לפני בקשת הנאשם כי אפסול עצמי מלהמשיך ולדון בתיק זה.

רקע

כתב האישום

1. ביום 28.6.09 הוגש כנגד הנאשם כתב אישום המייחס לו עבירות של אלימות ואיומים במשפחה. הנאשם הואשם בכך שבמשך כל שנות נישואיו לאשתו (להלן: "המתלוננת") ובאירועים מסוימים שארעו במהלך השנים 2001, 2004, 2007 ו- 2009 הוא תקף אותה ואת חמשת ילדיהם המשותפים ש- 4 מהם היו אז קטינים, איים לפגוע בהם ובחלק מהמקרים גרם למי מהם חבלות של ממש.

2. ביום 19.7.09, כשבאותו שלב היה הנאשם במעמד של עצור עד לתום ההליכים בתיק זה, הוא כפר בעובדות כתב האישום באמצעות סנגורו דאז, עוה"ד אברהים גזמאווי, וישיבת ההוכחות הראשונה נקבעה ליום 15/9/09, בפני כב' השופטת פ' ארגמן.

השתלשלות העניינים מאז הוגש כתב האישום ועד כה

בקשת פסילה ראשונה של כב' השופטת פ' ארגמן

3. ביום 30.8.09 פנה ב"כ הנאשם לבית המשפט בבקשה שנשאה את הכותרת "בקשה מוסכמת להעברת ההתדיינות בתיק בפני מותב", בה נטען כי "בתקופת מעצרו של הנאשם יועץ לו ע"י העצורים כי בית משפט זה דן בעניינו במעצרים ולכן יש להעביר את התיק לדיון בפני מותב אחר". בהחלטתה מאותו היום ציינה כב' השופטת ארגמן כי העובדה שהיא דנה בעניינו של הנאשם באחד מדיוני "מעצר הימים", אינה מהווה עילה לפסלות. בהמשך ועוד באותו היום גם כן, הודיעה המאשימה לבית המשפט כי לא תתנגד להעברת התיק למותב אחר, אף כי היא עצמה איננה מתנגדת להותרתו בפני אותו מותב. מאחר שבהמשך חזר ב"כ הנאשם על אותה בקשה והגם שהוא לא ערער על החלטתה הקודמת, נאותה כב' השופטת ארגמן לדון בבקשתו בשנית. בין לבין, שוחרר הנאשם לחלופת מעצר מרוחקת מבית אשתו וילדיו. בדיון שהתקיים במעמד שני הצדדים חזר ב"כ הנאשם על נימוקי בקשתו ואילו המאשימה טענה כי לדעתה אין מדובר במקרה שמתקיימת בו עילת פסלות. בסופו של אותו דיון שהתקיים ביום 15.9.09 - מועד בו אמורה היתה פרשת התביעה להיפתח, החליטה כב' השופטת ארגמן לדחות את הבקשה ובתוך כך קבלה את בקשת ב"כ הנאשם לדחיית שמיעת העדים שכן זה הצהיר בפניה על כוונתו לערער על החלטתה בפני נשיאת בית המשפט העליון.

4. בהחלטתה מיום 1.11.09 (ע"פ 7759/09) קבלה נשיאת בית המשפט העליון דאז, כב' השופטת ד' בייניש את ערעור הנאשם ובהוראתה להעביר התיק לדיון בפני מותב אחר, כתבה:

"בנסיבות המקרה שלפניי שוכנעתי כי ראוי שהשופטת

של בית המשפט קמא לא תדון בתיק. זאת נוכח שילוב

של שני גורמים במצטבר המאפיין את נסיבותיו הייחודיות

של המקרה: ראשית, השופטת נחשפה לכמות ניכרת של חומר

חקירה בעניינו של המערער במסגרת שני דיוני המעצר בהם

ישבה בדין, כאשר בדיון השני ציינה כאמור, כי הכירה וזכרה

חלק ניכר מהחומר עת עיינה בחומר הנוסף. חומר ראיות זה

הוביל את השופטת לקביעה הנחרצת לפיה קיימות ראיות

לכאורה "של ממש" לעניין העבירות המיוחסות למערער

בכתב האישום. שנית, דיונים אלה התקיימו בסוף חודש יוני

2009, בסמיכות רבה למועד פתיחת משפטו של המערער,

פחות מחודש לאחר מכן. בנסיבות אלה, קשה לטעון כי חלוף

הזמן עמעם את הרושם שהותיר העיון בחומר החקירה על

בית המשפט, ויש בכך כדי להשפיע על המשמעות שיש

להעניק להתבטאויות בית המשפט ועל המסקנה אם יש

בהן להעיד על קיומה של דעה מוגמרת...".

הדיונים שהתקיימו בפני כב' השופט מ' מסארווה ובקשת הפסילה השניה

5. בהתאם להחלטת כב' השופטת בייניש הנ"ל, הועבר התיק לטיפולו של כב' השופט מ' מסארווה ושמיעת הראיות נקבעה לימים 17.5.10, 7.6.10 ו –12.7.10. דא עקא, שבתאריך 17.5.10 הסתבר כי יום קודם לכן היה עוה"ד גזמאווי מעורב בתאונת דרכים ולפיכך בוטלו דיוני ההוכחות שנקבעו לימים 17.5.10 ו- 7.6.10 וביום 12.7.10 – לאחר שחרורו של עוה"ד גזמאווי מייצוג הנאשם, לבקשתו, כבר היה הנאשם מיוצג על ידי עו"ד אחר מטעם הסנגוריה הציבורית, עוה"ד מוחמד מסארווה, אשר בקש לדחות את תחילת שמיעת הראיות למועדים מאוחרים יותר.

6. ביום 14.2.11 נשמע חלק מעדות המתלוננת בחקירה ראשית ובחלק מהחקירה הנגדית. המשך שמיעת העדות נדחה ליום 9.5.11, אלא שאז הודיע ב"כ הנאשם כי הלה אינו חש בטוב וביקש לבטל את הדיון. בהעדר תיעוד רפואי מתאים ועל מנת שלא לבטל זמן שיפוטי יקר הורה אז כב' השופט מסארווה כי עדויות 2 בנותיו של הנאשם – אסל וואסן שהתייצבו לדיון - תישמענה, ואילו המשך חקירתה הנגדית של המתלוננת נדחה ליום 20.6.11.

7. ביום 20.6.11 הושלמה חקירתה הנגדית של המתלוננת והעידו גם עדי התביעה 4 ו – 5 (חוקר

המשטרה בוהדנה ואביו של הנאשם מר חאלד קבהא. מאחר ששאר עדי התביעה לא התייצבו במועד זה ובשל יציאת כב' השופט מסארווה לשנת שבתון, נדחה המשך שמיעת הראיות ליום 28.5.12, אז העידו עדי התביעה 6, 7, 8, 9 ו – 10 (קצין החקירות מרג'י, אחיה של המתלוננת ד"ר נאסים קבהא, חוקרת הילדים הגב' לביבה נאסר, אביה של המתלוננת מר וג'יה קבהא והחוקרת אינסה רביץ).

8. בתאריך 4.6.12 הושלמה חקירתה הנגדית של חוקרת הילדים והעיד גם בנו של הנאשם,

מוחמד. בתום ישיבה זו הכריזה ב"כ המאשימה כי אלו עדיה ושמיעת פרשת ההגנה נקבעה

ליום 30.7.12.

9. ביום 22.7.12 הוגשה לבית המשפט הודעת הסניגוריה הציבורית לפיה ייצוגו של הנאשם

הועבר לעוה"ד ליאור פנחס. בקשת עוה"ד פנחס לדחיית הדיון שנקבע נדחתה וביום 30.7.12 העלה עוה"ד פנחס טענת פסילה שהנימוקים העיקריים אשר עמדו בבסיסה היו שהנאשם טוען כי הוא מרגיש כ"מי שמובל להרשעה", שמשפטו מתארך מטעמים הקשורים בבית המשפט, שקיימת היכרות בין השופט לאביה של המתלוננת ושבקשותיו לדחיה מטעמים בריאותיים נדחו, כך שעדויות ילדיו נשמעו בעת שהוא היה חולה. כב' השופט מסארווה דחה את הבקשה, וקבע כי לא מדובר במקרה שיש בו חשש למשוא פנים.

10. משהנאשם לא ערער על החלטת כב' השופט מסארווה, נדחתה שמיעת פרשת ההגנה

ליום 15.10.12, אלא שמספר ימים קודם לכן בקש הנאשם לדחות את הדיון מפאת מחלתו. לנוכח אילוצי יומנו של כב' השופט מסארווה אשר עמד אז בפני פרישה, הסכימו ב"כ הצדדים על העברת התיק למותב אחר שישמענו מן המקום בו נפסקה שמיעתו.

העברת התיק לטיפולו של כב' השופט י' טורס

11. ביום 17.10.12 הועבר התיק להמשך טיפולו של כב' השופט י' טורס ובהחלטתו מיום 4.12.12

הורה הלה על שמיעתן המחודשת של עדויות המתלוננת, שתי בנותיו של הנאשם ואחיה של

המתלוננת גם כן, ביום 19.2.13. פרשת ההגנה נקבעה ליום 21.3.13.

מועדים נוספים נקבעו לימים 1.5.13 ו- ו – 3.6.13.

12. בין לבין, בעקבות מעבר כב' השופט טורס אל בית המשפט בקריות, הועבר התיק לטיפולי.

ההליך המתקיים בפני מאז שנת 2013 ועד כה

13. ביום 19.2.13, בהתאם להחלטה הנ"ל של כב' השופט טורס, נשמעה בפני עדות המתלוננת

מחדש. במסגרת חקירתה הראשית אישרה המתלוננת את תוכן עדותה כפי שנשמעה כבר

בשעתה בפני כב' השופט מסארווה ומיד לאחר מכן נחקרה בחקירה נגדית על ידי ב"כ הנאשם,

עוה"ד פנחס. בהחלטתי מאותו היום הבהרתי לנאשם ולב"כ הצדדים כי לנוכח טיבו של התיק

ובעיקר לאור הזמן הרב מאוד שחלף מאז המועד בו הוגש כתב האישום, יש בכוונתי לפנות מועדים נוספים ביומני לצורך סיום שמיעת הראיות בו מוקדם ככל האפשר, וכך עשיתי.

14. והנה, בפתח ישיבת ה -20.3.13 (המועד הנוסף שנקבע על ידי לצורך שמיעת עדי התביעה) ביקש ב"כ הנאשם, עוה"ד פנחס, להשתחרר מייצוגו לאור "משבר האמון המאוד מאוד קשה שנוצר ביניהם". הנאשם עצמו הסביר כי הוא אינו מעוניין בשירותיו של עוה"ד פנחס משום ש"מבחינה מקצועית הוא לא רוצה אותו". לצד עוה"ד פנחס התייצבה עוה"ד חן מאירי, אשר בתחילת הישיבה הודיעה כי מעתה ואילך תייצג היא את הנאשם (ייצוג פרטי) וביקשה דחיה לשם לימוד התיק ואולם בהמשך הבהירה כי נושא הייצוג טרם הוסדר סופית וכי היא זקוקה למספר ימים הן לשם הסדרתו והן לשם לימוד התיק היה ואכן תהא זו היא שתייצגו בסופו של דבר. מיותר לציין כי לדיון זה התייצבו בתו ובנו של הנאשם אשר אמורים היו להעיד מטעם המאשימה ומתורגמנית לשפה הערבית התייצבה אף היא לאותו דיון, על פי דרישה.

15. ב"כ המאשימה התנגדה נמרצות לכל דחיה נוספת וטענה כי הנאשם "עושה כל מה שבידו לעשות כדי לדחות את הקץ". לאחר ששמעתי את טענות ב"כ הצדדים ואף את הנאשם עצמו, ולאחר שאלה הבהירו לי כי בהתאם להסכמה שהושגה ביניהם אזי עדי התביעה לא ייחקרו בחקירות ראשיות, אלא בחקירות נגדיות בלבד, סברתי כי לאור המצב שנוצר בין הנאשם לבא כוחו עוה"ד פנחס, אזי אין מנוס מהדחייה שנתבקשה וגם אין מנוס משחרורו של עוה"ד פנחס ושל הסנגוריה הציבורית מייצוג הנאשם וכך הוריתי.

16. המשך שמיעת עדי התביעה ופרשת ההגנה נדחו לימים 1.5.13 ו- 3.6.13. בהחלטת דחיה זו נכתבו על ידי הדברים כדלקמן: "מובהרת לנאשם חובתו למלא את חלקו במאמץ לסיים את שמיעת הראיות בתיק ומשמעות הדבר היא שלא יגיש ולא יבקש בקשות דחיה ו/או ביטול נוספות שכן אלה לא תעתרנה על ידי. תקופת הדחיה "שנוצרה" כעת מספיקה בעיני להסדרת ייצוג חדש, ולימוד התיק, להכנת חקירות עדי התביעה ולהכנת פרשת ההגנה כולה". לשמע ההחלטה הצהיר הנאשם יש לו "לפחות 60 עדי הגנה" וכי "יביא מאילת ועד קרית שמונה את כל מי שמכיר את המצב שלה (המתלוננת – ר.ס.מ) ושלו". משכך, הוריתי לנאשם להגיש לתיק בית המשפט עד ליום 28.4.13, אם בעצמו ואם באמצעות מי שייבחר לייצגו, את רשימת העדים שהוא מתכוון לזמן ובתוך כך הבהרתי לו כי בתאריך 3.6.13 תושלם שמיעת עדותו שלו. עוה"ד מאירי נתבקשה להודיע לבית המשט עד ליום 10.4.13 האם תייצג את הנאשם, אם לאו.

17. ביום 11.4.13 הודיעה עוה"ד מאירי לבית המשפט כי לא תייצג את הנאשם בתיק זה ובהחלטה שניתנה על ידי באותו היום ציינתי כי הישיבות שנקבעו לימים 1.5.13 ו- 3.6.13 תתקיימנה במועדן. דא עקא, שבפתח ישיבת 1.5.13 אליה התייצב בגפו ומבלי שהגיש לתיק הודעה קודמת כלשהי שתרמז על כך, הודיע הנאשם כי עוה"ד מאירי "הודיעה שהיא מייצגת אותו ובדקה ה-99 עשתה דברים אחרים... ביום האחרון הכפילה את הסכום והוא לא יכול היה להרשות זאת לעצמו". הנאשם הוסיף וטען כי ביום 18.4.13 קבל מעוה"ד פנחס את חומר החקירה בתיק ואז פנה אל עוה"ד סימון חדד אשר הסכים לייצגו, "סגר עמו את כל התנאים" אך טען כי "לא יוכל להתייצב בבית המשפט כי הוא צריך ללמוד את התיק". מכיוון שעוה"ד חדד עצמו לא פנה אל בית המשפט בבקשה כלשהי מטעמו, הוריתי למזכירות בית המשפט לבדוק עמו בטלפון, את שאלת הייצוג והוא השיב כי עניין הייצוג טרם הוסדר, כי נושא זה יוסדר בכפוף למילוי תנאים שהוצגו לנאשם הן בעניין שכר הטרחה והן לגופו של עניין בתיק עצמו. במצב דברים זה ומכיוון שדברי הנאשם ואופן התנהלותו נראו לי כנגועים בנסיון להטעות ואף להתל בבית המשפט כך שלא ניתן יהיה להביא את שמיעת הראיות בתיק זה לכדי סיום, הוריתי כי העדים שהתייצבו לאותה ישיבה יעידו חרף היות הנאשם לא מיוצג. החלטה זו התקבלה על ידי בהתאם להוראת סעיף 17 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 הקובע כי: "הרשה בית המשפט לסנגור להפסיק לייצג את הנאשם מחמת שלא שיתף פעולה עם סנגורו, רשאי בית המשפט, על אף האמור בסעיף 15, לא למנות לנאשם סנגור אחר, אם ראה שאין בכך כדי להועיל".

18. בהמשך אותה ישיבה נשמעה מחדש עדותו של העד ד"ר נסים קבהא - אחיה של המתלוננת ובן דודו של הנאשם וזה חקר אותו בחקירה נגדית. בהגיע העת להעדת שתי בנותיו של הנאשם אשר עדויותיהן נשמעו בשעתן בפני כב' השופט מסארווה בהעדרו (שכן היה חולה – ר' בסעיף 6 לעיל), בקש הנאשם כי תינתן לו הזדמנות לחקרן במועד אחר, אם בעצמו ואם באמצעות עורך הדין שייצגנו אז, וכדבריו: "...אני מבקש היום לא לתת לי לחקור את הבנו. אם בישיבה הבאה אני אשאר אני אחקור אותן ואם יהיה לי עורך דין אחר הוא יקל עלי" וכן: "אני הייתי מעדיף להמשיך לייצג את עצמי מאשר לקבל סנגור מהסנגוריה הציבורית... אני אשתדל שבפעם הבאה עו"ד סימון חדד יהיה...". לשמע דברים אלה הוריתי על דחיית שמיעת שאר עדויות התביעה ליום 3.6.13 ועל העברת הפרוטוקול בפקס לעוה"ד חדד.

19. ביום 27.5.13 הודיע עוה"ד חדד לבית המשפט כי לא ייצג את הנאשם וביום 29.5.13 הגיש הנאשם לבית המשפט הודעה בזו הלשון: "...היות והיה לי נסיון עם עורכי דין מהסניגוריה, נסיון לא מוצלח ואף מזיק בלשון המעטה והיות ומדובר בתיק מורכב, חשבתי למנות לעצמי עו"ד פרטי. נהלתי משא ומתן עם כמה עורכי דין שמתמחים בתיקים כאלה. זה היה קשה בתקופות הקצרות שהיה לי, לממש את ההסכמים איתם. רובם בקשו שכר טרחה גבוה ואני הסכמתי ולא התווכחתי אבל כולם רצו 90% מהשכר כמקדמה, דבר שלא יכולתי לעמוד בו. נכון לרגע זה אני עדיין משוחח ובודק אפשרויות של מינוי של עו"ד פרטי ואני עדיין במשא ומתן איתם. נכון לרגע כתיבת מכתבי זה אין עדיין סיכום עם עו"ד פרטי כלשהו".

בעקבות הודעה זו הבהרתי כי אני רואה בנאשם כמי שויתר על מינוי סניגור מטעם הסניגוריה הציבורית וסבורה שלנוכח דבריו והתנהלותו עד כה בהקשר זה, אף לדעתי לא יהיה במינוי כזה כדי להועיל. משכך הוריתי על קיום ישיבת 3.6.13 כמתוכנן, והבהרתי לנאשם כי עליו להכין עצמו לחקירת עדי התביעה, אם בעצמו ואם באמצעות סניגור פרטי מטעמו.

20. ואכן, ביום 3.6.13, לאחר הצהרת הנאשם כי הוא "מייצג את עצמו בעקבות האילוצים שיש לו" וכי הוא מצוי "בשלב סגירה עם עו"ד מאוד רציני מהשורה הראשונה", העידה בתו אסל (בת 22) ונחקרה על ידו בחקירה נגדית ארוכה וממושכת. בתום דיון זה בקש הנאשם כי אתיר לו לחקור את המתלוננת עצמה פעם נוספת ואולם בקשתו נדחתה על ידי שכן לא מצאתי לכך כל הצדקה.

21. ביום 17.6.13 העידה הבת הנוספת וסאן (בת 20) ובתום חקירתה הנגדית, כשבנו מוחמד אמור היה להעיד גם כן, הצהיר הנאשם כי "לאור מצבו הבריאותי הוא מרגיש שכוחותיו אזלו והוא לא יכול לחקור עוד ילד". גם לאחר שניתנה לנאשם הפסקה שתאפשר לו להציג בפני אישור לגבי מצבו הבריאותי הוא לא עשה כן, וסירב לחקור את בנו אשר התייצב בבית המשפט לצורך מתן העדות כאמור.

22. הנאשם ביקש שתינתן לו ארכה בת כ- 3 חודשים לפחות, על מנת ש"יוכל להביא עו"ד מהשורה הראשונה" וכדי שתתאפשר התייצבות כי אביה של אשתו ובנו הצעיר עבדל קאדר אשר מאז נשמעה עדותו באמצעות חוקרת הילדים מלאו לו 14 שנים, לעדות בבית המשפט גם כן. בהזדמנות זו הצהיר הנאשם כי "מספר עדי ההגנה שלו עלה ל- 90".

ב"כ המאשימה התנגדה להעדת אביה של המתלוננת מחדש, טענה כי מצבו הבריאותי לא טוב והגישה מסמך רפואי שתמך בטענה זו. בקשת הנאשם בעניין זה נדחתה על ידי .

בהחלטתי מאותו היום ציינתי כי על אף שלטעמי היו לו לנאשם די הזדמנויות להסדיר את נושא ייצוגו עד אז, ולאור הקושי המובנה בסיטואציה שבה חוקר את ילדיו בחקירות נגדיות ממושכות בעצמו, הנני מוצאת מקום ליתן לו את הדחיה המבוקשת. במצב דברים זה נדחה מועד שמיעת עדותו של הבן מוחמד ליום 29.10.13 (דהיינו, דחיה של כ- 4 וחצי חודשים) והנאשם התבקש להגיש לתיק בית המשפט אישור בדבר מצבו הבריאותי.

23. בקשת הנאשם להעיד את בנו הקטין עבדל קאדר נדחתה על דיי בהחלטתי מיום 1.9.13.

24. והנה, גם ביום 29.10.13 התייצב הנאשם בבית המשפט כשהוא אינו מיוצג ומבלי שהיה בידו האישור הרפואי שהוא התבקש להציג, ואמר: "...אני לא מיוצג מאונס. היו סיבות רבות לכך. בתקופה האחרונה הרגשתי לא טוב לאור העדות של הבנות וטופלתי. כמו כן התברר לי שתקופה של שלושה חודשים לא הספיק לי לאסוף כסף כי עורכי דין ביקשו ממני כספים רבים. בקשר לאישור הרפואי – אני תמה איך בי המשפט ביקש ממני אישור רפואי בדיעבד. אני לא הרגשתי טוב ביום הדיון. אני אשתדל להביא את האישורים אם כי אני מבקש שהתיעוד הרפואי שלי יהיה חסוי. החקירה שהכנתי לעד האחרון שהוא בני היא ארוכה כי הוא הכוכב העיקרי...". בלית ברירה נדחה סיום פרשת התביעה ליום 19.11.13 ואז הגיש הנאשם אישור רפואי מטעם מנהל המרפאה לבריאות הנפש בטירה, בו תועדו פרטי שלושת ביקוריו במרפאה זו במהלך החודשים יולי 2013 – נובמבר 2013.

25. הנאשם חזר וטען כי התלונות שהוגשו נגדו על ידי אשתו וילדיו מהוות "מסע נקמנות של רציחת אופי" אשר פגע בו פגיעה נפשית וכי אין בכוחו לחקור את בנו מוחמד בחקירה נגדית. גם לאחר שהבהרתי לנאשם (בהחלטה מפורשת) כי שמיעת עדות בנו אשר התייצב לשם כך בבית המשפט כבר מספר פעמים לשווא לא תידחה הפעם, עמד הנאשם בסירובו. במצב הדברים שנוצר, לנוכח העובדה שבן זה כבר העיד בזמנו בפני כב' השופט מסארווה (ר' סעיף 8 לעיל) ולאור הצהרת ב"כ המאשימה כי אלה עדיה, החלטתי כי עדות הבן מוחמד מיום 4.6.12 תיחשב כחלק מפרוטוקול הדיון שהתקיים מאז הועבר התיק לטיפולי.

שמיעת פרשת ההגנה נדחתה ליום 12.2.14.

26. ביום 12.2.14 החל הנאשם בהשמעת עדותו הראשית עד שבשלב מסוים (בחלוף כ- 3 שעות) התפרץ לעבר ב"כ המאשימה, טען כי זו "משסעת את משפחתו" ואז – כשהבהרתי לו כי עליו להתמקד בפרטי כתב האישום ולסיים את עדותו הראשית בתוך כחצי שעה, פנה אלי ואמר: "אני מבקש שתסתכלי לי בעיניים, יש לי זכות להגן על עצמי ואת לא נותנת לי. את מתעקשת שלא לתת לי הזדמנות... את לא תתני לי הוראות, את לא תגידי לי מתי אסיים את החקירה והדבר הזה לא ייגמר באולם הזה..." (ר' בעמ' 254 – 255 לפרוטוקול). מיד לאחר מכן טען הנאשם כי הוא חש ברע ואינו יכול להמשיך ולפיכך נדחה המשך שמיעת עדותו ליום 8.4.14.

בתוך כך התבקש נאשם להגיש אישורים רפואיים נוספים לטענותיו בדבר מצבו הנפשי הקשה, עד ליום 28.2.14.

27. הנאשם לא הגיש את האישורים וגם לא התייצב לדיון ביום 8.4.14 ומשכך הוצא כנגדו צו הבאה ממנו יכול היה להשתחרר כנגד הפקדת סך של 2,000 ₪.

למחרת היום – 9.4.14 פנה הנאשם אל בית המשפט בבקשה לביטול צו ההבאה ותמך את בקשתו באישור רפואי ממנו עלה כי במהלך הימים 6.4.14 – 8.4.14 הוא היה מאושפז בבית החולים "מאיר" בכפר סבא. בנסיבות אלה בוטל הצו והמשך הדיון נדחה ליום 3.7.14 ולאחר מכן (לבקשת ב"כ המאשימה) נדחה פעם נוספת ליום 17.7.14. דא עקא שגם הפעם הנאשם לא התייצב והדבר הוסבר על ידו, בבקשת הדחיה שהוגשה מטעמו יום קודם לכן, בהתדרדרות במצבו הבריאותי, הפיזי והנפשי. בקשת הנאשם לוותה במסמכים רפואיים שהיה בהם כדי לתמוך בטענה בדבר מיחושים פיזיים שונים בימים שקדמו למועד הדיון. משכך, נדחה המשך הדיון ליום 7.12.14, אלא שבאותו היום ממש הודיע הנאשם לבית המשפט כי אושפז בשל "התמוטטות עצבים" ולאחר מכן חלה בשפעת. האישור הרפואי היחיד שצורף לאותה הודעה היה אישורו של רופא משפחה בדבר זיהום בדרכי הנשימה.

28. כך חלפו להם חודשים ארוכים שבהם לא ניתן היה להשלים את שמיעת עדות הנאשם, עד שביום 15.1.14 הושלמה שמיעת עדותו הראשית וחקירתו הנגדית נדחתה ליום 26.4.15. זאת לנוכח טענתו לפיה חומר החקירה לא נמצא ברשותו שכן הוא העבירו בשעתו לעוה"ד סימון אשר טען כי החומר נגנב ביחד עם תיקו. בהחלטתי מאותו היום הוריתי לעוה"ד חדד להבהיר מה עלה בגורלו של חומר החקירה שהועבר אליו כאמור ובמקביל הוריתי לב"כ המאשימה כי תאפשר לנאשם להעתיקו במשרדיה, פעם נוספת. בהודעתו מיום 22.1.15 הסביר עוה"ד חדד כי החומר הועבר על ידו בזמנו לעו"ד אחר ואז נגנב ביחד עם קטנועו של הלה אשר החליט שלא לייצג את הנאשם בתיק זה.

29. בתאריך 26.4.15 נחקר הנאשם על ידי ב"כ המאשימה בחקירה נגדית ובתום חקירתו הודיע כי יש לו עדי הגנה וכי הוא ינסה לצמצם את מספרם כדי לחסוך מזמנו של בית המשפט. בהמשך בקש הנאשם לדחות את המועד שנקבע לשמיעת עדי ההגנה (3.6.15) במספר חודשים נוספים ואמר: "אני רוצה להודות לבית המשפט, בתקופה הזאת לקחתי את עצמי לידיים, הלכתי באופן עצמאי, ביקשתי מחברים שיעזרו לי מבחינה כספית וגם שיעמדו לידי, ואני מטופל ואני רואה בסוף המנהרה את האור וזה בזכות כבוד השופטת. היות ואני ראיתי שהדבר הזה עבד, יש עכשיו המשך של טיפול. זה שלושה ארבעה חודשים אמר לי הרופא. אסור לי באמצע התקופה הזאת להיכנס ללחצים. כל הענין שלי היה חרדות מבית המשפט ומאירועים. בית המשפט עזר לי להתגבר על הנושא הזה ולהיכנס למסלול. בית חולים שהתאשפזתי לא עזר לי ועזבתי בטריקת דלת. אני עכשיו מטופל אצל אנשים מקצועיים שיבואו ויעידו. אני מבקש תוך כדי התקופה הזאת, אני אעשה את הסיבוב המתאים, אני אנסה לחסוך לבית המשפט כמה שאפשר עדים וכמה שאפשר זמן ואם אפשר להזמין ולגמור ביום או חצי יום אני אשמח. אני מבקש לתת לי את ארבעת החודשים האלה להמשיך את הטיפול ולא אשכח את בית המשפט הזה לעולם כי זה מה שהולך להציל את הבריאות שלי. אני מבקש לא לשמוע את העדים ב – 3.6".

מאחר שסברתי כי בנסיבות המקרה בו מדובר בהליך שהתנהל מאז שנת 2009 וטרם הסתיים לא יהא זה נכון לדחות את המועד שנקבע פעם נוספת, החלטתי שלא להעתר לבקשת הנאשם והוריתי לו לזמן את עדיו בעצמו ובמידת הצורך גם באמצעות מזכירות בית המשפט.

30. ביום 3.6.15 נשמעו עדויותיהם של שני חברי הנאשם, אמו, אחיינו, אחיו, ושלוש מאחיותיו.

בתום הדיון הודיע הנאשם כי יש לו 35 עדים נוספים ברשימתו והמשך שמיעת פרשת ההגנה נקבע ליום 20.9.15. ביום 15.9.15 פנה הנאשם אל בית המשפט בבקשה לדחות את מועד הדיון שנקבע משום לטענתו הוא חל במהלך חג הקרבן ואולם לאחר שבבדיקתי מצאתי כי תחילת החג אמורה היתה לחול רק ביום 24.9.15, נדחתה בקשתו.

31. ביום 24.9.15 התייצב הנאשם בבית המשפט ללא עדיו וטען כי 12 העדים שזומנו על ידו לא התייצבו מפאת החג. לאחר שהוריתי לנאשם למסור למזכירות בית המשפט את מספרי הטלפון של אותם עדים כך שזו תוכל להבהיר להם את חשיבות התייצבותם באותו היום והוא סרב לעשות כן, נדחה הדיון פעם נוספת ליום 29.11.15. הנאשם התבקש להמציא למזכירות בית המשפט את פרטי כל עדיו ובהמשך – לאחר שהגיש רשימה שמנתה 66 עדים בתוספת הערה כי "הרשימה עוד לא הסתיימה", הבהרתי לו כי לשם זימונם של אלה באמצעות המזכירות יהא עליו להפקיד סך של 300 ₪ לכיסויו הוצאותיו של כל אחד מהם, כנהוג וכמקובל.

32. ביום 29.11.15 העידו מטעם הנאשם שלוש אחיותיו הנוספות ובתום הדיון הוא הצהיר כי יוכל לעבור על רשימתו ולצמצמה וכי הוא מבין שיהא עליו לשאת בהוצאות העדים שיזומנו באמצעות בית המשפט. לנוכח טענות הנאשם בדבר חומר חקירהחסר ובדבר תלונות קודמות שהוגשו כנגדו על ידי המתלוננת והתבררו כתלונות סרק, הוריתי לב"כ המאשימה לבדוק טענות אלה ולהודיע תוצאות בדיקתה בתוך כשבועיים.

המשך שמיעת עדויות עדי ההגנה נדחה לימים 13.3.16 ו- 20.3.16.

33. לדיון ביום 13.3.16 הופיע הנאשם בגפו וללא רשימת העדים הנוספים. בתשובה לשאלותי, אמר: "מבחינתי שהתיק יישאר עד שנת 2090, אין לי בעיה עם זה. יש לי בעיה עם דבר אחד שאני לא מרגיש טוב ואני בבית חולים ובית המשפט מתייחס לזה כאל סיפור".

בלית ברירה נדחה המשך הדיון ליום 20.3.16 והנאשם הוזהר בדבר חובת התייצבותו באותו מועד כשהוא מצוייד ברשימת העדים שבכוונתו להעיד. דא עקא, שבבוקר אותו היום הודיע הנאשם לבית המשפט כי לא יתייצב לדיון מחמת הפנייתו למיון על ידי רופא שבדק אותו בשל תלונה אודות כאבים בחזה. בקשת הנאשם נתמכה באישור הרופא ולפיכך נדחה הדיון פעם נוספת ליום 26.6.16, אלא שגם אז בקש הנאשם דחייה בשל בעיות בריאות.

34. לנוכח הבקשה הנ"ל והתמונה הכוללת שהצטיירה בפני, דהיינו התרשמותי מכך שמצבו הנפשי של הנאשם מקשה עליו את המשך ניהול התיק בעצמו, החלטתי להפנות את עניינו אל הסניגוריה הציבורית פעם נוספת. בהחלטתי מיום 23.6.16 כתבתי כי על אף שבעבר נעתרתי לבקשת הסנגוריה הציבורית לשחררה מייצוג הנאשם וחרף התנגדותו של הלה לייצוג על ידי מי מטעם הסניגוריה הציבורית, אני סבורה כי הגיעה העת למנות לו סניגור שיסייע בהשלמת השמעת עדי ההגנה שלו ובסיכום התיק בבוא העת.

35. לדיון הבא שנקבע ליום 4.12.16 התייצבו הנאשם ועוה"ד ארבל עמי-גא אשר מונה מטעם הסניגוריה הציבורית לייצגו. עוה"ד עמי- גא הבהיר כי זוהי לו הפעם הראשונה בה הוא פוגש בנאשם שלהתרשמותו אינו מעוניין בסיועו ואילו הנאשם עצמו אמר: "...אני שמח מאוד מחד גיסא שבית המשפט סוף סוף הכיר והודה בפה מלא בהחלטה שאני חולה וכתוצאה מזה מתקשה אני, כך רואה בית המשפט וכך הבנתי את ההחלטה, מתקשה אני להמשיך לנהל את המשפט הזה. על כן בית המשפט ראה לנכון למנות לי עורך דין, זה מחד גיסא שימח אותי. ושבית המשפט חשב שעורך הדין הזה יכול לעזור לי... אני מודה לבית משפט שמינה לי עורך דין אבל בית המשפט לא מרגיש שהוא כופה עלי דברים כאלה? למה עכשיו עורך דין? הרי המשפט שלי הסתיים. נשארו רק עוד כמה עדים והמשפט יסתיים. העברתי רשימה לבית המשפט של העדים שאני צריך להביא. בית המשפט החליט שהעדים שאני רוצה להביא, אני צריך להפקיד להם כסף ואין לי כסף כי מצבי הכלכלי קשה... אני על המקום בגלל שהיתה החלטת בימ"ש, אני על המקום לא דחיתי את זה, באותה נשימה חזרתי לאותו עורך דין ושאלתי אותו שאלות קשות, אני לא מכיר אותו אישית, הוא נראה בחור נחמד ויפה, אין לי בעיה עם זה, מה הוא יכול לתרום לי? ... העליתי את השאלות בפני הסניגור ואמרתי לו אם אתה יכול לעזור לי אהלן וסהלן. אם אתה לא יכול לעזור לי אז שלום לך. בית המשפט יחליט. או שאני אקבל את ההחלטה או שאערער עליה. אני מרגיש שעורך הדין הוא חותמת גומי בידי בית המשפט. אתה בא לחתום על התליה שלי או על השחרור שלי. אם הכוונה של כב' ביהמ"ש, שהביא את עורך הדין לעזור לי, אז אהלן וסהלן, ואם לא אז אני לא צריך אותו...". בתגובה לדברים אלה ובתשובותיו לשאלותי טען עוה"ד עמי-גא, ובצדק לטעמי, כי בנסיבות אלה הוא סבור כי לא יהא זה ראוי שהנאשם ייוצג על ידי הסניגוריה הציבורית פעם נוספת.

36. בהמשך טען הנאשם כי ילדיו יצרו עמו קשר דרך חבריהם משום שהם מצטערים על מה שהיה וכי גם אבי המתלוננת שהוא דודו אמר לו כשנה קודם לכן כי יהיה מוכן להתייצב לעדות מטעמו. הנאשם הוסיף ואמר "שבית המשפט יעזוב את הרשימה שהוגשה על ידו" ובקש כי בניו מוחמד ועבדל קאדר וכן ואבי המתלוננת יוזמנו להעיד. מיד לאחר מכן טען הנאשם כי ישנם 25 עדים נוספים שהוא מבקש לזמן וכי "לא מעניין אותו מה הם יגידו אלא מעניינות אותו שאלותיו אליהם" (עמ' 399-400). בהמשך ולשמע דברים נוספים שנאמרו על ידי עוה"ד עמי-גא, אמר הנאשם: "הסניגור משקר ואני לא צריך אותו..." (עמ' 401).

37. לאור דברי הנאשם בדבר נכונות בניו ודודו שהוא אבי המתלוננת, להעיד מטעמו, החלטתי ליתן לו את ההזדמנות להשמעת עדויותיהם. לשם הבטחת התייצבותם הוריתי על זימונם של אלה באמצעות מזכירות בית המשפט. דא עקא, שהנאשם וכך גם העדים, לא התייצבו במועד שנקבע לשם כך – 22.12.16, וגם הפעם טען הנאשם כי לא התייצב בשל בעיות בריאות. ב"כ המאשימה בקשה כי אוציא כנגד הנאשם צו הבאה ואילו אנוכי סברתי כי הגיעה העת לערוך בדיקה יסודית של אמיתות טענות הנאשם בנוגע למצבו הבריאותי, טענות המעכבות את סיום ההליך בתיק זה פעם אחר פעם, במשך שנים. משכך ולשם בדיקת החשש מפני האפשרות שהנאשם נוהג לפנות אל המרכזים הרפואיים שבאישוריהם הוא מצטייד לאורך שנים, בעיקר בסמוך למועדי הדיונים הנקבעים בתיק זה, ציוותי על המשטרה לתפוס את תיקיו הרפואיים ולהעבירם לעיוני.

38. מן התיקים והמסמכים שהוגשו עלתה התמונה הבאה:

• בקופת החולים "אל ראחמה" בטירה לא נמצאו רישומים כלשהם אודות ביקורי הנאשם במקום.
• בקופת החולים "אל חיאת" בטירה נמצאו קבלות שיש בהן כדי ללמד על ביקורים פרטיים של הנאשם אצל רופא בימים 21.12.16 (יום לפני הדיון האחרון כאמור) ו- 27.12.16.
• בין התאריכים 26.11.14-3.12.14 אושפז הנאשם לראשונה – במחלקה הפתוחה וללא טיפול תרופתי - במרכז לבריאות הנפש "לב השרון". הנאשם סיפר כי היה מטופל במשך כשנתיים אצל ד"ר נאסר במרפאה לבריאות הנפש בטירה (ואכן מסמך רפואי מטעם ד"ר נאסר בדבר ביקוריו אצלו במהלך המחצית השניה של שנת 2013 הוצג בפני על ידי הנאשם). מפאת צנעת הפרט לא אתייחס לפרטי המסמכים הרפואיים שהוגשו, אך אציין שבין השאר נכתב בתעודה מבית החולים "לב השרון" כי "אין לשלול אשפוז למטרת רווח משני".

39. הדיון הבא נקבע ליום 4.6.17 וגם אז לא התייצבו העדים אותם בקש הנאשם לזמן.

בפתח אותו דיון הבהרתי לנאשם כי זהו הדיון האחרון שיתקיים בתיק זה ובתגובה לכך אמר הלה: "את יכולה להגיד...", חזר וטען כי לא ניתנת לו הזדמנות אמיתית להשמיע את טענותיו וראיותיו ועמד על הבאת העדים שזומנו מטעם בית המשפט ולא התייצבו. בנוסף לכך טען הנאשם כי שאר עדיו לא יגיעו בשל חג הרמאדן שחל באותה עת, אך סירב לנקוב בשמות העדים האלה.

40. על אף שהתנהגות הנאשם ויחסו אל בית המשפט נראו לא פעם ובמיוחד לאחרונה, בלתי

ראויים בעיני, החלטתי – בעיקר בשל העובדה שמדובר בנאשם שאינו מיוצג – להורות על

הבאת 3 העדים שזומנו ולא התייצבו.

41. לדיון האחרון שהתקיים בפני ביום 2.7.17 התייצבו שני בניו של הנאשם, מוחמד ועבדל קאדר

ואילו אבי המתלוננת – דודו, לא התייצב מחמת גילו המבוגר מאוד ומצבו הבריאותי שאינו

מאפשר את העדתו בבית המשפט (הוגשו מסמכים רפואיים). משהוריתי על שמיעת עדויות הבנים, עמד הנאשם על זכותו לדבר על מצבו הבריאותי תחילה ומשהבהרתי לו כי אין זה המקום והזמן לעשות כן, חזר הנאשם ואמר "את יכולה... וזו זכותי". משהוריתי לנאשם לשמור את שלל טענותיו לשלב הסיכומים ולאפשר לבניו שלטענתו הביעו נכונותם להעיד מטעמו להשמיע את גרסאותיהם, בקש הנאשם כי אפסול עצמי מלהמשיך ולדון בתיק זה.

42. כשהבהרתי לו כי בקשתו נדחית, הצהיר הנאשם על כוונתו לערער על ההחלטה ובסיטואציה

שנוצרה נמנעתי מלשמוע את עדויות הבנים אך בקשתי לשמוע מכל אחד מהם בנפרד האם הוא אכן הביע בפני אביו, באופן ישיר או עקיף, את צערו על מה שארע והביע נכונותו להעיד מטעמו. השניים השיבו לשאלות אלה בשלילה.

בקשת הפסילה ונימוקיה

43. את בקשתו לפסילתי מלהמשיך ולדון בעניינו בתיק זה, נימק הנאשם כך:

"...היום התבקש בית המשפט שאביא את העדים שלי היום.

אני אומר שהיום לא הבאתי אותם משני טעמים. יש לי עוד 63

עדים שלא הבאתי אותם. אני רוצה יום שלם לעדים האלה. אני

לא אקבל שהעדים האלה יבואו לחצי שעה. זה תיק חשוב, זה

תיק שלי שאני ארבעים שנה עברו, וארבעים שנה שעוד יהיו אם י

ינתן לי חיים....

...אני מבקש תשובה מבית המשפט, לתת יום לעדים שלי. על כן אני

רואה כאן שביהמ"ש התייחס לאורך כל הדרך למחלה שלי בזלזול.

בית המשפט הוציא מכתב למשטרה בטירה לתפוס את התיקים שלי.

זה אומר שהם הלכו למרפאות שאני מטופל בהם וזה פגע בי ובית

המשפט שאמון על החוק והצדק והוא זה שיוציא את הצדק מכאן,

אני חושב שבית המשפט הפך להיות פרקליטות מס' 2. על כן אני

מבקש מביהמ"ש לפסול את עצמו היום, עכשיו".

44. מדובר אם כן בבקשת פסילה הנשענת על הטעמים של זלזול מצד בית המשפט במצבו הבריאותי של הנאשם ועל היות בית המשפט מוטה לצד המאשימה.

הכרעה

45. לא בכדי פרטתי לעיל באריכות את אופן השתלשלות העניים בתיק זה מאז שנת 2009 ועד כה,

שכן מדובר בהשתלשלות עניינים שהיא חריגה מכל הבחינות ומקורה בנסיונות המותבים

השונים שנדרשו לשמיעתו, ובעיקרם אנוכי, השומעת תיק זה מזה יותר מ- 4 שנים, לבוא

לקראת הנאשם, להתחשב בו, ברצונותיו ובקשייו השונים ולסייע לו בכל מה שניתן. בתוך כך ועל אף הקושי הגדול, עשיתי כמיטב יכולתי על מנת לאפשר את בירור האמת ולא אחת נעתרתי לבקשותיו השונות של הנאשם גם במקרים שבהם סברתי כי הן בלתי מוצדקות.

באף שלב של הדיון לא הבעתי דעתי בקשר למהימנות העדויות ששמעתי או הראיות שהונחו בפני.

46. סעיף 77 א (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 קובע כי:

"שופט לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות

נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט".

בית המשפט העליון חזר ופסק כי פסילת שופט מלשבת בדין, איננה מעשה של מה בכך וכי אם לא קיים חשש ממשי למשוא פנים, הרי מדובר בצעד מרחיק לכת הפוגע בתקינות ההליכים השיפוטיים ועלול להאריך את הטיפול בהם שלא לצורך (ר' ע"א 1515/15 יהודה נ' חוגי (12.3.2015); ע"א 4815/15 פלונית נ' פלוני (23.7.2015); ע"א 5210/16 פלונים נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ (16/08/2016) ועוד. כללי הפסלות שנקבעו בפסיקה, עניינם בחשש לאינטרס ממשי, כלכלי או אחר, שיש לשופט בתוצאות ההליך שבפניו, או לחשש הנובע מאמרות והתבטאויות שהשמיע השופט.

47. מכיוון שאני סבורה כי המקרה הנוכחי אינו נמנה עם החריגים לכלל זה, כי הערותי והחלטותי כפי שפורטו לעיל היו ענייניות ולא היתה להן או בהן כל מטרה או כוונה אחרת מזו שהושמעה באופן מפורש, אזי לטעמי המשך טיפולי בתיק זה לא יביא לפגיעה בצדק או במראית פניו.

מפני כל האמור לעיל, אני החלטתי לדחות את הבקשה.

ב"כ המבקש אשר הצהיר על כוונתו לערער על החלטה זו לבית המשפט העליון, יודיע לבית המשפט תוצאות הערעור מיד לאחר שתתקבלנה.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"א תמוז תשע"ז, 05 יולי 2017, בהעדר הצדדים.