בקשה מחודשת להוצאת מסמכים רפואיים שהוגשו:

1. סמכות העיון מחדש בהחלטות ביניים אמנם קנויה, ונועדה לשני מצבים: נסיבות חדשות (ואלו אינן בנמצא בענייננו) וכן למקרה בו שוכנע ביהמ"ש שטעה. השימוש בה לאפשרות השניה הנו במקרים נדירים ביחס (עיין למשל ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי, פס' 5 של ההחלטה).

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לא מצאתי הצדקה לעיין מחדש ולא שוכנעתי כי טעיתי. ייאמר כי בפועל אין זו הבקשה הראשונה לעיון מחדש בנושא זה אלא כאמור אף בבקשה, הגשת המסמכים היוותה מושא להתנגדויות חוזרות במהלך הדיון. הענין מיצה עצמו, וסמכות העיון מחדש לא נועדה לאפשר הגשת בקשות או התנגדויות חוזרות לבלי קץ וגבול באותו עניין עצמו, לצד שאינו שבע רצון מן ההחלטה, או סבור שהיא שגויה. ואף לא להאריך המועד להגשת בר"ע על ההחלטה (עיין בסע' 4 להחלטה ברע"א 2380/12 טר הנדסה אזרחית נ' החברה הכלכלית לאשקלון).

3. גם ההפניה בבקשה זו לדברי בדיון בדבר הגשת מסמך באמצעות עורכו מהווה הוצאת דבר מהקשרו, שכן הדברים נאמרו ביחס לנימוק התנגדות שנשמע לראשונה ביחס למסמך ספציפי. וב"כ הנתבעת חזרה בה אכן באותו שלב מבקשתה להגשת אותו מסמך ספציפי לאור דברי. ובאשר ליתר המסמכים נשמעו כאמור התנגדויות חוזרות (שנדחו) בשל היעדר רלבנטיות ופגיעה בפרטיות.

4. ב"כ המבקשת טוען שבפסה"ד של רע"א 8019/06 ידיעות אחרונות נ' מירב לוין אליו הפניתי בהחלטתי נערך סינון החומר במבחן הרלבנטיות. אין חולק, כי על מנת שיוגש מסמך שמתנגדים להגשתו מטעמי רלבנטיות , צריך הוא אכן להיות רלבנטי. אלא שברור שבחינת הרלבנטיות אינה יכולה להיות כזו שנעשית בפריזמה של פס"ד סופי וחתום אלא יש צורך שלמסמך תהא רלבנטיות פוטנציאלית. באותו מקרה שבפרשת לוין נידונה תביעת לשון הרע כנגד עיתון ביחס לפרסום כתבה, ובכל זאת ניתנה הנחיה למסור לעתון כתב ויתור סודיות רפואית כדי שיוכל לאסוף מידע כאשר בערעור צומצם הדבר רק ביחס לסיכומי אשפוז ומסמכים רפואיים ממועדים רלבנטיים למה שצוין בכתבה. אך ברור לגופו ששם נדרש לערוך סינון בשים לב למחלוקת שעמדה על הפרק, על מנת שיומצא רק מה שיכול להיות רלבנטי לאחת מן ההגנות שיכולות לעמוד לעתון ומנויות בחוק איסור לשון הרע.

מבלי לגרוע כהוא זה מחשיבותה הברורה של הזכות לפרטיות, ואף לא מכך שמידע רפואי נמצא ברף העליון שלה, הרי שמבחן הרלבנטיות של מסמך אינו יכול להיות מנותק מן השאלות העומדות לדיון, ומי שתובע לא יישמע בטענה של הגנה על פרטיותו במה שעשויה אכן להיות לו רלבנטיות להגנתו של הנתבע, בפלוגתאות הקיימות שהוא עצמו הציב (עיין ברישא לסע' 25 לפסה"ד בענין מירב לוין). מקום בו יש התנגשות בין הזכות לפרטיות לבין בירור האמת – יד האינטרס האחרון על העליונה, בפרט כאשר הטוען לפרטיות ומבקש לחסום מכוחה הגשת חומר רלבנטי – אינו אלא התובע. בהערת אגב יוער כי יכול וראוי לחזק סמכות הטלת החיסיון של ביהמ"ש למקרים וסוגי תיקים מסוימים, מטעמים של פגיעה בפרטיות, אך הדיון בסוגיה זו חורג מעבר לנצרך לשם הכרעה בבקשה זו. בענייננו ככלל, ובפרט כאשר מדובר במאות מסמכים בתביעת נזקי גוף, בחינת הרלבנטיות אינה יכולה להיות בפריזמה של פסק דין סופי. יש להבדיל כאן בין קבילות לבין משקל. משעה שקיימת אפשרות ממשית לרלבנטיות כזו , שאינה בגדר אפשרות היפותטית רחוקה, לא ראוי לחסום דרכו של נתבע מלהמחיש נפקות המסמכים בסיכומיו, ביחס להשפעת התאונה על נכותה התפקודית והתעסוקתית של התובעת, בשים לב גם לעברה הרפואי, כאחד הנדבכים. ונכונים הדברים לא רק במה שנוגע לשלב איסוף החומר אלא אף ביחס לשלב הגשתו לביהמ"ש.

התביעה בענייננו אינה תביעת לשון הרע כמו בענין לוין, בה נדרש לאסוף פרטים ומסמכים רפואיים רק במה שנוגע לאמיתות או דיוק פרסום בכתבה עיתונאית ביחס לתובע.

אף לא נדונה בענייננו תביעה לקוח שאדריכלו פרסם באתרו הדמיות מחשב של פנים ביתו בלא רשות (כך ביחס להפניה שהפנה ב"כ המבקשת לע"א 1697/11). התרת ההגשה בענייננו הנה אכן בבחינת "מקל וחומר" ואף בן בנו של קל וחומר, בשים לב לפלוגתאות השונות ולעילות השונות תכלית שינוי בתובענה זו.

5. מדובר בתביעת נזקי גוף בה הגישה התובעת עצמה, הטוענת לאי רלבנטיות ולשיקולי פרטיות, כמות נכבדה של מסמכים רפואיים מן התקופה שלאחר התאונה. כלומר לא אבתה היא להסתפק בחוות הדעת הרפואיות בלא שיונח לפתחו של ביהמ"ש גם "החומר הגולמי" שעמד לנגד עיניהם. באותה נשימה מבקשת היא לחסום הגשת כמות נכבדה נוספת של מסמכים רפואיים מן התקופה שלפניה.

כאשר הפלוגתאות שבפני נוגעות להשפעת התאונה על כושרה התעסוקתי והתפקודי של התובעת, קשה להלום שתיחסם הגשת המסמכים מן העבר הרפואי, שאף הם "חומר הגלם" שעמד לנגד עיני המומחים שהיו אמורים להתייחס לנכות הרפואית במבחן הקשר הסבתי. קשה להלום שהנתבעת לא תוכל להפנות בסיכומיה למה יש להסיק מאותם מסמכים. ביחס למשקלם קנויה לכל צד האפשרות לטעון כחפצו. פוטנציאל הרלבנטיות של העבר הרפואי המלא בתיק נזקי גוף (בפרט כזה בו טוענת התובעת לנכות תעסוקתית ותפקודית העולה בהרבה על נכותה הרפואית שנקבעה על ידי המומחים) אינו פוטנציאל הרלבנטיות בתביעת לשון הרע בו נדרש אכן לחשוף רק התיעוד הרפואי הנודע לדיוק הפרטים שפורסמו בכתבה, כדי למזער הפגיעה בפרטיות. אשוב ואזכיר כי בתביעות לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים נדרש מראש שהתובע ימציא כתב ויתור סודיות רפואית שיאפשר לצד השני איסוף תיקו הרפואי המלא, ולא רק חלקו (תק' 2 לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים)).

4. הבקשה המחודשת להוצאת מסמכים, שכאמור אינה אלא בקשה לעיון חוזר - נדחית. המבקשת תשא בהוצאות המשיבה בבקשה בסך כולל של 3000 ₪, בלי קשר לתוצאות ההליך העיקרי.

5. במקביל התבקש כאן לראשונה, לעשות שימוש בסמכות הקנויה בסע' 70(א) לחוק בתיק המשפט (ועיין בסע' 28 לפסה"ד בענין מירב לוין). ב"כ הנתבעת הודיעה עוד בדיון כי לא תתנגד לבקשה כזו היה ותוגש, ושבה על עמדתה בתגובתה. לאשורה צומצמה הבקשה להטלת חסיון על המסמכים ושם התובעת. אני מורה על חסיון שם התובעת .

ביחס למסמכים – מי שאינו בעל דין בא כוחו או בעל היתר כללי לעיון, וחפץ לעיין בתיק, חייב בהגשת בקשה לעיון, ובמקרה כזה הפגיעה בפרטיות בעלי הדין הנה אחד השיקולים (ע"א 8849/01 צבי סבוב נ' פקיד שומה למפעלים גדולים). אני מורה מראש שבקשה כזו ככל שתוגש, תוכל התובעת להגיב עליה (עיין בתק' 4(ה) לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים)). בשלב זה מדובר בשאלה מוקדמת שיכול ולא תבוא כלל לעולם.

ניתנה היום, א' ניסן תשע"ג, 12 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.