לפני תביעתו של קרבן למעשה הונאה, לפיצוי על הנזק שגרם לו אותו אחד שהיה חלק מהקבוצה שהונתה את התובע.

1. ביום 19.7.02 התפרסמה מודעה אודות מכרז לרכישת מכוניות מכינוס נכסים. התובע, שביקש לרכוש רכב, הגיע לכתובת שהופיעה במודעה – משרד ברחוב ריב"ל 7 בתל אביב, הגיש הצעה לרכישת רכב וכן הפקיד שיק על 10% מגובה ההצעה - סך של 4,410 ₪.

ביום 26.7.09 קיבל התובע הודעה בכתב כי זכה במכרז ולפיכך הגיע ביום 28.7.02 למשרד ומסר שיק בנקאי בסך של 44,100 ₪. בהמשך, משהתברר שהשיק שנתן כבטחון למכרז נפרע - הושב לו סך של 4,410 ₪ במזומן. בסך הכל איפה, שלם התובע עבור הרכב שבקש לרכוש סך של 44,100 ₪.

1. מסירת הרכב אותו רכש התעכבה בתואנות שונות וכאשר הגיע התובע מספר ימים לאחר מכן למשרדי "הכונס", מצא את המשרד ריק ונטוש. כך התברר כי התובע, ורבים נוספים, נפלו קרבן למעשה מרמה מצד נוכלים, אשר תוך זיוף והתחזות, הוציאו מקרבנותיהם כספים.

התובע הגיש תלונה למשטרה, כך עשו גם מתלוננים נוספים, ובמהלך השנים 2002 – 2004 הוגשו כתבי אישום נגד אותם 5 חשודים במעורבות במעשה ההונאה. אחד מאותם חשודים נגדם הוגש כתב אישום בפרשה זו הינו הנתבע, עודד מנדל. הגשת כתבי האישום הובילה להרשעת שלושה מנאשמים (עומר נאסר; פאינה ז'לברט וניסים כהן) ולביטול האישום כלפי אחד מהם (סרגיי מוטריצקו).

ביחס לנתבע, עודד מנדל, נמשכו ההליכים עד להרשעתו וגזירת ענשי מאסר וקנס.

1. ביום 29.7.09 הוגשה התביעה בתיק זה כנגד 5 נתבעים, כאשר הנתבע הינו נתבע 3 בכתב התביעה.

בכתב התביעה, שוטח התובע את סיפור ההונאה לה נפל קרבן, טוען כי במסגרת אותה הונאה הוצאו ממנו במרמה כספים בסך כולל של 44,100 ₪ (כערכם ביום 28.7.02), ועותר לחיוב בפיצוי הכולל את מלוא הכספים שהוצאו ממנו ובנוסף לכך גם פיצוי בסך של 15,000 ₪ על עגמת הנפש שנגרמה לו. סכום התביעה הכולל הועמד על 79,721 ₪.

1. כל הנתבעים, זולת הנתבע – עודד מנדל, הגישו כתבי הגנה. במהלך ההתדיינות הושג הסדר פשרה בין התובע לבין 3 מהנתבעים. הסדר פשרה זה אושר ביום 24.2.10 ובמסגרתו התחייבו אותם נתבעים לשלם לתובע פיצוי בסך של 25,000 ₪. התביעה נגד סרגיי מוטריצקו נמחקה והתובע חויב בהוצאותיו.

ביחס לנתבע, ניתן פסק דין בהיעדר כתב הגנה ובמסגרתו חויב הנתבע במלוא סכום התביעה.

1. ביום 22.8.17 הגיש הנתבע בקשה לביטול פסק הדין ובהחלטה מיום 12.12.17 בוטל פסק הדין ונקבע שהתביעה נגד הנתבע תתברר. על יסוד החלטה זו הגיש הנתבע ביום 31.1.18 כתב הגנה.

לפי טענות הנתבע בכתב ההגנה, אין בסיס לטענות התובע בכל הנוגע לסכומים המגיעים לו עקב המעשה נשוא כתב התביעה, שכן כבר שולמו לו פיצויים המקטינים מאד את נזקיו. בטענה לתשלומים שכבר שולמו לתובע מונה הנתבע תשלומים שהועברו לתובע כתוצאה מניהול ההליך הפלילי וכן את הסכומים ששולמו לתובע בהסדר הפשרה מול יתר הנתבעים בתביעה זו.

1. ביום 20.3.18 נתקיים דיון ובמהלכו הושג הסדר דיוני שלפיו ינתן פסק הדין על יסוד הראיות שכבר הוגשו (לאמור – כתבי הטענות על נספחיהם והבקשות השונות שהוגשו). על יסוד הסדר זה סכמו הצדדים את טיעונים.
2. מטיעוני הצדדים, אין למעשה מחלוקת על העובדות שבבסיסה של תביעה זו.

אין מחלוקת על כך שהתובע נפל קרבן למעשה הונאה; אין מחלוקת שמסגרת אותה הונאה הוצאו מהתובע במרמה ביום 28.7.02 כספים בסך של 44,100 ₪; ואין מחלוקת שאף הנתבע היה חלק מאותה קבוצת נוכלים שהונו את התובע. הנתבע עצמו איננו חולק על עובדות אלו, ובדין איננו חולק על כך – שהרי עניינו כבר התברר בהליך הפלילי, הוא הורשע ואף ריצה ענש מאסר.

1. על רקע זה, המחלוקת היחידה הינה היקף הנזק שנגרם לתובע ואף בעניין זה אין מחלוקת עובדתית.

אין חלוקת כי בטרם הוגשה התביעה נפסקו ושולמו לתובע פיצויים בסך של 13,429 ₪ + 1,343 ₪ (מכתב פרקליטות מחוז תל ביב מיום 16.4.09 – נספח ד' לכתב התביעה), ובסך הכל 14,722 ₪.

אין גם מחלוקת על כך שעל יסוד הסכם הפשרה מול יתר הנתבעים, שולמו לתובע 25,000 ₪ נוספים (כפי שאישר ב"כ התובע במהלך הדיון).

1. לטענת הנתבע, מאחר שהתובע הגיע להסדר על תשלום סך של 25,000 ₪ עם 3 מהנתבעים בתביעה, לא עומדת לו הזכות לתבוע תשלום נוסף מהנתבע. טענה זו איננה ברורה. אין בהסכם הפשרה שבין התובע לבין יתר הנתבעים כדי לזכות או לחייב את הנתבע בדבר, שהרי הוא איננו חלק מהסדר זה.

למעשה, אין בסיס אף לטענה הדומה שמעלה התובע עצמו ביחס לאותו הסכם פשרה. לפי טענת התובע, כיוון שנקבע בהסכם הפשרה שאין הוא מהווה ויתור על טענות התובע כלפי יתר הנתבעים, אין כלל משקל לכספים שהתחייבו הנתבעים הנוספים לשלם. גם טענה זו איננה ברורה. אכן, אין בהסכם זה כדי להוות ויתור על זכויות התובע כלפי הנתבע, אך אין כל דרך להבין כיצד הסדר שכזה מאפשר לתובע לטעון ולתבוע פיצויים העולים על הנזק שנגרם לו.

1. לטענת התובע, אין לכלול בתחשיב נזקיו את הכספים ששולמו לו במסגרת ההליך הפלילי, בהיותו קרבן למעשה העבירה. טענה זו לא ניתן לקבל. ככלל, יש לנכות את הפיצוי שנפסק בהליך הפלילי מסכום הפיצויים שיפסק בתביעה האזרחית, אף שלכך יתכנו חריגים, בהתחשב בהיבט העונשי הכלול בפיצוי הנפסק בהליך הפלילי (ראו למשל: ת.א. (ת"א) 182-08-13 עזבון המנוח ליו קאולין נ' מ.י.דביר בע"מ [פורסם בנבו] 5.10.16). כך גם במקרה זה ובהיעדר הסבר לאותן נסיבות חריגות שמצדיקות סטייה מהכלל.

לפיכך, אני מקבל את טענת הנתבע וקובע שיש להפחית מנזקי התובע את הכספים שכבר שולמו לו.

1. סך הנזק שנגרם לתובע בגין מעשה ההונאה עומד על 44,100 ₪ ביום 28.7.02. התובע טוען שסכום זה, בתוספת פרשי הצמדה וריבית כדין, עמד ביום הגשת התביעה על 64,721 ₪. לא הוצג כל תחשיב שונה ולפיכך אני מקבל תחשיב זה.

בנוסף, עתר התובע לפיצוי על עגמת הנפש שנגרמה לו בסך של 15,000 ₪. למותר מלהכביר מילים על עגמת הנפש שהייתה מנת חלקו של התובע שבסך הכל בקש לרכוש רכב ומצא עצמו קרבן למעשה הונאה הראוי לכל גנאי. בנסיבות שכאלו, הפיצוי לו עותר התובע - סביר.

סך נזקי התובע ליום הגשת התביעה עמדו לפיכך על 79,721 ₪.

1. בסמוך להגשת התביעה, בהליך הפלילי, שולם לתובע פיצוי בסך של 14,772 ₪ ובסמוך לאחר הגשת התביעה שולם לתובע פיצוי בסך של 25,000 ₪. סכומים אלו יש להפחית מסך נזקי התובע כך שאלו מסתכמים ביום הגשת התביעה בסך של 39,949 ₪.
2. אשר על כן, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע, עודד מנדל, לשלם לתובע סך של 39,949 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה. כמו כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את אגרת בית המשפט ובנוסף גם שכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪.

ניתן היום, ו' ניסן תשע"ח, 22 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.