בפני תביעתו השטרית של התובע המבקש לחייב את הנתבעת על פי 3 שיקים שסכומם הכולל עומד על 350,000 ₪ (קרן).

הנתבעת טוענת כי אין לחייבה על פי השיקים שכן התקיים כשלון תמורה מלא ביחס אליהם, ומנגד התובע איננו "אוחז כשורה" שכן לא התקיים בו יסוד תום הלב הנדרש לצורך אחיזה כזו בעת שקיבל את השיקים לידיו.

1. התובע אוחז ב-3 שיקים, משוכים מחשבון הנתבעת בבנק ערבי ישראלי סניף נצרת, שפרטיהם כדלקמן:

מס' השיק סכום השיק בש"ח ז.פ. השיק

1781 125,000 25/2/09

1782 125,000 25/3/09

1806 100,000 30/5/09

(להלן: "השיקים")

2. השיקים הופקדו לחשבון לקוחת התובע, סימון חנות להובלות בע"מ (להלן: "החייבת"), כשיקים מעותדים, שניים ביום 12.10.08, והשלישי (לפי סדרם לעיל) ביום 10.12.08.

השיקים הופקדו יחד עם שיקים נוספים (של מושכים אחרים) בסכומים דומים.

3. השיקים הוסבו לתובע, ובהתאם לתנאי ניהול החשבון של החייבת, הם משמשים חלק ממערך הבטחונות בחשבון והם משועבדים לבנק המחזיק בהם גם מכוח זכות עכבון וקיזוז, הכל כפי שעולה מתנאי החשבון והמסמכים שצורפו לתצהיר מטעם התובע (נספחים "א" ו-"ו").

במועד הפקדת השיקים לחשבון עמד חשבון החייבת על יתרת חובה.

בסוף יום העסקים של ה-12.10.08 (מועד הפקדת שני השיקים הראשונים) חרגה היתרה ממסגרת האשראי המאושרת (מעט מעל 1.5 מליון ₪ לעומת מסגרת מאושרת של 1.4 מליון ₪);

ואילו בסוף יום העסקים של ה-10.12.08 (מועד הפקדת השיק השלישי) עמדה יתרת החובה על כ-1.3 מליון ₪, סכום המצוי במסגרת האשראי המאושרת לחייבת.

4. בהגיע מועד פרעון השיקים, זוכה חשבון החייבת בסכומם, זיכוי זמני, אולם מאחר שניתנה הוראת ביטול לשיקים, אלו לא כובדו.

5. בחודש 2/09, משהגיע החוב בחשבון החייבת לסך העולה על 6 מליון ₪, הועבר חשבון החייבת לטיפול משפטי והוגשה תביעה בסדר דין מקוצר כנגד החייבת והערבים לחשבונה, על סך 2.5 מליון ₪ (תא"ק (נהריה) 3565-02-09 – נספח "א" לתצהיר התובע).

ביום 6.5.09 ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה שנערך עוד ביום 1.4.09 בין התובע לבין הנתבעים שם. משהופר הסכם הפשרה, נפתח תיק הוצל"פ לביצוע פסק הדין כנגד הנתבעים שם וזאת בחודש 2/10.

6. הסדר הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין כאמור לעיל, היווה את הסיבה לעיכוב ההליכים בתביעה זו במשך זמן ממושך, ורק לאחר שהתברר כי החייבת והערבים לחובה לא יכבדו את הסכם הפשרה, חודש בירור תביעה זו (ראה החלטות הרשם מיום 2.12.09 ומיום 3.1.12).

7. טענות הנתבעת כנגד חיובה בסכום השיקים הינן בתמצית:

א. חל כשלון תמורה מלא ביחס לשיקים שכן אלו נמסרו על ידה לחייבת במסגרת עסקה לרכישת משאית סקנייה שהיתה בבעלות החייבת, שנת ייצור 2008. בהתאם להתחייבות מנהל החייבת, מר נביל חנות (להלן: "נביל"), כלפי הנתבעת, היתה החייבת אמורה להעביר את המשאית לידי הנתבעת ביום 1.1.09 אך משלא עשתה כן, ונביל התחמק מפניות הנתבעת, ביטלה זו את השיקים.

ב. הבנק קיבל לידיו את השיקים שלא בתום לב, שכן היתה מוטלת עליו החובה, בעת קבלת השיקים לידיו, לבדוק מהי התמורה שניתנה בעבורם. לטענת הנתבעת התובע התרשל ולא נקט בזהירות סבירה בעת קבלת השיקים שכן על אף סכומם הגבוה לא טרח לבדוק מאומה אודות עסקת היסוד בגינה נמסרו.

ג. מעבר לכך, טוענת הנתבעת כי מאחר וחשבון החייבת חרג ממסגרת האשראי בעת הפקדת השיקים הראשונים ביום 12.10.08 חלה על התובע חובת משנה זהירות והיה עליו להזהיר את הנתבעת בדבר מצבה של החייבת.

ד. בסיכומיה הדגישה הנתבעת את העובדה כי המצהירה מטעם התובע לא היתה הרפרנטית שטיפלה בחשבון החייבת (והיא אף לא עבדה באותו הסניף במועדים הרלבנטיים), ולפיכך עדותה נסמכת על עיון במסמכים בלבד ומכאן שאין היא יכולה להעיד מה היה המידע שהיה ברשות הרפרנטית אודות מצבה של החייבת במועד הפקדת השיקים. לטעמה של הנתבעת העובדה שהחייבת הוכרזה כמוגבלת בנסיבות חמורות ביום 11.2.09 מעידה על כך שלרפרנטית שטיפלה בחשבון החייבת היה מידע אודות מצבה הכלכלי הקשה של החייבת עוד קודם לכן.

טענת כשלון התמורה המלא ביחס לשיקים

8. אפתח בבירור טענה זו של הנתבעת, שכן באם זו לא עמדה בנטל המוטל עליה, להוכיח את טענתה לכשלון התמורה, אין כלל צורך להמשיך ולבחון את טיב זכותו של הבנק להפרע ממנה בגין השיקים, שכן אין מחלוקת כי הנתבעת אוחזת בשיקים, ודי בכך להקים לה זכות להפרע מכוחם בהעדר טענת הגנה אחרת כנגד פרעונם.

9. כפי שציין בצדק ב"כ הבנק, הנתבעת ביססה את טענתה לכשלון תמורה ביחס לעסקת היסוד, על עדות יחידה של מנהל הנתבעת, מר תאופיק שהואן (להלן: "תאופיק") שעדותו הינה כעדות בעל דין יחידה שכן ברור כי קיימת זהות אינטרסים בינו לבין הנתבעת שהוא נציגה.

לא מצאתי עדות זו כמהימנה במידה שניתן לבסס עליה קביעת ממצאים ביחס לטיבה של עסקת היסוד שעמדה בבסיס מסירת השיקים, ומכאן שגם לא ניתן לבסס על עדות זו קביעה בדבר כשלון תמורה ביחס לשיקים.

ראשית ובעיקר, על אף שהנתבעת ציינה כבר בבקשת הרשות להתגונן שהגישה כי בינה לבין החייבת נערך הסכם לרכישת המשאית ותאופיק בחקירתו בפני הרשם ביום 21.1.13 ציין כי ההסכם מצוי במשרדו (מע' 1 שורה 21-22 לפרוטוקול, אשר יקרא להלן: "פרוטוקול הבר"ל"), הרי שהסכם כזה לא הוצג בשום שלב של ההתדיינות, חרף העובדה שמנהל הנתבעת חזר וטען כי הסכם בכתב נערך בין הצדדים ובתצהיר העדות הראשית שנחתם על ידו ביום 9.2.14 אף צויין כי ההסכם מצורף כנספח "א" לתצהיר. אלא שלמרות זאת ההסכם לא צורף לתצהיר, ובהמשך נטען על ידי תאופיק כי לא איתר אותו (עמ' 7 שורה 26 לפרוטוקול).

בהעדר הסכם בכתב, ובהעדר כל יכולת של תאופיק למסור פרטים ביחס לבסיס לעריכת העסקה, קשה לקבוע כי הנתבעת הוכיחה שנערכה בכלל עיסקה כזו.

כך למשל לא יכול היה תאופיק לפרט מתי נערך ההסכם לרכישת המשאית, מלבד ציון מועד כללי של מחצית שניה של שנת 2008 (עמ' 1 שורה 24 לפרוטוקול הבר"ל) אם כי בחלוף שנה נוספת לפתע זכר כי ההסכם נערך בחודש 10/08 (עמ' 8 שורה 10);

כך למשל גם לא יכול היה תאופיק להסביר כיצד הוסכם מחיר המשאית משלא יכול היה לנקוב במחיר המחירון של המשאית בעת ביצוע העסקה (עמ' 8 שורה 28) ותשובתו מדוע הוסכם על מחיר של 350,000 ₪ תשובתו היתה כי כך הסכימו הצדדים (שם בשורה 26 ו-28). תאופיק אישר כי לא בדק באם המשאית שביקש לרכוש משועבדת, ואף לא ידע לציין את מס' הרישוי של אותה משאית עלומה.

מעבר לכך, תאופיק לא נשאר נאמן לגרסתו באשר לתנאי העסקה ולא יכול היה לתת הסבר מספק מדוע מסר לחייבת שיקים בסכום של 350,000 ₪, סכום ניכר לכל הדעות, וזאת זמן מה לפני המועד המיועד להעברת המשאית לידיו, ומבלי שניתנה לו כל בטוחה.

בתחילה השיב תאופיק כי היתה הסכמה בין הצדדים שנביל יחזיק את השיקים בכיסו עד למועד מסירת המשאית (עמ' 2 שורה 9 לפרוטוקול הבר"ל), אך לעומת זאת בדיון ההוכחות הסביר כי לא הגביל את סחרות השיקים שכן מדובר בכסף שהחייבת זכאית לו תמורה המשאית ולא היתה מניעה כי השיקים יועברו לבנק (עמ' 9 שורות 7-10).

10. מעבר לחוסר האפשרות של תאופיק למסור פרטים מספקים ביחס לעסקה שנערכה בין הנתבעת לחייבת ותנאיה, הרי שהנתבעת גם לא עשתה כל מאמץ להביא בפני בית המשפט ראיות שיכולות היו לתמוך בטענות תאופיק.

כך למשל, לא הוצגה כל אסמכתא המעידה על כך שהוראת הביטול לשיקים אכן ניתנה בחודש 1/09 (לכאורה בעקבות אי מסירת המשאית לידי הנתבעת במועד המוסכם) ולא במועד מוקדם או מאוחר יותר, וזאת מבלי שניתן לכך כל הסבר.

הנתבעת גם לא הציגה מסמכים מהנהלת החשבונות שלה אשר יש בהם להעיד כי התנועות בגין השיקים שנמסרו לחייבת בעבור רכישת משאית, שאמורה היתה לשמש כנכס אצל הנתבעת, נרשמו בספריה, כאשר נטען ע"י תאופיק כי מסמכים כאלו מצויים אצלו במשרד (עמ' 9 שורה 23) אך לא ניתן כל הסבר מדוע לא הוגשו בתמיכה לתצהירו.

11. אמנם נכון כי הנתבעת ביקשה לזמן כעד מטעמה את נביל, אולם הלה נפטר בטרם נשמעו ההוכחות בתיק, ומשום כך אין לזקוף את אי העדתו לחובת הנתבעת.

אולם ביחס לראיות תומכות אחרות כאמור לעיל לא ניתן כל הסבר מספק מטעם הנתבעת, ונסיונה להסתמך על עדות תאופיק בלבד על מנת להוכיח קיומה של העסקה וכשלון תמורתה, דינו להידחות.

נכונה טענת ב"כ הנתבעת כי התובע לא הביא ראיות להוכחת טענתו כי השיקים נמסרו לחייבת במסגרת "גלגול שיקים", ומדובר בהשערות שהופרכו לאויר ללא שהונחה להם תשתית ראייתית, אולם הנטל להוכחת עסקת היסוד וכשלונה מוטל באופן מלא על הנתבעת, ומשכך אין באי הוכחת עסקה מסוג אחר שעמדה מאחורי מסירת השיקים לחייבת, כדי להביא למסקנה שהנתבעת עמדה בנטל המוטל עליה.

לאור קביעתי זו למעשה אין צורך להמשיך ולדון באם התובע הינו "אוחז כשורה" או "אוחז בעד ערך", אולם מאחר והצדדים הרחיבו בסוגיות אלו, ולגביהם התנהל חלק ניכר משמיעת הראיות בתיק, אתיחס לסוגיות אלו בקצרה.

העדר "אחיזה כשורה" בשל חוסר תום לב ו/או רשלנות מצד התובע בעת קבלת השיקים

12. טענת הנתבעת הינה כי לאור סכום השיקים צריכה היתה להידלק אצל הרפרנטית המטפלת בחשבון החייבת "נורת אזהרה", שכן זו, בהיותה בקיאה בהתנהלות הפיננסית של החייבת, צריכה היתה לדעת כי היא מוכרזת כמוגבלת בחשבון ולפיכך היה עליה לבדוק עם הנתבעת, מושכת השיקים, את טיב העסקה ולוודא שהתקבלה תמורה בגין השיקים קודם לקבלתם כשיקים דחויים בחשבון החייבת.

הנתבעת מוסיפה כי העובדה שהבנק לא העיד את אותה רפרנטית שטיפלה בחשבון החייבת, אלא הסתפק בהעדת עדה שלא טיפלה בחשבון במועדים הרלבנטיים ונסמכת על עיון במסמכים, צריכה להזקף לחובת התובע ולהביא לקביעה בדבר חוסר תום לבו בעת הפקדת השיקים לחשבון החייבת.

13. סעיף 91 לפקודת השטרות [נוסח חדש] קובע:

"כל שנעשה, למעשה, ביושר-לב רואים כאילו נעשה בתום-לב, כמשמעותו בפקודה זו, בין שנעשה ברשלנות ובין שלא ברשלנות".

  הפסיקה קבעה מקדמת דנא , כי תום לב בדיני השטרות ייבחן על פי מבחן סובייקטיבי (ראה ע"א 702/76 אלימלך נ' בנק ישראל, פד לג(3)596). כפי שמבחן זה פורש בפסיקה, כמובא ע"י פרופ' ש. לרנר "דיני שטרות", (מהדורה שניה, התשס"ז) (להלן: "לרנר") עמ' 233:

"תום לב סובייקטיבי הוא יושר לב של מקבל הזכות, שלא ידע על פגם בזכויותיו של המעביר. רכישת זכות הנעשית ברשלנות, ואפילו ברשלנות חמורה, איננה נגועה, לפי שיטה זו, בחוסר תום לב. עצימת עיניים והתעלמות מחשדות שהיו לרוכש נחשבים עם זאת, לחוסר תום לב."

  אלא שהפקודה, אינה מסתפקת רק בדרישת תום לב הסובייקטיבי ומוסיפה: רק מי ש"בשעה שסיחרו לו את השטר לא הייתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה" יהיה אוחז כשורה (כאמור בסיפא של סעיף 28(א)(2) לפקודה). בדרישה נוספת זו, יש משום החלת נורמות התנהגות של תום לב אובייקטיבי. ומכאן שיש לצפות מהאוחז, כי יסיק מסקנות סבירות והגיוניות מהמידע שברשותו. גישתו של לרנר, כפי שזו מובאת בעמ' 236, לפיה יש להכניס מימד אוביקטיבי למבחנים לקביעת האחיזה כשורה, קנתה לה כבר שביתה מסוימת בפסיקת בתי המשפט (ערכאות נמוכות בנתיים) (ראה למשל: תא"מ (ת"א) 29552-01-10 אריק בן עזר נ' מוסדרות נירים ירושלים בע"מ (14.4.11)) והיא גם עולה בקנה אחד עם פסיקה המחילה חובות מוגברות על הבנקים כמי שנאמנים על כספי הציבור (ראה: ע"א 6916/04 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' היועמ"ש (18.2.10)).

14. אלא שמכאן, ועד למסקנת הנתבעת, כי במקרה דנן הוכח (או לא נסתר) חוסר תום לב של הבנק בעת הפקדת השיקים לחשבון החייבת, הדרך עוד ארוכה.

אמנם נכונה טענת הנתבעת כי לעיתים אי העדת הרפרנט שטיפל בחשבון ספציפי יכולה להביא למסקנה שהבנק לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי לא התעלם ממידע שהיה מצוי ברשותו (כפי שנקבע בע"א (ת"א) 9877-11-10 רהיטי דורון עיצובים בע"מ נ' בנק המזרחי טפחות בע"מ (21.2.11)). אלא שב"כ הנתבעת איננו דק פורתא בטיעון זה שכן הימנעות מהבאת הרפרנטית יכולה להזקף לחובת הבנק ולמנוע ממנו לעמוד בנטל להוכיח את תום ליבו ואת העדר רשלנותו בעת הפקדת השיקים, רק מקום בו הונחה תשתית ראייתית המצביעה על כך שצריכה היתה להידלק אותה "נורת אזהרה", דהיינו כאשר הונח יסוד עובדתי מינמאלי לטענה כי הפקדת השיקים לא היתה חלק מ"מהלך העסקים הרגיל" של החייבת בחשבונה אצל הבנק או כי היה בידי הבנק מידע כלשהו (העולה מההתנהלות בחשבון או ממקור אחר) שחייב הסקת מסקנה אחרת על ידי הרפרנטית, שכן רק במקרה כזה ניתן להסיק כי היה על אותה רפרנטית לדעת את מצבה הכלכלי הקשה של החייבת.

15. בניגוד למצב שנקבע בערעור בענין רהיטי דורון הנ"ל (שם נקבע בערעור כעובדה כי ביהמ"ש קמא התעלם מהחזרת שיקים רבים שלא כובדו) במקרה דנן, לא הצליחה הנתבעת להניח בסיס עובדתי מינמאלי לטענתה זו שכן בטיעוניה היא מתעלמת לחלוטין מהנתונים שהובאו ע"י הבנק הסותרים טענותיה. כך מתעלמת הנתבעת מהעובדה, אשר פורטה בתצהיר המשלים של הבנק, לפיה הפקדת שיקים בסכומים דומים לא היתה פעולה חריגה בחשבון החייבת וכי במהלך החודשים שקדמו להפקדת השיקים נשוא התביעה הופקדו שיקים רבים בסכומים דומים. כך גם מתעלמת הנתבעת מהעובדה, העולה מדפי החשבון של החייבת שצורפו לתצהיר הבנק, כי ניתן לראות שמדי פעם חרג חשבון החייבת מהמסגרת המאושרת (לעיתים בסכומים של מאות אלפי ₪) וחריגה כזו הוסדרה תוך זמן קצר (ראה למשל חריגה ביום 3.10.08, 7.10.08 ו-10.10.08) ומכאן שלא היה בעצם העובדה שהחשבון חרג ממסגרת האשראי ביום הפקדת שני השיקים הראשונים (12.10.08) להעיד על קיומו של קושי כלכלי כזה המחייב הידלקות "נורת אזהרה" ביחס להפקדת השיקים דווקא.

המדובר בחייבת שניהלה חשבון עסקי בהיקפים ניכרים ובמסגרת אשראי גבוהה, ואין בעובדה כי חרגה ממסגרת האשראי מדי פעם, חריגה שהוסדרה בימים העוקבים, כדי להעיד על קיומה של בעיה כלכלית מהותית שתמנע ממנה לעמוד בהתחייבויותיה, מה גם שהתנהלות החשבון המשיכה באותו אופן למשך למספר חודשים נוספים עד אשר נכנס לחריגה משמעותית שהביאה להעברתו לטיפול במשפטי (בחודש 2/09).

לצורך הוכחת נתונים אלו אין צורך להעיד את הרפרנטית עצמה כדי שתעיד מה בדיוק חשבה בעת הפקדת השיקים, שכן מסמכי הבנק מדברים בעד עצמם.

ככל שיטען כי יש באמור בענין רהיטי דורון הנ"ל להטיל חובה רחבה יותר על הבנק להעיד בכל מקרה את הרפרנט המטפל בחשבון החייב על מנת להוכיח את היקף הידיעה של הבנק אודות מצבו הכלכלי של הלקוח בעת הפקדת השיקים, ללא קשר לנתונים שהובאו בפני בית המשפט וללא שהונחה תשתית ראייתית המצביעה על כך שבפני רפרנט סביר צריכה היתה להידלק אותה "נורת אזהרה", הרי שאני סבורה כי קביעה כזו אינה עולה בקנה אחד עם הלכות בית המשפט העליון שכן יש בה למעשה לבטל את חזקת האחיזה כשורה העומדת לבנק מכוח הוראת סעיף 28 לפקודת השטרות, ויש בה להטיל נטל הוכחה בלתי סביר על הבנקים שיש בו לפגוע, מהותית ומשמעותית, בסחרות השיקים (ראה בדומה האמור אצל לרנר בעמ' 239 כביקורת על פסיקה המרחיבה את הדרישה לתום לב של הבנק).

16. כך גם אין לראות בעובדה שבחודש 2/09 הוכרזה החייבת כמוגבלת בצורה חמורה בשל אי כיבוד שיקים בחשבונה כדי להצביע על כך שבחודש 10/08 או בחודש 12/08 היתה צריכה להדלק "נורת אזהרה" בעת הפקדת השיקים של הנתבעת. אין, ולא יכולה להיות מחלוקת כי המועד לבדיקת תום הלב של הבנק הינו ביום הסבת השיקים לידיו, ולא במועד הקבוע לפרעונם (ראה, אם כי בהקשר אחר, ע"א 4609/99 בעלי מקצוע נכסים (1997) בע"מ נ' סונדרס, פ"ד נו(6) 832, 848 (2002)). במועד הפקדת השיקים לא היו בחשבון החייבת החזרות שיקים בשל היעדר כיסוי (עמ' 6 שורה 18).

בניגוד למצב הדברים שהוכח בת.א. (חד') 1206/06 הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ נ' זובידאת כמאל (26.7.07), לא שוכנעתי כי הפעולות שבוצעו בחשבון החייבת לפני מועד הפקדת השיקים צריכות היו להדליק "נורה אדומה" וחריגות מדי פעם של 200,000-300,000 ₪ ממסגרת אשראי של 1.4 מליון ₪, אינה דומה כלל לחריגה של 3.5 מליון ₪ כאשר מסגרת האשראי הינה 2 מליון ₪, בצירוף להחזרת שיקים, כפי שהיה מצב הדברים שם.

17. מכאן, שככל שהיתה הנתבעת מוכיחה כשלון תמורה מלא בעסקת היסוד, הרי שעדיין זכות הבנק גוברת בהיותו אוחז כשורה בשיקים.

מעבר, ומעבר לצורך, אציין כי גם באם הייתי קובעת שהבנק אינו אוחז כשורה בשל חוסר תום ליבו בעת קבלת השיקים, הרי שהוכח כי הבנק אוחז בשיקים בעד ערך, וכי אלו סוחרו לידיו לפני כשלון התמורה (שכן לטענת הנתבעת כשלון התמורה הנטען חל רק בחודש 1/09), ומשכך הבנק בגדר "אוחז בעד ערך" אשר אחיזתו גוברת על טענת כשלון התמורה מכוח הלכת גויסקי (ע"א 333/61 גויסקי נ' חיים, פ"ד טז, 599 (1962), אשר על אף אמירות כאלו ואחרות בפסיקה, הינה הלכה מחייבת שטרם "נס ליחה".

לסיכום

התביעה מתקבלת במלואה והתנגדות הנתבעת לביצוע השיקים נדחית.

אני מורה על ביטול עיכוב ההליכים בתיק הוצל"פ 1304017091 והתובעת רשאית להמשיך לפעול לגביית מלוא החוב בתיק מהחייבת מס' 1, הנתבעת כאן.

אני מחייבת את הנתבעת בהוצאות התובע בגין ניהול ההליך וזאת בגין אגרת משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלום כל חלק ממנה ועד התשלום המלא בפועל, וכן בשכ"ט עו"ד בסך של 35,000 ₪. סכומי ההוצאות ושכ"ט עו"ד יתווספו לחוב בתיק ההוצל"פ ככל שלא ישולמו בתוך 30 יום.

ניתן היום, ט"וט"ו סיוון תשע"ה, 02 יוני 2015, בהעדר הצדדים.