נתבעת פורמאלית: 3. מלכה מאשיה

התובעים /הנתבעים שכנגד (להלן: התובעים), הינם בעלי זכות החכירה בבית משותף בן שתי דירות המצוי בגוש 11094 חלקה 165 ברח' היסמין 31 ביוקנעם עילית (להלן: בית התובעים).

הנתבעת הפורמאלית, הינה חסויה ובעלת זכות החכירה של הדירה הנוספת בבית המשותף ולה ולתובעים בעלות בחלקים שווים ברכוש המשותף בהתאם לצו רישום.

הנתבעים/ התובעים שכנגד (להלן: הנתבעים), הינם בעלי זכות החכירה בדירה שבבית המשותף הידוע כגוש 11094 חלקה 164 ברח' היסמין 33 ביוקנעם עילית (להלן: בית הנתבעים).

המחלוקת בין הצדדים נסבה סביב מיקומו של קו הגבול בין החלקות העובר בין בית התובעים ובין בית הנתבעים.

בהקשר זה יצוין, כי ביתה של הנתבעת הפורמאלית אינו גובל בבית הנתבעים אולם, מכיוון שלה מחצית מן הזכויות ברכוש המשותף בחלקה מכל צדדיה ראו התובעים לנכון לצרפה גם כן להליך זה.

טענות הצדדים בתמצית:

בכתב התביעה הראשית טענו התובעים, כי הנתבעים פלשו לחלקתם בשטח הרכוש המשותף והקימו עליו גדר אבן וחניה מקורה. התובעים עתרו להורות לנתבעים לסלק את ידם מן החלק אליו פלשו, להרוס את הגדר ואת החניה, ולהשיבו לידיהם ולידי הנתבעת הפורמאלית.

בכתב התביעה שכנגד נטען, כי התביעה הראשית נסמכת על מדידה שגויה. קו הגבול הנכון עובר כמטר מערבית לזה המסומן במפת התובעים. לטענת הנתבעים, עובדה זו משליכה בפועל על מיקומו של בית התובעים ביחס לגבול ויוצרת סטייה גדולה בקו הבניין.

כן נטען, כי התובעים התקינו על קיר ביתם בקרבה רבה לבית הנתבעים מזגן מפוצל רב עוצמה בניגוד להיתר הבניה.

הנתבעים עתרו בכתב התביעה שכנגד להורות לתובעים לפרק את אותם חלקי מבנה בבית התובעים החורגים מקו הבניין ולפרק את המזגן המפוצל לחילופין, לחייב את התובעים לפצותם בסך של 60,000 ₪.

ההליך שנוהל וגדרי המחלוקת

בתיק זה התקיימו 3 קדמי משפט, וישיבת הוכחות אחת, כן התקיים ביקור במקום והצדדים אף ניהלו הליכי גישור.

ביום 28.4.11, הודיעו הנתבעים לבית המשפט כי בכדי לסיים את ההתדיינות בתיק זה הינם מוכנים לפרק את גדר האבן ואת החניה המקורה וכי הם למעשה מסכימים כי התביעה הראשית תתקבל והתביעה שכנגד תימחק.

התובעים עותרים לפסיקת הוצאות ריאליות בשל התמשכות ההליך ולדחיית התביעה שכנגד.

בתשובתם טענו הנתבעים כי אין הם מקבלים את טענת התובעים לפיה יש להורות על דחיית התביעה לחלופין נתנו הסכמת לכך בכפוף למינוי מודד מוסמך אשר יסמן את קו הגבול בין החלקות. עוד טענו כי בתיק זה התקיימה ישיבת הוכחות אחת והליכי גישור וכי יש להתחשב באופן בו ניהלו הנתבעים את ההליך לעניין קביעת ההוצאות.

בנסיבות אלה, הופנו הצדדים להליך גישור אשר לא צלח ולפיכך, ניתן צו להגשת סיכומי טענות הצדדים.

במסגרת סיכום הטענות חזרו הצדדים על טענותיהם.

התובעים ביקשו לקבל את התביעה הראשית ולהורות כמבוקש בה.

התובעים פירטו את הפעולות שבוצעו במסגרת ההליך וטענו, כי הינם זכאים לקבל את הוצאותיהם בגינן.

לשיטתם, הסכמת הנתבעים לקבל את התביעה הראשית לא קיצרה את ההליכים ולא הביאה לייעול ומשכך, יש לפסוק את שכ"ט ב"כ התובעים וכן את הוצאות המשפט - אגרת בית המשפט ושכרו של המומחה אשר יפרשו בפני הרשם בהתאם להוראות תקנה 513 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984.

מנגד טענו הנתבעים כי הגם שלתביעה הראשית לא היו סיכויים גבוהים להתקבל הרי שלאור הסכמתם לקבלתה חסכו הם באופן משמעותי מזמנו של בית המשפט.

בניגוד לטענות התובעים, לא התקיימו בתיק הליכים במשך 4 שנים שכן בין לבין התנהלו הליכי גישור ונעשו ניסיונות פשרו שלא צלחו, וכן בשל חילופי השופטים שדנו בתיק.

למעשה, כך לטענת הנתבעים, התובעים הם אלה אשר הביאו להתמשכות ההליכים בתיק.

הנתבעים חזרו על הסכמתם לפרק את החניה ולמחוק את התביעה שכנגד אולם, עתרו שבית המשפט יעשה שימוש בסמכותו ליתן צו לפי סעיף 75 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד- 1984 ולמנות מודד אשר יסמן את קו הגבול בין החלקות.

דיון והכרעה:

התובעים לא הצביעו על טעם בגינו יש להורות על דחיית התביעה שכנגד. ממילא בסיכום הטענות לא חזרו על דרישתם כי התביעה תידחה. אשר על כן יש להורות על מחיקתה בלבד.

מנגד ונוכח הסכמת הנתבעים, התביעה הראשית מתקבלת ואני מורה על סילוק ידם של הנתבעים מן המקרקעין הידועים כגוש 11094 חלקה 165 ברח' היסמין 31 ביוקנעם עילית ועל החזרתם לידי התובעים והנתבעת הפורמאלי כשהם נקיים מכל חפץ או אדם.

במצב דברים זה, בו התביעה הראשית התקבלה בהסכמה ואילו התביעה שכנגד נמחקה, אין מקום להורות על מינוי מודד מוסמך לצורך סימון הגבול בין החלקות. תוצאה זו למעשה אינה מותירה בפני ביהמ"ש פלוגתא להכריע בה.

המחלוקת העיקרית בין הצדדים הינה לעניין ההוצאות.

אקדים ואומר כי חרף העובדה שהתקיימה ישיבת הוכחות אחת בתיק זה, הרי שההליכים בין הצדדים נמשכו פרק זמן ארוך וברי כי התובעים נדרשו להוציא הוצאות בגין כך.

אכן, הסכמתם של הנתבעים הביאה לחיסכון בזמן שיפוטי ואף עניין זה יובא בחשבון, אולם אין מקום להעריך בשלב זה את סיכויי הצדדים לו היה התיק מתברר עד תומו.

סוף דבר:

בהתחשב באמור לעיל אני מחייבת את הנתבעים בהוצאות התובעים ובשכר טרחת ב"כ בסך של 5,000 ₪.

התובעים רשאים להגיש לביהמ"ש בקשה לשומת הוצאות.

ניתן היום, כ"א כסלו תשע"ג, 05 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.