1. העניין שבפני, בקשת הנתבעים למתן רשות להתגונן בפני תובענה שטרית אשר הוגשה כנגדם בדרך של הגשת בקשה לביצוע שטר בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה, תיק 02-23170-08-1.
2. אציין כי עניין זה נדון בפני כב' הרשמת שלומית פומרנץ, אשר בשל פרישתה לגמלאות נבצר ממנה ליתן ההחלטה בהתנגדות, ומטעמים של זהירות ראויה, ניתנה החלטה משלימה בהקשר זה, ונערך דיון משלים לצורך קבלת התמונה המלאה בטרם מתן החלטה, בנוכחות ב"כ הצדדים.
3. השטרות אשר הוגשו לביצוע, סדרה של 13 המחאות ע"ס 2,500 ₪ כל אחת, מועדי פירעונן מחודש ספטמבר 2004 וכלה בחודש ספטמבר 2005. ההמחאות עשויות בידי הנתבע 1 (למרות שנושאות הן את שמות שני הנתבעים), לפקודתה של התובעת, כנפרעת על פי השטרות.
4. הנתבעים הגישו בקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות, והתנגדות לביצועם של השטרות.
5. בכל הנוגע לבקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות (בשים לב למסירת אזהרת ההוצאה לפועל בחודשים יוני ויולי 2008), הרי שההתנגדות הוגשה בחלוף של כשנה מקבלת האזהרה, ומדובר בהתנגדות המוגשת באיחור ניכר.
6. הנתבעים טענו בהקשר זה, כי התנגדותם הוגשה באיחור, בשל קשייהם הכלכליים, ורק לאחר חלוף תקופה ניכרת הצליחו למצוא ייצוג משפטי. הנתבעים מסבירים בהקשר זה, כי קיבלו ייעוץ שגוי והנחיות לא נכונות, ולא היה ידוע להם על האפשרות להגיש התנגדות, ולבקשתם להארכת המועד אף צירפו אישורים על פנייה ללשכה לסיוע משפטי.
7. טוענת התובעת בהקשר זה, כי על מנת להאריך את המועד להגשת ההתנגדות, על אחת כמה וכמה כאשר האיחור הינו כה ניכר, מן הראוי שיתקיים "טעם מיוחד" כאמור בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, ולגישתה של התובעת, טעם כאמור לא הועלה.
8. בית המשפט העליון דן בסוגיית הטעם המיוחד בהקשר של הארכת המועד אך לאחרונה, בפסק דינו ברע"א 2184/12 מיכלוביץ נ' א. אספקה וטרינרית בע"מ (ניתן ביום 29.8.2012), ונפסק כי שאלת סיכויי ההתנגדות ראויה ואמור לשמש אחד השיקולים בבחינת קיומו של טעם מיוחד; קרי, סיכויי ההתנגדות כשלעצמם, עלולים במקרים מסוימים להקים את אותו טעם מיוחד.
9. אפנה לסיפא לפסק הדין:

"במסגרת הבקשה להארכת מועד היה מקום לתת את הדעת - בין היתר – אודות סיכויי הערעור על החלטת רשם בית משפט השלום (ראו: גורן, בעמ' 770; עניין דון-יחיא; והשוו: זוסמן, בעמ' 890-891). מבלי לקבוע מסמרות בדבר, נראה על פניו כי סיכויי הערעור תומכים במסקנה שעל רקע הנימוקים האחרים – היה מקום להאריך את המועד להגשת הערעור. למניעת כל ספק, יובהר כי בחינת הסיכויים מתייחסת לבקשה להארכת מועד, ואין בה כדי להביע עמדה מעבר לכך לגופו של עניין.... שאלה היא האם כרטסת זו מבססת הגנה, ולו בדוחק, מפני הדרישה לביצוע השטרות. אף לשיקול זה צריך היה להינתן משקל מסוים בבקשה להארכת מועד, שהוגשה לבית המשפט המחוזי בענייננו... יוזכר כי התנגדות לביצוע שטר כמוה כבקשת רשות להתגונן בסדר דין מקוצר (סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967; זוסמן, בעמ' 764). על פי הנפסק, במסגרת בקשת רשות להתגונן אין הנתבע-המבקש חייב לשכנע את השופט שטענותיו נכונות; די לו להראות כי בפיו הגנה אפשרית מפני התובענה, "ולו רק בדוחק" (זוסמן, 678-677; ע"א 1471/06 עגיב יעוץ וניהול בע"מ נ' רבינוביץ, פסקה 5 [פורסם בנבו] (6.3.2008))... זוהי דרכו של ה"טעם המיוחד". מונח זה אמנם לא הוגדר על ידי מחוקק המשנה, אולם ישנה פסיקה ענפה אשר מעצבת את אופיו ותוחמת את גבולותיו. כזכור, תקנה 528 לתקנות סד"א מתייחסת לשני מצבים: האחד - מקום בו המחוקק קבע מועד, שאז נדרש טעם מיוחד להאריכו; והשני - מקום בו נקבע המועד על ידי בית המשפט, שאז עליו להפעיל שיקול דעת על מנת להאריכו. "טעם מיוחד" שונה, אפוא, משיקול דעת שיפוטי. מקום בו המחוקק לא קבע מועד מוגדר וללא סייג, על בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו מבלי להידרש לקיומו של טעם מיוחד. אולם אין משמעות הדבר כי במקרה בו נדרש טעם מיוחד, כפי שבענייננו, אין על בית המשפט להפעיל שיקול דעת במסגרת אמות המידה של המונח ועל פי נסיבות המקרה. "

1. יוצא, אם כן, כי אמנם מדובר באיחור ניכר, ואמנם, ספק רב אם בית המשפט יכול להתייחס בסלחנות רבה לאיחור ניכר של מספר לא מבוטל של חודשים (כמעט שנה), ואולם לא ניתן לקבוע כי לא מתקיים אותו טעם מיוחד (ולגישתי, קושי כלכלי לבדו, אינו מקים טעם מיוחד, אלא נזקק הוא לסיוע נוסף, בדמותם של סיכויי הבקשה), מבלי לבחון את שאלת קיומה של ראשית הגנה לכאורה.
2. לגופו של עניין טענו הנתבעים (בעיקר מפיו של הנתבע מס' 1), כי השטרות אשר הוגשו לביצוע, נמסרו לזוכה לביטחון בלבד, להבטחת גביית כספי הלקוחות בקו חלוקת לחם אשר הופעל על ידי הנתבע 1, ואולם לאחר שנגבו כל חובות הלקוחות, אין לתובעת כל זכות בשטרות, שכן לא נותרה לנתבע 1 כל חוב או חבות בגין תקופת הפעלת קו חלוקת הלחם.
3. הנתבע 1 טען כי עם סיום הפעלת קו החלוקה, לא נותרה כל יתרת חוב, ולא רק זאת, אלא שלגישתו התובעת נותרה חבה לו כספים. בהקשר זה נקט הנתבע 1 בהליכים משפטיים כנגד התובעת, בתחילה במסגרת ת.א. 10871/05 בבית משפט השלום בחיפה (תובענה אשר נמחקה בהיעדר תשלום אגרה, מחמת חוסר יכולת כלכלית), וכעת תלוייה ועומדת תובענה באותה העילה ממש, ת.א. 5011-11-09, הנדונה בפני כב' הש' אייל דורון.
4. הנתבע 1 פירט בהרחבה את דרך עבודתו ודרך ההתחשבנות שלו מול התובעת, והסביר אף כיצד נוצר המנגנון של מסירת המחאות להבטחת פירעון חובות הלקוחות. הנתבע 1 התייחס בהתנגדותו של לטענת התובעת, כי אותן המחאות נמסרו כנגד חיובי דלק ושכירות חודשיים (שכן סכומי ההמחאות תאמו את ההתחייבות החודשית בהקשר זה, בדין דלק ושכירות רכב), ואולם ציין כי מכלול הראיות והתפתחות מערכת היחסים (כגון מקדמה שקיבל בחודש מאי 2004, אשר לגישתו מלמדת על היעדר חבות המצדיקה מסירת המחאות מכח התחייבות ארוכת טווח) תומכים באמירתו כי מדובר בהמחאות אשר נמסרו לביטחון להבטחת אותה פעולת גביה ולא מעבר לכך.
5. לאחר עיון בפרוטוקול הדיון ובסיכומי טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי הנתבע העלה הגנה לכאורה, ברמה וברף הנדרשים על פי פסיקת בתי המשפט בהקשר של מתן רשות להתגונן (שכמוה כקבלת ההתנגדות). הנתבע העלה גרסה, אשר ככל שתוכח, יש בה כדי לשמש הגנה בפני החבות השטרית, וגם אם מדובר בהגנה דחוקה, די בכך. אוסיף עוד כי במקרים בהם ההגנה דחוקה הינה, הנטייה הינה לאזן את דלות ההגנה אל מול הפקדה כספית של סכום החוב, על מנת שלא ינוהל הליך משפטי אשר בסופו יהא על התובע לנסות מזלו בהליכי גבייה – ואולם במקרה דנן, מופקד סך 72,000 ₪ בקופת בית המשפט, כך שאין חשש בהקשר זה.
6. כחיזוק לגרסת ההגנה, ולכך כי מלוא סכום התובענה מופקד בקופת בית המשפט, אוסיף; (א) טענת התביעה המזימה את גרסת ההגנה, טעונה בירור והוכחה לגופו של ענין, וטעונה הצגת ראיות. בשלב קיום הדיון בהתנגדות לא התירה כב' הרשמת פומרנץ הגשתם של מסמכים הסותרים את טענת הנתבע 1 בדבר מטרת מסירת ההמחאות (לביטחון גבייה ולא לתשלום בגין חוב שכירות ודלק), ולמעשה הטענה המזימה לא הובאה במלואה, וטעונה היא בירור עובדתי לגופו, לצורך קביעת ממצאים. (ב) הליכי הוצאה לפועל לא ננקטו מיד עם סיום מערכת היחסים, אלא השטרות הוגשו לביצוע רק לאחר שהוגשה התובענה הראשונה בידי הנתבע 1, אותה תובענה אשר נמחקה בשל אי תשלום אגרה (ת.א. 18071/05), ולא ניתן שלא לומר שנראה כי השטרות הוגשו לביצוע כתגובה ולא כהליך עצמאי לאחר סיום מערכת היחסים, וגם זאת בחלוף שנים (ג) קיומו של הליך נוסף בין אותם צדדים (ת.א. 5011-11-09), יביא ממילא לשמיעת עדות הנתבע 1 לגופו של עניין, ולהגשת מסמכים ושמיעת עדות מטעם התובעת, כך שקבלת ההתנגדות באופן בו יישמעו ראיות אשר ממילא דינן להישמע, אינה מטילה על הצדדים נטל של הליך משפטי אשר ניתן היה להימנע ממנו.
7. איני מתעלם מטענות התובעת בהקשר זה, ובין היתר הטענות הנוגעות למידת הפירוט (ובעיקר אי פירוט שמות הלקוחות אשר להבטחת גביית החובות מהם נמסרו ההמחאות נשוא ההליך) הפחותה של טענות ההגנה, טענת התובעת כי הנתבע הלכה למעשה הודה בחוב במסגרת בקשות אשר הוגשו ללשכת ההוצאה לפועל והמשמעות המשתמעת שניתן להעניק למגעים אשר נוהלו מול ב"כ התובעת, או המשמעות שיש להעניק להמחאת הזכות אשר הוצגה במסגרת ההליכים, המחאת זכות אשר לכאורה מזימה את טענות ההגנה – ואולם לאחר שקילת מלוא הטענות, אלו כנגד אלו, סבורני כי טענות ההגנה אינן מתאיינות, ולא ניתן לכנות את הההגנה כ"הגנת בדים".
8. אוסיף, כי בשלב דיוני זה אין בית המשפט שוקל שיקולי אמינות ומהימנות ואינו קובע ממצאים עובדתיים, ולפיכך לא נדרשת לאמור בסעיפים 30-38 לסיכומי טענות התובעת, ואציין כי אדרבא, כאשר חלק מן ההכרעה אמורה להתבצע על בסיס שיקולי אמינות ומהימנות, ותוך הכרעה בסתירות עובדתיות תוך קביעת ממצאים עובדתיים, הרי שהדבר תומך ומחזק את המסקנה כי במקרה זה מוצדק שייערך הבירור הראוי והנכון לגופו של עניין.
9. לאור כל האמור, סבורני כי קיומה של הגנה לכאורה המצדיקה בירור עובדתי לגופו של עניין, כאשר מלוא סכום התובענה מופקד בקופת בית המשפט, מקיימים גם את ההשלמה ל"טעם המיוחד" הנדרש לצורך הארכת המועד לקבלת ההתנגדות.
10. אני מקבל את ההתנגדות לביצוע שטרות, ומורה על העברת התובענה לפסים של סדר דין מהיר.
11. ההתנגדות תשמש ככתב הגנה.
12. המזכירות תנתב התובענה לצורך קביעת מועד לדיון.

ניתנה היום, כ"ד תמוז תשע"ג, 02 יולי 2013, בהעדר הצדדים.