בפני בקשה לביטול פסק-דין שניתן ביום 21.11.2008:

רקע הדברים וההליכים:

כנגד המבקשים הוגשה ביום 30.09.2007 תביעה כספית בסך 1,500 ₪ וזאת בשל חוב בעקבות טיפול בריפוי בעיסוק שניתן לבנם של המבקשים.

ביום 21.11.2008 ניתן פסק דין בהעדר הגנה, משלא הוגש כתב הגנה לתיק.

ביום 17.12.2020 הגישו המבקשים בקשה לביטול פסק הדין מיום 21.11.2008.

טענות הצדדים בתמצית:

1. המבקשים טוענים כי כתב התביעה לא הומצא להם.
2. בנוסף, טוענים המבקשים כי הם מתגוררים בנכס ברחוב בני אפרים החל משנת 99 ואף ניהלו משרד עורכי דין בכתובת הנ"ל.
3. המבקשים טוענים כי המשיבה קיבלה את מלוא התשלום בעבור הטיפול אשר ניתן לבנם של המבקשים.
4. ועוד, טוענים המבקשים כי המבקשים שילמו את מלוא הסכום במזומן, אך המשיבה מצידה לא טרחה מסיבות השמורות עימה להוציא קבלות כדין.
5. המבקשים טוענים להעדר יריבות, שכן לא חתמו על הסכם ו/או הזמנה לעניין השירותים.
6. עוד טוענים המבקשים כי המשיבה לא צירפה לכתב התביעה מסמך המתייחס להיקף החוב או תאריך היצירה.
7. המבקשים טוענים כי גילו על פסק הדין רק כאשר פנו לבית המשפט על מנת לברר מהם ההליכים התלויים ועומדים כנגד המבקש 1, לאור רצונו לתקן את רישומו בבי די אי וזאת נעשה ביום 08.12.2020.
8. מנגד, בתגובה לבקשה לביטול פסק דין טוענת המשיבה כי היא לא נעתרת לבקשה לביטול פסק דין וכי מדובר בכסף שמגיע לה וכי פעמים רבות הגיעה לדיונים תוך הפסד ימי עבודה והתובע לא הגיע.

דיון והכרעה

1. המסגרת הנורמטיבית

תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: התקנות) קובעת:

"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה – לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל א לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם."

1. על פי ההלכה הפסוקה, מקובל להבחין בין מקרה שבו נדרש ביטול פסק דין מתוך חובת הצדק, לבין מקרה שבו הביטול נתון לשיקול דעת בית המשפט. במקרה הראשון, כאשר ההליך פגום מעיקרו ולא בוצעה המצאה כדין, יבוטל פסק הדין על אתר ללא התייחסות לשיקולים נוספים כלשהם ואין זה מעלה או מוריד אם בפי מבקש הביטול טענה הראויה להישמע לגופם של דברים, אם לאו. לעומת זאת, כאשר פסק הדין אינו פגום, סמכותו של בית המשפט לבטל את פסק הדין אינה סמכות שבחובה, אלא היא סמכות המסורה לשיקול דעתו של בית המשפט. במקרה שכזה נדרש בית המשפט ליתן דעתו לשתי שאלות: מה גרם למחדלו של המבקש שהביא למתן ההחלטה על פי מעמד צד אחד, וכן שאלת סיכויי הצלחתו של המבקש בהליך העיקרי, כאשר נקבע כי התשובה לשאלה השנייה היא החשובה יותר ולה יינתן עיקר המשקל (ראו רע"א 5736/15 דורון עובד נ' פקיד שומה טבריה פסקה 8 (08.10.15); רע"א 4405/15 SHAHEEN LIL-MANTOGAL AL GHIZIEH נ' MARINA FOR GENERAL TRADING, פסקה 6 (08.09.15); רע"א 2158/15 מאליק מוסטפא עיסא נ' ריפעת סרסור ואח', פסקה 3 (2.6.15); רע"א 706/15 המועצה המקומית באר יעקב נ' עו"ד מרדכי שלו-המנהל המיוחד של העמותה, פסקה 7 (22.4.15); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שתים עשרה, תשע"ו -2015), עמ' 641-644).
2. ביטול מחמת הצדק

כאמור לעיל, פסק דין שניתן במעמד צד-אחד בשל היעדר המצאה כדין למבקש הוא פסק דין פגום מעיקרו הטעון ביטול מחובת הצדק "שכן בידי כל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו פסק דין, אפילו פסק דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה" (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395, 397 (1954); ראו גם: ע"א 5000/92 בן-ציון נ' אוריאל גורני, פ"ד מח(1).

1. ביטול מחמת שיקול דעת בית המשפט

כאמור לעיל, ככל שעסקינן בשאלה האם יש לבטל את פסק הדין בהתאם לשיקול דעת בית המשפט, ההלכה שהשתרשה קובעת, כי יש לבחון את הסיבה לאי ההתייצבות וכן את סיכויי הצלחתו של הנתבע, אם יבוטל פסק הדין (ראו רע"א 2582/13 גריפאת נ' רשות הפיתוח מינהל מקרקעי ישראל - צפון (2.6.13); ע"א 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ (6.4.08)). בפסיקה נאמר, כי שאלת סיכויי ההגנה היא השאלה העיקרית ואף אם מתברר כי אי הגשת כתב ההגנה או אי ההתייצבות נבעו מאי הבנה או אפילו מתוך רשלנות מסוימת מצד המבקש ואין בכך בכדי הבעת זלזול מופגן בבית המשפט, ייטה בית המשפט לקבל את הבקשה לביטול פסק הדין ולברר המחלוקת גופה במעמד שני הצדדים, וזאת תוך ריפוי הפגם באמצעות פסיקת הוצאות(ראו רע"א 5736/15 דורון עובד נ' פקיד שומה טבריה (8.10.15)).

1. יוצא אפוא, כי מקום שימצא בית המשפט כי פסק הדין ניתן שלא כהלכה, היינו ההמצאה לא נעשתה כדין, יבוטל פסק הדין מחובת הצדק מבלי שיהא צורך להידרש לטיב ההגנה של המבקש ולסיכויי הצלחתו, שהרי המשמעות לכך שלא היתה המצאה כדין הינה כי פסק הדין "פגום".

יובהר כי על מבקש הבקשה לביטול פסק דין מחובת הצדק להוכיח כי אכן נפל פגם בהמצאת כתב התביעה בטרם "מאבד" בית המשפט את שיקול דעתו בכל הקשור לביטול פסק דין שכזה.

ראשית, עלינו לבחון האם המסירה למבקשים הייתה כדין:

1. לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתגובה לתשובה ולאחר שעיייתי בכל מסמכי התיק אני קובעת כי בוצעה מסירה כדין לנתבעים, להלן נימוקיי:
2. מדובר בתביעה שהוגשה ביום 30.9.2007. יום לפני הדיון הגישה התובעת בקשה לביטול הדיון לנוכח הגעה להסדר פשרה עם הנתבעים. לבקשה צורף תכתובת מייל בין הצדדים מיום 7.4.2008 ובה מציין הנתבע 2 :" ענת, הריני לאשר את הסדר הפשרה בסך 800 ש"ח אני אעביר אל חשבון שלך את מלוא הסכום אני רק זקוק לקבלות על הטיפול".
3. ביום 5.5.2008 הגישה התובעת בקשה להחייאת התיק לנוכח אי העברת תשלום הסדר הפשרה לידי התובעת. בית המשפט נעתר לבקשה וקבע את התיק לדיון.

במועד הדיון בפני כבוד השופטת כוכבה לוי הסתבר שטרם חלף המועד החוקי להגשת כתב הגנה ומשכך נקבע מועד דיון נוסף בנפני כב' השופט בני שגיא ליום 24.11.2008.

במועד זה קבע בית המשפט שבוצעה מסירה כדין לנתבעים, כפי שיפרטה התובעת במעמד הדיון:

"כתב התביעה נמסר במסירה אישית לידי המבקש 1 ביום 04.08.2008, כאשר הגיעה המשיבה לביתם של המבקשים ומסרה להם את כתב התביעה, המבקש 1 סירב לחתום על כתב התביעה, אך מכיוון שדלת הבית הייתה פתוחה, הניחה המשיבה את כתב התביעה בפתח הדלת יחד עם הזימון לדיון אשר נקבע ביום 19.08.2008".

1. המשיבה ביצעה מסירה נוספת ביום 05.10.2008 לידי המבקשת 2 (הגב' קרן ארבל) והמבקשת 2 אף חתמה על אישור המסירה.
2. מן המקובץ לעיל עולה כי מלבד העובדה כי כתב התביעה הומצא לנתבעים על ידי התובעת כפי שפורט לעיל. טענתם כי כתב התביעה לא הומצא להם אינה משכנעת, ומכל מקום ההודאה מטעם המבקש 1 אשר הסכים להסדיר את תשלום החוב במייל בו הוא מודה בחוב ומסכים לשלמו: " הריני לאשר את הסדר הפשרה בסך 800 ₪, אני אעביר אל החשבון שלך את מלוא הסכום אני רק זקוק לקבלות על הטיפול.." די בה כדי ללמד על ידיעת הנתבעים אודות התביעה.
3. טענת המבקשים כי פסק הדין נודע להם רק ביום 08.12.2020 כאשר פנו לבית המשפט על מנת לברר מהם ההליכים התלויים ועומדים כנגד המבקש 1, לאור רצונו לתקן את רישומו בבי די אי אציין כי מדובר בטענה הנטענת בעלמא ועל דרך הסתם אשר אינה מפורטת ואינה מגובה באסמכתאות כלשהן.
4. בקשה לביטול פסק דין להיות מוגשת בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין ובמידת הצורך צריך להגיש בקשה למתן אורכה להגשת בקשה לביטול פסד דין ולציין טעמים מיוחדים למתן הארכה.
5. כפי שפורט לעיל, תקנה 214 לתקנות, מחייבת הגשת בקשה לביטול בתוך 30 יום ולפיכך ובאם מבוקש הארכת מועד להגשת בקשה באיחור, לא כל שכן כאשר מדובר באיחור ניכר של כ-12 שנה שומה על המבקשים להצביע על "טעם מיוחד" של ממש המצדיק את הארכת המועד וזאת בהתאם להוראת תקנה 528 לתקנות.
6. בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון ולפיהם: "מועדים הקבועים בדין אינם בגדר נקודת פתיחה או המלצה גרידא. על חשיבותה של ההקפדה על המועדים הקבועים בדין עמד רשם בית משפט זה בציינו כי "הקפדה על לוחות הזמנים שהותוו בדין הכרחית היא לשם ניהול מערכת שיפוט סדירה, יעילה ותקינה, כמו גם הבטחת אינטרס ההסתמכות של בעלי הדין ויכולתם לכלכל את צעדיהם..." רע"א 3010/18 שריף עביד נ' יניב אינסל, עו"ד ואח' (7.10.18), פסקה 10.
7. לאור העיקרון האמור לעיל, יש לבחון את דרישת "הטעם המיוחד" ובעניין זה נקבע כי : "עם זאת לאור ההכרה הגוברת בחשיבותה החוקתית של זכות הגישה בערכאות, ומשום שנעילת שעריו של בית המשפט לפני בעל דין אינה דבר של מה בכך, רוככה במשך השנים הדרישה בפסיקה לקיומו של אותו "טעם מיוחד". נקבע כי ככל שמדובר בטעות אנוש שאין מקומה ברשלנות, הזנחה או זלזול בבית המשפט, יהיה מקום בנסיבות המתאימות להכיר בטעות שבדין כ"טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד ... לעניין זה יש גם להתחשב בסיכויו של ההליך, לגביו מתבקשת הארכת המועד – ובענייננו, סיכוייה של הבקשה לביטול פסק הדין... מן הדברים עולה כי על בית המשפט לאזן בין מספר שיקולים בבואו להכריע בבקשה מעין זו. בין השיקולים הללו ניתן למנות את עקרון סופיות הדיון ויעילותו, התנהגותם של הצדדים ותום ליבם, נסיבותיו של האיחור, מידתו והשלכתו על אינטרס ההסתמכות של הצד האחר, מהות הסוגיה וחשיבותה הציבורית וסיכוייו של ההליך... "

רע"א 1273/15 מאירפלד השקעות וניהול בע"מ נ' סטרפלאסט תעשיות 1967 בע"מ (21.4.15 פסקה 17).

1. יישום העקרונות לעיל מצביע לעמדתי על כך שלא התקיימו במקרה זה "טעמים מיוחדים" המצדיקים מתן הארכת מועד למבקשים.
2. בבקשתו, כלל לא מסביר המבקש מדוע השתהה במשך כ12 שנה בהגשת הבקשה. מדוע נדרשו למבקש 12 שנה על מנת לפעול? לשאלה זו אין כל מענה בבקשה, וניראה שלא בכדי.

המבקשים עותרים לבטל פסק דין כבן 12 שנה מבלי שהם מבהירים מדוע הם המתינו תקופה כה ארוכה.

המבקשים לא הציגו הסבר כלשהו מדוע לא פעלו להגיש בקשה לביטול פסק הדין במסגרתה יכולו להעלות את כל הטענות המועלות על ידם כיום.

1. אין ספק כי המבקשים ידעו על פסק הדין לאורך תקופה ארוכה.

ראשית מהמסירות שנעשו להם כדין ושנית מהמייל אותו שלח המבקש 1 למשיבה יום בלבד לפני מועד הדיון, במייל המבקש 1 מודה אודות החוב הקיים ומשכך ידע אודות התביעה המתנהלת כנגדו.

1. בשים לב לכובד השיקולים העומדים כנגד העתרות לבקשתם של המבקשים, משך האיחור, העדר כל הסבר סביר לאיחור, פגיעה בלתי צודקת באינטרס המשיבה, פגיעה במתדיינים אחרים, ובמערכת המשפט, אינני סבורה כי יש בהם להביא בפועל לביטול פסק הדין , וכדי להצדיק הארכת מועד של 12 שנה בהגשת הבקשה.

השיקולים האחרים במקרה זה מטים את הכף לטובת דחיית בקשת הארכה של המבקשים.

1. ועוד, ככל שהדברים אמורים בסיכויי הגנת המבקשים, עיון בטענות ההגנה שהעלו המבקשים, אשר פורטו בהרחבה לעיל, מוביל אותי למסקנה, כי למבקשים אין עילות הגנה המצדיקות את ביטול פסק הדין וכי הטענות שנטענות בבקשתם הינן טענות אשר אינן מבוססות באסמכתאות כלשהן. שכן, המבקש 1 מודה בחובו כלפי המשיבה במייל ששלח לה, שם התחייב לשלם את החוב במלואו, ועוד, המבקשים לא מצרפים אסמכתאות לכך שהמבקש 1 גילה אודות פסק הדין רק ביום 08.12.2020.
2. מכל האמור, אני קובעת כי באיזון שבין סיבת המחדל לסיכויי הגנת המבקשים באתי לכלל מסקנה כי יש מקום לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין.
3. סוף דבר

לאור המפורט לעיל, דין הבקשה להידחות ופסק הדין יוותר על כנו.

אני פוסקת הוצאות לטובת התובעת בסך 400 ₪ שתשולם בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ד' ניסן תשפ"א, 17 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.