ע"י ב"כ עו"ד נועם שלו

פסק דין:

בפניי תביעה שעניינה הפרת הסכם שנחתם ביום 14.09.05 בין הצדדים ואשר נועד להסדיר את ההיפרדות העסקית ביניהם.

1. רקע כללי ומיהות הצדדים:

התובע 1 (להלן: "התובע") הינו מנהל ובעל שליטה בתובעת 2, חברת רנדין בע"מ, ח.פ. 512723669 (להלן: "החברה" או "רנדין" או "חברת רנדין"), אשר לימים עסקה בשיווק מוצרי קוסמטיקה ואיפור בארץ ובחו"ל. כיום התובעת פעילה תחת השם "גל קונקשיין בע"מ" ונותנת שרותי ייעוץ בענף הנדל"ן.

2. הנתבע הינו מאפר מקצועי, העוסק בתחום מזה כ- 23 שנים, מדריך ומנחה קבוצות ויחידים

בנושא האיפור והקוסמטיקה ומספק שירותיו לקהל הרחב (להלן: "הנתבע" או "בועז").

בעבר חברו התובע והנתבע להקמתו של מיזם משותף בתחום פעילות הכולל שיווק מוצרי ספא

ואיפור (להלן: "המיזם" או "הפרויקט"). לשם כך הפכו התובע והנתבע שותפים והקימו את חברת רנדין בשנת 1999.

3. בספטמבר 2005 החליטו הצדדים על היפרדות עסקית, ולפיכך ביום 14.09.05 חתמו על הסכם אשר תוכנו העברת זכויות השליטה ומניות הנתבע ברנדין לידי התובע. כמו כן כלל ההסכם התחייבויות נוספות שלקחו על עצמם הצדדים, כפי שיובהר בהמשך (להלן: "הסכם ההיפרדות" או "ההסכם"). תביעה זו עוסקת בהפרת הסכם ההיפרדות.

תמצית טענות הצדדים:

להלן יובאו תמצית טענות הצדדים:

4. תמצית טענות התובעים:

לטענת התובעים, הנתבע, אשר הינו מאפר מקצועי, הוא שהביא את הרעיון להקמת המיזם, ואילו התובע ואביו הביאו את המימון למיזם.

בשנת 1999 התובע והנתבע הקימו את רנדין במטרה לפתח מיזם בתחום האיפור והקוסמטיקה בתוך כך שהתובע היה המשקיע הפיננסי והמשווק של המיזם, ואילו הנתבע תרם מידיעותיו וכישוריו המקצועיים בנושא האיפור והקוסמטיקה, לרבות הקמת פטנט בתחום זה אשר לימים נרשם ברשויות המתאימות ואשר נודע בשם "בועז שטיין".

מדגישים התובעים, כי פטנט זה, חרף רישומו על שם הנתבע בלבד, הינו פרי יצירתם המשותף של התובע והנתבע גם יחד.

5. כבר כשנה וחצי מיום פתיחתה של רנדין החל המיזם לחדור לשוק האיפור המקצועי והפרטי ואף תחום הספא התפתח באופן משביע רצון. לימים פתחו התובע והנתבע חנות ברח' דיזינגוף ואח"כ חנות בדיזינגוף סנטר, אשר נחלה הצלחה רבה, וכן נפתחו מרכזים נוספים להפצת ליין המוצרים בחנויות שונות בת"א.

6. לטענת התובעים, במשך תקופת הפעילות מתחילתה ועד סופה השקיע התובע את מיטב כספו וזמנו לקידום המיזם תוך נטילת מימון בנקאי וחוץ בנקאי לתפעול המיזם. כראייה לכך כרטיסו של התובע ברנדין מראה על יתרת זכות של 2,049,678 ₪ (התובעים מפנים לנספח יא' לתצהיר עדות ראשית מטעמם). במהלך התקופה הרלבנטית, לטענתו, לא משך התובע כל דיבידנד מרנדין תוך שהוא דואג לחתום על ערבויות כלפי צדדי ג' לטובת החברה.

לעומת זאת, הנתבע רוקן את החברה מתוכן, עשה בכספי החברה כבשלו ודאג למשוך כספים לצרכיו האישיים, לא השיב הלוואות שניתנו לו ע"י התובע ועוד פעולות נוספות, אשר לטענת התובעים, חתרו תחת טובת החברה. הנתבע נותר חב לחברה סכומי כסף תוך שכרטיסו עומד על יתרת חובה של 413,854.11 ₪ (התובעים מפנים לנספח יא' לעיל).

חרף העובדה, כי החברה החלה לפרוח והקימה פעילות ענפה, הודיע הנתבע באופן חד צדדי לתובע בשלהי שנת 2005, כי הוא מעוניין לפרק את השותפות העסקית ברנדין.

7. ביום 14.09.2005 נחתם בין התובע לבין הנתבע הסכם היפרדות והעברת זכויות השליטה ומניותיו של הנתבע ברנדין לידי התובע.

8. התובעים מוסיפים וטוענים, כי פרויקטים שהיו מיועדים לרנדין הועברו לחברה אחרת שהוקמה ע"י הנתבע, זאת תוך ניצול מוניטין רנדין והפיכתה, למעשה, לחברה מרוקנת מתוכן. כך פעל הנתבע להקים חברה חדשה בשם "בועז שטיין בע"מ", ח.פ. 513731679 (להלן: "בועז שטיין בע"מ") יומיים לפני החתימה על הסכם ההיפרדות, וזאת לאחר שהודיע לספקים של רנדין, כי הוא נפרד מהתובע ועתה הוא עובד לבד באמצעות החברה שלו ולא במסגרת רנדין.

כחודשיים לאחר הסכם ההיפרדות העביר הנתבע לאחיו את מניותיו בבועז שטיין בע"מ לאחר שהוא ידע כבר, כי לא יעמוד בהוראות ההסכם. הכול במטרה לחסום תביעות אישיות כנגדו בגין חובותיו לתובעים ולספקים, אשר להם היה אמור לשלם לפי הסכם ההיפרדות (סע' 22-23 לסיכומים).

9. הסכם ההיפרדות שנוסח הסדיר את מערכת ההיפרדות העסקית שבין הצדדים. התובעים מדגישים, כי ההסכם נוסח במשך תקופה בת כחודשיים לאחר מס' ישיבות בהן נכחו הצדדים, אחיו של הנתבע, אשר הינו כלכלן במקצועו ואשר עבד כשבע שנים כמנהל מח' אשראי בבנק ואביו של התובע. התחייבויות הצדדים והוראות ההסכם היו ברורות וכל אחד מהצדדים ידע בדיוק על מה הוא חותם (סע' 26-27 לסיכומים).

במסגרת הסכם ההיפרדות קבעו הצדדים את תנאי ההיפרדות, ביצוע תשלומים והעברת המניות לתובע. בהסכם זה פורטו חובות והתחייבויות הצדדים. ע"פ ההסכם, היה על הנתבע בעצמו ובאופן אישי לקיים את ההתחייבויות שנקבעו בהסכם.

10. לטענת התובעים, הנתבע הפר את ההסכם באופן בוטה, כאשר מלבד תשלום אחד (מני רבים) לא ביצע את שאר חיוביו ע"פ ההסכם. הנתבע שילם סכום של 150,000 ₪ בלבד ביום 11.10.2005 (התובעים מפנים לנספח ו' לכתב התביעה).

לעומתו, טוענים התובעים, כי עמדו בהוראות ההסכם וכי התובע עמד בכל התחייבויותיו.

11. בתגובה לטענת הנתבע, כי הוא שילם ביתר לספקים של רנדין, טוענים התובעים, כי לא היו דברים מעולם וכי ככל שנצבר חוב לספקים מדובר בחוב שמקורו בהזמנות מאוחרות על ידו להסכם ההיפרדות עבור חברת בועז שטיין בע"מ.

12. בנוגע לחשבוניות שצורפו ע"י הנתבע לתצהירו בנספח כ', הרי שהן אינן מעידות כי מדובר בסחורות של רנדין. עיון בחשבוניות מעיד, כי החשבוניות הוצאו על שם בועז שטיין בע"מ ולא רנדין ולאחר ההסכם.

13. ספק תיקים בשם "ארטק" (להלן: "ארטק") סיפק תיקים ואביזרים, אשר יובאו מסין, לרנדין. ביום ההפרדות עמד החוב לספק זה ע"ס 5,858 ₪ (התובעים מפנים לנספח יט' לתצהיר עדות של הנתבע). במסגרת סע' 3 להסכם, טוענים התובעים, לקח על עצמו הנתבע לפרוע את החוב לארטק. הנתבע המשיך לעבוד עם ארטק כאשר הקים את בועז שטיין בע"מ, תוך שהוא מייחס את החוב של בועז שטיין בע"מ לרנדין.

התובעים מפנים בעניין זה לפסק הדין ת"ט (שלום- הרצליה) 3328-10-07 ארטק מוצרי טקסטיל בע"מ נ' בועז שטיין בע"מ, שניתן מפי כב' השופט שאול אבינור ביום 14.10.2010 (להלן: "פסק-דין ארטק") (צורף כנספח א' לסיכומי התובעים).

14. מסכמים התובעים, כי הנתבע הפר את ההסכם הפרה יסודית, תוך שהוא מתעשר על חשבונם וכי יש לקבל את התביעה. סכום התביעה הועמד על סך של 943,882 ₪.

15. תמצית טענות הנתבע:

לטענת הנתבע, התיאור העובדתי שמציגים התובעים בדבר פועלו של התובע ברנדין, לרבות רישום הפטנט פרי יוזמתו של התובע ומימון פעולות החברה, הינם בבחינת עורבא פרח. התובעים לא צירפו ולו בדל אסמכתא בדבר השקעותיו הכספיות של התובע ברנדין.

16. לעניין הטענה, כי הנתבע משך כספים מרנדין תוך שימוש בכספים לצרכיו האישיים, איננה מגובה באסמכתאות. התובע תלה יהבו בנספח ב' לתצהירו, שהינו כרטסת הנהלת חשבונות של הנתבע אצל רנדין, המראה תנועות המסתכמות בסך של כ- 21,000 ₪ לכל היותר.

חוות הדעת שהתיימר לצרף התובע אינה יכולה להיקרא כך משום שאינה עומדת בתנאי פקודת הראיות. כמו כן, הנתבע לא צירף חוות דעת נגדית של רואה-חשבון מאחר ודרש מסמכים מהתובעים ואלו לא סופקו לו.

לטענת הנתבע, הוא הוכיח במסמכים וראיות, כי התובע הוא שדאג לרוקן את החברה מנכסיה (סע' 27-48 לתצהיר עדות ראשית של הנתבע, וכן נספחים ה', ו' ו-ח'- טז' לתצהיר).

לטענתו, התובע הוא האחראי הבלעדי לקריסתה של רנדין, תוך נישול הנתבע מכספים המגיעים לו במסגרת פעילותו ברנדין, כאשר מדובר בסכומים אדירים המסתכמים במיליוני שקלים.

17. הנתבע מוסיף, כי התובעים בכלל והתובע 1 בפרט הם אלו שהפרו את הסכם ההיפרדות, זאת בשעה שהנתבע קיימו ככתבו וכלשונו, לרבות קיום בקשות ודרישות של התובע כי הנתבע יישא בתשלומים לספקים שונים אשר לא נזכרו בהסכם ההיפרדות, וכן בגין אי שחרורו מערבויותיו לנושים שונים. כל זאת סכומים שהסתכמו בלמעלה מ- 1,500,000 ₪, סכום העולה על סכום התביעה.

הנתבע תומך עמדתו זו בעיקר בנספח כ' שצורף לתצהיר עדות ראשית מטעמו, המהווה כרטסת הנהלת חשבונות של חברת בועז שטיין בע"מ, על פיה, לטענתו, פרע לספקים שונים את חובות רנדין.

18. לעניין עסקת ארטק, טוען הנתבע, כי רנדין לא שילמה עבור מלוא הסחורה שהוזמנה מספק זה, אלא רק עבור כ- 1/3 ממנה, זאת בשל קשייה הכלכליים. טענת התובע, כי הוא לא הזמין סחורות מארטק (בהתאם לסעיף 37 לתצהירו), נסתרת ע"י נספחים ג', ג'1 וכב' לתצהיר הנתבע.

מוסיף הנתבע וטוען, כי פרשנות ב"כ התובעים לפסק דינו של כב' השופט אבינור בפסק דין ארטק, הינה מופרכת, שכן הדיון בתיק זה עסק אך ורק במסכת היחסים העסקיים שבין ארטק לבין חברת בועז שטיין בע"מ, ולא במסכת היחסים של הנתבע עם התובעים.

19. הנתבע צירף ראיות למכביר אשר מעידות על ביצוע תשלום כולל של 616,995 ₪, זאת ע"פ נספחים כא', כא'1, כא'2, כב'1 (סע' 106 לסיכומים). בנוסף, צירף הנתבע לסיכומיו חשבוניות בסך של 210,000 ₪ כתשלום עבור הספק ארטק.

20. באשר לספק פאסו קוסמטיקס (להלן: "פאסו קוסמטיקס"), טוען הנתבע, כי שילם את חובה של רנדין לספק זה. להוכחת טענתו זו מפנה הנתבע לנספחים כה', כה'1 ו-כה'2 לתצהירו.

21. בפרק הקרוי "אי שחרור מערבויות לבנקים וספקים" (סעיף 83 לתצהיר עדות הנתבע), טוען הנתבע, כי התובע התחייב לפטור אותו מכלל התחייבויותיו, ערבויותיו וחתימותיו מבנקים ומספקים, וכי כשל בכך. כך לגבי הספק דר אל רם בע"מ בנוגע לעסקת הרכבים, כך בנוגע לחוב בבנק המזרחי טפחות בע"מ, כך באשר לתשלום לספק יוסף קזימירסקי וכך לעניין אי תשלום כספים מקופת החנות בדיזינגוף.

22. טענת קיזוז נוספת מעלה הנתבע לעניין עבודות איפור שביצע והוזרמו, לטענתו, לקופה של רנדין (הנתבע מפנה לעניין זה לנספח יח' שצורף לתצהירו). מאחר וגרסתו לעניין זה לא נסתרה ואף נזנחה בסיכומי התובעים, הרי שיש לקבלה.

23. מוסיף הנתבע, כי לא שולמו זכויות העובדים של רנדין. באשר לנספחים ת/5 ו-ת/6 שהוגשו ע"י התובעים, טען, כי הללו הונפקו חודשים רבים לאחר החתימה על ההסכם ומעולם לא הועברו לידי הנתבע. כמו כן, הנספחים מתייחסים לשני עובדים בלבד, כאשר הנתבע שילם ו/או קלט לחברת בועז שטיין בע"מ את זכויותיהם הסוציאליות של עובדים רבים נוספים (סע' 143-150 לסיכומים).

24. לעניין טענות התובעים בדבר החוב לחברת טקליס והחוב לחברת יישומים, משיב הנתבע, כי לא צורפו אסמכתאות בדבר תשלום לספקים אלו ע"י התובעים וכן החוב לחברת יישומים שולם ע"י הנתבע, כפי שעולה מנספח מא' לתצהיר עדות הנתבע, אשר כלל לא נסתר (סע' 151-153 לסיכומים).

25. מסכם הנתבע, כי בשל נזקיו העולים בעשרות אחוזים על סכום התביעה, יש לקבל את טענות הקיזוז שלו כלפי התובעים ולהורות על דחיית התביעה.

26. דיון והכרעה:

בפניי תביעה כספית, הנוגעת למערכת היחסים העסקית שבין הצדדים, אשר הוחלט לסיימה בהסכם שנחתם ביום 14.09.05 (ההסכם צורף כנספח ו' לתצהיר עדות התובעים). התביעה הועמדה על סכום של 943,882 ₪, כאשר מנגד, בפי הנתבע, טענות קיזוז רבות.

27. התביעה הוגשה על סך של 943,882 ₪. עיון בכתבי הטענות מעלה שסכום זה סוכם את ההתחייבויות המפורטות להלן לפי הסכם ההיפרדות:

סך של 75,000 ₪ בגין סעיף 1, זאת לאחר קיזוז סך של 150,000 ₪ ששולם ע"י הנתבע והוצאה קבלה בגינו (נספח ו' לכתב התביעה).

סך של 225,000 ₪ בגין רכישת מלאי לפי סעיף 2 להסכם ההפרדות.

סך של 500,000 ₪ למר הורוביץ לפי סעיף 4 להסכם ההיפרדות.

סך של 143,882 ₪ בגין התחייבות מערכות מחשוב ע"פ סעיף 7 להסכם ההפרדות.

סה"כ, כאמור, 943,882 ₪ כמפורט בכותרת התביעה. סכום זה אינו כולל את הסך של 200,000 ₪ בגין חובות ספקים, המפורט בהסכם ההיפרדות (סעיף 3) ואשר אתייחס אליו בנפרד.

28. לצדדים טענות נוספות האחד כלפי משנהו, אך משבחרו הצדדים, וטוב עשו, לערוך ביניהם הסכם היפרדות, יש לבדוק את התנהלותם לאחר החתימה על הסכם ההיפרדות ע"פ תנאיו. בהתאם לכך אבדוק את מילוי התנאים השונים ע"י שני הצדדים.

מכל סכום שייקבע שהצליחו התובעים להוכיח את חבות הנתבע לגביו, יש לבדוק את טענות הקיזוז של הנתבע הנובעות אף הן מהסכם ההיפרדות.

29. בד בבד לתביעה העיקרית דנן התבקשו עיקולים על נכסיו של הנתבע בהליך בע"ק 17385-

09-09 גל שמיע ואח' נגד בועז שטיין בע"מ (להלן: "תיק העיקולים"). ביום 02.02.11

הצדדים הגיעו להסדר פשרה בתיק העיקולים וניתן לו תוקף של פסק-דין ע"י כב' השופטת

מני-גור.

בהתאם להסדר אליו הגיעו הצדדים בתיק העיקולים, נקבע כי לחיסול מלא וסופי של תביעה זו, השאירה הנתבעת, חברת בועז שטיין בע"מ, בחזקתה כספים מעוקלים של הנתבע בענייננו (בועז שטיין) המתייחסים לשלוש משכורות בסכום כולל של 21,000 ₪. סכום זה יישאר מעוקל אצל חברת בועז שטיין בע"מ עד שיינתן פסק-הדין בתביעה העיקרית נשוא ענייננו.

30. לאחר עיון בכתובים, שקילת טענות הצדדים ולאחר בחינת חומר הראיות שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי, כפי שיפורט להלן:

31. התביעה דנן הוגשה בגין הפרת הסכם ההיפרדות שנחתם ביום 14.09.05 בין התובע לבין הנתבע. במסגרת ההסכם הוחלט על העברת זכויות השליטה והמניות ברנדין מהנתבע לידי התובע, תוך שההסכם כולל שני פרקים עיקריים: התחייבויות הנתבע (סע' 1-8 להסכם תחת הכותרת: "התחייבויות בועז שטיין") וכן התחייבויות התובע (סע' 1-3 להסכם תחת הכותרת: "התחייבויות גל שמיע").

התובעים הגישו תביעה זו כנגד הנתבע בטענה, כי הפר הפרה יסודית את הסכם ההיפרדות בכך שכשל במילוי התחייבויותיו. זאת לטענתם, מלבד תשלום אחד בסך של 150,000 ₪ בלבד ששולם ביום 11.10.2005 (התובעים מפנים לנספח ו' לכתב התביעה).

מנגד, העלה הנתבע טענות קיזוז רבות, אשר לטענתו, יש בהן כדי לדחות את התביעה באופן מלא.

32. ראשית, אדון בטענות התובעים לעניין הפרת ההסכם ולאחר מכן אפנה לדון בטענות הקיזוז שהעלה הנתבע. לשם כך, יש לפנות לסעיפי הסכם ההיפרדות, אשר מהווה את המסמך המהותי העומד בבסיס התביעה דנן.

על פי ההסכם היה על הנתבע, החתום על ההסכם באופן אישי, לקיים את ההתחייבויות שלהלן:

33. בהתאם לסעיף 1 להסכם נקבע, כי הנתבע ישלם לרנדין סך של 225,000 ₪ בגין משיכות בעלים כקבוע בהסכם:

1. תשלום מזומן עם חתימת ההסכם בסך 100,000 ₪ בהעברה בנקאית לחשבון רנדין.
2. תשלום שני בסך 125,000 ₪ ביום 10.10.2005.

34. בהתאם לסעיף 2 להסכם ישלם הנתבע לרנדין בגין רכישת מלאי חומרי גלם, מוצרים מוגמרים, מחשבים, קופות ומכונות הייצור סך של 225,000 ₪ ב- 10 תשלומים שווים.

לעניין סעיף 2 מציינים התובעים, כי הסעיף כולל את הציוד והמלאי בחנות ברח' דיזינגוף והמפעל בבני-ברק. הם מדגישים, כי סחורות אלו נלקחו בשלהי חודש 09/05 בחלקן ע"י מי מעובדי הנתבע.

35. בהתאם לסעיף 3 להסכם הנתבע לקח על עצמו התחייבויות וחובות לספקים בגין רכישות חודשים קודמים להסכם בסך של 200,000 ₪, כאשר נקבע, כי "בהסכמה עם הספקים הספציפיים הם ימציאו חשבונית זיכוי ל"רנדין" וחשבונית בהתאם ל"בועז".

36. בהתאם לסעיף 4 להסכם הנתבע התחייב לקבל על עצמו את התחייבות רנדין ו/או התובע למר אהרון הורוביץ (להלן: "מר הורוביץ" או "הורוביץ") ע"ס 500,000 ₪ עד לשחרור מלא ומוחלט של התחייבות זו.

מסבירים התובעים לעניין זה, כי מדובר במיזם של התובע והנתבע יחד עם מר הורוביץ, אשר אמור היה ליתן מענה לאיפור במגזר החרדי. לימים הוגשה תביעה בעניין זה כנגד התובע בבהמ"ש השלום בת"א במסגרת ת"א 59510/07 ו- 59508/07 וניתן פסק-דין כנגדו. כמו כן, כנגד התובע נפתח תיק הוצאה לפועל בגין חיוב זה שמספרו 01-39619-06-9 וכן תיק הוצאה לפועל שמספרו 01-15456-12-5. במסגרת תיקי הוצאה לפועל שילם התובע סך של כ- 800,000 ₪ לפירעון החוב למר הורוביץ (מוצגים 1 ו-2 צורפו כאסמכתאות ביום 01.07.12).

37. בהתאם לסעיף 5 להסכם נקבע, כי משכורות עובדי הנתבע, לרבות התחייבויות זכויותיהם הסוציאליות יחלו מיום 01.09.05 על הנתבע. עד תאריך זה ישולמו במלואם ע"י רנדין.

38. בהתאם לסעיף 6 להסכם נקבע, כי שכר הדירה בגין החנות בדיזינגוף 99 ת"א, לרבות חשמל, ארנונה ומיסים אחרים יוחלו על הנתבע החל מיום 11.09.05.

39. בהתאם לסעיף 7 להסכם נקבע, כי התחייבויות רנדין (לרבות בשיקים דחויים) לחב' "טקליס" ו"יישומים" בגין מערכת מחשוב החברה יועברו לאחריות ותשלום הנתבע, אם בהחלפת חשבוניות הספקים ואם בזיכוי רנדין בגין התשלומים שהתחייבה.

טוענים התובעים, כי לעניין סעיף 7 להסכם, מדובר בגובה חוב כמפורט להלן:

1. חוב לחברת "טקליס" בסך של 83,005 ₪.
2. חוב לחברת יישומים בסך של 60,877 ₪ (התובעים מפנים לנספח ה' לכתב התביעה).

40. בהתאם לסעיף 8 להסכם נקבע, כי ביום חתימת ההסכם מתפטר הנתבע מכל תפקידיו ברנדין ויחתום על שטר העברת מניותיו ברנדין לתובע ללא תמורה.

כמו כן, צורף נספח להסכם מיום 14.09.05, שעניינו "חובות ספקים להעברה ל"בועז" מרנדין" (צורף כנספח יט' לתצהיר עדות הנתבע). בהתאם לנספח זה פורטו חובות הספקים שהועברו לנתבע, כאשר על הנספח חתומים התובע והנתבע באופן אישי.

41. כעת אפנה לדון בסעיפי ההסכם אחד לאחד ע"מ לקבוע האם התובעים הוכיחו תביעתם, כמפורט להלן:

42. סעיף 1 להסכם:

הנתבע נחקר בנוגע למילוי אחר סעיפי ההסכם בגין התחייבויותיו, וכך העיד בבהמ"ש:

"ש. אני מפנה אותך לסעיף 1 הסכם ההיפרדות? היית צריך לשלם 220,000 ₪ נכון (צ.ל.

225,000 ₪ - ח.ק.)

ת. כן

ש. ואני מציג לך נספח ו' לכתב התביעה קבלה שהוצאה לך כולם מתוך הסכום של 150,000

₪ מזומן של מאה אלף שקל ועוד 50 אלף שקל נכון?

ת. כן

ש. מה עם היתרה?

ת. אני יכול להסביר. שילמתי כמיליון שקלים. אני שילמתי בערך כחצי מיליון שקלים באובר.

ש. תראה לי אישורים?

ת. אין"

(פרוטוקול עמ' 72 ש' 11-19).

43. בהתאם לסעיף 1 להסכם, כמפורט לעיל, היה על הנתבע לשלם סכום של 225,000 ₪ בגין משיכות בעלים. התובעים הציגו קבלה מס' 104704 (נספח ו' לכתב התביעה) שהועברה מרנדין לנתבע "עבור משיכות בעלים ע"פ הסכם" בסך כולל של 150,000 ₪ ע"פ הפירוט הבא:

1. שולם סכום במזומן בסך של 100,000 ₪ ביום 11.10.05.
2. שולם באמצעות שיק סך של 50,000 ₪ ביום 10.10.05.

כלומר, הוצגה אסמכתא, אותה אף אישר הנתבע בחקירתו הנגדית, כי שילם לרנדין סך של

150,000 ₪ בהתאם לסעיף 1 להסכם. כאשר נשאל בנוגע ליתרת הכספים טען הנתבע, כי שילם בערך כחצי מיליון שקלים ביתר, אך אישורים אין לו (ראו ציטוט מהפרוטוקול לעיל).

44. הווה אומר, משלא עלה בידי הנתבע לצרף אישור כלשהו המעיד על יתרת הכספים ששולמו בהתאם לסעיף 1 להסכם, אזי ניתן לקבוע, כי על הנתבע לשלם לתובעים את היתרה בסך של 75,000 ₪.

45. סעיף 2 להסכם:

הנתבע העיד לעניין ההתחייבות בהתאם לסע' 2 להסכם כך:

"ש. לסעיף 2, תראה לי אסמכתא ששילמת 225,000 ₪ בעשרה תשלומים?

ת. אין"

(פרוטוקול עמ' 72 ש' 20-21).

הנתבע לא צירף כל אסמכתא אשר יכולה להעיד על התשלום הנקוב בסעיף 2 להסכם וכך גם העיד. על כן, ומשלא עלה בידו להוכיח אחרת, על הנתבע לשאת בתשלום זה כפי שנקבע ע"י הצדדים להסכם.

46. סעיף 3 להסכם:

סעיף 3 קובע את התחייבותו של הנתבע בגין חובות לספקים בסך של 200,000 ₪. לעניין זה, כאמור, צורף נספח להסכם, המפרט את גובה החוב עבור הספקים השונים (נספח יט' לתצהיר עדות הנתבע).

כאשר נשאל הנתבע בחקירתו הנגדית בנוגע לסעיף זה והתבקש להציג אישורים מספקים בנוגע לתשלום החוב, השיב כי שילם לספק ארטק 600,000 ₪, סכום אותו יש לקזז מהתביעה (פרוטוקול עמ' 72 ש' 22-25).

47. יצוין כבר עתה, כי גובה הנזק בגין חובות ספקים, כפי שקובע סעיף 3 להסכם, נשמט מסיכומי התובעים (כמו גם מתצהיר עדות ראשית של התובע). התובעים מלינים על כי הופר סעיף זה ע"י הנתבע, אך לא מביאים סכום זה (200,000 ₪) בחשבון במסגרת סכום התביעה. אשר על כן, יש לראות טענה זו כטענה שנזנחה כבר מראשיתה. למעלה מן הצורך, אדון לגופו של עניין בסעיף זה.

48. בעת החקירה הנגדית הפנה ב"כ התובעים את הנתבע לנספח כא' לתצהיר עדות הנתבע (ראו פרוטוקול עמ' 73 ש' 9-17). נספח כא' מציג כרטסת הנהלת חשבונות של חב' בועז שטיין בע"מ בנוגע לספק התיקים ארטק. צודק ב"כ התובעים, כי בסעיף 3 להסכם נקבע שהנתבע לוקח על עצמו את נושא החובות לספקים בגין רכישות חודשים הקודמים להסכם, בעוד שבכרטסת שהוצגה, נספח כא', מדובר ברכישות אשר מאוחרות להסכם.

49. לא זו אף זו, הנספח שצורף בצמוד להסכם ההיפרדות קבע, ברחל בתך הקטנה, כי החוב לארטק מסתכם בסך של 5,858 ₪ בלבד (שורה 9 בנספח יט'). סכום זה מסתדר עם הכרטסת שצורפה (נספח כא'). כמו כן, נספח יט', המפרט את חובות הספקים נכון ליום החתימה על ההסכם ההיפרדות, משקף את אומד דעת הצדדים בזמן אמת בכל הנוגע להתחייבויותיהם בסוגיה זו. משכך, אמינה עליי גרסת התובעים, כי החוב לארטק מסתכם בסך של 5,858 ₪ בלבד וכי הנתבע לא פרע את חובו לארטק כפי שהיה צריך בהתאם לסעיף 3 להסכם.

בנוגע לאישורים המעידים על תשלום לספק ארטק, הנתבע צירף חשבוניות מס/ קבלה לסיכומיו (חשבונית מס שמספרה 02/081854 וכן חשבונית מס שמספרה 02/081853).

50. צודק ב"כ התובעים, כי הלכה פסוקה היא כי אין לצרף מסמכים לסיכומים, אלא אם ניתנה לכך רשות בית המשפט. ב"כ התובעים מפנה לע"א 759/81 דליה ברש נ' גד ירדני, פ"ד מא (2) 253, 270 (1986). יחד עם זאת, לעתים מתיר בהמ"ש הגשת מסמכים שלא בהתאם לפרוצדורה הדיונית, בעיקר כאשר מדובר במסמכים מהותיים, אך מאזן זאת בפסיקת הוצאות. ראו גם ע"א 675/82 סלמן-אסדי נ' כהן ואח’, פ"ד לח(4) .449 וכך אני עושה.

51. בכל מקרה, החשבוניות שצירף הנתבע לסיכומיו לא מעלות ולא מורידות לענייננו. מעיון בחשבוניות ניתן להבין, כי מדובר ביישום פסק-דין ארטק כפי שהוסבר לעיל (ת"ט 3328-10-07 שניתן מפי כב' השופט אבינור). בהתאם לפסק-דין ארטק, היה על חב' בועז שטיין בע"מ לשלם לארטק עבור שיקים שחוללו והחשבוניות מעידות על תשלום בהתאם לפסק דינו של כבוד השופט אבינור. אשר על כן, החשבוניות שצורפו לסיכומים אין בהן להועיל לנתבע בכל הנוגע לתביעה דנן.

ויובהר, רנדין הזמינה בשנת 2003 מארטק ייצור של אלפי תיקים למאפרים מסוגים שונים, בשווי כולל של למעלה מ- 145,000 דולר (ארה"ב). מדובר בקולקציית תיקים תחת שם המותג "בועז שטיין", אשר עוצבו בהתאם לדרישותיו המקצועיות של הנתבע.

רנדין קיבלה לידיה כשליש מכמות התיקים שהוזמנה ושילמה עבורה. אולם, יתרת הסחורה נשארה אצל ארטק, שכן רנדין נקלעה לקשיים כלכליים.

52. לאחר שהנתבע עזב את רנדין והקים את בועז שטיין בע"מ, התנהל משא ומתן לרכישת הסחורה בין ארטק (באמצעות מנהלה, מר שוקי מצליח) לבין בועז שטיין בע"מ (באמצעות הנתבע).

בסופו של דבר, בדצמבר 2005 הוסכם בין מנהל ארטק לבין הנתבע, כי בועז שטיין בע"מ תרכוש מארטק את הסחורה בעבור סך כולל של 559,524 ₪ (סע' 4-8 לפסק-דין ארטק).

בהתאם להסכמות ובתמורה לרכישת הסחורה מסרה בועז שטיין בע"מ לארטק סדרה של 24 שיקים דחויים. חלק מהשיקים חוללו, ומכאן נולדה תובענה שטרית שעליה ניתן פסק-דין ארטק. הווה אומר, החשבוניות שסופחו לסיכומי הנתבע מעידות על יישום פסק דין ארטק, המתייחס למערכת היחסים שבין ארטק לבין הנתבע ובועז שטיין בע"מ בלבד. אין הדבר משליך על מערכת היחסים שבין התובע לנתבע בענייננו.

53. אמנם בסעיף החובות לספקים את עיקר הדגש שמו הצדדים על הספק ארטק, כאמור לעיל. אולם, בנוגע ליתר הספקים והחובות שבצדם כמעט ולא הייתה כל התייחסות. לטענת התובעים, סעיף 3 להסכם גם הוא הופר ע"י הנתבע. מנגד, מפנה הנתבע (ארחיב על כך בפרק "תשלום ביתר לספקים") לעניין זה לכרטסת הנהלת החשבונות שסומנה כנספח כ' לתצהיר עדותו. לטענתו, נספח כ' מצביע על תאריכי הערך של החשבוניות או ההתחייבויות שבמקור היו של רנדין לאותם ספקים, כאשר התאריכים קודמים להסכם ההיפרדות.

54. לעניין זה יוער כבר עתה, כי לעניין כרטסת הנהלת חשבונות שהוצגה בנספח כ', כאמור- היה על הנתבע לצרף חוות דעת של רואה חשבון מטעמו. הפניה כללית לכרטסת הנהלת חשבונות והאמירה כי "ניתן לראות זאת בנקל בכרטסת לגבי כל ספק וספק" (סע' 82 לסיכומי הנתבע), אינן מספקות.

מדובר בכרטסת הנה"ח המונה עשרות רבות של עמודים. היה על הנתבע להפנות את בית המשפט לפעולות ספציפיות בכרטסת, שכן לא ניתן לצפות שבית המשפט ינסה לדלות מידע מתוך מאות פעולות מתוך הכרטסת ומאות מסמכים נוספים שצורפו כנספחים לתצהיר עדותו של הנתבע, ביניהם עשרות רבות של העתקי המחאות, חשבוניות וכד'. לשם כך צריך היה להגיש חוות דעת מומחה שיעשה סדר בשלל האסמכתאות החשבונאיות שהוגשו מטעם הנתבע, שכן אין זה תפקידו של בית המשפט.

לנושא זה בגין חובות ספקים אשוב לדון בהרחבה בפרק העוסק בטענות הקיזוז, ביניהן, טענה בדבר תשלום ביתר לספקים, אותה העלה הנתבע.

55. סעיף 4 להסכם:

בהתאם לסעיף 4 להסכם, הנתבע התחייב לקבל על עצמו את התחייבויות רנדין, או התובע, למר הורוביץ ע"ס 500,000 ₪ עד לשחרור מלא של התחייבות זו.

בחקירתו הנגדית נשאל הנתבע בנוגע למילוי אחר ההתחייבות שנקבעה בסעיף 4 להסכם, וכך העיד:

"ש. מפנה לסעיף 4, להסכם, תוכל להציג בפני אסמכתא ששחררת את מר שמיע מההתחייבות שלו כלפי מר הורוביץ?

ת. לא

...

ש. אין לך אסמכתא לסעיף 4?

ת. אין לי"

(פרוטוקול עמ' 73 ש' 26-32).

ביום 27.06.12 צירפו התובעים אסמכתאות (מוצגים 1 ו-2) המעידות על תשלום החוב למר הורוביץ (בהחלטה מיום 21.06.12, עמ' 22 התרתי את צירוף המסמך). מוצג 1 הציג אישור תשלום בסך של 500,000 ₪ בהעברה בנקאית ע"י התובע שנעשתה ביום 25.03.12 בגין תיק הוצל"פ שמספרו 01-15456-12-5 וכן מכתב נלווה מב"כ התובעים לב"כ מר הורוביץ הדורש סגירת התיק וביטול הליכים משפטיים אחרים.

56. מוצג 2 הציג אישור על פירעון תיק הוצל"פ שמספרו 01-39619-06-9 בין התובע לבין מר הורוביץ. בנוגע למוצג 2 ייאמר, כי במסגרת תיק הוצל"פ זה ניתן פסק-דין מפי כב' השופט אהוד שוורץ בת.א. (שלום- ת"א) 59508/07 אהרון הורוביץ נ' גל אלי שמיע (ניתן ביום 22.04.09) (צורף כנספח מ' לתצהיר עדות הנתבע) (להלן: "פסק דין הורוביץ").

בהתאם לקביעתו של כב' השופט שוורץ כי הליכי הוצל"פ בתיק זה יימשכו כסדרם, שילם התובע את חובו בהתאם לפסק-דין הורוביץ והציג על כך את מוצג 2 כאישור בגין התשלום.

כפי שהעיד הנתבע, אין בידו אסמכתא שיש בה להעיד על קיום התחייבותו בהתאם לסעיף 4 להסכם. מנגד, הוכיח התובע כי פרע את חובו למר הורוביץ ובכך הקטין את נזקו, ומכאן שהוא יכול לחזור אל הנתבע בדרישה לתשלום.

57. סעיף 5 להסכם:

סעיף 5 להסכם נוגע גם להתחייבותם של התובעים לשלם משכורות לעובדים, לרבות זכויות סוציאליות, וזאת עד יום 01.09.05. מיום זה ואילך תחול התחייבות זו על הנתבע.

58. טוען הנתבע כטענת קיזוז (כפי שיופיע בהמשך הדיון), כי התובעים לא שילמו לעובדים את שכרם וזכויותיהם הסוציאליות כפי שעולה מהתחייבותם.

59. ביום 01.07.12 הוגש תיק מוצגים מטעם התובעים. המוצגים ת/5 ו- ת/6 נוגעים לשני עובדים בשם לוזי גיא ובן- פורת שמחה. מעיון במוצגים אלה ניתן לראות, כי שולמו פיצויים לשניהם. כמו כן, עובדים אלה זומנו למתן עדות יחד עם עובדת נוספת, ששמה הגב' חיה קורין.

הגב' חיה קורין, אשר עבדה בעבר ברנדין ולאחר מכן עבדה אצל בועז שטיין בע"מ, העידה כך:

"ש. מה סכום כספי הפיצויים שקיבלת?

ת. 23,810 ₪. (פרוטוקול עמ' 42 ש' 22-23).

....

שאלת בית המשפט:

קיבלת 23,810 ₪ כשגמרת לעבוד עם בועז, את יודעת מהם הסכומים שבועז הפריש לקופה זו?

ת. לא.

ש. פיצויי פיטורים זה כחודש בשנה, לפי המשכורת שאמרת ה מגיע לכ-10,000 ₪ מכאן שמדובר בפיצויים גם עבור התקופה שעבדת ברנדין, קיבלת תלוש בתקופה שעבדת עם רנדין?

ת. קיבלתי תלוש. אני לא יודעת אם יש שם הפרשות".

(פרוטוקול עמ' 43 ש' 11-17).

60. לגבי העובדת גב' חיה קורין, לא עלה בידי הנתבע להוכיח כי הוא לבדו שילם לה את הפיצויים ושאר זכויות סוציאליות. אמינה בעיניי גרסת התובעים, כי התשלומים בוצעו מקופת פיצויים שהופרש לה גם ע"י רנדין וגם ע"י בועז שטיין בע"מ. הנתבע צירף מכתב שלו לעובדת זו לפיו הוא מאשר כי יש להעביר את הוותק ואת זכויותיה של העובדת כפי שהיו ברנדין לחברת בועז שטיין בע"מ (כחלק משמירה על עקרון רצף הזכויות של העובדת) (נספח כו' לתצהירו). כמו כן, צירף הנתבע טופס הודעת העובדת על פרישה מעבודה (נספח כו'1 לתצהירו). אין במסמכים שצורפו עדות על תשלום מטעם הנתבע לידי העובדת, ולפיכך טענה זו נדחית.

61. לגבי העובד מר לוזי גיא, אשר לגביו הוצג המסמך ת/5, אני מקבלת את טענת התובעים כי שולמו לו פיצויים כפי שמעיד המוצג ת/5.

62. לגבי העובדת שמחה בן- פורת, אשר לגביה הוצג המסמך ת/6, אני מקבלת את הטענה כי שולמו לה פיצויים כפי שמעיד המוצג ת/6 וכן לאור עדותה (פרוטוקול עמ' 47 ש' 10-11).

63. באשר ליתר העובדים, אשר הנתבע טוען כי התובעים לא שילמו להם את הכספים המגיעים להם, לא הוצגו מסמכים שיש בהם להראות כי העובדים דרשו תשלום פיצויים, מלבד עובדת אחת בשם ענבר ערב אשר נשלח מכתב מבא-כוחה לצדדים בדבר דרישה לתשלום זכויות עבודה (נספח כו'3 לתצהיר הנתבע). הנתבע צירף העתק המחאה בסך של 4,000 ₪ ששולם לעובדת זו (נספח כו'4) מבועז שטיין בע"מ הנושא תאריך 10.10.05. המחאה זו אין בה להועיל לנתבע, שכן החל מיום 01.09.05 יחול התשלום בגין משכורות העובדים וזכויותיהם הסוציאליות על הנתבע, ולפיכך גם טענת קיזוז זו לא הוכחה.

64. סעיף 6 להסכם:

בסעיף זה נקבע כי שכ"ד בגין החנות בדיזינגוף, לרבות חשמל, ארנונה ומיסים אחרים יחולו על הנתבע החל מיום 11.09.05. באשר לסעיף זה לא הוצגו טענות כלשהן ע"י הצדדים.

65. סעיף 7 להסכם:

בסעיף זה נקבע, כי התחייבויות רנדין לחברות המחשוב, "טקליס" ו"יישומים", יועברו לאחריות ותשלום הנתבע.

טוענים התובעים, כי לעניין סעיף זה, מדובר בגובה חוב כמפורט להלן:

1. חוב לחברת "טקליס" בסך של 83,005 ₪.
2. חוב לחברת יישומים בסך של 60,877 ₪ (התובעים מפנים לנספח ה' לכתב התביעה).

66. באשר לחברת יישומים נשאל הנתבע בחקירתו הנגדית וכך העיד:

"ש. אני מפנה אותך לסעיף 94 לתצהירך. תראה לי חשבונית על תשלום לחברת ישומים בסך 84,000 ₪ ?

ת. יש פה כרטסת. אין חשבונית.

ש. אני מפנה אותך לאותו נספח מא' לתצהירך, לכרטסת שמשם עולה שכל הרכישות שביצעת בהתאם לכרטסת הינם מאוחרת להסכם ההיפרדות?

ת. ברור. היא לא צריכה לשלם את זה".

(פרוטוקול עמ' 88 ש' 22-28).

וכן העיד:

"ש. תוכל להראות בכל הכרטסת שצרפת (240 עמוד) אסמכתא שגל או רנדין הם שהזמינו הסחורות האלה? מה לגבי יישומים

ת. יישומים לא שייך".

(פרוטוקול עמ' 74 ש' 6-8).

לאור האמור לעיל, ומשלא נמצאה חשבונית אצל הנתבע היכולה להעיד על תשלום לחב' יישומים, וכן לאור עדותו לעיל והצגת נספח ה' לכתב התביעה, יש לקבל את רכיב הנזק בגין החוב לחב' יישומים בסך של 60,877 ₪.

67. באשר לחוב לחב' טקליס, לא עלה בידי התובעים להוכיח רכיב נזק זה, ולפיכך רכיב זה נדחה. האסמכתא שצורפה (נספח ה' לכתב התביעה) מעלה, כי מדובר בכרטסת של גל קונקשיין בע"מ, ולא בכרטסת של רנדין. כמו כן, הלקוח שמוצג בכרטסת הינו "וואן שילוב מערכות" ולא הוצג כל קשר בין חברת "טקליס" לבין לקוח זה. לפיכך, אינני מוצאת באסמכתא זו ראיה לכך כי החוב לחב' טקליס שולם ע"י רנדין, ומשכך אני דוחה רכיב נזק זה (סך של 83,005 ₪).

68. לאור האמור לעיל, הוכיחו התובעים, כי על הנתבע לשלם את הסכומים המפורטים להלן:

סך של 75,000 ₪ בהתאם לסעיף 1 להסכם ההפרדות.

סך של 225,000 ₪ בהתאם לסעיף 2 להסכם ההיפרדות.

סך של 500,000 ₪ בהתאם לסעיף 4 להסכם ההיפרדות.

סך של 60,877 ₪ בהתאם לסעיף 7 להסכם ההיפרדות.

ובסה"כ סך של 860,877 ₪.

69. כעת יש לבחון את טענות הקיזוז שהעלה הנתבע כדלהלן:

טענות הקיזוז של הנתבע:

70. תשלום ביתר לספקים:

בסעיף 3 להסכם ההיפרדות, תחת התחייבויות הנתבע, נקבע כאמור, כי הנתבע לוקח על עצמו התחייבויות וחובות לספקים בגין רכישות שרכשה רנדין בטרם נחתם ההסכם בסך של 200,000 ₪, כאשר בנספח שצורף להסכם ישנה טבלה המפרטת ספקים אלו עם החובות בצדם (נספח יט' לתצהיר עדות הנתבע).

בסעיף 2 תחת הכותרת: "התחייבויות גל שמיע" נקבע, כי "תוך ארבע עשר יום מיום חתימת ההסכם ובמעמד קבלת כלל הצ'קים מבועז שטיין ינקה גל שמיע את בועז שטיין מכל התחייבויותיו, ערבויותיו וחתימותיו בבנקים איתם פעלה חברת רנדין וימציא לו אישור על כך עם גמר הפעולה".

בסעיף 3, תחת התחייבויות התובע, נקבע כי מיום חתימת ההסכם והעברת הסך הראשון יהיה התובע אחראי אישית לכל חובות והתחייבויות רנדין מכל מין וסוג שהוא, כלפי כל אדם, גוף, תאגיד או רשות כלשהי, בגין ובקשר עם הפעילות העסקית של רנדין בכל מועד מיום הקמתה ועד בכלל.

71. לטענת הנתבע, מאחר והתובעים הותירו אחריהם חובות נוספים ורבים לספקים ונושים שונים, ומאחר ואלו לא שילמו את חובם, דרשו הספקים כי הנתבע יפרע חובות אלו, שכן ראו בו כאחראי לפירעון חובות אלו ואף הציבו לו תנאי בל יעבור כי ללא פירעון חובות אלו, לא יתקשרו עם חב' בועז שטיין בע"מ בהסכמים מסחריים (סע' 73 לסיכומי הנתבע).

על כן הנתבע נאלץ לפרוע לספקים שונים את חובות רנדין, לטענתו, בסך כולל של 365,800 ₪, קרי הנתבע שילם ביתר סך של 165,800 ₪, אותם יש לקזז, לטענתו, מהסכומים הנתבעים. הנתבע מפנה למפורט בכרטסת הנהלת החשבונות של חב' בועז שטיין בע"מ (נספח כ' לתצהיר עדות הנתבע).

הנתבע מדגיש, כי חישוב הסכום ששולם ביתר מבוסס על הכרטסת וחושב על פיה, ולא ע"פ ההמחאות שצורפו כנספח כ'1, וזאת ע"פ תאריכי האסמכתא שהינם קודמים ליום ההיפרדות, כאשר התשלומים בוצעו לאחר מועד ההיפרדות, כאשר ההמחאות שצורפו כנספח כ'1 לתצהיר הנתבע, כוללים בתוכם תשלומים בגין חובות העבר של רנדין (סע' 74 לסיכומי הנתבע).

72. עוד לטענת הנתבע, ע"מ להזים את טענותיו כי שילם לספקים ביתר, היה על התובעים להציג כרטסת הנהלת חשבונות של רנדין נכון ליום ההיפרדות, ע"מ שנוכל לראות מה היו חובות רנדין לספקיה באותו מועד.

מנגד, טוענים התובעים, כי הנתבע מעולם לא שילם ביתר לספקים וכי ככל שנצבר חוב לספקים מדובר בחוב שמקורו בהזמנות מאוחרות על ידו להסכם ההיפרדות ועבור חב' בועז שטיין בע"מ.

73. לאחר עיון בכתובים ובשלל האסמכתאות שצורפו, טענת הנתבע בדבר תשלום ביתר לספקים, נדחית. טעמיי יובאו להלן:

74. ראשית, תמוה בעיניי מדוע שילם הנתבע ביתר סכום כספי לא מבוטל (165,800 ₪, לטענתו) עבור הספקים בגין חובות רנדין, ואף לא הציג כל מסמך הדורש מהתובעים קיזוז זה. מדוע לא באה דרישה לקיזוז או לתשלום טרם נולדה התובענה דנא. תמיהה זו אף הוצגה ע"י בית המשפט בפני הנתבע בעת שנחקר חקירה נגדית.

לעניין זה העיד הנתבע כך:

"בית משפט

ש. למה אתה משלם?

ת. החברה הייתה חלק בבנק בהפסד, ספקים שלא מוכן לתת סחורה, גל יש לו 30,40 עסקים, לי יש אחד, שם אחד ואין לי שום דבר אחר, גם בתצהיר שלו שהוא מביא.. רציתי לשמור על השם".

(פרוטוקול עמ' 67 ש' 24-27).

ראו לעניין זה גם עדותו של הנתבע כאשר נתבקש להציג אסמכתא המעידה על תשלום, להלן:

"לבית משפט

ש. כשנפרדתם, אתה אומר שהסחורות שלקחת לחברתך?

ת. לקחתי בתשלום

ש. אתה שילמת עליהן נכון?

ת. כן

ש. התוכל להראות את המסמכים המעידים על ביצוע התשלום, התשלום היה צריך להיעשות לרנדין נכון?

ת. לספקים של הסחורות

ש. התוכל להראות התשלום עבור סחורות אלה או לרנדין או לספקים?

ת. בוודאי

ש. הכוונה להראות במסמך חשבונאי?

ת. כרטסת, חשבוניות, שיקים, העברות"

(פרוטוקול עמ' 69 ש' 17-28).

ובהמשך:

"לשאלת בית המשפט:

ש. אתה משלם סכומים גבוהים לטענתך. אתה מדבר על סחורות בעבר.

ת. כן. אני יכול להראות את התאריכים.

ש. יש לך אישור על אותם סחורות. תפנה אותי לנספח בתצהיר שהגשת ולא המסמכים נוספים. תפנה לאיזשהו אישור מהספקים ששילמתי עבור סחורה שרנדין קיבלה בעבר.

ת. אני טוען שזה נמצא בנספחים לתצהיר".

(פרוטוקול עמ' 84 ש' 9-14).

75. האסמכתא העיקרית עליה הצביע הנתבע, אשר לכאורה יש בה להעיד על התשלום לספקים עבור חב' רנדין, היה נספח כ' לתצהיר עדותו הראשית, אשר הינו כרטסת הנהלת חשבונות של חברת בועז שטיין בע"מ (2005) בגין חובות ספקים, המונה את הספקים מא' ועד ת'. לטענת הנתבע, כרטסת זו מעידה על חשבוניות של רנדין אותן פרע.

76. כפי שהורחב בדיון לעיל, אין די בהפניה כללית לכרטסת הנהלת החשבונות (המונה עשרות רבות של עמודים) ולשלל העתקי המחאות, אשר ברובן לא רלבנטיות לתביעה ולטענות הקיזוז שבאו בעקבותיה. היה על הנתבע להפנות באופן דווקני לפעולות הרלבנטיות בנוגע לחובות הספקים, או לחילופין, וזו גם דרך המלך- רצוי היה להציג מסמך של רואה-חשבון או חוות-דעת מתאימה. אין זה מתפקידו של בית המשפט לערוך חוות-דעת חשבונאית, לשם כך רצוי היה לצרף חוו"ד מומחה.

בנוסף, הנתבע לא הוכיח, כי מדובר בסחורות שנרכשו, או נתקבלו, טרם החתימה על ההסכם, ע"י רנדין. לא עלה בידו להצביע על כך, כי רנדין או התובע, הם שרכשו את הסחורה מהספקים עבור רנדין, שכן שמה של רנדין אינו מצוין ע"ג הכרטסת כלל (בכל מקרה בהמ"ש לא הופנה לממצא שכזה).

77. אוסיף ואציין, כי לכל תשלום מתלווה מסמך חשבונאי המעיד על ביצוע התשלום ובעיקר אישור חשבונאי ע"י המקבל תוך פירוט בגין מה התקבל התשלום. במקרה הנדון היה על הנתבע להמציא מסמכים אלו על מנת להוכיח את טענת הקיזוז. בשולי הדברים אעיר, כי טענת קיזוז יש להוכיח בצורה מפורטת, ובוודאי שלא בדרך של הגשת כמות אדירה של מסמכים ללא הפניה ספציפית.

78. יפים לענייננו הדברים הבאים שנאמרו מפי כב' השופט שמגר (כתוארו דאז) לעניין טענת קיזוז, בע"א 16/89 "ורדים" חברה לגידול פרחים בע"מ נ' החברה הישראלית לביטוח סיכוני סחר חוץ בע"מ, פד"י מה (5) 729:

"אפילו היה מקום לראות בטענה משום טענת קיזוז, הרי היה על המערערת להכבד ולפרט טענה זו כדרך שמנסחים כתב תביעה, היינו לפרט את הסכומים הנתבעים במסגרת הטענה ולהציג במדוייק את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת" (ראו גם: ע"א 544/81, 604, קיהל נ. סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פד"י ל"ו(3) 518 527-526; ע"א 579/85, אריאן ואח' נ. בנק לאומי לישראל בע"מ, פד"י מ'(2) 765 767)").

79. הנתבע אף הפנה לנספח כא1, אשר הינו כרטסת הנהלת חשבונות של בועז שטיין בע"מ אצל הספק ארטק. אולם, מתוך כרטסת זו ניתן להבחין כי מדובר בהזמנות של בועז שטיין בע"מ החל מחודש דצמבר 2005, כלומר רכישות שבוצעו מאוחר להסכם ההיפרדות, ולפיכך אין בכרטסת זו להועיל לנתבע.

80. לא זו אף זו, ביום ההיפרדות סיכמו הצדדים ביניהם את החוב שנותר פתוח לספקים. חוב הנתבע עמד על סכום של 217,000 ₪ (כולל מע"מ) בהתאם לנספח יט', אשר צורף להסכם ההיפרדות. התובע והנתבע חתומים שניהם על נספח זה, ולא הועלתה כל טענה אשר מכחישה את הנספח, או את תוכנו. אשר על כן, יש לראות בנספח זה חלק בלתי נפרד מהסכם ההיפרדות, אשר משקף את אומד דעת הצדדים במועד החתימה על ההסכם.

81. מעיון והצלבה של נספח יט' (הנספח שצורף להסכם שתוכנו גובה החוב לספקים) אל מול נספח כ'1 (הכולל העתקי ההמחאות ששילמה חב' בועז שטיין בע"מ לספקים השונים), ניתן ללמוד, כי החוב לספקים ביום ההיפרדות הנקוב בנספח יט' (עליו הסכימו הצדדים, כאמור), אכן נמוך בסכומו מסכומי ההמחאות ששילמה בועז שטיין בע"מ בפועל לספקים (כגון: ברברה וולף, דפוס רהב וכד'). לכאורה, מדובר בתשלום שבוצע ביתר לספקים. יחד עם זאת, ההמחאות ששולמו לספקים נושאות תאריך המאוחר להסכם ההיפרדות.

אכן בהתאם לשכל הישר אם נספח יט' שצורף להסכם נחתם ביום ההיפרדות, 14.09.05, ואשר תוכנו חובות פתוחים לספקים אשר על הנתבע לשאת בתשלומם, הרי שמן ההיגיון שחובות אלה ייפרעו לאחר יום ההיפרדות, או מיום זה ואילך. לפיכך, ההמחאות הנושאות תאריך מאוחר ליום ההיפרדות יש בהן היגיון. יחד עם זאת, כאמור, לא הוכח כי מדובר בתשלומים לספקים שבוצעו ביתר עבור רנדין.

82. לטענת הנתבע, הרכישות בוצעו טרם ההסכם, אולם התשלום נעשה לאחר ההסכם. אין בידי לקבל טענה זו, מאחר והנתבע לא הוכיח, כי הרכישות בוצעו ע"י רנדין טרם החתימה על ההסכם. מתוך שלל האסמכתאות שצירף הנתבע עולה, כי מדובר בסחורה שנרכשה ע"י חב' בועז שטיין בע"מ, אשר שמה מתנוסס ע"ג הכרטסות של הנהלת החשבונות וכן ע"ג השיקים שניתנו לספקים. לא הוצגה בפניי ראיה, אשר יש בה להעיד, כי מדובר בסחורה שהוזמנה ונתקבלה ע"י רנדין, ואשר הנתבע הוא שפרע חוב זה וביתר.

83. הנתבע נחקר חקירה ארוכה בנוגע לנספח כ' לתצהירו (כרטסת הנהלת החשבונות המפרטת חובות הספקים השונים). לטענת הנתבע, הנספחים המצורפים לנספח כ' הן חשבוניות שהוצאו לרנדין ושונו לבועז שטיין בע"מ. לחיזוק טענתו, הנתבע צירף מכתבים שנשלחו לספקים שונים בימים 25.09.05 ו- 28.09.05, שכותרתם: "החלפת חשבוניות".

לעניין החלפת החשבוניות העיד הנתבע כך:

"ש. אני מפנה לנספח כ' לתצהירך. זאת אומרת שהנספחים המופיעים בנספח זה למעשה חשבוניות שהוצאו לרנדין ועל סמך זה חישבת את החוב שרנדין חייבת לך ?

ת. נכון.

....

ש. אני מפנה לחשבונית 1434. אתה יכול להראות לי את המחיקה של המילה רנדין ?

ת. אין פה את המחיקה של המילה רנדין.

....

ש. אני מפנה לחשבונית מס' 508630 מנספח כ'. תראה לי את המחיקה של המילה רנדין והכיתוב של בועז שטיין על גביה ?

ת. לא.

....

ש. באשר לחשבונית 507990 מאוקטובר 2005 שבה מחוקה המילה רנדין בע"מ ומופיע בועז שטיין בע"מ ?

ת. לא מחוקה המילה רנדין בע"מ. "

(ראו פרוטוקול עמ' 87 ש' 3-32 וגם פרוטוקול עמ' 58 ש' 9-16).

84. לאור עדותו של הנתבע והאסמכתאות שצורפו ניתן ללמוד, כי אף הטענה בדבר החלפת החשבוניות אשר לטענת הנתבע מוכיחה כי מדובר בסחורות עבר שרכשה רנדין, לא הוכחה, ולפיכך גם היא נדחית.

85. עסקת ארטק:

לטענת הנתבע, רנדין לא שילמה עבור מלוא הסחורה שהזמינה מארטק, אלא רק עבור כ-

1/3 ממנה, זאת בשל קשייה הכלכליים.

הנתבע הציג את נספח כב' לתצהירו, מכתב של התובע לאחי הנתבע, מר טל שטיין. לטענתו, במכתב זה מבקש התובע מטל שטיין, כי הנתבע יישא בעלות יתרת הסחורה מארטק, קרי יפטור את התובעים מהתחייבותם כלפי ספק זה.

86. מעיון בנספח כב', ניתן ללמוד כי מדובר במכתב מיום 07.10.05 שהפנה התובע לאחי הנתבע, טל שטיין, בדבר גמר התחשבנות לאור ההסכמות אליהם הגיעו הצדדים בהסכם ההיפרדות. במכתב זה מלין התובע על ההתנהלות של הנתבע ומבקש לבצע את ההפרדה העסקית ולהשלימה בצורה מכובדת שתיטיב עם שני הצדדים.

במכתב זה (בסעיף 3) מתייחס התובע לקיום הסכם ההיפרדות גם בנוגע לספק ארטק (במכתב כונה תחת השם: "ג.מ אריזות"). התובע מלין על כי הוא מקבל שיחות טלפון יומיומיות ממר שוקי מצליח, מנהל ארטק, לבוא ולהסדיר את החוב, כאשר הנתבע לקח על עצמו את ההתחייבות לקנות את יתרת התיקים ובמעמד זה לשחרר את התובע מהתחייבויותיו (שכן יש ברשות ארטק שיק אישי של התובע בסכום של 100,000 ₪).

87. מכתב זה אך מחזק את העובדה שהנתבע לא עמד בזמני התשלום ובסעיפי הסכם ההיפרדות כפי שהיה עליו, ולפיכך הפר את ההסכם. בכל הנוגע לספק ארטק, עליו בחר הנתבע לשים דגש, ישנו פסק דין ארטק, כאמור, אשר רלבנטי לענייננו ואשר הורחב עליו בפירוט לעיל.

אחזור בקצרה על הפרטים בהתאם לפסק דין זה: רנדין קיבלה לידיה כשליש מכמות התיקים שהוזמנה ושילמה עבורה. אולם, יתרת הסחורה נשארה אצל ארטק, שכן רנדין נקלעה לקשיים כלכליים. לאחר שהנתבע עזב את רנדין והקים את בועז שטיין בע"מ, התנהל משא ומתן לרכישת הסחורה בין ארטק (באמצעות מנהלה, מר שוקי מצליח) לבין בועז שטיין בע"מ (באמצעות הנתבע).

88. בסופו של דבר, בדצמבר 2005 הוסכם בין מנהל ארטק לבין הנתבע, כי בועז שטיין בע"מ תרכוש מארטק את הסחורה בעבור סך כולל של 559,524 ₪ (סע' 4-8 לפסק-דין ארטק). כמפורט לעיל, מה שהוסכם בין מנהל ארטק לבין הנתבע בנוגע לרכישת יתרת התיקים אינו נוגע לענייננו. מדובר בהסכם שנעשה בין מנהל ארטק לבין הנתבע כמנהל חב' בועז שטיין בע"מ, אשר הינה חברה נפרדת לחלוטין מרנדין.

לעניין זה העיד הנתבע כך:

"ש. אתה טוען בתצהירך שרכשת סחורות ב- 559,000 ₪. אתה יכול להפנות אותי לחשבוניות על הסכום הזה?

ת. לא. אני יכול להפנות אותך לכרטסת לא שלי. כרטסת של ארטק בע"מ. כמובן שיש לי שיקים שלי.

ב.ש. למה אין חשבוניות או קבלות?

ת. אין לי ספק שאני אוכל להוסיף את זה, אם נצטרך. הבאנו את המסמכים הכי רלבנטיים שיש".

(פרוטוקול עמ' 80 ש' 22-29).

89. מוסיף הנתבע, כי התובעים היו צריכים להציג כרטסת הנהלת חשבונות של ארטק נכון ליום הפירוד, ומאחר ולא עשו זאת, יש לדחות את גרסתם. אינני מסכימה עם טענתו זו של הנתבע. התובעים הציגו את ההסכם ואת הנספח לו, אשר לא נסתר ע"י מי מהצדדים, ואשר לפיו החובות לספקים ברורים וחתומים ומעידים על אומד דעת הצדדים בזמן אמת, נכון ליום ההיפרדות. כמו כן, גרסתם זו של התובעים מתחזקת נוכח חקירתו הנגדית של הנתבע, כפי שפורט בהרחבה לעיל.

90. לטענת הנתבע, הראיות שצירף בנספחים כא', כא1, כא2 ו- כב1 לתצהירו מעידות על ביצוע תשלום לארטק בסך של 616,995 ₪. לעניין זה אקדים ואומר, כי אין באסמכתאות אלו כדי להוכיח שהנתבע מילא אחר התחייבותו בהסכם ההיפרדות ושילם לארטק את הסכום המופיע בנספח בסך של 5,858 ₪. ע"פ הנספחים שצורפו מדובר בכרטסות הנהלת חשבונות של ארטק אצל בועז שטיין בע"מ כאשר הפעולות מצביעות על הזמנות שנעשו ברובן לאחר הסכם ההיפרדות, כך גם באשר להעתקי ההמחאות שצורפו. אמנם באשר לנספח כא' ניתן ללמוד על מס' מועט של רכישות שבוצעו מהספק עובר להסכם ההיפרדות, אולם לגביהם התחייב הנתבע לפרוע סכומים אלה במסגרת סע' 3 להסכם, והדבר אף תואם את החוב הנקוב בנספח יט'.

משכך, האסמכתאות הללו מצביעות על רכישות שבוצעו מארטק לחב' בועז שטיין בע"מ, ברובן לאחר הסכם ההיפרדות, ולפיכך נספחים אלה לא יועילו לנתבע בכל הנוגע להתחייבותו ע"פ ההסכם.

91. כך גם הפניתו של הנתבע לחשבוניות התשלום לב"כ ארטק (שצורפו כנספח א' לסיכומיו) לא יכולה להועיל לו. כאמור לעיל, מדובר ביישום פסק-דין ארטק, אשר למעשה קובע שמדובר בחיוב חדש שנוצר לאחר ההיפרדות. פס"ד ארטק מהווה למעשה "השתק פלוגתא", שכן הוא דן באופן ספציפי באחת המחלוקות שבין הצדדים לתיק זה. לאחר שפסק הדין הפך להיות חלוט, הרי שקביעותיו משליכות גם על המחלוקת בנושא זה בתיק שבפניי ומסיבה זו לא היה צורך לחזור ולשמוע את עדותו של מר מצליח (מנהל ארטק).

92. פאסו קוסמטיקס:

פאסו קוסמטיקס הינו ספק, אשר בבעלות נאור בן יהודה, ואשר מקום מושבו בארה"ב. פאסו קוסמטיקס סיפק לרנדין חומרי גלם לצורך הכנת מוצרי איפור. מדובר בספק מרכזי של רנדין, לטענת הנתבע, אשר ממנו נרכש כל חומר הגלם ממנו יוצרו רוב מוצרי האיפור של רנדין. כמו כן, ספק זה המשיך לעבוד עם חברת בועז שטיין בע"מ ומשמש ספק מרכזי לחומרי גלם לצורך יצור מוצרי איפור בבועז שטיין בע"מ (סע' 76ה' ו-76ז' לתצהיר עדות של הנתבע, וכן סע' 23-24 לתצהיר עדות של טל שטיין).

93. הנתבע טען, כי שילם את חובה של רנדין לספק זה. לצורך הוכחת טענתו צירף את נספח כה', אשר הינו כרטסת הנהלת חשבונות של ספק זה בחב' בועז שטיין בע"מ, נספח כה1 אשר מעיד על העברת כספים לספק וכן נספח כה2 שהינו העתק חשבוניות בדבר סחורות שהוזמנו במקור ע"י רנדין ושולמו ע"י הנתבע באמצעות חב' בועז שטיין בע"מ.

הנתבע נשאל בחקירתו הנגדית בנוגע לספק זה, להלן:

"ש. אתה יכול להראות לי איזשהו מסמך שאתה קיבלת מאותו נאור שבו נאור מבקש שתשלם לו עבור סחורות שרנדין משכה?

ת. אין לי מסמך בכתב. יש חשבוניות והעברות כספים.

ש. אתה רוצה להראות לי תביעה של פסה קוסמטיקס. אני מפנה לסעיף 76 לתצהירך. תראה לי חשבוניות שקיבלה מפסה עבור רנדין?

ת. רנדין קיבלה את החשבוניות, אני שילמתי.

ש. ולא קיבלת חשבוניות?

ת. אני שילמתי כסף על סחורה שרנדין קיבלה ולכן לא קיבלתי חשבונית. לא היתה לי שום ברירה. זה היה הספק הראשי של החברה.

ש. אתה יכול להראות לי שרנדין קיבלה?

ת. לא. אצל רנדין שהיא התובעת יש את כל המסמכים כולל כל התעודות וכלל הניירת. לי אין לי ניירות כמו תעודות משלוח חתומות".

(פרוטוקול עמ' 83 ש' 24-28 ועמ' 84 ש' 1-7).

94. לטענת הנתבע, הוא נאלץ לשלם לספק זה את החוב של רנדין, ושילם לו סך כולל של

311,875 ₪ (סע' 76יב' לתצהיר עדות הנתבע). בחקירתו נשאל על כך:

"ש. מפנה אותך לסעיף 76 יב'. אתה יכול להראות לי חשבוניות מהספק על 311,000 ₪ ששילמת לפסו?

ת. לא. מה שיש לי זה כרטסת של רנדין עם החוב."

(פרוטוקול עמ' 84 ש' 18-20).

95. מעיון בנספחים שצירף הנתבע וכן לאור עדותו בבהמ"ש, לא עלה בידי הנתבע להוכיח טענת קיזוז זו באשר לספק פאסו קוסמטיקס.

נספח כה' הינו כרטסת הנהלת חשבונות המעיד על רכישות מנאור בן יהודה (פאסו קוסמטיקס) החל מסוף חודש אוקטובר 2005 ואילך, כלומר מדובר ברכישות שבוצעו לאחר שנחתם הסכם ההיפרדות והצדדים הלכו איש איש לדרכו. מאחר ומדובר בכרטסת של בועז שטיין בע"מ מתחזקת המסקנה, כי מדובר ברכישות עבור בועז שטיין בע"מ ולא ברכישות של רנדין.

כך אף נספח כה'1, אשר הינו אישור מהבנק על חיוב חשבון של בועז שטיין בע"מ בגין יבוא ישיר בסך של 70,963 ₪ מהספק נאור בן יהודה (פאסו קוסמטיקס). חיוב החשבון של בועז שטיין בע"מ נעשה ביום 31.01.06, כלומר לאחר החתימה על הסכם ההיפרדות. מאישור זה המסקנה הסבירה הינה כי מדובר ברכישה שבוצעה עבור בועז שטיין בע"מ, ולא עבור רנדין. שמה של רנדין לא אוזכר בנספחים אלה. כמו כן, הנתבע לא הציג מכתב כלשהו לפיו נאור בן יהודה מבקש תשלום זה עבור רכישות של רנדין.

המכתב שצורף לנספח כה'1 לפיו מבקש הנתבע להעביר סך של 15,000 דולר לחשבונו של נאור בן יהודה נעשה תחת נייר מכתבים הנושא את שמה של חברת בועז שטיין בע"מ (ולא רנדין) ואף לא צוין במכתב כי יבוא חומר הגלם המבוקש נעשה עבור חב' רנדין. יצוין כי המכתב נושא תאריך זהה ליום בו בוצעה העברת הכספים (31.01.06).

נספח כה'2 גם הוא לא מוכיח, כי מדובר בחשבוניות עבור סחורות שהוזמנו במקור ע"י רנדין ושולמו ע"י הנתבע באמצעות חב' בועז שטיין בע"מ. מדובר בחשבוניות שניתנו לבועז שטיין בע"מ מתאריכים 31.10.05 ו- 20.02.06, כלומר לאחר ההסכם. שוב אין כל פיסת מידע היכולה לרמוז ולו ברמז דק, כי מדובר בסחורות שהוזמנו במקור ע"י רנדין, ההפך הוא הנכון- הראיות מצביעות על רכישות שנעשו עבור בועז שטיין בע"מ, אשר המשיכה לעבוד עם ספק זה לאחר ההיפרדות.

אשר על כן, לא הוכח רכיב קיזוז זה, ומשכך הוא נדחה.

96. טענות הקיזוז הבאות שמעלה הנתבע מתייחסות לפרק בהסכם הנקרא "התחייבויות גל שמיע". טוען הנתבע, כי התובעים הפרו סעיפים בפרק זה שבהסכם ההיפרדות. להלן יפורטו טענות הקיזוז הללו וההכרעה בעניינן:

97. דר אל רם בע"מ:

טוען הנתבע, כי בהתאם לסעיף 2 ל"התחייבויות גל שמיע" כעולה מהסכם ההיפרדות, התובע התחייב לנקות את הנתבע מכלל התחייבויותיו, ערבויותיו וחתימותיו מבנקים וספקים, אך הוא כשל בכך.

הנתבע מסביר, כי רנדין התקשרה בעסקאות ליסינג עם חברת "דר אל רם בע"מ" וזאת ביום

24.02.05 במסגרתן שכרה 2 רכבים. לעסקה זו ערבו אישית הנתבע, התובע וחברת "אס.ג'י.אס. חברה לבנין בע"מ" שבבעלות עמוס שמיע (אביו של התובע). (סע' 83א', 83ב' לתצהיר עדות הנתבע).

הנתבע גורס, כי התובעים לא רק שלא דאגו לגרוע את ערבותו בעסקאות אלו, אלא גם הפרו את עסקאות הליסינג והותירו חובות כבדים. על כן, נקטה דר אל רם בע"מ בהליכי הוצל"פ כנגד הנתבע. הנתבע, לטענתו, נאלץ לשלם סך כולל של 45,000 ₪ לצורך ביטולו כחייב בתיק, סכום שהיה על התובעים לפרוע. (מפנה לנספחים ל' ו- לא' לתצהירו).

98. מנגד, טוען התובע, כי בעניין זה סוכם עם הנתבע שהתובע ישלם 2/3 לערך מהחוב לחברת הליסינג ואילו הנתבע ישלם כ- 1/3 מהחוב, לאור זאת שהנתבע הוא שהמשיך לעשות שימוש ברכבים באופן בלעדי. בהתאם לסיכום בין התובע לבין הנתבע והנושה, טוען התובע, כי שילם את חובו כלפי הנושה ומפה לנספח יח', טבלת שילומים שהתובע ערך (סע' 43 לתצהיר עדות התובע).

לעניין זה נחקר התובע וכך העיד:

"ש. החוב לחברת ליסינג ליס קאר, אתה טוען?

ת. היו 3 רכבים, שניים רנו קנגו, ואחד רכב מסחרי מסוג פולקסווגן.... אין לזה הסכם, אבל אני שילמתי על שני רכבים,

ש. כמה שילמת תראה לי ?

ת. שני רכבים שילמתי, הסדר שלי עם דראל למעט רכב אחד שבועז שילם אני שילמתי שניים, למעט סכום של 50,000 שלו בגין השימוש של בועז ברכבים, אני הייתי ערב אישית. מפנה לשטר החוב.

ש. כמה שילמת ואיך?

ת. שולם על ידי".

(פרוטוקול עמ' 23 ש' 2-12).

לאור הסדר התשלומים בתיק הוצל"פ 0219950073 מיום 21.01.08 שצירף הנתבע לתצהירו (נספח לא') שנערך בין דר אל רם בע"מ לבין הנתבע, ניכר כי הנתבע שילם סך של 45,000 ₪.

99. לא עלה בידי התובעים לסתור את גרסתו של הנתבע לעניין זה. התובעים לא הציגו אסמכתא כלשהי בדבר הסיכום בין הצדדים כי התובע ישלם 2/3 מהחוב לחב' הליסינג והנתבע ישלם כ- 1/3 מהחוב, שכן כדברי התובע "אין לזה הסכם". כמו כן, תמוה בעיניי מדוע הסכים התובע לשלם 2/3 מסכום החוב ולהותיר את הרכבים באופן בלעדי בידי הצד השני.

בנוסף על כך, הנתבע לא נחקר על תצהירו בנושא זה, ולפיכך גרסתו עדיפה על זו של התובעים. אף בסיכומים לא מצאתי התייחסות ספציפית לנושא זה. לא זו אף זו, התובע טוען כי שילם את חובו, אולם לא מציג אסמכתא מתאימה בדבר תשלום. הנספח שצירפו התובעים, טבלת שילומים שערך התובע, אין בה להועיל לתובעים. לאור האמור לעיל, ולאור סע' 2 להסכם הקובע את התחייבותו של התובע כלפי הנתבע, כאמור, אני מקבלת את טענת הקיזוז אשר מסתכמת בסך של 45,000 ₪.

100. בנק המזרחי טפחות בע"מ:

לטענת הנתבע, במהלך חודש 12/03 ביקשה רנדין לרכוש רכב מסוג פולקסווגן לצורך פעילותה העסקית. לפיכך, טוען הנתבע, כי פתח חשבון בבנק המזרחי סניף כרמל, במסגרתו נלקחה הלוואה לצורך רכישת הרכב. להבטחת ביצוע ההלוואה שועבד הרכב שהיה רשום ע"ש רנדין לטובת הבנק, כשעל רנדין היה לשלם את מלוא תשלומי ההלוואה (סע' 83ח', 83ט' לתצהיר עדות הנתבע).

אולם, התובעים לא עמדו בהתחייבותם ולכן נתפס הרכב ונמכר בהליכי כינוס בתיק הוצל"פ שמספרו 01-66155-06-6 בלשכת הוצל"פ בת"א, וזאת במהלך שנת 2007 (סע' 83י' לתצהיר הנתבע).

לאחר מכירת הרכב נותרה יתרת חוב בחשבון הבנק, ועל כן הגיש הבנק תביעה ע"ס 47,324 ₪ כנגד הנתבע בתיק הוצל"פ שמספרו 01-02140-57-0 בלשכת הוצל"פ בת"א, כאשר יתרת החוב בתיק ההוצל"פ עמדה ע"ס של כ- 55,000 ₪. לאחר מו"מ שניהל ב"כ הנתבע עם ב"כ הבנק, שילם הנתבע לבנק סך כולל של 50,000 ₪ לסילוק התביעה. (סע' 83יא' ו- 83יב' לתצהיר עדות הנתבע) (הנתבע מפנה לנספחים לב' ו- לג' לתצהירו).

101. מנגד, טוענים התובעים, כי סוכם כי חוב זה כלפי הנתבע יקוזז מחובו של הנתבע כלפי החברה כמובא בנספח יא' לתצהיר עדות התובעים (סע' 43 לתצהיר עדות התובע).

102. יובהר, כי נספח יא' לתצהיר עדות התובעים הינו אישור רואה החשבון של רנדין (לימים שונה שמה ל"גל קונקשן בע"מ"), הוא מר עוזי טל, המאשר כי ע"פ דוחותיה הכספיים של החברה ליום 31.12.05, יתרת כרטיסו האישי של התובע עומדת על סך של 2,049,678 ₪ בזכות, ואילו יתרת כרטיסו האישי של הנתבע נכון ליום זה עומדת על סך של 413,854.11 ₪ בחובה.

לעניין טענת התובע, כי סוכם על כי חוב זה יקוזז, נחקר התובע וכך העיד:

"ש. החוב לבנק מזרחי, אתה טוען כי החוב... איפה זה סוכם?

ת. בעל פה הרבה סוכם בעל פה".

(פרוטוקול עמ' 24 ש' 6-7).

103. לא עלה בידי התובעים לסתור את גרסתו של הנתבע לעניין רכיב זה. הנתבע הציג אסמכתאות (נספחים לב' ו- לג' לתצהירו) אשר לא נסתרו, לפיהן לסילוק התביעה שילם הנתבע לבנק סך של 50,000 ₪. טענת התובעים, כי סוכם בעל-פה אחרת, איננה מתקבלת, שכן היא לא מעוגנת באסמכתא כלשהי. כמו כן, לא הייתה התייחסות ספציפית לנושא זה בסיכומי התובעים, וניכר כי הם זנחו את טענת ההגנה ברכיב זה.

104. לאור האמור לעיל ולאור התחייבות התובע בסעיף 2 להסכם ההיפרדות וחלקו בהסכם זה, אני קובעת כי טענת הקיזוז מתקבלת ברכיב זה בסך של 50,000 ₪.

105. יוסף קזימירסקי (להלן: " מר קזימירסקי"):

לטענת הנתבע, בשנים 2003 ו- 2004 הזמינה רנדין פרסום מאת בית עסק הנקרא "ברטר מדיה", אשר בבעלות מר יוסף קזימירסקי (סע' 83 יג' לתצהיר הנתבע).

מאחר והתובעים לא פרעו את חובם לבית עסק זה בגין הפרסום שבוצע עבור רנדין, הגיש מר קזימירסקי תביעה כנגד רנדין וכנגד הנתבע, וזאת במסגרת ת.א. 60494/06 בבית משפט השלום בת"א, בה נתבעו הנתבע ורנדין לשלם לקזימירסקי סך כולל של 72,422 ₪. (כתב התביעה צורף כנספח לד' לתצהיר הנתבע).

טוען הנתבע, כי במסגרת תובענה זו ניתן פסק דין כנגד רנדין, אולם חרף זאת לא שילמה את סכום פסק הדין. (סע' 83טז' לתצהיר הנתבע)

בסופו של יום, טוען הנתבע, ניתן פס"ד על דרך הפשרה לפיו חויב לשלם למר קזימירסקי סך כולל של 25,000 ₪. הנתבע העביר למשרד ב"כ קזימירסקי המחאות ע"ס 25,000 ₪ לתשלום פסק הדין (הנתבע מפנה לנספחים לז' – לט' לתצהיר עדותו).

106. מנגד, טוענים התובעים, כי מבחינת רנדין לא היו לה כל התחייבויות כלפי ספק זה וכל התחייבויותיה נפרעו. עוד טענו, כי מדובר בחוב אישי של הנתבע והפנו לנספח יט' לתצהיר עדות התובע.

107. נספח יט' שצירפו התובעים לתצהיר עדות מטעמם צורף גם לתצהיר עדותו של הנתבע- מדובר בכתב התביעה שהגיש מר קזימירסקי כנגד רנדין והנתבע בגין הזמנות פרסום שנעשו מבית העסק שלו ואשר לא שולם בגינן. צורפו הזמנות הפרסום, כאשר מזמין הפרסום הכתוב ע"ג ההזמנות הינה "בועז שטיין רנדין בע"מ" (מצוין מס' ה-ח.פ. של חב' רנדין) וכן הנתבע בעצמו. מאחר וההזמנות בוצעו בשנים 2003 ו- 2004 כאשר רנדין הייתה פעילה והנתבע פעל מכוחה עוד טרם הוקמה חברת בועז שטיין בע"מ, הרי שמדובר בחוב של רנדין שהיה עליה לפרוע בהתאם לפסק הדין שניתן.

108. הן התובע והן הנתבע העידו לעניין החוב למר קזימירסקי (עדות הנתבע בפרוטוקול עמ' 86 ועדות התובע בעמ' 24 משורה 10). עדותו של הנתבע לעניין זה לא נסתרה והנספחים שצירף מחזקים את המסקנה שמדובר בחוב של רנדין אותו פרע הנתבע. לפיכך, אני מקבלת טענת קיזוז זו בסך של 25,000 ₪.

109. אי תשלום כספים מקופת החנות בדיזינגוף:

לטענת הנתבע, לאור סע' 1 להסכם הנוגע להתחייבויות התובע, מגיעים לו כספים בגין פעילות החנות בדיזינגוף אשר סכומם הכולל מסתכם בסך של 96,068 ₪ (סע' 81-82 לתצהיר עדות הנתבע).

סעיף 1 להסכם תחת "התחייבויות גל שמיע" קובע כך: "כל הכנסות קופת חנות דיזינגוף החל מיום 11.09.05 ועד ליום העברת הקופה ע"ש בועז, שייכות לבועז וישולמו לו ע"י רנדין כנגד חשבונית בהתאם".

110. הנתבע צירף לתצהירו נספח לפיו הוא טוען, כי מגיע לו סכום של 46,325 ₪ (נספח כז' לתצהיר הנתבע). נספח כז' כולל תכתובת ששלח התובע לטל שטיין ביום 31.10.05 בה צירף את יתרת ההתחשבנות לסיום ההיפרדות העסקית בין הצדדים. יתרת ההתחשבנות נערכה בטבלה מפורטת ע"י התובע, לפיה התקבולים בקופה מגיעים לסך של 39,255 ₪. אף בסיכום נכתב כי יש לשלם לנתבע בגין מחזור החנות בעסקאות שנעשו בכרטיסי אשראי את סך זה. לטענת הנתבע, התשלומים שבוצעו בחנות בכרטיסי אשראי עומדים ע"ס של 46,325 ₪.

הנתבע אינו מפרט כיצד הגיע לסכום של 46,325 ₪ ואין הסבר הכולל את הפער בין הסכומים השונים. אני מקבלת את הטענה כי יש לקזז סכום של 39,255 ₪, לאור הפירוט בטבלה שנערכה ע"י התובע, ואשר לא נסתרה.

111. בנוסף הנתבע טוען, כי תקבול שהתקבל ממשרד הביטחון בסך של 28,797 ₪ גם הוא חלק מהכנסות קופת החנות בדיזינגוף (להלן: "קופת החנות") שהתקבלו ביום 12.09.05, ולכן יש לקזז סכום זה (הנתבע מפנה לנספח כח' לתצהירו).

נספח כח' הינו הודעת זיכוי חשבון הבנק של רנדין בעבור תקבול ממשרד הביטחון בסך של

28,797 ₪ מהזמנה שנעשתה ביום 12.09.05. בהודעה נקבע כי חשבון הבנק יזוכה בגין תקבול זה ביום 08.01.06. כעת נשאלת השאלה האם מדובר בהכנסות קופת החנות המגיעות לנתבע, כפי שנקבע בהסכם ההיפרדות. התשובה לכך הינה חיובית, מאחר ומדובר בהזמנה שנעשתה לאחר ה-11/9/05 כאשר החלק התפעולי של העסק המשותף נשאר בידי הנתבע.

לאור האמור לעיל, יש לקזז סך של 28,797 ₪ בגין תקבול ממשרד הביטחון.

112. עוד גורס הנתבע, כי התובעים קיבלו כספים מלקוחות שונים של רנדין אותם היו אמורים להעביר לידיו, כגון: ירין שחף, אישה בלבן, סטודיו סיגל וכו'. לטענתו, מדובר בסך של 20,495 ₪ (הנתבע מפנה לנספח כט' לתצהירו).

נספח כט' הינו מכתב התחשבנות מיום 02.11.05 שערך הנתבע. בהתאם לנספח זה מפרט הנתבע את הלקוחות שלטענתו התקבולים בגינם צריכים להגיע לידיו, אולם בצד הסכומים הנקובים במסמך אין כל אסמכתא או ראיה אחרת שיכולה להעיד על תקבולים אלה ועל מועדי האספקה. לאור זאת, הנתבע לא הוכיח כי על התובעים לשלם לו סכום זה.

לסיכום רכיב קיזוז בגין אי תשלום כספים מקופת החנות, יש לקזז מסכום התביעה סך של

68,052 ₪.

113. אי העברת כספים בגין עבודות איפור:

לטענת הנתבע, הוא בעיקר התפרנס בתקופת עבודתו ברנדין מעבודות איפור לאנשים פרטיים, כאשר רוב הכסף מעבודות אלו הוזרם לרנדין. הכספים בסך של 78,994 ₪ (נספח יח') מעולם לא הועברו לידיו ולפיכך יש לקזז סכום זה (סע' 84-86 לתצהיר הנתבע).

נספח יח' שצירף הנתבע לתצהירו מפרט עבודות שביצע, כפי הנראה, הנתבע. בגין מקדמה /איפור /סדנא נרשם התאריך בה בוצע והסכום בצידה. מדובר בנספח שערך הנתבע, נראה כי מדובר בטיוטה כלשהי של הנתבע, שכן מסמך זה אינו מגובה במסמכים נוספים שיוכלו להעיד על ביצוע עבודות אלה. כמו כן, לא צורפו אסמכתאות שיש בהן להעיד כי סכומים אלה נכנסו לקופת החברה, ואפילו אין ציון שמי של כל עבודה ועבודה (דבר שהיה מאפשר בדיקה ולו אקראית).

התובעים התייחסו בסיכומים (סע' 42) לנושא זה בקצרה. לטענתם, היה על הנתבע לפעול לקיזוז חוב זה מההסכם בזמן אמת.

114. טענת הנתבע, כי היה על התובעים להציג כרטסת הנהלת חשבונות של רנדין וכך לבחון את רכיב קיזוז זה, איננה מתקבלת. טענת קיזוז שמעלה הנתבע הנטל להוכיחה חל עליו. לפיכך, היה על הנתבע לדרוש גילוי המסמכים הרלבנטיים מהתובעים באמצעות בקשה למתן צו מבהמ"ש, או לחילופין להגיש חוות דעת של מומחה מטעמו, אשר היה שופך אור על כל נושא ההתחשבנות הכספית בין הצדדים. משלא עשה זאת, אין לו להלין אלא על עצמו.

לאור האמור, רכיב קיזוז זה נדחה.

115. אי תשלום זכויות עובדים:

נושא זה הורחב לעיל בפרק הדן בהתחייבויות הנתבע (ראו את הפרק הדן בסעיף 5 להסכם). יחד עם זאת, אחזור בקצרה על הטענה והדיון בה: לטענת הנתבע, התובעים הפרו את סעיף 5 להסכם, שעה שמס' עובדים לא קיבלו את הכספים המגיעים להם: חיה קורין מדמון; כרמל תותי; ענבר ערב; חזן תמי; אקריש סימה; בן פורת שמחה ולוזי גיא (סע' 78-79 לתצהיר הנתבע). סכום זה מסתכם, לטענתו, בסך של כ- 85,000 ₪ אותו יש לקזז מהתובענה.

הנתבע צירף לתצהירו בעניין זה את נספחים כו' – כו'5. נספח כו' הינו מכתב מהנתבע מיום

01.09.05 לפיו בו הוא מצהיר על העברת ותק וזכויות העובדת חיה קורין (רצף זכויות) לחברת בועז שטיין בע"מ אליה הצטרפה עובדת זו. במהלת חודש 06/08 פרשה העובדת חיה קורין מעבודתה אצל בועז שטיין בע"מ (הודעה על פרישה מעבודה צורפה כנספח כו'1). סכום המענק שניתן לה עמד על 23,810 ₪.

לטענת הנתבע, תקופת העסקתה של העובדת חיה קורין ברנדין ובבועז שטיין בע"מ הייתה כחמש שנים, כאשר החלוקה בין שתי החברות הינה שווה ע"פ תקופת העסקה אצל כל אחת, ולכן על רנדין לשלם לנתבע את סכום הפיצויים הצבור בסך של כ- 11,000 ₪.

כפי שקבעתי לעיל בפירוט, לא עלה בידי הנתבע להוכיח טענת קיזוז זו, ולפיכך יש לדחותה.

116. לאור האמור לעיל, יש לקזז את הסכומים המפורטים להלן:

סך של 45,000 ₪ בגין תשלום לספק דר' אל רם בע"מ.

סך של 50,000 ₪ בגין תשלום לבנק מזרחי.

סך של 25,000 ₪ בגין תשלום למר קזימירסקי.

סך של 39,255 ₪ בגין קופת החנות בדיזינגוף.

סך של 28,797 ₪ בגין תשלום תקבול משרד הביטחון.

סה"כ יש לקזז סך של 188,052 ₪.

התייחסות לטענות נוספות:

117. שימוש בכספי רנדין לצרכים אישיים:

טוענים התובעים, כי הנתבע משך מרנדין כספים, תוך שימוש בכספים לצרכיו האישיים. התובעים מפנים לנספח ב' לתצהיר עדותם הראשית. לעניין זה אני קובעת, כי לא עלה בידי התובעים להוכיח טענה זו. התובעים מפנים באופן כללי לנספח ב', הכולל תנועות רבות בכרטסת. התובעים לא הפנו את בית המשפט באופן נקודתי לפעולות, אשר לטענתם, נעשו תחת שימוש הנתבע לצרכיו האישיים. כמו כן, התובעים לא מציינים מהו הסכום הכספי כעולה משימוש אישי נטען זה. לאור האמור, אני דוחה טענה זו.

118. הנתבע מעלה טענה הדדית, לפיה התובע עשה שימוש בנכסי רנדין וכספיה לצרכיו האישיים (כגון תשלומים לחב' סלולר שלו ושל בני משפחתו ששולמו מקופת רנדין; תשלום לכלכלת המשפחה ששולמו מקופת רנדין; עסקת הליסינג לרכב שהיה בשימוש אשת התובע שמימנה רנדין; מנוי לעיתונים; רכישות מקופת רנדין לעסקיו האחרים של התובע, וכד') (סע' 48 לתצהיר עדות ראשית של הנתבע).

119. הנספחים שצירף הנתבע (נספחים ח' – יז' לתצהירו) אף הם לא יועילו להוכחת הטענה. הנתבע לא הצביע על אסמכתא שיש בה להעיד כי תשלום זה יצא מקופת החברה, ולכן יש לדחות טענה זו.

אוסיף ואציין, כי על הצדדים היה לפרט סכומים בגין טענות אלו בהסכם ההפרדות, ומשלא עשו זאת לא ניתן להעלות טענות הדדיות אלו בצורה כללית בשלב זה (בשולי הדברים יוער, כי סעיף 1 להסכם ההיפרדות אמור לכלול גם משיכות לצרכים אישיים).

120. הברחת נכסים:

הטענה בדבר הברחת נכסי רנדין לתוך חברת בועז שטיין בע"מ אף היא לא הוכחה כדבעי. אמנם חברת בועז שטיין בע"מ הוקמה בסמוך למועד חתימת הסכם ההיפרדות, אולם התובע העיד בעצמו והצהיר כי ההיערכות להיפרדות העסקית הייתה לפחות חודשיים טרם החתימה על ההסכם. לפיכך, ומשהבין הנתבע סמוך למועד זה, כי ברצונו להמשיך בתחום האיפור במסגרת חב' בועז שטיין בע"מ הוחלט להעביר את זכויות השליטה והמניות ברנדין לתובע.

לאחר כחודשיים מחתימה על הסכם ההיפרדות העביר הנתבע את מניותיו בבועז שטיין בע"מ לידי אחיו (טל שטיין). לטענת התובעים, מדובר באקט מובהק של הברחת נכסים וכי הנתבע הכין עצמו להסתיר את רכושו מהליכים ועיקולים. (דו"ח רשם החברות צורף כנספח ה' לתצהיר מטעם התובעים).

121. לא עלה בידי התובעים להוכיח, כאמור, כי הנתבע הבריח את נכסי רנדין לחברה החדשה, בועז שטיין בע"מ. הנטל להוכיח הברחת נכסים נקשר בחזקה של מרמה, ולפיכך נדרשת רמת הוכחה גבוהה יותר מאשר זו שבמשפט אזרחי (ע"א 1680/03 חנה לוי נ' אלי ברקול, נח (6) 841). התובעים לא עמדו בנטל זה, ולפיכך אני דוחה טענה זו.

122. התנהגות הנתבע כלפי העובדים:

הטענות בדבר התנהגותו של הנתבע וטענת התובעים, כי נהג לרדות בעובדיו, לא הוכחה. מלבד תצהירים בודדים של עובדים, לא הובא לעדות אף עובד לשעבר שהגיש תצהיר. המנכ"ל שהצטרף לרנדין בשלב מאוחר יותר, מר משה מינין (להלן: "מר מינין"), שהגיש תצהיר ונחקר באולם בהמ"ש לעניין זה, הצהיר כי שררה אווירה קשה בקרב העובדים בסמוך למועד ההיפרדות (פרוטוקול עמ' 8 ש' 28-29). כמו כן, העיד כי הוא שימש בתפקידו ברנדין רק כ- 4 חודשים (פרט' עמ' 8 ש' 29).

האווירה הקשה עליה העיד מר מינין עולה מתוך החלטת הצדדים להיפרד, וכפועל יוצא מכך מובן כי הדבר משרה אווירה לא פשוטה במשרדי החברה ומשפיע אף על העובדים. אין באווירה זו כדי להעיד על רודנות של הנתבע בעובדיו, וחיזוק לכך ניתן למצוא בעובדה שעובדים אחרים (שלושה לפחות מקרב אלו שנחקרו) עזבו את רנדין ועברו לעבוד עם הנתבע בחב' בועז שטיין בע"מ.

הנתבע הלין אף הוא על התנהגותו של התובע (סע' 99 - 102 לתצהיר הנתבע), אולם גם טענה זו לא הוכחה כראוי.

123. הימנעות מהבאת עדים:

טען הנתבע, כי התובעים לא העידו שני עדים שהיו יכולים לשפוך אור על נסיבות חתימת ההסכם וההתנהלות שאפפה את הצדדים בתקופה הרלבנטית. מדובר במר עמוס שמיע (להלן: "עמוס שמיע"), אביו של התובע, אשר לקח חלק פעיל בניהול החברה בשלב מסוים וכן הוא שהיה אמון על ניסוח ההסכם בין הצדדים והשתתף במו"מ עובר לחתימה על ההסכם. העד הנוסף הינו מר שוקי מצליח (להלן: "מנהל ארטק" או "מר מצליח"), מנהל חברת ארטק, אשר יכול היה להעיד בכל הנוגע לעסקת ארטק.

לעניין עדותו של עמוס שמיע ניתנה החלטה ביום 03.07.12, לפיה ניתן פטור מהתייצבותו למתן עדות. לעניין מנהל ארטק, ניתנה החלטה מפורטת ביום 27.02.13, לפיה נדחתה הבקשה לזימונו למתן עדות, וזאת אף לאור פסק דינו של כב' השופט אבינור בנדון, כאשר לא הייתה הצדקה לזימונו במועד שהתבקש לאור השתק הפלוגתא, שנוצר לאחר מתן פסק הדין. אשר על כן, טענה זו נדחית.

124. סוף דבר:

כתב התביעה התייחס לחוב בסך של 943,882 ₪. מסכום זה הוכח סך של 860,877 ₪, אשר ממנו יש לקזז סך של 188,052 ₪.

לאור האמור לעיל, הנתבע ישלם לתובעים סך של 672,825 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. סך של 21,000 ₪ על פירותיו ישולמו מתוך הכספים המעוקלים בהתאם למה שנקבע בתיק העיקולים, בע"ק 17385-09-09 גל שמיע ואח' נגד בועז שטיין בע"מ. יתרת הסכום תשולם תוך 30 יום.

לעניין ההוצאות- בשל כך שהנתבע צירף מסמכים לסיכומים וכן בגין ניהול הדיון (עמ' 83 בפרוטוקול- ראה החלטתי), אני קובעת, כי הנתבע ישלם לתובעים סך של 80,000 ₪ שכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ וסך של 15,000 ₪ הוצאות משפט, בהתחשב בהתנהלות הדיון.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ו' תשרי תשע"ה, 30 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.