1. התובעים, בעל ואישה, הגישו תובענה בגין ליקויי בנייה. כתב התביעה פורס מסכת על פיה הנתבע 1 (להלן, גם "מינקין"), נגדו ניתן פסק דין חלקי בהעדר הגנה, היה מהנדס ו/או מפקח על עבודות בנייה שבוצעו עבור התובעים. הנתבע 2 (להלן, גם "מיעארי") היה הקבלן המבצע ומספק החומרים ואילו הנתבע 3 (להלן, גם "בן חיים") הינו הנדסאי בניין במקצועו שהיה זה שהחליף את מינקין החל מיום 30.9.07, והוא זה שהמשיך בפיקוח על עבודות הבנייה שבוצעו אצל התובעים.

2. כתב התביעה נתמך בחוות דעתו של מהנדס האיכות מרדכי שטיינר (להלן – "שטיינר"). לשיטתו של כתב התביעה עלות תיקונם של ליקויי הבנייה עולה כדי 152,500 ₪. הכספים ששולמו התובעים עולים לסך של 95,500 ₪ והשבתם נדרשה. ועוד נדרש סכום נוסף בסך 30,000 ₪. ואולם לצרכי אגרה הועמדה התביעה על סכום של 283,000 ₪.

3. מיעארי התגונן בפני התביעה. נטען כי מלכתחילה ידעו התובעים שהוא אינו קבלן רשום אך הם פנו וביקשו את שירותיו לאחר שקיבלו עליו המלצות. כל עבודותיו של מיעארי בוצעו, אם באישורו של מינקין ואם, לימים, באישורו של בן-חיים, ומשום כך ככל שהן לקויות הדבר הוא פועל יוצא של תכנון או פיקוח לקויים. עוד נטען כי העבודות הופסקו בעיצומן לאחר שבוצעו ללא היתר בנייה ולאחר שהרשות המקומית, עיריית קרית אתא, הוציאה צו הפסקת עבודה עקב תלונת שכן של התובעים. מכל מקום עיכובים אלו גרמו למיעארי לנזקים והפסדים שהם ברי-קיזוז מול יתרת חוב אפשרית שלו לתובעים.

לימים נתמכה הגנתו של מיעארי בחוות דעתו של מהנדס הבניין ושמאי המקרקעין מחמד כאזם (להלן – "כאזם").

4. בן חיים התגונן בפני התביעה. תחילה כשלא היה מיוצג ולאחר מכן, בעקבות ייצוגו, בכתב הגנה מתוקן. בן חיים טוען כי הוא נשכר על ידי התובעים כאשר בביתם בוצעו מרבית העבודות שתוכננו על ידי מינקין ובוצעו על ידי מיעארי. הוא נשכר בשלב הסופי של העבודות לצורך עריכת תוכניות ומתן לגליזציה לבנייה החורגת של התובעים. כתוצאה מכך, ממילא, לא היה סיפק בידו לבצע כל עבודות פיקוח, אם רשלניות ואם לאו. כך, בעיקר, לנוכח העובדה שבהעדר לגליזציה לעבודה הבלתי חוקית של התובעים, הוא ממילא לא היה מוכן לכל מעורבות ושותפות לכך.

לימים הגנתו של בן חיים נתמכה בחוות דעתו של של שמאי המקרקעין אורי פרץ פרי (להלן – "פרי").

5. משכל אלו עמדו לנגד עיניי, ובהסכמה, מיניתי מומחה מטעם בית המשפט. תחילה מונה שמאי המקרקעין אבנר סזיר. לימים מונה תחתיו מהנדס הבניין ושמאי המקרקעין נחום פרמינגר (להלן – "פרמינגר"). פרמינגר הניח בפניי את חוות דעתו המפורטת, המנומקת והמלומדת, לאחר שעמדו בפניו חוות הדעת של שטיינר, כאזם ופרי. בעקבות זאת הסכימו ב"כ הצדדים כי יינתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות.

6. עיון בסיכומי הטענות מצביע על כך שב"כ הנתבעים שבפניי, ביסודו של דבר, מבקשים לסמוך המסקנות על יסוד חוות דעתו של פרמינגר. בדעתי לאמץ את עמדתם ולדחות מכל וכל את עמדתו של ב"כ התובעים המשמיע השגות שונות על חוות דעתו של פרמינגר. יצויין שב"כ התובעים לא ניצל זכותו, אם להציג לפרמינגר שאלות הבהרה, אם לדרוש את חקירתו בבית המשפט על חוות דעתו. כך, בנוסף לעובדה שפרמינגר מונה על יסוד הסכמה של בעלי הדין שבפניי.

ביסודו של דבר, כך קובעת פסיקה מושרשת ועקבית של בתי המשפט, נטייתו הברורה של בית המשפט היא לסמוך ידיו על מסקנות וחוות דעת של מומחים המתמנים על ידו, בתחומים בהם בדרך הטבע אין לבית המשפט מומחיות מובהקת. והרי זה טעם-מינויים והגיון-פועלם.

ואכן חוות דעתו של פרמינגר תשמש לי תשתית למרבית מסקנותיי.

7. מן הנתונים שבפניי אני למד שמינקין הכין רשימת כמויות וחומרים ביום 26.7.07. התובעים נקשרו בחוזה עם מיעארי ביום 1.9.07. מינקין הודיע שהוא מסיר את אחריותו מביצוע עבודות ביום 30.9.07, ואילו צו הפסקת העבודה המינהלי ניתן ביום 30.10.07.

8. ועוד אני למד שאילו מיאערי היה מסיים את העבודות הוא היה זכאי לסכום של 132,000 ₪. בפועל הוא קיבל מן התובעים סכום של 87,000 ₪ ובגין עבודה נוספת, שדומה שאינה קשורה למסכת שבפניי, סכום נוסף של 8,500 ₪. מניתוחו של פרמינגר, המקובל עליי, הוא השתכנע שבגין העבודה שביצע מיאערי הוא היה זכאי לסכום של 87,870 ₪. משמע, כך אני מסיק, בוודאי שהתובעים אינם זכאים לקבל כל השבה ממיעארי שהרי הוא קיבל, במעוגל, את מלוא המגיע לו, יחסית לעבודה שביצע.

9. פרמינגר בדק את טיב העבודה. חלק מן העבודה שנעשתה הייתה לשביעות רצונו. לעומת זאת הוא קבע ש"מבנה החדר עצמו טעון הריסה מלאה ובנייה מחדש, לצד קירות הגדר, ולא תוך שילוב הגדרות בתוך הקיר. ברור שבפינות החדר חייב להיות כלונסאות. אין לי מידע האם תוכננו או בוצעו כאלו במקור, ובכל מקום יש להוסיפם כעת" (עמ' 5).

משכל אלו עמדו לנגד עיניו אמד פרמינגר את עלויות הבנייה בסכום כולל של 40,950 ₪ כולל מע"מ, ובדעתי לאמץ ממצא זה במלואו.

10. על יסוד תשתית זו שומה עליי לקבוע, בהקשר לסכום זה, את האחריות האפשרית המוטלת על מיעארי וזו המוטלת על בן חיים.

11. מיעארי, כזכור, טוען שיש לייחס את האחריות בעיקר למינקין, ובשוליים לבן חיים, שהרי אלו תכננו ופיקחו על עבודתו. פרמינגר היה מודע למחלוקת זו ומשום כך הוא ביקש לקבל שורה של מסמכים, ובעיקרם תוכניות הקונסטרוקציה. לו אלו היו עומדות לנגד עיניו הוא יכול היה לבחון האם היה תכנון או פיקוח רשלני, או שמא מדובר בעבודה רשלנית. בעלי הדין הרלוונטיים, והם הן התובעים והן מיעארי, בהתנהלות חשודה ונפסדת, לא שיתפו איתו פעולה ולא סיפקו לו חומר זה.

12. משכך, וביסודו של דבר, הדבר פועל לחובתו של מיעארי. הוא זה שמעלה טענה דמוית "הודאה והדחה". עליו מוטל הנטל לבסס זאת. מן הסתם התוכניות האמורות היו מצויות תחת ידו, וממילא לנוכח העדר שיתוף הפעולה שלו אין בפניי כל גרסה פוזיטיבית לסתור מטעמו. זאת ועוד: עיינתי בהסכם שבין מיעארי לתובעים ולא מצאתי בו, ולו זכר, הן לקיומו של מינקין והן לחובתו לשתף עמו פעולה. נתון זה חובר לכך שהחל מיום 30.9.07 חדל מינקין מעבודתו וצו הפסקת העבודה היה ביום 30.10.07, חודש לאחר מכן. והרי תקופה נכבדה מאוד בה לכל הדעות רק מיעארי יכול היה להימצא בשטח לבדו.

13. ואולם יכול ששונים הם פני הדברים ככל שעסקינן בנושא הכלונסאות. שהרי פרמינגר קבע לגביהן ש"אין לי מידע האם תוכננו או בוצעו כאלו במקור, ובכל מקום יש להוסיפם כעת". לנוכח זאת הוא אמד סכום של 6,000 ₪ בגין "תוספת לקידוח ארבע כלונסאות". משום הספק שיש לי, בסוגיה נוקדנית זו, בדעתי להפחית משומתו של פרמינגר את הסך הנ"ל במעוגל.

מנגד, בדעתי לייחס אשם תורם להתנהלותם של התובעים. מלכתחילה הם החלו בביצוע עבודות בנייה ללא היתר בנייה. מן הסתם עקב כך נגרמו למיעארי נזקים, הגם שהוא לא טרח ליתן כל כימות רציני להם.

14. כל אלו גוזרים את הפחתת השומה בסכומים נוספים. מנגד, ויהא הדבר אשר יהא, זכאים התובעים לפיצוי בגין עוגמת נפש. לא שוכנעתי שהם זכאים לפיצוי נוסף, לדוגמה באשר לצורך לשהות מחוץ לדירתם בעת ביצוע התיקונים.

ומשכך, כאשר אני משקלל כל אלו לנגד עיניי, חוזרת לתוקפה שומתו המקורית של פרמינגר בסך של 40,950 ₪ ואין בדעתי להוסיף או לגרוע ממנה, כמלוא הנימה.

15. נותר לי להידרש לחלקו של בן חיים. מחד-גיסא, מציין פרמינגר ש"היות ובתקופת עבודתו של הנתבע 3 לא בוצעו כל עבודות אינני רואה מה חלקו כאן" (עמ' 7). מאידך-גיסא, נטען כי כאשר בן חיים החל בפועלו התבצעו כבר מרבית העבודות. שמא בגין חלקן השולי יש לחייב את בן חיים בתרומה שולית. וכך אף סבור פרמינגר. שהרי עיון בחוות דעתו של פרי, מטעמו של בן חיים, מעלה כי במועד ביקורו בנכס הוא ראה "הכנה ליציקת רצפת בטון ללא הבטון". משום כך, כך המשיך פרמינגר, "לפיכך כנראה רצפות הבטון בחצר נוצקו בתקופת עבודתו של הנתבע 3, אולם בהן אין נזקים". משמע, לכאורה, יהא הדבר אשר יהא פטור בן חיים מחבות. ואולם, כך המשיך פרמינגר, "היות ורצפת הבטון חודרת לתוך קיר החדר שבחצר, ברור שהרצפה בוצעה לפני המשך בניית קירות החדר ותקרתו. אינני יכול ליישב סתירה זו".

16. התחבטתי, איפוא, האם על דרך האומדן לייחס לבן-חיים חלק שולי מן החבות ובסופה של דרך סבור הייתי, לנוכח מכלול הנתונים האמורים, שלא הורם הנטל להנחת דעתי לשם חיובו.

17. לפיכך הנני מחייב את הנתבע 2 לשלם לתובעים סך של 40,950 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 13.6.13 ועד מועד התשלום המלא בפועל, אגרת תביעה היחסית לסכום הזכייה ושכ"ט עו"ד בסך 9,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. עוד הנני מחייב את הנתבע 2 להשיב לתובעים חלק השכר ששולם לפרמינגר בסך 2,925 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 13.6.13 ועד מועד התשלום המלא בפועל.

הסכומים האמורים ישולמו לידיו הנאמנות של ב"כ התובעים תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה.

18. הנני דוחה תביעת התובעים נגד הנתבע 3. הנני מחייב את התובעים לשלם לנתבע 3 שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. עוד הנני מחייב את התובעים לשלם לנתבע 3 חלק השכר ששולם לפרמינגר בסך 2,925 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 13.6.13 ועד מועד התשלום המלא בפועל.

הסכומים האמורים ישולמו לידיו הנאמנות של ב"כ הנתבע 3 תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה.

19. פסק דיני זה הוא הדדי לפסק דיני החלקי מיום 24.1.10.

20. המזכירות תמציא עותק מפסק דיני לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ב' אייר תשע"ד, 02 מאי 2014, בהעדר הצדדים.

_________________________

שלמה לבנוני, שופט

סגן נשיא