כתב האישום ותשובת הנאשמות

ליאנה לקובסקי ילידת 1979 (להלן: "ליאנה" או "נאשמת 2") מואשמת בהחזקת מקום לשם זנות וסרסרות למעשה זנות לפי סעיפים 204 ו-199 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק").

נטליה טוריק ילידת 1973 (להלן: "נטליה" או "נאשמת 1" ) מואשמת שסייעה לליאנה לנהל את המכון עבירה לפי סעיפים 204+31 לחוק.

באמצעות בא כוחן של הנאשמות עו"ד א. בן-יהודה (להלן: "הסנגור"), כפרו הנאשמות בכל העובדות שיש בהן לבסס עבירה. על פי הטענה שתיהן בעלות דיפלומות, שפעל כעסק מורשה כדין, ניתנו שירותי רפואה אלטרנטיבית ועיסויים רפואיים שלא כללו יחסי מין.

כנגזרת מכך נשמעו הוכחות. לאחר שמיעת ראיות התביעה, ביקש הסנגור לפטור את מרשותיו מלהשיב על האשמה. טענתו נדחתה בהחלטה מפורטת מתאריך 1.01.2013 (פ/ ע' 46 ואילך).

הנאשמות היו העדות היחידות להגנתן, שתיהן חזרו והכחישו את המיוחס להן.

נאשמת 2 ביקשה לקבל שניהלה במקום מכון עיסוי רפואי לגיטימי, אסרה על עובדותיה להעניק שירותי מין מכל סוג שהוא והחתימה אותן על התחייבות, שלא לעשות כן (ראו עדותה (57-61). נאשמת 1 עבדה במכון כמעסה שכירה ובצעה בו את תפקידה בהתאם להוראותיה של נאשמת 2 מבלי שעברה על החוק. היא ביקשה לקבל, שהלקוח ר.ק. שיקר בשל הלחץ שהופעל עליו במשטרה פ/ ע' 51 – 56). לתמיכה הגיש הסנגור תעודות המוכיחות את פרטי הכשרתה של נאשמת 1 כמעסה ורפלקסולוגית, בנסיבות שיפורטו להלן.

מהחומר שלפני בית המשפט עולה תשתית כדלקמן

1. בתאריך כל שהוא ביולי 2007 הגיע שוטר בלבוש אזרחי לביתו של עמיחי פינדלינג (להלן: "השכן" ו/או "העד") והביא לידיעתו, שבכתובת מגוריו רחוב יוספי 7 רמת גן בדירה מס' 2 (להלן: "הדירה"), הצמודה לדירתו, מתנהל על פי החשד בית בושת. כמו כן אמר השוטר לעד, שבגין חשדות אלו מתנהלת חקירה משטרתית. העד התבקש למסור למשטרה את הידוע לו. למרות שהעד מעולם לא נכנס לדירה ולא דיבר עם הבחורות שעבדו בה, גם בו קינן חשד באשר לטיב הפעילות המתנהלת בדירה ואמר שלהערכתו היא איננה מוסרית. ביום 27.07.07, מסר הודעה לשוטר רס"מ דקל בה אמר, שגברים בלבד בגיל העמידה נוהגים להגיע לדירה שבה עבדו שתים שלוש נשים צעירות. בבית המשפט הוסיף, שלא שוחח עם מי מהגברים, פרט למקרים בהם טעה מי מהם, דפק על דלתו ושאל "זה פה?". העד הסביר שאת חשדו עוררו תנועת האנשים והשלט "מכון עיסוי ופיזיותרפיה" שנראה לו תלוש מהמציאות (הודעה ת/1 ופ/ ע' 10 - 11).
2. במסגרת מילוי תפקידם כשוטרים במחלק פשעים מרחב דן, ב-29.07.07, יצאו לכתובת הדירה רס"מ יגאל מורדסון ורס"ר ירון שחורי. מצויד במכשיר הקלטה ולבוש אזרחי, נכנס רס"מ מורדסון לדירה, תוך שהוא מתחזה ללקוח המבקש לקבל שירותי מין. רס"ר שחורי, שלבש מדים, נשאר בחוץ בהמתנה. בדירה שוחח רס"מ מורדסון עם גברת בשם מרינה, שהציעה לו עיסוי בלבד. לעומתה גב' בשם אנג'לה הציעה לו גם בודי מסג' שמשמעו עיסוי בחשיפת גוף ושרותי הרפייה, בהבטיחה לו שאין מצב שלקוח איננו מגיע לסיפוק מיני (ראו הדו"ח ת/2, תמליל קלטת ת/10א ע' 2 ש' 26-36 וע' 4 ש' 15-17). בשלב זה הוזעק רס"ר שחורי ועם היכנסו לדירה, הזדהה רס"מ מורדסון כשוטר ועיכב את שתי הנשים שאיתן שוחח. לאחר מכן שאל את השתיים אם יש נשים נוספות בדירה, דפק על דלת אחד החדרים והודיע שהוא איש משטרה. את הדלת פתחה הנאשמת 1, ובחדר זה שכב על מיטה העד ר.ק. ערום כביום היוולדו. בתשאול ראשוני סיפר ר.ק., שאין זו פעם ראשונה כי אם כעשר פעמים שהוא מקבל במכון עיסוי והרפיה ידנית אשר הביאו אותו לסיפוק מיני.
3. בדירה ניתנו שירותים כנגד תשלום כספי.
4. בדירה נתפסו ארבעה המסמכים כדלקמן:

• ת/3 - תעודה שהוענקה לאנג'ליקה סוקולובה בשנת 2004 לפיהן סיימה בהצלחה קורס בעיסוי שוודי,
• ת/4 - תעודה שהוענקה לליאנה לוקובסקי בשנת 2003 לפיה סיימה בהצלחה קורס תיאורטי ומעשי ביסודות האנטומיה ובתורת עיסוי רפואי וכללי ורפלקסולוגיה,
• ת/5 - עוסק מורשה על שמה של נאשמת 2,
• ת/6 - מכתב הנושא תאריך 14.02.2005 ששלחה לנאשמת 2 נעמי חיימוב מנהלת יחידת רישוי עסקים בעיריית רמת גן, לפיו קליניקה לרפואה אלטרנטיבית איננה טעונה רישוי על פי חוק רישוי עסקים תשכ"ח - 1968.

1. כל הנוכחים נלקחו לחקירה בתחנת משטרה. נאשמת 2, בעלת המקום, הוזעקה טלפונית, אך נחקרה רק בדצמבר 2007.

אמינות עדי התביעה

1. יאמר כבר כאן, לנוכח העובדה שהשוטרים העידו כארבע שנים לאחר ביצוע פעולה שגרתית, רק טבעי שהתקשו לזכור את פרטי האירוע. אין בעובדה זו כדי לגרוע מאמינותם, בהתחשב בקיומם של ההקלטה והדו"ח המפורט ת/2 שכתב רס"מ מורדסון בזמן אמת.

• רס"מ מורדסון שהיה אחראי על הפעולה, הקליט את האירוע ורשם דו"ח מפורט בסמוך לאחר מכן. בית המשפט מסתייג אמנם, מהערתו בת/2, שנאלץ להמתין מספר דקות עד אשר נאשמת 1 פתחה לו את דלת החדר בו טיפלה בר.ק., שכן אין לבית המשפט ספק שהדלת נפתחה מיד לאחר הדפיקה וההודעה על נוכחות משטרה, שאם לא כן היה ר.ק. מספיק ללבוש לפחות משהו שיהיה בו לכסות את מבושיו.

ואף על פי כן – בדיקת האמור בת/2, בקלטות, במיוחד בכל הקשור להסכמתה של אנג'לה להעניק למורדסון עיסוי ידני, שיביאנו לסיפוק מיני כנשמע בתמלול הקלטת ת/10א ע' 4 ש' 14 ואילך, והשוואתם לדברי הלקוח ר.ק.ׁ(פ/ ע' 14 ש' 2, ע' 16 ש' 4-6 וש' 26-27 וע' 17 ש' 3-4 ) מוכיחים את אמינותו של רס"מ מורדסון ובית המשפט נותן לעדותו משקל ראייתי מלא.

• רס"ר שחורי, שסייע לרס"מ מורדסון, העיד בגילוי לב שאיננו זוכר פרטים ואיננו יכול להוסיף על האמור בחומר הכתוב ובמיוחד ב-ת/2.
• רס"מ יולי לויט חוקר, הזהיר את הנאשמות וגבה את הודעותיהן ת/11 ו-ת/12.

1. גם עדויותיהם של השכן והלקוח ר.ק. שיכנעו את בית המשפט ולא הותירו ספיקות לגבי אמינותם.

• באשר לשכן – ניכר מדבריו שעשה כיכולתו למלא תפקידו האזרחי ולעזור למשטרה ולבית המשפט להגיע לאמת, מבלי להשחיר או להחמיר את מצבן של הנאשמות. גם בהודעתו וגם בעדותו הודה שבמעשיהן הן לא הפריעו לו מבחינה פיזית, פרט לתחושתו באשר לחוסר המוסריות שבניהול המכון. הוא אמר אמנם שהבחורות היו חופשיות אך לא היסס מלתאר אותן כנחמדות, נורמטיביות ולא נרקומניות. השכן העיד שלדירה הגיעו גברים רבים בגיל העמידה ולדעתו הפעילות לא התיישבה עם ניהול מכון לעיסוי פיזיותרפי לגיטימי. בית המשפט מקבל ללא היסוס את האמרה העובדתית שלמכון הגיעו רק גברים מבוגרים מבלי ליתן משקל ראייתי להתרשמויותיו של העד.
• באשר ללקוח ר.ק. - אין כל סיבה לדחות את עדותו. גם הוא לא השמיץ ולא השחיר את הנאשמות ולא ניסה להחמיר את מצבן המשפטי. כשם ששיבח את כישוריה של נאשמת 1 כמעסה טובה, הכחיש בנחישות קבלת שירותי מין מלאים, לא זז מדבריו באשר להרפיה הידנית שהעניקה לו בסופו של כל אחד מהטיפולים שקיבל ממנה. בית המשפט מאמין לו ללא הסתייגות שבפנייתו הראשונה למכון נאמר לו שיקבל גם טיפול הרפייה ומאמין לו שכך היה בכל עשרת הפעמים בהן נאשמת 1 טיפלה בו.

1. באשר לעדותה של אנג'לה, המכונה ויקה - ויקטוריה – שהוזמנה כעדת תביעה, למרות שבהודעותיה כמו בעדותה בבית המשפט, הכחישה שהציעה לרס"מ מורדסון טיפולים שכללו הרפייה. למרות שהתובעת לא חקרה את העדה על האמור בהקלטה, מכיוון שהקלטת הוגשה בהסכמת הסנגור, אין סיבה שלא להיענות לבקשת התובעת לחלק את דברי העדה ולגרוע ממשקלם של הדברים האוטנטיים הנשמעים מפיה בקלטת ולהעדיפם על פני הכחשותיה, במיוחד בהתחשב בסירובה הבלתי מוסבר לענות לשאלות החוקר כשנקחרה לראשונה. לעניין חלוקת העדות ומתן אמון לחלק מעדות ראו ע"פ 6157/03, הוך נ' מדינת ישראל, בסעיף 14(ו)  לפסק הדין.

אמינותן של הנאשמות

1. נאשמת 1 – לדבריה אמרה אמת בחקירה המשטרתית וטענה שסיפרה את הכל משום שלא הייתה לה סיבה שלא לדבר (פ/ ע' 56 ש' 18 ואילך). כבר כאן המציאות מוכיחה אחרת עיון בהודעתה הראשונה ת/7 שנגבתה ב- 29.07.07 מעלה, שיתוף פעולה חלקי בלבד, כאשר על שאלות מהותיות הקשורות לליבת האישום, כגון השאלה שעניינה הבאת לקוחות לסיפוק באמצעות מגע ידני סירבה לענות ואמרה שיש לה זכות לא לדבר (ראו ת/7 ש' 43 ואילך).

נאשמת 1 הציגה עצמה כבעלת תארים והסמכות בתחום העיסוי והרפלקסולוגיה. מבלי להתייחס לערכן המקצועי של התעודות נ/1 יש משקל רב לעובדה שתעודותיה של נאשמת 1 לא נמצאו במכון ולא נתפסו ביום האירוע ושהנאשמת 1 לא הציגה אותן לתיק החקירה מיוזמתה. גם לבית המשפט הוגשו רק לאחר שנאשמת 1 סיימה את עדותה, באופן שחייב החזרתה לדוכן העדים. התעודות נ/1 מוכיחות שהנאשמת קיבלה אותן ב-2006 וב- 2007, ואילצו אותה להודות שבמשך כחמש שנים עבדה במכון ללא הכשרה פורמאלית כל שהיא, יש בכך לפגוע פגיעה של ממש באמינותה.

טענתה העקבית של נאשמת 1 , שלא ניתנו במכון שירותי מין דרך כלל ושהיא נמנעה באופן מוחלט מלעשות כן, נסתרת בדבריהם האמינים רס"מ מורדסון ושל הלקוח ר.ק. הסברה של הנאשמת, שהלקוח העליל עליה בשל לחץ וחשש ממשפחתו איננו הגיוני, אם לנקוט בלשון המעטה. בהנחה שהאיש נשוי וחושש לשלמות משפחתו, בהכרח לא היה מעיד שקר על עצמו וטוען שלא בטובתו שקיבל שירותי מין במכון.

1. נאשמת 2 - טוענת שהזהירה את עובדותיה באשר לאיסור ליתן שירותי מין ללקוחות ואף החתימה אותן על התחייבות להימנע מכך. התחייבויות חתומות כאלה לא נמסרו לחוקר ואף לא הוגשו לבית המשפט והדבר אומר דרשני. זאת ועוד, עמידתה ההחלטית של נאשמת 2 מאחורי נאשמת 1 איננה משכנעת והיא מתיישבת עם רצון שלא לגלות את האמת. נאשמת 2 לא הצליחה להתמודד עם עדויותיהם של רס"מ מורדסון ועם עדותו של הלקוח.

הדיון המשפטי

1. על פי הראיות במכון הוצעו וניתנו לכל דורש שירותי עיסוי ידניים שהביאות את הלקוחות לסיפוק מיני. כפי שנקבע בהחלטת הביניים על פי הלכת בית המשפט העליון בע"פ 531/75 אביטל נ' מדינת ישראל, פ"ד ל(2) 579, מעשים כאלו הם בגדר עיסוק בזנות כהגדרתו בחוק העונשין.
2. לטענת הסנגור גם קביעה עובדתית שבוצעו במכון מעשי הרפייה ידנית, איננה מבססת הרשעתה של מי מהנאשמות. החוק לא אוסר על קיום מעשה זנות כפי שביצעה נאשמת 1, והתביעה לא הוכיחה כנדרש שהיא סייעה בניהולו של המכון, כשם שלא הוכיחה את ידיעתה של נאשמת 2 למעשי הזנות שהתקיימו בעסק שלה. הוא הדגיש את העובדה שהמעשים נעשו בחדרים סגורים, מה עוד שהנאשמת 2 לא נכחה במכון לאורך כל שעות פעילותו. בנוסף הדגיש שנאשמת 2 עשתה כיכולתה לנהל מכון חוקי בידיעת הרשויות כפי שמוכיחים המסמכים ת/5 ו-ת/6.
3. תידון תחילה טענת הסנגור בהקשר לנאשמת 2, שהיא בעלת המכון, המואשמת בביצוע עבירה מושלמת. כאמור לעיל, עדותה לא שכנעה את בית המשפט והיא נדחתה, לנוכח משקלן המצטבר של נסיבות כדלקמן:

• ניסיון החיים מלמד שבמכון עיסוי לגיטימי, מועסקים בעלי מקצוע משני המינים גברים כנשים, והם נותנים שירותים לגיטימיים לגברים ולנשים כאחד. השכן ראה שלמכון שבדיון מגיעים גברים בלבד. גם אם נצא מהנחה שהוא לא תיצפת על הבאים לדירה במשך כל שעות הפעילות, ההתבוננות שלו יכולה להיחשב כבדיקה מדגמית מספקת, להסקת מסקנה שלקוחות ממין נקבה לא הגיעו לדירה.
• נאשמת 2 הודתה שלא העסיקה גברים במכון ואת השאלה מדוע לא עשתה כן פטרה בתשובה סתמית שזה לא הסתדר (פ/ ע' 59 ש' 20).
• לדברי נאשמת 2 רק עשרה אחוז מכלל לקוחות המכון היו נשים. גם טענתה זו לא הוכחה. לא רק שההגנה לא הציגה את המחברת בה תועדה הפעילות העסקית של המכון, נאשמת 2 אפילו לא הצליחה, ולא רצתה לומר שמות של נשים לקוחות, פרט לאיזכור שני שמות פרטיים שגרתיים, שניכר היטב שנשלפו כתשובה שמן השפה אל החוץ ללא ביסוס.
• טענתה הנחושה של נאשמת 2 באשר לניקיונו של המכון ממעשי זנות והביטחון המלא והבלתי מסויג שהפגינה ביחס לעובדות שלה ובמיוחד ביחס לנאשמת 1 מוכיח עד כמה עצמה עיניה מלראות נוכחה את הנעשה במכון שלה כפי שיכולה וחייבת היתה לעשות.
• ואם לא די בכל אלו, טענת נאשמת 2, שהעובדות שלה הוזהרו לבל יעברו על החוק, והוחתמו על התחייבות לעשות כן גם היא לא הוכחה. לדברי נאשמת 2 ההתחייבויות החתומות מצויות ברשותה, ואף על פי כן לא הוצגו בחקירה וגם לא הוצגו במהלך המשפט.

1. נאשמת 1 - למרות ששתי הנאשמות טענו שנאשמת 1 היתה בגדר שכירה במכון ללא קשר לניהולו, נאשמת 1 איננה יכולה להישמע בטענה זו, לנוכח הודאתה, שבהעדרה של נאשמת 2 היא זו שקיבלה את הלקוחות, ובנוסף למתן שירותי עיסוי היא זו שקבלה מהם תשלום ונתנה להם קבלות בקיצור היא זו שהיתה האחראית על הנעשה במקום כפי שהודתה בהודעתה ת/11 ע' 3 ש' 64-65. אחריות שכזו מגיעה לכדי סיוע אם לא למעלה מזה.

סוף דבר – בית המשפט קובע שהתביעה הוכיחה מעל לספק סביר, כנדרש במשפט פלילי, את העבירות המיוחסות לשתי הנאשמות. בית המשפט מרשיע את נאשמת 2 בהחזקת מקום לשם זנות וסרסרות למעשה זנות לפי סעיפים 204 ו-199 לחוק העונשין ואת נאשמת 1 מרשיע בסיוע בניהול המכון לשם זנות עבירה לפי סעיפים 204+31 לחוק העונשין.

ניתנה והודעה היום ב' ניסן תשע"ג, 13/03/2013 במעמד הנוכחים.

ניתנה היום, ב' ניסן תשע"ג , 13 מרץ 2013, במעמד הצדדים