בקשה להארכת מועד ופריסת קנס לתשלומים

בטרם דיון, יוער, בפתח הבקשה, נאמר שהבקשה מתייחסת למבקשת 2 בלבד, ברם, גוף הבקשה והסיפא של הבקשה מתייחסים לשני המבקשים. המשיבה, התייחסה בתגובתה למבקשת 2 בלבד. למען הסר ספק, החלטה זו מתייחסת לשני המבקשים, ובנסיבות העניין, תיגזר גזירה שווה מתגובת המשיבה גם ביחס למבקש 1.

כנגד המבקשים, בעל ואשה, ניתן גזר דין ביום 16/4/15, על יסוד הודאתם בעובדות כתב האישום, כלהלן:

א. מאסר על תנאי לתקופה של 4 חודשים והתנאי הוא כי במשך 3 שנים לא יעברו אחת העבירות המנויות בפרק י' לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 ויורשעו בגינה תוך תקופת התנאי או לאחריה.

ב. קנס בסך 20,000 ₪ או 90 ימי מאסר תמורתו; הקנס ישולם ב 20 שיעורים חודשיים שווים ורצופים, תשלום ראשון עד יום 01.07.2015 ובכל 1 לחודש עד התשלום המלא בפועל. אי תשלום אחד מהשיעורים, יעמיד את היתרה לפירעון מיידי.

ג. הנאשמים יחתמו על התחייבות להימנע מלעבור עבירה מהעבירות המנויות בפרק י' לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 משך שנתיים מהיום. ההתחייבות תהא על סך 50,000 ש"ח או 100 ימי מאסר תמורתו; אם לא יחתום הנאשם על ההתחייבות הכספית תוך 7 ימים מגזר הדין ייאסרו למשך 60 ימים.

ד. חילוט התחייבויות הכספיות בסך של 20,000 ₪, אשר ניתנו ביום 21.02.2008 במסגרת הכרעת הדין בתיק תו"ב 5164/06 , הנאשמים ישלמו סכום ההתחייבות לקופת הועדה לתכנון ובניה, הקנס ישולם ב 20 שיעורים חודשיים שווים ורצופים, תשלום ראשון עד יום 01.07.2015 ובכל 1 לחודש עד התשלום המלא בפועל. אי תשלום אחד מהשיעורים, יעמיד את היתרה לפירעון מיידי.

על פי הבקשה, המבקש עובד בעבודות מזדמנות ומשתכר שכר חודשי כ- 2,000 ₪ והחל בהליכים להכריז עליו פושט רגל. המבקשת עובדת משרה חלקית ומשתכרת כ- 1,200 ₪ לחודש. למבקשים אין נכסים ומצבם הכלכלי, שאינו מן המשופרים, אינו מאפשר להם לשלם את הקנס שהוטל עליהם. עוד ביקשו המבקשים לפצל את החיובים שהוטלו עליהם בגזר הדין בחלקים שווים מאחר והם חיים בנפרד.

בשל מצבם הכלכלי, מבקשים המבקשים להאריך את המועד לתשלום הקנס ולהורות שתשלום הקנס המקורי יחל מחודש אוקטובר 2016 ללא תוספות של ריבית והצמדה והוצאות אחרות ולפרוס את תשלום הקנס לתשלומים חודשיים בסך של 500 ₪ לכל אחד מהמבקשים.

המשיבה מתנגדת לבקשה, משזו, לטענת המשיבה, אינה מעלה טעם ממשי להיעתר לה, שהרי אין במצבם הכלכלי של המבקשים להצדיק אי תשלום הקנס במועדו והוא שוקלל בטרם גזר הדין. המשיבה הוסיפה כי כנגד המבקשים הוצאו מספר פקודת מאסר, האחרונה בהם הוצאה ביום 15/8/16.

לאחר שבחנתי ושקלתי את טיעוני הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. עיון בגזר הדין מעלה כי מצבם הכלכלי הירוד, כפי שהוא אף היום, נלקח בחשבון באופן ברור ומפורש בגזר הדין. המבקשים פרשו דאז בפני בית המשפט את מצבם הכלכלי והגישו מסמכים בעניין זה. בית המשפט הקדיש בגזר הדין תשומת לב רבה להיבט הכלכלי של המבקשים, ובסופו של יום גזר את דינם. מיותר לציין כי המבקשים לא שילמו דבר על חשבון הקנס.

סעיף 69 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 קובע את סמכות בית המשפט לפטור אדם מתשלום תוספת הפיגורים אם שוכנע שהיו סיבות סבירות לאי תשלום הקנס או חלק ממנו במועד הקבוע. הואיל ולא מצאתי כי קיימות נסיבות סבירות לכך שהמבקשים לא שילמו את הקנס או חלקו, וטענתם למצב כלכלי ירוד נלקח בחשבון בעת גזירת הדין, הוא המצב הכלכלי עליו מבססים המבקשים את בקשתם היום, אין לי אלא לדחות את הבקשה לביטול תוספת פיגורים.

לסיום:

1. בשים לב להודעת הצדדים שהם חיים בנפרד, אני מקבלת את הבקשה לפיצול הקנס המקורי לחלקים שווים בין המבקשים, אליהם יתווספו תוספת פיגורים בהתאם לדין .

2. בהעדר סמכות לבית המשפט לשנות הוראה מגזר הדין, נדחית הבקשה להארכת מועד לתחילת תשלום הקנס ולפריסה מחדש של סכום הקנס, משאלו נקבעו בגזר דין.

3. נדחית הבקשה לביטול תוספת פיגורים.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ט תשרי תשע"ז, 21 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.