1. התובעים, בעל ואישה, הגישו תובענה בגין ליקויי בנייה. כתב התביעה פורס מסכת על פיה הנתבע 1 (להלן, גם "מינקין"), נגדו ניתן פסק דין חלקי בהעדר הגנה, היה מהנדס ו/או מפקח על עבודות בנייה שבוצעו עבור התובעים. הנתבע 2 (להלן, גם "מיעארי") היה הקבלן המבצע ומספק החומרים ואילו הנתבע 3 (להלן, גם "בן חיים") הינו הנדסאי בניין במקצועו שהיה זה שהחליף את מינקין החל מיום 30.9.07, והוא זה שהמשיך בפיקוח על עבודות הבנייה שבוצעו אצל התובעים.

2. מיעארי התגונן בפני התביעה. נטען כי מלכתחילה ידעו התובעים שהוא אינו קבלן רשום אך הם פנו וביקשו את שירותיו לאחר שקיבלו עליו המלצות. כל עבודותיו של מיעארי בוצעו, אם באישורו של מינקין ואם, לימים, באישורו של בן חיים, ומשום כך ככל שהן לקויות הדבר הוא פועל יוצא של תכנון או פיקוח לקויים. עוד נטען כי העבודות הופסקו בעיצומן לאחר שבוצעו ללא היתר בנייה ולאחר שהרשות המקומית, עיריית קרית אתא, הוציאה צו הפסקת עבודה עקב תלונת שכן של התובעים. מכל מקום עיכובים אלו גרמו למיעארי לנזקים והפסדים שהם ברי-קיזוז מול יתרת חוב אפשרית שלו לתובעים.

3. בן חיים התגונן בפני התביעה. תחילה כשלא היה מיוצג ולאחר מכן, בעקבות ייצוגו, בכתב הגנה מתוקן. בן חיים טוען כי הוא נשכר על ידי התובעים כאשר בביתם בוצעו מרבית העבודות שתוכננו על ידי מינקין ובוצעו על ידי מיעארי. הוא נשכר בשלב הסופי של העבודות לצורך עריכת תוכניות ומתן לגליזציה לבנייה החורגת של התובעים. כתוצאה מכך, ממילא, לא היה סיפק בידו לבצע כל עבודות פיקוח, אם רשלניות ואם לאו. כך, בעיקר, לנוכח העובדה שבהעדר לגליזציה לעבודה הבלתי חוקית של התובעים, הוא ממילא לא היה מוכן לכל מעורבות ושותפות לכך.

4. כאמור, נגד מינקין ניתן עוד ביום 14.1.10 פסק דין חלקי בגדרו, וכאמור בהעדר הגנה, ניתן פסק דין על פי התביעה. ככל שעסקינן במיעארי ובן חיים ניתן פסק דיני ביום 2.5.14. ככל שעסקינן במיעארי התקבלה התביעה, הגם במיעוטה, והוא חויב בתשלום סך של 40,950 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה הוצאות ושכר טרחת עורך דין. ככל שעסקינן בבן חיים נדחתה התביעה כנגדו. מיעארי הגיש ערעור על פסק הדין ולימים חזר בו ממנו באופן שפסק דיני הנ"ל נותר על כנו.

5. עתה הונחה בפניי בקשת מינקין לביטול פסק הדין. זו נלוותה אף בבקשות להארכת מועד ולעיכוב ביצוע הליכי הוצל"פ. כעולה מהחלטתי מיום 9.2.15 נעניתי לבקשה להארכת מועד ולעיכוב ההליכים. נותרה להכרעתי עצם בקשת הביטול, לגופה. לעניין זה עיינתי בבקשה, בתשובה לה ובתגובה לתשובה.

6. מן הנתונים שבפניי שוכנעתי שהגם שפסק הדין החלקי ניתן זה מכבר, הנה אין התייחסות לטענת מינקין שפסק הדין לא הומצא לו מעולם, אף אין התייחסות לטענה שאף אזהרה מלשכת ההוצל"פ לא נמסרה לו. בפועל התוודע מינקין לפסק הדין רק כאשר עוכבה יציאתו מן הארץ, לאור צו עיכוב של לשכת ההוצאה לפועל בעקבות פתיחת תיק הוצאה לפועל זה, כמדומה רק לאחרונה.

7. בזמנו ניתן פסק הדין על יסוד אישור מסירה ממנה עלה כי כתב התביעה הומצא לאשתו של מינקין, היא גלינה. אכן היא לא חתמה על אישור המסירה ונאמן עליי אישור פקיד המסירה על פיו היא סירבה לחתום.

עתה, ולמקרא הבקשה, מסתבר שבמועד הרלוונטי היו מינקין וגלינה בהליכי גירושין. עוד בחודש דצמבר 2008 עזב מינקין את הבית. נטען כי סכסוך האישות ביניהם נדון בבית המשפט לענייני משפחה בקריות בתיק תמ"ש 9130-01-09.

8. אכן הנני זוקף לחובת מינקין את העובדה שהוא לא נקב בכל מען בו הוא התגורר בתקופה הרלוונטית. מנגד הנני זוקף לחובת התובעים את העובדה שבגדר תשובתם הם לא ביקשו, שמא כזכותם, לעיין בכתבי בי-דין בתיק התמ"ש הנ"ל, שמא משום שהעריכו שיש דברים בגו לעניין סכסוך האישות, וממילא העדר ידיעתו של מינקין אודות ההליך.

9. מכל מקום, כאשר הנני שוקל אלו מול אלו את השיקולים האמורים, הנני מעדיף את גרסתו של מינקין. נהיר לי, איפוא, כי הוא לא ידע כל עיקר על ההליכים האמורים. די בנתון האמור, איפוא, על מנת לבטל את פסק דיני החלקי נגדו, ולו משום "חובת הצדק".

10. ואולם לכך חוברים אף נתונים נוספים הנלמדים מפסק דיני מיום 2.5.14, ככל שעסקינן בעניינו של מינקין במסכת שבפניי.

11. שעה שדנתי בחבותו האפשרית של מיעארי התייחסתי לטענתו כי כל עבודותיו בוצעו, אם באישורו של מינקין ואם, לימים, באישורו של בן חיים, לאחר שמינקין הודיע שהוא מסיר את אחריותו מביצוע עבודות ביום 30.9.07. בין השאר זקפתי, הן לחובת התובעים והן לחובת מיעארי, את העובדה שמן ההסכם שנכרת בין מיעארי לתובעים "לא מצאתי בו, ולו זכר, הן לקיומו של מינקין והן לחובתו (של מיעארי – ש.ל.) לשתף עמו פעולה" (סעיף 12).

ועוד מצאתי בפסק דיני הנ"ל אשם תורם בהתנהלותם של התובעים. שהרי, כך קבעתי, "מלכתחילה הם החלו בביצוע עבודות בנייה ללא היתר בנייה" (סעיף 13).

מטעמים אותם מניתי, וככל שעסקינן במיעארי בלבד, ראיתי להיענות רק למקצתה של התביעה, קרי לסך של 40,950 ₪.

12. כל אלו גוזרים, הגם שאין בדעתי כמובן לקבוע מסמרות, כי הגנתו של מינקין צריכה לפנים, בעיקר ברף הנדרש בהקשר לבקשת ביטול פסק דין, ולאחר ששוכנעתי שכתב התביעה לא הומצא לו כל עיקר.

ואולם לנוכח מכלול הנתונים האמורים אין בדעתי ליתן צו להוצאות בגדרה של בקשה זו.

13. לפיכך הנני מבטל פסק הדין החלקי נגד הנתבע 1 באופן שיש להידרש לכתב התביעה כנגדו.

14. לנוכח פרישתי הצפויה וסדרי עבודתי עקב כך התיק יוחזר למזכירות לשם ניתובו לשופט אחר.

15. המזכירות תמציא עותק מהחלטתי לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ג' אדר תשע"ה, 22 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.

_________________________

שלמה לבנוני, שופט

סגן נשיא