נוכחים:

התובעת עו"ד יוגב

הסנגור עו"ד מימון

הנאשמות בעצמן

לאחר ניהול הוכחות הורשעה ליאנה לוקובסקי ילידת 1979 (להלן: "ליאנה") בהחזקת מקום לזנות עבירה לפי סעיפים 204+199 לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"). נטליה טוריק ילידת 1973 (להלן: "נטליה") הורשעה בסיוע בניהול מקום לשם זנות, לפי סעיף 204+31 לחוק.

הנסיבות פורטו בהכרעת דין שיצאה מלפני בית המשפט ב-13.03.13. לשם השלמות יאמר כאן בקצרה, שבמשך כשלוש שנים עד לתאריך 29.07.07, באחת מדירותיו של בית משותף המשמש למגורים, בעיר רמת גן, הוצעו וניתנו לכל דורש, תמורת תשלום, שירותי עיסוי ידניים, שהביאו את הלקוחות (גברים) לסיפוק ופורקן מיני.

בטיעוניה לעונש ביקשה התובעת לקבל שמתחם הענישה נע, מארבע חודשי מאסר בפועל, שיכול שירוצו בעבודות שירות עד לשנים עשר חודשי מאסר לריצוי בפועל, ובנלווה למאסר על תנאי ולקנס, תוך אבחנה בין עונשה של נטליה -המבצעת בפועל לליאנה שהיא בגדר מסייעת בלבד.

לטענת התובעת את מעשיהן של שתי הנאשמות יש לראות בחומרה בהתחשב בהתמשכותן, בהתחשב במטרד לציבור שגרמו מעשיהן, בהתחשב בניצול שניצלו את הבחורות אשר בפועל עסקו במתן השירותים ללקוחותיו הגבריים של המכון ובהעדר הפנמה ולקיחת אחריות.

לתמיכה בטיעוניה הגישה לעיון את פסק הדין בע”פ [ת"א] 70697/06 אילת נ. מ.י.

באופן טבעי ביקש הסניגור להתחשב במרשותיו, ליתן משקל רב לנסיבותיהן האישיות הקשות, במיוחד אמצעיהן הכספיים הדלים, לעברן הנקי, לזמן הרב שחלף מאז, במהלכו סבלו השתיים עינויי דין קשים. לגישתו אין לראות את מעשי העבירה בחומרה יתירה, כפי שביקשה התובעת, משום שלא נגרם נזק לאיש מה עוד, שהמחוקק גילה דעתו שניתן להקל בעבירות אלה, וביטל את החובה לגזור מאסר בפועל משנכנס לתוקף התיקון לחוק העונשין, שעניינו איסור סחר בנשים.

כל אחת מהנאשמות הביעה צער, נטליה חזרה למעשה על הכחשתה וטענה, שעסקה ב"מסז'ים" בלבד. ליאנה הצהירה על נכונותה לעשות ולתרום לכלל מיוזמתה, תוך הסתייגות מפורשת מעבודות שירות שביצוען ייכפה עליה.

שמיעת הטיעונים ושקילת הנסיבות לקולה ולחומרה, מבססים מסקנות כדלקמן:

1. על חומרתן של עבירות מוסר הקשורות בהעסקת נשים בזנות ועבירות נלוות נאמר ונכתב הרבה ואין צורך לחזור. ייאמר רק שעל בית המשפט להוציא מהכוח אל הפועל התכלית החקיקתית "לשרש את התופעה של סרסרות בזנות" אשר "נתפסים על ידי משפטנו 'כמן המכוערים במעשי האדם", ראו ע"פ 3520/91, תורג'מן נ' מדינת ישראל, פ"ד מז (1) 441, 458 מפי כב' השופט מ. חשין. ויודגש - אילו סבר המחוקק שאין רע בעיסוק זה, חזקה עליו, שהיה משנה את הנורמה ומבטל את האיסור, כפי שבוטל הסעיף שקבע כי קיומם של יחסי מין הומוסקסואליים הינו עבירה פלילית, ולמצער היה משנה את סיווגה של עבירת החזקת מקום לזנות מעבירת פשע שלצידה חמש שנות מאסר בפועל כעונש מקסימאלי לעבירה קלה בהרבה.
2. בהקשר לעבירות, שעניינן כלכלי, הנעברות במטרה להפיק רווחים, רלוונטי סעיף 63(א) לחוק, המסמיך את בית המשפט להטיל קנס גבוה פי ארבעה מטובת ההנאה שהפיק הנאשם מביצוע העבירה או הנזק שנגרם לקורבן עקב אותה עבירה. התכלית החקיקתית תושג באמצעות פגיעה בכיסיהם של עבריינים, אשר תהפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאי, ראו בהקשר זה פסקי הדין בע"פ 6474/03 מלכה נ' מ"י, פ"ד נח(3) בעמ' 729; רע"פ 3641/06 ד"ר צ'צקס נ' מ"י, רע"פ 1572/06 עאסלה נ' מ"י, וע"פ 789/99 דרעי נ' מדינת ישראל.
3. טענת הסניגור להעדר נזק איננה משכנעת, אם לנקוט בלשון המעטה. לנזק שתי פנים לפחות:

• ניהול מכון מהסוג שבדיון, המאפשר הפקת רווחים מעמלן של נשים העוסקות בפועל בביצוע המעשים המיניים, הוא בגדר ניצול מצוקה, וזאת גם כשהנסיבות אינן נסיבות של סחר בנשים.
• ניהול מכון כזה לאורך שנים בבניין מגורים בטבורה של עיר, משמעו כפיית דיירי הבית המשותף, ליחסי שכנות מן הסוג השלילי, אם לא למעלה מזה.

1. שתי הנאשמות נשים צעירות, נבונות ובריאות, תודה לאל (כמשתף מחוות דעתו של הממונה על עבודות שירות). גם אם מקבלים שמצבן הכלכלי דחוק, נסיבותיהן אינן מהקשות והחמורות הבאות לפני בית המשפט, ומחייבות הקלה משמעותית החורגת ממדיניות ענישה ראויה.
2. העובדה שבמשך כשלוש שנים, נמנעו הנאשמות מלבחור לעצמן עיסוק לגיטימי כפי שעשו לאחר סגירת המכון, מביאה למסקנה שניהול המכון הבלתי חוקי היה רווחי וכדאי מבחינתן.
3. מהתנהלותן של הנאשמות לאורך המשפט ובמיוחד מדברן האחרון לפני גזר הדין עולה שהן לא הבינו ולא הפנימו את האיסור ואת החומרה שבביצוע העבירות. משכך - מתחם הענישה שהציעה התובעת מקובל על בית המשפט.
4. יחד עם זאת בהתחשב בעיקרון הענישה האינדיווידואלית, בעברן הנקי של הנאשמות, הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות במהלכו לא הסתבכו בפליליים, הנסיבות האישיות אליהן נדרש הסניגור ועל מנת לעודדן להמשך תיפקוד נורמטיבי בית המשפט לא ימצה עמן את מלוא חומרת הדין.
5. והערה אחרונה בטרם גזירת העונש - בית משפט איננו מוצא לאבחן בין עונשיהן של הנאשמות למרות שנטליה הורשעה בסיוע, הסיוע היה פעיל מאוד וחסד עשתה עימה התביעה שלא ייחסה לה ביצוע בצוותא.

סוף דבר נגזר על כל אחת מהנאשמות כדלקמן:

1. 10 חודשי מאסר מתוכם ארבה לריצוי בפועל והיתרה על תנאי והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מהיום לא יעבור את העבירה נשוא ההרשעה או עבירת מוסר אחרת מכל סוג שהוא.
2. 3000 ₪ קנס או 60 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 5 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל מה- 1.09.13 בכל ראשון שלאחריו. לא ישולם תשלום אחד במועדו תעמדו היתרה לפרעון מיידי.
3. ארבעת חודשי המאסר בפועל ירוצו בעבודות שירות בהתאם להמלצת הממונה – נטליה תבצע בבית חולים שיבא וליאנה תבצע עבודות מעון נכים גילה.

הודעה זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, י' תמוז תשע"ג, 18 יוני 2013, במעמד הנוכחים.