נגד

1. מועצה מקומית דיר חנא

2. אחמד מוחד חטיב

3. סלים אחמד חטיב

1. בפניי תביעה כספית בגין נזקים שנגרמו לתובעים, עפ"י הנטען, עקב גלישת פסולת וחומרי מילוי ממקרקעין שבבעלות ו/או בהחזקת הנתבעים (או מי מהם), אל שטח מקרקעין שבבעלות התובעים, הסמוכים להם.
2. לאור המחלוקת בתיק זה הוריתי על פיצול הדיון כך שתחילה תידון ותוכרע שאלת האחריות להשלכת הפסולת ו/או לגלישת חומרי המילוי הנטענת לחלקות התובעים (ככל שתוכח וככל שקיימת אחריות כזו, כלפי התובעים מצד מי מהנתבעים או צדדי ג'), וזאת במנותק משאלת הנזק.
3. ראיות הצדדים בשאלת האחריות:

מטעם התובעים העיד עד יחיד התובע 1, מר פאלח עלי בעצמו (להלן: "פאלח"). מטעם ההגנה העידו ארבעה עדים: מר נמרוד כפרי, מנהל ענף פיקוח במנהל- מחוז צפון (להלן: "נמרוד"), מר ג'מאל עבאס, מנהל האחזקה והמים במועצה (להלן: "ג'מאל"), צד ג' 3 סלים, בנו של הנתבע 1 בעצמו, ונתבע 1 מר אחמד ח'טיב בעצמו. הוגשו סיכומים בכתב בשאלת החבות, והתיק הובא בפני לצורך הכרעה בשאלה זו בלבד.

1. זהות בעלי הדין :

התובעים הינם אחים, תושבי כפר דיר חנא, הבעלים ו/או המחזיקים בפועל ו/או המשתמשים בחלקות מספר 10 (בשטח 5,596 מ"ר) ו- 11 (בשטח 2,033 מ"ר) בגוש 19428 מאדמות הכפר דיר חנא, (להלן: "חלקה 10", "חלקה 11", בהתאמה, שתיהן יכונו להלן: "חלקות התובעים"); הנתבע מס' 1 הינו תושב כפר דיר חנא, הזכאי להירשם כבעלים ו/או המחזיק ו/או המשתמש בחלקות מספר 12 ו- 13 בגוש 19428 מאדמות כפר דיר חנא (להלן: "חלקה 12", "חלקה 13", בהתאמה); מדינת ישראל, הנתבעת מס' 2, באמצעות מנהל מקרקעי ישראל (כיום רשות מקרקעי ישראל) המנהל עפ"י דין את מקרקעי מדינת ישראל, קרן קיימת לישראל, ורשות הפיתוח (להלן: "המנהל"), והינה הבעלים הרשום בשלמות על חלקה 8 (בשטח 29,781 מ"ר) בגוש 19428 מאדמות כפר דיר חנא (להלן: "חלקה 8"), חלקה אשר ממוקמת דרומית לחלקות התובעים; הנתבעת מס' 3, מועצה מקומית דיר חנא (להלן: "המועצה") הינה רשות מקומית שהוקמה ופועלת עפ"י חוק אשר בתחום שיפוטה ממוקמות כלל החלקות נשוא התביעה.

יצוין כי המנהל שלח הודעה לצדדים השלישיים: המועצה, נתבע 1 וסלים אחמד ח'טיב, בנו של נתבע 1 (להלן: "סלים" או "צד שלישי מס' 3"), במסגרתה טען כי היה וביהמ"ש יחייבו לשלם לתובעים סכום כלשהו, הרי שיהיה זכאי לקבל מצדדי ג', כולם ביחד וכל אחד מהם לחוד, שיפוי ו/או השתתפות ו/או כל פיצוי אחר בגין כל סכום שייפסק נגדו.

1. עפ"י הנטען בכתב התביעה המתוקן, חלקה 10 רשומה בלשכת רישום המקרקעין בשלמות על שם אביהם של התובעים, המנוח יוסף חסן עלי ז"ל, אשר בחייו העביר לכל אחד מהתובעים מחצית מזכויותיו בחלקה 10 במתנה; חלקה 11 רשומה בלשכת רישום המקרקעין בשלמות על שם מר אחמד חאמד ח'טיב (אעיר כי לא מדובר בנתבע 1 למרות שהשמות דומים) ממנו רכשו התובעים את חלקה 11 בחלקים שווים ביניהם; חלקות התובעים צמודות זו לזו ושטחן הכולל 7,629 מ"ר, והן ממוקמות במרחק של 250 מ' מאזור הבניה וכ- 100 מ' צפונית לכביש 805; על חלקה 10 הוקמו, עפ"י היתר, דיר צאן, מחסן ומתבן, וביתרת החלקה נטועים עצי זית ואילו חלקה 11 נטועה כולה עצי זית; דרומית לשתי חלקות התובעים נמצאת חלקה 8 שבבעלות המדינה המנוהלת ע"י המנהל, כאשר כביש 805 עובר דרומית לחלקה 8 ומשיק לה; חלקה 12 וחלקה 13 ממוקמות צפונית לכביש 805 (ודרומית לחלקות התובעים) והן עדיין רשומות בלשכת רישום המקרקעין על שם מוחמד מחמוד אחמד חוסין, אשר כפי שנודע לתובעים, ממנו רכש נתבע מס' 1 את שתי החלקות הנ"ל; במהלך השנים 2000-2001, בנה נתבע מס' 1, ללא היתר בניה ושלא כדין, מסעדה ותוספת למסעדה על שטח חלקה 13, כאשר חלק מהבניה הבלתי חוקית הוקם בשטח חלקה 8; בגין בניית המבנה ללא ההיתרים הנדרשים, הוגש כנגד נתבע 1, כתב אישום (ת.פ 1056/01), והוא נקנס בסך של 8,000 ₪, וחויב בתשלום כפל אגרת בניה, וכן הוצא צו הריסה למבנה. בנוסף, בגין בניית התוספת לבניה הוגש נגד נתבע 1 ו/או בנו סלים כתב אישום נוסף (ת.פ 6239/01 והוטל קנס בסך 3,000 ₪ נוספים.
2. התובעים מוסיפים וטוענים, כי לפני מספר שנים, חלקות 8, 12 ו-13 היו חלקות הנמצאות על מדרון אחד ישר וחד. נתבע 1, החל לבצע עבודות מילוי, כנראה לצורך יישור הקרקע והכנתה לניצול ו/או שימוש עתידי טוב יותר, לרבות לשם הקמת המסעדה; נתבע 1 פנה ביוזמתו לתושבי הכפר ואישר להם להיכנס למקרקעין שלו ולשפוך פסולת לעבר המדרון לצורך מילוי; עבודות המילוי והשלכת הפסולת לתוך חלקה 8, נמשכו מספר שנים אשר במהלכן התאספה כמות אדירה של פסולת ומילוי, נוצרה גבעה גבוהה, אשר יישרה את חלקה 13 וחלק מחלקות 8 ו-12, וכפועל יוצא מכך, נוצר מדרון חד לכיוון חלקות התובעים, ונחסמה דרך הגישה המוסדרת לחלקותיהם; במרוצת השנים, חלק משטחה של חלקה 8, המשיק לחלקה 11, הפך לאתר לאיסוף פסולת מוצקה וגרוטאות למיניהן, לכל תושבי דיר חנא, לרבות פסולת המסעדה של נתבע 1. בפועל, גובה הפסולת ו/או "המילוי" שנאסף בחלקה 8, מגיע לגובה של 30 מ', כמות פסולת אדירה שנפחה עולה על 200,000 קוב, המשתרעת על פני שטח גדול, דבר שיש בו, כשלעצמו, כדי להעיד על חומרת האירוע ועל היקף הנזק שנגרם למקרקעי התובעים; כתוצאה מהצטברות הפסולת בכמויות אדירות, החלו להתדרדר, בנוסף לפסולת, אבנים גדולות לתוך חלקות התובעים, שגרמו לעקירת מספר עצי זית, ולנזקים לדיר הצאן. כן נטען כי נגרמו לתובעים ולרכושם ולמטעי הזיתים נזקים כבדים, נוסף על ירידת ערך המקרקעין, ומניעת השימוש והנאה סבירה מהם, עלות פינוי הסלעים מחלקות התובעים, עלות נטיעת עצי זית חדשים; נזקים אלה מסתכמים בסך כולל של 288,000 ₪ כמפורט בחוות דעת השמאי אבו ריא סאלח (נספח ז' לכתב התביעה); התובעים פנו מספר פעמים למועצה, בדרישה להימנע מהשלכת הפסולת ומניעת המטרד/המפגע הסביבתי, וכן פנו לנתבע 1 ולמנהל, אולם הם התעלמו מפניותיהם, ולא נקטו בשום פעולה להפסקת השלכת הפסולת.
3. לאור האמור נטען, כי הנתבעים (או מי מהם) חבים בנזיקין כלפי התובעים (בעל פי העילות: רשלנות, הדבר מדבר בעד עצמו, הפרת חובה חקוקה, מטרד ליחיד, ראו: סעיפים 25-39 לכתב התביעה המתוקן), ולפיכך עליהם לפצותם בסכום 288,000 ₪ כמפורט בחוות דעת השמאי אבו ריא סאלח, בתוספת עוגמת נפש המוערכת על ידם בסך 20,000 ₪.
4. מנגד מכחיש נתבע 1 (באופן גורף) את כל טענות התובעים הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק הנטען לרבות קיומו של קשר סיבתי בין חבותו הנטענת (והמוכחשת כשלעצמה) לבין הנזקים הנטענים; נתבע 1 מכחיש את תוכנה של חוות הדעת מטעם התובעים וטוען לשמירת זכותו להגיש חוות דעת מקצועית מטעמו לאחר קבלת מלוא המסמכים מהתובעים ו/או מהצדדים האחרים ו/או לאחר שיינתן פס"ד חלקי לעניין האחריות, ככל שתיקבע אחריותו של נתבע 1 כלפי התובעים; נטען כי נזקי התובעים, אם בכלל, נגרמו בשל רשלנות התובעים עצמם, ועל ביהמ"ש הנכבד להשית על התובעים אשם תורם בגובה 100%.
5. המנהל מודה בכתב הגנתו כי המדינה הינה הבעלים הרשום בשלמות על חלקה 8 המנוהלת על ידו, אך טוען כי נתבע 1 ו/או בנו סלים הקימו בחלקה 13 ועל חלק מחלקה 8 מבנה המשמש מסעדה, וזאת ללא כל רשות מאת המנהל וללא כל זכות שבדין; כנגד סלים הוגש כתב אישום (ת.פ 1056/01) בגין ביצוע עבודות לבניית המסעדה על קרקע (חלקה 13) שייעודה חקלאי ללא היתר; הנתבע 1 ו/או בנו סלים ו/או מי מטעמם פלשו לחלקה 8 ובכלל זה השליכו בה פסולת; לא זו בלבד שהנטען בכתב התביעה לא נעשה באישור המנהל, אלא המנהל אף פעל ככל יכולתו לסילוק ידם של הפולשים מחלקה 8 ולהשבת המצב לקדמותו, ובין היתר, עוד ביום 7.8.02 שלח לנתבע 1 מכתב התראה לסילוק ידו מחלקה 8; משלא נענה נתבע 1 למכתב ההתראה, הוגשה תביעה נזיקית (הסגת גבול) בבימ"ש השלום בקריות נגד נתבע 1 ובנו סלים, לסילוק ידם מחלקה 8 בגין הקמת סככת עץ, השלכת פסולת ונטיעת גפן (ת.א 1250/03); ביום 14.2.06 בוצע ע"י לשכת ההוצל"פ, הליך של פינוי החלקה והריסת המחוברים, כך שהמקרקעין נמסרו למנהל כשהם פנויים מכל אדם וחפץ; ביום 22.6.04, ולאחר שהתגלה ע"י המפקח באזור כי נעשו פלישות נוספות גם לחלקה המזרחי של חלקה 8, ע"י סלים, נשלח לסלים מכתב התראה; על אף ההתראה שניתנה לו, המשיך סלים לעשות שימוש במקרקעין כמנהג בעלים, ותוך התעלמות מזכויות המנהל, ועל כן ביום 13.9.04 הוגש נגדו כתב תביעה בבימ"ש השלום בקריות (ת.א 4009/04), בטענה לפלישה לחלקה 8, הקמת מסעדה בחלק משטחה, לרבות ביצוע עבודות פיתוח ויישור קרקע בסמוך למסעדה ונטיעת עצים, כל זאת, ככל הנראה, על מנת להרחיב את שטח המסעדה הפועלת במקום; בתום ההליכים שהתנהלו כנגד סלים, ניתן ביום 2.11.05 פסק דין המורה לסלים לסלק ידו מחלקה 8; בטרם ביצוע הפינוי, בהתאם לפסק הדין, הוגשה ע"י מר עאסף סאלח ח'טיב, אשר שכר את המסעדה מסלים, בקשה דחופה לצו מניעה זמני בבימ"ש השלום בנצרת, אשר יאסור על המנהל לבצע פינוי בחלקה 8, וביהמ"ש נענה לבקשה ונתן את הצו; בדיון שהתקיים ביום 29.1.08, הגיעו הצדדים, בהמלצת ביהמ"ש, להסכמה לפיה יעוכב ביצוע פסה"ד לצורך ניהלו מו"מ במטרה להימנע מפינוי והריסה במקרקעין, ולהסכמה זו ניתן תוקף של פס"ד; במקביל, נעשתה פניה למנהל מטעם המועצה, בה התבקש המנהל להימנע מפינוי ע"י הסדרת פלישתו של סלים, וזאת על מנת למנוע מהומות ומחשש לפגיעה בשלום הציבור.
6. נוכח האמור לעיל, נטען כי ברי שהמנהל פעל כפי שכל בעל מקרקעין סביר ו/או בעל מקרקעין שהינו גוף ציבורי, סביר היה פועל בנסיבות העניין, ובוודאי שלא ניתן לטעון כי פעולות נתבע 1 או מי מטעמו נעשו באישור המנהל; מוכחשת תוכנה ו/או קבילותה של חוות הדעת מטעם התובעים (המנהל והמועצה הגישו חוות דעת נגדית מטעמם של השמאי מיקי אדלשטיין שצורפה כנספח לתצהיר עדות ראשית של מר ג'מאל עבאס מטעם המועצה) ; מעולם לא התקבלה במנהל כל פניה בעניין המטרד הנטען; האחריות לטיפול בפסולת ו/או לתפעול אתרי פינוי אשפה ו/או לטיפול במניעת זיהום קרקע, בשטח שיפוטה של המועצה, הינם באחריותה הבלעדית של המועצה, ובמקביל להגשת כתב ההגנה אף מוגשת ע"י המנהל הודעת צד ג', בין היתר נגד המועצה; לא חלה על המנהל אחריות מושגית ו/או קונקרטית, שכן המקרקעין לא היו בחזקתו ו/או בשליטתו, והמטרד ככל שקיים, נוצר ע"י פולש אשר המנהל פעל על מנת לסלק ידו מהחלקה שבבעלותו; ככל שנזרקה פסולת בחלקה 8, הרי שהדבר לא נעשה ע"י המנהל ו/או באישורו ו/או הרשאתו של המנהל אשר מצדו נקט בכל האמצעים הסבירים בנסיבות העניין לסלק את הפלישה לחלקה 8, אשר במועדים הרלבנטיים לתביעה, כלל לא הייתה בשליטתו; התובעים לא הצביעו על כל חובה חקוקה ספציפית אשר הופרה ע"י המנהל, וממילא לא הופרה על ידו כל חובה שכזו; התובעים עצמם לא עשו את כל שביכולתם ו/או כל שחייבים היו לעשות להקטנת נזקיהם הנטענים והמוכחשים; המנהל מכחיש את הנזקים ו/או את סכומי הנזק הנטענים, וזאת, מבלי לגרוע כהוא זה מטענותיו כי אין הוא אחראי בשום אופן לנזק כלשהו, ככל שנגרם לתובעים; במשך כל השנים מילאו התובעים את פיהם מים ולא עשה מאומה על מנת למנוע את המשך המטרד הנטען והמוכחש, ועל כן טענתם כיום בגין נזקיהם הנטענים היא טענה בחוסר תום לב.

1. המועצה טענה בכתב הגנתה כי טענות התובעים, לרבות חישוב נזקיהם והוצאותיהם הנובעים לכאורה ממעשיה ו/או מחדליה של המועצה, אינם אלא ניסיונות התובעים להתעשר שלא כדין על חשבונה, ולחילופין הינם מוגזמים ומופרכים מעיקרם ללא אחיזה במציאות וגובלים בקנטרנות; התובעים לא צירפו לכתב תביעתם תוכנית מצבית שתוכיח את הנטען על ידם; חלקות התובעים נמצאות בשכונה המזרחית בכפר דיר חנא ומרוחקות מהשטח הבנוי. המועצה לא נתנה כל אישור לאף אדם לשפוך פסולת ו/או מילוי לחלקה 8, וכי למעשה אינה רשאית ואינה מוסמכת לתת כל אישור כזה; המועצה לא גרמה לתובעים ו/או לרכושם כל נזק מכל סוג שהוא; המועצה מכחישה את חוות הדעת מטעם התובעים ושומרת לעצמה את הזכות להגיש חוות דעת נגדית בהתאם לתקנות; המועצה מודה כי חלקה 8 בתחום שיפוטה אבל טוענת כי הכשירה והקימה אתרים לאיסוף פסולת ואשפה במקומות אחרים, והיא מפעילה ומתחזקת אותם, אתרי השלכת פסולת שתושבי הכפר מודעים לקיומם, ואין המועצה אחראית למעשיהם של תושבים שבוחרים להשליך חומר מילוי במקרקעין שלהם; התובעים עצמם לא עשו מאומה כדי למנוע מאותם אנשים ששפכו לטענתם פסולת לתוך חלקה 8, ובחרו לישון על שמריהם במשך שנים רבות, כפי שהם עצמם טוענים זאת.
2. כאמור במקביל להגשת כתב הגנתו שלח המנהל הודעת צד ג' נגד נתבע 1, המועצה וסלים. במסגרת כתב הגנתו להודעת צד ג', הכחיש סלים את כל הנטען בכתב התביעה וטען בתמצית כי מי שהניח את החומר בחלקת התובעים, הם התובעים עצמם, ובמיוחד התובע 1 שהיה חבר מועצה, בתקופה הרלבנטית לכתב התביעה. כמו כן, כל תושבי הכפר, היו שופכים חומרים ומניחים פסולת באיזור; האחריות למטרד ו/א לנזק מוטלת על המנהל בהיותו הבעלים של חלקה 8, וכן המפקח על כל המתרחש באזור ובעיקר על המקרקעין שבבעלותו; צד ג' 3 לא פלש למקרקעין שבבעלות המנהל, ומעולם לא תפש בהם חזקה, ולא עשה בהם שימוש שלא כדין, ומכל מקום אין להטיל עליו חובה כלשהיא; צד ג' 3 לא גרם נזק כלשהוא לתובעים ו/או למנהל ומעולם לא התרשל ו/או הפר חובות חקוקות; צד ג' לא פלש למקרקעין של הזולת, לא התרשל באחזקת המקרקעין שבבעלותו וגדר את החלקות שבבעלותו, ומעולם לא התדרדרה פסולת ממקרקעיו לחלקות אחרות; הטופוגרפיה של הקרקע היא אשר גרמה להתדרדרות פסולת לחלקת התובעים מזה שנים רבות, מאז קום המדינה, ללא שום קשר לצד ג' 3 ו/או לחלקות שבבעלותו; התובע 1, שהיה חבר מועצה הוא אשר הזמין אנשים לשפוך את הפסולת לחלקות שבבעלותו בכדי ליישרן. התובעים עצמם ו/או קבלני משנה מטעם המועצה הם אשר הניחו את הפסולת בהתאם לדרישות התובעים.
3. אין חולק כי המדינה הינה הבעלים הרשום בשלמות על חלקה 8, אשר, בין היתר, מנוהלת ע"י המנהל (ראו: בין היתר, נסח הרישום שהופק באינטרנט צורף כנספח ד' לכתב התביעה המקורי). נטען ע"י התובעים בכתב התביעה המתוקן כי חלקה 10 רשומה בשלמות על שם אביהם המנוח, אשר בחייו העביר לכל אחד מהם בחלקים שווים מחצית מחלקה 10 ללא תמורה (העתק מתצהיר המתנה מיום 1.12.99 צורף כנספח א' 2 לכתב התביעה המקורי). כן נטען, כי הינם זכאים להירשם כבעלים בחלקים שווים על חלקה 11 הרשומה בלשכת הרישום על שם מר אחמד חאמד ח'טיב (נסח הרישום צורף כנספח ב'1 לכתב התביעה המקורי), ממנו רכשו ביום 13.3.08 את מלוא הזכויות בחלקה בחלקים שווים ביניהם (העתק מהסכם המכר צורף כנספח ב' 2 לכתב התביעה המקורי). אומנם המנהל והמועצה הכחישו בכתב הגנתם את בעלותם הנטענת של התובעים על חלקות 10 ו- 11, אולם עיון בעמוד 6 לחוות דעת השמאי אדלשטיין תחת הכותרת "המצב המשפטי" המבוסס עפ"י המצוין בחוות הדעת על עיון בנסחי רישום מקרקעין מעודכנים ליום 18.4.12 מעלה כי רישום הבעלות על חלקה 10 על שם התובעים בחלקים שווים ביניהם הושלם וחלקה 10 נרשמה בשלמותה על שם התובעים ׁׁ(עם הערת אזהרה ע"ש עלי וואם על הבעלות של תובע 1), ואילו לגבי חלקה 11 אומנם עדיין נותר רישום הבעלות בלשכת רישום המקרקעין על שם המוכר אחמד חאמד חאטוב, אך לאור הצגת הסכם המכר והאמור בו קיים יסוד לטענה כי התובעים זכאים להירשם בחלקים שווים ביניהם על מלוא זכויות הבעלות על חלקה 11.
4. עוד נטען ע"י התובעים כי חלקות 12 ו- 13 רשומות בבעלות מר מוחמד מחמוד אחמד חוסין (ראו העתקי נסחי הרישום צורפו כנספחים ה' ו- ו' לכתב התביעה המקורי), ממנו רכשו הנתבע 1 ו/או בנו סלים את מלוא זכויות הבעלות בחלקות הנ"ל (ללא שהתובעים צירפו אסמכתא כלשהי לטענה זו). עם זאת, אין חולק כי הנתבע 1 ו/או בנו סלים משתמשים ומחזיקים בחלקות 12 ו- 13 מזה שנים ונוהגים בהן מנהג בעלים לרבות בניה שבוצעה בחלקה 13 (הקמת המסעדה). כן, מעיון בתוכנם של כתבי הטענות שהגיש המנהל במסגרת ההליכים המשפטיים שננקטו נגד נתבע 1 ו/או בנו סלים, וכן המצוין במכתב ראש המועצה למנהל המחוז במנהל מיום 24.1.08 (צורף כנספח יב' לכתב הגנת המנהל), עולה כי אין מחלוקת כנה בין הצדדים לעובדת זכאותם של נתבע 1 ו/או בנו סלים להירשם כבעלים על מלוא זכויות הבעלות בחלקות 12 ו- 13.

1. בהינתן האמור לעיל, בשאלת זיקתם של בעלי הדין לחלקות הרלבנטיות לתביעה, ולאור גדר המחלוקת האמתית בין הצדדים, ניתן למקד את הסוגיות הטעונות הכרעה בשאלת האחריות כדלקמן:
   1. האם במועדים הרלבנטיים לתביעה הושלכו ע"י הנתבעים (או מי מהם) ו/או ע"י תושבי הכפר כמויות פסולת ו/או אשפה ו/או חומרי מילוי ו/או אבנים לשטחן של חלקה 8 ו/או חלקה 12 ו/או חלקה 13, אשר בשלב מסוים גלשו ו/או התדרדרו במורד לתוך שטח חלקה 11 ו/או שטח חלקה 10 שבבעלות התובעים?
   2. אם התשובה לשאלה א' חיובית, האם בנסיבות העניין יש להטיל על מי מהנתבעים ו/או על צדדי ג' אחריות נזיקית בשל כך, ובאיזה שיעור?
   3. האם בנסיבות העניין יש להטיל על התובעים אשם תורם ו/או לקבוע כי לא פעלו בנסיבות העניין להקטנת נזקם?

נדון בסוגיות אלה כסדרן.

1. התביעה במהותה הינה עתירה לפיצויים בגין נזקים, אשר עפ"י הנטען, נגרמו לחלקות התובעים (חלקות 10 ו/או 11) כתוצאה מגלישה ו/או התדרדרות פסולת ו/או חומר מילוי מחלקות 8, 12 ו- 13, אשר אין חולק כי מבחינה טופוגראפית ממוקמות גבוה יותר מחלקות התובעים. על אף שהמעשים ו/או המחדלים המיוחסים לנתבעים או מי מהם נמשכו שנים רבות, נמנעו התובעים מנקיטת הליכים משפטיים נגדם בשלבים מוקדמים יותר.
2. עיון בכתב התביעה מעלה כי התובעים נמנעו מלצרף מפה מצבית המתעדת מצב קיים עובר למועד הגשת התביעה, המפרטת את מיקומם של דיר הצאן, המחסן והמתבן, וכן את מיקום וכמות עצי הזית הנטועים בחלקותיהם, גבולות החלקות הסמוכות והבנוי ו/או הנטוע בהם, ובעיקר את היחס בין מיקומם של אלה לבין מיקום והיקף הפסולת ו/או חומרי המילוי שגלשו עפ"י הנטען לחלקותיהם מחלקות הנתבעים, ומדובר במחדל שיש לזקוף לחובתם.
3. על אף האמור, שוכנעתי ברמה הנדרשת במשפט אזרחי כי במועדים הרלבנטיים לתביעה, שימש חלק משטחה המזרחי של חלקה 8, בשטח שמדרום לחלקה 11, ומצפון ו/או מצפון מערב לחלקה 13, וכן חלק מחלקות 8 ו-12, כאתר פסולת בלתי מוסדר, ואשר שימש בעיקר את תושבי הכפר לשפיכת פסולת ואשפה, ו/או חומרי מילוי אשר ברבות השנים, ובשל הצטברות הפסולת במקום, הביא להיווצרות "גבעת פסולת", אשר עקב התנאים הטופוגרפיים הטבעיים, ו/או אי פינויה מהמקום גלשה ו/או התדרדרה בחלקה לתוך חלקות התובעים. להלן יפורטו הנימוקים לכך:
   1. התובעים טענו בכתב תביעתם המתוקן כאמור כי עבודות המילוי והשלכת הפסולת לחלקה 8 נמשכו מספר שנים אשר במהלכן התאספה כמות אדירה של פסולת ומילוי, נוצרה "גבעה" גבוהה שהגיעה עד לגובה 30 מ' שנפחה עולה על 200,000 קוב, המשתרעת על שטח גדול כאשר בעקבות "יישור" חלק מחלקות הנתבעים, נוצר מדרון חד לכיוון חלקותיהם. עיון בכתב הגנתו של סלים להודעת צד ג' מעלה כי אינו מכחיש את עובדת השלכת הפסולת רבת שנים במקום ע"י תושבי הכפר ו/או עובדת הימצאותה של פסולת בחלקות התובעים, אך טוען להגנתו כי הוא אינו אחראי לכך אלא התובעים ו/או תושבי הכפר (ס' 13 לכתב ההגנה):

".. מי שהניח את החומר בחלקת התובעים הם התובעים עצמם, ובעיקר התובע מס' 1 שהיה חבר מועצה, בתקופה הרלבנטית להגשת כתב התביעה, כמו כן, כל תושבי הכפר, למעט הצד השלישי, היו שופכים חומרים ומניחים פסולת באזור").

ובהמשך (סעיף 20 ד' –ו'):

"ד. הטופוגרפיה של הקרקע, היא אשר גרמה להידרדרות הפסולת ו/או כל דבר אחר לחלקת התובעים מזה שנים רבות, מאז קום המדינה, ללא קשר לצד השלישי, ולחלקות אשר בבעלותו.

"ה. התובע מס' 1, שהיה חבר מועצה, הוא אשר הזמין את האנשים לשפוך את הפסולת לחלקות אשר בבעלותו כדי ליישרם!

"ו. תובעים עצמם ו/או קבלני המשנה מטעם המועצה הם אשר הניחו את הפסולת, בהתאם לדרישת התובעים עצמם".

במהלך חקירתו הנגדית של סלים בביהמ"ש חזר סלים על גרסתו לפיה נהגו אנשים תושבי המקום להשליך אשפה במשך שנים באזור הממוקם מערבית למסעדה שהוקמה על ידו בחלקה 13 (והורחבה לתוך חלקה 8 שבבעלות המדינה) (פ' עמ' 21 ש' 30-32):

"ש. אתה יכול לאשר שאנשים שפכו שם פסולת בניין במשך מספר שנים, מרחק 10 מטר מערבית למסעדה.

ת. כן".

גם אביו של סלים, נתבע 1 אישר במהלך חקירתו הנגדית בביהמ"ש כי המקום שימש כאתר לזריקת פסולת ע"י תושבי המקום ואף מכפרים סמוכים (פ' עמ' 26 ש' 31):

"ידוע לי שהיו מגיעים לשם עם מערבל בטון מנקים אותו בשטיפת מים. ידוע לי שאנשים זרקו שם פסולת אך זה קרוב יותר לבית הספר. אפילו השבוע הזה זרקו שם פסולת. אפילו הבעלים של האדמה עצמה זרקו שם פסולת בעצמם. אני ראיתי את אחיינו של התובע מס' 1. ידוע לי שאנשים מעראבה וגם סכנין וגם מדיר חנא זרקו פסולת במקום הנ"ל..."

• 1. במהלך חקירתו הנגדית של העד מטעם המנהל נמרוד התברר כי במועדים הרלבנטיים לתביעה הוא לא עבד במנהל, וכפר דיר חנא עבר לאחריותו מכוח תפקידו במנהל רק החל מחודש 08'09, כך שאינו יכול להעיד מידיעה אישית על מה שהיה לפני 2009 (פ' עמ' 11 ש' 31-32 ופ' עמ' 12 ש' 1-2). בהקשר לזאת, יצוין, כי לא ברור מדוע נמנע המנהל מלזמן לעדות את הגורם ו/או בעל התפקיד הרלבנטי במנהל במועדים הרלבנטיים לתביעה, ללא שניתן לכך כל הסבר וכל שכן הסבר מניח את הדעת, ומחדל זה יש לזקוף לחובתו. יחד עם זאת, בהמשך חקירתו הנגדית של נמרוד הוא אישר כי ביקר בחלקות התובעים לפני עריכת התצהיר (פ' עמ' 13 ש' 4-5) והבחין במהלך ביקורו במקום בגלישת חומר מהמדרון לכיוון עצי הזית בחלקה 11 (פ' עמ' 13 ש' 6-9), דבר התומך בגרסת התובעים.
  2. אף העד מטעם המועצה ג'מאל, המשמש כמנהל אחזקה ומים במועצה, אישר במהלך חקירתו הנגדית בביהמ"ש שידוע לו מידיעה אישית ששפכו במקום אשפה במשך שנים הן לפני הקמת המסעדה והן לאחריה, כאשר מבחינה טופוגרפית המצב בשטח השתנה (יישור חלק מחלקות הנתבעים) בעקבות השלכה רבת שנים של פסולת במקום (פ' עמ' 16 ש' 6-10, 13-14, 18-19, 24-32, פ' עמ' 17 ש' 1):

"ש. בתור תושב המקום, אתה יכול לאשר שמערבית למסעדה נעשו במשך השנים עבודות יישור שטח?

ת. השתנה המצב שם בשטח.

ש. אתה יכול לאשר שהמצב השתנה בגלל שפיכת שאריות בניין, פסולת?

ת. כן.

...

ש. אתה כן יודע ששפכו שם?

ת. כן.

....

ש. אתה יודע מדוע שפכו שם פסולת דווקא?

ת. יש אתרים לשפיכה. קל להם להגיע לאזור הזה.

....

ש. אתה יודע מתי הוקמה המסעדה?

ת. לפני שנת 2000. אני חושב.

ש. אתה יכול לאשר ששפיכת האשפה שם ארכה שנים רבות?

ת. תקופה של שנים, אך רוב האשפה היא משנת 2000+

ש. אתה יכול לאשר שרוב האשפה שם היא לאחר הקמת המסעדה ?

ת. לא. לפני. בזמן הקמת המסעדה היתה שם שפיכה, אך המשיכו לשפוך לאחר מכן.

ש. אני אומר לך שהתחילו לשפוך היכן שהקימו את המסעדה.

ת. נכון.

ש. אח"כ עברו מערבה והמשיכו לשפוך.

ת. כן".

1. לאחר ששוכנעתי בטענת התובעים כי חלק מחלקה המזרחי של חלקה 8, אשר בבעלות המדינה, המנוהלת ע"י המנהל, שימש במשך שנים כאתר להשלכת פסולת מצד תושבי האזור, ו/או שימש כחומר מילוי לצורך יישור חלקות הנתבע 1 ובנו סלים, כאשר חלק מאותה פסולת גלש או התדרדר במדרון לעבר חלקות התובעים, עולה שאלת חבות הנתבעים ו/או צדדי ג'.
2. חבות המנהל: המנהל טוען להגנתו מס' טענות עיקריות: האחת, המטרד, ככל שקיים, נוצר ע"י פולש אשר המנהל פעל על מנת לסלק את ידו מהחלקה שבבעלותו; ככל שנזרקה פסולת בחלקה 8, הרי שהדבר לא נעשה ע"י המנהל ו/או באישורו ו/או בהרשאתו של המנהל אשר מצדו נקט בכל האמצעים הסבירים בנסיבות העניין לסלק את הפלישה לחלקה 8, אשר במועדים הרלבנטיים לתביעה, כלל לא הייתה בשליטתו; האחריות לטיפול בפסולת ו/או לתפעול אתרי פינוי אשפה ו/או למניעת זיהום קרקע, בשטח שיפוטה של המועצה, הינם באחריותה הבלעדית של המועצה.
3. אדון בטענות המנהל כסדרן: לטעמי, בנסיבות העניין, אף אם הוכח כדבעי ע"י המנהל כי פעל במועדים הרלבנטיים לתביעה לסילוק ידם של הנתבע 1 ו/או בנו סלים מחלקה 8, ולפירוק הבניה והמחוברים שנעשתה על ידם בשטח חלקה זו כנטען, עדיין אין בכך כדי לגרוע מחובתו של המנהל כבעל מקרקעין סביר לנקוט בפעולות ו/או בהליכים המשפטיים הנדרשים נגד תושבי האזור ו/או נגד המועצה ו/או נגד נתבע 1 ובנו על מנת להפסיק לאלתר את תופעת השלכת הפסולת רבת השנים לחלקה 8, אשר אין חולק שבוצעה שלא כדין בחלקה 8, ובעיקר שהמנהל היה מודע ו/או צריך היה להיות מודע כמנהל המקרקעין עבור בעליה (המדינה), להצטברות הפסולת במקום, לטופוגרפיה הטבעית של המקום, ולסמיכותה של חלקה 8 לחלקות התובעים, המוקמות טופוגרפית נמוך יותר; הראיות שהוצגו ע"י המנהל מצביעות על כך שפעל נגד הנתבע 1 ובנו סלים על מנת להתמודד עם הסגת הגבול לשטח חלקה 8 לרבות בניה ונטיעה שבוצעה על ידם שלא כדין. לא הוצגה כל ראיה מצד המנהל המלמדת על כך שהמנהל ניסה להתמודד כבעל מקרקעין סביר עם תופעת השלכת הפסולת לשטח חלקה 8, ולהפסקתה. אין ראיות לכך שהמנהל פעל לפינוי הפסולת משטח חלקה 8 בטרם תצטבר לכדי "גבעה". העובדה כי הנתבע 1 ו/או בנו סלים פלשו לחלק המזרחי של חלקה 8, ותפסו בו חזקה, אין משמעה, כי השליטה הבלעדית בחלק המזרחי של חלקה 8 עבר לשליטת הנתבע ו/או בנו, כנטען. עדיין היה בידי המנהל מספר חלופות לנקיטת אמצעים לטיפול בתופעת השלכת הפסולת לחלקה 8 מצד תושבי הכפר לרבות מצד הנתבע 1 ו/או בנו (בין היתר, הגשת בקשה לצו מניעה נגד תושבי הכפר ו/או המועצה, הצבת שלטים וכו'). עם זאת, מקובלת עלי טענת המנהל כי בנסיבות העניין האחריות לתפעול ולהסדרת אתרי פינוי פסולת בתחום שיפוטה של המועצה הינו באחריות המועצה, אולם אין בכך כדי לגרוע מאחריותו של המנהל כבעל מקרקעין פרטי לנקוט בצעדים הנדרשים על מנת להפסיק את תופעת השלכת הפסולת למקרקעין שבבעלותו ו/או לנקוט בפעולות ו/או בצעדים הנדרשים על מנת למנוע את האפשרות כי המפגע או המטרד בחלקתו יגלוש לחלקות סמוכות לחלקתו. איני סבור כי טענה זו יש בה כדי לאיין את אחריותו של המנהל אך יש להביא בחשבון טענה זו במסגרת חלוקת האחריות, אליה אתייחס בהמשך.
4. אף המועצה טוענת להגנתה מספר שלוש טענות הגנה עיקריות: המועצה לא נתנה כל אישור לאף אדם לשפוך פסולת ו/או מילוי לחלקה 8; המועצה הכשירה אתרים לאיסוף פסולת ואשפה במקומות אחרים, והיא מפעילה ומתחזקת אותם, ואין המועצה אחראית למעשיהם של תושבים שבוחרים להשליך חומר מילוי במקרקעין שלהם; התובעים עצמם לא עשו מאומה כדי למנוע מאותם אנשים ששפכו לטענתם פסולת לתוך חלקה 8, ובחרו לישון על שמריהם במשך שנים רבות. ביחס לטענות הראשונה והשנייה, דינן להידחות. מחדלה של המועצה נבע מכך שאפשרה ו/או לא מנעה כרשות מקומית השלכת פסולת באופן בלתי חוקי מצד תושבי הכפר במשך שנים רבות במקרקעין פרטיים בתחום שיפוטה. בכך שלא דאגה לפינוי הפסולת ו/או לסילוק המטרד שנוצר בחלקה 8 ו/או בחלקה 12, ולפינוים לאתר פסולת מוסדר שבתחום שיפוטה כנטען, בטרם יהפוך "לגבעת פסולת" העלולה לגלוש למקרקעין סמוכים, כפי שאכן אירע בפועל. כן, בנסיבות העניין, לא נקטה המועצה באמצעים סבירים למניעת המפגע ו/או לסילוקו על אף שידעה על קיומו, ובכך הפרה חוקים וצווים המטילים עליה חבות חקוקה כרשות מקומית לדאוג לשמירת הניקיון בתחום שיפוטה, לאסוף ולפנות פסולת ולמנוע מפגעים ו/או מטרדים סביבתיים בתחומה. לא הוצגה כל ראיה מצד המועצה לכך שנקטה בפעולות כלשהם כדי למנוע את המטרד ו/או להפסיקו. עם זאת, אני מקבל בחלקה את טענת המועצה לפיה התובעים עצמם לא פעלו באופן סביר כדי למנוע ו/או לצמצם את המטרד שנוצר בחלקותיהם, בעקבות השלכת הפסולת לחלקה 8, אך משמעות קבלת טענה זו אינה שלילת חבותה הסטטוטורית של המועצה כלפי התובעים ו/או כלפי תושבי הכפר, אלא כשיקול במסגרת חלוקת האחריות הנזיקית למטרד בין המעוולים השונים.

1. גם הנתבע 1 ובנו סלים טוענים להגנתם בשאלת החבות מספר טענות: אומנם ידוע להם על תופעת רבת השנים של השלכת הפסולת במקום, אך לטענתם, כל תושבי הכפר (מלבדם) היו שופכים ומניחים פסולת באזור; מי שהניח את הפסולת בחלקת התובעים ו/או אפשר את השלכת הפסולת הם התובעים עצמם ובעיקר התובע 1 שהיה חבר מועצה בתקופה הרלבנטית לתביעה, שהיה מעונין ביישורן; סלים לא פלש למקרקעין של הזולת, לא התרשל באחזקת המקרקעין שבבעלותו, וגדר את החלקות שבבעלותו מעולם לא התדרדרה פסולת ממקרקעיו לחלקות אחרות. לא שוכנעתי ברמה מספקת בנכונות אף לא אחת מטענות ההגנה הנ"ל. לגבי הטענה הראשונה, אין להניח כי הנתבע 1 ובנו שהיו מודעים לכך שחלק משטחה של חלקה 8 ו/או חלק מחלקותיהם משמש כאתר להשלכת פסולת בלתי חוקי במשך שנים רבות המשמש את כלל תושבי הכפר, ימנעו בעצמם מהשלכת פסולת במקום. עולה מחומר הראיות כי התובע 1 ו/או בנו ביצעו עבודות של פיתוח ויישור קרקע בחלקה 13 ובחלק מחלקה 8, על מנת להקים את המסעדה והמשך על מנת להרחיבה לכיוון מערב. לא הוצגו ראיות כלשהם מצד הנתבע ו/או בנו סלים לגבי מיהות העבודות ו/או החומרים בהם השתמשו לצורך עבודות אלה, ובנסיבות אלה, ולאור גדר המחלוקת, הדעת נותנת שהימנעותם מהבאת ראיות בעניין זה, תומכת בטענת התובעים כי יישור הקרקע בחלקות 8, 12, ו- 13 נעשה, בין היתר, באמצעות הפסולת שהושלכה במקום. תימוכין נוסף לכך, הוא הנטען בסע' 3- 4 לכתב התביעה שהגיש המנהל נגד הנתבע 1 ובנו סלים (ת.א 1250/03) שם נטען כי הנתבעים השיגו את גבולו של המנהל בכך שפלשו לחלקה 8 הקימו שלא כדין סככת עץ, השליכו פסולת בנין וברזל ונטעו גפן. עוד צוין בכתב התביעה כי הנתבעים לא שעו להוראת המפקח מטעם המנהל להפסקת הפעולות הבלתי חוקיות המבוצעות על ידם במקרקעין נשוא הפלישה והינם ממשיכים בהשגת הגבול ובביצוע הפעולות הבלתי חוקיות. לגבי הטענה השנייה, לא הוצגה כל ראיה מצד הנתבע 1 ו/או בנו סלים לכך שהתובעים השליכו בעצמם פסולת לחלקות שבבעלותם ו/או לא הוצגה כל ראיה לכך, שהתובעים אפשרו ו/או יזמו ו/או עודדו את תושבי הכפר להשליך פסולת במקום לחלקות שבבעלותם לצורך יישורן, ודין טענה זו להידחות. למעלה מן הדרוש, אוסיף ואציין מעדותו של עד ההגנה מטעם המנהל נמרוד כאמור בביהמ"ש עולה כי במהלך ביקורו במקום בסמוך להכנת תצהיר עדותו הראשית הבחין בגלישת חומר מחלקה 8 מהמדרון לכיוון עצי הזית בחלקה 11. לגבי הטענה השלישית לעיל, טענת סלים כי לא פלש למקרקעי הזולת, עומדת בסתירה לחומר הראיות ולמצוין בכתבי הטענות במסגרת ההליכים שננקטו נגדו ע"י המנהל ולפסקי הדין שניתנו במסגרתם. לא הובאה כל ראיה מצד סלים לפיה גדר את החלקות שבבעלותו, ובעיקר בהתחשב בעובדה כי החלק המזרחי של חלקה 8, אשר שימש כאתר להשלכת אשפה בלתי מוסדר, אינו משיק לכביש 805, אלא לחלקות הנתבע 1 ו/או סלים, כך שסבירה טענת המנהל לפיה הנתבע 1 ו/או בנו סלים אפשרו לתושבי הכפר להיכנס לשטח חלקתם על מנת להשליך פסולת לשטח חלקה 8. אומנם עיון בתרשים הסביבה (שצורף כנספח לסיכומי המנהל) מעלה כי גם החלק הדרומי של חלקה 14 משיק לכביש 805, כך שבאופן תיאורטי ניתן היה להיכנס לשטח חלקה 14 על מנת להשליך פסולת לחלקה 8, אך הדבר לא נטען וכל שכן לא הוכח ע"י מי מבעלי הדין.
2. שאלת האשם התורם ו/או הקטנת הנזק:

כעולה מכתב התביעה המתוקן התובעים רכשו את הזכות להירשם כבעלים במשותף (בחלקים שווים) על חלקה 10 בשנת 1999. כן, חתמו על הסכם לרכישת מלוא הזכויות בחלקה 11 (בחלקים שווים) ביום 13.3.08 (ראו: נספח ב' 2 לכתב התביעה המקורי). במהלך חקירתו הנגדית של התובע 1 בביהמ"ש אישר התובע 1 כי רכש ביחד עם אחיו (התובע 2) את הזכויות בחלקה 11 בחודש מרץ 2008 (פ' עמ' 5 שורות 22-25 ו-פ' עמ' 8 ש' 20-21). עם זאת, בהמשך חקירתו הנגדית של התובע 1 לעו"ד ח'טיב טען התובע 1 לראשונה כי למרות שהסכם המכר לרכישת חלקה 11 נחתם עם המוכר (חטיב אחמד חאמד) בשנת 2008, היה הסכם קודם בין אביו המנוח לבין המוכר ובפועל החזקה בחלקה 11 הועברה ע"י בעלי חלקה 11 לאביו המנוח, הרבה לפני כן (פ' עמ' 8 ש' 27-31). איני מקבל טענה זו, הן מאחר ולא הוצגו ראיות כלשהן מצד התובעים לגבי מיהות הסכם המכר הנטען והן מאחר ומדובר בטענה בע"פ כנגד מסמך בכתב.

1. בהינתן שחלקה 11 נרכשה ע"י התובעים רק בחודש 03/08, ומאחר ומחומר הראיות שהציגו הנתבעים ו/או צדדי ג', לא הוכח כי התובעים השליכו פסולת לשטח חלקותיהם ו/או לא ביקשו או עודדו את תושבי הכפר להשליך פסולת בחלקותיהם לשם יישור חלקותיהם כנטען, איני מוצא, כי בנסיבות העניין, מן הראוי להטיל עליהם אשם תורם כלשהו, למפגע הנטען.

יחד עם זאת, מחומר הראיות עולה, כי תופעת השלכת הפסולת לחלקות 8 12 -13, נעשתה ע"י תושבי האזור, הייתה בהיקף משמעותי ונמשכה מספר שנים לא מבוטל לפני הגשת התביעה, וקיים בסיס לטענה כי התובעים, שהינם תושבי הכפר, שהיו מודעים להשלכת הפסולת בסמוך לחלקה 10 שבבעלותם, ולהיווצרות גבעת האשפה במקום, ולעובדת היות הטופוגרפיה במקום לרבות המקרקעין הסמוכים, משופעת ובעלת מדרון בזווית חדה לחלקתם, אך בחרו לנוח על שמריהם ולא נקטו את הפעולות הסבירות כדי להפסיק או לצמצם משמעותית את תופעת השלכת הפסולת לחלקה 8, 12-13, ובעיקר מהמועד שבו החלה גלישת או התדרדרות פסולת דרך חלקה 11 לחלקתם, ובנסיבות אלה אני מוצא לקבוע כי התובעים לא פעלו כבעל מקרקעין סביר להקטנת נזקיהם הנטענים. לקביעה זו תהא משמעות במסגרת ההכרעה בשאלת הנזק הנטען.

1. סיכומו של דבר בשאלת האחריות הנזיקית, ומהנימוקים והשיקולים שצוינו לעיל אני מחליט לחלק את האחריות לגלישת ו/או התדרדרות הפסולת ו/או חומרי המילוי לחלקות התובעים על הנתבעים ו/או צדדי ג' בשיעורים הבאים: הנתבע מס' 1: 25%. הנתבעת מס'2: 25%. הנתבעת מס' 3: 50%. לאור חלוקה זו אני דוחה את ההודעה לצדדי ג'.
2. אוסיף ואציין כי המנהל ו/או המועצה העלו טענת התיישנות. איני סבור כי עילת התביעה של התובעים התיישנה. כפי שצוין לעיל, התובעים רכשו את חלקה 11 רק במרץ 2008, ואילו התביעה הוגשה על ידם ביום 30.6.09, ועל כן עילת התביעה, ככל שהיא נוגעת לנזק הנטען שנגרם לתובעים בגין גלישת פסולת לחלקה 11, בוודאי טרם התיישנה. יצוין כי עיון בכתב התביעה המתוקן מעלה כי הטיעון העובדתי של התובעים חסר מועדים ספציפיים באופן המאפשר ללמוד על המועד שבו נודע להם לראשונה על קיומו של נזק שנגרם לחלקה 10 שבבעלותם עקב התדרדרות הפסולת מחלקות המדינה ו/או מחלקות הנתבע 1 ו/או בנו סלים, דבר המקשה על חישוב המועד שבו נולדה להם לראשונה עילת התביעה כנגד מי מהנתבעים ו/או מקשה על חישוב תקופת ההתיישנות (7 שנים מיום שנולדה עילת התביעה). עם זאת, אף אם נניח כי תופעת השלכת הפסולת במקום החלה בסמוך למועד שבו רכשו התובעים זכויות בחלקה 10 (בשנת 1999), הרי שאין בכך כדי לקבוע מסמרות בכל הקשור למועד הולדת עילת התביעה. כללית, אציין כי מדובר במקרה שבפנינו בעוולה נמשכת, שכן הצטברות הפסולת בשלב הראשון היא שהביאה לאחר מכן לגלישת הפסולת במדרון לכיוון חלקות התובעים.
3. סיכום:
4. אשר על כן, אני מחליט לקבל את התביעה וקובע בזאת כי הנתבעים חייבים לפצות את התובעים בגין הנזקים שנגרמו להם. אעיר כאן כי יהא מקום להתחשב בחובת הקטנת הנזק (בה נושאים התובעים) עת יחושבו הפיצויים (כמפורט לעיל).
5. חלוקת האחריות הנה כדלקמן: הנתבע מס' 1: 25%. הנתבעת מס'2: 25%. הנתבעת מס' 3: 50%.
6. הודעת צד ג' נדחית (למזכירות: דחיית הודעת צד ג' תירשם כפסק דין סופי).
7. אני פוסק לתובע הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ אשר ישולמו לפי החלוקה לעיל, וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה.
8. להמשך בירור שאלת הנזק:

אני קובע קדם משפט ליום 23.12.14 שעה 11:00.

ניתנה היום, י' חשוון תשע"ה, 03 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.