1. לפני בקשת הנתבע 2 (להלן: "המבקש") לשומת הוצאות המשפט שנפסקו לטובתו בפסק הדין מיום 14.4.2015. הנתבע מבקש לחייב את התובעת (להלן: "המשיבה") בתשלום הוצאות משפט בסך 429,692.61 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

טענות הצדדים בתמצית

1. המבקש טען שפסק הדין לא פרש את סכומן של הוצאות המשפט, ועל כן יש לשום אותן בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט, זאת בהתאם לתקנה 513 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. יש לפסוק למבקש את מלוא הוצאותיו, כך שלא ייגרם לו חסרון כיס בעקבות ההליך.

להלן פירוט ההוצאות הנטענות:

• 1. עלות חלקו של המבקש בשכר טרחת המגשר, עו"ד יעקב קורן, בסך 6,176.51 ₪, ועלות חלקו של המבקש בשכר טרחת המגשר, עו"ד אלקס הרטמן, בסך 10,000 ₪.
  2. הוצאות עבור שליחויות, נסיעות, הדפסה, כריכה, תמלול, והפקת מסמכים מרשם החברות ומלשכת רישום המקרקעין – סך-הכל 13,211.57 ₪.
  3. הוצאות משפט שונות בשנים 2008-2010, עת המבקש היה מיוצג על-ידי משרד עורכי דין ד"ר רענן הר-זהב ושות', בסך 7,604.53 ₪.
  4. שכר בטלת המבקש בגין עדותו בשני ימי דיונים. המבקש העריך את שכר הבטלה עבור כל שעת עדות בסך 300 ₪ וכל יום עדות כמונה 12 שעות. סך-הכל 3,600 ₪.
  5. שעות עבודה שהשקיע המבקש בפגישות עם באי כוחו, באיתור ומיון מסמכים, במעבר על מסמכים משפטיים ובהכנה לחקירתו הנגדית. המבקש העריך שהשקיע 908 שעות ותמחר עלות שעת עבודה ב-300 ₪. סך-הכל עבור שעות עבודתו מבוקשים 272,400 ₪. כמו כן, נדרשות הוצאות בגין שעות עבודה של מזכירות המבקש בגין איתור ומיון מסמכים. המבקש העריך שהמזכירות השקיעו 1,167 שעות עבודה ותמחר עלות שעת עבודה שלהן ב-100 ₪. סך-הכל עבור שעות עבודת המזכירות מבוקשים 116,700 ₪.

1. המשיבה טענה שפסק הדין פרש את סכום ההוצאות, שכן סכום ההוצאות נפסק צוותא חדא עם סכום שכר הטרחה על-סך 450,000 ₪. יש לבחון את סבירות ההוצאות והצורך בהוצאתן, ובענייננו עיון בטענות המבקש מלמד כי מדובר בטענות סרק מופרזות, שעיקרן לא היו דרושות לבירור ההליך ושאינן מגובות באסמכתאות. הכל כמפורט להלן:
   1. הוצאות בגין הליכי גישור אינן חלק מההוצאות הדרושות לניהול המשפט, כפי שנפסק בעבר. יתרה מכך, מי שנשאה בפועל בהוצאות היא חברת אפגד חברה לעבודות הנדסה ובנין בע"מ (להלן: "אפגד"), ולא המבקש.
   2. המבקש לא הציג חשבוניות או קבלות שניתן ללמוד מהן על סכום ההוצאות בפועל ואף לא הציג אסמכתא לכך שמדובר בהוצאות שבהן הוא חויב באופן אישי. לא פורטו כמות השעות לחיוב, המחיר ליחידה, מטרת השליחויות או מהות הנסיעות. גם בהוצאות אלה לא נשא המבקש, אלא אפגד.
   3. הוצאות המשפט בשנים 2008-2010 הן בגין שירותים משפטיים שניתנו לאפגד. אין כל הוכחה שהן הוצאו לצורך ההליך שבכותרת. מעבר לכך, לא הוגש פירוט הפעולות שנעשו על-ידי באי כוחו הקודמים של המבקש, לא צורף הסכם שכר טרחה וכלל לא ברור בסיס החיוב.
   4. במעמד העדות לא נתבע כל סכום בגין שכר בטלה ואף לא הוגשה לאחר מכן בקשה בעניין. לא ניתן לדרוש כעת מהמשיבה לשאת בהוצאות תשלום שכלל לא נפסקו על-ידי בית המשפט. מעבר לכך, לא הוצגה תשתית ראייתית לביסוס השכר הנדרש של עד "בתפקידו של הנתבע".
   5. אין כל בסיס משפטי או עובדתי לדרישת ההוצאות בגין השקעת זמן עבודה של המבקש ומזכירותיו. טבלת שעות העבודה נערכה בדיעבד, על בסיס הערכה של רישומי יומנים ותכתובות שלא צורפו לבקשה, ואין ליתן בה אמון. אין כל אסמכתא לשכר הנטען בגין שעות עבודה, אין אסמכתא שהמבקש הוא ששילם למזכירות שכר, ושלא היו מועסקות ומקבלות שכר בכל מקרה כמזכירות אפגד. אף אין כל אסמכתא כי הכנסתו של המבקש עצמו נגרעה כתוצאה מהעבודה שהשקיע בניהול הגנתו או לגובה השכר הנדרש על-ידו. פעולות איתור ומיון מסמכים הן פעולות שבתחום הפעילות המשפטית של משרד עורכי-הדין ונפסק בגינן שכר טרחה. ההוצאות אינן סבירות או מידתיות, ומתבססות על תמחור מופרז.
2. המבקש השיב לטענות המשיבה. לטענתו, הוא צירף אסמכתאות רבות לשם הוכחת הוצאותיו ואף תמך את הבקשה בתצהיר מטעמו. משהוכחו הוצאותיו הריאליות של המבקש, על המשיבה מוטל הנטל להראות כי יש להפחית את הסכום בשל היות ההוצאות בלתי סבירות או בלתי מידתיות.

דוח ההוצאות שהוצג הוא מספק להוכחת ההוצאות, ואין חובה להציג חשבוניות או קבלות. באשר להוצאות משנים 2008-2010, הרי שחלוף הזמן בשל התמשכות ההליכים לאורך שנים רבות בתיק זה, הביא לכך שלא עוד לקבל דוח הוצאות מרוכז. המבקש הצליח לאתר את החשבוניות הנוגעות להוצאות בהליך זה, וניתן להיווכח מעיון בהן שמדובר בסכומים סבירים והגיוניים.

באשר לשעות העבודה של המבקש ומזכירותיו, נטען שהתחשיב מבוסס על רישומי היומנים והתכתובות שערך המבקש בזמן אמת, וכי הוא הצהיר על נכונות התחשיב ובכך עמד בנטל ההוכחה. מדובר בתמחור סביר ביותר. לולא היו שעות עבודה אלה מוקדשות לצורך ניהול ההליך, הן היו מנוצלות לצרכים אחרים. לא מדובר בעבודה הנעשית על-ידי משרד עורכי-הדין, שכן המבקש נדרש להעביר לעורכי-דינו את כלל החומר הרלוונטי הקיים אצלו ולשם כך עליו לאתרו. משמדובר בתיק בהיקף נרחב כתיק זה, עבודת איתור המסמכים הרלוונטיים היא מורכבת וממושכת. המשיבה לא הביאה כל אסמכתא לטענה כי הזמן המושקע על-ידי בעל-דין לניהול הגנתו, אינו בר פיצוי.

באשר לטענה כי חלק מההוצאות שולמו על-ידי אפגד, הרי שאין השאלה מי נשא עבור בעל-דין בהוצאה מסוימת במסגרת הסדר כזה או אחר ביניהם מעניינו של בעל הדין שכנגד. בין המבקש לבין אפגד הוסכם כבר במועד הגשת התביעה כי הוצאות המשפט ושכר הטרחה של המבקש ימומנו על-ידי אפגד, שתהא זכאית לתקבולים שיתקבלו בעקבות ההליך. אין בהסדר זה כדי לפגוע בהיותן של ההוצאות בנות פיצוי.

דיון והכרעה

1. בסופו של פסק הדין שניתן בתיק שבכותרת נקבע כי "התובעת תשא בהוצאות הנתבעים ובנוסף תשלם לכל אחד מהנתבעים שכ"ט עו"ד בסך 450,000 ₪". מכאן שסכום ההוצאות לא פורש בפסק הדין. היות שההוצאות לא רשומות בתיק התובענה, יש לשום אותן, כקבוע בתקנה 513(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984:

"513. הטיל בית המשפט או הרשם הוצאות משפט מבלי לפרש את סכומן, יהא סכום הוצאות המשפט צירופם של אלה, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם הוראה אחרת:

... (2) שאר הוצאות המשפט כפי ששם הרשם, לפי בקשה בכתב או בעל פה ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות להשמיע טענותיהם, אם היה סבור שהוצאות המשפט האמורות היו סבירות ודרושות לניהול המשפט."

1. הצדדים חלוקים בשאלה האם חלקו של המבקש בשכר טרחת המגשרים הוא חלק מהוצאות המשפט. הצדדים סמכו כל אחד את עמדתו על פסיקות שונות שניתנו בסוגיה זו, שהיא שנויה במחלוקת. להבנתי, שכר טרחת מגשר אינו מהווה חלק מההוצאות הנדרשות לניהול המשפט . הגישור הוא הליך וולונטרי המתנהל מחוץ לכותלי בית המשפט מכוח רצונם ובהסכמתם של הצדדים. ההוצאה אינה הכרחית לניהול המשפט ולכן אינה מהווה הוצאה הדרושה לניהולו, כדרישת תקנה 413(2) הנ"ל. בנוסף, פסיקת הוצאות בגין הליכי גישור עלולה ליצור תמריץ לא רצוי עבור הצדדים לפנות להליך הגישורי שלא על יסוד כוונה כנה ואמיתית למציאת פתרון מוסכם למחלוקת מחוץ לכותלי בית המשפט.

ראו: בש"א (ת"א) 13904/08 זייגרמן נ' דוקט (21.11.2008); ת"א (ת"א) 1663/99 סהר חברה לביטוח נ' BTR לימיטד (18.12.2011); ת"א (חי') 524/02 יהודאין נ' לבנשטיין (14.6.2015).

בשולי הדברים יוער, כי אף אם היתה מתקבלת עקרונית הבקשה בנושא זה, המבקש לא היה זכאי לפסיקת הוצאות בגין מה ששולם למגשר עו"ד קורן, שכן מי שנשא בהוצאה זו היא אפגד, ובעניין זה אפרט בהמשך.

1. המבקש דורש החזר עבור הוצאות בגין שליחויות, הדפסה, תמלול, הפקת מסמכים וכיוצ"ב, זאת לפי דוח פירוט חיובים שהופק על-ידי באי כוחו (נספח 4 לבקשה). המשיבה מתנגדת מהטעם שלא הוצגו אסמכתאות לסכום ההוצאות בפועל ולבסיס החיוב וגם לא אסמכתאות לכך שהמבקש חויב בהוצאות באופן אישי.

בנושא זה אני מקבלת את הבקשה. דוח פירוט החיובים מפורט דיו. הדוח כולל את סוג ההוצאה, סכום ותאריך, והוא מהווה אסמכתא מספקת לסכומים שהוצאו. מדובר בהוצאות שזיקתן להליך הדוקה וברורה. אין משמעות לכך שלא הוצגו חשבוניות או קבלות, שכן פסיקת הוצאות היא גם בגין הוצאות שבעל דין התחייב להוציא. כך נפסק בבג"ץ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסמכת למתן רשויות יבוא-משרד התעשיה, המסחר, פס' 19 להחלטתו של כבוד השופט הרשם יגאל מרזל (30.6.2005) (להלן: "עניין תנובה"):

"כעניין שבעקרון, וכנקודת מוצא, יש לפסוק לבעל הדין שזכה בדינו הוצאות ריאליות, כלומר ההוצאות שהוציא בפועל או שהתחייב להוציא." (ההדגשה הוספה-ה.ע.)

איני מקבלת אף את טענת המשיבה כי ככל שהוצאות אלה שולמו, מי שנשאה בהן היא אפגד. הדבר אינו נלמד מדוח פירוט החיובים, שמופיעים בו הן שמו של המבקש והן אפגד. ייתכן שהכוונה היא שמענו של המבקש הוא בחברת אפגד, ומכל מקום, לא ניתן להסיק מהכיתוב שהמבקש לא נשא ולא יישא בהוצאות המופיעות בדוח. על המשיבה לשאת בהוצאות המבקש בסעיף זה בסך 13,211.57 ₪.

1. סעיף נוסף עבורו מתבקשות הוצאות הוא בגין הוצאות בשנים 2008-2010, עת המבקש היה מיוצג על-ידי בא-כוחו הקודם. המבקש הציג חשבוניות, אולם לפי הכתוב בהן מי שנשאה בתשלומים היא אפגד, ולא המבקש. לטענת המבקש, אין משמעות לשאלה מי נשא עבור בעל-הדין בהוצאה מסוימת, וממילא הוסכם בינו לבין אפגד במועד הגשת התביעה כי אפגד תישא בהוצאות המשפט ותהיה זכאית לתקבולים שיתקבלו בעקבות ההליך.

אין בידי לקבל טענה זו. הרציונל בפסיקת הוצאות הוא השבת המצב לקדמותו עבור הצד שזכה בדין. זו הסיבה בגינה הפסיקה קבעה שכעקרון יש לפסוק את ההוצאות הריאליות (כמצוטט לעיל מעניין תנובה, פס' 19). השבת הוצאה שבעל-הדין לא הוציא ולא התחייב להוציא תוביל לכך שפסיקת ההוצאות תיטיב עמו ותביא אותו למצב טוב יותר מזה שעמד בו טרם הגשת התביעה. המבקש לא הציג אף לא ראשית ראיה התומכת בטענתו בדבר התחייבותו כלפי אפגד להשיב לה את סכום ההוצאות שבהן נשאה במקומו. המבקש התייחס למערכת היחסים בינו לבין אפגד רק בתשובה לתגובת המשיבה לבקשה לשומת הוצאות, ובה טען לראשונה כי קיים ביניהם הסכם בנוגע לתשלום ההוצאות. התשובה לא נתמכה בתצהיר מטעם המבקש, ואף לא בכל ראיה אחרת, אף שניתן היה לצפות שהתחייבות מסוג זה של חברה תופיע במסמך כתוב. משכך הטענה נדחית.

1. המבקש טוען שיש לפסוק לו הוצאות גם בגין שכר בטלה. אף בנושא זה דין הבקשה להידחות. כעמדת המשיבה, היה על המבקש לבקש פסיקת שכר בטלה בזמן אמת. משלא עשה כן, אינו יכול לדרוש זאת עתה במישרין מהמשיבה. ממילא, המבקש לא ביסס את השכר הנדרש על-ידו באסמכתאות כנדרש.
2. לבסוף, איני נעתרת אף לבקשה לפסיקת הוצאות בגין שעות עבודה שהשקיעו המבקש ומזכירותיו. לצורך ההכרעה אין צורך לקבוע מסמרות בשאלה האם ניתן, כעניין עקרוני, לפסוק הוצאות בגין השקעת זמן עבודה של בעל-דין, שכן המבקש לא עמד בנטל להוכחת שיעור ההוצאות.

הנטל להוכחת שיעור ההוצאות בפועל רובץ על המבקש, ואם עמד בכך, עובר הנטל לצד שכנגד להראות שהסכום המבוקש אינו סביר. כך נפסק בעניין תנובה, פס' 25:

"ההכרה בפסיקת הוצאות "ריאליות" כנקודת מוצא משמעה כי הטוען להוצאות הוא שצריך להוכיח את שיעורן בפועל. כך, למשל, על דרך של הגשת הסכם שכר הטרחה (ראו הנחית נשיא בית המשפט העליון מיום 6.2.1998 הנ"ל); פירוט העבודה שהושקעה בתיק; בסיס החיוב בשכר הטרחה וראיות על ביצוע התשלום בפועל או חיוב בתשלום מעין זה. משהוכחו ופורטו ההוצאות בפועל, עובר הנטל לצד שכנגד – שהפסיד במשפטו – להראות מדוע אין לפסוק הסכום המבוקש, בשים לב לסבירות ההוצאות, הכרחיותן ומידתיותן."

המבקש טוען שמדובר בסך שעות "מוערך", כלומר אף הוא אינו מתחייב על רישום מדויק של שעות העבודה. נספח 6 לבקשה נערך בדיעבד, לטענת המבקש לפי רישומי יומנים ותכתובות, אולם המבקש לא הציג את הרישומים שעל בסיסם נערך המסמך. המסמך אינו מפורט, אף לא ברמת פירוט מינימלית. המבקש טען באופן לקוני ששעות העבודה הושקעו באיתור ומיון מסמכים, במעבר על מסמכים משפטיים ובהכנה לחקירתו הנגדית. אולם אין כל פירוט בצד שעות העבודה, מה מבין פעולות אלה נעשה בכל אחת מהן, וכיצד הן קשורות לניהול ההליך. לשם הדוגמא, הליך ההוכחות בתיק זה הסתיים בחודש דצמבר 2013, ולאחר מכן הצדדים פנו להליך גישור נוסף, שלא צלח, והסתיים בחודש מרץ 2014. אולם במסמך שהציג המבקש מופיעות עשרות שעות עבודה שנטען שהוא ומזכירותיו השקיעו לאחר מועדים אלה. ברי כי זמן זה לא הושקע על-ידם באיתור ומיון מסמכים או בהכנה לחקירתו הנגדית של המבקש. אף בסיס החיוב השעתי לא הוכח, אף לא בראשית ראיה, וניתן לתהות בנוגע לגובה השכר הנטען, בעיקר של המזכירות, באופן שגם אם היתה מוכחת אמיתותו, ייתכן והיה בכך משום גובה הוצאה בלתי סביר. מכל מקום, המסקנה אליה הגעתי היא שהמבקש לא הרים את הנטל, אף לא בקירוב, להוכחת שיעור ההוצאות בסעיף זה בפועל, ומשכך בקשתו בעניין זה נדחית.

1. סוף דבר: מתקבלת הבקשה לשומת הוצאות בגין שליחויות, הדפסה, תמלול, הפקת מסמכים וכיוצ"ב, זאת לפי דוח פירוט חיובים שהופק על-ידי באי כוחו של המבקש בנספח 4 לבקשה לשומת הוצאות. יתר סעיפי הבקשה נדחים. המשיבה תישא בהוצאות המבקש בסך 13,211.57 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתן. על יסוד תוצאה זו איני עושה צו להוצאות בגין הבקשה.

ניתנה היום, י"ג חשוון תשע"ו, 26 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.