לפניי בקשה לתיקון כתב התביעה, שהגיש התובע, מר אשרף ואכד (להלן: "המבקש" ו/או "התובע"), במסגרתה התבקש בית המשפט לאפשר הוספת סעד אשר לא נתבע בכתב התביעה המקורי, לפיו ניתן לו על ידי הנתבעים טיפול שלא מדעת, לא הוסבר לו כי קיימות דרכי טיפול חלופיות ולא ניתנה לו הזכות להכריע באיזו שיטת טיפול הוא מסכים להיות מטופל ועל כן, הוא זכאי לפיצוי מהם בגין הפגיעה באוטונומיה ואי קבלת הסכמה מדעת ממנו ו/או מאפוטרופסו.

עניינה של התביעה נשוא הבקשה שלפניי הינה לפיצוי התובע בגין נזקי גוף שנגרמו לו בשל הטיפול הרפואי הרשלני שניתן לו על ידי הנתבעים, לאחר שנחבל במהלך משחק כדורגל בבית הספר בברך וקרסול רגל ימין.

בפתח הדיון שהתקיים בפניי ביום 10/02/13, בטרם התחלת פרשת ההגנה, הודיע ב"כ התובע על הגשת הבקשה. התברר כי הבקשה הוגשה בערב שבת וטרם נסרקה לתיק בית המשפט וכי לב"כ הנתבעים נודע עליה רק ביום הדיון כשהיה בדרכו לבית המשפט והוא לא עיין בה וביקש להגיב עליה לאחר שיעשה כן.

ב"כ התובע לא ביקש לדחות את הדיון או להשהותו עד למתן החלטה בבקשה והתחיל בחקירתו הנגדית של המומחה מטעם ההגנה – ד"ר מיכה רינות, וכאשר נשאל המומחה שאלה שעניינה הסכמה מדעת ו/או פגיעה באוטונומיה ותהליך קבלת ההחלטות בטיפול בתובע מצד התובע ומשפחתו, ביקש ב"כ התובע להזכיר כי עילה זו הינה נושא בקשתו לתיקון כתב התביעה.

ב"כ התובע הציע שבית המשפט יאפשר לו לחקור בנושא זה, בכפוף להחלטה שתינתן בבוא היום על ידי בית המשפט וככל שבית המשפט יחליט שלא להיעתר לבקשה לתיקון כתב התביעה, ניתן יהא להתעלם מהחקירה הנגדית בנושא. ב"כ הנתבעים התנגד לקו החקירה ולחלופה שהציע ב"כ התובע.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, סברתי כי הדין עם ב"כ הנתבעים וכי מדובר בהליך שמתנהל משנת 2007 והדבר עלול להביא ליתרון לא הוגן של התובע כלפי הנתבעים. לפיכך, החלטתי שלא להתיר שאלות בעניין הסכמה מדעת או פגיעה באוטונומיה, שיש בהן משום הרחבת חזית לעומת החזית שהוצבה בכתבי הטענות, ובסוף הישיבה הוריתי לב"כ הנתבעים להגיב לבקשה תוך 30 יום.

נימוקי הבקשה:

המבקש טען כי במהלך בירור התביעה ובמסגרת פרשת התביעה התברר כי קיימות שיטות טיפול חלופיות המתאימות לטיפול בפגיעתו, אשר הנתבעים לא טרחו להציע לו ו/או לאביו תוך פגיעה באוטונומיה, בגינה לא ניתנה לנתבע מס' 1, ד"ר קעדאן נאסר, (להלן: "ד"ר קעדאן") הסכמה מדעת להענקת טיפול זה בהתאם לסעיף 13 לחוק זכויות החולה.

המבקש טען כי בתצהירי העדות הראשית שהגישו אביו, שהיה האפוטרופוס הטבעי שלו עובר ליום הטיפול ועד תביעה נוסף בשם סלאח זועבי, אשר הגיע לבית החולים והיה יחד עם אביו בחדר המיון, צויין כי לא הוסברו להם מהות ותוכן הטיפול שהוענק לו וכן האם ישנם טיפולים אחרים חלופיים שניתן להעניק לו ואף לא היה כל זכר לטיפול הרפואי שיש להעניק בחדר הניתוח.

המבקש טען כי עניין הפגיעה באוטונומיה ואי מתן הסכמה מדעת לא צוינו בגוף כתב התביעה בשל היסח הדעת ובתום לב, על אף שהדבר מצוין בתצהירי העדות הראשית של המצהירים, וכי במסגרת פרשת התביעה נחקרו המצהירים על תצהיריהם וניתנה לנתבעים הזדמנות לחקור אותם על האמור.

המבקש טען כי טרם החלה פרשת ההגנה וטרם נחקר מי מעדי ההגנה ובפרט ד"ר קעדאן והתיקון המבוקש לא יפגע בהגנת הנתבעים.

טענות המשיבים:

המשיבים טענו כי מדובר בהוספת עילת תביעה חדשה אשר אין לה כל זכר בכתב התביעה המקורי, ואשר התיישנה ביום 03/09/10 (7 שנים ממועד מתן הטיפול נשוא התביעה) והלכה היא כי אין להתיר תיקון כתב תביעה על דרך של הוספת עילה שהתיישנה. לטענתם, לעובדה שלתצהירי עדותו שירבב המבקש טענות הנוגעות להליכי קבלת ההחלטות במועד הטיפול אין משמעות משפטית כלשהי, שכן מיד עם תחילת פרשת התביעה התנגד ב"כ להכללת טענות אלה במסגרת התצהירים בהיותן מרחיבות ומשנות את חזית המחלוקת וביקש למוחקן.

המשיבים טענו כי הבקשה ו/או טיוטת כתב התביעה המתוקן כוללים טענות עובדתיות חדשות, שאין להן זכר בכתב התביעה המקורי. על פי האמור בתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א") תיקון של טענה עובדתית או הוספתה טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות, אולם, לבקשה לא צורף תצהיר מטעם התובע ועל כן יש לדחותה על הסף. כמו כן, לטענתם, בשים לב לפרק הזמן הארוך מאוד של 5.5 שנים שעברו מאז הגשת כתב התביעה המקורי ולהליכים הרבים שהתנהלו בפרק זמן זה, אין בנימוק של היסח הדעת כדי לכפר על מחדלו של התובע לציין טענה עובדתית מובהקת בכתב תביעתו.

המשיבים טענו כי הבקשה הוגשה בשיהוי רב ובלתי סביר, כ-5.5. שנים לאחר הגשת התביעה, כ-4 שנים לאחר שהתובע הכריז "אלו עדיי" וכ-4.5 שנים לאחר שהוגשו תצהירי הנתבעים וקו הגנתם נחשף. לטענתם, קבלת הבקשה והגשת כתב תביעה מתוקן יגרמו, בין היתר, לפתיחת קדם המשפט וחידוש ההליכים המקדמיים בכל הנוגע לטענותיו החדשות של התובע, לצורך בתיקון כתבי הטענות שלהם, לצורך בחקירות נוספות של עדי התובע ולבזבוז זמנם של בית המשפט ושל הצדדים.

המשיבים טענו כי התובע לא הסביר בבקשתו מדוע לא הגיש אותה במסגרת קדם המשפט ו/או מדוע המתין עם הגשתה עד לאחר סיום קדם המשפט וכמעט סיומו של הליך הבאת ראיותיהם ואין כל "טעמים מיוחדים" המצדיקים את הדיון בבקשה בשלב מאוחר זה של הדיון ודי בכך כדי לדחותה. לטענתם, כל העובדות ו/או הטענות המפורטות בכתב התביעה המתוקן היו ידועות לתובע במועד הגשת כתב התביעה המקורי, לפני שנים ארוכות, והתובע לא טען בבקשתו לאירועים ו/או גילויים חדשים לאחר מכן ולמעט תירוץ סתמי של "היסח הדעת" לא הסביר התובע מדוע הטענות החדשות אינן מופיעות בכתב התביעה המקורי ו/או מדוע השתהה זמן כה רב בהעלאתן.

המשיבים טענו כי התובע לא הוכיח כי בכתב התביעה המקורי לא נטענו הטענות החדשות כתוצאה מטעות שבתום לב והעובדה שהבקשה הוגשה ערב ישיבת שמיעת ראיותיהם והועברה למשרד ב"כ בשעות צהריים של יום שישי, עת ישיבת ההוכחות היתה קבועה לשעות הבוקר של יום א' שלאחר מכן, מצביעה על חוסר תום לב מובהק ואף מטעם זה יש לדחותה.

תשובת המבקש:

המבקש טען כי בזמנים הרלוונטיים לתאונה נשוא התביעה היה בן 15 שנים וכי טרם הגיע לגיל 25 שנים, על כן, התביעה טרם התיישנה. לטענתו, אף עומדת לו הזכות לבקש פיצול סעדים בעניין זה, ככל שלא יתיר לו בית המשפט את תיקון התביעה, ואף יש לו זכות על פי דין לבקש את מחיקת התביעה והגשתה מחדש, ככל שיבחרו המשיבים לנהל את התיק בסרבול.

המבקש טען כי עניין הפגיעה באוטונומיה צוין בתצהירי העדות הראשית שלו ושל אביו שהוגשו ביום 28/09/08 ולא מדובר בעניין חדש כפי שמנסים המשיבים להראות, וכי הם נחקרו על תצהיריהם אלו והמשיבים לא ביקשו מחיקת עניין הפגיעה באוטונומיה מתצהיריהם תוך שהם מכשירים עילת תביעה זו. לפיכך, לטענתו, אין צורך בהגשת תצהיר מאחר שאין עובדות חדשות המחייבות הגשת תצהיר והדבר נשמט בהיסח הדעת מגוף כתב התביעה וככל שבית המשפט יראה לנכון כי יש להגיש תצהיר, יורה בית המשפט על הארכת מועד להגשת תצהיר מטעמו.

המבקש טען כי מעשיהם של הנתבעים הם שגרמו לסרבול הדיון והתמשכות ההליך על פני שנים, שכן לאחר סיום פרשת התביעה, ביום 14/10/09, הגישו המשיבים בשיהוי רב בקשה לדחיית התביעה בטענה להשתק שיפוטי ובית המשפט הורה על דחיית התביעה תוך חיובו בהוצאות. על פסק הדין הוגש ערעור, אשר התקבל והעניין הוחזר לבית המשפט.

המבקש טען כי העובדה שעניין הפגיעה באוטונומיה צוין מפורשות בתצהירי העדות הראשית של המבקש ושל אביו מעידה כי בקשתו הוגשה בתום לב וכי עניין זה אכן נשמט בהיסח הדעת מכתבי התביעה. לטענתו, אין כל צורך בחקירה נוספת של המבקש ואביו וככל שיש צורך בחקירה כזו בעניין הפגיעה באוטונומיה, יספיקו עשר דקות לכל היותר.

דיון:

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובתשובה לתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות וכי אין מקום, בהתחשב בשלב בו מצוי ההליך, לאפשר את תיקון כתב התביעה כמבוקש, ממכלול הנימוקים אשר יפורטו להלן.

תיקון כתבי טענות מוסדר בתקנה 92 לתקסד"א, הקובעת כי "בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות".

ככלל, גישת בתי המשפט לתיקון כתב תביעה היא ליברלית ביותר, ובית המשפט רשאי להתיר את התיקון בכל שלב של הדיון. ברע"א 2345/98 דנגור נ' ליבנה, פ"ד נב(3)427, 431 נפסק כי "מלשון תקנה 92 לתקנות ומהפרשנות לה, כפי שעוגנה בפסיקה, עולה כי כאשר בעל דין מבקש לתקן את כתב תביעתו, כך שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין - נעתרים לו ברוחב לב... ברם, זיקתו האמיצה של התיקון המבוקש לפלוגתא האמיתית בין הצדדים אינה חזות הכל. חריגים לכלל זה הינם מקרים בהם נהג המבקש בשיהוי רב או בחוסר תום לב או מקרים בהם התיקון ישלול מהצד שכנגד הגנה שהיתה קמה לו אם היתה מוגשת הבקשה מחדש. דוגמא לכך היא טענת התישנות...".

בענייננו יש חשיבות רבה לשלב שבו הוגשה הבקשה, שכן היא לוקה בשיהוי רב, שפשרו לא הובהר דיו בבקשה עצמה. התביעה הוגשה ביום 19/08/07. תצהירי התובע הוגשו ביום 28/09/08 ותצהירי הנתבעים הוגשו ביום 11/01/09. התובע ועדיו נחקרו בבית המשפט ביום 15/01/09 וביום 27/04/09 ובסיום ישיבה זו הכריז ב"כ התובע "אלו עדיי". (ר' עמ' 42 לפרוטוקול, ש' 7)

מדובר בהליך המתנהל, כאמור, משנת 2007. פרשת התביעה הסתיימה זה מכבר. הראיות של הנתבעת הינן עדויות של מומחים שבאו לידי ביטוי בחוות הדעת. כידוע, גדר ומתחם המחלוקת נקבעים בכתבי הטענות והצדדים דואגים להבאת ראיות שיתייחסו לטענות שבכתבי הטענות. בתיק זה אף ניתן פסק דין עליו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, ערעור שהתקבל והתיק הוחזר לבית משפט השלום להמשך הוכחות.

לא ניתן, בשלב כה מאוחר ולקראת שמיעת ראיות ההגנה ושנים כה רבות לאחר שהכריז התובע "אלה עדיי", להפתיע את הנתבעים על ידי תיקון כתב תביעה והוספת עילה נוספת, שכן דבר זה עלול להביא ליתרון לא הוגן של התובע כלפי הנתבעים.

יש לציין כי בישיבות שבהן נוהלו ההוכחות לא ביקש המבקש דבר מבית המשפט, ואף במועד סיום ראיותיו לא הודיע בדבר רצונו לתקן את כתב התביעה בגין הפגיעה באוטונומיה שלו ואי קבלת הסכמה מדעת ממנו או מאפוטרופסו בגינם הוא זכאי, לטענתו, לפיצוי. המבקש אף לא פירט בפניי מדוע נקט בשיהוי כה ניכר בהגשת הבקשה ולא צירף לבקשתו תצהיר לאימות העובדות הנטענות בבקשתו כנדרש, אלא טען כי בטרם תחילת פרשת ההגנה ולאחר בדיקה שגרתית של כתב התביעה התגלה שעניין הפגיעה באוטונומיה נשמט בהיסח הדעת מכתב התביעה.

הדברים מקבלים משנה חשיבות נוכח העובדה שבישיבה שהתקיימה ביום 15/01/09, בטרם החלה חקירת עדי התביעה, התנגד ב"כ הנתבעים באופן מפורש להרחבת חזית וביקש למחוק את הסעיפים בתצהירים שהוגשו מטעם המבקש, אשר יש בהם משום הרחבת חזית, שעניינם הסכמה מדעת והסברים עובר לטיפול, כיוון שמדובר בטענות שאין להן זכר בכתבי הטענות. ב"כ המבקש יכול היה באותה הזדמנות לבקש לתקן את כתב התביעה, אך הוא עמד על כך שטענות אלו פורטו בהרחבה בכתב התביעה וכי אין מדובר בהרחבת חזית, אולם הוא לא עשה כן. הגשת הבקשה שלפניי מלמדת אף היא כי גם התובע סבור שמדובר בטענות ובעילת תביעה חדשה שלא שהועלתה במסגרת טענותיו המקוריות שבכתב התביעה.

זאת ועוד, מדובר, כאמור, בבקשה לתיקון כתב תביעה בהוספת עילה חדשה שבעקבותיה זכאים המשיבים להגיש כתבי הגנה מתוקנים. הוכחתה של העילה החדשה וההתגוננות מפניה על ידי המשיבים מצריכה, בנוסף על כתבי הטענות, פתיחתו של כל ההליך מתחילתו. דהיינו, הבאת ראיות נוספות ושמיעת מרבית העדים שכבר העידו פעם נוספת והגשת סיכומים נוספים, ובמובן זה קבלת הבקשה פירושה פתיחת המשפט מחדש ושמיעת עדים שכבר נשמעו.

כנגד זכותו של תובע להביא לבית המשפט את כל הפלוגתאות השנויות במחלוקת ושעניינו יבורר במלואו בפני בית המשפט, וזהו הרציונל העומד בבסיס הכלל שבית המשפט יקל עם המבקש על תיקון כתב תביעה בכל שלב, עומדת לנתבעים ולעדים שטרחו ובאו לבית המשפט הזכות שלאחר שנשמעו לא יוטרחו פעם נוספת לבית המשפט.

כמו כן, פתיחתו של התיק מחדש הינה הכבדה גם על מתדיינים אחרים שזמנו של בית המשפט אינו מנוצל כדבעי, כאשר עליו לשמוע את אותו תיק פעמיים.

לפיכך, מכיוון שמדובר בתיקון כתב תביעה כשהעובדות הרלוונטיות לענייננו היו ידועות לתובע עוד בשלב הדיון המקדמי בתיק ובוודאי במועד הגשת תצהירי עדות ראשית, משהשתהה התובע והגיש את בקשתו בשלב כה מאוחר של הדיון - כאשר התיקון מצריך למעשה שמיעה מחדש של התיק - וזאת ללא כל טעם סביר, הנני דוחה את הבקשה.

המבקש ישלם הוצאות בקשה זו, לשני המשיבים ביחד, בסך של 2,000 ₪, ללא קשר לתוצאות המשפט.

ניתנה היום, ז' אייר תשע"ג, 17 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.