לאחר סיום פרשת הבאת הראיות בתיק, ביקשו הנתבעים לתקן את כתב הגנתם.

בבקשה טוענת הנתבעת 1, כי יש לקזז מתחשיב דמי השכירות סכומים ששולמו לה בגין אפיית פיתות, בסכומים משמעותיים. טענה זו לא הופיעה בכתב הגנתה שכן, עמדה עליה רק לאחרונה, בעת הכנת התיק להוכחות.

התובע התנגד לבקשה בתוקף רב ונימוקיו מקיפים את כל קשת השיקולים הנוגעים לבקשות מסוג זה. התובע טוען, כי לנתבעת אין כל הצדקה לתיקון המאוחר המתבקש, כי התיק הגיע לשלב סופי, כי הנזק למרשו הינו כבד, כי הנתונים שהוצגו מעוותים, חלקיים וכיוצא באלה.

בתשובתה, מדגישה הנתבעת את עיוות הדין העלול להיגרם לה אם לא תתקבל בקשתה לתיקון כתב הגנתה. נזכיר בהקשר זה, כי לפי התקנות רשאי בית המשפט להתיר תיקונם של כתבי טענות בכל עת, כשהדבר נדרש לבירור השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת בין הצדדים.

אכן, הנושא שמעלה הנתבעת משפיע על ההכרעה בסכסוך שכן, זה מתייחס לבסיס חישוב דמי השכירות שקיבלה ממנו נגזרת זכותה ל- 8% ועליו מבוסס תחשיב סכום התביעה.

יחד עם זאת, השיקולים הנוספים פועלים לרעתה של הנתבעת:

1. לנתבעת אין סיבה משכנעת לעיכוב. המידע היה ברשותה כבר שנים קודם לכן.
2. מצבה הנפשי, עם כל ההבנה אינו משכנע, נוכח ייצוגה המתמשך, כך שנימוק זה אינו תקף בעיני. אציין שאינני נדרשת להתרשמותי האישית מן הנתבעת, שאינה עולה בקנה אחד עם תיאוריה.
3. הבאת הראיות בתיק הסתיימה ולתובע ייגרם עינוי דין נוכח ההכרח להסיג את התיק לאחור ולמעשה, להתחיל את פרשת הראיות כמעט מחדש.

באיזונים שבין השיקולים השונים, מצאתי כי הפער או ההפסד לו טוענת הנתבעת הינו כ- 40,000 ₪.

מבלי להיכנס לתקופת החישוב המוצג על ידה, מצאתי כי הדרך הנכונה לאזן בין הדברים הינה באמצעות התניית ביצוע התיקון, בתשלום הוצאות לדוגמא, שישקף כדלקמן:

א. את חוסר ההסבר לאיחור.

ב. את השלב המאוחר של התיק.

ג. את עינוי הדין לתובע.

ד. את היקף העניין העומד על הפרק.

לפיכך, יותנה התיקון המבוקש בתשלום סך 25,000 ₪ הוצאות, עד ליום 30.05.13.

יופקד הסכום – יובא התיק בפני למתן הוראות, לתיקון כתב הגנה ודרך עדכון הראיות בתיק.

לא יופקד הסכום במועד – תיחשב הבקשה ככזו שנדחתה ויינתן צו להגשת סיכומים.

תז"פ ליום 03.06.13 – למעקב אחר הודעת ב"כ הנתבעת בעניין.

ניתנה היום, י"א סיון תשע"ג, 20 מאי 2013, בהעדר הצדדים.