תביעה כספית ע"ס 35,444 ₪, אשר הגישה התובעת כנגד הנתבעים בגין אי תשלום עבור אירוע בר מצווה, אשר נערך באולמה של התובעת לבנם של הנתבעים. הנתבע 1 טען מנגד כי היה זכאי לקזז את חובה של התובעת כלפי חברה בבעלותו, אשר ביצעה עבור התובעת עבודות מתכת באולם האירועים, וזאת כפי שהוסכם בינו לבין מנכ"ל התובעת, מר רפי מיכאלי.

רקע כללי

1. בתאריך 1.1.09 נערכה חגיגת בר-מצווה של בנם של הנתבעים, יצחק ואילנה בן ארוש (להלן: "הנתבעים"). חגיגת בר המצווה נערכה ב"אולמי הרקיע" (להלן גם: "האולם"). בזמן האירוע, התובעת, חברת אתרוג כסוף כנסים ואירועים בע"מ (להלן: "התובעת"), הייתה בעלת האולם, לאחר שנכנסה בנעליה של חברת "הסחלב" אשר ניהלה קודם לכן את "אולמי הרקיע" - בתקופה בה על פי הטענה בוצעו עבודות המתכת.

2. עלות חגיגת בר המצווה הסתכמה ב- 35,444 ₪ וזאת עפ"י הזמנה מס' 6467 עליה חתם הנתבע לצורך ביצוע אירוע חגיגת בר המצווה. אין מחלוקת כי הנתבעת 2 לא חתמה על ההזמנה.

3. ההזמנה הוצאה ע"י התובעת בחוזה אשר נחתם בינה לבין הנתבע. יצוין כי גם בהזמנה וגם בחוזה צוין כי שם האולם הוא "אופק" ולא "אולמי הרקיע", כפי שהיה שם האולמות קודם לכן.

4. הנתבעים לא שילמו עבור ההזמנה ואף לא נענו להתראה בטרם הגשת בקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב, לפי סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967.

5. משלא נענתה דרישת התובעת אכן הוגשה התביעה והנתבעים הגישו התנגדות לביצוע התביעה.

6. טענתם של הנתבעים היא כי מדובר למעשה בתמורה עבור חוב אותו חבה התובעת לנתבע בגין עבודות אשר ביצע עבורה עוד בשנת 2006. העבודות אותן ביצע הנתבע, לטענת בא כוחם של הנתבעים, היו עבודות אשר בוצעו ע"י חברת "גל כיפוף" (להלן: "גל כיפוף") הנמצאת בבעלותו של הנתבע ושל מר שמעון שטרית (להלן: "מר שטרית").

7. העבודות כללו הקמת חופה ממתכת, כולל מעקות וקונסטרוקציה מסביב לבמה ומדרגות. ההזמנה הסתכמה ב- 47,966 ₪. מכיוון שחברת "אולמי הרקיע" לא שילמה את החוב הציע מר רפי מיכאלי (להלן: "מר מיכאלי"), שהיה אז המנכ"ל, כי התמורה תשולם ע"י מימון חגיגת בר המצווה של בנם של הנתבעים.

8. הנתבעים טענו כי, אלמלא הובטח להם שעלות חגיגת בר המצווה תקוזז מהחוב לא היו בוחרים לקיים את חגיגת בר המצווה דווקא ב"אולמי הרקיע". לא למותר לציין, כתבו הנתבעים בהתנגדותם, כי המתקנים אשר נבנו עבור "אולמי הרקיע" קיימים עד עצם היום הזה ומשמשים את התובעת.

9. הנתבעים ציינו בכתב הגנתם כי אותו מר מיכאלי, שהיה בזמנו מנכ"ל אולמי הרקיע, הוא גם מנכ"ל התובעת היום ואשתו, הגב' דנית מיכאלי, היא היום בעלת מניות אצל התובעת ומשמשת בתפקיד יו"ר המנהלים שלה.

10. הנתבעים צירפו להתנגדותם הזמנה מס' 3741 של חברת "גל כיפוף" מחודש אפריל 2006 לייצור במת החופה כולל מעקות, קונסטרוקציה בסך 47,933 ₪ וכן צירפו קבלות על סך 9,000 ₪ סה"כ, אשר התקבלו מ"הרקיע סחלב אירועים בע"מ" ב- 9.10.06. הן על ההזמנה והן על הקבלה נכתב כי ההעתק משוחזר.

11. כב' הרשמת פומרנץ, לאחר ששמעה את טענות הצדדים, החליטה לקבל את ההתנגדות בכפוף להפקדת 15,000 ₪ בקופת בית המשפט. כב' הרשמת כתבה בהחלטתה כי:

"טענת הנתבעים כי העבודות לשיפוץ האולם הוזמנו ע"י מר רפי מיכאלי שהציג עצמו כ"רוח החיה" ב"אולמי הרקיע" – וכי הוא זה שיזם את עריכת האירוע כחלק מתשלום חובותיו בגין אותן עבודות – טענה זו לא הופרכה והיא טעונה בירור יסודי".

12. עפ"י החלטתי מיום 2.12.12 התיק הועבר לשמיעה בסדר דין רגיל. החלטה זו סוקרת את כל ההליכים בתיק מאז ניתנה החלטתה של כב' הרשמת פומרנץ והיא מהווה חלק מפסק הדין.

13. אין מחלוקת כי האירוע התקיים לשביעות רצונם של הנתבעים וכי הנתבעים לא שילמו לתובעת עבור האירוע. המחלוקת הינה בשאלה האם היו רשאים הנתבעים לקזז את עלות האירוע מחובה של התובעת כלפי הנתבע ועסקו עבור העבודות אשר ביצע באולם.

גרסת התביעה

14. מטעם התביעה העידו מר רפאל מיכאלי ומר אבישי ברעם.

מר רפאל מיכאלי (ת/2)

15. מר מיכאלי הצהיר כי המתחם בו מצוי אולם האירועים נשוא התביעה הופעל במשך השנים ע"י גופים שונים, אשר שכרו אותו ישירות מבעליו "פריימרוז פרופרטס" או בשכירות משנה מאת חברת "ביג ר.א.ל.י. ניהול ואחזקות בע"מ" (להלן: "ביג ר.א.ל.י") שהיא חברה אשר הוקמה על ידו וע"י אביו ושני שותפים נוספים בשנת 1998. השם המסחרי שניתן לאולם היה "הרקיע".

מר מיכאלי הצהיר כי מאוחר יותר היה שותף ביחד עם אחרים בחברה "הרקיע אולמות אירועים בע"מ" אשר שכרה שכירות משנה מאת "ביג ר.א.ל.י" את אולם האירועים בלבד והפעילה אותו עד לשנת 2005, במשך כ- 6 שנים.

בחודש אפריל 2005 "ביג ר.א.ל.י" נכנסה שותפה עם בעלי מניות אחרים עם חברה בשם "סחלב אירועים בע"מ" (להלן: "סחלב") כדי לאפשר את המשך פעילותה ע"י הזרמת כספים.

במסגרת השיפוץ שעשתה חברת "סחלב" נשכרה חברת "גל כיפוף" בין קבלני המשנה אשר ביצעו את השיפוץ.

מר מיכאלי אישר כי באפריל-מאי 2006 אכן פנה למר שטרית מ"גל כיפוף" וביקש לבצע עבודות הקמת במה לחופה ושלד למדרגות.

מר מיכאלי צירף הזמנה שמספרה 1472 מיום 1.5.06 לפיה מדובר רק בקורת מדרגות מפותלת ובמה עגולה כאשר הסכום מסתכם ב- 42,290 ₪.

עוד ציין מר מיכאלי כי על גבי ההזמנה שולמו שני סכומים של 7,500 ₪ כל אחד, כפי שכתוב בשולי ההזמנה.

מר מיכאלי טען כי אינו מכיר את ההעתק המשוחזר של הזמנה מס' 3741, אשר צורף להתנגדות.

מר מיכאלי ציין כי השיק הראשון מיום 15.6 כובד ואילו השיק השני לא כובד ולכן מאוחר יותר נתן ל"גל כיפוף" שיקים נוספים של "ביג ר.א.ל.י" שחלקם לא כובדו וכן שילם להם תשלומים במזומן.

בסעיף 8 לתצהיר (ת/2) נאמר כך:

"שמעון שיטרית הסכים לבצע את העבודות הנ"ל וזאת מאחר ששילמתי לו מחברת סחלב, תשלום במזומן, עבור העבודות הקודמות שביצעה גל כיפוף בשנת 2005 כקבלן משנה, וזאת כנגד התחייבות מצידו כי חברת גל כיפוף תשיב לחברת סחלב שיקים שהחזיקה בידה בגין העבודות הקודמות, מיד עם סיום הפירעון במזומן".

מר מיכאלי הצהיר כי עדיין היו קשיים כספיים בחברת "סחלב" ולכן הוקמה חברת "אתרוג כסוף" שבה גיסו, מר משה צ'יאנורוב השקיע כספים וכן הועמדה לתובעת הלוואה ע"י חברת "גיורא ארד". ההסכם בין "סחלב" לבין התובעת נחתם ביום 31.5.06 בהסכמת "ביג ר.א.ל.י" שהיא השוכרת הראשית.

"סחלב" העבירה לתובעת את כל הזכויות, את כל הפעילות העסקית לרבות הזמנות לקיום אירועים בשנת 2006 כנגד תשלומים.

הסתבר כי גם הקמת התובעת לא הואילה ועדיין נשארו קשיים כלכליים ומר מיכאלי פירט את המשך הפעילות בה היו מעורבים גיסו, אשתו והחברות השונות הנזכרות בתצהירו.

מר מיכאלי המשיך לכהן בתפקידים שונים אצל התובעת וזאת במסגרת ההסכם להעברת השליטה כאשר תפקידו הוא יועץ ולא מנכ"ל. לא היו לו סמכויות לחייב בעצמו את התובעת והוא לא התחייב בשמה כלפי הנתבע בכל דרך שהיא, לרבות לא על דרך של קיזוז.

מר מיכאלי ציין כי לתובעת לא היה שום קשר לעבודות שביצעה "גל כיפוף" בשנת 2006 ולכן הוא מכחיש את כל הנאמר בעניין זה ע"י הנתבעים.

מר מיכאלי הצהיר כי שילם על חשבון החוב מעת לעת במזומן אך לא הצהיר כי אכן שילם את כל החוב לחברת "גל כיפוף".

מר מיכאלי טען כי אין כל יסוד במציאות לטענת הנתבע לפיה אירוע בר המצווה הוזמן על פי הצעתו של מר מיכאלי כי בדרך זו יפרע החוב של "סחלב"/"ביג ר.א.ל.י" ל"גל כיפוף" משנת 2006. מדובר בטענה שקרית אשר מהווה ניסיון מצידו של הנתבע לחמוק מתשלום ההזמנה.

מר מיכאלי לא צירף לתצהירו כל הסכם שהוא, תמונה או כל מסמך אחר, מלבד ההזמנה כפי שצוין לעיל.

16. במהלך החקירה הנגדית התברר כי לפני כ- 4-5 שנים הוכרז מר מיכאלי כפושט רגל, עובדה שלא צוינה בתצהירו. מר מיכאלי העיד לגבי כל השתלשלות האירועים, הקמת החברות וחלקו בהן (פרוטוקול הדיון מיום 9.3.14, עמ' 23, שורות 12-28).

בחקירת מר מיכאלי התברר כי ב- 1.6.06 כאשר התובעת החלה לפעול האולם היה משופץ וכלל כמובן גם את עבודות "גל כיפוף". יחד עם זאת מר מיכאלי העיד כי התייחס לכל החובות כאל חובותיו שלו ושל אשתו ואף העיד כי שילם מכספו האישי ושילם לשמעון (דהיינו – ל"גל כיפוף") עד שלא יכול היה יותר כי לא היו לו אמצעים. לא היתה בפיו תשובה לשאלה אם ידע כי למעשה מי שנהנה מעבודות "גל כיפוף" שהוזמנו שבועיים לפני כן היא למעשה התובעת ומי היה אמור לשלם עבור עבודות אלו, כאשר הוא יודע שמצבו הכספי איננו מאפשר את התשלומים.

חברת "ביג ר.א.ל.י" שהיתה במצב מאוזן ומחשבונה נתן את השיקים נקלעה לקשיים בגלל מלחמת לבנון השנייה. (שם, עמ' 26, ש' 3- עמ' 28, ש' 8).

מר מיכאלי טען כי מהרגע שהתובעת החלה לפעול הוא חדל להיות מנהל ותפקידו היה איש השיווק המרכזי, לא היו לו סמכויות של ניהול והוצאת כספים. מר מיכאלי אישר כי הוא היה מזוהה עם המקום, כי הוא זה שהקים אותו והיה מושקע בו כל כולו, אך באיזה שהוא שלב הוא לא היה הבעלים.

מר מיכאלי אמר בעדותו כי למעשה כל מו"מ שהיה לו בעניין "גל כיפוף" היה עם מר שיטרית ולא עם הנתבע. הוא כלל לא הכיר את הנתבע והוא כלל לא ידע כי למר שטרית יש עוד שותפים. על כל פנים מר מיכאלי הכחיש את הטענה כי אמר למר שטרית שיתרת החוב תקוזז ע"י הזמנת האירוע (שם, עמ' 28, ש' 9- עמ' 31, ש' 8).

מר מיכאלי אישר כי אכן הזמנת העבודה מ"גל כיפוף" נעשתה ע"י אולמי "הרקיע" אך היא בוצעה למעשה בזמן שכבר חברת "ביג ר.א.ל.י" היא זו שהיתה הבעלים של הנכס (שם, עמ' 32, שורות 14-24).

מר אבישי ברעם (להלן: "מר ברעם") (ת/1)

17. מר ברעם הצהיר כי היה נציגה של חברת "גיורא ארד חברה לניהול השקעות ושירותים בע"מ" אצל התובעת החל מחודש דצמבר 2006 לצורך פיקוח על ההתנהלות בפועל.

מר ברעם טען כי לו היה יודע כי קיימת טענה מצד "גל כיפוף" לחוב כלשהו וכי בכוונת משפחת בן ארוש לא לשלם עבור האירוע בגין טענות אלו, לא היה מאפשר את קיום האירוע באולם.

מר ברעם הדגיש כי למר מיכאלי לא הייתה כל סמכות לחייב את התובעת בעצמו, והוא גם לא שימש מנכ"ל שלה, אלא רק יועץ בתחום השיווק ויחסי הציבור תמורת משכורת חודשית. שירותי יעוץ ומנכ"לות ניתנו לתובעת מאת חברת "קאלה אירועים".

מר ברעם הצהיר כי התובעת לא היתה קשורה בכל שלב לעבודות שהוזמנו ובוצעו ע"י חברת "גל כיפוף" בשנת 2006. באותה תקופה היא כלל לא היתה מפעילת אולם האירועים שכן העברת הפעילות מ"סחלב" ל"אתרוג" נעשתה החל מ- 1.6.06, מאז לא בוצעו ע"י "גל כיפוף" עבודות כלשהן.

יתר על כן "גל כיפוף" מעולם לא נקטה בשום הליך כדי לגבות את החוב המגיעה לה, לא כנגד "סחלב", לא כנגד "ביג ר.א.ל.י" ולא כנגד מר מיכאלי בעצמו.

מר ברעם טען כי גם לו היה מר מיכאלי מציע לנתבעים לערוך את האירוע על חשבון החוב לא היתה להצעה זו כל תוקף. יתר על כן, לו היו הדברים נכונים היה ניתן לכך ביטוי בהזמנה עצמה. ההזמנה, כפי שניתן לראות, חתומה ללא כל הסתייגות.

18. בחקירתו הנגדית מר ברעם נחקר לעניין ההסכמים הנזכרים בתצהירו, המועד והסיבות להקמת התובעת, והשינויים שחלו בהרכב בעלי המניות בתובעת. לא היה הסבר משביע רצון בפי מר ברעם, שהינו עו"ד בעצמו, מדוע לא צורפו ההסכמים הנזכרים בתצהירו לתצהיר עצמו.

מר ברעם נשאל ארוכות אודות תפקידו של מר מיכאלי אצל התובעת, וטען כי הוא היה מנהל האולם ביחד איתו. מר ברעם טען כי כל פעולה שמר מיכאלי ביצע הייתה דרושה אישור של מורשה חתימה מקבוצת "ארד", לא היו לו סמכויות לחייב את התובעת לבדו. החל מחודש אוגוסט בשנת 2007 מר מיכאלי שימש רק כיועץ של התובעת, הדומיננטיות שלו פחתה, אך מבחינת סמכויות החתימה זה נשאר אותו הדבר.

מר ברעם אישר כי אכן בחלק מהמקרים, כאשר ישנה היכרות אישית, לא גובים עבור האירוע תשלומים מראש, וכך גם היה במקרה הזה. אם הוא היה יודע שאין לנתבעים כוונה לשלם בגלל חוב אזי האירוע לא היה מתקיים. (פרוטוקול הדיון מיום 9.3.14, עמ' 11-21).

גרסת ההגנה

19. מטעם ההגנה העידו הנתבע 1, יצחק בן ארוש, ומר שמעון שטרית, שותפו של הנתבע 1 בחברת "גל כיפוף". בנוסף הוגש תצהיר עדות ראשית קצר מטעם הנתבעת 2, בו הצהירה כי איננה צד לכל התקשרות הסכמית או חוזית עם התובעת, ולפיכך ביקשה למחוק כליל את התביעה כנגדה. הנתבעת 2 לא נחקרה על תצהירה.

הנתבע 1, יצחק בן ארוש (נ/1)

20. הנתבע הצהיר כי בחודש מאי 2006 קיבל ממר מיכאלי הזמנה לביצוע עבודות מתכת עבור "אולמי הרקיע", אותן ביצע אישית באמצעות חברת "גל כיפוף" שהוא מבעליה, עבודות אשר התשלום בגינן לא סולק עד עצם היום הזה לגמרי, גם לאחר קיזוז מחיר האירוע.

הנתבע טען כי אשתו, גב' אילנה בן ארוש, כלל אינה חתומה על מי ממסמכי התביעה וכי לא הייתה מעורבת בהשתלשלות העניינים אשר קדמה לעריכת האירוע.

הנתבע טען כי האירוע נערך על פי הצעת מנכ"ל התובעת, מר מיכאלי, כדרך לפירעון חוב מצד "אולמי הרקיע", כלפי הנתבע וחברת "גל כיפוף", אשר נבע מעבודות מתכת שביצע באולמי התובעת במהלך שיפוצו. מר מיכאלי העלה הצעה זו פעם אחר פעם בפגישות אשר נערכו עם הנתבע ועם מר שטרית. הסיבה היחידה לכך שהנתבע ערך את האירוע ב"אולמי הרקיע" דווקא ולא בכל אולם אחר, לא הייתה מתוך בחירה כי אם מתוך אילוץ, והתבססה על הצעתו של מר מיכאלי.

הנתבע טען כי ביצע את העבודות כחלק משיפוץ האולם שהיה ידוע בשמו כ"אולמי הרקיע", ולא למי משלל החברות אשר באמצעותן הופעל האולם, ולראיה יצאה הזמנה מס' 1472 ע"ש "אולמי הרקיע" ולא ע"ש חברה זו או אחרת.

הנתבע הצהיר כי העבודות אשר ביצע עם עובדיו מחברת "גל כיפוף" ל"אולמי הרקיע" הן כדלקמן:

א. ייצור שלד למדרגות משתי קורות מפותלות ממתכת + מדרכי פח כהכנה למדרכי עץ – לצורך ירידה מחדר חתן וכלה לבמת החופה, כולל מעקה משני צידי המדרגות וצבע לפי בחירה.

ב. ייצור קונסטרוקציה לבמת חופה כולל מעקה מסביב.

הנתבע טען כי התובעת נוסדה בחודש פברואר 2006 ומאז ואילך החלה להפעיל את האולם, והיא זו אשר נהנתה בלעדית מעבודות השיפוץ שהזמנתן מיום 14.5.06.

מעבר לעבודות הללו בוצעו כמה חודשים קודם לכן, עבודות נרחבות ע"י "גל כיפוף" אשר כללו עבודות מסגרות כחלק משיפוץ פנים האולם, בהיקף גדול מאד, לשם התקנת תקרות גבס מעוצבות, עבודות בגינן ניתנו המחאות דחויות, שבחלקן חזרו ולא שולמו בפועל (ממחצית 2006).

הנתבע ומר שטרית פנו טלפונית אין ספור פעמים למר מיכאלי בנוגע לפירעון חובות האולם, ונענו על ידו כי בשל נזקי מלחמת לבנון השנייה, אין כרגע באפשרות האולם לשלם את החוב.

בפגישה אשר נערכה בין הנתבע ומר שטרית, למר מיכאלי במשרדיו באולם, חזר מר מיכאלי על טענה זו וביקש להתחשב במצב. במהלך הפגישה התחייב מר מיכאלי לדאוג לסילוק החוב של "אולמי הרקיע" ע"י פריסתו בשלבים, ואף התחייב שככל והחוב לא יסולק, יהא ניתן להתקזז בכל עת על דרך עריכת אירוע משפחתו של הנתבע או של מר שטרית או יעקב (השותף השלישי) באולמי התובעת.

בפועל, מתוך היקף החוב שולמו תשלומים שונים בשלהי שנת 2006, טיפין טיפין, במזומן, בסכום כולל של 9,000 ₪ בלבד, אך כמובן שלא היה בכך כדי לתת מענה להמחאות אשר ניתנו בגין העבודות השונות וחולל באין פירעון.

עבור עבודות הגבס שביצעה "גל כיפוף" נותר חוב נומינלי מצד "אולמי הרקיע" לנתבע ולעסקו בגובה עשרות אלפי שקלים, עקב המחאות הדחויות אשר חוללו באין פירעון, ממחצית שנת 2006 ועד תחילת שנת 2007.

ההמחאות אשר חוללו אינן כוללות את הזמנה מס' 1472 בסך 42,290 ₪ כולל מע"מ, לעניין עבודות הבמה והמדרגות, מיום 14.5.06. סכום זה, בהפחתת ההמחאה היחידה אשר כובדה ע"ס 7,500 ₪ (שיק מס' 11158 ליום 15.6.06), כשהוא נושא ריבית והצמדה, מסתכם ב-49,683 ₪.

משלהי שנת 2006 לא מצאה התובעת לנכון לסלק את חובו של "אולמי הרקיע", ומשכך נותרה התחייבתו של מר מיכאלי "להתקזז" על דרך עריכת אירוע משפחתי, שרירה וקיימת. וכך האירוע התקיים ביום 1.1.09 על דעתו של מר מיכאלי על יסוד התחייבותו.

הנתבע טען כי אילולא הסכמתו של מר מיכאלי לקיזוז החוב ע"י עשיית אירוע, אין זה סביר כי היה מאפשר לנתבע לקיים האירוע מבלי להבטיח קודם לכן את התשלום ואף מבלי שנדרשה מקדמה על החשבון, שהרי ידע ממקור ראשון כי לתובעת ול"אולמי הרקיע" קיים חוב כלפי הנתבע וכלפי חברת "גל כיפוף" בגין עבודות שהוזמנו על ידו עבור "אולמי הרקיע" ושהתוקנו בו.

הנתבע טען כי הדבר היחיד שמר מיכאלי טען שאינו יכול לקזז הוא התשלום לאקו"ם, וביקש מהנתבע לשלם כדי שלא ייקנס בקנס גבוה אם תהיה ביקורת פתע מאקו"ם.

הנתבע טען כי ככל שהתקרב מועד האירוע ביקש ממר מיכאלי להכין לו הזמנה בכתב, ואכן, רק כשבוע לפני קיום האירוע, ביום 24.12.08, נערכה לו ע"י מר מיכאלי הזמנה בכתב.

הנתבע טען כי יש לדחות מכל וכל את טענותיו של מר מיכאלי המנסה למזער את תפקידו באולם. מר מיכאלי לא היה בשום פנים ואופן "בורג קטן" או שכיר משני, אשר זקוק לאישורו של גורם אחר. מר מיכאלי שימש כבעלים בפועל של האולם, ואחר כך כיהן כשותף באמצעות מקורבים, וכמנכ"ל התובעת ב"אולמי הרקיע", וכל העת היה ונותר "הרוח החיה" מאחורי "אולמי הרקיע" עד שהאולם הפסיק לפעול בשנת 2010 או בסמוך לכך.

הנתבע טען כי למיטב ידיעתו, מר מיכאלי עמד מאחורי שלל חברות שונות הקשורות ל"אולמי הרקיע", בין בעצמו ובין באמצעות קרובים או אנשים מטעמו, חברות אשר לבשו ופשטו צורה או שהיו נפתחות ונסגרות, ושימשו לצורך הפעלתו של האולם והמשך פעילותו ברצף, תחת אותו שם, באותם המקרקעין ובאותו תחום פעילות.

מעמדה המשפטי של התובעת כפי שמופיע בדו"ח מצב של חב' D&B מתואר כדלקמן:

"חברה פרטית אשר נוסדה בפברואר 2006 תחת תיק מס' 51-379138-4. ממשיכה את חברת "הרקיע אולמות ואירועים בע"מ", חברה פרטית בע"מ אשר נוסדה בשנת 1999. החחברה עוסקת באותו תחום..."

הרי כי כן, התובעת רכשה את פעילות האולם, בידיעה כי היא נכנסה בנעלי חברת "הרקיע אולמות ואירועים בע"מ", החל מחודש פברואר 2006. התובעת מינתה את מר מיכאלי לשמש כמנכ"ל בפועל של "אולמי הרקיע" והטילה עליו להזמין עבודות לשיפוץ האולם, ולפיכך היא מחויבת בתשלום החוב בגין העבודות שבוצעו עבורה. התובעת היא הנהנית היחידה מהעבודות ומפיקה מהן רווחים.

הנתבע טען כי הנפשות הפועלות מטעם "אולמי הרקיע", על החברות והשלוחות השונות שהפעילו אותו, פעלו באופן מובהק כדי להטעות ולרמות בעלי מקצוע או ספקים שעבדו למענם ולשם כך ניצלו לרעה את מסכי החברות וההתאגדויות, במטרה להתחמק מתשלום חובות "אולמי הרקיע".

כך למשל ביקשו בשיטתיות שהזמנות ירשמו ע"ש חברה זו או אחרת, בידיעה שהחברות אינן יכולות לפרוע את ההמחאות שרשמו, ועשו זאת גם כשידעו כי התובעת היא מפעילת האולם בתקופה הרלוונטית והיא המחויבת בתשלום. יוצא אפוא, שבעוד התקבולים מהאירועים נכנסו לקופתה של התובעת, הרי שהתשלומים וההמחאות לספקים ולבעלי המקצוע יצאו מאחת החברות האחרות בידיעה שהן לא יכולות לפרוע את השטר. עצם קיומה של שיטה סבוכה זו מדברת בעד עצמה.

אשר על כן, גם אחרי קיזוז כספי האירוע, לא זו בלבד שהנתבע אינו חב לתובעת ול"אולמי הרקיע" כספים כלשהם, הרי שהם עודם חייבים לנתבע ול"גל כיפוף" כספים רבים.

21. הנתבע צירף לתצהירו את המסמכים הבאים:

נספח "א" – העתק הזמנה מס' 1472 למדרגות וחופה מ"אולמי הרקיע" מיום 14.5.06 ע"ס 42,290 ₪ כולל מע"מ.

נספח "ב" – תמונות של המדרגות והחופה שביצע הנתבע בגן האירועים החדש של האולם.

נספח "ג" – הפנייה לאתר האינטרנט של "מאקו" עם קישור לסרטון פרסומת של "אולמי הרקיע", משנת 2006 לאחר עבודות השיפוץ, בו נראים חתן וכלה פוסעים ברדתם במדרגות מחדר חתן וכלה לעבר החופה בגן.

נספח "ד" – תדפיס מרשם החברות לחברת גל כיפוף בע"מ.

נספח "ה" – העתק מהחזרי המחאות ושיקים שלא נפרעו.

נספח "ו" – העתק מקבלה מס' 3514 ע"ס 35,000 ₪ שהועברו מהנתבע לחברת "גל כיפוף", אשר לטענת הנתבע הוצאה אקראית ע"ש אחת החברות הקשורות ל"אולמי הרקיע".

נספח "ז"- דו"ח מידע עסקי אודות התובעת של חברת "דן אנד ברדסריט".

22. הנתבע בחקירתו הנגדית אישר כי אכן להתנגדות לביצוע שטר צירף הזמנה מס' 3741 שסכומה הכולל אחרי מע"מ היה 47,933 ₪ בגין עבודות המדרגות והבמה, אבל במהלך שמיעת ההתנגדות הסתבר שההזמנה הנכונה היא הזמנה מס' 1472 שסכומה הכולל 42,290 ₪ אחרי מע"מ. הנתבע טען כי הזמנה מס' 3741 או ששייכת לסוג אחר של עבודה או שמדובר בבלבול, וכי ייתכן כי לצורך הדיון ניסו לשחזר ההזמנה, ומכל מקום הזמנה מס' 1472 היא ההזמנה הנכונה (פרוטוקול הדיון מיום 9.3.14, עמ' 35, ש' 19-28).

הנתבע טען כי ביום 11.3.09 שילם 35,000 ₪ עבור האירוע לחברת "גל כיפוף". הנתבע לא סיפק הסבר מדוע טענה זו לא הועלתה בהתנגדות לביצוע שטר ומדוע נספח ו' לתצהירו – קבלה מס' 3514 ע"ס 35,000 ₪, לא צורף להתנגדות לביצוע שטר (שם, עמ' 36, ש' 6 ואילך).

הנתבע טען כי התובעת לקחה גם את החובות וגם את הזכויות של "אולמי הרקיע", פעם זה "סחלב", ופעם זה "ביג ר.א.ל.י", ולטענתו ברגע שהם לקחו את הזכויות הם חייבים גם את החובות הישנים של "אולמי הרקיע". הנתבע הסכים כי החוב של התובעת הוא לחברת "גל כיפוף" ולא אליו אישית. הנתבע טען כי מר מיכאלי היה אמור לקבל ממנו את התשלום והוא אמר לו להעביר את התשלום ל"גל כיפוף" כנגד החוב. (שם, עמ' 37, ש' 7 ואילך).

הנתבע טען כי 3 התשלומים ע"ס 3,000 ₪ כ"א לא שולמו עבור המדרגות והבמה אלא בגין חוב כללי.

הנתבע הודה כי "גל כיפוף" לא שלחה מכתבים למר מיכאלי או ל"ביג ר.א.ל.י." אחרי שלא שולם לה עבור עבודות המדרגות והבמה.

הנתבע טען כי אין על גבי ההזמנה שום תוספת בכתב יד שלו או של מר מיכאלי המדברים על כך כי האירוע יקוזז, משום שמלכתחילה לא הייתה אמורה לצאת הזמנה כי הכל היה סגור ביניהם בע"פ, אך מכיוון שהיו לו חששות יצאה הזמנה. הדבר היחיד שמר מיכאלי התעקש שישלם היה עבור אקו"ם, מעבר לזה היה ברור שהם מתקזזים אחרי האירוע.

(שם, עמ' 38, ש' 17- עמ' 39, ש' 22).

מר שמעון שטרית

23. מר שטרית הצהיר (נ/2) כי כאשר מר מיכאלי פנה אליו ואל הנתבע במהלך שנת 2006, בקשר לביצוע העבודות למדרגות וחופה בגן, מר שטרית אמר לו כי איננו מעוניין לבצע שום עבודות נוספות לאולם, אשר חייב להם כספים רבים בגין עבודות אחרות שביצעו בעבר בתוך האולם, להחלפת תקרות הגבס באולם בתקרה מעוצבת, אשר דרשה ביצוע קונסטרוקציית מתכת מורכבת.

מר מיכאלי הסביר כי בעל המקרקעין של האולם נכנס עמו שותף ב"אולמי הרקיע", וכי "אין עוד בעיה של כסף", ולראיה טען שהאולם משקיע כסף רב בשיפוצים, ושהוא זקוק בדחיפות לגרם מדרגות במבנה ובמת חופה בגן, ובתוך כך התחייב לשלם בשלבים גם את חובות העבר, והכל מהרווחים שיהיו משדרוג האולם.

מר שטרית והנתבע השתכנעו מהסבריו של מר מיכאלי שהפעם ההתנהלות תהא אחרת, והסכימו לבצע את העבודות ל"אולמי הרקיע". הנתבע באופן אישי ביצע העבודות, בהתאם לאמור בהזמנה מיום 14.5.06.

כעבור זמן מה לאחר גמר ביצוע העבודות, ומשנוכח מר שטרית כי "אולמי הרקיע" אינם משלמים את חובם במועד ובכלל, הגיע מר שטרית אישית לפגישות אין ספור פעמים עם מר מיכאלי, במשרדו ב"אולמי הרקיע", במטרה לקבל את הכספים המגיעים להם.

בפגישות הראשונות טען מר מיכאלי כי עקב מלחמת לבנון השנייה האולם היה סגור, ונגרמו לו נזקים, וביקש כי ימתינו בסבלנות עד שישתפר המצב.

בשלוש פגישות נפרדות נוספות שקיים מר שטרית עם מר מיכאלי בחודשים אוקטובר, נובמבר ודצמבר 2006 במטרה לקבל ממנו כסף, פתח מר מיכאלי את המגירה במשרדו, ונתן למר שטרית 3,000 ₪ כל פעם, ע"ח החוב של "אולמי הרקיע", ובסך הכל נפרע מהחוב סך של 9,000 ₪ בלבד.

משנפגשו שוב ושוב במשרדו אמר מר שטרית למר מיכאלי כי הוא חש כמקבץ נדבות. התשובה של מר מיכאלי הייתה כי החוב ישולם בשלבים, אם כי מבחינתו עדיף שמר שטרית או הנתבע, יקיימו אצלו באולם אירוע משפחתי, ועל ידי כך יוכלו להתקזז ולהפחית מהחוב.

מר שטרית הצהיר כי אירוע בר המצווה אשר נערך לבנו של הנתבע ביום 1.1.09 התקיים בהתאם ליוזמתו והצעתו של מר מיכאלי, כפי שהתחייב בפני מר שטרית פעמים אין ספור, כשלא יכול היה לשלם את החוב. הכספים בסך 35,000 ₪ הועברו ל"גל כיפוף" ע"ח החוב של "אולמי הרקיע", בקשר עם במת החופה וגרם המדרגות שהוזמנו על ידו.

מר מיכאלי, אשר היה מבעלי התובעת בין בעצמו ובין באמצעו אשתו וקרובי משפחתו, ושימש כמנכ"ל התובעת, היה המושך בחוטים בפועל, וניסיונו לגמד את חלקו ב"אולמי הרקיע" כד כדי "בורג קטן" הוא מגוחך וחסר שחר.

ניסיונו של מר מיכאלי לטעון כי לא הציע להתקזז כיוון שלא היה מוסמך להציע זאת כביכול, חוטא לאמת וגם לא מסתדר עם העובדה שנתן לנתבע תאריך לאירוע, ללא מקדמה, כשהוא יודע היטב על חובות האולם הנובעים מהעבודות שביצע הנתבע.

מר שטרית טען כי את העבודות הזמין מר מיכאלי במחצית שנת 2006, במשמרת של התובעת, לצורך הפעלת האולם המחודש, ואין חולק כי מר מיכאלי היה מבעלי החברה בעת הזמנת העבודות והוא ידע עבור מי הוא מזמין את העבודות ומי ייהנה מהן, ואילו "אולמי הרקיע" או התובעת התכחשו לחובותיהם, ולא פרעו אותם, למעט שלושת התשלומים של 3,000 ₪ במזומן כל אחד, בשלהי 2006.

מר שטרית טען כי התשלום הנ"ל, ששילם לו מר מיכאלי שלוש פעמים בנפרד בשלהי שנת 2006 ע"ח החוב, בעת שבה התובעת רכשה את הפעילות והפעילה את האולם, פירושה כי היא שילמה כספים, גם אם מעטים, ע"ח החוב, ובעצם קשרה את עצמה כאחראית לחוב, אף שמאוחר יותר ניסתה לחמוק מכך.

24. מר שטרית בחקירתו הנגדית טען כי הוא לא יודע אם הקבלות אשר צורפו להתנגדות אשר סכומן 3,000 ₪ הן על חשבון עבודות המדרגות והבמה הבמה או בגין חוב אחר, הוא אישית קיבל את הכסף ממר מיכאלי אחרי שהיה אצלו עשרות פעמים (פרוטוקול הדיון מיום 9.3.14, עמ' 40, ש' 20-23).

מר שטרית טען כי הנתבע שילם את הסכום שהיה צריך לשלם לאולם לחברת "גל כיפוף". מיד בתום האירוע, כעבור יום יומיים, הנתבע העביר את הסכום ל"גל כיפוף" והקבלה יצאה על שם החברה (שם, עמ' 41, ש' 1-5).

מר שטרית העיד כי מר מיכאלי הסביר לו כי בעקבות לחצים כלכליים יש קושי לשלם וזה יעזור מאד אם מר שטרית יארגן אירוע והם יקזזו את החוב. אחרי האירוע אמרו למר מיכאלי שהתשלום של האירוע מועבר ל"גל כיפוף" והקבלה נמסרה למר מיכאלי או ביד, או בפקס או בדואר (שם, עמ' 41, ש' 19 ואילך).

סיכומי הצדדים

25. הצדדים, ככלל, חזרו בסיכומיהם על טענותיהם.

סיכומי התובעת

26. גרסת הנתבעים נוצרה רק לאחר הגשת התביעה ואף מאוחר יותר, ועומדת בניגוד מוחלט לדיני החברות ולהפרדה בין סוגי אישיות משפטית.

27. אין מחלוקת כי האירוע ביום 1.1.09 התקיים; אין מחלוקת על עלות האירוע ודרך חישובו בסך של 35,330 ₪, אין מחלוקת כי הנתבע 1 חתם על ההזמנה וחוזה מס' 6467.

28. טענות הנתבעים אינן עוסקות בסכום התביעה ובחיוב החוזי נשוא האירוע אלא רק בזכותם של הנתבעים לקזז את חובה של "גל כיפוף" מהתובעת – טענה שהיא טענת הודאה והדחה "קלאסית", ולכן שומה היה על הליכי המשפט להתנהל באופן שבו מתקיים היפוך של נטל ההוכחה ונטל הבאת הראיה.

29. יש לדחות את את טענות הנתבעים ל"זכות קיזוז".

30. במסגרת ההתנגדות לביצוע שטר טענו הנתבעים כי חובה של התובעת ל"גל כיפוף" מקורה בעבודה שבוצעה ב"שלהי חודש אפריל 2006" והוזמנה ע"י מר מיכאלי. עוד נטען כי שווי העבודות לפי הזמנה מיום 20.4.06 הינו 47,933 ₪, וכי התובעת שילמה באמצעות מר מיכאלי 9,000 ₪.

אמנם בתצהירו של מר שטרית מיום 3.6.09 נטענו גם חובות עבר של "האולם" ל"גל כיפוף" בשל עבודות עבר, ואולם בהתנגדות לא נזכרו כלל אותם חובות עבר ולא פורטו סכומיהם. מכאן עולה כי טענת הקיזוז של הנתבעים מבוססת כולה על העבודות שבוצעו בחודש אפריל 2006 ותו לא.

31. במועד חקירת עדי הנתבעת בשלב ההתנגדות ביום 2.2.10 התחוור כי הזמנה מס' 3471 אינה כלל ההזמנה נשוא טענות הנתבעים בהיותה הזמנה מומצאת (ואולי מזויפת) אשר הוצאה בדיעבד ונרשם בה מועד מוקדם וכן סכום ההזמנה גדול יותר מסכום ההזמנה המקורי.

במהלך החקירה התחוור כי דווקא הזמנה 1472 בסכום כולל של 42,290 ₪ אשר הוצאה ביום 14.5.06 היא ההזמנה נשוא טענות הנתבעים.

במועד הגשת תצהירי העדות הראשית מטעם הנתבעים בחודש ינואר 2014 אין זכר ושמץ לקיומה של הזמנה 3471 ורק הזמנה 1472 צורפה לראיות הנתבעים, והנתבע 1 גם הודה בכך מפורשות בחקירתו הנגדית.

32. על חשבון הזמנה זו שולמו לנתבעים, אליבא טענותיהם בהתנגדות, 9,000 ₪.

בחקירותיהם מיום 9.3.14 ניסו הנתבע ומר שטרית לחזור בהם מטענות אלו ולטעון כי התשלומים בסך 9,000 ₪, אשר בוצעו ב-3 תשלומים בני 3,000 ₪ כ"א במזומן ע"י מר מיכאלי, היו שייכים ל"חובות אחרים" של מר מיכאלי או של חברות אשר קדמו לתובעת ואין לראותם ככאלו הקשורים לעבודות אשר בוצעו באולם בחודש אפריל 2006.

מדובר בטענה שהינה שינוי חזית אסור, אליו התנגדה התובעת מפורשות, שכן היא עומדת בניגוד מוחלט לתחשיב הקיזוז אותו ערכו הנתבעים בעצמם, כבר בשלב ההתנגדות, ויש לדחותה מכל וכל.

33. התובעת הוכיחה מפורשות כי אחד מ-2 התשלומים ע"ס 7,500 ₪ כ"א אשר נמסר ע"י מר מיכאלי בשיק מס' 1158 שז"פ 15.6.06 כובד והעתק ממנו אף צורף ע"י הנתבעים עצמם לסיכומים בשלב ההתנגדות, וכיסה אף הוא את חלק מחוב ההזמנה. תשלום זה, אשר בוצע בשיק של "ביג ר.א.ל.י", אף העיד כשלעצמו כי בכוונת מר מיכאלי היה לשלם בעבור ההזמנה והוא אף עשה כן (עד אשר "ביג ר.א.ל.י" הגיעה לחדלות פרעון שאז נאלץ מר מיכאלי לשלם סכומים מזומנים מכיסו, כטענתו בעדותו).

"הודאה" זו בביצוע התשלום של 7,500 ₪ לא נזכרה כלל במועד הגשת ההתנגדות ורק בשלב הסיכומים, הודו הנתבעים כי אכן בוצע תשלום זה.

34. מכל האמור לעיל עולה כי מר מיכאלי ביצע, בין בשמו ובין בשם חברות אחרות שהיו בשליטתו בשעתו, תשלום כולל של 16,500 ₪ ע"ח ההזמנה, כבר בשעתו.

35. בשלב ההתנגדות לא צורף מוצג ו' לתצהירי הנתבעים מחודש ינואר 2014 - קבלה מס' 105023 אשר הוצאה ל"רקיע סחלב אירועים בע"מ" ע"ס 35,000 ₪. גם במסגרת הליך גילוי ועיון במסמכים הסתירו הנתבעים במכוון את קיומו של המסמך הנ"ל, וזאת שלוש שנים לאחר הליכי ההתנגדות. הנתבעים לא היו רשאים לצרף או להסתמך על כל מסמך נוסף ובוודאי שלא "להפתיע" את הצד שכנגד, בהליך אזרחי.

36. במסגרת תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעים הופיע לפתע מוצג ו' באמצעותו ניסה הנתבע 1 להוכיח, כי "גל כיפוף" המחתה לו את חובה של התובעת (כביכול), וזאת בתמורה לתשלום הסך של 35,000 ₪, אותם שילם מכיסו הפרטי, לחברה בה הוא בעל מניות. הנתבע 1 בחקירתו לא הציג כל הסבר סביר לכך שמוצג ו' לתצהירו לא צורף כבר בתחילת ההליכים.

37. ניסיון נואל זה לעשות שימוש לרעה בהליכי משפט חוטא להליך המשפטי במישורים רבים:

המסמך שהינו מסמך מהותי ויסודי לא צורף כלל להתנגדות; המסמך לא הומצא מעולם לבית המשפט או לצד שכנגד במקורו; המסמך אינו דומה במראהו למסמכי הנהלת חשבונות אחרים של "גל כיפוף"; לא הובאה לעדות יוצרת המסמך, גב' אריאלה וקנין; לא הובא השיק או העתקו נשוא אותה "חשבונית"; לא הובאו כראיה החלטות "גל כיפוף" להמחות את החוב הנ"ל לנתבע 1.

38. אין כל דרך לאשש את הנתונים של פרטי החשבון המופיעים במסמך כשייכים לנתבע 1. כמו כן, אין כל דרך להוכיח כי בפועל לא בוצעה "עסקה סיבובית" במסגרתה העביר הנתבע 1 סך 35,000 ₪ וקיבלם לידיו חזרה לפני או אחרי ביצוע ה"תשלום", או כי בפועל התשלום לא בוצע בשעתו לצרכים אחרים לגמרי והחשבונית שהוצאה הינה פיקטיבית.

אף לו היה מדובר בחשבונית אמיתית – דבר בו כופרת התובעת מכל וכל – הרי אותה חשבונית הוצאה ל"רקיע סחלב אירועים בע"מ" וכלל לא לתובעת.

39. תקנה 114א' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מסמיכה את בית המשפט להטיל סנקציה חמורה על צד אשר לא מילא חובתו בקשר עם גילוי מסמכים. בנסיבות דנן שומה על בית המשפט להוציא את נספח ו' מתיק בית המשפט ולא להתייחס כלל לטענת הנתבע 1 כי "שילם" ל"גל כיפוף" את החוב הנטען. בנוסף, יש להטיל על הנתבעים הוצאות לדוגמה לאור התנהלותם.

40. יש לדחות מכל וכל את טענות הנתבעים לפיהן בחירת אולמי התובעת לעריכת אירוע נבעה מרצונם של הנתבעים "להתקזז" מולם בגין חובות עבר.

ראשית, הנתבעים מתגוררים בקרבת מקום יחסית (בחיפה) ואולמי התובעת מתאימים לעריכת אירוע מסוג בר מצווה.

שנית, אין מחלוקת כי האירוע התקיים לשביעות רצונם של הנתבעים, וכי הייתה היכרות קודמת בין מר מיכאלי לבין הנתבע 1 ומי מעדיו כך שסביר להניח שהנתבעים ידעו כי יקבלו אירוע טוב.

שלישית, אם הנתבעים לא היו סומכים לחלוטין על רמתה המקצועית של התובעת בניהול אירועים מסוג זה, לא היו מסכנים אירוע אשר היה בעל חשיבות רבה לבנם ומשפחתם.

41. גרסתו של מר מיכאלי בתצהירו לא נסתרה והוא חזר והבהיר בעדותו כי מעולם לא הייתה לו כל כוונה לערוך "עסקת קיזוז" על חשבון גבה של התובעת. לפיכך, מר מיכאלי גם מעולם לא מסר שיקים של ההתובעת לתשלום חובות אלו אף כי ראה עצמו אישית מחוייב להשיב את חובות העבר.

מר מיכאלי הסביר בצורה הגיונית וסדורה כי כמי שהוכר בעבר כבעלי האולם והיה "פנים מוכרות בתחום", המשיך לתפקד כמנהל אירועים אך היה מחוייב לאשר כל הוצאה כלכלית ב-2 חתימות, שלו ושל מר ברעם.

42. מחקירתם של מר שטרית והנתבע 1 עלה כי כל טענות הקיזוז של "גל כיפוף" לוטות בערפל ואינן כה ברורות כפי שנטען בתצהיריהם. כך למשל, מר שטרית הודה כי נושא קיזוז האירוע עלה רק לאחר האירוע, ולאחר מכן ניסה לחזור בו מעדותו.

43. בתצהירו של הנתבע 1 אין כל פירוט או הסבר הגיוני שהיה מצופה לראותו לגבי התנהלות הצדדים. לו היה ממש בטענות הנתבעים היה מצופה כי תתואר בתצהיר השתלשלות של פגישה במסגרתה פנו הנתבעים למר מיכאלי, ישבו עימו באולם וסיכמו עימו הדברים.

44. לצורך הוכחת קיומן של הבטחות כאלו מפי מר מיכאלי היה מצופה למצוא בין במסמכי ההזמנה ובין בעדויות הצדדים ראיות לקיומה של פגישה מסודרת ותכתובת ולו הבסיסית ביותר. מעיון במכתב ההתראה ששלחה התובעת באמצעות ב"כ כבר ביום 8.1.09, עולה כי התובעת ומנהליה לא היו מודעים כלל לטענת הקיזוז.

45. טופס ההזמנה החתום ע"י הנתבע 1 הינו מסמך בכתב בעוד שטענות הנתבעים בדבר קיזוז הינן טענות בע"פ ויש לדחותן ולו מטעם זה.

46. "גל כיפוף" נהגה באופן תמוה ולא סביר ביחס למצופה מחברה מסחרית שנותרה בחובות כמתואר על ידה. "גל כיפוף" מעולם לא הגישה מכתב דרישה למר מיכאלי, ל"סחלב", ל"ביג ר.א.ל.י" או לתובעת; " גל כיפוף" לא ניהלה הליכים משפטיים במהלך השנתיים שחלפו גם בטרם ידעה על מצבו האישי של מר מיכאלי; "גל כיפוף" מעולם לא הגישה תביעת חוב כנגד מר מיכאלי בעת שנכנס להליכי פש"ר ומעולם לא פעלה בבקשת פירוק כנגד מי מהחברות; "גל כיפוף" מעולם לא תבעה את התובעת, אף לא בתביעה שכנגד.

47. הנתבע 1 קיבל לכאורה מ"גל כיפוף" המחאת זכות בתמורה כספית, ואז לכאורה פנה לבעל החובה וקיבל בדרך של "זיכוי אירוע" את החוב הנטען ע"ח אותה המחאת זכות. טענה זו מתעלמת מדיני החברות, המיסים, המחאת הזכויות, החוזים והשליחות, חותרת תחת עיקרון הפרדת האישיות המשפטית ולא הוכחה כלל. כך, המחאת זכויות מ"גל כיפוף" לנתבע 1 הייתה מחייבת מסמך בכתב ותמורה סבירה.

48. הנתבעים לא הצליחו לסתור את הטענה ואת העדויות הנחרצות של מר מיכאלי ושל מר ברעם לפיהן התובעת החלה להפעיל את האולם רק מיום 1.6.06 וכי לא נטלה על עצמה כל התחייבות עבר. התנהלותה של "ביג ר.א.ל.י" הינה התנהלות עסקית סבירה ומקובלת ואין בה כל מירמה או ניסיון להכשיל נושים.

49. אף לו היה מר מיכאלי בעל מניות ומנהל רשום בתובעת עדיין חלה דוקטרינת הפרדת האישיות המשפטית וחובותיהן של "סחלב" או "ביג ר.א.ל.י" ל"גל כיפוף" אינם ומעולם לא היו יכולים להיות חובותיה של התובעת ללא התחייבות מפורשת לכך.

50. שמו המסחרי של האולם היה שנים רבות "אולמי הרקיע", שם אשר לא שונה בכדי שלא יפגע מוניטין האולם, ואולם בין שם מסחרי זה לבין התובעת אין דבר וחצי דבר למעט השימוש בשם. התובעת קיבלה על עצמה את ניהול האולם רק ביום 31.5.06, והינה מפעילת האולם בלבד ולא הבעלים.

51. הנתבע 1 הודה בחקירתו במסגרת ההתנגדות כי הנתבעת 2 הייתה מעורבת בכל פרטי ההזמנה ולפיכך חבותה, אף שלא חתמה בפועל, אינה נופלת מזו של הנתבע.

52. הנתבעים לא תמכו גרסתם בראיות, כמו מסמכים ואישורים מרשם החברות, מדיווחי "גל כיפוף" ומהנהלת החשבונות שלה, מסמכים אשר מצויים בשליטתם, ואשר היה ביכולתם במאמץ קל בלבד להציג כבר בשלב ההתנגדות.

53. דיני החוזים אמנם מתירים קיזוז סכומים קצובים מעסקאות שונות, ואולם אין הם מתירים קיזוז בין עסקאות שונות בין צדדים שאינם אותם צדדים להסכם.

54. אשר על כן, בית המשפט מתכבד לדחות את טענות הנתבעים ולקבל את התביעה במלואה כנגד שני הנתבעים, יחד ולחוד. כן מתבקש בית המשפט לחייב הנתבעים, יחד ולחוד, בהוצאות התובעת לרבות שכ"ט עו"ד.

סיכומי הנתבעים

55. טענתם העיקרית של הנתבעים היא טענת "פרעתי". לטענת הנתבעים, ככל שקיים חוב הרי הוא לנתבע ולעסקו, מ"אולמי הרקיע", שהתובעת ממפעילותיו. התובעת עצמה נהנתה והפיקה רווחים מהעבודה אשר בוצעה על ידי הנתבע ועסקו, אך לא שילמה עליה, במשך זמן רב, עד לקיזוז בדרך של קיום אירוע משפחתי, בהתאם להצעתו של מר מיכאלי.

56. טענת התובעת, לפיה הטענה שהכספים הועברו מהנתבע 1 ל"גל כיפוף" לא נטענה בהתנגדות, אין לה על מה שתסמוך שכן הדברים נאמרו מפורשות בהתנגדות לביצוע התביעה (סעיף 19 סיפא להתנגדות מיום 3.6.09).

57. הוכח למעלה מכל ספק כי הנתבעת 2 כלל לא הייתה צד להשתלשלות העניינים נשוא התביעה, וממילא גם לא חתמה על מי מהמסמכים אשר צורפו לתביעה. התובעת אף התעקשה על הגשת תצהיר מטעם הנתבעת 2 ולאחר שזו אכן הגישה תצהיר והתייצבה לחקירתה וויתרה התובעת על עצם הצורך בחקירתה וטענותיה לא הופרכו.

58. התובעת כמפעילת "אולמי הרקיע" בחרה להתעלם מחובות האולם וכל טענותיה נועדו אך לטייח ולהסתיר מעיני ביהמ"ש את השתשלות הדברים האמיתית, באופן שמגלה את כוונתה האמיתית להמשיך ולגלגל את חובותיה או את חובות "אולמי הרקיע", על מנת להפיק רווחים שלא כדין ולהתעשר על גבם של אחרים.

59. הוכח כי "אולמי הרקיע" והתובעת חייבים מזה זמן רב כספים לנתבע ולעסקו, בגין עבודות מתכת אשר בוצעו ע"י הנתבע אישית, ואשר הוזמנו מטעם התובעת באמצעות מר מיכאלי.

60. העובדה כי כל החברות אשר שימשו כמפעילות אולמי הרקיע היו בשליטתו הבלעדית של מר מיכאלי או ביחד עם קרוביו מדרגה ראשונה היא שאיפשרה למר מיכאלי לברור את זהות המזמינה כך שבעל החוב יוותר בפני שוקת שבורה. משום כך קמה לנתבע 1 ולעסקו הזכות לברור את זהות החייבת אשר נהנתה בפועל מהעבודות והפיקה את הרווח מהן.

61. בפועל מתוך היקף החוב נשוא העבודות אשר ביצעו הנתבע ועסקו לאולמי התובעת, שולמו תשלומים חלקיים בלבד מהסיבה שעיקר ההמחאות אשר ניתנו בגין העבודות השונות חוללו באין פירעון ואילו לאחר מכן שולמו תשלומים שונים בשלהי שנת 2006, טיפין, טיפין, במזומן על חשבון החובות הכבדים בסכום כולל של 9,000 ₪ בלבד.

62. הנתבעים בסיכומיהם סוקרים בהרחבה את החברות אשר הפעילו את "אולמי הרקיע" ואשר פשטו ולבשו צורה לאורך השנים. חברות אלו, אשר היו בבעלות מר מיכאלי וקרובי משפחתו, נכנסו זו אחר זו להליכי חדלות פרעון. כל מטרת הקמתה של התובעת, הייתה ליצוק לתוכה את הפעילות הרווחית בלבד, כדי להתחמק מחובות לנושים ולספקים, בעוד ההוצאות יוחסו לחברות האחרות שמצבן היה בכי רע.

63. מדובר למעשה בחברות תאומות כאשר קיימת זהות מוחלטת ביניהן בפרמטרים רבים ובהם: אופי הפעילות, שם המותג, ניהולה המעשי של החברה ע"י מר מיכאלי, זהות הלקוחות, מלאי וציוד טכני, עובדי החברה, וכן מיקומה הפיזי של החברה.

64. בית המשפט נוקט גישה ליברלית שעה שהוא דן בתביעת הרמת מסך כנגד חברה משפחתית (רע"א 2262/13 זוז תשתיות ופיתוח בע"מ נ' פיתוח וגינון הצפון 2001 בע"מ (22.4.13).

65. על התאגיד העסקי חלות חובות תום לב והגינות הן במסגרת היחסים שבין בעלי המניות בחברה בינם לבין עצמם ובינם לבין החברה, והן במסגרת היחסים עם נושיו החיצוניים (ד"נ 7/81 פנידר חברה להשקעות פיתוח ובנין בע"מ נ' קסטרו, פד"י לז(4) 673 (1983)).

המגמה בשנים האחרונות היא שהתאגיד העסקי אינו מודרך רק על פי שיקולים עסקיים של יעילות ותועלת אלא חלים עליו גם חובת ההגינות ותום לב ביחסיו עם גורמים שונים בסביבתו העסקית.

עקרון תום הלב הינו עקרון על המהווה מטריה כוללת לכל תחומי המשפט האזרחי בישראל ודיני התאגידים בתוכם (רע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון, פד"י נה(1) 199 (1999), ע"א 817/79 קוסוי נ' בנק י.ל. פויכטונגר בע"מ, פד"י לח(3) 253, 285 (1984) ).

66. הזמנה מס' 1472 אשר אין לגביה מחלוקת כי היא ההזמנה המקורית, הינה מיום 14.5.06. מועד התאגדותה של התובעת היה בפברואר 2006, ועל כן ביצוע העבודה היה כולו במשמרת שלה והיא היחידה אשר נהנתה מהעבודות.

67. יש לדחות את ניסיונה של התובעת למזער את חלקו של מר מיכאלי ולהציגו כשכיר המשמש כיועץ שיווק בלבד. מר מיכאלי מעולם לא היה גורם שולי וחסר משקל אצל התובעת או בניהול "אולמי הרקיע", הוא נותר "הרוח החיה" מאחורי האולם, כמקבל החלטות וכמורשה חתימה.

68. התובעת הסתירה מבית המשפט עובדות רבות, ובין היתר: התובעת לא גילתה את סמכויותיו ותפקידיו האמיתיים של מר מיכאלי בה; התובעת נמנעה מלציין כי מר מיכאלי מורשה חתימה בשיקים של החברה ומוסמך מטעמה לחתום על מסמכים משפטיים מהותיים. כך, מר מיכאלי חתם על יפוי הכוח, שהינו מכשיר משפטי חשוב ביותר לביצוע עסקאות ופעולות משפטיות, וככזה הינו מסמך מהותי מן המעלה הראשונה.

69. מר ברעם טען בתצהירו טען לקיומם של הסכמים להעברת השליטה בחברה אך נמנע מלצרפם לתצהירו, וחזקה היא כי מסמכים אלו היו פועלים לרעת התובעת. בנוסף, התובעת נמנעה באופן תמוה מלהעיד את מנהלה מר גיורא ארד.

70. העובדות החיצוניות האופפות את קיומו של האירוע מצביעות כי וודאי שלא היה מדובר בהזמנת אירוע רגילה ושגרתית, ובין היתר:

- מועד ההזמנה של האירוע נושא תאריך מיום 24.12.08 ואילו מועד האירוע נקבע ליום 1.1.09 – היעלה על הדעת כי הנתבע יזמין אולם בר מצווה לבנו עם מאות אורחים מכל רחבי הארץ כשבוע לפני האירוע? בפועל תאריך האירוע נקבע ושוריין זמן רב מראש, כאשר ההזמנות נתקבלו מהאולם חודש לפני האירוע.

- במסגרת ההזמנה לא נדרשה מהנתבע 1 כל מקדמה בעד האירוע, וזאת כאשר עורך ההזמנה מר מיכאלי מודע לחוב של האולם לנתבע 1 ולעסקו.

- הנתבעת 2 מעולם לא הייתה צד למסמכי ההזמנה וממילא גם לא חתמה עליהם, ולא בכדי התובעת ויתרה על חקירת הנתבעת 2.

הגרסאות המתואמות של עדי התובעת ונסיבות עריכת ההזמנה מחלישים את גרסתו של מר מיכאלי כי מעולם לא התחייב לערוך קיזוז כנגד חובות האולם לנתבע ולחברת "גל כיפוף".

71. לאור כל האמור מתבקש בית המשפט לדחות את התביעה ולחייב את התובעת בהוצאות משפט ושכ"ט כחוק.

דיון והכרעה

72. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בעדויות ובסיכומים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה בחלקה, ולדחות אותה ברובה. הנימוק העיקרי הוא כי הוכח שלנתבעים עומדת טענת הקיזוז והוכח כי התובעת למעשה נותרה חייבת כספים לנתבעים בגין העבודות, אלא שלאחר הקיזוז קיימת יתרת זכות לטובת התובעת בגין האירוע נשוא התביעה.

73. אני מקבלת את טענת התובעת כי לנוכח העובדה כי טענות הנתבעים אינן עוסקות בסכום התביעה ובחיוב החוזי נשוא האירוע, אלא רק בזכותם של הנתבעים לערוך קיזוז, הרי שמדובר בטענת הודאה והדחה, כאשר נטל ההוכחה מוטל על הנתבעים. כך גם ביחס לטענת "פרעתי" שהעלו הנתבעים. יחד עם זאת, מצאתי כי הנתבעים עמדו בנטל זה והוכיחו כאמור כי עומדת להם טענת הקיזוז. התובעת לעומת זאת לא הצליחה להרים את הנטל שהועבר אליה ולהוכיח כי אינה חייבת כספים ל"גל כיפוף" – הנתבע 1.

74. אני מקבלת את גרסת הנתבעים כי האירוע נערך על פי הצעתו וביוזמתו של מר מיכאלי, כדרך לקיזוז החוב מצד "אולמי הרקיע" כלפי הנתבע וחברת "גל כיפוף". כפי שטענו הנתבעים, גרסה זו מתיישבת עם הנסיבות אשר אפפו את קיומו של האירוע.

ראשית, אין זה סביר כי מר מיכאלי היה מאפשר לנתבע לקיים האירוע מבלי שדרש מקדמה על החשבון, שהרי ידע כי ל"אולמי הרקיע" קיים חוב כלפי הנתבע וכלפי חברת "גל כיפוף" בגין עבודות שהוזמנו על ידו עבור האולם.

הסברו של מר ברעם כי ישנם מקרים בהם לא נדרשת מקדמה בשל היכרות אישית עם מזמין האירוע, אינה מתיישבת עם עדותו של מר מיכאלי לפיה כלל לא הכיר את הנתבע.

שנית, מועד הזמנת האירוע נושא תאריך 24.12.08 בעוד מועד האירוע נקבע ליום 1.1.09. אין זה סביר כי האירוע הוזמן רק כשבוע מראש וכי ההזמנות יצאו רק כשבוע לפני האירוע, שכן מדובר באירוע רב משתתפים מכל רחבי הארץ.

שלישית, גרסת הנתבעים לפיה מר מיכאלי הציע לקזז את החוב על דרך עריכת אירוע מתיישבת עם העובדה שהנתבעים בחרו לערוך את האירוע דווקא ב"אולמי הרקיע" ולא בכל אולם אחר.

75. איני מקבלת את טענת התובעת כי מר מיכאלי לא היה מוסמך לקבל ההחלטה על קיזוז החוב על דרך עריכת האירוע, וכי ככל שהתחייב לכך הרי שהתחייבותו אינה מחייבת את התובעת. התרשמתי כי התובעת ניסתה להקטין את חלקו ותפקידו של מר מיכאלי ב"אולמי הרקיע" ולהציגו כשכיר אשר תפקידו מתמצה בשיווק. בפועל ניכר כי היה "הרוח החיה" מאחורי פעילות האולם במשך כל שנות פעילותו ואין זה משנה איזו איצטלה לבש כל פעם, בין בעלים, בין מנהל, בין יועץ או שכיר.

מר מיכאלי טיפל בהזמנות לאירועים, הזמין עבודות שיפוץ לאולם, וכן היה מוסמך לחתום על שיקים ועל מסמכים מהותיים, כגון יפוי הכוח לב"כ התובעת. מר מיכאלי והפעלת האולם כאולם אירועים - היינו הך, בוודאי כלפי הנתבעים כאן.

בהקשר זה יצוין כי עדויותיהם של מר מיכאלי ומר ברעם בקשר לסמכות החתימה של מר מיכאלי, לפיה היה זקוק לחתימה של גורם נוסף, הייתה בלתי עקבית ובלתי אחידה, וניכר כי ניסו למזער את סמכותו, ולהרחיקו מהתפקיד האמיתי אותו מילא במשך השנים בכלל וביחסים עם "גל כיפוף" והנתבעים בפרט.

76. אני מקבלת את טענת הנתבעים לפיה התובעת, אשר באה בנעלי "סחלב", היא האישיות המשפטית אשר חבה בחוב עבור עבודות המתכת אשר ביצע הנתבע וחברת "גל כיפוף" באולם. הזמנה מס' 1472 הוצאה ביום 14.5.06. הנתבע צירף לתצהירו (נספח ז') דו"ח מידע עסקי אודות התובעת של חברת "דן אנד ברדסריט", לפיו התובעת נוסדה בחודש פברואר 2006, משמע טרם הזמנת העבודות באולם.

התובעת מאידך לא הוכיחה כי במועד הזמנת העבודות היא לא הייתה מפעילת האולם וכי קיבלה על עצמה את ניהול האולם רק מיום 1.6.06, ומכל מקום, ברי כי התובעת היא זו אשר נהנתה מהרווחים כתוצאה מביצוע העבודות.

77. יצוין כי במסגרת ההתנגדות טענו הנתבעים כי ההזמנה נשוא העבודות הינה הזמנה מס' 3471 מיום 20.4.06 ע"ס 47,933 ₪, ואילו במהלך החקירה התחוור כי הזמנה מס' 1472 מיום 14.5.06 ע"ס 42,290 ₪, היא ההזמנה נשוא טענות הנתבעים.

אני מקבלת את טענת הנתבע כי הדבר נבע מבלבול וחוסר תשומת לב ולא בכוונת זדון, וזאת בשלב מוקדם של ההליך – שלב ההתנגדות, ומכל מקום, אין עוד מחלוקת כי ההזמנה הרלוונטית היא הזמנה מס' 1472 ע"ס 42,290 ₪.

78. מתיאור השתלשלות הקמתן של החברות השונות, אשר באו אחת בנעלי השנייה ונכנסו זו אחר זו לחדלות פרעון, ואשר מר מיכאלי, בין בעצמו ובין באמצעות קרובי משפחתו (אביו, אשתו וגיסו) היה קשור אליהן בדרך זו או אחרת, מצטיירת התנהלות מטרידה, לפיה מטרת הקמתה של חברה חדשה היא להתנער מחובות עבר של החברה הקודמת אשר נכנסה לחדלות פירעון. ניכר כי זו הייתה גם מטרת הקמתה של התובעת – לייחס לעצמה את הרווחים בלבד בעוד ההוצאות יוחסו לחברות האחרות אשר נכנסו לחדלות פירעון, ובדרך זו להתחמק מחובות לנושים ולספקים.

בנסיבות אלו, ממילא ראוי לייחס את חובה של "סחלב" לתובעת, אשר נכנסה בנעליה, ואשר הייתה הנהנית הבלעדית מהרווחים של האולם בזכות העבודות אשר ביצע הנתבע.

79. בהקשר זה, התובעת אף נמנעה מלהמציא הסכמים ומסמכים המעידים על נסיבות הקמתן של החברות השונות וכן נמנעה מלהעיד את מר גיורא ארד, והימנעות זו פועלת לחובתה.

80. אמנם אין בידי הנתבעים כל מסמך בכתב המעיד על התחייבות התובעת לקיזוז החוב על דרך עריכת האירוע, אך גרסתו של מר שטרית בדבר הפגישות שנערכו עם מר מיכאלי במסגרתן הציע לו לקזז את החוב על דרך עריכת אירוע, הייתה מהימנה ולא נסתרה. בנוסף, גרסת הנתבע כי התעקש על עריכת ההזמנה ככל שהתקרב מועד האירוע, על מנת שהדברים יהיו מגובים בכתב, לא נסתרה. התכחשותו של מר מיכאלי כיום לסיכום שנערך בעל פה בינו לבין הנתבע על אופן קיזוז החוב עולה כדי חוסר תום לב וחוסר הגינות עסקית.

81. התובעת בסיכומיה הכבירה מילים על כך שהנתבעים לא צירפו בשלב ההתנגדות ובשלב גילוי המסמכים את נספח ו' לתצהיר הנתבע – העתק קבלה ע"ס 35,000 ₪ אשר הועברו מהנתבע ל"גל כיפוף". אכן, נספח ו' צורף רק בשלב תצהירי עדות ראשית, ואולם מסמך זה אינו מעלה ואינו מוריד לעניין טענות מי מהצדדים, ואיני סבורה כי נגרם לתובעת נזק כתוצאה מאי המצאתו בשלב מוקדם יותר.

יצוין כי בין אם הנתבע העביר את הכספים בגין האירוע לחברת "גל כיפוף" בין אם לאו, יהא זה מלאכותי להפריד בין "גל כיפוף" לבין הנתבע לעניין קיום החוב של התובעת בגין העבודות, באשר הנתבע הינו בעלי החברה ומי שביצע את העבודות באופן אישי.

מעבר לכך יצוין כי אמנם נספח ו' הנ"ל לא צורף להתנגדות ואולם בסעיף 19 להתנגדות צוין כי "....התובעת היא שנמנעה מתשלום זמן רב ומאידך היא שהציעה לשלן את חובה בדרך זו, ולפיכך קוזז חלקו הארי של החוב מצד "אולמי הרקיע" לנתבע ולעסקו, ע"י קיום האירוע בר המצווה לבנו כאמור, והכספים בגינו הועברו לכיסוי חלקו הארי של החוב."

82. במסגרת ההתנגדות הודו הנתבעים כי על חשבון החוב בגין עבודות המתכת שילם מר מיכאלי 9,000 ₪ במזומן, באמצעות שלושה תשלומים ע"ס 3,000 ₪ כל אחד. ואולם במסגרת חקירותיהם של הנתבע 1 ומר שטרית בפניי, ניסו לטעון כי מדובר בתשלום בגין חובות אחרים אשר אינם קשורים לעבודות נשוא הזמנה מס' 1472. אין בידי לקבל טענה זו, מדובר בשינוי חזית אסור ובטענה אשר נטענה בעלמא.

בנוסף, הודה הנתבע 1 בתצהירו כי שיק מס' 11158 ז.פ. 15.6.06 ע"ס 7,500 ₪ כובד וערך תחשיב במסגרתו הפחית סכום זה מהחוב נשוא הזמנה מס' 1472.

לפיכך, התובעת שילמה סך של 16,500 ₪ עבור העבודות נשוא הזמנה מס' 1472, ועל כן יש להפחית סכום זה מסכום ההזמנה עבור העבודות.

83. סכום הזמנת העבודות מיום ההזמנה (14.5.06) ועד היום בתוספת הפרשי הצמדה עומד ע"ס 50,700 ₪. כאשר מפחיתים את הסכום ששילמה התובעת נכון להיום (נעשה חישוב ממוצע של מועדי התשלום של השיק והמזומן) בסך 19,611 ₪, התובעת נותרה חייבת סך של 31,089 ₪ (גם כאן החישוב כולל הפרשי הצמדה).

עלות האירוע בתוספת הפרשי הצמדה עומדת היום ע"ס 39,822 ₪.

הנתבע היה רשאי לקזז סך של 31,089 ₪ בלבד, ועל כן נותר חייב לתובעת סך של 8,733 ₪.

84. לגבי הנתבעת 2, ניכר כי כלל לא הייתה צד להשתלשלות העניינים נשוא התביעה, וממילא לא חתמה על ההזמנה או על כל מסמך אחר. התובעת עצמה אף וויתרה על חקירתה הנגדית ומשכך טענותיה של הנתבעת 2 בתצהירה לא נסתרו, ואיני רואה מקום לחייבה ביחד ולחוד עם הנתבע 1.

85. לאור כל האמור, הנתבע 1 ישלם לתובעת סך של 8,733 ₪ בתוך 30 יום מהיום.

הוצאות ושכ"ט עו"ד

86. על אף שהתביעה התקבלה בחלקה, היה נכון לחייב את התובעת לאור התנהלותה בהשתמטות מתשלום החוב בגין העבודות במשך כ- 3 שנים, בהוצאות הנתבעים ובשכ"ט עו"ד. עם זאת, לאור החלטתי מיום 2.12.12, הרי כל צד ישא בהוצאותיו ובשכ"ט עורך דינו.

ניתן היום, כ"ז תשרי תשע"ה, 21 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.