1. התובע, יליד 1952, עותר לחייב את הנתבעים בנזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים מיום 1.11.04 במהלך עבודתו אצל הנתבעת. החבות אינה במחלוקת.
2. ממקום התאונה פונה התובע לבית חולים רמב"ם, שם נמצא כי סובל בשבר בשתי חוליות בגב, ופגיעה פנימית בבטן ובחזה. הוא אושפז בגין התאונה למשך תקופה מצטברת של 12 ימים: בין התאריכים 1.11.04 עד 7.11.04, מיום 8.11.04 עד 10.11.04 ומיום 10.12.04 ועד 11.12.04.
3. התביעה הוגשה במקור בבית המשפט המחוזי, ברם לאור קביעת המוסד לביטוח לאומי (המהווה קביעת נכות על פי דין) לפיה לא נותרה נכות צמיתה, הועבר התיק לבית משפט השלום. לאחר שהועבר התיק, פנה התובע למל"ל בבקשה להחמרה.

בגין הצורך לחכות להחלטה סופית של המל"ל, נדחו הישיבות מעת לעת והתארכה שמיעת התיק.

1. לבקשת הנתבעת, נוכח טענתה כי התובע סובל ממצב תחלואתי עשיר שאיננו קשור לתאונה, מונה מומחה מטעם בית המשפט, ד"ר קנטר, ולפי חוות דעתו מיום 15.07.13, לתובע מספר מחלות כרוניות המזכות אותו באחוזי נכות כללית לפי תקנות המל"ל. אחוזי נכות אלה הם בנוסף וללא קשר לתאונה, לא הוחמרו על ידה ולא נובעות ממנה.

בגין סכרת מסוג 2 נכות בשיעור 20%.

מצב אחרי אוטם שריר הלב – 25%.

פרוטאינורה כרונית ללא בצקת – 10%.

מיקרוהמטוריה בשתן – 10%.

סך הכל נכות שאינה קשורה לתאונה 51.4%.

לעניין קיצור תוחלת חיי התובע, קבע המומחה קיצור של כ-8 שנים בהשוואה לגבר בן גילו ללא סוכרת ואירועים קרדיווסקולריים.

בהתאם לדוח הלשכה לסטטיסטיקה לעניין תוחלת חיים, נותרו לתובע עוד 11.9 שנים לחיות, קרי עד גיל 74.9.

ב"כ התובע שלח למומחה שאלות הבהרה, המומחה עמד על קביעותיו ולא זומן לחקירה במועד ההוכחות ועל כן יש לאמץ את חוות דעתו במלואה על כל קביעותיה.

מצב רפואי

1. כאמור, קבע המל"ל כי לא נותרה נכות כתוצאה מהתאונה ברם קבע נכויות זמניות כדלקמן:

60% מיום 2.1.05 ועד 31.3.05 (3 חודשים).

40% מיום 1.4.05 ועד 31.12.05 (9 חודשים).

30% מיום 1.1.06 ועד 31.3.06 (3 חודשים).

10% מיום 1.4.06 ועד 30.6.06 (3 חודשים)

0% מיום 1.7.06 ועד 28.2.12 (5.5 שנים).

בסופו של יום ולבקשת התובע לקביעת מצבו לאחר החמרת מצב, נקבעה נכותו הצמיתה בשיעור 28% החל מ29/2/12 לפי הפירוט להלן: 20% לפי תקנה 37(2)ב; 10% לפי תקנה 32(1)א. המל"ל הפעיל את תקנה 15 במלואה (14%).

התובע סבל עובר לתאונה מבעיות רפואיות רבות, לרבות כאב גב, סוכרת ויתר לחץ דם, מחלות לב, השמנת יתר, המטוריה, מיקרוהמטוריה (דם בשתן), והיפרקולסטרנמיה.

בעניין זה ניסה התובע בחקירתו להצניע עבר זה. בעמ' 19 לפר' ש' 10-20 השיב כי הבעיות הרפואיות החלו לאחר התאונה, וזאת בניגוד לתיעוד הרפואי שהוגש לבית המשפט וסומן נ/2, עמ' 9, עמ' 14, עמ' 16, ובהם תלונות על כאבים ולחץ בחזה, כאבי צוואר, כאבי כתפיים, מרפקים, דקירות בגב עליון ובחזה – כולם ממועדים הקודמים לתאונה. אכן גם לאחר התאונה סבל התובע מבעיות נוספות שאינן קשורות לתאונה כגון אוטם שריר הלב.

בהקשר זה של המצב הרפואי, יש לדחות כל טענה של התובע בדבר מצב נפשי, שכן זה לא הוכר ע"י המל"ל.

מצב תפקודי

1. כאמור, ועדות המל"ל קבעו כי לא נותרה נכות שמקורה בתאונה, ולמעשה רק ב-29.2.12 נקבעה נכות מאותו יום, וזאת כמצב של החמרה ולא כמצב ראשוני.
2. התובע טוען כי פוטר מעבודתו לאור מצבו הרפואי כתוצאה מהתאונה והואיל ואין לו הכשרה מקצועית חילופית, הוא אינו עובד מאז ועד היום ויש להעמיד את נכותו התפקודית על 100%. על פי עדותו, הוא אף ניסה לפנות למל"ל לצורך שיקום, ברם סורב. אציין כי לטענה זו אין סימוכין ראייתי.
3. לטענת התובע, מצבו מעת התאונה ועד היום לא השתנה, והעובדה שרק בשנת 2012 נקבעה נכות, אינה מעידה כי הנכות צצה כך סתם פתאום, אלא כי ככל הנראה המל"ל שגה בקביעתו הראשונה (ובשל ייצוג לקוי של התובע לא הוגש ערעור על אותה קביעה), אך מכל מקום המצב הרפואי הוא אותו מצב והראיה שהתובע לא עובד מאז ועד היום ואף מקבל משנת 2006 תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה.

אין בידי לקבל טענה זו, בוודאי לא באופן מוחלט. העובדה שהתובע מקבל כספים בגין אובדן כושר עבודה על פי פוליסה, אינה מלמדת כי יש לתלות את אותו אובדן כושר בתאונה דווקא, וודאי לא במלואה. בענייננו, כפי שהוסבר, סובל התובע מבעיות רפואיות רבות וקשות שגם בהעדר הנכות כתוצאה מהתאונה, יכלו אולי להביא למצב של העדר יכולת להמשיך לעבוד. מכל מקום, לכל היותר ניתן ליחס תרומה לתאונה בהפסקת העבודה, ברם לא נכון יהיה לראות בה מרכיב ייחודי להפסקת העבודה ואי חזרה לכל עבודה שהיא.

גם הטענה לפיה העובדה שנקבעה ב-2012 נכות באופן שמלמד כי נכות זו קיימת כבר מ-2004, שכן הנכות לא צמחה ביום אחד, היא טענה שאין בידי לקבלה.

בפועל, נקבע כאמור שאין נכות והתובע לא השיג על קביעה זו בשום דרך. הוא גם לא עתר לבית המשפט להביא ראיות לסתור את אותה קביעה על פי דין, אלא פעל להחמרת המצב, ללמדך שאף הוא סבר כי לא מדובר בטעות, אלא במצב רפואי שהחמיר עם השנים, בין אם בקשר לתאונה, בין אם לאו.

1. לא התעלמתי מטענותיו של התובע בתצהירו לפיהן הוא מתקשה לתפקד באופן יום יומי, ע"פ תצהירו הוא סובל מכאבים עזים בגב תחתון עם הקרנה לרגליים, נעזר במקל הליכה, צולע, מתקשה בעליה במדרגות, בישיבה, בקימה ובשכיבה, זקוק לעזרת רעייתו באופן צמוד. בנסיבות אלו ובשים לב למצבו הכולל מצאתי להעמיד את נכותו התפקודית על שיעור נכותו הרפואית היינו 28%.

גובה הנזק

1. שכרו של התובע עובר לתאונה כשהוא משוערך להיום, עומד על סך 9,507 ₪ (וראה חוות דעת אקטוארית מטעם הנתבעת מיום 19.4.15 לפיה שכר רבע שנתי נומינלי עובר לתאונה בסך 23,430 ₪.). זה יהווה בסיס לחישובים הן לענין העבר והן לענין העתיד.
2. כאב וסבל – בהתאם לנכות בשיעור 28% ובשים לב ל-12 ימי אשפוז - 54,000 ₪.
3. הוצאות רפואיות ונסיעות לטיפולים – עסקינן בתאונת דרכים שהיא תאונת עבודה, ועל כן ככל שנגרמו ויגרמו לתובע הוצאות בגין טיפול רפואי כתוצאה מהתאונה, הוא זכאי לקבלם מהמל"ל. עם זאת, אני נכונה לקבל את הטענה כי בהעדר נכונות המל"ל לסייע בשיקום ובהינתן שנעשו הוצאות כאלה ואחרות בעבר, גם אם אינן מגובות בקבלות, נכון יהיה להעניק פיצוי גלובאלי, ואני קובעת כי הפיצוי בנסיבות העניין עומד על 10,000 ₪.
4. עזרת צד ג' – התובע פירט בתצהירו כאמור כי נזקק לעזרת רעייתו בפעולות יום יומיות. הוא לא נחקר בעניין היקף העזרה שקיבל, אלא רק בשאלה אם נזקק לעזרה מצדדים שלישיים בתשלום, אם לאו.

אני נכונה לקבל את הטענה כי העזרה לה נזקק בתקופה הראשונה חורגת מהסיוע שבן משפחה צריך להגיש, וחברת הביטוח לא זכאית ליהנות מהעובדה שחסרו לתובע האמצעים הכספיים להעסיק עזרה בשכר.

בעניין זה לקחתי בחשבון גם את בעיות הבריאות האחרות שלו, וביחס לעתיד את העובדה שצפוי קיצור בתוחלת החיים.

בשים לב לכל האמור לאחר ששקללתי את כל הנתונים וגם בהעדר קבלות, מצאתי להעמיד את הסכום הראוי לפיצוי ברכיב זה לעבר ועתיד על סך גלובלי של 30,000 ₪.

1. הפסדי שכר לעבר - המל"ל קבע נכויות זמניות כפי שפורטו לעיל.

בתקופת אי הכושר המלא שולם לתובע שכר מלא ע"י המעביד (מהתאונה ועד 1/1/05). כפי שכתבתי לעיל, התאונה כשלעצמה לא חייבה הפסקת כל עבודה שהיא. אין הצדקה כי בשים לב לנכויות הזמניות ובשים לב לכך שלא נקבע נכות לצמיתות לאחר תקופות אי הכושר, לא יעבוד התובע כלל. כידוע חלה עליו החובה להקטנת הנזק. עוד צריך להוסיף כי חלק לא מבוטל מאי הכושר, נובע מבעיותיו הנוספות מלפני ואחרי התאונה שאינן קשורות אליה.

לאור האמור, מצאתי להעמיד את הפיצוי על סכומים יחסיים חרף העובדה שלא עבד כלל

(לתקופה של נכויות זמניות ואחר כך 0% עד 29/2/12), בהתאם לאחוזי הנכות בכל תקופה. בסה"כ עומד הסכום החלקי ע"ס 62,700 ₪. (17,100 ₪ +34,200 ₪ + 8,550 ₪+ 2,850 ₪).

תקופה שנייה מיום 29.2.12 ועד היום (42 חודשים) לפי 28% –סך של 111,720 ₪.

סך הכל הפסדי עבר עד היום – 174,420 ₪

1. הפסד השתכרות לעתיד ל-4 שנים מהיום (מקדם היוון 45.1787) – 120,175₪.
2. הפסדי פנסיה –לפי 12% מהפסדי ההשתכרות בעבר ובעתיד – 35,350 ₪. (ראו ע"א 8930/12 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טוויג (31.7.14), סעיף 7 לפסק דינו של כב' השופט י' עמית; ע"א 7548/13 הנ"ל; ת"א (מחוזי חיפה) 10-04-16951 ע.מ.מ. נ' ע.מ.ר (31.12.13), השופטת י' וילנר).
3. סך כל הפיצוי כמצטבר מסעיפים 11-16 עומד על 423,945 ₪.

ניכויי מל"ל

1. הצדדים חלוקים בשאלת הניכוי שיש לבצע בשל תגמולי מל"ל ששולמו עד היום ושעתידים להשתלם בעתיד.
2. הנתבעת הגישה חוות הדעת האקטוארית של פרופ' רמי יוסף ממשרד שי ספיר מיום 30/3/14 לפיה הסכום לניכוי עומד על – 439,374 ₪.

בישיבת ק"מ הורתי לנתבעת להכין חוות דעת מתוקנת לאור ביטול הלכת אבו-סרייה (ע"א 6935/99) במסגרת פסק הדין בבית המשפט העליון בע"א 7453/12 פארס אלחבאנין נ' כריסי אברהם (ניתן ב9/9/14) (להלן אלחאבנין).

בהתאם הוגשה חוות הדעת ביום 10/12/14 המתקנת את הסכום ל- 432,293 ₪. ₪ תוך שההיוון לעתיד נערך בהתחשב בקיצור תוחלת החיים של 8 שנים.

. הנתבעת הגישה חוו"ד נוספת מיום 20/4/15 לענין ניכוי נוסף בגין ההפרש בין דמי ביטוח בריאות שהיה משלם הנפגע לולא התאונה לבין דמי הביטוח שמשלם אחרי התאונה ע"י ניכוי מקצבת נכות מעבודה עד גיל 67 – ניכוי נוסף בסך - 30,571 ₪.

1. מטעם התובע הוגשה חוות דעת אקטוארית של ד"ר תמיר לוי המציעה שתי חלופות.- סך 299,641 ₪, לפי חלופה אחת (הכוללת ביחס לתגמולי העתיד ניכוי קצבת זקנה הכוללת תוספת וותק) או סך 326,739 ₪ לפי חלופה אחרת (הכוללת ביחס לתגמולי העתיד ניכוי קצבת זקנה בגובה 2,700 ₪). ניכוי עבור תגמולי העבר הועמד על ידו ע"ס 146,096 ₪.
2. ראשית יש להבהיר כי הלכת אלחאבנין מבטלת את הלכת אבו סרייה שהגה עד אז, בקבעה כי:" יש לנכות מהפיצוי המגיע לניזוק רק את תגמולי המל"ל שקיבל ויקבל מהמל"ל בפועל, על פי קביעת בית המשפט את תוחלת חייו"...במישור המעשי – על בית המשפט לקבל חוות דעת אקטואריות שתיקחנה בחשבון את תשלומי המל"ל לעתיד בפועל מקום בו ניתן פיצוי בגין השנים האבודות עקב קיצור תוחלת חיי הניזוק. חוות הדעת צריכות להתייחס גם לתשלומי תלויים ושארים של המל"ל בעקבות קיצור תוחלת חיי הניזוק...."

במילים אחרות, יש לנכות לפי תקנות הביטוח הלאומי (היוון), התשל"ח-1978 תוך התחשבות בקיצור של 8 שנים בחיי התובע.

בהקשר זה אין בידי לקבל טענת התובע לפיה נקבע באלחאבנין כי אין לערוך חישובים לפי תקנות ההיוון. לא מצאתי בפסק הדין קביעה מפורשת כזו. וראה דווקא התייחסותו של כב' הש' עמית לענין זה הסבור שתקנות ההיוון לא מחייבות התעלמות מתוחלת החיים המקוצרת. ובמילותיו:" תקנות ההיוון אינן קובעות מהי תוחלת החיים, אלא מהו שיעור הפיצוי בהתאם לתוחלת החיים הרלוונטית. הקושי בהלכת אבו-סרייה אינו נובע אפוא מתקנות ההיוון עצמן, אלא מאופן יישומן והתאמתן לנסיבות של קיצור תוחלת חיים, ומשעה שקבע בית המשפט ממצא בדבר קיצור תוחלת חייו של הניזוק, אין כל מניעה ליישם את תקנות ההיוון בהתאם. הדברים אף עולים בבירור מדבריו של השופט אור בע"א אררט, בקבעו כי המל"ל זכאי לתבוע מחברת הביטוח "שיעור מסוים מסכום הגימלאות ששולמו והיוון הגימלאות שישולמו בעתיד לפי טבלאות ההיוון שנקבעו בתקנות הביטוח הלאומי (היוון), אולם תוך ההתאמה הנדרשת כך שבמקום תוחלת החיים הרגילה תבוא תוחלת החיים הצפויה לנפגע" (שם, בעמ' 112; ההדגשות הוספו – י.ע.). ובקיצור, ההוראה כי יש לחשב את שיעור תגמולי המל"ל לפי תקנות ההיוון, אין בה כשלעצמה כדי להעלות או להוריד לעניין סוגיית ההתחשבות בקיצור תוחלת החיים של הניזוק".

1. הצדדים חלוקים בשאלה אלו ניכויים יש לבצע מתוך הניכויים (מה שמכונה בפסיקה: "ניכוי מתוך ניכוי")

בעוד שאקטואר התובע סבור כי מקצבת הנכות העומדת נכון לנובמבר 2014 ע"ס 3,055 ₪, יש לנכות ביטוח בריאות, תשלומי מס ארגון הנכים, וביטוח הדדי טוען אקטואר הנתבעת כי הקצבה היא זו הקבועה בתקנות ההיוון ואין לנכות ממנה תשלומים וולונטריים.

אין חולק כי התובע צפוי לקבל קצבת זקנה החל מגיל 67 בסך 1,531 ₪ ברם הצדדים חלוקים בשאלה אם קצבת הזקנה שתנוכה תהיה בסיסית או תכלול תוספות..

כן הם חלוקים בשאלה אם יש להוסיף ריבית ביחס לתשלומי העבר.

1. בע"א 9209/03 עזבון המנוח יניב ניסן ז"ל נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (16.11.2008) נאמר בענין סוגיית תגמולי העתיד כהאי לישנא:"... כאשר מדובר בתביעת נזיקין של ניזוק אשר נותר בחיים וזכה, בעקבות האירוע הנזיקי, לקיצבה מהביטוח הלאומי, הכלל הוא כי טרם ניכויה של הקיצבה מסכום הפיצוי יש להפחית ממנה את שוויה המהוון של קיצבת הזיקנה. זאת, בהתאם להלכת ה"ניכוי מהניכוי" (ע"א 617/66 חברת נצרת לממתקים בע"מ נ' דמבינסקי, פ"ד כא(1) 443 (1967); ע"א 4641/94 כהן נ' עיריית תל אביב-יפו, פ"ד נ(1) 422, 435; כן ראו, פרשת אבודרהם, עמ' 747 בין האותיות ד' ו-ה'; אולם באשר לסוגית תוספת הוותק השוו, ע"א 558/83 שטינמן נ' אגד אגודה שתופית לתחבורה בישראל בע"מ, פ"ד לט(4) 785 (1985))".
2. במחלוקת בין הצדדים נראה נכון לכאורה להעדיף את חוו"ד הנתבעת. חוות דעת זו תואמת את הפסיקה, היא ערוכה לפי תקנות המל"ל בהתאם לפסיקה (ע"א 558/83 שטיינמן נ' אגד פ"ד לט (4) 785, עמ' 787.-788.) מקצבת הנכות נוכתה קצבת זקנה בסיסית. וראה חקירתו של אקטואר הנתבעת (עמ' 21 ש' 8 עד עמ' 22 ש' 24 לפרו'):

ש. מפנה ל-נ6/א סעיף א למעלה - כתבת שהסכום ל-31.3.14 על פי לוחות ההיוון בניכוי קצבת זקנה זה 306,022 נכון?

ת. כן.

ש. מה הסכום לפני הניכוי?

ת. חווה"ד נ6/א ניתנה לפי תקנות המל"ל והניכוי של קצבת הזקנה הוא קצבה בסיסית, קרי 1,531 ש"ח. לפני הניכוי של 1,531 יוצא 453,349 ש"ח. יש עוד 86 ש"ח מגיל 80.

ש. ראית את דוחות הרציפות בעבודה שם רואים שהתובע עובד משנת 75 ועבד עד מועד התאונה ב-2004 ומאז הוא לא עובד. אם נוסיף לו תוספת ותק לקצבת הזקנה ואת התוספת תלויים שאשתו היא מבוטחת מעל גיל 45 ולא מקבלת שום קצבה, מה צריכה להיות קצבת הזקנה שתשתלם לו?

ת. חווה"ד זו ניתנה על פי תקנות המל"ל, פס"ד של שטיימן נ' אגד כולל תקנה 10 לתקנות ההיוון וזה לא משנה מה הותק של המבוטח. לפי זה ניתנה חוו"ד. הניכוי שאמור להתבצע כל עוד העמית הוא לפני גיל פרישה זה ניכוי של קצבת זקנה בסיסית. תוספת הותק שמוסיפים לקצבת זקנה היא עד 50 אחוז לקצבה כש-10 שנים ראשונות לא נותנים תוספת ותק ומהשנה ה-11 עד שנה 35 יש תוספת של 2% לשנה. קרי, לוקחים 1531 מכפילים אותו ב-1.5 וזה תוספת ותק מקסימלי. זה יוצא כ-2297 ואין רלבנטיות לרציפות הזכויות. גבר בארץ מחויב בהפרשה רטרואקטיבית של דמי ביטוח למל"ל גם אם הוא עובד וגם אם לא. לאישה זה כן רלבנטי ולגבר לא.

ש. אז מה קצבת הזקנה שאמור התובע לקבל, זה 2297 ואם נוסיף לו את התוספת התלויה של אשתו לכמה זה יגיע?

ת. האישה היא תלויה ועד גיל 70 יש לאישה תוספת, רק בתנאי שהיא משתכרת פחות מ-5,278 ש"ח והתוספת הזו משתלמת לה עד גיל 70 מכוח חוק עקרות בית. אם הכנסתה נמוכה מ-5278 ש"ח תשתלם לה תוספת בעבורה של 770 ש"ח בגין בת הזוג עד גיל 70. מגיל 70 לפי חוק עקרות בית היא זכאית לקצבת זקנה בסיסית קרי 1531 ולכן התוספת תפסק הואיל וזכותה לבחור בתוספת המטיבה איתה. זו עוד סיבה מדוע חווה"ד שהוגשה על ידכם איננה נכונה.

ש. חווה"ד נ6/ב נרשם שהסכום המהוון הוא 272,442 ש"ח. זה לפני או אחרי ניכוי קצבת זקנה?

ת. זה אחרי ניכוי. זה מופיע בנתוני ההיוון. הסכום הכולל לפני ניכוי זה 391,096 ש"ח.

ולמטה מזה (עמ' 22 ש' 27-30)

ש. אמרת שתוספת הותק לא רלבנטית כאן. מדוע?

ת. על פי תקנה 10 להיוון מנכים קצבת זקנה בסיסית. אם תגיע תביעת שיבוב של המל"ל לפי סעיף 328 לחוק, היא תגיע עם ניכוי של קצבת זקנה בסיסית בדיוק כפי שנערך בחווה"ד שלי.

1. סוף דבר, מסכום הפיצוי (423,945 ₪), יש לנכות סך 432,293 ועל כן גם מבלי להתחשב בחוות הדעת לגבי ניכויים נוספים מיום 19/4/15, התביעה נבלעת.

אציין כי גם לפי חלופת אקטואר התובעת (326,739 ₪) הניכוי מביא לסכום הנמוך יותר מהסכום לו זכאי התובע במסגרת 25% מהנזק שעה שהתביעה נבלעת, כך שהמחלוקת בין האקטוארים הופכת להיות תאורטית גרידא.

בהתאם, אני קובעת כי יש להעמיד את הפיצוי המגיע לתובע ע"ס 105,986 ₪ (25%).

מסכום זה יש לנכות אף תשלום תכוף בסך משוערך של 15,000 ₪ באופן שלאחר הניכוי עומד הסכום ע"ס 90,986 ₪ (במעוגל 91,000 ₪).

1. אשר על כן אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת 2 לשלם לתובע סך 91,000 ₪. הנתבעת 2 תשא בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 21,450 ₪. בנוסף, היא תשפה את התובע באגרה ששולמה בפתיחת התיק, בהוצאות המומחה לפי קבלות שתומצאנה, ותשא ביתרת אגרה.

ניתן היום, י"א אב תשע"ה, 27 יולי 2015, בהעדר הצדדים.