בקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופט ע' רוזינס) שניתנו בגדר דיון שהתקיים ביום 9.10.12, בת"א 16217-06-09, שבהן הוא דחה את בקשת המבקשים למחיקת כתב ההגנה של המשיבה, קבע כי הליך גילוי המסמכים הסתיים ודחה את בקשת המבקשת להורות כי המשיבה תגלה מסמכים מסוימים ("ההחלטות").

שקלתי את הבקשה והחלטתי לדחותה.

בצו בתי המשפט [סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות לערעור] תשס"ט-2009 ("הצו") נקבע שלא תינתן רשות ערעור על החלטה מן הסוגים המפורטים בפסקאות המשנה של סעיף 1 של הצו, ולענייננו רלוונטית פיסקה (10), היינו "החלטה לפי פרק ט' בתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 למעט החלטה בעניין גילוי מסמך פלוני, עיון במסמכים ובעניין טענת חיסיון".

המבקשים הגישו בקשה על יסוד תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 ("התקנות") ובה הם עתרו למחיקת הגנתה של המשיבה בנימוק שהאחרונה לא מילאה אחר צו לעיון במסמכים וכאמור בית משפט דחה את הבקשה. תקנה 122 לתקנות כלולה בפרק ט' של התקנות וממילא חלה לגביה הוראת סעיף 1(10) של הצו. למסקנה דומה אפשר להגיע גם בנוגע לעניינים האחרים שבהחלטות שעליהן נסבה בקשת רשות לערער זו.

בעניין גילוי המסמכים קבע בית המשפט קמא כי זה הסתיים מזמן והוא קיבל גם את טענת המשיבה כי היא מסרה לעיון את כל המסמכים המצויים בידה, וגם בכך איני רואה מקום להתערב מפני שנראה לי שגם עניינים אלה באים בגדרו של סעיף 1(10) של הצו.

התלבטתי מעט בנוגע לטענות המבקשים שעניינן העיון במסמכים שפורטו בהחלטה קודמת של בית המשפט קמא (במותב אחר) שניתנה ביום 7.7.10. עיינתי באותה החלטה והגעתי למסקנה שנוסחה הגורף אינו מאפשר לקבל את טענות המבקשים בבקשה זו, ולא מצאתי מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט קמא כאשר הוא קיבל את הודעת בא כוח המשיבה שכל המסמכים נמסרו למבקשים.

דעתי היא שהסייג בסעיף 1(10) לצו שעניינו "גילוי מסמך פלוני" מחייב שהמסמך יתואר בפירוט שיאפשר את זיהויו במידת וודאות ומסוימות מספיקה. ההחלטה מיום 7.7.10, שלפיה על המשיבה למסור למבקשים "חשבונות פרופורמה, חשבונות חלקיים וסופיים, הסכמים עם מזמין העבודה ויומני העבודה..." היא גורפת ואיננה מאפשרת לקבוע אם ועד כמה מילאה המשיבה אחר ההחלטה ומכל מקום היא איננה מאפשרת להחיל על העניין את הסיג שבסעיף 1(10) של הצו.

מעבר לדרוש אוסיף, כי אף אלמלא הוראתו של סעיף 1(10) של הצו הייתי נוטה לדעה שיש לדחות את הבקשה וזאת על רקע העיקרון הקבוע בסעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984 שלפיו רשות ערעור על החלטת ביניים של ערכאה דיונית תינתן רק במקום שניתן להצביע על "למידתו ולעוצמתו של הצורך בהכרעה מיידית בשאלת נכונותה של החלטת הביניים" (רע"א 7682/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אלוש (טרם פורסם 25.6.07) וכן רע"א 6514/10 פלוני נ' ד"ר א' רוזנר (טרם פורסם, 22.5.11)) .

לא מצאתי בטענותיהם של המבקשים עילה שבעטיה יש להתערב בהחלטות ולכן אני רואה לדחות את הבקשה.

ניתנה היום, ח' כסלו תשע"ג, 22 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.

מאירה