התובע הגיש בקשה להגשת ראיות נוספות לאחר שמיעת הראיות ואף הגשת הסיכומים בתיק. בקשתו נדחתה. התובע הגיש בקשת רשות ערעור וב-13/8/14 נתקבלה הבקשה ובית-המשפט המחוזי הורה על דיון מחדש בבקשה בלא שאהיה קשור בהחלטתי הקודמת. דנתי אפוא שוב בבקשת התובע אך מצאתי לשוב ולדחותה. להלן נימוקי החלטתי:

1. התביעה הוגשה ב-2006 ועניינה דרישת התובע לקבלת תגמולי ביטוח מהנתבעות.
2. התובע היה מיוצג בהליך לכל אורכו.
3. ב-27/1/11 ניתן פסק דין מותנה לפיו יפוצה התובע בסך של 450,000 ₪, ברם התובע חזר בו מהסכמתו ולאחר מכן הגיש בקשות להגשת חוות דעת רפואיות נוספות ומשלימות.
4. בקשת התובע להגשת חוות דעת נוספות התקבלה ובהתאמה החל הליך ממושך של הגשת חוות דעת וחוות דעת נגדיות.
5. לאחר סיום הגשת חוות הדעת הועבר התיק לראיות, הצדדים הגישו תצהירים ותיקי מוצגים.
6. נשמעו ראיות ונחקרו עדים ומומחים רבים.
7. הצדדים הגישו סיכומים, וכן הוגשו, לבקשת התובע, סיכומים משלימים בנקודות מסוימות.
8. הנה-כי-כן, ראיות הוגשו, חקירות התקיימו ואף הוגשו סיכומים. רק בשלב זה הגיש התובע, בעצמו ובניגוד לעמדת בא-כוחו, בקשה להגשת ראיות נוספות שרובן מסמכים רפואיים מהשנים 2001-2002 שהיו בידיו עוד קודם לכן. בהמשך הגיש גם בקשה להפסקת ייצוגו של בא כוחו.
9. בקשת התובע נדחתה וכאמור לעיל, בקשת רשות ערעור שהגיש התקבלה במובן זה שההחלטה בוטלה ובית המשפט המחוזי הורה לדון בבקשה מחדש. דנתי אפוא בדברים בהתאם להחלטת בית-המשפט המחוזי ומצאתי לשוב ולדחות את הבקשה.
10. הן כללי סדר הדין, הן העיקרון המהותי של סופיות הדיון והן עקרונות של יעילות מערכת המשפט אינם מתירים הגשת ראיות נוספות לאחר שמיעת הראיות בתיק והגשת הסיכומים, למעט במקרים חריגים ביותר. בעיקר תותר הגשת ראיות לאחר סיום הדיון במקום בו מדובר בראיות חדשות ומהותיות שבעלי הדין לא היו יכולים להציגן קודם לכן (ראו, רע"א 4932/97 אסרף נ' המגן, פ"ד נג(5) 129 [1999]; ולאחרונה, בהקשר הפלילי, את ההחלטות בע"פ 7939/10 זדורוב נ' מ"י [2013] ובע"פ 8080/12 מ"י נ' אולמרט [2014]).
11. בחינת בקשתו של התובע, שהוגשה שלא על דעת בא-כוחו ובניגוד לה, מעלה כי אינה נופלת לגדר חריגים אלו. ראשית, הבקשה לא נתמכה בתצהיר כדין ודי בכך כדי להצדיק דחייתה. שנית, הראיות החדשות הן מסמכים רפואיים ישנים, מהשנים 2001 ו-2002, שהיו בידי התובע ובא כוחו גם קודם לכן. התובע אינו מנמק מהי ההצדקה להגשת מסמכים רפואיים ישנים אלו בשלב מאוחר זה של הדיון, ואינו מבהיר מהי חשיבותם או מהותיותם הרבה. יוער כי מן הבקשה עולה כי התובע ובא כוחו היו ערים למסמכים אלו וכי כיום, בדיעבד, סבור התובע שבא כוחו שגה כשלא הציגם. אלא שהמחלוקת שבין התובע לבין בא כוחו אינה מהווה הצדקה לחריגה מסדר הדין ומכללי הראיות והדין. שלישית, הגשת הראיות בשלב זה של הדיון משמעותה פתיחת שלב הראיות מחדש, הגשת ראיות משלימות מטעם הנתבעת ואולי גם חידוש החקירות שכבר הסתיימו ושנפרשו על מספר ימים.
12. איזון האינטרסים השונים בזירה (כהגדרת בית-המשפט המחוזי בהחלטתו) מוביל למסקנה כי בנסיבות העניין האינטרסים של סופיות הדיון, אינטרס הנתבעת שכבר השמיעה את הגנתה ואינטרס היעילות של מערכת המשפט גוברים על אינטרס התובע, שכלל לא הוברר כיצד הראיות הנוספות, שהיו בידיו עוד קודם לכן, ישרתו אותו. בנסיבות אלו אני שב ודוחה את הבקשה.
13. הואיל וזכות התובע לערער גם על החלטתי זו לא ניתן, בשלב זה, ליתן פסק דין עד לקבלת החלטת בית-המשפט המחוזי. לפיכך נקבעת תזכורת פנימית ל-1/10/14 לבדיקת ההתקדמות בתיק. המזכירות תקבע התזכורת ביומן.

ניתנה היום, ל' אב תשע"ד, 26 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.