לפניי בקשה להוציא מתיק בית המשפט את חוות דעתו הרפואית של ד"ר וייס יצחק, אשר הוגשה על ידי המשיבים.

המבקש טען כי מאחר ולא ניתן לחקור את עורך חוות הדעת, עקב מצב בריאותו והוא לא יוכל להתייצב לדיון, ביקשו המשיבים שבית המשפט יאפשר להם להגיש חוות דעת רפואית אחרת במקומה. בית המשפט נעתר לבקשה והמשיבים הגישו את חוות דעתו של ד"ר רינות במקום זו של ד"ר וייס. לטענתו, חוות דעתו של ד"ר וייס עדיין מונחת בתיק בית המשפט, על אף שבית המשפט הורה על הגשת חוות דעת רפואית אחרת במקומה. אשר על כן, ומאחר שבית המשפט דחה את בקשתו להגיש חוות דעת משלימה ו/או נוספת, מקום שהמשיבים הגישו שתי חוות דעת רפואיות שלא כדין, יש להורות על הוצאתה של חוות דעתו של ד"ר וייס מתיק בית המשפט ומתוך אתר נט המשפט ולחילופין יש לאשר לו להגיש חוות דעת רפואיות נוספות בדומה למשיבים ובכך למנוע עיוות דין.

המשיבים התנגדו לבקשה וטענו כי עקב מצבו הבריאותי של ד"ר וייס לא ניתן לחקור אותו על חוות דעתו וכי נוכח עמידת ב"כ המבקש על חקירת המומחה מטעמם, הם ביקשו לאפשר להם להגיש חוות דעת של רופא אחר אשר יוכל לעמוד לחקירה. בהחלטתו מיום 04/05/11 התיר להם בית המשפט להגיש חוות דעת אחרת מטעמם ובעקבות זאת הם הגישו את חוות דעתו של ד"ר רינות. לטענתם, חוות דעתו של ד"ר וייס הינה ראיה קבילה ולגיטימית בתיק ואין כל מקום להורות על פסילתה או הוצאתה מתיק בית המשפט. לכאורה לתובע יכולות להיות טענות לעניין משקל האמור בחוות הדעת בהיעדר אפשרות לחקור את ד"ר וייס, וככל שב"כ המבקש מעוניין לחקור אודות דברים שנכתבו בה, פתוחה בפניו הדרך לעשות כן בעת חקירת ד"ר רינות ואם עדיין יהיו לו טענות בנושא משקל חוות הדעת והאמור בה, הוא יוכל להעלותן במסגרת סיכומיו ובית המשפט יכריע בסוגיה זו במסגרת פסק דינו. כמו כן, לטענתם, המבקש הגיש מטעמו שתי חוות דעת, של ד"ר יוסף עאוני ושל פרופ' צינמן, ועל כן אין להגבילם להגשת חוות דעת אחת בלבד.

דיון:

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובתשובה לתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להוצאת חוות דעתו של ד"ר וייס מתיק בית המשפט להידחות, ממכלול הנימוקים אשר יפורטו להלן.

הצורך במינויו של מומחה רפואי חדש מטעם הנתבעים נוצר לא מחמת פגם כלשהו בחוות דעתו של ד"ר וייס אלא אך ורק מאחר שמחמת מצבו הבריאותי נבצר ממנו להיחקר עליה בבית המשפט.

הכלל הוא שחוות דעת (כמוה כתצהיר עדות ראשית) מוגשת כתחליף לעדות ראשית, כראיה לכאורה לאמור בה, והכל בכפוף לזכות החקירה הנגדית של עורך המסמך. בלא חקירה נחשב האמור בחוות הדעת לעדות שמיעה, ככל שמדובר באמיתות תוכנה.

יחד עם זאת, לכלל זה קיימים חריגים. חוות דעת של מומחה שנפטר היא אחד החריגים לכלל הפוסל עדות מפי השמועה. עמד על הדברים יעקב קדמי בספרו: "לעניין זה יש להבחין בין ממצאים עובדתיים המפורטים ב"אמרה" [חוות הדעת], לבין חוות דעתו של עושה האימרה: רק הממצאים העובדתיים קבילים כראיה במסגרת החריג הנדון כאן; ואילו חוות הדעת - פסולה". (י' קדמי, על הראיות, חלק שני, עמ' 584) והדברים יפים מקל וחומר בענייננו, כאשר עקב מצבו הבריאותי של ד"ר וייס נבצר ממנו להופיע בבית המשפט ולהיחקר על חוות דעתו.

חוות דעתו של ד"ר רינות הוגשה לאור עמידתו של ב"כ המבקש על חקירת המומחה מטעם הנתבעים. עיון בחוות דעתו של ד"ר רינות מעלה כי לצורך עריכתה הוא התייחס, בין היתר, גם לחוות דעתו של ד"ר וייס, אשר בדק את התובע ביום 03/04/08, קרי כ-3 וחצי שנים קודם לכן, וכי שניהם קבעו לתובע אותו שיעור נכות.

לפיכך, נחה דעתי כי ניתן להסיק מסקנות ולקבוע ממצאים על סמך שילוב של חוות דעתו של ד"ר וייס, בכל הנוגע לממצאים העובדתיים המצויינים בה, שנרשמו בעת בדיקתו, יחד עם חוות דעתו והסבריו של ד"ר רינות שימסרו באמצעות מתן תשובות לשאלות הבהרה וכן בעת חקירתו מעל דוכן העדים, במהלכה יהא רשאי המבקש להציג לו את חוות דעתו של ד"ר וייס ולבקש את התייחסותו לאמור בה.

אשר על כן, איני מוצא כי יש מקום לפסול את חוות דעתו של ד"ר וייס ולהוציאה מתיק בית המשפט. הבקשה נדחית.

ניתנה היום, יח' שבט תשע"ג, 29 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.