1. בפניי תביעה כספית על סך 308,000 ₪ בגין נזקים שונים שנגרמו לתובעים עקב גלישת פסולת וחומרי מילוי ממקרקעין שבבעלות ו/או בהחזקת הנתבעים (או מי מהם) לשטח מקרקעין שבבעלות התובעים, הסמוכים להם.

2. בפתח הדברים אציין כי שאלת האחריות הנזיקית הוכרעה בהחלטה מנומקת שניתנה ביום 3.11.14, וזאת לאחר שמיעת מלוא ראיות הצדדים (בשאלה הנ"ל). בהחלטה הנ"ל קבעתי כי יש לקבל את התביעה ולהטיל את חובת הפיצויים על הנתבעים באופן הבא: נתבע 1- 25%, המנהל- 25%, והמועצה- 50%. כן נדחתה ההודעה לצדדי ג'.

3. הצדדים לא הסכימו להצעות דיוניות שיחסכו את שמיעת הראיות בשאלת הנזק, ועל כן נשמעו ראיותיהם בשאלה זו עד תום. מטעם התובעים העיד השמאי אבו ריא בלבד. מטעם ההגנה העיד השמאי אדלשטיין בלבד. הוגשו סיכומים בכתב, והתיק הובא בפני לצורך מתן פסק דין סופי בתיק.

אסקור בקצרה את הנפשות הפועלות וכן את המחלוקת בשאלת הנזק.

4. זהות בעלי הדין

התובעים הינם אחים תושבי כפר דיר חנא, הבעלים ו/או המחזיקים בפועל ו/או המשתמשים בחלקות מספר 10 (בשטח 5,596 מ"ר) ו-11 (בשטח 2,033 מ"ר) בגוש 19428 מאדמות הכפר דיר חנא, (להלן: "חלקה 10", "חלקה 11", בהתאמה, שתיהן יכונו להלן: "חלקות התובעים"); הנתבע מס' 1 הינו תושב כפר דיר חנא, הזכאי להירשם כבעלים ו/או המחזיק ו/או המשתמש בחלקה מס' 12 בגודל 1,337 מ"ר ובחלקה מס' 13 בגודל 1,970 מ"ר, אשר בגוש 19428 מאדמות כפר דיר חנא (להלן: "חלקה 12", "חלקה 13", בהתאמה); מדינת ישראל הינה נתבעת מס' 2 באמצעות מינהל מקרקעי ישראל (כיום רשות מקרקעי ישראל) המנהל עפ"י דין את מקרקעי מדינת ישראל, קרן קיימת לישראל, ורשות הפיתוח (להלן: "המינהל"), אשר הינה הבעלים הרשום בשלמות על חלקה 8 (בשטח 29,781 מ"ר) בגוש 19428 מאדמות כפר דיר חנא (להלן: "חלקה 8"), אשר חלק משטחה (החלק הרלבנטי לתביעה) ממוקם דרומית לחלקות התובעים; הנתבעת מס' 3, מועצה מקומית דיר חנא (להלן: "המועצה") הינה רשות מקומית שהוקמה ופועלת עפ"י חוק אשר בתחום שיפוטה ממוקמות כלל החלקות נשוא התביעה.

במקביל להגשת כתב הגנתו, שלח המנהל הודעה לצדדים השלישיים: המועצה, נתבע 1 וסלים אחמד ח'טיב, בנו של נתבע 1 (להלן: "סלים" או "צד שלישי מס' 3"), במסגרתה טען המנהל לשיפוי.

5. כאמור, ניתנה החלטה על פיצול הדיון ונשמעו תחילה ראיות הצדדים בשאלת האחריות הנזיקית. בהחלטה מיום 3.11.14 הטלתי את האחריות הנזיקית על הנתבעים וציינתי, בין היתר, כך (סעיף 18 להחלטה):

"..., שוכנעתי ברמה הנדרשת במשפט אזרחי כי במועדים הרלבנטיים לתביעה, שימש חלק משטחה המזרחי של חלקה 8, בשטח שמדרום לחלקה 11, ומצפון ו/או מצפון מערב לחלקה 13, וכן חלק מחלקות 8 ו-12, כאתר פסולת בלתי מוסדר, ואשר שימש בעיקר את תושבי הכפר לשפיכת פסולת ואשפה, ו/או חומרי מילוי, אשר ברבות השנים, ובשל הצטברות הפסולת במקום, הביא להיווצרות "גבעת פסולת", אשר עקב התנאים הטופוגרפיים הטבעיים, ו/או אי פינויה מהמקום גלשה ו/או התדרדרה לתוך חלקות התובעים...". (מטעמי נוחות, יכונה המצוטט לעיל: "המפגע").

עוד ציינתי בהחלטה כי התובעים לא פעלו כבעל מקרקעין סביר להקטנת נזקיהם הנטענים, ועל כן, יהא מקום להתחשב בחובת הקטנת הנזק (בה הם נושאים), עת יחושבו הפיצויים (סעיפים 25 ו- 28 א' להחלטה מיום 3.11.14).

6. בכתב תביעתם עותרים התובעים לחיוב הנתבעים בתשלום פיצויים בסך של 308,000 ₪, המורכבים מראשי הנזק הבאים:

נזק ממוני:

נזקים ישירים/עקיפים המסתכמים בסך 288,000 ₪, אשר עפ"י הנטען, נגרמו לתובעים כתוצאה מהמפגע (גלישת פסולת/חומרי מילוי משטח חלקות הנתבע 1 ו/או המינהל לשטח חלקות התובעים ו/או לשטח דרכי הגישה אליהן). התובעים מתבקשים להתבסס בסוגיה זו על ממצאי חוות דעת השמאי מטעמם, מר סאלח אבו ריא, מיום 23.12.08 (להלן: "השמאי אבו ריא", העתק מחוות דעתו צורף כנספח ז' לתצהיר עדות ראשית התובע 1).

כעולה מחוות דעת השמאי אבו ריא (סעיפים 10-11 לחוו"ד), נגרמו לתובעים הנזקים הבאים:

א. ירידת ערך חלקות התובעים – 212,000 ₪

ב. עלות פינוי הסלעים שהתדרדרו לחלקות התובעים – 20,000 ₪

ג. עלות פינוי סלעים שהתדרדרו לדרך המשיקה לחלקה 11- 25,000 ₪.

ד. אבדן 10 עצי זית – 10,000 ₪.

ה. הפסד הנאה – 21,000 ₪.

נזק שאינו ממוני:

עוגמת נפש – על סך 20,000 ₪.

7. מנגד מכחישים הנתבעים כי נגרמו לתובעים נזקים או פגיעות כלשהם עקב המפגע הנטען. עוד נטען על ידם כי התובעים טוענים בעלמא לנזקים מוגזמים/מופרכים ובלתי מבוססים, וכי לא עלה בידיהם להוכיח נזק מכל סוג שהוא, וכל תביעתם נסמכת על חוות דעת מומחה אשר אינה מבוססת כלל ועיקר, וכל מה שיש בה הן אמירות בעלמא, בגין ראשי נזק שאינם נתמכים בדבר ואף מהווים דרישה לכפל פיצוי.

בתמיכה לטענתם, לפיה לא נגרמו לתובעים נזקים כלשהם, מבקשים הנתבעים 2-3 להתבסס על ממצאי חוות דעת השמאי מטעמם, מר מיקי אדלשטיין מיום 16.3.11 (להלן: "השמאי אדלשטיין"), שהעתק מחוות דעתו צורף כנספח בלתי מסומן לתצהיר עדות ראשית, מר ג'מאל עבאס (מנהל אחזקה ומים במועצה), ממנה עולה (סעיף 9.8 לחוו"ד):

"...כי לא חלו נזקים ו/או פגיעה במקרקעין של התובעים ע"י המועצה המקומית דיר חנא ו/או מנהל מקרקעי ישראל"

8. כאמור, התביעה במהותה הינה עתירה לפיצויים בגין נזקים, אשר עפ"י הנטען, נגרמו לחלקות התובעים (חלקות 10 ו-11) כתוצאה ממפגע שנוצר בחלקות הנתבעים שהתבטא בגלישה ו/או התדרדרות פסולת ו/או חומרי מילוי ו/או אבנים מחלקות 8, 12 ו- 13, אשר אין חולק כי מבחינה טופוגראפית ממוקמות גבוה יותר מחלקות התובעים.

להלן ידונו ויוכרעו רכיבי הנזק לפי סדר הופעתם בחוות דעת השמאית מטעם התביעה.

ירידת ערך

9. כעולה מכתב התביעה, עבודות המילוי והשלכת הפסולת, נמשכו מספר שנים אשר במהלכן התאספה כמות אדירה של פסולת, נוצרה "גבעה" גבוהה שהגיעה עד לגובה 30 מ' שנפחה עולה על 200,000 קוב, המשתרעת על שטח גדול, כאשר בעקבות "יישור" חלק מחלקות התובעים נוצר מדרון חד לכיוון חלקות התובעים.

10. התובעים טוענים כי שיעור ירידת ערך שתי חלקותיהם יחדיו מסתכם בסך של 212,000 ₪ (בעיגול). בהתאם לס"ק 10.1 לחוות דעת אבו ריא, עלות פינוי 'גבעת הפסולת' לצורך החזרת המצב לקדמותו נאמדת על ידו ביותר מ- 6 מיליון ₪. לאור זאת, לדעת השמאי אבו ריא, 'סביר' לאמוד את ירידת הערך בשווי חלקות התובעים עקב המפגע באמצעות הפחתת 25% משויים ליום עריכת חוות הדעת. מאחר ושטח חלקות התובעים יחד הינו 7.629 דונם, הרי שירידת הערך מהווה 1.907 דונם (25% משטח החלקות), ואשר לפי שווי של 30,000 $ לכל דונם, מסתכמת ירידת הערך של חלקות התובעים בסך של 57,210 $ (ובתרגום לשקלים לפי שער 3.712 ₪ לדולר). קרי, סך של 212,363 ₪.

11. מנגד עולה מחוות דעת השמאי אדלשטיין (ס"ק 9.1-9.3 לחוו"ד) כי פגיעה במקרקעין נמדדת לפי שווי המקרקעין. לצורך כך יש לשום את שווי המקרקעין לפני הפגיעה ואת שווים לאחר הפגיעה ובדרך זו להוכיח את גובה הפגיעה. עוד צוין כי מניתוח 3 עסקאות, כפי שדווחו למס שבח באזור הנכס, בקרקע חקלאית, שבוצעו במהלך השנים 2005- 2006, שווי לדונם חקלאי הינו 15,000 ₪, ואילו מניתוח 4 עסקאות שנעשו בשנים 2010-2011 באזור הנכס, עולה כי שווי דונם הינו בגבולות של 20,000 ₪, מכאן שערך הקרקע עלה בכ- 33% נומינלית. עוד צוין כי משקלול השינויים בשער הדולר היציג בתקופות הנ"ל, עולה כי חלה ירידה בשער הדולר בשיעור של כ- 23.2%, דהיינו, ישנה עליה ריאלית של כ- 10%, בשווי קרקע חקלאית באזור. מכאן שלא נגרמה לתובעים ירידת ערך בשווי חלקותיהם.

12. במהלך חקירתו הנגדית של השמאי אבו ריא, הוא הבהיר כי מאחר ועלות פינוי ערימת הפסולת מסתכמת להערכתו במיליוני ₪, הוא בחר בחו"ד באפשרות של ירידת ערך (פ' עמ' 32 ש' 12-13). לגבי קביעתו בחוו"ד כי שווי דונם של קרקע חקלאית באזור שבו מצויות חלקות התובעים, מוערך בסך של 30,00 דולר, הבהיר השמאי אבו ריא, כי לא צירף לחוות דעתו מידע השוואתי לגבי עסקאות מכר קרקע חקלאית באזור שדווחו למס שבח מאחר ולטענתו ידוע לו כשמאי הוועדה של המועצה, שהדיווח בפועל של שווי עסקאות מכר נעשה בחסר (מתחת לשווי העסקה האמיתי), וכי לא קל למצוא עסקאות שבוצעו באותו אזור, אם כי ידוע לו שהדיווחים שם הם בסדר גודל של 15,000 דולר לדונם, וכי הערכתו הינה על הצד הנמוך (פ' עמ' 33 ש' 4- 16):

"ש. אתה מעריך בחווה"ד שלך שווי של דונם ב 30,000 דולר. אתה לא מציג עסקאות שהשווית את הערכת השווי.

ת. אני שמאי של הוועדה דיר חנא, חלק מהמרחב התכנוני של הוועדה, אני יודע שזה על הצד הנמוך.

ש. האם צרפת עסקאות שהשווית אותן לקרקע הזו?

ת. כולנו יודעים שמה שמדווח למס שבח פשוט בקושי מגיע ל 20% משווי הקרקעות, מעבר לכך יש מאגר יותר אמין מטעם משרד המשפטים, עושה את העבודה.

ש. האם בחווה"ד שלך נתת איזה שהן עסקאות להשוואה, מדד, שעל פיו קבעת את השווי הזה של 30,000 דולר. ראיתי קביעה ממוקדת. לא ראיתי הסבר.

ת. ה 30,000 דולר שציינתי אותם הם על הצד הנמוך ביותר, ה 30,000 דולר לא קל למצוא עסקאות השווה (צ.ל השוואה ג'.נ) דומות בקשר לקטע הזה. כל הדיווחים שם סדר גודל של כ 15,000 דולר.

ש. האם צרפת לחווה"ד שלך איזה שהן עסקאות להשוואה, או....

ת. לא".

13. המינהל טוען בסיכומיו (סע' 16) כי התובעים מתעלמים בסיכומיהם, כי רכשו את חלקה 11 רק בשנת 2008 במצבה כפי שהיא תמורת סך כולל של 16,000 דולר ובשקלים (54,448 ₪), כאשר אף לשיטת התובעים, ידעו על הנזק לכל המאוחר בשנת 2006, ועל כן לא יכולים לדרוש כיום כל פיצוי בגין ירידת ערך עבור חלקה זו.

14. כעולה מחומר הראיות, התובעים רכשו את הזכות להירשם כבעלים במשותף (בחלקים שווים) על חלקה 10 בשנת 1999. כן, חתמו על הסכם לרכישת מלוא הזכויות בחלקה 11 (בחלקים שווים) ביום 13.3.08. כפי שצוין בהכרעתי הקודמת בשאלת החבות (ס' 24), במהלך חקירתו הנגדית של התובע 1 הוא טען לראשונה כי למרות שהסכם המכר לרכישת חלקה 11 נחתם עם המוכר בשנת 2008, היה הסכם קודם בין אביו המנוח לבין המוכר ובפועל החזקה בחלקה 11, הועברה ע"י בעליה לאביו המנוח, הרבה לפני כן, אך טענה זו נדחתה על ידי, מנימוקים שפורטו.

15. כעולה מסעיפים 5-6 להסכם המכר של חלקה 11 (העתק ממנו צורף כנספח ב' 2 לכתב התביעה), אישרו הקונים (התובעים) כי ראו ובדקו את החלקה, ומצאו כי החלקה מתאימה לצרכיהם ולמטרותיהם, ולא תהיינה להם כל טענות או תביעות נגד המוכר (ההדגשה אינה במקור ג'.נ), באשר לטיב הקרקע ו/או אי התאמה מכל סוג שהוא. סוכם כי תמורת רכישת מלוא החלקה (2,033 מ"ר) ישלמו התובעים לבעליה סך של 16,000 דולר במעמד חתימת החוזה.

16. המועצה טוענת בסיכומיה (ס' 18) כי לאור הצהרת הרוכשים דלעיל, הרי שהיה ידוע לתובעים בעת רכישת חלקה 11 מהו מצב החלקה לאשורו והם לא באו בשום טענות למוכר, דבר המראה כי אין לתובעים עילת תביעה בגין הנזקים (המוכחשים), שנגרמו לחלקה 11 לפני הרכישה. איני מקבל טענה זו, ככל שמדובר בטענה בדבר אי התגבשות עילת תביעה נגד המועצה הנובעת מעסקת המכר (במובחן מעילת תביעה נגד המוכר). ההצהרה הנ"ל בחוזה באה להגן על אינטרס המוכר בעסקת המכר, ולמנוע מהתובעים אפשרות לתבוע אותו בעתיד לגבי מצב החלקה, טיב הקרקע, אפשרויות הניצול שלה ו/או לגבי אי התאמה כלשהי שהתגלתה לתובעים אחרי הרכישה. אך אין בה, כדי לחסום מראש את התובעים מלהגיש תביעה נגד יוצרי המפגע ו/או נגד מי שהיו אמורים לפעול לסילוקו ולא עשו כן.

17. לעניין טענת ירידת ערך החלקה 11 עקב המפגע, אומנם ניתן להניח בדרגת סבירות קרובה לוודאי כי התובעים שקללו בעת ביצוע העסקה את הנתון בדבר קיומו של המפגע על כל הנובע ממנו, במסגרת החלטתם לרכוש את חלקה 11 ובמחיר שעליו סוכם (ובעיקר שהיו מודעים להיווצרות המפגע והשלכותיו בהיותם תושבי הכפר ובעלים של חלקה 10 הצמודה לחלקה 11 עוד משנת 1999), אך אין בתנאי עסקת המכר של עסקה 11, כשלעצמם, כדי לחסום את התובעים מלהגיש תביעה לפיצוי בגין המפגע נגד הנתבעים (שאינם צד לעסקה), אשר כפי שצוין לעיל, נקבעה אחריותם המשותפת לקיום המפגע בחלקותיהם, ובין היתר, לעתור לפיצוי בגין ירידת ערך קניינם, ככל שתוכח.

18. עולה מחומר הראיות כי הנתון העובדתי לפיו חלקה 11 נרכשה ע"י התובעים בשנת 2008 תמורת 16,000 דולר לא הובא לידיעת השמאי אבו ריא, במסגרת עריכת חוות דעתו (פ' עמ' 33 ש' 17- 19):

"ש. אתה מודע לכך שבשנת 2008 התובעים רכשו את חלקה 11 הספציפית הזו, שהשטח שלה כ- 2 דונם ב 16,000 דולר. כלומר 8,000 דולר לדונם?

ת. אני לא יודע על זה.

ש. תסכים איתי שזה נתון חשוב. לא קרקע מקבילה, קרקע ספציפית, כמה נרכשה?

ת. זה אולי נתון משפטי, בעיני כשמאי לא חשוב".

19. כאמור, לפי האמור בחוות דעת השמאי אדלשטיין, מניתוח מספר עסקאות שבוצעו בין השנים 2005-2006 לעומת מס' עסקאות שבוצעו בשנים 2010-2011 עולה כי שווי דונם קרקע חקלאית היה כ- 15,000 ₪ (בממוצע), ועלה לגבולות של 20,000 ש"ח (סעיף 9.2 לחוו"ד). השמאי אדלשטיין מבסס נתונים אלה, על ניתוח פרטי עסקאות שבוצעו בתקופות הנ"ל (נספח ה' לחוות דעתו). עיון בנספח ה' מעלה, כי מתוך 7 העסקאות שפורטו בטבלה, שתיים מתוכן מתייחסות לקרקעות ביישוב מגאר ואילו חמש מהן בכפר דיר חנא.

20. במהלך חקירתו הנגדית אישר השמאי אדלשטיין כי ממצאי חוות דעתו אינם מבוססים על עסקאות השוואה ביחס לגוש 19428 (שבו נכללות חלקות התובעים), פ' עמ' 42 ש' 29-32 ועמ' 43 ש' 1). השמאי אדלשטיין נשאל האם חלקות התובעים מרוחקות 250 מ"ר מאזור הבניה של כפר דיר חנא, וציין כי להערכתו המרחק גדול יותר אך לא ערך מדידה וכי "קרוב מאוד זה יחסי" (פ' עמ' 43 ש' 2-7).

21. עוד נחקר השמאי אדלשטיין לגבי אופן ניתוח העסקאות נשוא נספח ה', והבהיר כי שווי קרקע חקלאית אינו נגזר ממיקומה אלא ממה שניתן להפיק מאותה קרקע (פ' עמ' 43 ש' 14-20):

"ש. אחד הגושים שהתייחסת אליו נסמכת עליו הוא 19414.

ת. כן.

ש. תסכים איתי שלהשוות את החלקה זו ספציפית לחלקות כפר מר'ר (צ.ל מגאר ג'.נ) זה לא ריאלי ? האדמה שונה מישוב לישוב.

ת. ראשית, זה לא נכון. השווי של הקרקע החקלאית היא לא לפי הכפר, אלא לפי האזור שבה היא ממוקמת. הגבול המוניציפלי לא קובע את גבול הקרקע החקלאית. קרקע חקלאית נגזרת ממה שאפשר להפיק מאותה קרקע".

ובהמשך (פ' עמ' 44 ש' 1-4):

"ת. השווי של הקרקע לא נובע מהקרבה לאזור המגורים. תחנת דלק זה יעוד שנוה (צ.ל שונה ג'.נ) מקרקע למגורים. המסעדה ותחנת הדלק יושבות על כביש ארצי 806 שזה משהו אחר לגמרי. החלקות שאנו מדברים עליהם, של התובעים נמצאות למטה במרחק גדול מהכביש, בלי נגישות ישירה לכביש".

22. בהמשך חקירתו הנגדית, התבקש השמאי אדלשטיין להבהיר מדוע לא התייחס במסגרת השמאות שערך לשווי הקרקע לפני היווצרות המפגע לעומת שוויה לאחריו, אך לטעמי התשובות שסיפק בעניין זה לא היו מספקות (פ' עמ' 44 ש' 10 – 32):

"ש. אתה ניגש לבצע שמאות לגבי חלקת אדמה, כאשר הנושא הקריטי, מה הערך של החלקה הזו לפני המטרד לעומת ערכה אחרי המטרד, כאשר עניין המטרד הוא הדומיננטי. אתה לוקח חלקה שמרוחקת ממנה 2-3 ק"מ ואומר ששם לא היה ושם מחיר האדמות עלה. מה זה מוכיח? אתה כשמאי נדרשת להגיש שומה לגבי שתי חלקות של התובעים שהן ליד המזבלה ולא התייחסת לזה בכלל.

ת. ראשית, עניתי לנושא האם הקרקע נפגעה או לא. יש לזכור, איננו עוסקים בירידת ערך הקרקע. התביעה לירידת ערך היא נעשית כתוצר מאישור תכנית, לפי סעיף 197. הקרקע במקרה הזה למעשה לא נפגעה.

ש. אני מדבר על השוואה.

ת. אין עסקאות באותו גוש. במס שבח לא נמצאו עסקאות בגוש הזה, אחרת הייתי משתמש בהן. כשמאי צריכים להפריד כשרואים שבאים לגבי מטרד שקיים על הקרקע, בין שווי הקרקע לבין המטרד. במיוחד אם זה מטרד שניתן להסיר אותו. אם זה משהו שפוגע מהותי בקרקע, הוא פוגע גם בשווי הקרקע. אם מדובר בבולדרים ובאדמת סלעים כפי שנטען בתביעה, זה דבר שנקרא שניתן להסיר ולכן שווי הקרקע לא נפגע. אני לא ראיתי בולדרים כשהייתי שם".

23. בהמשך חקירתו הנגדית של השמאי אדלשטיין התברר כי בוצעו עסקאות שדווחו לרשות המיסים משנים 2003-2004 המתייחסות לגוש 19428 (פלט מאתר רשות המיסים ביחס לפרטי עסקאות אלו הוגש וסומן מוצג /1) אך השמאי אדלשטיין לא כלל אותן במסגרת חוות דעתו, אך ההסבר שסיפק השמאי אדלשטיין בעניין זה היה בלתי משכנע:

"ת. עסקאות של שנים 2002- 2003 הן רחוקות מאוד מהתאריך הקובע. התאריך הקובע כתוב בחוות דעתי. אני מוכן לבדוק מדוע כתבתי את השנים 2005-2006 כתאריך קובע.

ש. יש עסקאות שמופיעות באתר לגבי הגוש הזה?

ת. אני בדקתי בתאריכים הקובעים ולא מצאתי".

24. שקלול הנתונים שפורטו לעיל, מעלה כי השמאי אבו ריא אמד את ירידת הערך שנגרמה לדעתו לחלקות התובעים עקב המפגע, ללא אבחנה בין חלקה 10 לחלקה 11 (וכפי הנראה, ללא שהיה מודע למועד ביצוע העסקה ובעיקר שווי העסקה שביצעו התובעים בקשר לחלקה 11). לפי הערכתו המקצועית של השמאי אבו ריא, "סביר" לאמוד את ירידת הערך שנגרמה לחלקות התובעים בשיעור של 25% מתחת לשווי שוק של כל דונם קרקע בייעוד חקלאי, אך זאת, ללא שפירט בחוות דעתו על בסיס אלו נתונים ערך את התחשיב, וכן ללא שהציג השוואה כלשהי ו/או אסמכתא לגבי שוויה הקודם של הקרקע לפני המפגע ולאחריו.

25. מנגד, השמאי אדלשטיין, קבע בחוות דעתו כי לא נגרמה כל ירידת ערך לקרקע התובעים, זאת בהתבסס על ניתוח והשוואה בין מספר עסקאות שבוצעו בשנים 2005-2006 בקרקעות חקלאיות באזור (לא בגוש נשוא התביעה) לעומת שווי עסקאות שבוצעו באזור בשנים 2010-2011 (וללא התייחסות לשווי עסקאות שבוצעו בחלקות/גוש נשוא התביעה), וזאת תוך 'התעלמות' מהנתון העיקרי לפיו יש לקבוע את ירידת הערך שנגרמה לקרקע (אם נגרמה), בהינתן הקרבה למפגע נשוא התביעה, על כל הנובע מכך. למעלה מן הדרוש אציין כי לטעמי השומה לפיה לא נגרמה כל ירידת ערך בשווי חלקות התובעים מאחר ושווי הקרקעות החקלאיות באזור עלה ריאלית בעשרה אחוז (בקירוב), לאחר ניכוי הפרשי שער דולר, אין בה די, מאחר וייתכן שעקב עליה בביקוש לקרקעות חקלאיות באזור בתקופה הרלבנטית לתביעה עלו מחירי הקרקעות החקלאיות באזור בכללותו ללא קשר למפגע, ואשר אלמלא קיומו של אותו מפגע, הייתה העלייה בשווי הקרקע בעיקר של החלקות הסמוכות למפגע, מתבטאת בשיעורים חדים יותר.

26. לטעמי, בנסיבות העניין, לצורך הכרעה בסוגיית ירידת הערך לחלקות התובעים, יש לאבחן בין חלקה 10 לחלקה 11. לגבי חלקה 11, עולה כי התובעים רכשו אותה בשנת 2008 לפי שווי של כ- 8,000 דולר לדונם, כשהמפגע כבר קיים בשטח במשך שנים כשהתובעים מודעים ו/או אמורים להיות מודעים להשלכותיו של המפגע על שווי הקרקע ועל אפשריות השימוש או הניצול שלה. בנוסף, יש לציין כי מחומר הראיות עולה כי חלקה 11 סמוכה יותר למפגע (חולקת גבול משותף מדרום עם חלקה 8), וכן מפרידה בין חלקות הנתבעים לבין חלקה 10, בעוד שלגבול חלקה 10 מדרום אין כל קרבה או "חשיפה" ישירה למפגע. גם אם נאמץ את הערכת השמאי אבו ריא, לפיה נכון למועד עריכת חוות הדעת (12/08) שווי שוק של כל דונם חקלאי באותו גוש (ללא המפגע), הינו 30,000 דולר ואילו בהינתן המפגע 25% פחות (22,500 דולר), הרי שעל פניו התובעים רכשו את חלקה 11, בהנחה משמעותית (כ- 74% מתחת לשווי השוק שלה). על כן לא שוכנעתי בראיות מספיקות שנגרמה לתובעים ירידת ערך כלשהי בשוויה של חלקה 11, ואם נגרמה, "הנזק" כבר מגולם במחיר העסקה. כמובן, שאין בכך, כדי למנוע מהתובעים לפעול בדרכים החוקיות להסרת המפגע ו/או לפעול לצמצום הפגיעה הימנו, ובכך להשביח את ערך הקרקע שרכשו.

27. לא כך הם פני הדברים ביחס לחלקה 10. חלקה זו היא נרכשה ע"י התובעים בשנת 1999. התובעים אומנם לא הציגו נתונים מגובים באסמכתא מתאימה לגבי שווי העסקה שביצעו אולם מהטעמים שפורטו לעיל, שוכנעתי בטענת התובעים כי קיום המפגע פוגע בשווי חלקתם, ובעניין זה, אף מקובלת עלי, באופן עקרוני, טענת התובעים (סעיף 14 ד' לסיכומיהם):

"אדמה הגובלת במזבלה, כאשר אין שום אפשרות מעשית לפנות את המזבלה הזו לאור ממדיה והיקפה, וכאשר מדובר במזבלה המורכבת מאבנים, סלעים, שאריות בניה, גרוטאות ושאר פסולת, ערכה יורד פלאים לעומת חלקה אחרת שנמצאת באזור טבעי".

אשר על כן, בהתחשב, בין היתר, בגודל חלקה 10 (5,596 מ"ר), מועד רכישתה (1999), ייעודה הקיים, מהות המפגע, מידת קרבתה למפגע, אני פוסק על דרך האומדנא פיצוי לתובעים בגין ירידת ערך חלקה 10, בסך של 50,000 ₪.

עלות פינוי סלעים מחלקות התובעים

28. השמאי אבו ריא העריך בחוות דעתו כי עלות פינוי סלעים בחלקות התובעים מסתכמת בסך 20,000 ₪. מנגד צוין בחוות דעת השמאי אדלשטיין כי לא הוצגה מפת מדידה ותאור מצב קיים, על כן לא ניתן להתייחס לכך שיש צורך בפינוי כזה. הסכום שצוין ע"י השמאי אבו ריא נקבע כסכום שרירותי ללא כל נתון או אסמכתא ותחשיב, מכאן שלא ניתן להתייחס לתביעה בכלל ולסכום התביעה בפרט (ס"ק 9.6 לחוות דעת השמאי אדלשטיין). המינהל מוסיף בסיכומיו (סע' 28-30) כי פינוי הסלעים והשבת המצב לקדמותו הינו ממילא סעד חלופי בלבד לירידת ערך ולא ניתן לתבוע את שני הנזקים גם יחד. גם לאחר חקירת השמאי אבו ריא, התובעים לא הוכיחו את כמות הסלעים ו/או האבנים ו/או הפסולת בחלקותיהם, וממילא לא הוכיחו את עלויות הפינוי.

29. במהלך חקירתו הנגדית של אבו ריא הוא נשאל לגבי אופן ביצוע האומדן לפינוי הסלעים מחלקות התובעים, והסביר כי נקט בהערכה גסה שכן "צריך שנתיים לספור אבנים" (פ' עמ' 34 ש' 9-16):

"ש. אני לא מדברת על שווי הערכה פינוי אבנים, מדברת על פינוי האבנים. אתה אומר שבחלקות התובעים יש 90/240 מ'. כמה אבנים יש בחלקות 10 ו- 11 אתה לא מציין וכמה אבנים גלשו.

ת. צריך שנתיים לספור אבנים.

ש. כשאתה מתייחס לחלקות הנתבעים יכלת להעריך כמות.

ת. זה בחלקות התובעים.

ש. אין לך הערכה של כמות האבנים שנמצאות בחלקות

ת. התייחסתי בהערכות גסות מבחינת פינוי".

ובהמשך (פ' עמ' 34 ש' 23- 31 ועמ' 35 ש' 1-2; עמ' 35 ש' 13-17):

"ש. אתה לא מציין על מה מתבססות כל הערכות האלה?

ת. הייתי בשטח, לקחתי צילומים. אני הערכתי כמה משאיות ניתן על מנת לפנות. כמה ימי עבודה שופל או באגר על מנת לפנות. זו הערכה על הצד הנמוך. אמרתי הקטנת נזק, אני צריך לחשוב בדרך סבירה.

ש. לא צרפת הערכה כמה עולה. לדעתך 5 משאיות, עבודה של 3 ימים ממה שאני יודע זה עולה 45,000 ₪.

ת. אני יכול לתת תשובות מדויקות. כתוב בסעיף 9.2

ש. סעיף 9.2 מתייחס לעליות פינוי בחלקות הנתבעים. לעומת זאת בסעיף 9.3 פינוי ערימות סלעים ב 10 ו- 11 אתה לא מציין שזה מבוסס על מחירון דקל.

ת. מחירון דקל מתייחס ל 40 ₪ למטר קוב פינוי. אני הלכתי כאן על מה שנקרא שימוש בציוד מבלי להיכנס למטר לקוב. לפי מ' קוב יוצא סכומים אדירים.

........

"ש. אתה לא מצרף איזה שהיא מדידה?

ת. יש. כב' בית המשפט לא מרשה לי להציג את זה. אם יש צילום אוויר שיכול להראות מה פסול בזה.

ש. אנחנו מדברים מקסימום 750 מ' בחלקה 11.

ת. זה מאסיבי. ערימות. במפוזר זה על 2 דונם".

30. כמו כן, בהמשך חקירתו הנגדית אישר השמאי אבו ריא כי לחלקה 10 אין גבול משותף עם חלקה 8 ; אם מתגלגלת אבן במדרון היא צריכה לעבור את חלקה 11 על מנת להגיע לחלקה 10; והוא לא עשה אבחנה בין חלקה 10 לחלקה 11 לעניין כמות האבנים אך בחלקה 11 יש להערכתו יותר מאשר בחלקה 10 אך לא בהבדל משמעותי (פ' עמ' 37 ש' 10-19):

"ש. אני רוצה להפנות אותך לתשריט שצרפת לחווה"ד, פה החלקות של התובעים, חלקה 8, חלקה 11 וחלקה 10. אתה מסכים איתי שלחלקה 10 ו- 8 אין גבול משותף, הן לא צמודות אחת לשניה.

ת. לא. אבל יש מטרוקה בין 11 לבין 8.

ש. למעשה חלקה 11 מפרידה לחלוטין בין חלקה 8 ל- 10.

ת. כן.

ש. אם מתגלגלת אבן מחלקה 8 היא צריכה לעבור את חלקה 11 כדי להגיע לחלקה 10.

ת. זה נכון.

ש. אין אצלך אבחנה בין חלקה 10 ו-11. כמות האבנים שיש בחלקה 11 קיימת גם בחלקה 10?

ת. לא ממש לא. 11 יותר ו- 10 פחות. לא הרבה פחות".

31. מעיון בסדרת התצלומים של חלקות התובעים שצולמו ע"י השמאי אבו ריא בעת ביקורו במקום, ואשר הוגשו לביהמ"ש בהסכמה במהלך חקירתו הנגדית של השמאי אדלשטיין, (סומנו תמונה/2, ראו פ' עמ' 42 ש' 3-4), עולה כי ישנה כמות לא מבוטלת של אבנים וסלעים שהתדרדרו במדרון מחלקה 8 ו/או מחלקות אחרות של הנתבעים והגיעו לשטח חלקה 11 ו/או חלקה 10. ניתן לראות בבירור סלעים או אבנים בחלק בקרבת דיר הצאן וכן בינות לגזעי עצי הזית הנטועים בחלקות התובעים. אומנם השמאי אבו ריא, לא פירט בחוות דעתו על בסיס איזה תחשיב/כמויות/עלויות אמד את עלות פינוי האבנים מחלקות התובעים, וכן לא אבחן בעניין זה בין החלקות כאמור, אולם ההסברים שסיפק בביהמ"ש לפיו מדובר בהערכה גסה (מאחר וכמות האבנים אינה ניתנת לספירה) על בסיס עלות השכרת הציוד הנדרש לפינוי האבנים על בסיס יומי, הייתה סבירה בעיניי. מנגד השמאי אדלשטיין, שביקר במקום פעמיים, לא התייחס בחוות דעתו לסוגיית כמות האבנים שהתדרדרה לחלקות התובעים (אם בכלל), ודחה את טענות התובעים ברכיב זה בהעדר מפה מצבית וכו'.

בנסיבות דלעיל, אני מחליט לפצות את התובעים בעלות פינוי האבנים בחלקתם בסכום של 9,000 ₪.

ויצוין כי איני מקבל את טענת המינהל לפיה מדובר בכפל פיצוי, שכן הרכיב של ירידת ערך הינו תולדה של הפגיעה בשווי שוק של החלקה בשל המפגע, ואילו הרכיב של עלות הפינוי של האבנים מהחלקה הינו תולדה של הפגיעה ביכולת השימוש ו/או הניצול של הקרקע ע"י בעליה, כמו גם היכולת ליהנות ממנה ו/או להפיק ממנה פירות באופן מיטיבי, כך שאין הכרח שמדובר בחפיפה.

עלות פינוי סלעים מהדרך

32. כעולה מס"ק 10.3 לחוות דעת אבו ריא, עלות פינוי סלעים מתחום חלקת הדרך המשיקה לחלקה 11, כולל התאמת הגבול הדרומי לדרך במסלעה למניעת סכנת חיים בעת המעבר, מסתכמת בסך 25,000 ₪. מנגד לפי חוות דעת השמאי אדלשטיין, התובעים לא צירפו מפת מדידה ותאור מצב קיים, ועל כן אין באפשרותו להתייחס לנתון זה. גם אם כן, הסכום נקבע כסכום שרירותי ללא כל נתון, אסמכתא או תחשיב.

33. כפי שניתן לראות במוצג "תמונה/3), קיימת דרך סלולה מצפון לחלקה 10, המהווה, בין היתר, דרך גישה לחלקה 10. אף התובע 1 אישר בחקירתו הנגדית במסגרת הדיון בשאלת האחריות למפגע, כי קיים כביש סלול אספלט המגיע לחלקה 10 (פ' עמ' 7 ש' 10-14). אלא שטענת התובעים הינה כי קיימת דרך נוספת לא סלולה (מטרוקה) המשיקה לחלקה 11 מדרום, אשר נחסמה באבנים שהתדרדרו מחלקות הנתבעים, אולם מעיון בסדרת התמונות שצורפו (מוצג "תמונה/2"), לא מצאתי אינדיקציה ו/או תמיכה מספקת לטענתם זו. בנוסף, עיון בתצ"א של חלקות התובעים (מוצג "תמונה/1) מעלה כי התוואי המסומן כדרך המטרוקה מדרום לחלקה 11 פנוי באופן יחסי מאבנים, ועיקר האבנים ו/או הסלעים המופיעים בתצ"א, הינם מעבר לשול הימני של הדרך (קרי, בתוך שטח חלקה 11). יחד עם זאת, לא מן הנמנע כי חלק מהאבנים שהתדרדרו לכיוון חלקות התובעים מחלקות הנתבעים נעצרו בשטח המטרוקה, אשר על פי הנטען היא ברוחב 6 מטר. דא עקא, התובעים לא טרחו לצרף לתביעתם מפה מצבית ו/או אסמכתא אחרת המעידה על מצב קיים של דרך המטרוקה, המשיקה לחלקה 11 מדרום, התומכת בצורה מספקת בטענתם בדבר הצורך בפינוי הדרך מאבנים שמקורם בחלקות הנתבעים.

אשר על כן, לא שוכנעתי בראיות מספיקות כי הדרך החקלאית (או חלק ממנה) המצויה מדרום לחלקה 11 חסומה באבנים ו/או סלעים שנדרש לפנותם על מנת להשתמש בדרך, ועל כן מתייתר הצורך לצון בטענות המינהל לפיהן גם אם היה ממש בטענת התובעים, מאחר ומדובר בדרך לשימוש כלל הציבור, היה על התובעים לפנות לרשות המקומית על מנת שתפעל לפינוי הדרך ו/או כי הרכיב הנטען מהווה דרישה לכפל פיצוי.

עקירת עצי זית

34. עפ"י הערכת השמאי אבו ריא, נעקרו כתוצאה מהמפגע מחלקות התובעים 10 עצים אשר לפי מצבם מוערך שווים בסך 1,000 ₪ לעץ, ובסה"כ 10,000 ₪. מנגד צוין ע"י השמאי אדלשטיין בחוות דעתו כי לא הוצגו נתונים על מיקום העצים שנפגעו, והסכום המבוקש אינו תואם את המחיר שנקבע ע"י משרד החקלאות העומד על 750 ₪ לעץ. לטעמי, אף אם לא הוצגו נתונים לגבי מיקום העצים שנפגעו (ואיני סבור כי מדובר בנתון הכרחי), הרי שלאור כמות האבנים ו/או הסלעים שהתדרדרו לכיוון חלקות התובעים והפיזור שלהם בשטח (כפי שניתן לראות מהתצלומים שהוגשו כאמור), ישנו יסוד לטענת התובעים כי נפגעו 10 עצי זית בחלקותיהם, וזאת כאשר אין חולק ששטח חלקה 10 נטוע ברובו (למעט אזור דיר הצאן והמתבן) בעצי זית, וכן חלק משטח חלקה 11 (דרום מזרח). כן ניתן לראות בתמונה מוקטנת שצורפה לחוות דעת השמאי אבו ריא, (image 16) גזעי עצי זית שנפגעו והתייבשו. נראה כי המחלוקת האמיתית בעניין זה, הינה שוויו של כל עץ זית שנפגע. בעניין זה, אומנם שוכנעתי בגרסת השמאי אבו ריא, לפיה בעת ביקורו בשטח ספר בעצמו 10 עצי זית שנפגעו בחלקות התובעים (פ' עמ' 38 ש' 1-4). מאידך לא הוכח בפניי בראיות מספיקות ע"י התובעים שמדובר בעצי זית "בני חמישים שנה" ו/או מהו שווים הספציפי של העצים שנפגעו בחלקתם, ועל סמך אלו נתונים בוצע אומדן הנזק הנטען ע"י השמאי מטעמם (ראו: חקירתו הנגדית של השמאי אדלשטיין, פ' עמ' 42 ש' 8-28).

לאור האמור, אני מחליט להעמיד את גובה הפיצוי ברכיב זה על סך של 8,000 ₪.

הפסד הנאה

35. בהתאם לחוות דעתו של השמאי אבו ריא, הפסד ההנאה שנגרם לתובעים לתקופה של 7 שנים אחורה, בגין אי ניצול מיטבי של זכויות הבניה בחלקה לרבות הרחבת דיר הצאן קיים או השלמת נטיעות בחלקה ו/או נטיעת גידולים חקלאיים נוספים, מסתכם בסך של 3,000 ₪ לשנה, ולכל משך התקופה 21,000 ₪. מנגד עולה מחוות דעתו של השמאי אדלשטיין כי בחוות דעת השמאית מטעם התובעים לא הוצג נתון ו/או פירוט המסביר את הפסד ההנאה הנטען. גם אם הייתה פגיעה כזו השפעתה נכללת בשווי המקרקעין, אשר עפ"י הנתונים ו/או השיקולים שפורטו לעיל (בנוגע לרכיב הדרישה לפיצוי בגין ירידת ערך), לא חלה כל פגיעה בשווי המקרקעין ולכן גם אין "הפסד הנאה".

36. המינהל טוען בסיכומיו (סעיפים 42-46) בנוגע לדרישה לפיצוי בגין רכיב זה כי הפסד הנאה הינו ממילא סעד חלופי לירידת ערך וכי מדובר בשתי דרכים לבחון את הפגיעה בשווי הנכס; גם לאחר חקירת השמאי מטעם התובעים לא ברור כלל ועיקר על מה נסמכת קביעתו לפגיעה ביכולת השימוש של התובעים בנכס; התובעים לא הביאו ראשית ראיה כי נגרם להם הפסד הנאה כלשהו וכי לא יכלו לנצל את הקרקע במלואה; לא ניתן להתייחס לתקופה של 7 שנים לאחור, כאשר לפי גרסת התובעים הנזקים הנטענים החלו בשנת 2006; חלקה 11 נרכשה ע"י התובעים בשנת 2008, במצבה כפי שהוא, ולאחר התהוות הנזק הנטען, כך שאף מטעם זה כשלעצמו לא יכולים התובעים לטעון לכל הפסד הנאה בחלקה זו.

37. ביחס לתקופה אליה מתייחס השמאי אבו ריא בחוות דעתו לעניין רכיב נזק זה, אישר השמאי אבו ריא בחקירתו הנגדית כי הפיצוי שנקבע על ידו בגין הפסד הנאה מתייחס לתקופה בת 7 שנים (פ' עמ' 36 ש' 2-3). כן העיד כי התקופה אליה מתייחסת חוות דעתו, נקבעה על פי מידע שמסרו לו התובעים בזמנו (פ' עמ' 36 ש' 4-5). וכשעומת השמאי אבו ריא עם הטענה כי לפי גרסת התובעים הנזק החל להיגרם רק בשנת 2006 השיב כי הדבר אינו ידוע לו (פ' עמ' 36 ש' 6-9):

"ש. כי בחקירה שלכם התובעים טענו שהנזק החל להיגרם בשנת 2006.

ת. לא ידוע לי. זה מה שהם אמרו לי.

ש. גם אמרת שלא ידוע לך שהתובעים רכשו את חלקה 11 רק בשנת 2008.

ת. ציינתי. לא נכנס לנושא הבעלות. אם זה לא שלהם, לא מגיע להם פיצוי".

38. בהמשך חקירתו הנגדית הסביר השמאי אבו ריא, כי התחשיב שערך לעניין רכיב זה מתבסס על 100 דולר שכירות לדונם (על הצד הנמוך), כך שלאור גודל חלקות התובעים מדובר ב- 700 דולר לשנה (כ- 3,000 ₪, פ' עמ' 36 ש' 14-15). וכשנתבקש השמאי אבו ריא להתייחס לטענה בדבר כפל פיצוי (אי אפשרות לדרוש גם הפסד שכירות וגם הפסד שווי), הבהיר אבו ריא (פ' עמ' 36 ש' 25-26):

"...כשאני מדבר על ירידת ערך הכוונה שלי שקיום המפגע פוגע בשווי החלקה. כשאני מדבר על הפסד הנאה בחוות דעתי אני מתכוון בפגיעה ביכולת השימוש בנכס".

39. מקובלת עלי טענת הנתבעים לפיה יש לאבחן בין חלקה 11 לחלקה 10. ראשית, חלקה 11 נרכשה ע"י התובעים רק בשנת 2008, ועל כן, בוודאי אין לדבר על הפסד הנאה מחלקה זו למשך 7 שנים אחורה אלא לכל היותר ממועד רכישת חלקה זו ועד מועד הגשת התביעה. שנית, במועד רכישת חלקה 11, היו התובעים מודעים לקיומו של המפגע ולתופעת התדרדרות אבנים ו/או סלעים לעבר חלקותיהם (והדבר מצא את ביטויו במחיר שהסכימו לשלם בגינה). מנגד חלקה 10 נרכשה ע"י התובעים בשנת 1999, כך שפוטנציאל הפגיעה ביכולת של התובעים ליהנות מהנכס ולהפיק ממנו שימוש באופן מיטיבי החלה לטעמי כבר עם היווצרות המפגע ולאו דווקא ממועד התדרדרות האבנים לעבר חלקותיהם. לאור התנאים הטופוגרפיים בשטח והתמשכות התופעה של השלכת הפסולת ו/או חומרי המילוי בחלקות הנתבעים והיקפה, ניתן להניח שפחתה המוטיבציה של התובעים (ואף של בעלי קרקע נוספים הסמוכים לחלקות הנתבעים) לבצע נטיעות חדשות ו/או להשקיע ו/או לפתח את חלקותיהם, אף בטרם החלו האבנים ו/או הפסולת להתדרדר לעבר חלקתם, וזאת גם אם בפועל הדרדרות או גלישת האבנים והפסולת החלה בשלב מאוחר יותר, דבר שיש לו השלכה על שיעור ההכנסות או הפירות שהיה באפשרות התובעים להפיק מחלקתם, אלמלא המפגע.

40. בהינתן האמור לעיל, מקובלים עלי ההסברים שסיפק השמאי אבו ריא לגבי ההבדל בין רכיב הנזק "ירידת שווי" הקרקע לבין רכיב הנזק "הפסד הנאה" מהקרקע, ואיני סבור כי מדובר בכפל פיצוי. כך לדוג', כאשר רכשו התובעים את חלקה 10 בשנת 1999, היה ביכולתם, אלמלא היווצרותו של המפגע בשטח חלקות הנתבעים), ליהנות הן מעליה בשווי הקרקע במהלך השנים שחלפו ממועד רכישתה, והן מההכנסות ו/או הפירות שהיה ביכולתם להפיק ממלוא שטח החלקה אלמלא חסמו אבנים ו/או סלעים חלק משטח חלקותיהם. עיון בתצלומים שהוגשו מעלה כי ביחס לחלקה 10, ניתן לראות שישנו שימוש בדיר צאן ומתבן, וכי מרבית שטח החלקה נוצל לגידול עצי זית. השמאי אבו ריא העיד בחקירתו הנגדית כי ניתן לקבל דמי שכירות בסך 100 דולר לדונם, אולם לאור העובדה שמרבית שטח חלקה 10 מנוצל ע"י התובעים, לא ברור מהו גודל השטח מתוך סה"כ 5,596 מ"ר משטח חלקה 10, שבאפשרות התובעים היה לנצל או להשכיר לצדדי ג' לפי 100 דולר לדונם, אלמלא קיומו של המפגע.

אשר על כן, נחה דעתי להעמיד את הפיצוי בגין הפסד ההנאה לגבי חלקה 10 על סך של 1,500 ₪ לשנה במכפלה של 7 שנים לאחור, ובסה"כ 10,500 ₪.

לגבי חלקה 11, מהנימוקים שפורטו לעיל, החלטתי שלא לפסוק פיצוי ברכיב זה.

חובת הקטנת הנזק

41. התובעים טוענים בסיכומיהם כי רק לאחר שהחל המטרד להגיע לחלקותיהם (בסביבות שנת 2006), הם נזעקו והחלו בפניות לנתבעים או מי מהם, על מנת להפסיק את המטרד, ומשהדבר לא נענה, מיהרו להגיש את תביעתם. כן טענו שחובת הקטנת הנזק לא קמה להם, לפני שנת 2006, שכן עד אז לא הייתה להם שום ידיעה ודאית ואף מסתברת כי הפסולת תמשיך להיערם עד שתתחיל להתקרב ולגלוש לחלקותיהם. איני מקבל טענה זו. ראשית, לא הוכח בפניי בראיות מספיקות כי התופעה של התדרדרות פסולת ו/או חומרי מילוי ו/או אבנים, החלה רק בשנת 2006 כנטען, ולא קודם לכן. שנית, לא הוכח בפניי בראיות מספיקות, כי התובעים פנו לנתבעים ו/או לרשות המקומית בדרישה להפסקת התופעה של השלכת הפסולת לחלקות הנתבעים ו/או בדרישה לסילוק המפגע, ומתי נעשו פניות אלו. שלישית, לאור התנאים הטופוגרפיים במקום, מיקומן הנמוך של חלקות התובעים ביחס לחלקות הנתבעים, היקפה של תופעת השלכת הפסולת (היווצרות הר פסולת בהיקף של מאות אלפי קוב), לא היה כל צורך להמתין עד שהפסולת או האבנים יחלו להתדרדר לעבר חלקות התובעים, והיה על התובעים לצפות באפשרות זו קודם לכן, ולהיערך בהתאם, כחלק מחובתם להקטנת הנזק, ולא להמתין עד שהנזק יתגבש ואז לתבוע את נזקם. רביעית, אף התובע בעצמו העיד בחקירתו הנגדית כי צפה באפשרות של גלישת הפסולת לחלקתו (פ' עמ' 6 ש' 14-16):

"לא. אני הלכתי למשטרה, המשטרה באה אליהם. כל פעם הייתי הולך לאחמד חטיב ולבן שלו ואמרו לי שזה לא אכפת לי ושהם שופכים לאדמה שלהם ואמרתי להם שזה יגיע לאדמה שלי ואמרו שזה לא אכפת להם".

אשר על כן, מהנימוקים שפורטו, נחה דעתי לקבוע כי התובעים לא פעלו כבעל מקרקעין סביר להקטנת נזקיהם עקב המפגע, ובכך הפרו את חובתם לפעול להקטנת הנזק, אף שהיו מודעים לקיומו של המפגע, ולנזקים הנובעים הימנו, ועל כן אני מחליט להפחית מסכום הפיצוי שנקבע 15%.

עוגמת נפש

42. התובעים עתרו בתביעתם לפיצוי בסך 20,000 ₪ בגין עוגמת נפש. נראה כי במסגרת סיכומיהם זנחו התובעים את דרישתם לפיצוי בראש נזק זה (למען אזכורו בפתיח הסיכומים תחת הכותרת "רקע עובדתי"). אומנם לטעמי, לאור מהותו של המפגע והיקפו, כמו גם העובדה כי המפגע מהווה אתר פסולת לא מוסדר בשטח חלקות הנתבעים (לא ברור אם עדיין ישנה תופעה של השלכת פסולת בשטח, מכל מקום, אין חולק כי המפגע לא סולק), ישנו בסיס לטענת התובעים בדבר קיומה של עוגמת נפש. עם זאת, נראה לי, כי ככל שנגרמה עוגמת נפש, הרי שהיא מגולמת ברכיבי הנזק הפרטניים שנדונו והוכרעו לעיל, שעיקרם ירידת שווי חלקותיהם והפסד ההנאה מהן בשל המפגע. על כן, דין טענה זו להידחות.

43. סיכום

1. מכל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים את הסך 65,875 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החלו מיום 30.6.09 ועד התשלום המלא בפועל.
2. כמו כן ישלמו הנתבעים לתובעים החזר אגרות משפט (יחסית לסכום שנפסק) בצרוף הפרשים כחוק.
3. כמו כן יישאו הנתבעים בשכ"ט התובעים בשיעור 20% + מע"מ.
4. חלוקת החיובים (חיובים נפרדים) הנה כקבוע בהחלטה מיום 3.11.14.

ניתן היום, כ"ב טבת תשע"ו, 03 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.