואשת הקובל מנסות להפריד ביניהם. בהמשך, הקובל ניגש לאחור, הרים מוט מעל הראש ואיים על נאשם 1, כי יהרוג אותו ואף נאשם 1 איים לעברו של הקובל כי יהרוג אותו. בשלב זה ראה הגנן יהב את נאשם 2 רץ לעבר הבית וכששב נאשם 2, ראה הגנן יהב כי הוא מחזיק ברובה מסוג M-16 ובמחסנית ביד. הגנן יהב ניגש לנאשם 2 וביקש ממנו להשיב את הנשק לביתו והאחרון אמר לו: "מה אתה מצפה ממני לאחר שהוא הפיל את אבא שלי". יהב לא ראה ולא שמע את נאשם 2 מאיים באמצעות הנשק, שהיה נשק אמיתי לחלוטין ולא נראה כמו נשק צעצוע.

53. מעיון בפרוטוקול הדיון נ/4 עולה, כי הגנן יהב סיפר בעדותו שראה את נאשם 1 על הרצפה "בתוך השטח (של הקובל), 2 או 3 מ' בתוך השטח" (ראה: נ/4 עמ' 38, ש' 8). כן סיפר הגנן יהב בעדותו הנ"ל כי, הקובל ונאשם 1 התחילו לדחוף האחד את השני בשטח של הקובל. יהב סיפר כי הבחין שנאשם 1 היה "בסדר", לאחר שקם מנפילתו.

עוד עולה מנ/4, כי הגנן יהב ראה את הקובל מרים מוט בהיותו רחוק מנאשם 1 , אשר עמד באותה עת, וכי הקובל רק נופף בו באוויר, תוך שהן הקובל והן נאשם 1 איימו להרוג האחד את השני. הגנן יהב סיפר בחקירתו הנגדית בנ/4 כי לא הבחין בקובל תוקף את מי מהנאשמים וכן כי, לא הבחין בנאשם 2 מאיים באמצעות הנשק.

הודעתו במשטרה של הגנן אסף ועדותו בתיק הקובלנה הפלילית הנגדית

54. עוד הוגשה במסגרת פרשת ההגנה הודעתו במשטרה של הגנן אסף (נ/5) והוגש פרוטוקול הדיון בתיק הקובלנה הפלילית הנגדית, עדות הגנן אסף (נ/6).

55. הגנן אסף סיפר בנ/5, כי ראה את נאשם 1 נכנס לשטח של הקובל, שאז ראה את הקובל דוחף את נאשם 1 ומפיל אותו על הרצפה ובהמשך מרים מוט ברזל תוך שהוא צועק לעבר נאשם 1 שייצא מהשטח שלו ומאיים עליו שיהרוג אותו. הגנן אסף הוסיף וסיפר כי, בהמשך, ראה את נאשם 2 רץ לעבר ביתו ושב למקום כשהוא מחזיק נשק מסוג M-16 ומחסנית ביד השנייה. הגנן אסף טען בנ/5 כי נאשם 2 לא עשה דבר ולא איים באמצעות הנשק. הגנן אסף הדגיש כי שירת בצבא וכי דובר בנשק של ממש. בעדותו נ/6 טען הגנן אסף שוב ושוב, באופן מגמתי, במסגרת תשובותיו לשאלות שנשאל, כי אינו זוכר דבר הקשור לאירוע.

דיון והכרעה

56. ראשית אתייחס לטענת ההגנה העולה מסיכומי ב"כ הנאשמים, לפיה קמה לנאשם 2 הגנה מכוח סעיף 149(5) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982, הקובע כי נאשם רשאי לטעון כטענה מקדמית, כי קיים בעניינו זיכוי קודם או הרשעה קודמת בשל המעשה נשוא כתב האישום. ב"כ הנאשמים מבסס טענה זו על כך שנאשם 2 הורשע במסגרת הצבאית בגין שימוש חורג בנשק ונדון ל- 25 ימי מחבוש. דא עקא, שעיון במסמך המלמד בדבר הרשעתו הנ"ל של נאשם 2 (נ/1), מגלה כי נאשם 2 הורשע בגין ביצוע עבירה ברכוש צבאי, שעניינה שימוש בנשק, כפי שעולה גם מעדותו של נאשם 2 בפניי. בנקודה זו יצוין כי נאשם 2 ציין, כאמור לעיל, בעדותו בפניי כי הורשע בגין שימוש חריג בנשק שמשמעותו-שימוש בנשק לצרכים שאינם צבאיים. ברם, בנידון דידן מיוחסות לנאשם 2 עבירות השונות בתכלית מהעבירה בה הורשע נאשם 2 במסגרת השירות הצבאי. יובהר כי נאשם 2 הורשע, כאמור, בגין עבירה של שימוש בלתי חוקי בנשק, מכוח סעיף 85 לחוק השיפוט הצבאי התשט"ו – 1955 ואילו בתיק זה מיוחסות לנאשם 2 עבירות שעניינן הסגת גבול ואיומים הנבדלות ביסודותיהן מן העבירה הנ"ל ומבוססות על מעשה אחר, כך שאין עסקינן בקיומה של הרשעה קודמת בשל המעשה נשוא כתב האישום, כנדרש בסעיף 149 (5) לחוק הנ"ל. לפיכך, הריני לדחות את טענתו המקדמית של נאשם 2, לפיה קיימת בעניינו הרשעה קודמת בשל המעשה נשוא כתב הקובלנה.

57. המסכת הראייתית שהובאה בפניי, כמפורט בהרחבה לעיל, מלמדת כי עלה בתיק זה בידי הקובל להוכיח, מעבר לכל ספק סביר, כי נאשם 2 ביצע את העבירה של הסגת גבול ואת עבירת האיומים. מעבר לגרסתו של הקובל, לפיה נאשם 2 רץ לביתו ושב לגינתו של הקובל כשבידיו נשק מסוג M-16 באמצעותו איים נאשם 2 על הקובל, קיימות במקרה שבפנינו ראיות נוספות המלמדות כי נאשם 2 הסיג גבול לגינתו של הקובל, בכוונה להפחידו ולאיים עליו וכן כי נאשם 2 איים על הקובל באמצעות הנשק הנ"ל. בנקודה זו אציין ראשית את גרסתו של נאשם 2 עצמו בפני השוטר הזימה, כפי שעולה מדו"ח הפעולה ק/4, אשר הוגש לתיק זה בהסכמת ההגנה. ודוק, מהדו"ח ק/4 עולה כי נאשם 2 הודה בפני הזימה, כי איים על הקובל באמצעות הנשק, אולם טען בד בבד כי הנשק לא היה דרוך וכי הוא חפץ כי הקובל יתרחק מאביו, נאשם 1. הזימה אף תפס כמוצג את הנשק ואת המחסנית ובה 21 כדורים.

58. זאת ועוד, נאשם 2 אישר בהודעתו במשטרה (ק/3), כי הביא את הנשק האישי שלו מסוג 16M- כדי להרתיע את הקובל ואת אשתו והבהיר כי אחז בנשק בזווית של 150 מעלות כלפי מעלה וכי כל אותה עת הנשק לא היה נצור ודרוך. הנאשם הוסיף וטען בק/3 כי הנשק היה בזווית של 150 מעלות או 120 מעלות כלפי מעלה וכי, לאחר שהקובל הבחין כי הוא אוחז בידו האחת במחסנית ובידו השנייה בנשק, התרחקו הקובל ואשתו והרפו מנאשם 1. דא עקא, שבעדותו בבית המשפט שינה נאשם 2 את גרסתו וטען כי הפנה את קנה הרובה כלפי השמיים, בזווית של 90 מעלות. הנאשם ניסה להסביר את הסתירה הנ"ל בגרסאותיו, בכך שבעת מתן הודעתו במשטרה יתכן שהיה בסערת רגשות ולא חישב נכון את הזווית. התרשמתי כי נאשם 2, כמו גם נאשמת 3, מסרו פרטים לא נכונים בגרסאותיהם השונות, שהובאו כאמור בהרחבה לעיל, זאת כדי לצייר תמונה שונה בתכלית, לפיה נאשם 2 לא איים על הקובל או למצער נאלץ לאיים על הקובל, באמצעות הנשק, כהגנה עצמית. כך, לדוגמה, סיפרה נאשמת 3 בהודעתה הראשונה במשטרה (ק/6), כי נאשם 2 רץ אל תוך ביתם ושב עם נשק הצעצוע שלו, זאת במטרה להרתיע את הקובל מלהכות את נאשם 1. נאשמת 3 ביקשה בדבריה הנ"ל למזער את חלקו של נאשם 2 בציינה כי נאשם 2 אחז בידיו בנשק צעצוע ולא בנשק אמיתי. בנוסף, נאשמת 3 לא סיפרה, במסגרת הודעותיה במשטרה, כי נאשם 2 הותקף על ידי הקובל ואילו בעדותה בפניי טענה, במסגרת חקירתה הנגדית, כמפורט על ידי לעיל, כי הקובל ואשתו תקפו את נאשם 2, בעוד הקובל אוחז במוט, שאז רץ נאשם 2 להביא את הנשק, וכל זאת כדי לתאר את האירוע באופן המצביע על הקובל כמי שאיים ותקף בעת הרלוונטית ועל נאשם 2 כמי שפעל מתוך הגנה עצמית. נאשמת 3 אף טענה בפרוטוקול הדיון בקובלנה הפלילית שהגיש נאשם 2 (ק/8), כי הקובל נתן לנאשם 1 מכת אגרוף בחזה, אולם בחקירותיה במשטרה לא הזכירה כלל נאשמת 3 את האמור לעיל.

59. התרשמתי כי אף נאשם 2 לא סיפר אמת בעדותו בפניי, באשר לאופן התרחשות העניינים, זאת על מנת להסביר כי התנהל באירוע מתוך הגנה עצמית. כך, למשל, טען נאשם 2 כי רץ לביתו להביא את הנשק, זאת לאחר שראה את נאשם 1 שרוע על הקרקע. דא עקא, שמהודעתו במשטרה של הגנן יהב (נ/3) עולה כי נאשם 1 קם על רגליו וכי הוא והקובל החלו דוחפים האחד את השני ורק לאחר מכן, בהמשך, ניגש הקובל לאחור והרים מוט ברזל, באמצעותו איים על נאשם 1. בעדותו נ/4 בבית המשפט, במסגרת הקובלנה הפלילית הנגדית שהוגשה, כאמור, נגד הקובל ע"י נאשם 2, ציין הגנן יהב, כי הבחין בכך שנאשם 1 היה בסדר, כדבריו, לאחר שקם מנפילתו וכי ראה את הקובל מרים מוט, בהיותו רחוק מנאשם 1, שעמד באותה עת. לטענת הגנן יהב, הקובל רק נופף במוט באוויר, דבר הסותר את גרסת נאשם 2 בעדותו בפניי, לפיה נאשם 1 היה שרוע על הקרקע, כשהוא סופג מכות ובעיטות מהקובל, שאז נאלץ נאשם 2 להחזיק במחסנית ביד אחת וברובה ביד האחרת, כדי להרתיע את הקובל. נאשם 2 הפליא לתאר בחקירתו הנגדית בדיון בפניי את הקובל כמי שתקף אותו ואת נאשם 1 באמצעות מוט הברזל, זאת אף בניגוד לגרסת נאשמת 3 בהודעתה ק/7, לפיה הקובל אך אחז מוט ברזל ובשלב זה נאשם 2 עזב את השטח. יובהר, כי אף בעדותה בפניי, כפי שפורטה לעיל, טענה נאשמת 3 כי, ברגע שנאשם 2 הבחין במוט הברזל, הוא מיד רץ ועזב את המקום, זאת בניגוד מוחלט לגרסתו של נאשם , אשר תיאר בעדותו בפניי את הקובל מכה אותו באמצעות מוט הברזל ובועט באביו השרוע על הרצפה. נאשם 2 טען ראשית בחקירתו הנגדית, כי הקובל תקף אותו ואת נאשם 1 באמצעות מוט הברזל וכי אף נגרם לו שטף דם בכתף כתוצאה מכך, אם כי בהמשך חקירתו הנגדית חזר בו נאשם 2 מהגרסה הנ"ל וטען כי יתכן שראה לשבריר שנייה את הקובל מכה את נאשם 1 באמצעות מוט הברזל. נאשם 2 אישר, כי אין בידיו תיעוד רפואי המתעד את החבלה הנ"ל שנגרמה לו. בנקודה זו יצוין, כי ברי שאין ברשות נאשם 2 כל תיעוד רפואי, שהרי נאשם 2 לא הותקף כלל על ידי הקובל וגרסתו זו של נאשם 2 באה לעולם אך ורק כדי לתאר את התנהלותו כ"הגנה עצמית". הנני קובעת, כי התרשמתי מאמינות עדותו של הקובל, המוצאת חיזוק בגרסתו של הגנן יהב, כי הקובל הרים את מוט הברזל ונופף בו באוויר ולא מעבר לכך, כל זאת כדי להרחיק את הנאשמים משטח גינתו. מנגד, התרשמתי ממארג הראיות שבפניי והגעתי לכלל מסקנה, כי נאשם 2 איים, באמצעות הנשק והמחסנית בהם אחז על הקובל, וכי לא קמה לטובתו במקרה דנן הגנה עצמית, זאת כפי שיפורט להלן.

60. אין בידי לקבל את טענת ב"כ הנאשמים בסיכומיו, לפיה עומדת, לטובת נאשם 2, טענה של הגנה עצמית, כמו גם הגנה מכוח חוק לא תעמוד על דם רעך, תשנ"ח – 1998 (להלן: "חוק לא תעמוד על דם רעך"). בנקודה זו יצוין כי סעיף 1(א) לחוק לא תעמוד על דם רעך קובע, כהאי לישנא: "חובה על אדם להושיט עזרה לאדם הנמצא לנגד עיניו, עקב אירוע פתאומי, בסכנה חמורה ומידית לחייו, לשלמות גופו או לבריאותו, כאשר לאל ידו להושיט את העזרה, מבלי להסתכן או לסכן את זולתו". אין לפרש, לטובת נאשם 2, את התנהלותו כבאה מכוח הסעיף הנ"ל ואין לראות את הסעיף הנ"ל כמקנה הגנה בנידון דידן לנאשם 2. ודוק, נאשם 2 איים באמצעות נשק ומחסנית על הקובל, עת שלא היה נתון, כאמור, נאשם 1 בסכנה חמורה ומידית לחייו, לשלמות גופו או לבריאותו, שהרי נתתי, כאמור, אמון בגרסת הקובל, לפיה בעת הרלוונטית עמד נאשם 1 על רגליו והקובל אך אחז במוט ונופף בו על מנת להרחיק את הנאשמים מגינתו, זאת ולא מעבר לכך.

61. כך גם לא עומדת לנאשם 2 טענה של הגנה עצמית, מכוח סעיף 34י' לחוק העונשין, לפיו:

"לא ישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מידי כדי להדוף תקיפה שלא כדין שנשקפה ממנה סכנה מוחשית של פגיעה בחייו, בחירותו, בגופו, או ברכושו, שלו או של זולתו...".

נאשם 2 מבקש לקבוע, כי התנאים המגבשים את סייג ההגנה העצמית מתקיימים בעניינו. דא עקא, שמעשהו של נאשם 2 לא נדרש באופן מיידי כדי להדוף תקיפה שלא כדין של הקובל, ולא נשקפה בעת הרלוונטית לנאשם 1 כלל סכנה מוחשית של פגיעה בחייו או בגופו המצדיקה תגובה מיידית על מנת להדוף את התקיפה, מה גם שבפני נאשם 2 עמדה, כפי שיובהר בהמשך, אלטרנטיבה אחרת בה יכול היה לנקוט. בית המשפט העליון ציין בפסיקתו את התנאים המצטברים, אשר בהתקיימם עומדת לנאשם הגנה עצמית, כדלקמן: תקיפה שלא כדין; קיומה של סכנה מוחשית של פגיעה בחיי המתגונן, בחירותו, בגופו או ברכושו, שלו או של זולתו; תנאי המיידיות – על ההגנה להתבצע רק מרגע שהמעשה דרוש באופן מיידי על מנת להדוף את התקיפה ועליה להיפסק, מרגע שלא נדרש עוד מעשה התגוננות על מנת להדוף את התקיפה; האדם לא נכנס למצב בהתנהגות פסולה; וכן תנאי הנחיצות – איכותית (בפני העושה לא עמדו אלטרנטיבות אחרות) וכמותית (העושה לא יכול היה לנקוט בכוח מועט יותר); תנאי הפרופורציה – נדרש יחס ראוי בין הנזק הצפוי מפעולת המגן לנזק הצפוי מן התקיפה. חמשת התנאים הראשונים הם יסודות עובדתיים מובהקים, והתנאי השישי הוא תנאי נורמטיבי הנקבע על ידי בית המשפט. הנטל להוכחת קיום התנאים, רובץ על שכמו של הנאשם, אך זאת עד כדי הותרת ספק סביר בדבר קיומו של הסייג (ראה ע"פ 5373/12 אבורמד נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו, 15.4.15). ומהתם להכא: בנידון דידן לא מתקיימים, כאמור, התנאים המצטברים הנזכרים לעיל והנדרשים כדי שתעמוד לנאשם 2 טענה של הגנה העצמית. ודוק: יסודות ההגנה העצמית, שנקבעו ע"י המחוקק, וכפי שפורשו בפסיקת בית המשפט העליון, אינם מתקיימים במקרה שבפנינו.

יובהר, כי במקרה דנן לא מתקיימת דרישת הסבירות המעוגנת בסעיף 34ט"ז לחוק העונשין, אשר במסגרתה יש לשקול את חומרת הסכנה שיוצר התוקף אל מול מידת הכוח שהפעיל המותקף.

על פי הסעיף הנ"ל, סייג ההגנה העצמית לא יחול כאשר המעשה לא היה סביר בנסיבות העניין לשם מניעת הפגיעה (ראה ע"פ 20/04 קליינר נ' מ"י, פד"י נח' (6) 80, 30.6.04).

ברי, לפיכך, כי במקרה שלפנינו לא קמה לו, לנאשם 2, טענה של הגנה עצמית והוא אינו יכול לחסות בצילה.

ודוק: בנקודת הזמן בה רץ נאשם 2 לביתו כדי להביא את הנשק, לא היה נאשם 1 שרוע על הרצפה. באותה עת נופף הקובל באוויר בלבד במוט הברזל, כפי שעולה בין היתר מגרסת הגנן יהב, זאת לצורך הרחקת הנאשמים מגינתו. לפיכך, לא קמה במקרה דנן דרישה מיידית, כי נאשם 2 יאיים באמצעות נשק של ממש ובאמצעות מחסנית על הקובל, כדי להדוף את תקיפת אביו – נאשם 1 ע"י הקובל וכן לא נשקפה, בנסיבות העניין, סכנה ממשית של פגיעה בחייו ובגופו של נאשם 1. התנהלותו של נאשם 2 לא מילאה אחר דרישת הסבירות, שכן אילו חפץ נאשם 2, בנסיבות העניין, להביא להפסקת האירוע, יכול היה בנקל לבקש מאביו לצאת משטח גינתו של הקובל, אולם בחר שלא לעשות כן. זאת ועוד, נאשם 2 בחר לעזוב את מקום האירוע, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם היות אביו בסכנה ממשית ומידית לפגיעה בו ע"י הקובל.

בנקודה זו יצוין, כי מעדותו של נאשם 2 עולה, בחקירתו הנגדית, כי נדרשו בין 12-10 שניות לרוץ לביתו על מנת להביא את הנשק, שהיה מצוי בתוך הממ"ד שדלתו הייתה נעולה והיה צריך לפתוח אותה. האמור לעיל אינו מתיישב עם טענת הנאשם לפיה פעל באופן מיידי על מנת להדוף את תקיפת אביו על ידי הקובל, שהרי ברי כי, במהלך עזיבת נאשם 2 את המקום לצורך הבאת הנשק, יכול היה הקובל בנקל, אילו חפץ בכך, להכות את נאשם 1 באמצעות המוט. ברם, הקובל נופף כאמור במוט לצורך הרתעת הנאשמים ועל מנת להביא ליציאתם משטח גינתו, ולא מעבר לכך.

62. עם דחיית טענת נאשם 2, כי פעל מתוך הגנה עצמית, הנני קובעת כי עלה בידי הקובל להוכיח, מעבר לכל ספק סביר, כי נאשם 2 ביצע עבירה של איומים כלפיו, באמצעות הנשק והמחסנית בהם אחז בידיו. בנקודה זו יצוין, כי מתקיימים בנידון דידן יסודות סעיף 192 לחוק העונשין, הקובע: "המאיים על אדם בכל דרך שהיא בפגיעה שלא כדין בגופו, בחירותו, בנכסיו, בשמו הטוב או בפרנסתו, שלו או של אדם אחר, בכוונה להפחיד את האדם או להקניטו, דינו – מאסר 3 שנים". נאשם 2 איים על הקובל בפגיעה שלא כדין בגופו, באמצעות הנשק אותו כיוון לעבר הקובל ובאמצעות המחסנית בה אחז בידו, בכוונה להפחיד את הקובל. אשוב ואציין בעניין זה כי, מעבר לעדותו של הקובל, המהימנה בעיניי בעניין זה, את דבריו של נאשם 2 בק/4, בפני השוטר הזימה, לפיהם הודה נאשם 2 כי איים באמצעות הנשק על הקובל, בציינו כי כל שרצה היה להביא להרחקת הקובל מאביו, נאשם 1.

63. כמו כן עלה בידי הקובל להוכיח, מעבר לכל ספק סביר, כי נאשם 2 ביצע עבירה של הסגת גבול לשטח גינתו של הקובל. סעיף 447(א) לחוק העונשין קובע כי: "העושה אחת מאלה כדי להפחיד מחזיק בנכס, להעליבו, להקניטו או לעבור עבירה דינו – שנתיים: 1. נכנס לנכס או על פניו. 2. לאחר שנכנס לנכס נשאר שם שלא כדין". בנקודה זו יצוין כי, מעבר לגרסתו של הקובל, כאמור לעיל, כי נאשם 2 נכנס לגינתו ואיים עליו באמצעות הנשק, אישרה נאשמת 3, בחקירתה הנגדית בפניי, כי בעת הרלוונטית עמד נאשם 2 בערך חצי מטר בשטחו של הקובל (ראה: עמ' 50 ש' 24-23 לפרוטוקול הדיון מיום 9.3.15). נאשמת 3 מחזקת בנקודה הנ"ל את עדותו של הקובל בפניי, אשר הותירה בי רושם של עדות מהימנה ומדויקת ברוב פרטיה. לפיכך, הנני קובעת כי נאשם 2 נכנס לשטחו של הקובל כדי להפחידו ולאיים עליו באמצעות הנשק והמחסנית.

64. הקובל תיאר, כאמור, את השתלשלות העניינים במהלך האירוע באופן עקבי, קוהרנטי והותיר בי רושם אמין. יצוין בנקודה זו, כי הקובל אף מסר במסגרת עדותו פרטים שאינם לטובתו, כדוגמת הדיפת נאשם 1 וכן אחיזת המוט על ידו לצורך הרחקת הנאשמים משטחו. הקובל סיפר, אומנם, בעדותו בפניי כי נאשם 2 דרך את נשקו, דבר שאין לו כל חיזוק ובסיס ביתר הראיות. ברם, לדידי, אין בכך כדי לפגום באמינות גרסתו של הקובל לגבי רובם המכריע של פרטי האירוע וניתן אולי להסביר את גרסת הקובל בנקודה הנ"ל בסערת הרגשות בה היה נתון בעת האירוע, אשר יתכן שהביאה לכך שהקובל סיפר שהנשק היה דרוך בעת הרלוונטית.

עוד יצוין בנקודה זו, כי בית המשפט רשאי לפלג דבריו של עד – לקבל את חלקם ולא לקבל את יתרתם, ובלבד שיש לכך כבענייננו טעם משכנע ובסיס בתמונה הראייתית. בנקודה זו יפים דבריו הבאים של בית המשפט העליון בע"פ 5612/92 מ"י נ' אופיר בארי:

"בית המשפט רשאי להסתמך על קטעי עדותו של עד גם אם אינו מקבל את דבריו כאמינים בשלמותם וכמקשה אחת. נסיון החיים מלמד שנדירים המקרים בהם אין בתום עדות, בייחוד עדות ארוכה, קטע זה או אחר של אי-דיוק, שכחה או אף הינתקות מתיאור האירועים לאשורם, בדרך כלל שלא מדעת, ולעתים אף מדעת - במיוחד מקום שהמדובר בעדות שנמסרה זמן רב לאחר האירוע עצמו. אמרנו על כן בע"פ 71/76 (מרילי נ. מדינת ישראל, פד"י ל'(2) 813, 819 819 (מול האות א'), כי עדות שיש בה סתירות, רשאי בית המשפט לנסות ולבור בה את הבר מן התבן, היינו לחלק את העדות באופן שבית המשפט יתן אמונו בחלק מן הדברים וידחה יתרתם . . ." (פ"ד מח(1) 302 (1993)).

65. בהמשך לאמור לעיל אציין, כי אין בגרסת הגנן יהב, לפיה לא הבחין בנאשם 2 מאיים בנשק וכן אין בגרסת הגנן אסף בנ/5, לפיה נאשם 2 לא איים באמצעות הנשק, כדי לשנות את התרשמותי הנ"ל מהתמונה הראייתית בתיק זה, מה גם שנאשם 2 עצמו הודה, כאמור, בפני השוטר הזימה כי איים באמצעות הנשק על הקובל. דברי נאשם 2 בפני השוטר הזימה ממחישים את אמינות גרסת הקובל באשר לכך שנאשם 2 איים עליו באמצעות הנשק. זאת ועוד, אין בידי לקבל את טענת הסנגור לפיה, יש לראות באי זימון עדים על ידי הקובל משום חיזוק לגרסת ההגנה, זאת נוכח העובדה שמצאתי את גרסאות הנאשמים כגרסאות בלתי מהימנות, הרצופות כאמור בסתירות, ומנגד בחרתי ליתן אמון במרבית גרסת הקובל באשר לאופן התרחשות האירוע, המוצאת, כאמור, חיזוק ובסיס בראיות נוספות.

66. ביחס לנאשמת 3 יצוין כי, לא עלה בידי הקובל להוכיח, מעבר לכל ספק סביר, כנדרש, כי נאשמת 3 ביצעה את העבירה של הסגת גבול, מכוח סעיף 447(א) לחוק העונשין שהובא לעיל.

במקרה דנן עולה, אמנם, מתמונת הראיות שהובאה בפניי, כי נאשמת 3 נכנסה לגינתו של הקובל, מה גם שנאשמת 3 הודתה בעדותה בפניי כי נכנסה לשטח גינת הקובל, מרחק של צעד אחד בתוך חצרו של הקובל. עם זאת, יש לראות את כניסתה של נאשמת 3 לגינת הקובל לא ככניסה שנועדה כדי להפחיד את הקובל, להעליבו, להקניטו או לעבור עבירה, כנדרש בסעיף 447(א) הנ"ל. נאשמת 3 נכנסה לגינת הקובל על רקע ההתקוטטות בגינה בין נאשם 1 לקובל ומתוך דאגה לבעלה, נאשם 1, שהיה נכה. בנקודה זו יצוין כי מהודעתו במשטרה של הגנן יהב (נ/3) עולה כי נאשם 1 והקובל החלו דוחפים אחד את השני ובאותה עת נאשמת 3 ואשת הקובל ניסו להפריד בין הניצים. אי לכך לא ניתן, בנסיבות העניין, לראות את התנהלותה של נאשמת 3 כ"הסגת גבול" לשטחו של הקובל. לא עלה בידי הקובל, לפיכך, להוכיח, כנדרש, כי נאשמת 3 נכנסה לשטחו כדי להפחידו, להעליבו, להקניטו או לעבור עבירה.

67. סיכומו של דבר, הנני מזכה את נאשמת 3 מביצוע העבירה של הסגת גבול, עבירה לפי סעיף 447(א) לחוק העונשין, זאת משלא עלה, כאמור, בידי הקובל להוכיח כי נאשמת 3 ביצעה את העבירה הנ"ל. בד בבד, הנני מרשיעה את נאשם 2 בביצוע עבירה של איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין ובביצוע עבירה של הסגת גבול, עבירה לפי סעיף 447(א) לחוק הנ"ל, זאת לאחר שעלה כאמור בידי הקובל להוכיח, מעבר לכל ספק סביר, כי נאשם 2 ביצע את העבירות הנ"ל.

ניתנה היום, ח' סיוון תשע"ה , 26 מאי 2015, במעמד הצדדים ובאי כוחם.