1. לפניי בקשה לאישור הסדר פשרה לפי סעיף 18 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות").

השתלשלות ההליך

1. ביום 25.7.2002 הגיש מר חיים רוזנברג בקשה לאישור תובענה כייצוגית כנגד הנתבעים שבכותרת וכנגד משיבים נוספים.
2. ימים ספורים לפני הגשת בקשת האישור מונה מפרק זמני לחברה. על כן, ההליכים נגד החברה עוכבו.
3. ביום 15.3.2006, לאחר כניסתו לתוקף של חוק תובענות ייצוגיות, הוגשה בקשה מתוקנת לאישור התובענה כייצוגית, הנסמכת על הבקשה שהוגשה כבר בשנת 2002 (להלן: "בקשת האישור").

תמצית בקשת האישור

1. חברת בולוס גד תיירות ומלונאות בע"מ (בפירוק) (להלן: "החברה") היא חברת בת בבעלותה המלאה של חברת בולוס גד בע"מ (בפירוק) (להלן: "חברת האם"). החברה הייתה מיועדת לפעול בתחום התיירות, ובפרט להפעיל "אניית שעשועים" (למעשה אניית הימורים). פעילות האנייה הייתה אמורה להתבצע באמצעות חברת בת שהייתה בבעלות מלאה של החברה. בעל השליטה בחברות היה נתבע 6, והוא ובני משפחתו נתבעים 2- 4 שימשו מנהלים ודירקטורים בחברה ובחברת האם.

ביום 27.7.2000 פרסמה החברה תשקיף, שעל פיו הוצעו לציבור אגרות חוב בערך נקוב של 31,000,000 ₪ (להלן: "האג"ח"). החברה הצליחה לגייס באמצעות האג"ח כ-25,000,000 ₪. מחזיקי האג"ח זכו לקבל את התשלום הריבית הראשון בחודש מאי 2001, אך בשנת 2002 התברר כי החברה רוקנה מנכסיה וקרסה, כך שמחזיקי האג"ח נותרו בידיים ריקות.

בקשת האישור הוגשה בשמם של כל מי שרכש את אגרות החוב של החברה על פי תנאי האג"ח, קודם ליום 5.5.2002 (מועד תשלום הריבית על פי האג"ח) למעט הנתבעים והמשיבים הנוספים ובעלי העניין בחברה.

עילות התביעה פורטו בסעיף 2 לבקשת האישור כדלקמן: קיומם של פרטים מטעים בתשקיף המשיבה 1 מיום 27.7.00 - כמשמעות הדבר בחוק ניירות ערך התשכ"ח-1968; קיומם של פרטים מטעים ואי דיווח נאות בדוחות הכספיים השנתיים של משיבה 1 בשנים 2000, 2001; הפרת חובות הנאמן כלפי מחזיקי אגרות החוב נושא ההנפקה; הפרת חובות הזהירות, המיומנות, האמון ותום הלב המוטלות על המשיבים כלפי מחזיקי האג"ח מכח דיני החברות דיני החוזים דיני ניירות ערך ודיני הנזיקין; והפרת חובות חקוקות כמשמעותן בפקודת הנזיקין, התשכ"ח-1968.

הסעד שנתבע בבקשת האישור: השבת מלוא הסכום שגויס מן הציבור בחודש אוגוסט 2000 – כ-25,000,000 ₪.

1. יצוין כי במהלך השנים החברה ומספר חברי דירקטוריון הורשעו בעבירות לפי חוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968.

תמצית החלטת האישור

1. ביום 13.3.2011 אושרה התובענה כייצוגית, באופן חלקי, כנגד החברה, חברת האם וכן כנגד הדירקטורים: מר עזמי נשאשבי, מר יעקוב בולוס, מר נזאר בולוס וד"ר כמיל משעור (להלן: "החלטת האישור"). בקשת האישור נמחקה נגד בעל השליטה בחברה, מר איברהים בולוס ז"ל, מאחר שהוא נפטר כאמור במהלך דיון ההוכחות ולא התבקשה בעניינו כל בקשה (סעיף 5ג' להחלטת האישור). בקשת האישור נגד שאר המשיבים נדחתה (סעיף 12א' להחלטת האישור).

בהחלטת האישור קבעתי כי עלה בידי המבקש דאז (מר רוזנברג) להוכיח עילת תביעה לכאורית אחת בגין פרט מטעה בתשקיף של החברה בנוגע לייעוד תמורת ההנפקה, כנגד החברה, הדירקטורים וחברת האם (סעיף 6(3), עמ' 15-13 להחלטת האישור).

הקבוצה הייצוגית הוגדרה בהחלטת האישור כדלקמן:

"כל מי שרכש אג"ח של החברה קודם ליום 5.5.02 למעט המשיבים ובעלי עניין בחברה." (סעיף 11 להחלטת האישור).

עוד נקבע בהחלטת האישור כי מר רוזנברג אינו ראוי לייצג את הקבוצה ועל כן יש להחליפו (סעיף 10 להחלטת האישור).

1. במהלך ערעור שהתנהל בפני בית המשפט העליון (ע"א 3103/11) הושגה פשרה עם ד"ר כמיל משעור, דירקטור בחברה. על פי המוסכם, ד"ר משעור ישלם ויפקיד לקופת בית המשפט המחוזי מרכז סכום של 40,000 ₪ ב-4 תשלומים חודשיים שווים, כאשר הוראות מה יעשה בסכום ששולם יתנו על ידי בית המשפט המחוזי מרכז בסיום ההליכים. עוד הוסכם כי כנגד תשלום מלוא הסכום הנ"ל – תסולק כנגדו התובענה הייצוגית.

פשרה זו קיבלה תוקף של פסק דין ביום 28.6.2015.

עיון בתיק הכספי במערכת נט המשפט העלה כי הסכום הופקד כנדרש ע"י ד"ר משעור.

1. ערעור שהוגש על ידי התובע הייצוגי כנגד החלטת האישור (ע"א 3849/16) נדחה על ידי בית המשפט העליון ביום 12.8.2018, בכפוף לאי מחיקת התביעה כנגד עזבונו של איברהים בולוס ז"ל (סעיפים 8 ו-10 לפסה"ד).
2. ביום 31.3.2016 מונה מר יוסף פרייברון כתובע חלופי בתביעה הייצוגית שאושרה.

בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטת מינוי התובע החלופי (רע"א 2590/17) נמחקה, בהסכמת הצדדים, ביום 2.10.2018.

הבקשה לאישור הסדר הפשרה

1. לאחר דחיית הערעור על החלטת האישור, ניהלו הצדדים משא ומתן. התברר כי האפשרות לגבות כספים מן הנתבעים מוגבלת ביותר. התובע סבר כי במצב זה המשך ניהול ההליך יהיה כרוך בהוצאות כבדות ובבזבוז זמן שיפוטי יקר ולא צפוי להניב תועלת כלשהיא. לפיכך, ביום 14.5.2019 הגישו הצדדים בקשה לאישור הסדר פשרה (להלן: "הסדר הפשרה").
2. נוכח סכום הפשרה הנמוך (ביחס לנתבע), הזמן הרב שחלף מאז האירועים בהם עוסקת התביעה ועלויות איתור חברי הקבוצה, הצדדים סבורים כי בנסיבות העניין איתור חברי הקבוצה אינו מעשי ולא יניב תועלת של ממש לחברי הקבוצה.
3. הצדדים מבקשים כי לא ימונה בודק לפי סעיף 19(ב) בחוק תובענות ייצוגיות. לטענתם, לאחר שבית המשפט דנן ובית המשפט העליון ביררו את עילות התביעה והכריעו בהן, מינוי בודק בנסיבות העניין לא יביא כל תועלת. עוד טוענים הצדדים כי ביסוד הסדר הפשרה לא עומד שיקול כלכלי מיוחד אלא החשש כי הנתבעים אינם יכולים לשלם דבר. פעילות של בודק עלולה להיות כרוכה בעלויות, אשר אין לצדדים מקור לממן אותן מלבד מקרן הפשרה.
4. ביום 14.5.2019 הוריתי על פרסום הודעה ראשונה בשני עיתונים יומיים בעלי תפוצה רחבה, בהתאם לסעיף 25(א)(3) בחוק תובענות ייצוגיות. כן הוריתי על משלוח העתק מההודעה בצירוף העתק הבקשה לאישור הסדר פשרה, העתק הסדר הפשרה והעתק בקשת האישור למנהל בתי המשפט, ליועץ המשפטי לממשלה ולרשות לניירות ערך. ההודעה פורסמה בעיתונות ביום 27.5.2019 (ר' הודעת התובע מיום 31.5.2019).
5. לבית המשפט לא הוגשו התנגדויות להסדר הפשרה או בקשות ליציאה מן הקבוצה.
6. ביום 24.7.2019 הודיע ב"כ היועץ המשפטי לממשלה כי הגם שמדובר בפשרה בסכום נמוך בהינתן העובדה שבקשת האישור התקבלה, ועל אף שהסדר הפשרה כולל מעשה בית דין רחב, הרי שנוכל המצגים בהסדר הפשרה ובבקשה לאישורו, בדבר העדר היכולת להיפרע מהנתבעים והקושי באיתור חברי הקבוצה, לא נמצא לנכון להתנגד לבקשה לאישור הסדר הפשרה.

עיקרי הסדר הפשרה

1. הגדרות – "המועד הקובע" – המועד שבו ינתן פסק הדין המאשר את הסדר הפשרה.

"הקבוצה" – כל אדם או תאגיד אשר רכשו אגרות חוב של החברה קודם ליום 5.5.2000.

"סכום הפשרה" – הסכומים שיופקדו על ידי הנתבעים וכן הסכום שהפקיד ד"ר משעור לפי פסק הדין החלקי מיום 28.6.15.

1. הצדדים הסכימו כי לסילוק סופי ומוחלט של כל עילות התביעה שבבקשת האישור, הנתבעים ישלמו את הסכומים הבאים:

מר עזמי נשאשיבי (הנתבע 2) ישלם סכום של 300,000 ₪, מתוכו סכום של 60,000 ₪ ישולם תוך 10 ימים מהמועד הקובע, והיתרה – בשמונה תשלומים חודשיים של 30,000 ₪ כל אחד, ביום הראשון לכל חודש קלנדרי, החל מהמועד הקובע.

מר יעקב בולוס, מר נזאר בולוס ויורשי איברהים בולוס ז"ל ישלמו, כל אחד מהשלושה, סכום של 300,000 ₪. מי מהם שלא ישלם תשלום של 300,000 ₪ תוך 24 חודשים מהמועד הקובע יהיה חייב בתשלום של 1,000,000 ₪.

לסכומים אלו יתווסף הסכום ששילם ד"ר משעור והפקיד בקופת בית המשפט (סך של 40,000 ₪).

1. סכום הפשרה יועבר לבאי כוח התובע. מתוך סכום הפשרה, סכום של 20,856 ₪ יועבר לרשות לניירות ערך, כהחזר עבור הוצאות שנשאה בהן במסגרת ההליך. מסכום הפשרה תנוכה גם עלות הפרסומים בעיתונות וכל הוצאה נוספת שתידרש לצורך הפשרה.

יתרת סכום הפשרה, בניכוי הוצאות ההסדר, ההחזר לרשות ניירות ערך והגמול לתובע הייצוגי ושכ"ט לב"כ הקבוצה (כמפורט להלן) תועבר אל הקרן לניהול ולחלוקת כספים הנפסקים כסעד לפי סעיף 200ג)(2) בחוק תובענות ייצוגיות. בית המשפט מתבקש לייעד הכספים לסיוע ולהגנה על משקיעים בשוק ההון.

1. הסדר הפשרה לאחר אישורו מהווה מעשה בית דין בין כל חברי הקבוצה, ובתאם לכך מהווה סילוק סופי ומוחלט של כל עילות התביעה שבהן עוסקת בקשת האישור.
2. המלצה לעניין גמול ושכר טרחה - הצדדים ממליצים כי גמול התובע יעמוד על 4% מסכום הפשרה בתוספת מע"מ. שכר טרחת ב"כ הקבוצה יעמוד על 15% מסכום הפשרה בתוספת מע"מ. הצדדים המליצו כי התשלומים יבוצעו מעת לעת, בהתאם לשיעורים שייקבעו ומתוך הסכומים שיתקבלו לפי הסדר הפשרה.

דיון

1. סעיף 19(א) בחוק תובענות ייצוגיות קובע:

"(א) בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה, ואם הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית - גם כי קיימות, לכאורה, שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין" (ההדגשה שלי – מ' נ').

1. סעיף 19(ג) בחוק תובענות ייצוגיות קובע:

"(ג)(1) החלטת בית המשפט אם לאשר הסדר פשרה או לדחותו תהיה מנומקת ותכלול, בין השאר, את כל אלה:

(א) הגדרת הקבוצה שעליה חל הסדר הפשרה;

(ב) עילות התובענה, השאלות המהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה והסעדים הנתבעים כפי שפורטו בבקשה לאישור או כפי שהוגדרו בהחלטת בית המשפט לפי סעיף 14, לפי הענין;

(ג) עיקרי הסדר הפשרה.

(2) בהחלטתו לפי פסקה (1) יתייחס בית המשפט, בין השאר, לשיקולים אלה:

(א) הפער בין הסעד המוצע בהסדר הפשרה לבין הסעד שחברי הקבוצה היו עשויים לקבלו אילו היה בית המשפט מכריע בתובענה הייצוגית לטובת הקבוצה;

(ב) התנגדויות שהוגשו לפי סעיף 18(ד), וההכרעה בהן;

(ג) השלב שבו נמצא ההליך;

(ד) חוות דעת של הבודק שניתנה לפי סעיף קטן (ב)(5);

(ה) הסיכונים והסיכויים שבהמשך ניהול התובענה הייצוגית אל מול יתרונותיו וחסרונותיו של הסדר הפשרה;

(ו) העילות והסעדים שלגביהם מהווה ההחלטה לאשר את הסדר הפשרה מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה שעליהם חל ההסדר" (ההדגשה שלי – מ' נ').

1. הקבוצה שעליה חל הסדר הפשרה: כל אדם או תאגיד אשר רכשו אגרות חוב של החברה קודם ליום 5.5.2002.
2. עילת התובענה: פרט מטעה בתשקיף בנוגע לייעוד תמורת ההנפקה.
3. הסעד שנתבע בבקשת האישור: מלוא הסכום שגויס מן הציבור בחודש אוגוסט 2000 (כ-25,000,000 ₪).
4. השאלה המשותפת לחברי הקבוצה: האם החברה ומנהליה הטעו את המשקיעים בתשקיף החברה, בנוגע לייעוד תמורת ההנפקה.
5. לבית המשפט לא הוגשו התנגדויות להסדר הפשרה או בקשות ליציאה מהקבוצה שעליה הוא חל.
6. בבוא בית המשפט לאשר הסדר פשרה, עליו להשתכנע כאמור כי "ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה... וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין" (סעיף 19(א) בחוק תובענות ייצוגיות).
7. מטרתו של חוק תובענות ייצוגיות מוגדרת בסעיף 1 כדלקמן:

(1) מימוש זכות הגישה לבית המשפט, לרבות לסוגי אוכלוסיה המתקשים לפנות לבית המשפט כיחידים;

(2) אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו;

(3) מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין;

(4) ניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות.

1. אני סבורה כי הסדר הפשרה בענייננו יש בו כדי לענות על מטרות החוק והוא ראוי, סביר והוגן בנסיבותיה של תובענה זו. ואלה טעמיי:

מדובר בתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב בשנת 2002, לפני חקיקתו של חוק תובענות ייצוגיות התשס"ו -2006. בשנת 2007 עבר לבית המשפט המחוזי במחוז המרכז. ביום 13.3.2011 אושרה בקשת האישור. ערעור על החלטת האישור נדחה ביום 12.8.2018 ובקשת רשות ערעור על החלפת התובע נמחקה ב-2.10.2018.

על כן ברי כי חלפו שנים רבות מאז האירועים נושא התובענה, מה גם שהחלטת האישור אישרה רק עילה אחת מתוך כלל העילות שנטענו בתובענה.

הצדדים מפרטים בבקשה לאישור הסדר הפשרה את העדר היכולת להיפרע כיום מן הנתבעים: מר עזמי נשאשיבי (הנתבע 2) הצהיר באמצעות בא-כוחו בפני בא-כוח התובע כי אין לו נכסים וכי גייס כספים מקרוביו וממקורביו על מנת להביא לסיום הפרשה; מר יעקב בולוס ומר נזאר בולוס (הנתבעים 4-3) הצהירו כי אין להם נכסים כלשהם; מר איברהים בולוס ז"ל (הנתבע 6) נפטר במהלך ניהול ההליך ויורשיו הצהירו כי הוא לא הותיר אחריו כל נכסים.

נוכח מצבם הכספי של הנתבעים, ובהתחשב בכך שרק עילה אחת אושרה, אין טעם בהמשך ניהול ההליך.

חלוף הזמן גם מקים ממילא קושי באיתור חברי הקבוצה. בשים לב לסכום הפשרה הנמוך ולעלויות של איתור חברי הקבוצה, נראה כי איתור חברי הקבוצה אינו מעשי ואינו מועיל.

ההסדר קובע למעשה פיצוי באמצעות המנגנון הקבוע בסעיף 20(ג) בחוק תובענות ייצוגיות. אני מקבלת את הטענה כי הדרך המוצעת בהסדר היא אכן היעילה והטובה בנסיבות העניין.

בנסיבותיה המיוחדות של תובענה זו, כמפורט לעיל, מדובר לטעמי בסעד הולם, ראוי וסביר.

נציג היועמ"ש כאמור לא התנגד להסדר הפשרה.

1. נוכח כל האמור לעיל גם לא מצאתי למנות בודק שכן השיקולים בעניין שלפני בנסיבותיו, לעניין היות ההסדר סביר וראוי הם עניין לבית המשפט ולא לבודק לענות בו.
2. אני מורה כי בסכום הפשרה כהגדרתו בהסדר ינהג ב"כ התובע כך:

ראשית מהסכומים שיתקבלו ינוכו ההוצאות שפורטו בהסדר הפשרה בסעיפים 3.3, 3.4, 4 .

אשר לסכומים שיתקבלו מעבר לאמור – מכל סכום וסכום שיתקבל ינוכה החלק היחסי של השכר והגמול כמפורט להלן, והיתרה מכל סכום וסכום כאמור תועבר לקרן לניהול ולחלוקת כספים הנפסקים כסעד, בייעוד לסיוע ולהגנה על משקיעים בשוק ההון.

גמול ושכר טרחה

1. הצדדים הסכימו כאמור על המלצה לתשלום גמול לתובע הייצוגי בגובה של 4% מסכום הפשרה בתוספת מע"מ. עוד הסכימו הצדדים על תשלום שכר טרחה לבאי-כוח הקבוצה בגובה שך 15% מסכום הפשרה, בתוספת מע"מ.

עוד הסכימו הצדדים כי התשלומים לגמול ולשכר הטרחה ישולמו, מעת לעת, בהתאם לשיעורים הנ"ל, מתוך הסכומים שיתקבלו לפי הסדר הפשרה.

1. הצדדים סבורים כי מדובר בסכומים סבירים, במיוחד נוכח העובדה כי התובענה התנהלה במשך כ-17 שנים, התביעה הייצוגית אושרה ונוהלו שני הליכי ערעור. עוד מציינים הצדדים כי בהליך זה הושקעה עבודה בהיקף יוצא דופן.
2. סעיף 19(ו) בחוק תובענות ייצוגיות קובע:

"אישר בית המשפט הסדר פשרה, יקבע גמול למבקש או לתובע המייצג, לפי העניין, בהתאם להוראות סעיף 22, ושכר טרחה לבא כוח המייצג בהתאם להוראות סעיף 23, ורשאי בית המשפט להתחשב בהמלצה מוסכמת שהוגשה לו על ידי הצדדים לעניין זה".

1. סעיף 22 בחוק תובענות ייצוגיות דן בגמול לתובע המייצג וקובע:

"(א) הכריע בית המשפט בתובענה הייצוגית, כולה או חלקה, לטובת הקבוצה, כולה או גם חלקה, לרבות בדרך של אישור הסדר פשרה, יורה על תשלום גמול לתובע המייצג, בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף קטן (ב), אלא אם כן מצא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שהדבר אינו מוצדק בנסיבות הענין.

(ב) בקביעת שיעור הגמול יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:

(1) הטרחה שטרח התובע המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, בפרט אם הסעד המבוקש בתובענה הוא סעד הצהרתי;

(2) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;

(3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית".

1. סעיף 23 בחוק תובענות ייצוגיות דן בשכר טרחתו של בא כוח מייצג וקובע:

"(א) בית המשפט יקבע את שכר הטרחה של בא הכוח המייצג בעד הטיפול בתובענה הייצוגית, לרבות בבקשה לאישור; בא הכוח המייצג לא יקבל שכר טרחה בסכום העולה על הסכום שקבע בית המשפט כאמור.

(ב) בקביעת שיעור שכר הטרחה של בא כוח מייצג לפי סעיף קטן (א), יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:

(1) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;

(2) מורכבות ההליך, הטרחה שטרח בא הכוח המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, וכן ההוצאות שהוציא לשם כך;

(3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית;

(4) האופן שבו ניהל בא הכוח המייצג את ההליך;

(5) הפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית"

1. בענייננו מצאתי לאשר את הגמול ושכר הטרחה המוסכמים בכפוף להבהרה כי הגמול ושכר הטרחה ישולמו באחוזים המוסכמים מסכומים שישולמו בפועל בלבד (להבדיל מהסכומים המוסכמים).
2. כאמור, מדובר בתובענה שהתנהלה במשך שנים רבות, התביעה הייצוגית אושרה והוגשו שני ערעורים לבית המשפט העליון. הגשת התובענה הצריכה השקעה רבה מצד התובע הייצוגי ובא-כוח הקבוצה, לרבות בגיבוש הסדר הפשרה. אני סבורה כי יש חשיבות ציבורית לתובענה הייצוגית ככזו בכלל, ובתחום שהוגשה, בפרט.
3. הגמול לתובע הייצוגי ושכר הטרחה לבאי כוחו ישולמו מתוך תשלומים שיתקבלו בפועל מידי הנתבעים, דהיינו מכל תשלום שיתקבל כמפורט בסעיף 2 בהסדר הפשרה, 4% מסך התשלום (בתוספת מע"מ) יועבר לידי התובע הייצוגי, ו-15% מסך התשלום (בתוספת מע"מ) יועבר לידי בא-כוח הקבוצה.
4. בתוך 24 חודשים מיום מתן פסק דין זה, ימסור בא-כוח הקבוצה תצהיר בדבר הכספים שהתקבלו במסגרת הסדר פשרה זה; הסכומים ששולמו בגין ההוצאות המוסכמות; הסכומים ששולמו כגמול לתובע הייצוגי וכשכר טרחה לבא-כוח הקבוצה; הסכומים המצטברים שהועברו בסופו של יום לקרן לניהול ולחלוקת כספים הנפסקים כסעד.

סוף דבר

1. לאור כל האמור לעיל, אני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין.
2. הסכום המצוי בקופת בית המשפט, בסך 40,000 ₪, יועבר לידי בא-כוח הקבוצה.
3. ב"כ התובע ינהג בסכומים שישולמו על פי ההסדר לפי האמור בסעיפים 33 ו-41 לעיל.
4. אני מורה על פרסום ההודעה השנייה לפי סעיף 25(א)(4) בחוק תובענות ייצוגיות. בהודעה יפורטו כל הפרטים המנויים בסעיף 19(ג)(1) ו-(2) וכן הפניה לפנקס תובענות ייצוגיות שם ניתן יהיה לעיין בפסק הדין ובהסדר הפשרה, כאמור בסעיף 25 (ד) בחוק תובענות ייצוגיות. עלות הפרסום תנוכה מסכום הפשרה, כקבוע בסעיף 3.3 להסדר הפשרה.
5. נוסח ההודעה השנייה יובא לאישור בית המשפט בתוך 14 יום מהיום, כאמור בסעיף 25(ד) בחוק תובענות ייצוגיות. לאחר אישורו, ישלח בא-כוח הקבוצה עותק מההודעה השנייה למנהל בתי המשפט בהתאם לסעיף 25(ז) בחוק תובענות ייצוגיות.
6. הצדדים ישלחו העתק מפסק הדין, בצירוף הסדר הפשרה ובצירוף ההודעה למנהל בתי המשפט לשם רישומם בפנקס תובענות ייצוגיות, בהתאם להוראת סעיף 19(ה) בחוק תובענות ייצוגיות.
7. הצדדים ישלחו העתק מההודעה ליועץ המשפטי לממשלה בהתאם לתקנה 19 בתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010.

ת.פ לקבלת נוסח ההודעה ליום 1.9.19.

ת.פ. לקבלת דו"ח ב"כ התובע 1.9.21.

ניתן היום, כ"ו תמוז תשע"ט, 29 יולי 2019, בהעדר הצדדים.