החלטה

לאחר סיום הליך ההוכחות הוגשה בקשה מטעם הנתבע לזימון עד. בבקשה זו מבקש הנתבע לזמן את מר יהושע (שוקי) מצליח (להלן: "מר מצליח") ולהורות לו להביא עמו את כל ההתכתבויות שנערכו בינו לבין הצדדים.

לטענת הנתבע, זימונו של העד חיוני לצורך בירור העילות שבמחלוקת נשוא התביעה דנן. מר מצליח הינו הבעלים של חברת ארטק, אשר הייתה ספק של המשיבה 2 וממנה הוזמנו תיקים, לטענת הנתבע, בסכום של כ- 150,000$ במהלך שנת 2003. מאחר והתובעים מכחישים כל קשר לעסקה זו או כל חוב לאותו ספק, יש חשיבות לעדות זו ע"מ שביהמ"ש יקבל את מלוא התמונה העובדתית.

התובעים הגיבו בתשובה, כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, שכן דיוני ההוכחות נקבעו עוד בדיון שנקבע ביום 19/07/11 כלומר כשנה וחצי עובר לבקשה. כמו כן, עדותו של העד איננה הכרחית לבירור העובדות בתיק. כב' השופט אבינור נתן פסק דין בתביעה אחרת המכונה "תיק ארטק" (ת"ט 7425-02-08)ושם נקבעו ממצאים פוזיטיביים הרלבנטיים לתיק זה.

כמו כן, הנתבע צירף לבקשתו זו תצהיר המתייחס לזימונו של עד אחר.

הנתבע השיב, כי עקב טעות משרדית הוגש תצהיר אשר אינו קשור לבקשה וכי יש להתעלם מתצהיר זה. לגופו של עניין, פרשנות פסק הדין בתיק ארטק אין לה כל קשר ונפקות לתיק שבנדון. טרם הסתיימו דיוני ההוכחות ומשכך יש לקבל את הבקשה.

לאחר עיון בטיעוני הצדדים ובכתבי הטענות הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה מהטעמים המפורטים להלן:

הכלל הוא שבעלי הדין יגישו ראיותיהם כ"חבילה אחת" (ע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' ציפורה בן-נון, פ"ד מו (3) 738, 742). עם זאת, החריג הוא כאשר ראיה דרושה לשם הצדק ובירור האמת ויש בה לסייע לביהמ"ש לעמוד על הזכויות המהותיות של בעלי הדין. ראו רע"א 1297/01 מיכאלוביץ' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(4) 577:

" ככלל, ניהולו התקין של ההליך הדיוני אכן מחייב כי בית-המשפט ישמור על הכללים הקובעים את סדר הבאת הראיות, ובכללם העיקרון שלפיו אין להגיש ראיות חדשות לאחר שנסתיים שלב ההוכחות. על הצדדים, ככלל, מוטלת החובה הדיונית להגיש את ראיותיהם "כחבילה אחת", כך שבסיומו של שלב ההוכחות יוכל בית-המשפט לפסוק בתובענה ולהביא את ההתדיינות לסיומה. ראו: ע"א 507/64 בטאן נ' זאבי [1]; ע"א 579/90 רוזין נ' בן-נון [2]; א' הרנון דיני ראיות (כרך א) [4], בעמ' 132.

עם זאת עיקרון זה מפנה את מקומו כאשר בית-המשפט רואה כי הגשתה של ראיה נוספת דרושה לשם בירור האמת, וכי יש בה כדי לסייע לו לעמוד באופן מלא ושלם על זכויותיהם המהותיות של בעלי-הדין. אכן, בית-המשפט עשוי להיעתר לבקשה להגשת ראיה נוספת אף כאשר אי-הגשתה במועד נובעת ממחדלו של בעל-דין, ובנסיבות מסוימות, אף כאשר הגשתה מתבקשת בשלב הערעור (ראו תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984)."

נוכח קביעת הפסיקה לעיל, בנסיבות המקרה דנן מדובר בבקשה להתיר שמיעת עד נוסף לאחר סיום שלב ההוכחות. הכלל הוא כי אין להגיש ראיות חדשות, או על דרך ההיקש- אין להעיד עדים נוספים, לאחר שנסתיים שלב ההוכחות. החריג לכלל זה לא נתקיים במקרה דנן. הנתבע ידע על קיומו של העד המבוקש לעדות בפני בית משפט זה עוד קודם ויכול היה לבקש את זימונו לעדות בשלב הבאת הראיות ולא בסיומו. בקשה זו הוגשה באיחור ללא טעם מיוחד היכול להצדיק איחור שכזה.

יפים לענייננו הדברים שנאמרו בתא 5717/07 שושני משה נ' שושן בנימין (נצרת), (ניתן ביום 07/10/2007):

"מתעלם ב"כ המערערת מאחד השיקולים החשובים בסוגיית התרת הבאת ראיות בשלב מאוחר ושלא במסגרת שיועדה לכך והוא ידיעתו, של הצד המבקש להביא ראיה באיחור, על דבר קיומה של אותה ראיה והאפשרות האוביקטיבית להבאתה במועד ובאם התקלה שגרמה לאי הבאת הראיה במועד קשורה בהתנהגותו של אותו צד אם לאו. נפסק לא אחת כי במקרים בהם צד ידע על קיומה של אותה ראיה או יכל לדעת אילו טרח ובדק, אין הצדקה להתיר הבאת ראיה באיחור".

אף בתיק דנא מתעלם ב"כ הנתבע מאחד השיקולים החשובים בסוגייה שבפנינו והוא ידיעתו של מגיש בקשה זו, על קיומו של אותו עד והאפשרות האובייקטיבית להזמינו למתן עדות במועד.

כאמור לעיל, נקבע לא אחת בפסיקה, כי במקרים בהם צד ידע על קיומה של אותה ראיה- או על דרך ההיקש- קיומו של אותו עד, אין הצדקה להתיר את הבאתו לעדות באיחור.

לא זו אף זו, כב' השופט אבינור נתן פסק דין בתביעה ב "תיק ארטק" (ת"ט 7425-02-08)ושם נקבעו ממצאים פוזיטיביים היכולים לשפוך אור בתיק דנא. הצדדים רשאים להתייחס לכך בסיכומים.

משכך ולאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה . בכך הסתיים שלב הבאת הראיות. הצדדים יגישו סיכומים כדלקמן: התובעים תוך 30 יום והנתבעים תוך 30 יום שלאחר מכן. התובעים רשאים להגיש סכומי תשובה תוך 15 יום שלאחר מכן. הסכומים לא יעלו על 10 עמודים וסכומי התשובה על 2 עמודים. הסכומים יכתבו בכתב david 12 , ושוליים תקניים.

ת.פ. 10.6.13.

המזכירות תמציא העתק החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ז אדר תשע"ג, 27 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.