בעניין: שומת הוצאות

1. התובע הגיש בחודש יוני 2009 תביעה נגד הנתבעת בגין אירוע תאונתי שהתרחש בעבודתו בחברת החשמל ביום 11/12/06 במהלכו נפגע בידו, פגיעה שהותירה 10% נכות לצמיתות.

2. במהלך ניהול ההליך המשפטי צורפה להליך כנתבעת נוספת חברת החשמל. בסופו של יום הסתיים ההליך בתביעת התובע כנגד חברת החשמל בהסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 5/1/15 במסגרתו שילמה חברת החשמל לתובע סכום כולל של 105,000 ₪. במסגרת הסכם הפשרה הסכימו התובע וחברת החשמל כי אין להם ולא יהיו להם טענות זה כנגד זה בנושא הוצאות הנתבעת 1.

3. ביום 25/8/13 לאחר שמיעת ראיות בנוגע לאופן התרחשות התאונה ושאלת סיווגה כתאונת דרכים במהלך שתי ישיבות הוכחות , ניתן פסק דין חלקי הדוחה את גרסתו של התובע בנוגע לאופן התרחשות התאונה כפי שפורטה בכתב התביעה המתוקן וקובע כי התאונה אינה תאונת דרכים. בית המשפט ששמע את הראיות (כב' השופטת חנה לפין הראל), דחה את התביעה כנגד הנתבעת 1 ולא קבע דבר בפסק הדין לעניין הוצאות המשפט. בהחלטה מיום 27/3/14 קבעה כב' השופטת לפין הראל כי ההכרעה במחלוקת שבין התובע לבין חברת החשמל בכל הנוגע לחלקם בהוצאות הנתבעת 1, תינתן לאחר הכרעה במחלוקת שבין התובע לבין חברת החשמל.

4. כב' השופטת לפין הראל פרשה ולכן הועבר הטיפול במחלוקת בעניין חלוקת ההוצאות של הנתבעת 1 בין התובע לבין חברת החשמל לכב' השופטת ג'דעון. בהחלטה מיום 8/2/5 קבעה כב' השופטת ג'דעון כי התובע הוא זה שיישא בהוצאות הנתבעת בגין דחיית התביעה נגדה בתיק זה.

5. ביום 11/11/13 הגישה הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") את הבקשה שבפניי לשומת הוצאות. במסגרת הבקשה, שעובדותיה לא נתמכו בתצהיר, ביקשה הנתבעת לחייב את התובע לשלם לה את ההוצאות הבאות:

א. בירור במל"ל – 109 ₪ נכון ליום 23/10/08.

ב. העתקת תיק משטרה – 70 ₪ נכון ליום 13/11/08.

ג. העתקת תיק מל"ל נפגעי עבודה – 134 ₪ נכון ליום 22/1/09.

ד. תדפיס שמות רופאים – מאוחדת – 265 ₪ נכון ליום 2/8/09.

ה. העתקת דו"ח מל"ל – רציפות בביטוח – 112 ₪ נכון ליום 17/8/09.

ו. העתקת תיק בית חולים זיו בצפת – 309 ₪ נכון ליום 8/9/09.

ז. ערן מור שירותי איסוף מידע – 1461 ₪ נכון ליום 8/9/09.

ח. העתקת תיק מל"ל נפגעי עבודה – 167 ₪ נכון ליום 21/10/09.

ט. העתקת תיק מרפאות חוץ רמב"ם – 192 ₪ נכון ליום 28/10/09.

י. העתקת אישור משרד הביטחון – 185 ₪ נכון ליום 6/12/09.

יא. העתקת תיק רפואי מצה"ל – 185 ₪ נכון ליום 10/3/10.

יב. חקירות – 1,270 ₪ נכון ליום 16/11/08.

יג חקירות – 1,292 ₪ נכון ליום 30/8/10.

יד חקירות – 603 ₪ נכון ליום 30/12/10.

טו חקירות – 2,157 ₪ נכון ליום 21/3/11.

טז חקירות – 696 ₪ נכון ליום 23/3/11.

יז חקירות – 1,879 ₪ נכון ליום 15/5/11.

יח שכר עדות שלמה שפילברג – 200 ₪ נכון ליום 6/11/11.

יט שכר עדות ג'קי אייזן – 300 ₪ נכון ליום 27/11/12.

כ שכר טרחת עורך דין בצירוף מע"מ – 16,741 ₪.

6. הנתבעת טוענת כי הוציאה את כל ההוצאות אותן היא מבקשת לשום בסך כולל נומינלי של 28,327 ₪ , כפי שעולה מהמסמכים שצורפו לבקשתה , לשם התגוננות מפני התביעה בתיק זה ולכן על התובע לשלמן במלואן כפי שקבע בית המשפט העליון בע"א 308/85 ובע"א 6637/05.

7. ביום 27/11/13 הוגשה תגובת התובע. התובע טוען שיש לפסוק הוצאות ושכ"ט בשיעור כולל שאינו עולה על 3,500 ₪. התובע טוען כי על פי הדין שומת ההוצאות צריכה להיות הגיונית וסבירה ביחס לטיב ההליך שנוהל ולהוצאות הסבירות שהיו כרוכות בניהולו. התובע טוען כי חלק מההוצאות שפורטו בבקשה הן מוגזמות ו/או מופרכות. עוד נטען כי חלק מההוצאות לא היו הכרחיות והוצאו על דעת הנתבעת לפי שיקול דעתה הבלעדי. נטען כי חלק מסכומי ההוצאות עולים על הסכומים המקובלים בסוג זה של הליך.

8. באשר לרכיב החקירות נטען כי פרט לקבלה אחת המפרטת פעולת חקירה של איתור הרכב הגורר, יתר הקבלות אינן מפרטות את טיב פעולות החקירה שבוצעות ולכן אין כל אפשרות להתייחס לשאלת נחיצותן של אותן חקירות. עוד נטען כי בסופו של דבר העידו מטעם הנתבעת בבית המשפט שני עדים בלבד. התובע מצטרף לטענות שהעלתה חברת החשמל לפיה במהלך ניהול המשפט התברר כי הנתבעת שלחה חוקר אל אנשי השטח של חברת החשמל , אשר התחזה כמי שנשלח על ידי בא כוחה של חברת החשמל תוך הפה בוטה של החוק. נטען כי פסיקת הוצאות בגין פעולת חקירה זו נוגדת את תקנת הציבור ואת הכלל הגדול של "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה".

9. לגבי שכר הטרחה נטען כי לא צורפה כל אסמכתא. עוד נטען כי בית המשפט לא כפוף להסכם שכר טרחה שנערך בין הנתבעת לבין בא כוחה.

10. באשר להוצאות איסוף תיעוד רפואי, נטען כי רובן המכריע לא נדרשו להכרעה בעניין סיווג האירוע אלא לשם בירור שאלת הנזק. עוד נטען כי חלק מההוצאות מיותרות וניתן היה לאחדן להוצאה גלובלית.

11. בסעיף 17 לתגובה מפנה ב"כ התובע לשם ההדגמה לארבעה פסקי דין של בתי משפט השלום במסגרתם נקבע כי האירוע הנטען על ידי התובע אינו תאונת דרכים והוא חויב בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל שנע בין 2,000 ל – 3,500 ₪.

12. ביום 31/12/13 הוגשה תשובת הנתבעת לתגובת התובעת. נטען כי הגרסה העובדתית לה טען התובע בבית המשפט, הופרכה על ידי הנתבעת ולכן אין לזכות את התובע על טענותיו שהופרכו ב"פרס" בדמות הקלה או פטור מתשלום הוצאות משפט. מודגש כי המחלוקת בה נדרש להכריע בית המשפט בפסק הדין החלקי, לא היתה רק בשאלה המשפטית באשר לסיווג האירוע אלא בשאלה העובדתית באשר לנסיבות התרחשות האירוע.

13. לגבי החקירות, נטען כי לא יכול להיות חולק שהחקירות היו נחוצות להדיפת הטענות המופרכות של התובע כפי שעולה מהקלטת התובע שהוגשה לבית המשפט ואשר נקבע כי קבילותה לא נסתרה. עוד מודגש כי במהלך ההתיידנות הוגשו לבית המשפט דוחות חקירה אשר בוצעות בתיק וסומנו כמוצגים נ/13 עד נ/15. נקבע כי לא ברור כיצד מרהיב התובע עוז להעלות טענה לפיה הנתבעת בחרה להרבות בפעולות חקירה משיקולים השמורים עימה כאשר התובע העלה גרסה עובדתית , שהופרכה כליל על ידי הנתבעת תוך שימוש בהקלטת התובע על ידי החוקר ובגרסתאות שמסר התובע לגורמים רישמיים לאחר התאונה. נטען כי אם התובע היה אומר אמת בבית המשפט , לא היו נגרמות לנתבעת הוצאות כלהשהן.

14. באשר להזמנת תיקיו האישיים של התובע, תיקי המל"ל ותיק המשטרה , נטען כי הזמנת המסמכים נחוצה לבחינת הצהרותיו של התובע לגופים רשמיים ואלו שימשו נדבך חשוב בפסק הדין.

15. באשר לשכר הטרחה, נטען כי הסכום הנתבע שולם בפועל כפי שעולה מהקבלה המצורפת לתשובה. באשר לפסקי הדין אליהם מפנה התובע, נטען כי אינם רלבנטיים לעניינינו וניתנו בנסיבות שונות.

16. לגבי פסק הדין של כב' השופטת גלפז מוקדי, נטען כי בית המשפט באותו מקרה לא נדרש להכריע במחלוקת בעניין נסיבות האירוע אלא רק בשאלה האם הנסיבות שהוזכרו על ידי הצדדים מהוות תאונת דרכים. לגבי פסקי הדין האחרים נטען, כי מדובר בהוצאות שנפסקו במסגרת פסק הדין עצמו ולא בהחלטה נפרדת שעניינה שומת הוצאות. ב"כ הנתבעת מפנה לפסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק אזרחי 1208/05 במסגרתו נדחה התביעה כנגד חברת הביטוח והתובע חוייב לשלם לחברת הביטוח שכר טרחת עו"ד בסכום של 12,000 ₪ בתוספת מע"מ ובנוסף לשאת בהוצאות המשפט.

17. נושא שומת ההוצאות מוסדר בתקנה 513 לתקנות סדר הדין האזרחי אשר מבחינה בין שני סוגים שונים של הוצאות. הסוג הראשון שמנוי בתקנה 513(1) ראוי לכינוי הוצאות טכניות שכן מי שמוסמך לקבוע אותן הוא המזכיר הראשי של בית המשפט לפי החומר שבתיק ללא צורך בבקשה ושלא בפני בעלי הדין. מדובר באגרות בית המשפט, הוצאות רישום פרוטוקול העתקו וצילומו, דמי המצאת כתבי בי דין לפי תקנה 475א, מס בולים, שכר בטלה של עדים , שכר רופאים ומומחים אחרים, דמי לינה ודמי נסיעה של העדים והמומחים בישראל וכל הוצאה אחרת הרשומה כדין בתיק התובענה. ממילא מובן כי לגבי ההוצאות האלו אין צורך להגיש תצהיר. במסגרת ההליך שלפניי ברי כי לקטגוריה הזאת נכנסות ההוצאות לעניין שכרם של העדים, שפילברג ואייזן. הוצאות אלו אינן שנויות למעשה במחלוקת וגם אם היו שנויות במחלוקת, ברי כי יש לאשרן.

18. הסוג השני של ההוצאות הוא ההוצאות המנויות בתקנה 513(2) שהינן שאר הוצאות המשפט כפי ששם הרשם לפי בקשה בכתב או בעל פה ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות להשמיע טענותיהם , אם היה סבור שהוצאות המשפט האמורות היו סבירות ודרושות לניהול המשפט.

19. כפי שקבע בית המשפט העליון בע"א 2617/00 , נקודת המוצא הינה כי יש לפסוק לבעל הדין שזכה בגינו הוצאות ריאליות , כלומר ההוצאות שהוציא בפועל או שהתחייב להוציא. הודגש כי נקודת המוצא הזו אינה נקודת הסיום. על היושב בדין לבחון את שיעור ההוצאות הנטען ולבדוק אם מדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך בהתחשב בכלל נסיבות העניין. שכר הטרחה וההוצאות שהוצאו בפועל הן נתון רלבנטי אולם לא נתון בלעדי. אין בהכרח לשפות על כל הוצאה שהוצאה בפועל , אם אין היא הכרחית לניהול ההליך וכל יסודה הוא בזהירות יתר של בעל הדין. ההוצאות צריכות להיות פרופורציונליות להליך עצמו ולמהותו . בכך יש למנוע הטלת עלות יתר על המפסיד כמו גם לעודד ניהול הליך ראוי על ידי הזוכה.

20. בע"א 361/00 דאהר נ' סרן יואב ( פורסם במאגרים , מיום 19/6/05) נקבע כי נטל ההוכחה בהליך שומת ההוצאות מוטל על מבקש השומה. נקבע כי קיימות הוצאות נוספות שמעידות על עצמן גם ללא קבלות כגון הוצאות עבור צילומים כאשר הצילומים שהוכנו מצויים בתיק או עבור משלוח דואר וטלפונים כאשר עולה מן התיק שאכן קיימת תכתובת ואכן התקיימו שיחות טלפון. הוצאות אלו ישופו , אך השיפוי ייעשה על דרך האומדנה והספק יפעל לטובת המשיב.

21. בבש"א 13459/08 (מחוזי תל-אביב) גלובוס פבלישר בע"מ נ' ויינשטוק, החלטה מיום 25/12/08 , נקבע שעל מבקש שומת הוצאות לתמוך בקשתו בתצהיר לגבי הוצאות מיוחדות לפי תקנה 513(2).

22. הקבוצה הראשונה של ההוצאות אליה יש להתייחס במסגרת החלטתי היא ההוצאות שסומנו על ידי א' עד יד' וניתן לסווגן כאיסוף מסמכים מהרשויות השונות. בכל הנוגע להוצאות האלו, צורפו חשבוניות מהן ניתן ללמוד כי כל ההוצאות האלו הוצאו בפועל לצורך הטיפול בתביעה נשוא תיק זה. אין די בטענות כלליות לפיהן ההוצאות הן גבוהות מהמקובל או כי ניתן היה להימנע מחלק מאותן הוצאות. כמו כן , החלטתי לדחות את הטענה לפיה יש לאשר רק הוצאות שקשורות במובהק לשאלת החבות ולא לאשר הוצאות שקשורות לשאלת הנזק . בשלב איסוף המסמכים חברת הביטוח אינה יודעת בוודאות כי בית המשפט יפריד בין שלב החבות לבין שלב הנזק . גם אם הדבר ידוע , נראה כי החסכון שיושג ע"י איסוף מסמכים הנוגעים רק לשאלת החבות עולה על הבזבוז והנזק הראייתי שעלול להגרם מאיסוף מפוצל ומאוחר של מסמכים בנוגע לגובה הנזק רק לאחר שנקבעה החבות . לפיכך מצאתי לנכון לאשר את ההוצאות הנ"ל במלואן .

23. הקבוצה השניה של ההוצאות היא ההוצאות בגין חקירות . בענין זה יש ממש בטענת התובע לפיה ראוי היה לצרף קבלות המפרטות את מהות כל הוצאה והוצאה , כפי שנעשה משום מה רק לגבי ההוצאה ע"ס 1292 ₪ בגין איתור הרכב הגורר-תומך ובגין נסיעות . כמו כן , על פי הפסיקה שהוזכרה בס' 21 של החלטה זו , היה על הנתבעת לצרף תצהיר לתמיכה בפירוט ההוצאות . מאידך , יש ממש בטענת הנתבעת לפיה ממצאי החקירה הוגשו לתיק בית המשפט וניכר כי שימשו את בית המשפט במסגרת ההכרעה לגבי אופן התרחשות התאונה , על בסיסה נדחתה התביעה נגד הנתבעת . במצב דברים שכזה מצאתי לנכון לפסוק לנתבעת את מלוא הסכום שפורט בקבלה ע"ס 1292 ₪ וכן סכום נוסף על דרך האומדנא בסך של 3,000 ₪ . בפסיקת הסכום על דרך האומדנא לקחתי בחשבון קיומה של התאמה חלקית בין התאריכים המופיעים במוצגים נ/13 ו נ/14 לבין תאריכי ההוצאות בגין חקירות כמפורט בבקשה .

24. הסוג השלישי של הוצאות הינו שכר הטרחה . לאחר שהוצגה קבלה , הוכח כי שכר הטרחה ששולם בפועל הינו 16,741 ₪ . כאמור לעיל , הסכום ששולם בפועל הינו נקודת המוצא לפסיקה ואינו נקודת הסיום . פסקי הדין אליהם הפנו הצדדים מועילים באופן חלקי בלבד שכן באף אחד מהמקרים לא מדובר בהחלטה שעניינה שומת הוצאות . יוער כי בדרך כלל בית המשפט ששמע את הראיות נוהג לפסוק את שכר הטרחה בעצמו ולא להותיר מלאכה זו לרשם , כפי שנעשה במקרה דנן . מכאן הקושי למצוא אסמכתאות רלוונטיות . חרף האמור לעיל יש להתייחס לעובדה לפיה התובע המציא פסקי דין של בתי משפט השלום בהם נפסקו בגין הוצאות ושכ"ט עו"ד סכום כולל של בין 2,000 ₪ ל 3,500 ₪ והנתבעת הביאה פסק דין אחד של בית המשפט המחוזי משנת 2008 בו נפסק שכר טרחת עו"ד בסך של 12,000 ₪ בצירוף מע"מ . בדרך כלל שכר הטרחה שנפסק בבית המשפט המחוזי גבוה משכר הטרחה שנפסק בבית משפט השלום . לכן יש להיזהר באימוץ ע"י בית משפט השלום של סטנדרט של חיוב בשכ"ט כפי שנקבע בבית המשפט המחוזי . עוד יש לקחת בחשבון את היקף ההליכים שקדמו למתן פסק הדין . הנתבעת נדרשה להגיש כתב הגנה וכתב הגנה מתוקן . כמו כן , הוגשו תצהירים . טרם מתן פסק הדין הדוחה את התביעה נגד הנתבעת , התקיימו שתי ישיבות קדם משפט ושתי ישיבות הוכחות . בית המשפט דחה למעשה את גרסת התובע כפי שהובאה בפני בית המשפט והעדיף את גרסת הנתבעת , המבוססת על גרסאות מוקדמות של התובע עצמו ועל כלל החומר הראייתי המצוי בתיק .

לאור האמור לעיל , אני סבור כי שכר הטרחה שראוי לפסוק לנתבעת הינו בסך של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ , דהיינו 11,800 ₪ נכון למועד מתן פסק הדין , 25.8.13 .

25. כיוון שהבקשה התקבלה בחלקה , מצאתי לנכון שלא לעשות צו להוצאות במסגרת החלטה זו .

26. על כן , אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת 1 את הסכומים הבאים :

א. בגין איסוף מידע - 3,697 ₪ .

ב. בגין חקירות – 4,444 ₪ .

ג. בגין שכר העדים – 517 ₪ .

ד. בגין שכר טרחת עו"ד – 11,800 ₪ .

הסכומים הנ"ל בסך כולל של 20,458 ₪ ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 25.8.13 ועד ליום

התשלום המלא בפועל .

ניתנה היום, כ' שבט תשע"ה, 09 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.

חתימה