המומחה מטעם ביהמ"ש דן, בהתאם למתווה שביהמ"ש קבע לו, בארבע חלופות שונות של הערכת פיצויי ההפקעה הראויים. בכל אחת מן החלופות הוא בחן את תוכן ומהות הזכויות של המבקשים, וקבע את הערכתו בהתאם. עיקר המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה איזו מן החלופות היא הנכונה, בשים לב לעובדות המקרה. בדיעבד, לאחר חוו"ד המומחה, ניתן פסק דינו של ביהמ"ש העליון, שנתן תוקף להסכם פשרה בין הצדדים. לפי פס"ד זה, הוארך תוקפו של הסכם החכירה החקלאי הישן, ומצד שני, הוצאו ממנו אלמנטים מהותיים. במצב דברים זה, אני בספק האם איזו מארבע החלופות מתאימה לענייננו, או שמא, זכויות המבקשים כפי שנקבעו מהוות למעשה חלופה חמישית (מעין – ההסכם הישן מינוס; זכויות עיבוד חקלאי פלוס), שהצדדים וביהמ"ש לא חשבו עליה כשנתנו את ההוראות למומחה. על כן נראה לי לכאורה כי ראוי שביהמ"ש יבקש מהמומחה ליתן השלמה לחוות דעתו, ובה ישום את פיצויי ההפקעה לפי חלופה חמישית זו, היינו, בשים לב לזכויות המבקשים כפי שנקבעו בביהמ"ש העליון (אלא אם כן הוא סבור שאיזו מן החלופות שציין בחוות דעתו מתאימה למצבם של המבקשים כפי שנקבע בעליון, ואם כן – איזו).

ב"כ הצדדים מתבקשים להודיע עמדתם ביחס לכוונתי לפנות אל המומחה כאמור, וזאת עד יום 6.2.14.

ניתנה היום, כ' שבט תשע"ד, 21 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח החלטתי זו אל ב"כ שני הצדדים לתגובתם.