לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר כתב הגנה ביום 11.4.10.

1. במסגרת התביעה נשוא תיק זה עתר המשיב (התובע) לחיוב המבקש (הנתבע 3 בכתב התביעה) ו- 4 נתבעים נוספים, בתשלום סך של 79,721 ₪.

בכתב התביעה נטען, בתמצית, כי המשיב נפל קרבן למעשה הונאה אשר יזמו כלל הנתבעים, בהם גם המבקש. במסגרת אותו מעשה הונאה פותה המשיב לרכוש רכב, תוך הצגת מצגים שלפיהם הרכב מוצע למכירה בהליכי כינוס נכסים ועל ידי כונס נכסים.

מתוך אמון מלא במצגים שהוצגו לו, שילם המשיב ביום 28.7.02 סך של 44,100 ₪, סך שכנגדו אמור היה לקבל בעלות ברכב. דא עקא, והתברר כי המשיב נפל קרבן לרשת של נוכלים, אשר תוך התחזות וזיוף הונו את המשיב, ואף רבים אחרים. מעשי אותם נוכלים נחשפו, הוגשו כתבי אישום, והנאשמים אף הורשעו.

בכתב התביעה עתר איפה המשיב לחיוב הנתבעים בהשבת כל הכספים ששילם, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, ובצירוף פיצוי על עגמת הנפש שנגרמה לו.

1. התביעה הוגשה ביום 29.7.09 כנגד 5 נתבעים, כאשר המבקש דנא הינו נתבע 3 בכתב התביעה.

בעקבות הגשת התביעה, הגישו הנתבעים 1, 2, 4 ו- 5 כתבי הגנה ובהודעה מיום 23.2.10 נמסר מטעם המשיב כי הושגה פשרה מול הנתבעים 1, 2 ו- 5, וכי בית המשפט מתבקש לאשר את הפשרה ואף להורות על מחיקת התביעה נגד נתבע 4. הסכם הפשרה המצורף להודעה זו כולל הסכמה שלפיה ישולם למשיב סך של 25,000 ₪.

בהחלטה מיום 24.2.10 אישר בית המשפט את הסכם הפשרה, ובאותה החלטה אף קבל את טענת המשיב באשר לזכותו ליטול פסק דין בהיעדר הגנה כלפי המבקש. בהמשך, אושרה בקשת המשיב לחיוב בהוצאותיו ונחתמה פסיקתא.

1. בבקשה זו עותר המבקש לביטול אותו פסק דין שניתן כנגדו בהיעדר כתב הגנה באפריל 2010 (להלן: "פסק הדין").

לטענת המבקש, במשך שנים ארוכות הוא לא היה מודע כלל לקיומו של פסק הדין, והדבר נודע לו באקראי, מעיון בהודעה שקבל מלשכת ההוצאה לפועל, ביום 25.7.17. מיד בהיוודע לו הדבר, ערך המבקש בירור שבמסגרתו נודע לו על התביעה ופסק הדין. בקשה זו לביטול פסק הדין הוגשה ביום 22.8.17.

עוד טוען המבקש כי מעיון בתיק בית המשפט מתברר שפסק הדין ניתן על יסוד הטענה שההזמנה לדין נמסרה לו ביום 6.12.09. המבקש כופר בטענה זו מכל וכל, וטוען שבמועד האמור בכלל ריצה עונש מאסר ושהה בכלא חרמון, כך שלא יתכן שיש ממש בטענה למסירת ההזמנה לדין לידיו.

לגופן של טענות המשיב, לא כופר המבקש בטענה שלפיה נפל המשיב קרבן לעבירת הונאה, אך כופר בטענות המשיב באשר לנזק שנגרם לו. לפי טענת המבקש, כבר שולמו למשיב כספים בהיקף העולה על סכום התביעה כך שאין בסיס לניסיונו לחייב את המבקש בתשלום פיצוי נוסף.

המבקש עותר לפיכך לביטול פסק הדין וחיוב המשיב בהוצאותיו.

הבקשה נתמכה בתצהיר המבקש.

1. בתגובתו מיום 25.9.17, טוען המשיב שיש לדחות את הבקשה.

בפתח תגובתו, שב המשיב על השתלשלות האירועים שהביאה להגשת התביעה, ומתאר כיצד נפל קרבן למעשה הונאה, אשר יזמו ובצעו המבקש עצמו וחבר מרעיו.

ביחס לבקשה עצמה, מפנה המשיב לקביעת בית המשפט לפיה ההזמנה לדין נמסרה למבקש, קביעה אשר עומדת בסתירה לטענת המבקש בבקשה זו. עוד מציין המשיב בתגובתו כי בגין פסק הדין נפתח תיק הוצאה לפועל ובמסגרתו הומצאה אזהרה למבקש ביום 30.5.10 ובהמשך אף ננקטו כנגד המבקש הליכי הוצאה לפועל רבים, שלא הועילו. כך טוען המשיב שבקשה זו הוגשה באיחור ניכר, כ- 7 שנים מאז הומצא פסק הדין למבקש.

ביחס לטענות המבקש כלפי התביעה עצמה, טוען המשיב שאין בסיס לטענה שהחוב כבר שולם לו על ידי הנתבעים הנוספים, ובכלל המבקש עצמו מנסה להמשיך ולחמוק מקבלת אחריות למעשיו.

תגובת המשיב איננה נתמכת בתצהיר.

1. עתירת המבקש לביטול פסק הדין מסתמכת על תקנה 201 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). לפי תקנה 201 בתקנות, ניתן להגיש בקשה לביטול החלטה שנתקבלה במעמד צד אחד בתוך 30 ימים מיום שהומצאה ההחלטה.

פסק הדין ניתן באפריל 2010 בעוד בקשה זו הוגשה רק ביום 22.8.17. עם זאת, לטענת המבקש פסק הדין כלל לא הומצא לו ונודע לו אודותיו רק ביום 25.7.17.

בתגובה לטענה זו, טוען המשיב שפסק הדין הומצא למבקש זה מכבר. בסמוך לפתיחת תיק ההוצאה לפועל במאי 2010. דא עקא, שטענות המשיב אינן נתמכות בתצהיר.

הטענה באשר להמצאת פסק הדין הינה טענה עובדתית. וככזו, שומה היה על המשיב לתמוך אותה בתצהיר. המשיב איננו עושה כן ובתגובתו (סעיף 24) מצוין שלב"כ המשיב כלל אין עימו קשר.

בתגובתו, טוען המשיב כי אין צורך בצירוף תצהיר לתגובה, שכן הטענות בתגובה מתבססות על כתבי בי דין. טענה זו לא ניתן לקבל. הטענה על המצאת פסק הדין איננה יכולה להתבסס על כתבי בי-דין. עליה להתבסס על תשתית עובדתית שתצביע על מועד המצאת פסק הדין למבקש. וכזו – איין.

זאת ועוד, לתגובת המשיב מצורף כנספח "אישור מסירה" מיום 30.5.10, ברם אין כל דרך להבין מה הומצא במסגרת אותה מסירה ובהעדר תצהיר אף לא ניתן להבין למי הומצאה אותה מסירה.

לתגובת המשיב מצורפת גם החלטה בתיק ההוצאה לפועל מספר 20-06614-10-0, אותו תיק שנפתח לביצוע פסק הדין. עיון בהחלטה מלמד שהיא מתייחסת לבקשת המבקש לצו חיוב בתשלומים. האמור בהחלטה אכן מלמד על מודעות המבקש לקיומם של הליכי ההוצאה לפועל, ברם החלטה זו ניתנה בבקשה מיום 16.8.17. אין בה כדי ללמד דבר על האפשרות למודעות המבקש להליכי ההוצאה לפועל עוד משנת 2010, כנטען בתגובה.

אין איפה יסוד לניסיון לכפור בטענת המבקש באשר למועד בו הומצא לו פסק הדין ואין בסיס לניסיון לטעון לאיחור בהגשת הבקשה.

1. לטענת המבקש, עומדת לו הזכות לביטול פסק הדין "מחובת הצדק".

מקום בו ניתן פסק דין בלא שיוגש כתב הגנה, אך מתברר שכך נעשה בלא שהנתבע יוזמן לדין, הרי שפסק הדין פגום. פסק הדין במצב זה ניתן שלא כהלכה, שהרי בידי כל אדם קנויה הזכות שלא ינתן נגדו פסק-דין אפילו פסק דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה (ברי השופט זוסמן בע"א 64/53 כהן נ' יצחקי פ"ד ח(1) 395, 397).

לטענת המבקש, מעולם לא הומצא לו כתב התביעה ולכן גם לא היה מודע כלל לקיומו של ההליך וממילא שלא הגיש כתב הגנה. ושוב, כלפי טענה זו עומד מחדלו של המשיב, אשר נמנע מתמיכת תגובתו בתצהיר ונמנע מהצגת תשתית עובדתית אשר תבקש להדוף את טענת המבקש. ברי הדבר כי עצם מתן פסק הדין ועצם הקביעה שכתב התביעה הומצא למשיב, אינם יכולים לבסס את הטענה להמצאת כתב התביעה.

אף אותו "אישור מסירה" המצורף לתגובה איננו יכול לבסס את טענות המשיב, שהרי לא ניתן ללמוד ממנו מה הומצא ולמי הומצא. וודאי שלא ניתן ללמוד ממנו כיצד זה יתכן שתיעשה המצאה לכתובת הנקובה בהזמנה, כאשר המבקש שוהה אותה עת בבית הסוהר, כנטען בבקשה.

אני מקבל איפה את טענת המבקש שלפיה כתב התביעה וההזמנה לדין כלל לא הומצאו לו.

1. במצב זה, עומדת למבקש הזכות לביטול פסק הדין "מחובת הצדק", כך שאין כלל צורך בבחינת הגנתו מפני התביעה עצמה, ואשר על כן, אני נעתר לבקשה ומורה על ביטול פסק הדין.

כתב ההגנה יוגש בתוך 30 יום. לא מצאתי מקום לחיוב בהוצאות בגין בקשה זו.

קדם המשפט נקבע ליום 7.3.18, בשעה 10:00.

ניתנה היום, כ"ד כסלו תשע"ח, 12 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.