השופט א' קיסרי:

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' סגנית הנשיא השופטת אורית קנטור) מיום 25.2.13 בת"פ 11856-06-09 שבו הורשע המערער, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של קשירת קשר לעוון – שתי עבירות לפי סעיף 499(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז–1977; סיוע להתחזות לאחר – עבירות לפי סעיף 441 +29+31 לחוק העונשין; שימוש במסמך מזויף – שתי עבירות לפי סעיף 420 לחוק העונשין וניסיון לקבלת דבר במרמה – עבירה לפי סעיף 415+25+29 לחוק העונשין. על המערער נגזר עונש מאסר בפועל לתקופה של חמישה חודשים לריצוי בדרך של עבודות שירות, שנת מאסר על תנאי למשך שנתיים ותשלום קנס בסך 2,000 ₪.

כתב האישום וההליך בבית משפט קמא

1. כנגד המערער ונאשם נוסף, מאגד בן מוחסן חליפה ("חליפה", וביחד "הנאשמים"), הוגש כתב אישום הכולל שלושה אישומים. שלושת האישומים יוחסו לחליפה ואילו למערער יוחס רק אישום אחד, שהוא הרלבנטי לערעור זה. בכתב האישום נטען שעובר ליום 13.11.05 קשרו הנאשמים קשר לשלוח את נורה מג'אדיב ("נורה") על מנת שתתחזה לרים חיר ("רים") ותיבחן במקומה במבחן תיאוריה לקבלת רישיון נהיגה. בקשר לכך שילם בעלה של רים, ברכאת חיר ("ברכאת"), למערער סך של 1,400 ₪ כמקדמה מתוך סך כולל של כ-4,500 ₪ שנדרש לשלם. בהמשך לכך ולשם קידומו של הקשר ליווה המערער את נורה למבחן התיאוריה, צייד אותה בתעודת זהות מזויפת של רים הנושאת את תמונתה של נורה, בטופס מזויף של בחינת תיאוריה ובאגרת בחינה מזויפת, וכך התחזתה נורה לרים וניגשה להיבחן במקומה. היא עוררה את חשדם של הבוחנים שמנעו ממנה להשלים את הבחינה, וכפועל יוצא מכך לא הושלמו העבירות.
2. הדיון בבית משפט קמא התמקד בעיקר בשאלת זיהויו של המערער כמבצע העבירה, ועדותם של ברכאת ונורה שימשו נדבך מרכזי במסקנתו של בית משפט קמא כשקבע כי זיהוי המערער כמי שביצע את העבירות שיוחסו לו הוכח בבית המשפט. בהתאם לכך הורשע המערער בעבירות שיוחסו לו.
3. מהכרעת הדין עולה שברכאת העיד כי פנה למערער, וביקש "לקנות" בעבור אשתו, רים, אישור שעברה מבחן בתיאוריה מבלי שתיבחן. הוא מסר למערער, לפי בקשתו, טופס מבחן תיאוריה, תעודת זהות של רים ומקדמה בסכום של 1,400 ₪ מתוך סך של 4,000–4,500 ₪ שדרש המערער. כשנחקר במשטרה ביום 24.11.05 נערך לברכאת מסדר זיהוי תמונות, והוא הצביע על תמונת אחיו של המערער, רוסלאן מועדי ("רוסלאן"), כתמונתו של המערער, ואילו בעימות שנערך ביניהם זיהה את המערער באופן וודאי. ברכאת הסביר את הטעות בזיהוי התמונה בדמיון בין האחים. הוא הכחיש שהוא מכיר היכרות מוקדמת את מי מאחיו של המערער וטען כי הוא מכיר רק את המערער, שאותו גם זיהה בעימות שנערך בין השניים במשטרה. גם בחקירתו הראשית בבית המשפט טעה ברכאת בזיהוי המערער וטען כי מי שיושב באולם המשפט הוא רוסלאן ולא המערער, וציין כי בעימות שנערך ביניהם זיהה את המערער והוא "לא הבחור שיושב פה". בחקירתו הנגדית, לאחר שהוכרז כעד עוין, הוסיף והתעקש כי מי שיושב באולם הוא רוסלאן ולא המערער, אולם אישר שבעימות במשטרה ישב המערער מולו. עוד העיד כי כאשר נפגש עם המערער זיהה אותו הן על פי חזותו והן על פי קולו (זיהוי חזותי וקולי) כמי שלמד אתו בבית הספר התיכון. בית משפט קמא קבע כי הוא מעדיף את הזיהוי החזותי והקולי של העד במשטרה (ת/5 ו-ת/6) על פני הזיהוי השגוי באולם בית המשפט, שהיה רק חזותי ונערך כחלוף כחמש שנים.
4. לזיהוי שזיהה ברכאת את המערער נמצא חיזוק בעדותה של נורה, שהעידה כי הנאשמים דיברו איתה לפני הבחינה והדריכו אותה כיצד להיבחן במקום אישה אחרת. לדבריה המערער התקשר אליה יום לפני הבחינה ואמר כי בפגישתם מחר הוא ימסור לה את טופסי הבחינה וכי היא תתייצב בבחינה במקום בחורה בשם רים מדאלית אל כרמל. בעימות שנערך ביניהם זיהתה נורה את המערער כמי שהסיע אותה למשרד הרישוי, מסר לה את הטפסים ואת תעודת הזהות. בדומה לברכאת גם נורה טעתה במסדר זיהוי התמונות והצביעה על רוסלאן כעל המערער. את הטעות בזיהוי הסבירה גם היא בדמיון בין האחים. היא טענה כי בעימות ביניהם זיהתה את המערער ושללה היכרות מוקדמת עם רוסלאן.
5. חיזוק לעדויות אלה מצא בית משפט קמא בעדויות הנאשמים, שנמצאו בהן סתירות פנימיות וחיצוניות המחזקות את הראיות נגד המערער. בית המשפט דחה את גרסתו של המערער שבה הרחיק עצמו מהאירועים המיוחסים לו וציין כי עדותו הותירה עליו רושם בלתי מהימן. המערער הכחיש כי הכיר היכרות קודמת את חליפה ואת נורה, אף שקיימים תדפיסי שיחות טלפון המתעדים שיחות בין הנאשמים לבין עצמם ובין המערער לנורה. כמו כן הכחיש המערער כי מספר הטלפון שבו נקבו ברכאת ונורה והמתיימר להיות מספר הטלפון שלו הוא אכן שלו, וטען כי מספר מכשירי טלפון ניידים שימשו את כל בני המשפחה, וכי ברכאת העליל עליו עלילת שווא עקב סכסוך משפחות. המערער לא הביא כל ראיה אשר תתמוך בגרסאותיו. עדותו של חליפה נדחתה גם היא על ידי בית משפט קמא לאחר שנמצאו בה סתירות ופרכות רבות, וגם בכך מצא בית המשפט חיזוק נוסף לעדויותיהם של נורה וברכאת. על יסוד כל האמור קבע בית משפט קמא כי המערער הוא שעבר את העבירות שיוחסו לו באישום הראשון, וזיהויו הוכח מעבר לכל ספק סביר.
6. בגזר הדין עמד בית משפט קמא על חומרת העבירות שהמערער הורשע בהן, על כך שהיה הדומיננטי בביצוע העבירות ועל ההבדלים בין חלקו בעבירות לחלקם של העדים נורה וברכאת, וקבע כי אין ללמוד מהעונש שהוטל עליהם לעניין העונש שיוטל על המערער. בנוסף לכך שקל בית משפט קמא את העובדה כי אין למערער עבר פלילי ואת חלוף הזמן מאז שנעברה העבירה, ובשים לב לכל אלה גזר על המערער את העונשים כאמור.

הערעור

1. המערער מלין הן כנגד הרשעתו והן כנגד העונש שהוטל עליו.
2. מרבית טענותיו כנגד ההרשעה התמקדו בשאלת זיהויו כמבצע העבירה, וטענתו העיקרית היא שלא ניתן לבסס את הרשעתו על סמך עדויותיהם של ברכאת ונורה שהם עצמם שותפים לעבירה, וכי שניהם טעו בזיהוי תמונתו במסדר זיהוי התמונות שנערך במסגרת החקירה המשטרתית, וברכאת אף טעה בזיהויו באולם בית המשפט. כמו כן הצביע המערער על אי דיוקים בעדותם של העדים וטען שלא ניתן לבסס עליהם את זיהויו.
3. אשר לעונש טען המערער כי בית משפט קמא שגה כאשר לא ייחס משקל ראוי לחלוף הזמן ולכך שמדובר במעידה חד פעמית. כמו כן הוא טען כי לא ניתן משקל לקושי הראיתי בתיק זה ולנסיבותיו האישיות. עוד טען המערער לאפליה בענישתו ובהחמרה בעונשו ביחס לשותפיו לעבירה, נורה וברכאת, שעליהם נגזרו עונשים קלים יותר.
4. המשיבה תומכת בפסק הדין ומבקשת לדחות את הערעור על שני חלקיו.

דיון והכרעה

1. דין הערעור להידחות, הן לעניין ההרשעה והן לעניין העונש.
2. כאמור לעיל, עיקר טענותיו של המערער מכוון כלפי קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות שנקבעו בפסק הדין על ידי בית משפט קמא אלא שהלכה מושרשת היא שלמעט במקרים חריגים, אין ערכאת הערעור מתערבת בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. בע"פ 7015/09 פלוני נ' מדינת ישראל (18.11.12) נדרש בית המשפט להיקף התערבותה של ערכאת הערעור וציין כי:

"כלל ידוע ומושרש היטב הוא כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בקביעות מהימנות ועובדה של הערכאה הדיונית, משום העדיפות המוקנית לה בהתרשמות בלתי אמצעית מהעדים ומהראיות שהוצגו בפניה. לבית משפט זה, כערכאת הערעור, לא הייתה היכולת לקלוט בחושיו את אשר התרחש בבית משפט קמא, וודאי שאין ביכולתו, ככלל, לחלוק על התרשמות ישירה של הערכאה הדיונית מהעדויות שנשמעו בפניה" (והאסמכתאות שם).

על טעמיה של העדיפות שיש לייחס לממצאיה של הערכאה הדיונית עמד בית המשפט גם בעניין שנדון בע"פ 8146/09 אלי אבשלום נ' מדינת ישראל (8.9.11) ("עניין אבשלום") וקבע כי "הרציונאל העומד בבסיס דוקטרינת אי ההתערבות הוא שלערכאה הדיונית עדיפות על פני ערכאת הערעור, כמי שמתרשמת באופן בלתי אמצעי מן העדים, מאופן מסירת עדותם, שפת גופם והתנהגותם, ועל כן בכוחה לתור אחר "אותות האמת" בעדותם". בצד זאת מנה בית המשפט את המקרים החריגים אשר בהתקיימם, תוכל ערכאת הערעור לשקול אם להתערב בממצאי עובדה וקביעות מהימנות (הדברים מובאים תוך קיצור ובהשמטות המתבקשות): (1) כאשר ממצאי הערכאה הדיונית מתבססים על שיקולים שבהגיון ובשכל ישר או על סבירות של העדות;(2) כאשר מדובר במסקנות להבדיל מעובדות; (3) כאשר ממצאי הערכאה הדיונית מבוססים על ראיות בכתב, תמליל קלטת או התרשמות מחפץ; (4)כאשר הערכאה הדיונית התעלמה לחלוטין מראיות או לא שמה לב לפרטים מהותיים בחומר הראיות; (5) כאשר הערכאה הדיונית התעלמה מסתירות מהותיות בעדות עליה נסמכה או מסתירות בין העדות עליה נסמכה לבין עדויות אחרות;(6) כאשר הערכאה הדיונית אימצה גרסה מופרכת וחסרת הגיון;(7) כאשר נפלה טעות מהותית או טעות "בולטת לעין" בהערכת המהימנות.

1. בטענותיו של המערער לא ניתן למצוא התייחסות או הסתמכות על איזה מן החריגים לכלל אי ההתערבות שנמנו בעניין אבשלום. לטענתו, שני העדים הם שותפים לעבירה, שניהם טעו בזיהויו במסדר התמונות, ברכאת טעה בזיהויו גם בבית המשפט ובעדותם נמצאו סתירות רבות. ברם, בית משפט קמא לא שוכנע כי יש באלה כדי להצביע על טעות בזיהוי המערער, ואף אני לא שוכנעתי בכך.

זיהויו של המערער על ידי ברכאת התבסס על היכרות מוקדמת עמו. ברכאת אמנם טעה בזיהוי המערער במסדר זיהוי תמונות שנערך לו, אולם הוא הסביר את הטעות בדמיון שבין המערער לבין אחיו. יתרה מכך, ברכאת הסביר כי הוא מכיר את המערער ולא את אחיו, וכי זיהה אותו בוודאות בעימות שנערך ביניהם כמי שפנה אליו ש"יארגן תיאוריה" לאשתו וזאת על פי "הפנים והקול של הדיבור" (ת/6). גם בחקירתו הראשית בבית המשפט טעה בזיהוי המערער והצביע באולם המשפט על המערער כעל אחיו רוסלאן, והסביר: "כשעשיתי עימות עם מרואן, זיהיתי לא את הבחור שיושב פה, היה בחור יותר רזה ממנו. הם 7–8 אחים, אני לא זוכר את שמות כולם". בחקירתו הנגדית, לאחר שהוכרז כעד עוין, אישר כי פנה אל המערער בעניין מבחן התיאוריה של רים, נפגש עמו וזיהה אותו כמי שלמד עימו בשכבה בבית הספר התיכון. עוד אישר כי בעימות שנערך בין השניים המערער הוא שישב מולו, והוא זיהה אותו הן חזותית והן קולית. הוא ציין כי התקשר עם המערער אך ורק באמצעות טלפון שבמספרו נקב, וגם עובדה זו תומכת בזיהויו של המערער כמבצע העבירה.

1. מסקנתו של בית משפט קמא שברכאת לא זיהה את המערער באולם בית המשפט בשל חלוף הזמן בין מועד ביצוע העבירות לבין עדותו בבית משפט מקובלת עלי. לדעתי, זיהוי המערער בפגישה שנערכה בין השניים, וכן זיהויו בעימות – זיהוי חזותי וקולי – די בהם כדי להוביל לזיהויו של המערער במידה הדרושה במשפט הפלילי. יש להדגיש כי אין מדובר בזיהוי על סמך התרשמות רגעית, שכן ברכאת הכיר את המערער היכרות קודמת מלימודיהם המשותפים, ולכן צדק בית המשפט בהעדיפו את זיהויו החזותי והקולי של המערער שנערך בסמוך לאישומים על פני הזיהוי השגוי, החזותי בלבד, באולם בית המשפט שנעשה בחלוף מספר שנים.
2. גם נורה זיהתה את המערער כמי שביצע את העבירות ועדותה חיזקה את הזיהוי על ידי ברכאת. נורה סיפרה על היכרותה המוקדמת עם המערער שאותו פגשה חודש לפני האירועים, ועל השיחה הטלפונית שניהלו ערב ביצוע העבירות. נורה זיהתה את המערער בעימות שנערך בין השניים ובאולם בית המשפט, וכן זיהתה אותו כמי שהסיעה אל משרד הרישוי, ומסר לה את הטפסים המזויפים כדי להיבחן במבחן התיאוריה בשם רים. בדומה לברכאת גם נורה טעתה במסדר התמונות והצביעה על רוסלאן כעל מבצע העבירה, אולם בחקירתה הראשית היא טענה כי טעתה בשל הדמיון בין האחים והסבירה: "כשנפגשנו אצל החוקר אז זיהיתי אותו טוב מאוד... בעימות ישב מולי מרואן מועדי, זה האדם שהתייחסתי אליו במשטרה וגם היום. את רסלאן מועדי, אדם שזיהיתי במסדר זיהוי התמונות אני לא מכירה ולא פגשתי אותו". בדומה לברכאת גם נורה אישרה כי שוחחה עם המערער בטלפון שבמספרו נקבה והזהה למספר הטלפון שבו נקב ברכאת.
3. כמו בית המשפט קמא, גם לדעתי אין בזיהוי השגוי של רוסלאן במקום המערער במסדר התמונות כדי לפגום במסקנה שזיהוי המערער בעימותים עם העדים הוא מלא וודאי. גם העובדה כי שני העדים הכירו את המערער היכרות מוקדמת מחזקת את זיהויו ומקטינה את הסיכון של זיהוי שגוי (ע"פ 3578/11 סטרוק נ' מדינת ישראל 13.8.2012).
4. יתרה מכך, הרשעתו של המערער אינה נסמכת רק על עדותם של ברכאת ונורה אלא נתמכת בראיות נוספות ובכלל אלה: המערער ניסה להסתיר ראיות מפלילות כנגדו; הוא הכחיש כי מספר הטלפון שמסרו ברכאת ונורה הוא מספר הטלפון שבשימושו וטען כי הטלפון, כמו גם אחרים בעסק, משמש את כל בני המשפחה. המערער מסר לחוקר משטרה את מספר הטלפון שלו, כביכול, השונה מזה שמסרו ברכאת ונורה, והתברר כי הוא מצוי בידיו של אחר. בנוסף, הימנעות המערער מלהביא ראיות התומכות בגרסתו הן בקשר לטענותיו לעלילת שווא של ברכאת כנגדו, והן ביחס לגרסתו כי מכשיר הטלפון שבמספרו נקבו נורה וברכאת משמש את כל בני המשפחה בעסק המשפחתי, נזקפת לחובתו של המערער, ומוכרת ההלכה הפסוקה בדבר הימנעות מהבאת ראיה רלוונטית (ע"פ 9809/08 ארנלדו לזרובסקי נ' מדינת ישראל, פיסקה 91 (25.11.10)). המערער לא הביא כל ראיה או עדות אשר תאשש את טענותיו, וכמו בית משפט קמא אף לדעתי לא ניתן לתת אמון בדבריו. לכל אלה יש להוסיף את ההתרשמות הכללית של בית משפט קמא מעדותו של המערער אשר הותירה רושם בלתי אמין. כפי שקבע בית משפט קמא, בגרסתו של המערער דבקו סתירות רבות, הן פנימיות והן חיצוניות, המעוררות ספק רב. כך, למשל, למרות טענותיו כי לא היה לו כל אינטרס כלכלי בביצוע העבירות וכי מצבו הכלכלי היה טוב, הוא הציג אישורי הכנסות שאינם מתאימים לתמונה שצייר, ומעדותו עלה כי בתקופה הרלוונטית "כולם נותרו ללא עסקים, ללא עבודה, ללא הכנסות". כמו כן הוא טען בעדותו כי יש לו רק עסק של מימון והציג עצמו כמי שאין לו כל היכרות עם עולם הפלילים, אולם מחקירתו עלה כי הוא מנהל עסקים נוספים וכי בעבר נחקר במשטרה תחת אזהרה. בכל אלה יש כדי להעיד על רצונו של המערער להרחיק עצמו מהאישומים המיוחסים לו וכדי לחזק את המסקנה המרשיעה על פי הכרעת הדין.
5. לא מצאתי ממש בטענת המערער שמעורבותם של ברכאת ונורה בביצוע העבירות פוסלת את עדותם. בע"פ 406/78 בשירי נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(3) 393, 437 (1980) נקבע כי:

"העובדה שהעד הוא בעל עבר פלילי או כי הוא שותף לעבירה או מעורב בדבר עבירה, אינה פוסלת עדותו ואינה שוללת ממנה כשלעצמה כל משקל. כמובן שיש באלו כדי להכתיב זהירות כפולה ומכופלת בעת בחינת העדות, אך אין בכך כדי למנוע הסתמכות על דבריו של העד, אם בית-המשפט מגיע לכלל מסקנה כי אמת בפיו" .

1. בית משפט קמא התבסס בהכרעת דינו על עדותם של נורה וברכאת לאחר בחינה מדוקדקת של עדותם, כמו גם על הראיות והעדויות הנוספות שבאו לפניו, ומלבד טענה כללית של המערער שלפיה "בית משפט קמא לא יחס חשיבות מספקת לעובדה כי שני עדי התביעה הינם שותפים לעבירה", לא הצביע המערער על סיבה שבעטיה אין להסתמך על עדותם בשל מעורבותם בביצוע העבירות.
2. יש לדחות גם את טענתו של המערער למחדל חקירה עקב אי עריכת מסדר זיהוי נוסף. לטענתו, היה על המשטרה לערוך מסדר זיהוי תמונות חדש הכולל את תמונת המערער או מסדר זיהוי חי לאחר מעצרו. איני סבור כי אי עריכת מסדר זיהוי נוסף היה בו כדי לפגום בהגנתו של המערער או לקפח את הגנתו באופן שיש בו להשפיע על קביעת אשמתו או חפותו. הובאו די עדויות וראיות, אשר בהצטרפן זו לזו די בהן כדי לקשור את המערער לביצוע העבירות ולהוכיח את אשמתו מעבר לכל ספק סביר.
3. נוכח כל האמור איני מוצא להתערב בקביעת בית משפט קמא כי המערער הוא שביצע את העבירות שבהן הורשע, ולפיכך דין הערעור על ההרשעה להידחות.
4. הוא הדין באשר לערעור על העונש. כלל הוא שערכאת הערעור איננה מתערבת בעונש שנגזר על ידי הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים, כאשר נפלה בגזר הדין טעות בולטת, או כשהעונש חורג מרמת הענישה המקובלת במידה ניכרת (ע"פ 4526/12 פלוני נ' מדינת ישראל (29.7.13)). כמוסבר להלן, בגזר הדין שקל בית המשפט קמא את כל הנסיבות ודן בכל טענות המערער שנטענו בפנינו, ולא מצאתי כל נימוק המצדיק התערבות בגזר הדין.
5. לדעתי, אין דופי במסקנתו של בית משפט קמא כי העבירות שהמערער ביצע הן עבירות חמורות, שבוצעו לאחר תכנון ולשם בצע כסף, ומקובלת עליי השקפתו שמדובר "בעבירות שיש להן השלכה ישירה על כך שנהגים שלא היו עומדים במבחני תיאוריה יצליחו לקבל רישיון נהיגה שלא כדין ואף לנהוג ובכך יש לסכן את ציבור המשתמשים בדרך".
6. המערער טוען להקלה בעונשו נוכח חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות, בשנים 2005–2006 ועד למועד הגשת כתב האישום בשנת 2009, אולם אין לקבל טענה זו. בית משפט קמא התייחס לחלוף הזמן כשיקול לקולא, תוך שהוא מוסיף כי התנהלותו של המערער עצמו היא שהובילה להתמשכות ההליכים, ולא מצאתי כל הצדקה לתת משקל נוסף לנימוק זה מעבר למשקל שניתן בגזר דינו של בית משפט קמא.
7. לא מצאתי ממש גם בטענותיו של המערער לעניין אחידות בענישה בינו לבין נורה וברכאת ולכך שלא נעשתה הבחנה בינו לבין חליפה. בית המשפט קמא בחן את ההבדלים בין המעורבים השונים בפרשה והתייחס אליהם כנדרש, ובחינת גזר הדין מעלה כי השוני בענישה נבע בראש ובראשונה נוכח השוני בחלקו של כל נאשם בפרשה, כמו גם השוני בנסיבות האינדיווידואליות, המצדיק התייחסות שונה בעת גזירת הדין. המערער וחליפה הורשעו באישום הראשון בכתב האישום, וחליפה הורשע בשני אישומים נוספים בעבירות של מכירת אגרות מזויפות למבחני תיאוריה. לחליפה אף יש עבר פלילי, בשונה מהמערער שעברו נקי. בשים לב לאבחנות אלה החמיר בית משפט קמא בעונשו של חליפה וגזר עליו עונש מאסר בפועל של תשעה חודשים, בעוד עונשו של המערער עומד על חמישה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות. כמו כן, בית משפט קמא נתן את דעתו לעונשים שנגזרו על נורה (שלושה חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות) ועל ברכאת (חודשיים מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות), וקבע כי מאחר שהמערער היה דומיננטי בביצוע העבירות שמטרתן עשיית רווח וששימש, יחד עם חליפה, "הכוח והמוח ביחס לאירועים נשוא האישום", הרי שלא ניתן להשוות את עונשו של המערער לעונשם וגזר על המערער עונש כפי שגזר. בית משפט קמא נימק כנדרש את ההבחנה שהבחין בין המעורבים ולא מצאתי נימוק להתערב בה.
8. סוף דבר, אני מציע לדחות את הערעור.

השופט ר.שפירא [אב"ד]:

אני מסכים.

אוסיף עוד כי עבירות שהתוצר הסופי שלהן הוא העלאה אל הכביש של כאלו שלא ראוי היה כי ינהגו ברכב, הן עבירות חמורות שיש בהן תרומה ישירה לקטל בכבישים. מכאן גם החומרה שיש לייחס למעשים והחשיבות שבהחמרה בענישה. בהתאם גם סבור אני כי העונש שגזר בית משפט קמא הוא עונש מקל, לטעמי אף יתר על המידה.

אשר על כן, ומהטעמים שפורטו בהרחבה ע"י חברי, דין הערעור להדחות.

השופטת תמר שרון-נתנאל:

אני מסכימה לחוות דעתו של כבוד השופט קיסרי ולהערתו של האב"ד, כבוד השופט שפירא.

הוחלט פה אחד לדחות את הערעור על שני חלקיו.

על המערער להתייצב אצל הממונה על עבודות השירות במפקדת מחוז הצפון של יחידת הממונה על עבודות השירות שבמתחם כלא חרמון, כדי להסדיר את שיבוצו לעבודה, וזאת ביום 25/8/13 שעה 09:00.

הממונה על עבודות השירות יודיע לבית המשפט על שיבוצו של המערער.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לממונה על עבודות השירות.

ניתן היום, א' אלול תשע"ג, 07 אוגוסט 2013, במעמד הצדדים ובאי כוחם.