15 ספטמבר 2014

לפני:

כב' השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין

החלטה

1. לפנינו שתי בקשות וכן הודעות לענין תחשיבי שכר וזכויות סוציאליות, שהוגשו מטעם הצדדים.

הבקשה הראשונה היא בקשה מטעם התובע להבהרת פסק הדין החלקי ולעיון חוזר בפסק הדין החלקי מיום 22.6.14 (להלן - "בקשת התובע") (להלן- "פסק דין חלקי");

השנייה, בקשה מטעם ההסתדרות הרפואית בישראל (להלן- "הר"י") להבהרת פסק הדין החלקי (להלן- "בקשת הר"י").

רקע

1. התביעה דנן הוגשה כנגד המדינה ובית חולים רמב"ם ועניינה שיעור התמורה המגיע לתובע בגין עבודת תורנות החוץ שהוא ביצע בחדר המיון של בית חולים רמב"ם בחיפה.

התובע עבד במקביל לעבודת התורנות גם בלשכת הבריאות, ובין טענותיו הייתה הטענה כי הוא זכאי עבור עבודת התורנות לשכר הזהה לשכר המשתלם לו בגין עבודתו בלשכת הבריאות.

טענה נוספת שטען התובע הייתה כי הוא זכאי לזכויות סוציאליות גם בגין עבודת התורנות.

1. ביום 22.6.14 ניתן פסק דין חלקי בתיק (להלן- "פסק דין החלקי").
2. בפסק הדין החלקי נקבע, בין היתר, כדלקמן:
   1. באשר לשכרו של התובע- נקבע כי התובע אינו זכאי לשכר זהה בכל אחת משתי עבודותיו, אולם זכאי כי תתווסף לשכרו בגין עבודת התורנות אחת מתוך שלוש תוספות שכר המשתלמות לו בגין עבודתו בלשכת הבריאות.

עוד נקבע כי חוות הדעת אשר הוגשה מטעם התובע, של מר יוסי אשכנזי (להלן- "מר אשכנזי"), אינה מועילה לענייננו ואין להתבסס עליה שכן מר אשכנזי לא פירט את הפרשי השכר המגיעים לתובע בעבור כל אחת משלוש התוספות השכר אותן תבע בנפרד, וכן כי מר אשכנזי קבע את השכר הקובע לחישוב פיצויי פיטורים כ- 18,591 ₪ ללא שהוא מפרט את אופן חישוב שכר זה.

• 1. באשר לזכויות הסוציאליות- נקבע כי התובע זכאי לזכויות סוציאליות בהיקף של 25% משרה בגין ביצוע עבודת תורנות חוץ בבית חולים, וכי אופן חישוב הזכויות הסוציאליות ייעשה בהתאם להבהרות רכלבסקי מיום 2.3.03 (סעיף 134.2 לפסק הדין החלקי).

בקשת התובע להבהרת פסק הדין החלקי ולעיון חוזר בפסק הדין החלקי

1. ביום 3.7.14 הוגשה בקשת התובע בהתייחס לקביעת בית הדין באשר לתוספת לשכרו- וטען כי בית הדין הטיל עליו, שלא כדין, את הנטל להוכיח את שווי כל אחת מתוספות השכר הנדונות כאשר התובע כלל לא תבע מעולם זכויות כספיות מכוח תוספות השכר. לדידו, הוא רק תבע כי שכרו יהיה זהה בעבור שתי העבודות אותן ביצע, וטענת תוספות השכר היא טענת הגנה של המדינה לפיה קיים פער בין משכורתו של התובע בלשכת הבריאות לבין עבודת התורנות המוסבר באמצעות שווין של תוספות השכר ולפיכך יש לקזזן.

מכאן, לטענת התובע, הנטל לכמת את שוויון של התוספות מוטל על הנתבעת ולא על התובע.

בנוסף, באשר לטענה כי מר אשכנזי קבע את השכר הקובע לחישוב פיצויי פיטורים כ- 18,591 ₪ ללא שהוא מפרט את אופן חישוב שכר זה, הפנה ב"כ התובע אל סעיף י"א שבעמ' 17 לחוות דעתו של מר אשכנזי, שם נרשם כי "השכר החודשי הקובע עומד על 18,591 ₪ למשרה מלאה (שכרו הפנסיוני של התובע בלשכת הבריאות)".

1. ביום 15.7.14 הגישה המדינה תגובתה לבקשה הנ"ל. ראשית, טענה כי פרוצדורה של בקשה להבהרת פסק דין אינה קיימת ולגופו של עניין טענה כי התובע לא הוכיח את תביעתו.
2. התובע הגיש תגובה לתגובת המדינה ביום 17.7.14 בה הוסיף כי הבהרת פסק הדין החלקי נחוצה גם כיוון שהתובע זכאי לארבע תוספות שכר בגין עבודתו בלשכת הבריאות, אולם בפועל ניתנה התייחסות רק לשלוש מהן, והנתבעת כלל לא טענה דבר לגבי התוספת הרביעית (היא התוספת השיקלית), לאורך כל ניהול ההליך בתיק.

בקשה מטעם הר"י להבהרת פסק הדין החלקי

1. ביום 6.7.14 הוגשה בקשת הר"י בהתייחס לקביעת בית הדין באשר לזכאות התובע לזכויות סוציאליות, והיא ביקשה מבית הדין להבהיר את פשר הפנייתו להבהרות רכלבסקי – האם לצורך קביעת אופן חישוב הזכויות הסוציאליות או שמא גם לצורך קביעת מהות הזכויות הסוציאליות עצמן, שכן באשר למהות הזכויות יש שתי אפשרויות, האחת זכויות על פי החוקים הקוגנטיים או זכויות סוציאליות מכוח ההסכמים הקיבוציים והתקשי"ר שהן עדיפות.
2. ביום 15.7.14 הגיש התובע תגובתו לבקשה זו ובה נטען כי ברור מלשונו ותוכנו של פסק הדין החלקי כי מקור הזכויות שונה מאופן חישוב הזכויות ורק לגבי האחרון יש לפעול בהתאם להבהרות רכלבסקי.

גם המדינה הגישה תגובתה לבקשה ביום 17.7.14 ובה טענה כי מפסק הדין ברור כי הזכויות הסוציאליות להן זכאי התובע הן בהתאם להבהרות רכלבסקי כמו גם אופן חישובן.

הכרעה

1. ראשית צודקת הנתבעת בטענה כי אין סעיף בחוק או הלכה פסיקתית הקובעים הליך של הבהרת פסק הדין.
2. מבלי לגרוע מהאמור נציין, כי בקשת התובע (בשונה מבקשת הר"י) כלל אינה בקשה להבהרה אלא בקשה שבית הדין יוסיף לפסק דינו, מעבר למה שכבר נפסק, לרבות סכומים נוספים – הליך שבוודאי אינו קיים על פי החוק או ההלכה.
3. די בענין זה, על מנת שלא נדון בבקשת התובע.

עם זאת, לא נצא ידי חובותינו מבלי שנציין, כי מופתעים אנו מטענות התובע, וזאת במיוחד נוכח הסיכומים אשר הוגשו על ידו, במסגרתם התייחס הוא בהרחבה לשלושת התוספות אשר מפורטות בפסק הדין החלקי ולזכאותו של התובע לתוספות אלו, מבלי שהתייחס לתוספת השקלית.

משלא עשה כן אינו יכול להלין בשלב זה, לאחר מתן פסק דין, על כך שהמדינה לא התייחסה לתוספת הרביעית, ונוצר "חסר" בפסק הדין.

לסיכום, לאור כל האמור לעיל, בקשת התובע נדחית. ככל שיש לתובע טענות כנגד קביעת בית הדין בפסק הדין החלקי – מקומן בערעור שיוגש לבית הדין הארצי.

1. באשר לבקשת ההבהרה מטעם הר"י:
   1. אנו סבורים כי פסק הדין קובע בצורה ברורה בסעיף 134.2 –כי ההתייחסות למסמך רכלבסקי הוא לענין "אופן חישוב הזכויות".
   2. בהערת אגב נציין, שכפי שצוין בס' 13 לפסק הדין החלקי - ההסכמים הקיבוציים וההסדרים הקיבוציים המעגנים את תנאי העסקתם של הרופאים המועסקים על ידי המדינה (ועל ידי גורמים נוספים) חלים על כלל הרופאים, לרבות רופאים המועסקים במעמד של תורני חוץ, כדוגמת התובע.

לפיכך- מפסק הדין ברור כי מהות הזכויות הסוציאליות היא עפ"י ההסכמים הקיבוציים הרלוונטיים ולא החוקים הקוגנטיים בלבד.

בהתאם גם נקבע בפסק הדין כי התובע זכאי לפדיון ימי מחלה לפי התקשי"ר (סעיף 118.5 לפסק הדין החלקי) וזאת להבדיל מאי פדיון ימי מחלה לפי החוק.

1. בנוסף, לאחר עיון בתחשיבים אשר הוגשו מטעם הצדדים, אנו סבורים שמטעמי יעילות יש מקום לקיים דיון בעניין זה על מנת לנסות להגיע לתחשיב מוסכם והדיון בעניין זה יתקיים בתאריך 29.10.14, בשעה 13:00.

ניתנה היום, כ' אלול תשע"ד, (15 ספטמבר 2014), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.