לפניי שתי בקשות מטעם התובע.

הראשונה, אשר הועלתה במהלך דיון ההוכחות האחרון, להעיד את התובע עצמו, חרף העובדה כי לא הוגש תצהיר מטעמו.

השניה, אשר הוגשה חמישה ימים לאחר דיון ההוכחות, להגשת תצהיר עדה נוספת, גב' אבראהים ראנין.

רקע

התובע הגיש תביעתו לפיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו לטענתו במהלך יום כיף אשר התקיים אצל הנתבעת 1 במסגרת בית הספר בו למד באותה עת.

התביעה הוגשה בתאריך 23.7.09 והיא מתייחסת לאירוע אשר אירע שמונה שנים קודם לכן, בתאריך 14.6.01.

בדיון מיום 14.1.13 ניתנה הוראה על הגשת תצהירי עדות ראשית. בין היתר, הוריתי כי ככל שצד יבקש להעיד עד ללא תצהיר, תוגש בקשה מתאימה, במועד בו יוגשו תצהיריו.

תצהירים מטעם התובע הוגשו, ארבעה במספר, של הוריו, דודתו ועד לאירוע, תלמיד בעת הרלוונטית, רמאל עבד, אך לא הוגש תצהיר התובע בעצמו.

ימים ספורים לאחר שהוגשו תצהירי התובע, עתרה הנתבעת 2 למתן הוראות כי התובע, אשר לא הגיש תצהיר, לא יוכל להעיד בהליך. בו ביום, ניתנה החלטה החוזרת על האמור בהחלטה על הגשת התצהירים מיום 14.1.13, ולפיה התובע לא יוכל להעיד בתיק בלא תצהיר. בנסיבות, לפנים משורת הדין, ניתנה באותה החלטה ארכה לתובע לשקול הגשת תצהיר מטעמו.

התובע הגיב לבקשה ולהחלטה האמורות בהודעה כי התובע חסוי ולא ניתן ליטול ממנו תצהיר, לאור מצבו. הנתבעת 2 הודיעה במענה לתגובת התובע, כי אם יתבקש להעיד את התובע בהמשך, היא תתנגד.

בהמשך הוגשו תצהירי הנתבעות וצדדי ג'.

ימים ספורים קודם לדיון קדם המשפט אשר נקבע לאחר הגשת התצהירים, ליום 24.6.13, הוגשה מטעם התובע בקשה לצירוף תצהיר נוסף, של עדת ראיה, אחלאס חסן.

בתאריך 15.7.13, לאחר שהוגשו תגובות הצדדים, ניתנה החלטה המתירה לתובע להגיש את התצהיר הנוסף, בתנאי שישולמו לנתבעות וצדדי ג' הוצאות. בהתאם ניתנה להם הזכות להגיש תצהירים משלימים או מתוקנים. ואכן, נתבעת 1 נאלצה להגיש תצהיר משלים מטעמה.

בישיבת ההוכחות הראשונה נשמעו כל עדי התביעה.

לאחר סיום העדות השניה, עדותה של אמו של התובע, עתר ב"כ התובעים, כאמור, להעדת התובע, בלא שהוגש מטעמו תצהיר עדות ראשית.

הצדדים הגיבו ובינתיים, כאמור, הוגשה בקשה נוספת להבאת עדה נוספת מטעם התובע.

הבקשה להעדת התובע

כאמור, לתובע ניתנה שהות נוספת, בהחלטה מיום 11.3.13, לשקול הגשת תצהיר מטעמו או בקשה מתאימה, אך הדבר לא נעשה. כעת, טוען ב"כ התובע כי מעדות האם, אשר ניתנה בישיבת ההוכחות, עלה כי התובע יכול להעיד. לדבריו, הוא התרשם שהתובע אינו יכול להעיד ולכן לא הגיש תצהיר ולא ביקש להעידו קודם לכן. יצויין כי השאלות אודות רמת התקשורת של התובע עם אמו הופנו אל האם על ידי ב"כ התובע בעצמו, במסגרת חקירה חוזרת, הגם שהתייחסו לשאלות אשר נשאלה במסגרת החקירה הנגדית.

הנתבעים וצד ג' התנגדו לבקשה בטענה שכבר ניתנו לתובע הזדמנויות להגשת תצהירים נוספים ואף ניתנה החלטה המתייחסת מפורשות לעדות התובע. לא הובאה כל ראיה לפיה התובע אינו מסוגל להעיד והחלטת ב"כ התובע שלא להגיש תצהיר מטעמו ואף לא לעתור להעדתו בלא תצהיר, מחייבת את התובע. מתן אפשרות להעדתו כעת, לאחר שהוגשו תצהירי הנתבעים וצד ג', טענו, יפגע בהגנתם.

סדרי הדין האזרחי אינם כללים פרוצדוראליים גרידא, אלא באים הם גם להבטיח את זכויותיהם המהותיות של הצדדים כולם, בין היתר, זכות הנתבעים לניהול הליך יעיל, הוגן ותוך מתן אפשרות של ממש להתגונן מפני התביעה.

עם זאת, ישנם מקרים שבהם הצורך בגילוי האמת הוא משמעותי עד כדי הטיית הכף לטובת קבלת הראיה הנוספת, אף אם זו לא הוגשה במועד ואף אם יש בכך כדי לפגוע בכללי הפרוצדורה.

יש לבחון, בין היתר, את תרומתה של אותה ראיה לגילוי האמת ואת שאלת העיתוי שבו נודע למבקש דבר קיומה של אותה ראיה.

בענייננו, עסקינן בתביעה של אדם הלוקה, כך עולה מן התיק, בפיגור קל עד בינוני, אשר שולב מגיל צעיר ועד גיל 21 במסגרות לימוד מיוחדות וגם כיום מטופל בשל מצבו על ידי רשויות הרווחה. בשל כך אף ניתנה לתובע האפשרות להגיש את תצהירה של אחלאס חסן באיחור, גם זאת תוך סטייה מסדרי הדין ומהחלטות בית המשפט. טענת ב"כ התובע כי סבר, ככל הנראה בשגגה, כי התובע לא יוכל להעיד, אך נתחוור לו רק בשלב בו העידה האם כי הדבר אפשרי, היא טענה בעייתית. ב"כ התובע מייצג את התובע והיה עליו לברר היטב עוד בשלב הגשת התצהירים את מצבו של התובע. גם בהתאם להחלטה מיום 11.3.13 היה עליו לבצע בדיקה נוספת ואף בהמשך, כאשר עתר להגשת תצהיר העדה הנוספת ואף כאשר התכונן לדיון ההוכחות, ראוי היה כי יברר את מצבו של התובע לאשורו ויכלכל צעדיו בהתאם. משכך, מוצאת אני טעם בטענות הנתבעים וצד ג' המתנגדים לבקשה להעדת התובע כעת.

ואולם, חרף האמור, המדובר בעדותו של התובע בעצמו וחשיבותה לבירור ולגילוי האמת היא מכריעה. לכך יש להוסיף את מצבו המנטלי של התובע. אין המדובר במצב רגיל אלא במצב המעלה, אכן, שאלה לגיטימית בפני בא-כוחו בדבר הטעם שבהעדת תובע זה. כאמור, לטעמי, ראוי ונכון היה שהעניין היה מתברר קודם לכן בין ב"כ התובע לבין הוריו, אך בשים לב למורכבות, מוכנה אני לקבל את טענת ב"כ התובע כי שגה בהערכת יכולת התובע להעיד.

כאשר באה אני להציב על כף המאזניים את השיקולים השונים, המסקנה היא כי ידו של הבירור הנוסף היא על העליונה, בעיקר משום שכאמור, המדובר בעדותו של התובע בעצמו.

שקלתי האם לחייב את התובע בהגשת תצהיר עדות ראשית כעת מטעמו, אך אני סבורה כי לאור מצבו המנטלי של התובע, כפי שעולה מן המסמכים שבתיק, אזי בדומה להעדת ילדים, ראוי כי התובע יעיד בלא שיוגש תצהיר מטעמו. עם זאת, במצב שנוצר ועל מנת שלא תיפגע הגנתם של הנתבעים וצד ג', יש לאפשר להם שהות, לאחר חקירת התובע, לצורך בחינת קו הגנתם ולאפשר להם, בעת הצורך, להשלים תצהיריהם בהתאם. לפיכך, בדיון הקרוב יעיד התובע בלבד.

עדי הנתבעים וצד ג' יעידו במועד נדחה אשר ייקבע בדיון בנוכחות ב"כ הצדדים.

לאור התנהלות התובע והפגיעה שנגרמת למהלך הדיון התקין, בשל הצורך בישיבת הוכחות נוספת ואולי אף בהגשת ראיות נוספות מצד הנתבעים וצד ג', אני מחייבת את התובע בתשלום הוצאות לנתבעים ולצד ג', לכל אחד מהשלושה בסך 1,500 ₪, בתוך 30 ימים מהיום וללא קשר לתוצאת ההליך.

הבקשה להגשת תצהיר עדה נוספת – ראנין אבראהים

בקשה זו הוגשה ימים ספורים לאחר ישיבת ההוכחות בה נשמעו כל עדי התובע.

לטענת ב"כ התובע, לאחר ישיבת ההוכחות התברר כי ישנם עדים נוספים לתאונה. דבר קיומה של העדה ראנין התברר לב"כ התובע, כך על פי הבקשה "לאחרונה ממש" ולדבריו, אין המדובר בגרסה חדשה אלא באותה הגרסה העולה מתצהירה של העדה אחלאס אשר כבר העידה בפני בית המשפט. עוד נטען כי במהלך הדיון התברר כי העד הנוסף אשר הובא על ידי התובע כעד מטעמו ואף הגיש תצהיר עדות ראשית כלל לא ראה את אירוע הנפילה עצמו, זאת להבדיל מן העדה שמבוקש כעת להעיד, אשר ראתה את הנפילה עצמה.

הנתבעים וצד ג' מתנגדים לבקשה, בין היתר, בטענה כי ניתנו לו לתובע מספיק הזדמנויות וכי מנסה הוא לעשות שימוש ציני במצבו כדי לבצע מקצה שיפורים נוסף על זה שכבר בוצע בהגשת תצהיר העדה אחלאס. לטענתם, הגרסה המובאת בתצהיר העדה החדשה היא חדשה ושונה מאלו שהובאו בעבר ואין להתיר לתובע להתנהל בצורה שכזו. לא הוגש תצהיר המבאר את המאמצים שנעשו, אם נעשו, לאיתור העדה ולכאורה ניתן היה לאתרה בקלות, במועד.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין בקשה זו של התובע להידחות.

התובע הגיש תצהירי עדיו בחודש מרץ 2013, בהם גם תצהירו של העד רמאל. טענת התובע כי רק לאחר שהעיד רמאל בבית המשפט התברר לו כי כלל לא ראה את הנפילה, טענה תמוהה היא.

הרי תצהיר העד הוגש ונחתם בפני ב"כ התובע, הכיצד זה לא היה ער הוא לכך שאין המדובר בעד שראה את אירוע הנפילה? לא ניתן לכך מענה כלשהו.

גם הטענה כי רק לאחרונה התגלתה העדה הנוספת שאת תצהירה מבוקש כעת להגיש, דינה להידחות. ראשית, הטענה אינה נתמכת בתצהיר ולא ברור מתי התגלתה זהותה ואם באיחור – מדוע. התובע לא טרח להתייחס לעניין זה מפורשות ועיון בעדויות הורי התובע מן הדיון האחרון מלמד כי ספק אם יש בטענה ממש. יצויין כי מעדויות הוריו של התובע בפניי עלה כי גם אותה עדה אחלאס שתצהירה הוגש באיחור, היתה מוכרת וידועה להורי התובע והם אף שוחחו עימה בעבר על האירוע, זאת בסתירה לנטען בבקשת התובע מיום 19.6.13 כי דבר קיומה נוגע לאם התובע רק ימים ספורים קודם לכן (עדות האם בעמ' 27 ש' 1-5 ועדות האב עמ' 31 ש' 32 עד עמ' 32 ש' 4).

מטבע הדברים, הגשת תצהיר נוסף בשלב זה, תגרום לא רק להוצאות לצדדים שכנגד אשר ייאלצו לבחון את הגנתם ולשקול הגשת תצהירים נוספים, אלא לפגיעה מהותית בזכויותיהם, שכן עדה זו מגישה כעת את תצהירה, לאחר שהוגשו כבר כל ראיות הנתבעים וצד ג'.

יוצא כי התובע לא עמד בנטל להצביע על המניעה שעמדה בפניו לאיתור העדה, ההפך הוא הנכון וכאמור, לתובע ניתנו הזדמנויות רבות, גם תוך פגיעה בסדרי הדין ותוך סרבול ההליך, אך מסיבות השמורות עמו, לא טרח הוא להגיש את תצהיר העדה ראנין קודם לכן.

לאחר שקילת מכלול הטענות, אני מוצאת כי במקרה זה, של הבקשה להגיש תצהיר עדה נוספת, דין הבקשה להידחות.

המזכירות תמציא ההחלטה לב"כ הצדדים אשר יודיעו לעדיהם.

ככל שנדרש זימון מתורגמן לצורך עדות התובע, יגיש ב"כ התובע בקשה בתוך 7 ימים מהיום.

ניתנה היום, י"ח חשוון תשע"ה, 11 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.