1. במסגרת תיק הוצל"פ 13-04017-09-1 נשוא החלטה זו, המשיב הגיש לביצוע כנגד המבקשת 3 שיקים שבוטלו שפרטיהם כדלקמן:

מס' השיק סכום השיק בש"ח ז.פ. השיק

1781 125,000 25/2/09

1782 125,000 25/3/09

1806 100,000 30/5/09

(להלן: "השיקים")

השיקים חתומים בחתימת המבקשת ומשוכים על חשבונה ורשומים לפקודת סימון חנות להובלות בע"מ (להלן: "הנפרעת").

2. המבקשת הגישה התנגדות בתיק ההוצל"פ שנפתח נגדה וטענה בהתנגדות כדלקמן:

א. במסגרת עסקים שהתנהלו בין המבקשת לבין נביל מטעם הנפרעת, נכרת בין המבקשת לבין הנפרעת חוזה, אשר לפיו המבקשת רכשה מהנפרעת משאית שבבעלותה ,מסוג סקנייה, שנת יצור 2008 (להלן: "המשאית").

ב. סוכם בין המבקשת לבין הנפרעת שהתמורה בגין רכישת המשאית תהא בסך 350,000 ₪, אשר ישולמו לנפרעת בשלושה שיקים שפרטיהם צויינו בסעיף 1 לעיל.

ג. הנפרעת התחייבה למסור את המשאית למבקשת ביום 1/1/09, או בסמוך למועד הנ"ל ותסדיר העברת הבעלות במשאית ע"ש המבקשת.

ד. חרף התחייבות נביל והנפרעת למסור את המשאית למבקשת, כאמור לעיל, הנפרעת לא העבירה ולא מסרה את המשאית למבקשת ועקב כך המבקשת ביטלה את 3 השיקים.

ה. מאחר ומלוא התמורה בגין השיקים נכשלה, הרי המבקשת אינה חייבת לפרוע את השיקים.

ו. נמסר למבקשת ע"י נביל כי הנפרעת היתה בקשיים כלכליים רבים ומיד לאחר קבלת השיקים, היא הפקידה אותם אצל המשיב והודיעה למבקשת שלא תדאג וכי היא מטפלת בעניין וכי המבקשת לא תצטרך לשלם את תמורתם.

ז. המשיב אינו אוחז בשיקים כשורה שכן הוא לא קיבל את השיקים מהנפרעת בתום לב, וכי עוד לפני מועדי פרעון השיקים, המשיב ידע שהנפרעת הוכרזה כמוגבלת בחשבון.

3. המצהיר מטעם המבקשת, מר תאופיק שהואן (להלן: "שהואן") העיד בפני שחוזה רכישת המשאית שנערך בין המבקשת לבין הנפרעת נמצא במשרדי המבקשת וניתן לצרפו להתנגדות.

שהואן העיד שההסכם בין המבקשת לבין הנפרעת נערך במחצית השניה לשנת 2008 וכי המשאית היתה צריכה להימסר למבקשת בתחילת שנת 2009.

שהואן העיד גם שעפ"י ההסכם עם הנפרעת, השיקים היו צריכים להישאר בחזקת הנפרעת עד למועד העברת המשאית לידי המבקשת.

שהואן העיד כי הוא ונביל היו ביחסים טובים וכי הנפרעת היתה לקוחה של המוסך של המבקשת וכי נביל נשאר חייב כספים למבקשת.

דיון והכרעה:

4. עפ"י ההלכה הפסוקה, בשלב הדיון בהתנגדות ביהמ"ש אמור לבחון את טענות המבקשת כלפי הצד הקרוב שלה וכי עניין אחיזת המשיב בשיקים כשורה אמורה להיות נידונה ומוכרעת בתיק העיקרי, במידה ויוחלט להעניק לה רשות להתגונן.

טענת המבקשת העיקרית כלפי הנפרעת הינה טענת כשלון תמורה מלא, מאחר ולטענתה, היא מסרה את השיקים לנפרעת בתמורה לרכישת המשאית ממנה, אשר לא יצאה אל הפועל.

טענת כשלון תמורה מלא מזכה את המתנגד בקבלת רשות להתגונן בפני בקשת הביצוע, כל עוד וגרסתה המתנגד אינה קורסת.

5. גרסת המבקשת, כפי שנמסרה, מעלה תהיות בשני נושאים, הראשון, הימנעות המבקשת מצירוף העתק מחוזה רכישת המשאית, מאחר וכל מתנגד סביר היה דואג לצירוף העתק מהחוזה להתנגדותו על מנת להראות במסמכים כמה נכונה גרסתו, והשני, מסירת שיקים דחויים בגין רכישת משאית מספר חודשים לפני מועד המסירה המסוכם, דבר שאינו מקובל בשוק המסחר בכלי רכב משומשים ואין בו כל הגיון מסחרי.

אולם, ועל אף קיום התהיות הנ"ל, ומאחר וביהמ"ש אינו דן בטענות לגופן, אלא הוא יוצא מנקודת הנחה שהעובדות שנטענו נכונות הן, יש לתת למבקשת רשות להתגונן בפני בקשת הביצוע והתצהיר שצורף להתנגדות ישמש כתב הגנה בתיק העיקרי.

6. הוצאות הבקשה יוטלו ע"י ביהמ"ש אשר יכריע בתיק העיקרי ועפ"י שיקול דעתו.

המזכירות תמציא העתק מהחלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, יב' שבט תשע"ג, 23 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.