רקע כללי

1. התובע והתובעת (חברה בבעלותו של התובע) ביצעו עבודות שונות עבור הנתבעת, אשר ביצעה עבור חברת נמלי ישראל בע"מ (להלן: "המזמין") עבודות בניה בפרויקט "נמל הכרמל" בחיפה. התובעים טוענים כי הנתבעת לא שילמה להם מלוא התמורה המגיעה להם בגין העבודות שביצעו עבורה, והם עותרים לחייב את הנתבעת לשלם להם את ההפרש בסכום כולל של 341,260 ₪.

בין התובע לבין הנתבעת נחתם ביום 27/3/2006 חוזה לפיו על התובע לבצע עבודות של בידוד מוטות מתכת (אשר כונו על ידי הצדדים עוגנים) באמצעות צביעה בחומרים מיוחדים וליפוף בשכבות של חומרי בידוד (להלן: "עבודות איטום עוגנים"), בתמורה לתשלום בסך 29 ₪ למטר.

ביום 16/10/2007 נחתם בין הצדדים נספח לחוזה, לפיו על הקבלן לבצע עבור הנתבעת עבודות של קשירת ברזל וטפסנות לצורך יציקת אלמנטים שונים של בטון, בתמורה לתשלום בסך 550 ₪ למ"ק בטון.

טענות התביעה

1. התובעים ביצעו בפועל עבודות איטום עוגנים באורך של 40,520 מטר והנתבעת שילמה להם עבור 38,252 מטר בלבד.

בנוסף על איטום העוגנים ביצעו התובעים גם איטום של 3,156 אביזרי קצה של העוגנים ("עיניים" - טבעות המחוברות בקצה מוט העוגן ו"בקבוקים" - צינור קצר המחבר בין שני מוטות), בגינם היו זכאים לתשלום נוסף בסך 29 ₪ ליחידה. הנתבעת שילמה להם רק חלק מהתמורה עבור איטום אביזרי הקצה ונותרה חייבת סך של 24,977 ₪.

עוד חייבת הנתבעת לתובעים סך של 30,070 ₪ בגין העבודות הנ"ל שאושרו לתשלום ולא שולמו.

בנוסף על עבודות האיטום, במהלך ביצוען, ביצעו התובעים עבור הנתבעת גם עבודות אחרות, שלא נכללו בחוזה, לפי בקשת הנתבעת, אשר התחייבה לשלם עבור עבודות אלו לפי מחיר יומי ("רג'י"). עבור עבודות אלו זכאים התובעים לסך של 59,829 ₪ והנתבעת לא שילמה להם מאום.

בעניין עבודות הטפסנות טענו התובעים, כי הם לא ערכו חישוב כמויות, וכי בהסתמך על החישוב שבצעה הנתבעת, הם קבלו את הסכומים שמגיעים להם, למעט סך של 7,500 ₪ שעוכב על ידי הנתבעת.

במקביל לעבודות הטפסנות, במהלך ביצוען, ביצעו התובעים עבודות נוספות, שלא נכללו בחוזה, שהנתבעת בקשה מהם לבצע והתחייבה לשלם עבורן לפי מחיר יומי. בגין עבודות אלו זכאים התובעים לסך של 31,937 ₪, והנתבעת לא שילמה להם מאום על חשבון זה.

עוד ביצעו התובעים עבור הנתבעת, לבקשתה, עבודות טרקטור במשך 48 ימים, בשווי של 55,400 ₪, אשר אף בגינם לא קבלו תשלום.

טענות הנתבעת

1. הנתבעת טענה כי שילמה לתובעים את כל הסכומים המגיעים להם לפי החוזה בגין ביצוע עבודות איטום העוגנים והטפסנות ואף ביתר, בטעות.

אשר לעבודות נוספות לפי שכר רג'י, הנתבעת טענה כי מדובר בסכומים מופרכים, מופרזים ובדרישה בניגוד לחוזה, לפיו (בסעיף כ') הקבלן לא יהיה זכאי לשכר מבלי לקבל אישור מראש ובכתב מאת מנהל הפרויקט של החברה, ואישורים כאלה לא נתנו.

עוד טענה הנתבעת כי קיימות לה טענות קיזוז ופיצוי כבדות משקל כנגד התובעים בגין נזקים שגרמו לה.

דיון והכרעה

עבודת איטום עוגנים

1. התובעים טענו כאמור כי הם זכאים לקבל תשלום עבור איטום אביזרי קצה של העוגנים ("עיניים" ו"בקבוקים") לפי 29 ₪ ליחידה, בנוסף על איטום העוגנים עצמם.

בנספח ג' לחוזה נרשם במפורש, כי המחיר עבור איטום העוגנים יכלול איטום של יחידות מושלמות של העוגנים, כולל אביזרי הקצה ו"בקבוקי" אמצע. כלומר, הקבלן איננו זכאי לתשלום נוסף ונפרד עבור איטום אביזרי הקצה, אלא כחלק מהתשלום עבור איטום העוגנים, לפי אותו תעריף של 29 ₪ למטר אורך.

התובע אישר בעדותו בבית המשפט, כי התובעים לא זכאים לתשלום נפרד ונוסף עבור איטום אביזרי הקצה של העוגנים לפי מחיר ליחידה, וכי התשלום עבורם אמור להיות מחושב לפי יחידות אורך, ביחד עם העוגנים (עמ' 24 ש' 21 עד עמ' 25 ש' 11).

דהיינו, על פי החוזה ואף לגרסתו של התובע עצמו, טענות התביעה בעניין אביזרי הקצה היו מופרכות וחסרות בסיס.

1. התובעים טענו כאמור, כי הם זכאים לתשלום נוסף עבור איטום העוגנים בגין הפרשים בין האורך הכולל של העוגנים שאטמו בפועל לבין אלה שאושרו ושולמו להם על ידי הנתבעת.

מילים רבות מאוד השחיתו התובעים בעניין חובת הנתבעת להציג את המדידות שערכה בנושא זה ובעניין הוכחת טענתם לגבי כמויות העוגנים שאטמו בפועל, כאשר במהלך שמיעת הראיות התברר כי עניינים אלה אינם רלוונטיים כלל להכרעה במחלוקת בנושא זה.

על פי החוזה בין הצדדים בסעיף יד', סעיף קטן 3.ב. התובעים לא זכאים לתשלום מעבר לכמויות שאושרו על ידי המזמין.

אף התובע עצמו אישר בעדותו כי זכות התובעים לתשלום מותנית, "גב אל גב", לאישור המזמין לכמויות העוגנים שנאטמו. ובמילותיו שלו:

"ש. בסעיף יח' להסכם – נרשם שקבלן המשנה זכאי לקבל רק בהתאם מה שיאושר ע"י מזמין העבודה. אתה תקבל כסף רק עבור מה שהמזמין אישר לנתבעת.

ת. נכון. בוודאי, מה אני אבקש מהנתבעת עבור משהו שהוא לא קיבל ?" (עמ' 25 ש' 15 עד 17).

דהיינו, על פי החוזה ולדברי התובע עצמו, הכמויות לפיהן זכאים התובעים לתשלום נקבעות על פי אישור המזמין בלבד, והכמויות שנמדדו על ידי מי מהצדדים אינן רלוונטיות להכרעה בשאלה זו.

1. במסגרת ראיותיה הגישה הנתבעת "חשבון חלקי מס' 55" (מוצג 2 בתיק המוצגים) הכולל, בין השאר, את כמויות העוגנים שאושרו לתשלום על ידי המזמין. מהמסמך עולה כי המזמין אישר תשלום עבור איטום עוגנים בכמות של 37,421.73 מטר.

בסיכומיהם טענו התובעים כנגד קבילות חשבון 55, מהטעם שלא הוגש בידי עורכו והוגש ללא תרגום על אף שנרשם בשפה האנגלית.

1. לא מצאתי בסיס בחוק או הלכה לפיה לא ניתן להגיש לבית משפט מסמכים בשפה האנגלית. פסק הדין של בית משפט השלום בנצרת אליו הפנו התובעים (רע"א 21081-09-12) איננו רלוונטי כלל לעניינו באשר עיסוקו במעמדה של השפה הערבית כשפה רשמית, ואיננו עוסק כלל בנושא זה. אמרת אגב שם, כי מעמדה של האנגלית כשפה רשמית בוטל, לא מלמדת על כך שלא ניתן להגיש לבית משפט מסמכים באנגלית כראיות.

התובעים טענו כי חשבון 55 כולל מונחים לא ידועים בעגה מקצועית. לא התרשמתי כי הדברים כך. ידיעת השפה האנגלית הינה בגדר ידיעה שיפוטית ולא נתקלתי בכל קושי להבין את המונחים בחשבון 55, לרבות אלה העוסקים בפרטי התשלום הנוגעים לאיטום העוגנים.

בשום שלב, הנתבעים לא טענו דבר בעניין תוכנו של חשבון 55, ולא התייחסו כלל לפרטי החשבון הרלוונטיים.

1. שני העדים מטעם הנתבעת, מר רן גולומב ששימש כמנהל הפרויקט אצל הנתבעת בזמנים הרלוונטיים ומר גל גדז' ששימש כמהנדס ביצוע ראשי וסגן מנהל הפרויקט, הצהירו בתצהירי עדות ראשית בדבר נכונות העובדות העולות מחשבון 55. אף אחד מהם לא נשאל בחקירה הנגדית מאום בעניין חשבון 55. לא בעניין זהות עורך המסמך ולא בעניין תוכנו. לפיכך, הטענה שהמסמך הוגש שלא באמצעות עורכו לא מבוססת.
2. בשלב זה אציין כי עדותו של מר רן גולומב, אשר איננו עובד עוד אצל הנתבעת מאז חודש אוקטובר 2009 ואיננו בעל אינטרס כלשהו בהליך, עשתה עלי רושם אמין וישר במיוחד. הוא לא היסס לענות אף לשאלות שהתשובות עליהן היו לא נוחות מבחינת הנתבעת. אף עדותו של מר גל גדז' היתה אמינה בעיני. כיוון ששני העדים לא נשאלו דבר בעניין חשבון 55 ולא בעניין העובדות המפורטות בו , האמור בעניין זה בתצהירים שהגישו לא נסתר. לפיכך אני מוצא את חשבון 55 ראיה מהימנה.
3. למעלה מן הצורך אוסיף, כי גם אם הייתי מוצא ממש בטענות התובעים בעניין קבילות חשבון 55 לא הייתי נעתר להן. אף שחשבון 55 הוגש ביחד עם תצהירי הנתבעת ביום 5/3/2013, הנתבעת העלתה התנגדות כללית לכל עדות שמועה והגשת ראיות שלא בשפה רשמית, לראשונה במהלך ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 31/10/2013, תוך כדי חקירתו הנגדית של העד מר גולומב. הכלל הינו שצד הטוען כנגד קבילותה של ראיה כלשהי, חובה עליו להביע התנגדותו במועד הגשת הראיה, בהזדמנות הראשונה הניתנת לו, שאחרת יהיה מנוע לטעון כנגד קבילותה של הראיה והראיה תהיה כשרה לכל דבר ועניין [ראה למשל ע"א 373/54 אהרונסט נ' נוימן, פ"ד י(2) 1121 (1956), ע"א 313/68 פלוני נ' פלוני, פ"ד כב(2) 20 (1968) וכן ע"א 1639/01 קיבוץ מעיין צבי נ' קרישוב (2/6/2004). ממועד הגשת הראיה ועד למועד ישיבת ההוכחות חלפו 11 חודשים, במהלכם שתקו התובעים ולא הביעו כל התנגדות לקבילות החשבון. יתר על כן, לאחר הגשת התצהירים ולפני ישיבת ההוכחות הגישו התובעים בקשה להוציא את חשבון 55 (ומסמכים נוספים) מתיק בית המשפט, מהטעם שלא גולה בתצהיר גילוי מסמכים. ביום 18/4/2013 התקיים קדם משפט אשר במהלכו חזרו בהם התובעים מההתנגדות להגשת חשבון 55, ולא ציינו כל התנגדות לקבילותו. אילו היו התובעים מביעים התנגדות לקבילות החשבון במועד, עם הגשתו, יכולה הייתה הנתבעת להבהיר מי ערך את המסמך, להגיש תצהיר מטעם העורך וכן לתרגם את המסמך באופן רשמי. משלא עשו כן, יצרו מצג לפיו אין להם טענות כנגד קבילות החשבון ומנעו מהנתבעת את האפשרות להביא הראיות המבססות את קבילותו. אשר על כן, בהתאם להלכה, מנועים התובעים לטעון כנגד קבילות החשבון.
4. התובעים טענו כי מכיוון שהנתבעת לא הציגה קבלות, חשבוניות או מסמכים אחרים היכולים להעיד על הסכומים אותם קיבלה בפועל מאת המזמין עבור עבודות איטום העוגנים, אין בחשבון 55 כדי להוכיח עניין זה. אין בידי לקבל טענה זאת, חשבוניות, קבלות ואישורים על תשלומים לא אמורים לכלול פירוט של מאות הפריטים הנפרדים הכלולים בחשבון בגינו ניתן התשלום ולא ניתן ללמוד מהם מאום לעניין זה. מכל מקום כאמור, מצאתי את חשבון 55 ואת עדויות עדי הנתבעת שאשרו את תוכנו כראיות מהימנות ודי בכך.
5. התובעים טענו כי על פי החוזה, על הנתבעת היה למדוד את כמויות העבודה ולכן נטל הראיה להוכיח את הכמויות מוטל עליה. מכיוון שלא הציגה רשימות שאמורות להיות בידה בעניין זה היא לא עמדה בנטל ויש לקבל את הכמויות הנטענות על ידם. אינני מקבל טענה זאת, הנטל להוכיח את התביעה כאן, לרבות הכמויות שהתובעים טוענים שביצעו, מוטל על התובעים, כמו בכל הליך אזרחי.

יתר על כן, כאמור לעיל, המדד לתשלום הוא כמויות שאושרו על ידי המזמין ולא מדידות וחשבונות שערכה הנתבעת. בעניין זה, לו רצו התובעים להוכיח את תביעתם או להזים את הראיות שהציגה הנתבעת, היה באפשרותם לזמן עד הקשור למזמין או לפחות לבקש מהמזמין להציג בבית המשפט את המסמכים הרלוונטיים, והם לא עשו כן.

1. התובעים עצמם לא הביאו כל ראיה בעלת משקל של ממש להוכיח את כמויות העוגנים שאטמו. מצאתי כי עדותו של עד התובעים מר רידאן אבו ראיד, שעבד אצל הנתבעת וערך רישומים בעניין זה לא מספקת. במהלך עדותו בבית המשפט התברר כי לא היה אחראי מטעם הנתבעת לערוך חשבונות ולא היה מוסמך לכך (עמ' 37 ש' 27, 28). הוא הועסק אצל הנתבעת בתחום בקרת איכות על טיב העבודה ואיכותה, לצורך זה בלבד ערך את הרישומים ולא למטרת חישוב כמויות. גם בעדותו של מר רן גולומב שהיה מנהל הפרויקט התברר כי כל הרישומים שעשה מר רידאן לא נועדו לצורך התחשבנות אלא רק לצורך בקרת איכות, ואף הוסבר מדוע סביר שהרישומים שעשה כוללים, בטעות, כמויות כפולות לגבי פריטים רבים (עמ' 42 ש' 27 עד 30).

לא זו בלבד, מר רידאן סיים עבודתו אצל הנתבעת בחודש מאי 2007, כחודשיים לפני סיום עבודות איטום העוגנים, וספר רק חלק מהכמות שבוצעה. יתר הכמויות שנוספו לתחשיב התובעים לאחר עזיבתו לא זכו לראיה כלשהי. הגב' שפיקה לילאוי שערכה את החשבונות מסרה בעדותה שקיבלה את הנתונים מאחרים, שלא יכלה למסור את זהותם, לא היה בידה להציג את ה"פתקים" שטענה שקבלה בעניין זה, ובהמשך דבריה התברר כי יתכן שלא היו בידה פתקים כאלה מעולם (עמ' 31 ש' 28 עד עמ' 32 ש' 5).

משכך, אני קובע כי אין ברישומים שערך מר רידאן משקל ממשי שדי בו כדי להרים את הנטל הנדרש להוכחת כמויות העבודה שבצעו התובעים. כלומר, לא עלה בידי התובעים להרים את הנטל הנדרש להוכיח את כמויות העבודה שבצעו בפועל (שממילא כאמור, אינן אלה שאושרו על ידי המזמין).

1. בהתאם לאמור, אני קובע כי חשבון 55 משקף אל נכון את הכמויות שאישר המזמין.

לפיכך, התובעים זכאים לתשלום עבור כל עבודות איטום העוגנים שביצעו לפי כמות של 37,421.73 מטר בלבד, לפי 29 ₪ למטר, בסכום כולל של 1,085,230 ₪.

עבודות הטפסנות

15. כזכור, בכתב התביעה, טענו, התובעים כי קבלו את מלוא התמורה המגיעה להם עבור ביצוע עבודות הטפסנות וכי הם לא ביצעו חישוב כמויות לגבי היקף עבודות אלו. ולמרות זאת, עם תצהירי עדות ראשית מטעמם הוגש תצהירו של מר מרזוק טרביה, אשר עבד אצל התובעים כמנהל עבודה, בו התברר במפתיע, כי כן ערך רישומי כמויות בעניין זה (אשר צורפו לתצהירו), לפיהם התובעים ביצוע עבודות טפסנות בהיקף של 579.5 מ"ק.

הנתבעת טענה כי מדובר בהרחבת חזית, והתובעים הבהירו והדגישו, כי הם עומדים על הכתוב בכתב התביעה ואינם דורשים תוספת תשלום בפריט זה, וכי התחשיב הוצג כדי להוות משקל נגד והזמה לטענות הנתבעת, כי הסכום ששולם במסגרת התשלום עבור עבודות הטפסנות כולל תשלום גם עבור עבודות נוספות שנעשו במהלך אותה תקופה. זאת כיוון שלפי תחשיב שלהם הסכום ששולם מתאים לכמויות עבודות הטפסנות שנעשו, ואילו עבור העבודות הנוספות לא שולם דבר. בנסיבות, ומכיוון שהתובעים לא טענו לסכום תביעה גבוה יותר קבעתי כי אין מדובר בהרחבת חזית והתרתי לתובעים להביא ראיות אלה.

1. לפי חשבון 55 הנ"ל היקף עבודות הטפסנות שאושרו על ידי המזמין עמדו על 542.68 מ"ק.

לפיכך, לאחר שקבעתי כי החשבון משקף נכונה את הכמויות שאישר המזמין, ולאחר שהתובע עצמו אישר כי איננו זכאי לתשלום עבור עבודות שלא אושרו על ידי המזמין, אין חשיבות רבה לחישוב הכמויות שנערך על ידי מר טרביה.

1. עם זאת אציין, כי לא נתתי כל אמון בעדותו של העד מר טרביה ובתחשיב הכמויות שצרף לתצהירו. במהלך עדותו התברר כי עד זה הינו בן דוד של התובע. עדותו עשתה רושם בלתי אמין, של מי שמעוניין יותר בהצלחת התביעה מאשר לדבוק בעובדות. לא מצאתי בראיות התובעים הסבר מניח את הדעת כיצד, לאחר שנאמר בכתב התביעה בצורה שאינה משתמעת לשני פנים: "... התובעים לא בצעו חישוב כמויות לגבי היקף עבודות הטפסנות...", ולאחר שבתצהיר גילוי מסמכים לא נזכרו רישומים שערך מר טרביה לגבי חישוב כמויות הטפסנות, באו לעולם לפתע רישומים אלה במועד הגשת התצהירים. יתר על כן, גם בעדותו של התובע בבית המשפט הוא חזר ואמר שלא ערך כל רישום וחישוב של כמויות עבודת הטפסנות (עמ' 27 ש' 4 עד 17). בנסיבות אלה, לא סביר כלל שבן דודו של התובע, שהיה מנהל העבודה מטעמו באתר, ערך חישוב כמויות על דעת עצמו וללא ידיעתו. בעיקר אין הדברים מתיישבים עם דבריו של מר טרביה בבית המשפט, כי בסוף כל חודש במהלך העבודות, מסר את רישומי הכמויות לאשתו של התובע (שניהלה עבור התובעים את כל הרישומים והחשבונות). הדבר אינו מתיישב כלל עם טענת התובעים בכתב התביעה ובתצהיר גילוי מסמכים כאמור. ולא זו בלבד, רישומי הכמויות אינם נושאים עליהם תאריך עריכה ואינם חתומים. מר טרביה העיד שערך את הרישומים לא בזמן אמת בעת יציקות הבטון אלא בסוף כל חודש לפי תחשיב גרפי של תכניות הבניה, הוא לא היה מסוגל למסור מתי ערך כל רישום וכאשר נשאל איך אפשר לדעת שהמסמכים נערכו בזמן אמת ולא לפני שבועיים, מסר תשובה מתחמקת מבלי לענות לעניין: "בוא נלך לבניין ותראה אותו בנוי" (עמ' 56 ש' 24).

על כן אני קובע, כי לא ניתן לתת אמון בעדותו של מר טרביה וברישומים שלטענתו ערך, לא באשר לכמויות עבודת הטפסנות ולא באשר לרישומי העבודות הנוספות שלכאורה בוצעו במהלך תקופות הרישומים.

1. בהתאם לאמור, התובעים היו זכאים לתשלום עבור כל עבודות הטפסנות שביצעו לפי כמות של 542.68 מ"ק בלבד, לפי 550 ₪ למ"ק, בסכום כולל של 298,474 ₪.

עבודות נוספות שלא על פי החוזה

1. התובעים טענו בכתב התביעה, כי בצעו עבור הנתבעת עבודות נוספות מעבר למפורט בחוזה בין הצדדים, חלקן במהלך ביצוע עבודות האיטום וחלקן במהלך ביצוע עבודות הטפסנות, בסכומים שהצטברו לסך של 147,166 ₪.

הסכומים הנזכרים בכתב התביעה לא זכו לתמיכה של ממש בתצהירי התובעים.

1. העד היחיד מטעם התובעים שהתייחס לפירוט העבודות הנוספות (שאינן עבודות טרקטור) היה מר טרביה, אשר מצאתי את עדותו כלא אמינה, כאמור, ואינני רואה לנכון לבסס עליה ממצאים עובדתיים. מכל מקום, בתצהירו פרט אך את כמויות העבודה שבוצעה, מבלי להתייחס למחירי ביצוע, מבלי לנקוב בסכום החיוב ומבלי להתייחס לנושא איזה חלק מהחוב שולם ואיזה לא.

מעבר לעדותו של מר טרביה, נזכרות בתצהירי התובעים עבודות נוספות מסוג של ימי עבודת טרקטור בלבד, בתצהירה של הגב' שפיקה לילאוי (אשתו של התובע) ובתצהירים של שני מפעילי טרקטור. לפי האמור בתצהירים אלה ביצעו התובעים עבור הנתבעת 14 ימי עבודת טרקטור בחודשים מרץ ואפריל 2007, בשווי של 17,440 ₪ (סע' 31 לתצהיר הגב' לילאוי); 32 ימי עבודה בחודשים מרץ אפריל 2008, בשווי 32,000 ₪ (סע' 39 לתצהיר הגב' לילאוי); וכן 16 ימי עבודת טרקטור במהלך ינואר פברואר 2008, בשווי 16,000 ₪ (שאין בידי התובעים יומני עבודה בעניינם – סע' 40, 41 לתצהיר הגב' לילאווי). סה"כ עבור כל 62 ימי עבודת הטרקטור כאמור, לפי התחשיב שערכו התובעים בתצהיר הגב' לילאוי, הם זכאים לסכום של 65,440 ₪.

פרט לעבודות אלה לא נמצאה כל ראיה בתצהירי התובעים לביצוע עבודה נוספת כלשהי.

1. מכיוון שהתובעים הציגו רישומי יומן עבודות טרקטור למשך 46 ימים והנתבעת אישרה להם 13 ימים נוספים, אני קובע שהתובעים ביצעו עבודות טרקטור במשך 59 יום, בסכום כולל של 62,440 ₪ .

לסיום

1. נוכח הנ"ל, התובעים זכאים לקבל עבור עבודות איטום העוגנים 1,085,230 ₪, עבור עבודות הטפסנות 298,474 ₪ ועבור עבודות נוספות 62,440 ₪. סה"כ - 1,446,144 ₪

התובעים טענו כי יש להוסיף לסכומים שנקבעו בחוזה מע"מ בשיעור 15.5% והנתבעת לא הכחישה טענה זאת במפורש. בהתחשב בכך, הסכום הכולל שהתובעים היו זכאים לקבל בגין כל העבודות שבצעו עבור הנתבעת עומד על 1,660,618 ₪ (כולל מע"מ).

1. אשתו של התובע הגב' שפיקה לילאוי, עבדה אצל התובעת כאחראית על עבודות המנהלה ובין היתר טיפלה בעריכת דרישות התשלום, רישום והנפקה של קבלות וחשבוניות. לפי תצהירה של הגב' לילאוי, התובעים קבלו מאת הנתבעת 1,354,554 ₪ עבור עבודות איטום העוגנים (סע' 26 לתצהיר) וכן 368,886 ₪ עבור עבודות הטפסנות (סע' 35 לתצהיר). דהיינו סה"כ קבלו התובעים מהנתבעת בפועל סך של 1,723,440 ₪.
2. יוצא מכך, שהסכומים שהנתבעת שילמה לתובעים עולים על הסכום שהנתבעים היו זכאים לקבל בגין ביצוע כל העבודות בסכום של 62,822 ₪.
3. הנתבעת טענה גם כי היא זכאית לקזז מסכום חובה לתובעים נזקים שגרמו לה בביצוע עבודות הטפסנות אשר הצריכו אותה לתקן את העבודות שבוצעו. מכיוון שממילא אין הנתבעת חייבת לתובעים מאום אלא להיפך, אין צורך לדון בטענה זאת.
4. נוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה ומחייב את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 45,000 ₪.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ה אדר תשע"ה, 16 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.