1. בקשה לסילוק התביעה על הסף מפאת התיישנות.

2. ביום 28.6.2009 הגישה התובעת תביעה קטנה בגין נזקי גוף נגד "גולדגים מועדון כושר וספינינג" בצפת, ללא ציון מספר זיהוי; זאת, בגין אירוע אשר התרחש – על-פי הנטען – ביום 21.2.2006.

3. לדיון ביום 13.1.2011 בפני כבוד השופטת א' דחלה-שרקאוי לא התייצב איש מטעם הנתבע. נקבע, כי "בהעדר הגשת כתב הגנה ובהיעדר התייצבות הנתבע, זכאית התובעת לקבל פסק דין נגד הנתבע. יחד עם זאת ומאחר ואין מספר זיהוי לנתבע, קרי, לא ניתן ללמוד משמו של הנתבע האם מדובר בבן אדם פרטי, עוסק מורשה, חברה, או חברה פרטית, אינני נותנת פסק דין במעמד זה". השופטת דחלה-שרקאוי הורתה לתובעת להגיש "אסמכתא חוקית ממנה ניתן ללמוד על זהותו של הנתבע".

4. ביום 18.1.2011 הגישה התובעת הודעה בכתב יד בה נכתב: "...תביעה... נגד מועדון גולדג'ים מועדון כושר וספינינג... לפי בקשתה של כבוד השופטת אינעאם דחלה-שרקאוי מיום 13.1.2014 ובהמלצתה אני מבקשת למסור לה שמכון הכושר בו מדובר... הוא עוסק מורשה מספרו 052676897 ועדין פועל בעיר צפת. בהנהלתו של כפיר שטרית..." (ההדגשה הוספה). מספר ימים לאחר מכן, ביום 23.1.2011, ניתן פסק דין בתיק. בכותרת פסק הדין מופיע "משיב/נתבע – גולדגים מועדון כושר וספינינג עוסק מורשה מס' 052676897", ופסק הדין הוא פסק דין המקבל את התביעה בהעדר הגנה ובהעדר התייצבות. כאן המקום לציין, כי בין האירוע הנטען (21.2.2006) למתן פסק הדין בו צוין בפרטי הנתבע מספר עוסק מורשה 052676897 – לא חלפו שבע שנים.

5. ביום 3.11.2011 פנתה התובעת לבית המשפט וביקשה לשנות את שם הנתבע בפסק הדין מגולדגים מועדון כושר וספינינג "לשם עוסק שטרית כפיר ת.ז 052676897 כבעל עוסק מורשה שמספרו 05267689 – מכון כושר גולדגים". כבוד השופט א' גולדקורן דחה את הבקשה, שכן עם מתן פסק הדין בית המשפט סיים את תפקידו ואין מקום לשנות את זהות הנתבע. ביום 30.10.2012 הגיש "כפיר שיטרית, ת.ז. 052676897" בקשה לביטול פסק הדין. בבקשתו טען מר שטרית, בין היתר, כי מכון הכושר נרשם כעוסק מורשה ביום 1.3.2008 וכי לפני כן הוא היה בבעלות שונה, תחת מספר עוסק מורשה שונה. אותה בקשה נמחקה כי היא הוגשה בידי עורך דין בבית המשפט לתביעות קטנות; ביום 4.12.2012 הוגשה הבקשה שוב, והפעם בידי מר כפיר שיטרית עצמו. גם בקשה זו הוגשה לפני חלוף 7 שנים מהאירוע הנטען.

6. בדיון ביום 12.6.2013 חזר מר שיטרית על בקשתו לבטל את פסק הדין. כן טען כי בתקופה מושא האירוע "אני ושותף נוסף מרדכי אסולין הפעלנו את העסק שנקרא 'גולדג'ים מועדון כושר וספינינג'". התובעת טענה כי "לאחר שאני שומעת את הסברי בית המשפט אני מסכימה כי פסק הדין שניתן במעמד צד אחד ביום 23/1/11 יבוטל, וכי אוכל להגיש כתב תביעה מתוקן". השופט גולדקורן ביטל את פסק הדין, קבע כי לאור תוכן כתב התביעה יש לדון בו בבית משפט השלום וקבע מועד להגשת כתב תביעה מתוקן.

7. ביום 29.8.2013 הוגש כתב תביעה מתוקן בתיק – כתב תביעה בהתאם לדיון בבית משפט השלום – נגד "כפיר שיטרית ת.ז. 052676897".

כאן המקום לציין בשולי הדברים, כי כתב התביעה המתוקן נעלם מעיני בית המשפט, אשר קבע ביום 27.11.2013 כי משלא הוגש כתב תביעה מתוקן במועד כביכול, יש למחוק את התביעה. נקבע באותה החלטה כי "מאחר ואין בנמצא כתב תביעה מתוקן, וכל שיש בתיק בית המשפט הינו כתב תביעה שהוגש מלפני ארבע וחצי שנים בגין נזקי גוף נגד "גולדג'ים מועדון כושר וספינינג", שאינו אישיות משפטית, וללא תעודת רופא או חוות דעת מומחה להוכחת ענין שברפואה, אין בידי התובעת להוכיח את תביעתה, ואין טעם בניהול הליך חסר סיכוי כנגד מי שאינו אישיות משפטית" (ההדגשה הוסרה). אלא שביום למחרת פנה בא כוח התובעת לבית המשפט, תוך הסבת תשומת לב בית המשפט לכך שכתב תביעה מתוקן כבר הוגש כשלושה חודשים לפני כן. לאור האמור ביטל השופט גולדקורן את החלטתו.

8. בחודש דצמבר 2013 הגיש מר כפיר שיטרית כתב הגנה, הודעה לצד שלישי וכן הבקשה שבפני - בקשה לסילוק התביעה נגדו על הסף מפאת התיישנות. נטען בבקשה (ובהודעה נוספת במסגרת אותה בקשה שהגיש ביום 23.4.2014) כי בעת האירוע הנטען מושא התביעה, מספר העוסק המורשה של "גולדג'ים מועדון כושר וספינינג" היה מספר אחר. לטענת מר שיטרית, בניגוד להוראתה של השופטת דחלה-שרקאוי, ההודעה שהגישה התובעת אשר זיהתה את מכון הכושר לפי מספר עוסק מורשה שהוא מספר הזהות של מר שיטרית, לא היה "אסמכתא חוקית". נטען עוד, כי פסק הדין שנתנה כבוד השופטת דחלה-שרקאוי, בו מופיע מספר הזהות של מר שיטרית ואשר ניתן לפני חלוף תקופת ההתיישנות, "אינו מופנה כלפיו ואינו מחייבו בדבר". גם בשלב זה – כך נטען – הנתבע הנוכחי "עדיין לא מופיע כנתבע כלל". נטען, כי פסק הדין של השופטת דחלה –שרקאוי ניתן נגד "הנתבע המקורי" (מכון הכושר) וכי הדבר היחיד שקושר את מר שיטרית הוא מספר עוסק המורשה אשר "זהה" למספר הזהות שלו. בא כוחו של מר שיטרית מדגיש כי התביעה המקורית הוגשה נגד "גולדג'ים מועדון כושר וספינינג" שהוא, לטענתו "נתבע אחר לחלוטין". העובדה שמספר העוסק המורשה הופיע בפסק הדין ושימש לביצוע הליכי הוצאה לפועל נגד מר שיטרית ושהוא נאלץ להגיש את הבקשה לביטול פסק הדין, אין משמעה כי פסק הדין הופנה כלפיו.

מר שיטרית מוסיף וטוען בבקשה לסילוק התביעה על הסף מפאת התיישנות, כי בדיון שהתנהל בפני השופט גולדקורן לאחר ביטול פסק הדין של השופטת דחלה-שרקאוי, התובעת אף הבינה שפסק הדין אינו מופנה כלפי מר שיטרית ואינו מחייב אותו, ועל כן הסכימה לביטול פסק הדין.

נטען עוד בבקשה כי כתב התביעה המתוקן הוגש ביום 29.8.2013, בחלוף למעלה משבע שנים מיום האירוע הנטען (21.2.2006), וזאת - בניגוד להחלטת בית המשפט לתביעות קטנות בצפת מיום 12.6.2013. ממילא, כך נטען, אותה החלטה ניתנה לאחר חלוף מועד ההתיישנות, כך שממילא אין לה נפקות כלפי הנתבע.

9. דין הבקשה להידחות.

10. במשפט הישראלי, רק "אדם" כשר לזכויות ולחובות משפטיות (סעיף 1 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962). "'אדם' – לרבות חברה או התאחדות או חבר בני אדם, בין שהם מאוגדים ובין שאינם מאוגדים" (סעיף 1 לפקודת הפרשנות [נוסח חדש]). ניתן לתבוע ולקבל פסק דין נגד "אדם" בלבד – נגד אישיות משפטית (לזיקה בין הגדרת "אדם" בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות לבין המונח "אישיות משפטית" ראו, למשל, עע"מ 10372/08 עיריית בת ים נ' אדוט ז"ל, פס' 16 (4.1.2011)). עסק, כשלעצמו – אינו אישיות משפטית. מאחורי עסק עומדת אישיות משפטית: "אדם", בין אם אדם בשר ודם או חבר בני אדם, מאוגד או בלתי מאוגד. יש ועסק פועל תחת שם שאינו שם בעליו, אך השם העסקי – אינו בגדר אישיות משפטית. על המבקש לתבוע בקשר לפעילותו של עסק – לתבוע "אדם". אם הבעלים של העסק רשום כעוסק מורשה – גם תיק "עוסק מורשה" ברשויות המס אינו אישיות משפטית נפרדת, השונה מאישיותו המשפטית של העוסק – אותו "אדם" – שמורשה להפעיל את העסק (ראו, למשל, ת.א. (שלום ב"ש) 3851-11-13 סהלו אגניו נ' מוסך אוטו גת בע"מ (25.3.2014); תא"מ (חי') 17717-12-12 פיסטול נ' בליומינוב (7.7.2013); תא"ק (ת"א) 6118-08-12 סרוויסס הפקות אחמ"ים (2003) בע"מ נ' Papir Group Finances (29.10.2012); בש"א (י-ם) 8189/08 פרקט ירושלים (עוסק מורשה) נ' מיכאל-מיסול יסלזון (5.10.2009)). מכאן החלטת השופטת דחלה-שרקאוי מיום 13.1.2011, לפיה לא ניתן ליתן פסק דין ללא מספר זיהוי לנתבע. ביום 18.1.2011 – הבהירה התובעת, בהודעתה, כי מספר הזיהוי של הנתבע הוא 052676897. אין מחלוקת היום שמדובר במספר הזהות של מר שיטרית. על סמך הודעה זו של התובעת, נתנה השופטת דחלה-שרקאוי פסק הדין שבו מספר זיהוי זה מופיע בפרטי הנתבע, ליד שם העסק. המסקנה, לאור האמור לעיל בענין אישיות משפטית ו"עוסק מורשה", היא – שטענתו של מר שיטרית שפסק הדין לא הופנה נגדו – אינה נכונה. פסק הדין הופנה נגד כפיר שיטרית, ורק נגד כפיר שיטרית. הגשת ההודעה ומתן פסק הדין של השופטת דחלה-שרקאוי לפי מספר הזהות של מר שיטרית – התרחשו לפני חלוף 7 השנים ממועד האירוע הנטען. בכך, נתבע מר שיטרית במסגרת הליך זה (ואף ניתן פסק דין נגדו), לפני חלוף תקופת ההתיישנות.

בשולי הדברים – היותו של "העוסק המורשה" האישיות המשפטית אשר עומדת מאחוריו, היא גם ההסבר מדוע על בסיס מספר העוסק המורשה בפסק הדין שנתנה השופטת דחלה-שרקאוי, הופעלו הליכי הוצאה לפועל נגד מר שיטרית באופן אישי.

11. בהתרחשויות בהליך זה לאחר מתן פסק הדין של השופטת דחלה-שרקאוי, אין כדי לגרוע מהמסקנה שבתביעה דנן, מר שיטרית כבר היה בגדר נתבע לפני חלוף תקופת ההתיישנות. לאחר מתן פסק הדין של השופטת דחלה-שרקאוי, שהיה פסק דין שניתן במעמד צד אחד, לא אחר מאשר הנתבע עצמו, מר כפיר שיטרית, פעל במסגרת התביעה כצד לה, בכך שפנה לבית המשפט בבקשה לביטול פסק הדין. מר שיטרית, ולא אחר, התייצב לדיון בבקשה לביטול פסק הדין. ההסבר שנתן השופט גולדקורן לתובעת באותו דיון אינו מופיע בפרוטוקול הדיון, אך ככל שניתן לדלות את ההסבר מהרשום בפרוטוקול, ההסבר לביטול פסק הדין טמון בכך שפסק הדין ניתן במעמד צד אחד, וההסבר לצורך להגיש כתב תביעה מתוקן טמון במעבר התיק מבית המשפט לתביעות קטנות לבית משפט השלום (ולאו דווקא הסבר לפיו התובעת תבעה את הנתבע הלא נכון). ודוק: בעצם הגשת כתב התביעה המתוקן בענייננו אין כדי להקים טענת התיישנות. שכן, למצער כאשר, כמו בענייננו, כתב התביעה המתוקן אינו מוסיף עילות תביעה שלא נכללו בתביעה המקורית, "תקופת התיישנות מונים עד ליום הגשת התביעה המקורית, ולא עד ליום הגשת התביעה המתוקנת – שרואים את התיקון שנעשה כדין כאילו היה בתביעה המקורית מלכתחילה" (ע"א 33/71 אדמסקי נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פ"ד כה(1) 819 (1971); בר"ע (י-ם) 3291/07 חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ נ' שובע סנטר מסעדות בירושלים בע"מ (12.10.2007); זלמן יהודאי דיני התיישנות בישראל כרך א' 120-128 (1991)).

12. כפי שכבר צוין, החלטתו של השופט גולדקורן המוחקת את התביעה התבססה על אי-הגשת כתב תביעה מתוקן, עת שלמעשה כבר הוגש כתב תביעה מתוקן. אותה החלטה ממילא בוטלה. אולם, אף אם נתעלם מכך ונבחן את הדברים בעת שבחן אותם השופט גולדקורן, הקביעה לפיה עם ביטול פסק הדין שנתנה השופטת דחלה-שרקאוי לא היה בפני בית המשפט אלא כתב התביעה המקורי אשר לא הצביע על אישיות משפטית כנתבעת, אינה בגדר מלוא התמונה. עם ביטול פסק הדין, הרי בנוסף לכתב התביעה המקורי (ללא מספר זיהוי) היתה בתיק גם ההודעה של התובעת – אשר הוגשה לפני חלוף תקופת ההתיישנות – לפיה האישיות המשפטית שהיא תובעת היא זו הנושאת את מספר הזהות של מר שיטרית (ודוק: ההליך התנהל בעת שהתובעת הגישה את הודעתה הנזכרת בבית המשפט לתביעות קטנות, ולאור סעיף 62(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 המשחרר את בית המשפט לתביעות קטנות מסדרי הדין בכפוף לתקנות לענין בית המשפט לתביעות קטנות, אין רבותא גדולה לכך שהודעת התובעת לא לוותה בתיקון פורמלי של כתב התביעה הקטנה; וכזכור, גם השופטת דחלה-שרקאוי הסתפקה באותה הודעה לצורך צירוף מספר הזיהוי ומתן פסק דינה).

13. סוף דבר: הנתבע כיום, מר כפיר שיטרית, צורף כנתבע לתביעה זו כבר בחודש ינואר 2011, לפני חלוף תקופת ההתיישנות. באותה עת הוא – ורק הוא – היה הנתבע. לטענת הנתבע, נוכח מועד האירוע הנטען, בכך שהתובעת תבעה אותו, היא תבעה את האדם הלא נכון. טענה זו עוד תתברר, אולם – זו אינה טענת התיישנות (אלא טענה בענין יריבות, או טענה לדחיית התביעה לגופה; וראו דברי הנתבע לפיה גם בעת האירוע הנטען הוא היה שותף במכון הכושר).

14. הבקשה – נדחית.

ניתנה היום, כ"ח ניסן תשע"ד, 28 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.