בפני "בקשה למתן הוראות", להורות לעד מטעם המשיבה להביא עמו לחקירתו את "כל החשבונות שהתובע(ת) הגיש(ה) לנתבע" במסגרת פרוייקטים שבצעה התובעת (המשיבה) עבור הנתבע (המבקש).

לבקשה הוגשו תגובה ותשובה לתגובה. כן הוגשה בקשה למחיקת התשובה לתגובה.

דין הבקשה להידחות, בשל כל אחד מהטעמים הבאים:

הבקשה המוכתרת כ"בקשה למתן הוראות" אינה אלא בקשה לגילוי מסמכים ועיון בהם. אלא שבקשה כזאת בדיוק כבר הוגשה בעבר (בקשה מס' 20 מיום 24.10.12, ובמיוחד נספח א' לבקשה זו), והיא נמחקה בהסכמת המבקש אשר קיבל בכך את הצעת בית המשפט לעשות כן. ודוק, קודם הסכמה למחיקת הבקשה, אמר ב"כ המבקש "אני מוותר על הגילוי הכללי והספציפי" (פרוטוקול מיום 09.12.12 עמ' 19 שורות 4-5) היינו, הבקשה במהותה כבר נדונה ובסופו של דבר נמחקה לבקשת המבקש. אין מקום לחזור ולדון באותה בקשה ממש.

במסגרת הבקשה שהוגשה בעבר, טענה המשיבה כי המסמכים נמסרו למבקש ואינם מצויים עוד בידיה. טענה זו לא נסתרה, וכאמור, לא היה מקום להעלות עניין זה בשנית.

מנוסח הבקשה עצמה עולה כי מדובר במסמכים שאמורים היו להימצא בחזקת המבקש, שהרי מבוקש להמציא מסמכים שהעד "הגיש לנתבע". משמע, אם העד הגיש את המסמכים לנתבע- המבקש, הרי שהם מצויים בידיו, ואין מקום להורות על הבאתם לדיון ע"י הצד שכנגד. ואכן, בדיון קד"מ מיום 09.12.12 אמר ב"כ התובעת- המשיבה במפורש: "מפנה לחוות הדעת ממנה עולה שהמסמכים היו בפני הנתבעת. כתוב שיש כאן מסמכי המכרז, הצעות הקבלן, החשבונות שהוגשו, החשבונות שאושרו במועדים השונים וכו'. יש לו את הכל ולי אין" (עמ' 19 שורות 8-9). בעקבות זאת, כאמור, נמחקה הבקשה.

אם אין די באמור לעיל, הרי שבהמשך נשמעו ראיות התומכות לכאורה בטענת המשיבה כי החשבונות תוייקו בתיקי המבקש והם מצויים בחזקתו, ובעניין זה אני מקבלת את האמור בסעיף 9 לתגובת המשיבה.

לא ברור מדוע הוגשה בקשה זו שוב, ולא היתה כל הצדקה להגישה.

התוצאה היא כי הבקשה נדחית.

המבקש ישא בהוצאות המשיבה בסך 4,000 ₪.

ניתנה היום, ט"ו שבט תשע"ה, 04 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.