הנאשם הורשע לאחר שמיעת הוכחות, בעבירה של הפרת צו שיפוטי לפי סעיף 18 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968, בנוגע לניהול עסק לממכר מזון ומשקאות משכרים, בלוד.

בהכרעת הדין פורטה היטב התנהלותו של הנאשם, מאז שנת 2005, עד היום. בתמצית, הנאשם הורשע בתיק עמ"ק 80621/04 בעבירה של ניהול העסק ללא רישיון. לאחר שנשפט ביום 4.12.05, גזר בית המשפט את דינו ובין השאר ניתן צו סגירה אשר נכנס לתוקף ביום 4.3.06, אך הנאשם לא קיים את הצו, ולא סגר את העסק. ביום 18.11.07 הורשע הנאשם בתיק עמ"ק 30047/07, בעבירה של אי קיום צו בית המשפט בכך שלא סגר את העסק. לאחר מכן, קיבל הנאשם היתר זמני להפעלת העסק, בין התאריכים 29.11.07 ועד 28.11.08, אך במהלך תקופה זו, לא פעל להשלמת הליכי הרישוי, והמשיך בניהול העסק ללא רישיון. לאחר שפקע ההיתר הזמני, ביום 7.1.09 וביום 9.6.09 או בסמוך לתאריכים האמורים, נמצא הנאשם כשהוא מנהל את העסק בניגוד לצו בית המשפט, ללא רישיון. בגין כך, הורשע בתיק שבפניי.

ב"כ התביעה טענה בדבר חומרת העבירה, שיש בה זלזול בשלטון החוק, לעין השמש. נטען כי חומרה יתרה יש בעניינו של הנאשם, היות שהמדובר בעבריין סדרתי, שהורשע עוד בשנת 2001 בעבירה של ניהול עסק ללא רישיון, בעמ"ק 60154/01 (שלום רמלה), בגין עסק אחר, באותו מקום. בנוסף, המדובר בעבירה הנמשכת עוד משנת 2004, ובצו שניתן עוד בשנת 2006. כיום, תלוי נגד הנאשם מאסר על תנאי בר הפעלה, למשך 7 חודשים, מתיק עמ"ק 30047/07, וגם בכך לא היה כדי להרתיע את הנאשם. ב"כ התביעה טענה כי העסק מנוהל על שצ"פ, ללא אישור כיבוי אש, ללא אישור המשטרה וללא אישור משרד הבריאות. כמו כן, הצהירה בפני בית המשפט כי העסק מתנהל גם כיום, והיתה נכונה לזמן לעדות בעניין זה את מנהל מחלקת רישוי עסקים בעיריית לוד. עמדת התביעה היא שיש להפעיל את המאסר על תנאי ואת ההתחייבות על סך 20,000 ₪, וכן להטיל קנס משמעותי ועונש הצופה פני עתיד.

ב"כ הנאשם טען כי לא ניתן להתעלם מכך שניתן לנאשם היתר זמני במהלך התקופה ועל כן אין לראותו כעבריין רציף וסדרתי. בנוסף, נטען כי התביעה אינה יכולה לייחס חומרה כה רבה לעבירה, שעה שישבה בחיבוק ידיים במהלך השנים, ולא פעלה לסגירת העסק. ב"כ הנאשם הסביר כי העסק שוכן במבנה שיש בו עבירות בנייה שלא הנאשם אחראי להן, אלא כך שכר את המקום. בימים אלה, שוקדים על הסדרת חריגות הבנייה, ואזי ניתן יהיה להכשיר את העסק. נטען כי בידי הנאשם אישורים מטעם כיבוי אש ומשרד הבריאות, אך אלה לא הוצגו לבית המשפט. בעניין נסיבותיו האישיות של הנאשם נטען כי הוא גרוש ואב לשלושה קטינים, ומצוי במצוקה כלכלית. ישנם תיקי הוצל"פ וחובות בסכום כולל שמעל 700,000 ₪. לנאשם בעיות רפואיות משמעותיות, הוא עבר ניתוח לקיצור הקיבה ולאחר מכן החלו בעיות כלי דם. הנאשם מבין שהוא שרוי בעבירה אך נקלע לסיטואציה שבה השקיע את כל כספו בעסק, והוא בורג קטן במאבק שבין בעל הנכס לרמ"י. ב"כ הנאשם עתר לחידוש המאסר על תנאי החל ממועד דחוי בכמה חודשים, על מנת לאפשר לנאשם לסיים את הליך ההכשרה. בנוסף, עתר להטלת קנס נמוך, שכן יש להפעיל את ההתחייבות.

הנאשם בדברו האחרון אמר שפעל מול רשויות שונות לקבלת אישורים, השקיע את כל כספו בעסק, והוא נדרש לפרנס את ילדיו. במידה שהעסק ייסגר, לא יוכל להאכיל את משפחתו, לכן יעשה הכל כדי להשיג רישיון.

מתחם העונש ההולם

אין צורך להכביר מילים אודות חומרת העבירה של הפרת צו שיפוטי, והמשך ניהול העסק ללא רישיון מתחת לאפו של בית המשפט.

ברע"פ 1483/14 מוזס מסעדה נ' עיריית תל אביב יפו (30.3.14), הורשעו הנאשם והחברה שבבעלותו בהפרת צו לפי חוק רישוי עסקים, ובית המשפט הטיל על כל אחד מהם קנס בסך 45,000 ₪ והתחייבות. בית המשפט קבע כי אין משקל לטענות הנאשם ביחס לקבלתו הצפויה של רישיון לעסק, שכן הטענות נטענו בעלמא, והעובדה היחידה היא שהופר הצו במשך 3 שנים. וכך נאמר שם:

הצו השיפוטי נגד המבקשים, אשר מורה להם על הפסקת פעילות המסעדה, הוצא כבר ביום 31.5.2011, היינו לפני כשלוש שנים, וניתנה למבקשים ארכה בת תשעה חודשים טרם כניסתו לתוקפו. ברם, חרף התקופה הממושכת שחלפה מאז מועד מתן צו הסגירה, ועל-אף קיומם של הליכים משפטיים בנוגע להפרתו, לא מצאו לנכון המבקשים לקיימו, והמשיכו להפעיל את המסעדה, בניגוד לחוק ולצו השיפוטי שניתן נגדם. התנהלות מעין זו עולה כדי זלזול בוטה בשלטון החוק ובצווי בתי המשפט, והיא ראויה לתגובה עונשית הולמת. עוד יצוין כי בעבר, הוטל על המבקשים קנס בשיעור נמוך יותר, ואולם לא היה בו די על מנת לגרום להם לסור למרותו של החוק, וניכר עליהם כי קנס בשיעור לא משמעותי, היווה תמריץ עבורם להמשיך ולהפר את החוק. בנסיבות אלו, ברי כי הגיעה העת להטיל על המבקשים עונש כספי כבד יותר, אשר יבהיר כי לא יצמח להם רווח כלכלי מהפרתו של החוק.

ברע"פ 1778/14 ואקנין נ' עיריית ת"א-יפו (10.4.14), הורשע הנאשם בניהול חנות ירקות ללא רישיון, תוך הפרת צו שהוטל עליו בתיק קודם בגין אותו העסק. נגד הנאשם היה תלוי מאסר על תנאי בר הפעלה למשך 90 יום. בבית משפט קמא הופעל המאסר על תנאי וכן הוטל קנס בסך 90,000 ₪, הכוללים שקלול של הפעלת התחייבות קודמת, שעליה לא חתם הנאשם. בבית המשפט המחוזי הופחת הקנס לסך 70,000 ₪ ויתר מרכיבי גזר הדין נותרו בעינם. בית המשפט העליון קבע:

בנידון דידן, מפעיל המבקש מזה למעלה מחמש שנים בית עסק מבלי שיש ברשותו רישיון עסק לשם כך, ואגב הפרה של צו שיפוטי שהוצא נגדו והורה לו לסגור את בית העסק, עד ליום 26.2.2010. המבקש הורשע בעבר בגין הפרתו של הצו השיפוטי, והוטל עליו עונש מאסר על-תנאי וקנס. עוד יצוין, כי הערכאות הקודמות דחו את כניסתם לתוקף של העונשים שהוטלו על המבקש לתקופות משמעותיות, על-מנת לאפשר לו למצות את הליכי הרישוי, ולחלופין להיערך לסגירתו של בית העסק. ברם, בכל אלה לא היה כדי להביא את המבקש לכוף את ראשו בפני החוק, ולקיים את מצוות הדין. בנסיבות האלו, יש טעם של ממש בקביעותיהן של הערכאות הקודמות, לפיהן יש מקום להחמיר בעונשו של המבקש. אשר לטענותיו של המבקש בדבר מדיניות הענישה הנהוגה, הרי שאלו מצאו את ביטויין הראוי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר הפחית מעונש הקנס שהוטל על המבקש, ולא מצאתי כי יש מקום להתערבות נוספת בעונשו של המבקש. גם השיקולים הנוגעים למצבו הכלכלי של המבקש ומאמציו לקבל רישיון לבית העסק, לא נעלמו מעיני הערכאות הקודמות, וגם מטעם זה אין מקום להיעתר לבקשת רשות הערעור.

בעפ"א (מרכז) 7422-12-08 שוחט נ' עיריית פ"ת (4.11.09) נדון עניינו של הנאשם אשר הורשע בהפרת צו סגירה בפעם השנייה, ביחס לעסק למכירת ממתקים ושתייה קלה. בבית משפט קמא הוטל עליו קנס בסך 35,000 ₪ הכולל הפעלת התחייבות בסך 15,000 ₪, והוארך המאסר על תנאי, בן 3 חודשים, שהיה תלוי נגדו. בית המשפט המחוזי אישר את גזר הדין, וקבע:

לא אחת, האמצעים הננקטים בכדי לרסן את ההתעלמות, מהוראות חוק רישוי עסקים וחוק התכנון והבנייה ומדרכי הרישוי אותן הם מחייבים לא נשאו פרי, כאשר האמצעים המשפטיים הנוהגים והמקובלים, לרבות הקנסות שהוטלו לא היו שקולים בהשפעתם העונשית כנגד התועלת הצומחת מן הבנייה או מהפעלת העסק ללא רישוי וזאת תוך התעלמות ממגבלותיהם של החוקים וצווי ההריסה בענייני התכנון והבנייה וצווי הסגירה והפסקת עבודה בעסק בענייני רישוי עסקים.

אשר על כן, יש לראות בהטלת עונשי מאסר בפועל הן על עבירות רישוי עסקים והן על עבירות חוק התכנון והבנייה אמצעי הולם ויעיל מתוך מטרה לבלום את התפשטותה של הפרת החוק ולהחדיר יסוד מרתיע לתוך מערכת הענישה הנוהגת בעניינים מעין אלו...

במקרה דנן, מצאתי כי לא מדובר על אדם שנקלע בהיסח הדעת ומתוך טעות או ללא כוונה למעשה עבירה, אלא במי שהפר ביודעין הוראת חוק ברורה וחד משמעית, המחייבת אותו בנטילת רישיון, ואשר אוסרת על הפעלת עסק ללא רישוי ולכן אין משמעות מעשית למאסר על תנאי, עם זאת בחר בית משפט קמא שלא להשית על המערער מאסר בפועל וזאת בשל נסיבותיו האישות של המערער.

בענייננו, יש לראות בחומרה רבה את מעשיו של המערער, שלא זו בלבד שניהל את העסק ללא שהיה מורשה לכך במשך תקופה ארוכה, אלא חומרתו המיוחדת של המקרה שהמשיך לעשות כן, תוך הפרת צו בית משפט. התנהגות זו של המערער ראויה לכל גינוי ומצדיקה עונש שיהיה בו כדי להרתיע ויביע את סלידתה של החברה מהתנהגותם העבריינית של אנשים, המפרים בריש גלי את חוק רישוי העסקים בכלל ואת צווי בית המשפט בפרט.

לא זו אף זו, אני מוצא כי המדובר באי קיום צו בית משפט כאשר עסקינן בניהול עסק של מזון, המצריך פיקוח הרשויות לעניין הבטחת בריאות הציבור לרבות תנאי תברואה נאותים.

בית משפט קמא איזן היטב בין שני מכשירי הענישה – מאסר וקנס. לאור נסיבותיו האישיות של המערער, לא היה אכן מקום להשית עליו עונש מאסר בפועל, ברם כנגד עונש זה סבורני כי היה מקום להטיל קנס משמעותי. לפיכך בנסיבות העניין הקנס שהוטל הוא קנס מידתי שמשקף את חומרת העבירה מצד אחד ואת העובדה שלא הוטל מאסר בפועל מצד שני.

בנסיבות דנן, כאמור לעיל, דרוש לנקוט כנגד המערער בתגובה עונשית חריפה בכדי להבהיר הן למערער והן לאחרים כמותו את עמדת בית המשפט בנוגע לעבירה של הפרת צו שיפוטי. בקביעת שיעור הקנס, גם מתחייב לצאת מבית המשפט מסר לפיו אין כדאיות כלכלית להפר את צווי בית המשפט. ..

סכום הקנס שהושת על המערער יש בו כדי להביע את האמור לעיל ולשקף את סלידת החברה מהתנהגותם העבריינית של אנשים המפרים בריש גלי וברגל גסה את חוק רישוי עסקים וכי על כל אדם המפר צו בית משפט לדעת כי בית המשפט מתייחס בחומרה יתרה לעבירות אלו.

ברוח זו, הוטלו גם בבתי משפט השלום קנסות מכבידים בגין העבירה של הפרת צו שיפוטי, בעסקים לממכר מזון, גם כשהמדובר היה בהפרה ראשונה (ר' למשל: רע"ס 18387-10-09 עיריית רמלה נ' קאו (1.4.12); רע"ס 28192-12-13 מד"י נ' דיבה (5.5.15); רע"ס 31505-08-10 מד"י נ' אקווה (7.9.11); רע"ס 23484-03-15 מד"י נ' קריספין בע"מ (9.7.15).

ב"כ הנאשם הגיש אסופת פסיקה לתמיכה בטענתו לפיה יש להטיל קנס בשיעור נמוך בהרבה משעתרה התביעה. לאחר שעיינתי בכל גזרי הדין שהוגשו, אני סבורה כי אין בהם כדי ללמד לענייננו, מכמה טעמים. ראשית, המדובר בגזרי דין ישנים יחסית, אשר חלפו שנים מאז ניתנו וספק אם יש בהם כדי לשקף את מדיניות הענישה הנוהגת. שנית, בכל המקרים הללו פורטו נסיבות מקלות, כגון: גילו המופלג של הנאשם, פשיטת רגל שהוא נתון בה, ובעיקר, העובדה שכבר ניתן רישיון לעסק, או שהוסר המכשול לקראת קבלת הרישיון, או לחילופין, העובדה שהעסק כבר נסגר. בכל הכבוד, עניינו של הנאשם בפניי חמור מזה, לנוכח הנסיבות שיפורטו, להלן.

בענייננו, הנאשם הורשע לאחר שמיעת ההוכחות, בעבירה של הפרת צו בפעם השנייה. הנאשם לא השכיל להשתמש בפרק הזמן של חסד, אשר ניתן לו בדמות היתר זמני לניהול העסק, במהלך שנת 2008, והמשיך לנהל את העסק בניגוד לצו, לאחר שפג ההיתר הזמני.

למעלה מזה, עלה מהצהרת ב"כ התביעה, אשר הנאשם לא ביקש להזים, כי העסק מתנהל גם כיום, ללא רישיון, וללא אישורים מטעם כיבוי אש, משרד הבריאות, והמשטרה. משמע מכאן, כי לא היה זה חשוב בעיני הנאשם, להעמיד עצמו באור חיובי יותר בעיני בית המשפט, ולו לקראת שלב הטיעונים לעונש.

העובדה שהנאשם ממשיך לנהל את העסק כיום, היא עניין בעל חשיבות בשלב גזירת הדין, בהתאם להלכת רע"פ 10571/08 מד"י נ' מלכיאל (23.6.11).

אינני יכולה לקבל את הטענה לפיה נקלע הנאשם למצב, בשל חריגות בנייה שאינן בשליטתו, שכן, מעבר לכך שהיה עליו לסגור את העסק זה מכבר, הרי יכול היה לכל הפחות לדאוג להסדרת אישור משרד הבריאות או אישור כיבוי אש.

ההתרשמות היא כי הנאשם ממשיך בשלו, בחינת "הכלבים נובחים והשיירה עוברת", ושעה שהמדובר בעסק לממכר מזון, ישנה חומרה מכופלת בהמשך התנהלות העסק.

לנוכח כל האמור אני סבורה כי מתחם העונש ההולם נע בין הטלת ענישה הצופה פני עתיד לבין הטלת עונש מאסר שיכול שירוצה בעבודות שירות, למשך 90 יום.

העונש המתאים לנאשם

לנאשם עבר פלילי קודם בעבירות לפי חוק רישוי עסקים. בשנת 2001 נדון בגין ניהול עסק של מזנון ללא רישיון. על פי גזר הדין, נמצאו ליקויים תברואיים בעסק. בית המשפט הטיל עליו קנס כספי וצו סגירה.

בגין העסק שבפניי הורשע הנאשם, כאמור, כבר שלוש פעמים. בעמ"ק 30047/07 נדון בגין הפרת צו הסגירה, והוטלו עליו 7 חודשי מאסר על תנאי שהם בני הפעלה כיום. בנוסף, חתם הנאשם על התחייבות בסך 20,000 ₪ להימנע מהעבירה.

נסיבות העבירה של הנאשם הן חמורות במיוחד כאמור, שעה שהוא מתמיד בביצוע העבירה, וכל ההליכים אינם מועילים להרתיעו.

מצד שני, הנאשם הוכיח קושי כלכלי של ממש, עליו לפרנס שלושה ילדים קטנים, מצבו הבריאותי אינו שפיר, והוא שרוי בחובות כבדים.

במכלול הנסיבות, אני סבורה כי לפי שורת הדין, היות שהנאשם לא עשה דבר על מנת להקטין את מחדלו, היה מקום להורות על הפעלת המאסר על תנאי. ואולם, היות שהמדובר במאסר על תנאי למשך פרק זמן ארוך ביותר, של 7 חודשים, באתי לידי מסקנה שיהא זה בלתי מידתי להפעילו, בהתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם, ובעובדה שהמדובר בעסק קטן למדי. עלי להודות כי סריקה שערכתי במאגרי הפסיקה, לא העלתה מקרה דומה שבו הוטל עונש מאסר בסדר גודל שכזה, ואף במקרים שבהם הופעלו מאסרים על תנאי, היו אלה קצרים בהרבה (ר' הסקירה לעיל).

לאור האמור, יש בדעתי להורות על הארכת המאסר על תנאי. ואולם, התחשבות זו בנאשם, תמצא את איזונה, בהטלת קנס שיהא בו כדי לבטא את חומרת העבירה.

אני רואה לנכון להזהיר את הנאשם, כי אם יורשע בעתיד שוב, בגין הפרת הצו, לא יוכל בית המשפט להימנע מהפעלת המאסר על תנאי.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

1. יחודש המאסר על תנאי, בן 7 חודשים שהוטל בעמ"ק 30047/07, וזאת למשך שנתיים מהיום.
2. קנס כספי בסך 40,000 ₪, או 90 ימי מאסר תמורתו. הקנס יכלול את הפעלת ההתחייבות בסך 20,000 ₪, מעמ"ק 30047/07. הקנס ישולם ב- 24 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 1.2.16 ובכל 1 לחודש עוקב. לא ישולם תשלום במועדו, תעמוד היתרה לפירעון מיידי.
3. חתימה על התחייבות, בסך 40,000 ₪, להימנע מן העבירה למשך שנתיים מהיום. לא יחתום, ייאסר למשך 7 ימים.
4. למותר לציין כי ניהול העסק אסור בתכלית, כל זמן שלא קיים רישיון כדין.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים מהיום.

ניתן היום, כ' כסלו תשע"ו, 02 דצמבר 2015, בנוכחות הצדדים.