לפניי תביעה כספית ע"ס 111,015 ₪, בה עותרים התובעים לחיוב הנתבע בתשלום פיצויים בגין ליקויי בנייה נטענים שנתגלו בדירת מגוריהם של התובעים שנבנתה ע"י הנתבע.

טענות התובעים בתמצית

בחודש דצמבר 1999 פנו התובעים אל הנתבע והזמינו ביצוע עבודות בניית שלד בית מגוריהם.

בין הצדדים נחתם ביום 16.12.1999 הסכם עבודה, לפיו היה על הנתבע להשלים את ביצוע העבודות בתוך 90 יום, וזאת בתמורה לסך של 115,000 ₪ כולל מע"מ ובתנאי תשלום כפי שפורט בהסכם (נספח ב' לכתב התביעה).

לטענת התובעים, התגלו ליקויים ופגמים רבים בדמות סדקים ושקיעה במדרכות ובשבילים שבחצר מחוץ למבנה, וכן סדקים אלכסוניים הן בקירות המבנה החיצוניים (למעט בקירות המרתף) והן בקירות ובמחיצות בתוך המבנה בסכום כולל של 94,826 ₪, אשר נובעים משקיעת יסודות המבנה כתוצאה משיטת ביצוע כלונסאות וחפירה לקויה ורשלנית, כמפורט בחוות דעת המומחה מטעם התובעים, המהנדס זלמן קרצובניק.

כל פניות התובעים אל הנתבע, כי יפעל לתיקון הליקויים, לא נענו.

מכאן התביעה שבפניי אשר מושתתת על עוולת הרשלנות, הפרת חובות חקוקות, הכלל "הדבר מדבר בעדו" וכן הפרה יסודית של הסכם העבודה.

בגדר התביעה מבקשים התובעים לחייב את הנתבע בתשלום סך כולל של 111,015 ₪ לפי הפירוט הבא:

• עלות תיקון הליקויים לפי חוות דעת מהנדס התובעים בסך של 94,826 ₪ ;
• עלות הכנת חוות דעת המומחה המהנדס בסך של 2,000 ₪ ;
• פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 10,000 ₪ ;
• שכ"ט מכתב התראה באמצעות עו"ד בסך של 500 ₪.

טענות הנתבע בתמצית

כטענה מקדמית, טוען הנתבע (להלן: "הנתבע" או "הקבלן") כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות ו/או שיהוי ניכר בהגשתה.

לגופו של עניין, טוען הנתבע כי אין להטיל עליו כל חבות בגין הליקויים הנטענים, באשר הוא ביצע את העבודות בצורה מקצועית, בהתאם להוראות הסכם העבודה והתוכניות שסופקו לו ועל פי הנחיות מהנדס הבניין אשר פיקח מטעם התובעים באופן צמוד על העבודות במהלך ביצוען ואישר אותן.

עוד נטען ע"י הנתבע, כי מעולם לא היו תלונות בעניין העבודות שהוא ביצע בעבור התובעים.

לטענת הנתבע, האחריות לליקויים הנטענים מוטלת על כתפי מהנדס הבניין ו/או מתכנן השלד מטעם התובעים אשר פיקחו על העבודות ואישרו אותן בטרם מסירתן. אחריותו של מהנדס הבניין מטעם התובעים אף עולה ברורות מחוות דעת המומחה שהתובעים צירפו לתמיכה בתביעתם והמלמדת, כי מהנדס הבניין התרשל באי מתן מידות הקורות לקומת הקרקע והגג וכן באי הצגת תכניות ברזל לביצוע קורות מבטון מזוין.

הנתבע מוסיף וטוען, כי התובעים בעצמם התרשלו, שעה שלא דאגו לקבל חוות דעת של יועץ קרקעות טרם תחילת הבנייה, זאת בשים לב לממצאי המומחה מטעמם אודות שקיעה ביסודות המבנה.

באשר לשבילים, טוען הנתבע כי לאחר שהשלים את עבודות בניית השלד, פנו אליו התובעים בשנית ושכרו את שירותיו לביצוע עבודות יציקה ויישור של בטון המדרכות שמסביב לבית המגורים והחצר. התובעים הזמינו מחפרון וחומרי הגלם וביצעו בעצמם את עבודות יישור הקרקע, הנחת חומרי המצע וההידוק, ואילו הנתבע ביצע את עבודות הנחת רשתות הברזל וקשירתן, היציקה ויישור הבטון בלבד.

לטענת הנתבע, עפ"י הוראות חוק חוזה קבלנות מוטלת החובה על כתפי התובעים להודיע לו על הליקויים תוך זמן סביר ממועד קבלת הדירה לחזקתם, או למצער, ממועד גילוי הליקויים וליתן לו הזדמנות נאותה לתקנם. התובעים לא פעלו עפ"י החובה האמורה, באופן הפוטר את הנתבע מלשאת באחריות לפיצוים בגין ליקויים אלה.

לביסוס ראיותיו, צירף הנתבע חוות דעת נגדית ערוכה ע"י המהנדס מרדכי שטיינר, שקבע כי אין להטיל כל אחריות לפתחו של הנתבע, באשר אין מדובר לשיטתו בליקוי בביצוע. לטענתו, הנתבע כקבלן שלד ביצע את העבודה בהתאם לתוכניות, הכמויות וסוג החומרים שסופקו לו ע"י המזמין, קרי התובעים, והמפקח מטעמם. עוד קובע המומחה, כי העבודות בוצעו תחת פיקוח הנדסי צמוד וכי כל העבודות אושרו ע"י המהנדס מטעם המזמין שפיקח מטעמו על הבנייה. לשיטתו, מדובר בסדקים חזותיים בלבד הניתנים לתיקון באמצעות מילוי והנובעים ממספר גורמים, כגון ליקוי בעבודות הטיח, ליקוי בתכנון, טיב הקרקע כקרקע חרסיתית כבדה ורגישה לתזוזות וחסרים בתוכניות.

חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט

ביום 28.06.2009 הגיעו הצדדים לכדי הסכמה דיונית, לפיה ימונה מומחה מטעם בית המשפט שחוות דעתו תהא מכרעת ובכפוף לזכות הצדדים לשלוח למומחה שאלות הבהרה ולחקרו בבית המשפט.

על יסוד ההסכמה הדיונית האמורה, מונה המהנדס, מר רונן שטרנברג, כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "מומחה ביהמ"ש" או "המומחה שטרנברג").

ביום 11.01.2011 הגיש מומחה ביהמ"ש חוות דעת ראשונה שנסמכה על ביקור שנערך ביום 08.08.2010. בהמשך, מצא מומחה ביהמ"ש לנכון לערוך ביקור נוסף לבדיקה חוזרת של הסדקים לאחר שמולאו על ידו בגבס על מנת לבדוק שינויים ותזוזות במבנה. בעקבות הבדיקה הנוספת שנערכה ביום 05.01.11 הגיש מומחה ביהמ"ש חוות דעת משלימה ביום 10.05.2012.

יצוין בהקשר זה, כי התובעים הגישו בקשה לפסילת חוות דעת מומחה ביהמ"ש, אולם בקשה זו נדחתה מן הטעמים המפורטים בהחלטה מיום 03.04.2011.

עוד יצוין, כי התובעים שיגרו למומחה ביהמ"ש שאלות הבהרה, אך וויתרו על חקירתו בבית המשפט.

בחוות הדעת הראשונה כותב מומחה ביהמ"ש, כי מהביקור שערך במבנה התובעים ביום 08.08.2010 נצפו על ידו סדקים רבים הן בשבילים בחצר החיצונית והן בקירות והפנימיים והחיצוניים של הדירה. מומחה ביהמ"ש סקר בחוות דעתו את כל הסדקים שאותרו על ידו ותיעד אותם בתמונות צבעוניות שצורפו לחוות דעתו.

באשר לסדקים הקיימים בשבילים המצויים מחוץ לבית המגורים, סבור מומחה ביהמ"ש כי הסיבה לסדיקה הינה שקיעה של השבילים כתוצאה מהידוק לקוי של המצע. מומחה ביהמ"ש מציין בחוות דעתו, כי הקבלן מסר לו שהמילוי סביב המצע והידוקו בוצעו ע"י המזמין באמצעות קבלן אחר, וכל שנתבקש הנתבע לבצע היה יציקה בלבד. מומחה ביהמ"ש העריך, כי השקיעה הגיעה לשלב הסופי ולכן ניתן לבצע תיקון לשבילים באמצעות יציקה נוספת שעלותה מסתכמת בסך של 6,060 ₪. באשר לסוגיית האחריות לשקיעת השבילים, גורס המומחה שיש להטיל אחריות על הנתבע רק במידה ויוכח, כי האחרון סיפק את המצע והיה אחראי על הידוקו. אולם, באם תוכח גרסת הקבלן, לפיה יצק שבילים על מצע קיים, אזי האחריות לתיקון הפגמים תחול על המזמין.

בהתייחס לסדקים בקירות מבנה הבית, כותב מומחה ביהמ"ש כי צורת הסדקים ומיקומם מצביעים על שקיעת קומת המרתף. עוד מציין המומחה, כי בעת ביקורו הראשון בוצע מילוי לחלק מהסדקים ובעת הביקור החוזר לא נראתה החמרה בסדקים שמולאו, באופן המעיד כי השקיעה הגיעה למצבה המקסימאלי וכי המבנה כיום יציב.

מומחה ביהמ"ש גורס, כי בשל עומס גבוה על הכלונסאות שקיים בקומת המרתף ועומסים שונים על הכלונסאות מתחת לקומת הקרקע נוצרה שקיעה גדולה יותר של קומת הקרקע אשר גרמה לסדיקה.

בפרק "מסקנות" כותב מומחה ביהמ"ש כדלקמן :

"8. לא ניתן לקבוע האם הכלונסאות נוצקו בהתאם לתוכניות. אולם מאחר ולא נתקבלה הודעה מהמתכנן על "הסרת אחריות", נראה כי השלד, לרבות הכלונסאות, בוצעו בהתאם לתוכניות.

לאור האמור לעיל, אין הנתבע אחראי לסדיקה.

9. באם יוכח אחרת, קרי השלד בוצע בניגוד לתוכניות, אזי הנתבע נושא בחלק מהאחריות לתיקון הסדיקה כמפורט להלן" (הדגשה הוספה – ש.נ.).

בהתייחס לעלויות תיקון הסדיקה והשקיעה, מפרט מומחה ביהמ"ש בחוות דעתו את עבודות התיקון הכוללות חגורות ועמודים, טיפול בסדקים, צביעת הדירה, פיגומים וצביעה חיצונית, ומעריך את עלותן הכוללת בסך 39,800 ₪ (בנוסף לסך של 6,060 ש"ח עלות תיקון השבילים). לסכום האמור מתווספים פיקוח הנדסי ומע"מ, ובסה"כ 61,318 ₪. עוד מציין מומחה ביהמ"ש, כי בעת ביצוע התיקונים בדירה נדרש דיור חלופי למשך 7 ימים.

בחוות דעתו המשלימה מציין מומחה ביהמ"ש, כי בביקור החוזר נמצאו סדקים פתוחים רק בשני מקומות בדירה על אף המילוי שבוצע בעת הביקור הראשון. הסדקים נפתחו בחדר השינה ובמחיצה בפינת הטלוויזיה לחדר השינה האמצעי – באזורים המרוחקים מהמרתף. המומחה סבור, כי שקיעת קומת המרתף הגיעה לסיומה וייתכן שהכלונסאות המרוחקות מהמרתף נעות ומושפעות מהקרקע. מומחה ביהמ"ש חוזר בחוות הדעת המשלימה על הצורך בתיקון השקיעה באמצעות חיזוק הקירות ע"י יציקת חגורות ועמודים, בנוסף לביצוע תיקון כללי בכל הדירה.

הראיות

מטעם התובעים העיד התובע 1 בלבד (להלן: "התובע").

מטעם הנתבע – העיד הנתבע עצמו.

למען שלמות התמונה יצוין, כי לאחר סיום שמיעת הראיות בתיק הגישו התובעים בקשה לתיקון כתב התביעה על דרך של הוספת נתבעים חדשים, המהנדסת גב' אירנה רוזנברג והמפקח, מר זידאן עבד אלהאדי. בקשה זו נדחתה, בעיקר, בשל השיהוי בהגשתה.

גדר המחלוקת

אין חולק, כי מומחה ביהמ"ש איתר בשני ביקוריו בדירת התובעים סדקים אשר מקורם בשקיעה בקומת המרתף.

עוד מצא מומחה בימה"ש שקיעה בשבילים המצויים מחוץ למבנה וכי שקיעה זו מקורה בהידוק לקוי של המצע.

המחלוקת בין הצדדים הינה, בשאלה האם הנתבע אחראי לסדקים אלה, אם לאו.

בהתייחס לסוגיית האחריות, חילק מומחה ביהמ"ש את התייחסותו לשניים : האחד - הסדקים בשבילים שמחוץ לבית ; והשני הסדקים בקירות המבנה דירה.

באשר לסדקים בשבילים, מציין מומחה ביהמ"ש בחוות דעתו כי האחריות לסדקים שנמצאו במדרכות תוטל על כתפי הנתבע רק במידה ויוכח, כי הוא סיפק את המצע והיה אחראי על הידוקו. באם יוכח, כי הנתבע יצק שבילים על מצע קיים, אזי האחריות לתיקון הליקויים במדרכות רובצת לפתחו של התובע.

בעניין הסדקים בקירות מבנה הדירה, קובע מומחה ביהמ"ש כי הקבלן יימצא אחראי באופן חלקי רק במידה ויוכח, כי הוא ביצע את עבודות השלד תוך חריגה מהתוכניות. מומחה ביהמ"ש מוסיף וקובע, כי לא ניתן לקבוע האם הכלונסאות נוצקו בהתאם לתוכניות, אולם מאחר ולא נתקבלה מהמתכנן הודעה על "הסרת אחריות", ניתן להסיק כי השלד, ובכלל זה הכלונסאות, בוצעו בהתאם לתוכניות, ולכן הקבלן פטור מכל אחריות לשקיעה במבנה.

ב"כ התובעים שיגר למומחה ביהמ"ש שורה של שאלות הבהרה. בתשובותיו לשאלות ההבהרה, מבהיר מומחה ביהמ"ש, כי הואיל ולא קיימות עדויות מזמן ביצוע הבנייה, כגון יומני עבודה, תכניות חתומות, התכתבויות של כל הגורמים המעורבים בתכנון ובבנייה וכדומה, לא ניתן היום לקבוע בדיעבד אם השלד נבנה לפי התוכניות והוראות הביצוע של המתכנן, אם לאו. עוד חוזר מומחה ביהמ"ש במענה לשאלות ההבהרה על הקביעה, לפיה במידה והבנייה לא בוצעה בהתאם לתוכניות ולהוראות הביצוע שניתנו ע"י המתכנן, הרי שהאחריות לקיומם של הסדקים במבנה הבית חלה על הקבלן. לעניין מסמך "הסרת האחריות", מבאר מומחה ביהמ"ש, כי לא בכל מקרה בו לא מסיר המתכנן את אחריותו, הוא יימצא אחראי באופן אוטומטי לליקויים, וכי הקבלן עלול לחוב גם במצב של העדר "הסרת אחריות", במידה ויוכח בשלב הראיות כי הוא התרשל בביצוע בניית השלד (תשובות מומחה ביהמ"ש מיום 30.05.2011). בהקשר זה מוסיף מומחה ביהמ"ש וקובע במענה לשאלות ההבהרה, כי "מסמך "הסרת אחריות" הוא דוגמא למעורבות של המתכנן המגדילה את אחריותו של הקבלן ומפחיתה את אחריותו של המתכנן (מכתב המענה מיום 30.05.2011).

דיון והכרעה

אחר עיון בכתובים ושקילת טענות הצדדים, אני מחליטה לדחות את התביעה, כפי שיפורט להלן.

ראשית כל יצוין, כי התובעים נושאים בנטל הראיה והשכנוע להוכחת עילת התביעה, על כל מרכיביה, ובכלל זה סוגית האחריות ושאלת הנזק, על פי מאזן ההסתברויות הנדרש במשפט אזרחי, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".

עוד יצוין, כי עיקר התביעה דנן עוסקת בשאלות שבמומחיות, היינו ליקויים נטענים בבנייה, אשר הוכרעו ע"י מינוי מומחה מטעם בית המשפט. כידוע, ההלכה הפסוקה קובעת, שיש מעמד עדיף לחוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט, מאחר שהוא מוחזק כמומחה ניטראלי אובייקטיבי, על כן, בית המשפט לא נוהג לסטות מחוות דעתו של מומחה בית המשפט, אלא אם יש לו נימוקים כבדי משקל אשר מצדיקים סטייה מחוות דעתו. כך נקבע בת"א (מחוזי-חיפה) 297/96  אוחנה אברהם ואח' נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, תק-מח 2004(2) 6250 , 6259 (2004)):

"הכלל הוא שיש לקבל חוות דעת של מומחה בתחום בו מונה, אלא אם כן ישנם נימוקים כבדי משקל המחייבים סטייה מחוות דעת זו.  בית המשפט יעדיף לאמץ את מסקנותיו של המומחה אשר מונה מטעמו, מן הטעם שמטבע הדברים, חוות דעתו אמורה להיות אובייקטיבית וחסרת פניות. משהחליט בית המשפט למנות מומחה על מנת שיגיש את חוות דעתו, הרי המינוי הוא לצורך קבלת נתונים מקצועיים, ממי שמומחה בתחום ומאדם שבית המשפט יכול לתת בו אמון, שהממצאים שהובאו יהיו מקיפים ומקצועיים כאחד, באופן שניתן יהיה לאמצם וליתן הכרעה בהתאם."

כך גם קבע כב' השופט ש' אלוני בע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי, תק-על 90(2), 532 (1990)):

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא יטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן".

הלכה זו, עוגנה גם בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 במסגרת תיקון שהוכנס בנוסחה של תקנה 130 (תיקון מס' 3, נכנס לתוקפו ביולי 2005), הקובעת, בין היתר, כי משמונה מומחה מטעם בית המשפט בהסכמת בעלי הדין "יראו הסכמה זו כהסדר דיוני הכולל את ההוראות המפורטות להלן, אלא אם כן קבע בית המשפט או הרשם אחרת:   (1) לא יוגשו חוות דעת מומחה מטעם בעלי הדין;  (2) יראו חוות דעת מומחה שהגישו בעלי הדין קודם למינוי המומחה מטעם בית המשפט, כאילו לא נתקבלו כראיה".

בענייננו, מונה מומחה בית המשפט בהסכמת הצדדים. עוד הסכימו הצדדים, כי חוות דעת מומחה ביהמ"ש תהא מכרעת, בכפוף למשלוח שאלות הבהרה וחקירת המומחה שימונה בבית המשפט.

לפי ההלכה הפסוקה, הכלל הוא שלחוות דעת של מומחה מטעם בית משפט יש משקל כבד ומכריע בגיבוש החלטתו של בית המשפט. חרף זאת, בית המשפט הוא הפוסק האחרון בשאלות שבמחלוקת ואשר נמסרו לחוות-דעתו של מומחה מכל תחום שהוא. אם עולה ממכלול הראיות שמסקנה בחוות דעת הושתתה על עובדה שגויה, רשאי בית המשפט לסטות ממנה.

בע"א 409/84 מדינת ישראל ואח' נ' שגב ואח', פ"ד מ (3) 706 נקבע כדלקמן:

"לגבי חוות-דעת של מומחים קובע השופט שמגר (כתוארו אז), כי "בית-הדין איננו קשור לדעת המומחים ובידיו ההכרעה אלו דברים לבכר ואלו לדחות..." (ע"א 675/77 [5], בעמ' 737). ותפקיד זה נשאר תמיד בידי בית המשפט. כדברי השופט לנדוי (כתוארו אז) בע"א 16/68 [6], בעמ' 166"...עיקר הפגם בהחלטה הנדונה הוא בעצם הגישה שלפיה יכול בית-המשפט להתפרק מתפקיד החייב להיות שמור לו עצמו, דהיינו תפקיד הפסיקה בכל השאלות השנויות במחלוקת, כולל השאלות הרפואיות" [...] מבחינה זו אין חוות הדעת של שמאי או של עד מומחה אחר שונה מכל עדות או ראיה אחרת, שאין בידי בית המשפט לקבלה מן הטעם הפשוט, שהגיע למסקנה שאין בה ממש ושאין לסמוך עליה כלל."

מהאמור לעיל עולה, כי בית המשפט חייב לבחון את חוות דעתו של מומחה בית המשפט בטרם יחליט לאמץ את ממצאיו.

ב"כ התובעים משיג בסיכומיו על ומסקנותיו של מומחה ביהמ"ש בחוות דעתו, ומבקש כי בית המשפט יימנע מלאמצן. יישום ההלכה הפסוקה בעניין מעמדו של המומחה מטעם ביהמ"ש על נסיבות המקרה שלפנינו, מובילני לקביעה כי אין בנימוקי ב"כ התובעים המפורטים בסיכומיו טעם כבד משקל המצדיק סטייה מממצאיו של המומחה שטרנברג. עיקר טעמיו לסטייה מחוות דעת מומחה ביהמ"ש נעוצים בעובדה, כי האחרון אינו מהנדס רישוי. כפי שכבר קבעתי בהחלטתי מיום 03.04.2011 שעניינה בבקשתם התובעים לפסילת חוות דעתו של המומחה שטרנברג, התובעים לא השכילו להוכיח כי המומחה שטרנברג נעדר סמכות או מומחיות ליתן חוות דעת מקצועית בעניין המבנה נשוא התביעה, מפאת היותו מהנדס רשום ולא מהנדס רישוי. זאת ועוד, התובעים לא הצליחו להוכיח כי המומחה שטרנברג, כמהנדס רשום, אינו מורשה ליתן חוות דעת בעניין השקיעה והסדקים שנתגלו במבנה נשאו התביעה..

שקיעת השבילים

התובע מסר בתצהירו, כי הנתבע הוזמן על ידו בשנת 2001 על מנת לבצע עבורו את השבילים מסביב לבית, כאשר התובע סיפק את חומרי המצע והבטון, ואילו הקבלן ביצע את יישור השבילים, הידוק, טפסנות, ברזל ויישור הבטון (סעיף 24). עוד ציין התובע, כי פיזור המצע בוצע ע"י טרקטור שהוזמן על ידו ואילו יישור המצע, טפסנות, קשירת הברזל וכל שאר העבודה כאמור ביצע הנתבע (סעיף 25 לתצהיר). לביסוס האמור, נסמכו התובעים על חשבונית בטון שהזמינו.

מנגד טוען הנתבע בתצהירו, כי הוא יצק את השבילים על מצע קיים וביצע את עבודות הטפסנות, קשירת הברזל ויישור הבטון, זאת לאחר שכל עבודות ההכנה של יישור הקרקע, הנחת המצע והידוקו בוצעו על ידי התובעים או קבלן אחר מטעמם. הנתבע חזר על גרסתו זו גם בפני מומחה ביהמ"ש וגם במהלך חקירתו הנגדית בביהמ"ש (עמ' 26, ש' 13-15).

מעדויות בעלי הדין עולה, כי עבודות השבילים והמדרכות מחוץ לבית מגוריהם של התובעים לא נכללה בגדר הסכם העבודה שנכרת בין הצדדים בשנת 1999. אם כך, מדובר בעבודה שסוכמה בע"פ בין הצדדים ולא הועלתה על הכתב.

זאת ועוד, נושא הידוק הקרקע בשלב בניית המרתף לאחר סיום מילוי קרקע סביב הבניה, לא נזכר בהסכם העבודה, בתוכנית ואף לא בכתב הכמויות (ראו עדות הקבלן בעמ' 22, ש' 25-26).

במקרה דנן, כאשר מדובר בגרסה מול גרסה, הנטל להוכיח את מהות העבודה שבוצעה ע"י הקבלן בשבילים מחוץ לביתם של התובעים, מוטלת על כתפיהם של האחרונים, ובנטל זה הם לא עמדו.

לבד מעדותו של התובע עצמו, לא צירפו התובעים כל ראיה תומכת, חיצונית ואובייקטיבית המוכיחה היקף העבודה שביצע הקבלן במדרכות מסביב לביתם של התובעים.

עניין לנו בעדות יחידה של בעל דין שאין לה סיוע בראיות, כמשמעה בסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, על כל המשתמע מכך. בהקשר זה, קובעת ההלכה הפסוקה כי במקרה בו קיימת עדות יחידה של בעל דין, הרי שעל פי סעיף 54 לפקודת הראיות באין סיוע לעדות זו באמצעות ראיה חיצונית וממקור נפרד, דין התביעה להידחות (ראה: י. קדמי על הראיות, דיונון (חלק 1), עמודים 131-142; וכן ע"א 69/75 פלוני נ. אלמוני, פ"ד (1), 212).

יתרה מכך, לא הובאו עדים רלוונטיים למתן עדות בביהמ"ש, כגון התובעת שהזמינה, לפי הנטען, ממקום עבודתה את כל חומרי הגלם, לרבות מצע, בטון וברזל, וכן מחפרון שפיזר את המצע בשטח המדרכות (ראו עדות התובע בעמ' 16, ש' 12-21 וש' 27-30). יוזכר, כי התובעת הינה בעלת דין שנמנעה מלהגיש תצהיר עדות ראשית מטעמה, ללא שניתן לכך כל הסבר, זאת על אף מעורבותה הישירה באספקת חומרי הגלם לצרכי ביצוע השבילים מסביב לבית. בהקשר זה יוער, כי ב"כ התובעים צירף לסיכומים תצהיר תשובות לשאלון מטעם התובעת שלא הוגש בצירוף לתצהירים או במהלך חקירה. לא למיותר לציין, כי הגנבת מסמכים לסיכומים, אף אם הצד השני ידע על קיומם, הינה מעשה שאין לעשותו. לכן, בית המשפט התעלם מתצהיר המענה לשאלון עליו חתומה התובעת, ומכל מקום יובהר כי תצהיר זה אינו יכול להוות תחליף לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת.

עוד לא הובאו לעדות המפקח והמהנדס מטעם התובעים על מנת לתמוך בגרסת האחרונים אודות טיב והיקף העבודה שביצע הקבלן במדרכות מסביב לבית. מדובר בעדים שזהותם ידועה לתובעים והם מצויים בשליטתם של האחרונים. לפיכך, יש להחיל את ההלכה הפסוקה בנושא זה, לפיה הימנעות בעל דין מהבאת ראיות היכולות לתמוך בגרסתו, ללא שניתן למחדל זה כל הסבר המניח את הדעת, ראוי כי תיזקף לחובתו.

בנסיבות אלו, כשבפני בית המשפט עומדת עדות יחידה של בעל דין, למול הכחשה גורפת של הנתבע בעניין היקף העבודה הנטען בשבילים מחוץ למבנה, מבלי שיש ראיה או אסמכתא כלשהי התומכת ולו לכאורה בגרסת התובעים, מצאתי כי התובעים לא הרימו את נטל הראיה.

הסדקים בקירות

כפי שכבר צוין לעיל, מומחה ביהמ"ש מצא סדקים בקירות המבנה שמקורם בשקיעת קומת המרתף.

עיון בחוות דעת מומחה ביהמ"ש מעלה, כי זה האחרון לא מצא ליקוי בתכנון (ראו חישוביו לתכנון בעמ' 8, 11, 13, 17, 19, 22, 26, 29, 31, 35, לחוות הדעת). לאור ממצא זה, ומשלא עלה בידי מומחה ביהמ"ש לבדוק באם קיימת התאמה בין הביצוע לבין התוכניות, הגיע האחרון לכלל מסקנה כי יש להטיל אחריות על כתפי הקבלן לסדקים בקירות המבנה רק למקרה ויוכח, שהקבלן ביצע את עבודות השלד בניגוד לתוכניות ולהוראות הביצוע.

בהקשר זה מציין מומחה ביהמ"ש במכתב מענה לשאלות ההבהרה מיום 23.03.2011 כי :

"ברצוני להבהיר בצורה חד משמעית, כי אין באפשרותי לדעת האם הקבלן ביצע את השלד בהתאם לתכניות ובהתאם להוראות הביצוע שניתנו ע"י המתכנן.

על המתכנן להיות נוכח בעת קידוח כלונסאות ולאשר את עומקם וכן לאשר כי ברזל הזיון שהונח על הרצפה והגג תואמים לתוכניות ולאשר ביצוע יציקה.

לא הגיעו לידיי יומני עבודה/תוכניות חתומות וכל אסמכתא אחרת המעידה כי המתכנן אישר את היציקות וכי השלד נבנה בהתאם לתכנון".

המומחה שטרנברג חוזר ומדגיש קביעה זו גם במכתב המענה לשאלות ההבהרה מיום 25.05.2011, כדלקמן:

"- אם השלד נבנה עפ"י התוכניות ובאישור הפיקוח העליון, קרי – הקונסטרוקטור, אזי על הקבלן המבצע לא חלה אחריות לסדיקה האמורה.

– אם השלד נבנה בניגוד לתוכניות ו/או ללא "פיקוח עליון" וללא קבלת אישור יציקה מהקונסטרוקטור, אזי הקבלן המבצע אחראי על הסדיקה".

בנסיבות המתוארות, משהוכח קיומם של סדקים בקירות המבנה שמקורם בשקיעת קומת המרתף, ומשעה שהוכח לשיטת מומחה ביהמ"ש שאין כשל בתכנון, עובר נטל הראיה אל כתפי הקבלן להוכיח, כי פעל בהתאם לתכניות שנמסרו לו ע"י התובעים, כמצוין בהסכם העבודה ועל-פי הוראות הביצוע שניתנו ע"י המתכנן. העברת נטל הראיה וההוכחה בהקשר זה אל כתפי הקבלן, כאמור, הינה גם מכוח הכלל שהדין הראייתי הולך אחר הדין המהותי וכי על בעל דין להוכיח טענה המקדמת את עניינו (ראו ע"א 210/88 החברה להפצת פרי הארץ נ' ועדה מקומית לתכנוןובניה כפר סבא, פ"ד מו (4) 627, בעמ' 643).

ממסכת הראיות שנפרשה בפני בית המשפט עולה, כי הקבלן השכיל לעמוד בנטל זה.

כפי שכבר צוין לעיל, הקבלן מסר בתצהירו (סעיף 7) כי ביצע את עבודות בניית השלד בהתאם לתכניות העבודה ותחת פיקוחו של המהנדס מטעם התובעים. על גרסה זו חזר הנתבע גם במהלך חקירתו הנגדית בבית המשפט (עמ' 20, ש' 1-5).

גרסתו זו של הנתבע לא נסתרה כלל ועיקר. נהפוך הוא, גרסה זו מצאה לה תימוכין דווקא בעדות התובע אשר העיד במהלך חקירתו הנגדית, כי שכר את שירותיו של מהנדס שהכין עבורו את התוכניות ופיקח מטעמו על עבודות הבנייה, לרבות עבודות בניית השלד. עוד מסר התובע במהלך עדותו, כי לפי מיטב זיכרונו המהנדס הגיע לאתר הבנייה 3 פעמים ונכח במקום לפני היציקות של העמודים, הכלונסאות, הרצפה והתקרה.

בשל חשיבות הדברים, להלן יובא ציטוט מעדותו של התובע בנושא זה:

"ש. את הבית עצמו אתה תכננת עם אשתך, מהנדס ואדריכל.

ת. כן

לשאלת ביהמ"ש:

ש. מלבדך היה לך מהנדס

ת. רק מהנדס שהכין את התכניות

ש. הוא היה מגיע לאתר ומפקח

ת. הוא היה מגיע לפני יציקות

המשך :

ש. כמה פעמים הוא מגיע לפני יציקות .

ת. לפני יציקת עמודים, כלונסאות, ביציקה של הרצפה והתקרה. זכור לי 3 פעמים שהוא היה

ש. איך אתה זוכר שהוא היה בכלונסאות

ת. הייתי שם.

ש. שחפרו את הכלונסאות היית שם

ת. כן." (עמ' 11, ש' 14-29) (הדגשות הוספו ש.נ.).

הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח הוראות הסכם העבודה בנושא זה, לפיהן "** אין לבצע יציקות ללא תיאום עם מכון התקנים וללא תיאום עם המהנדס. ** היציקות יבוצעו רק לאחר שהמהנדס נוכח ואישר שהכל בוצע כמפורט בתכנית".

בשים לב להוראות הסכם העבודה, אשר מתנה כאמור את ביצוע היציקות בנוכחות המהנדס וקבלת אישורו לכך, שהביצוע תואם את התוכניות, ומשעה שהיציקות בוצעו בפועל ללא שנשמעה כל מחאה מפיו של מהנדס התובעים, אשר לפי עדות התובע נכח באתר הבנייה לפני היציקות, הרי שניתן לקבוע כי הקבלן ביצע את עבודות בניית השלד בהתאם לתוכניות ולהוראות הביצוע של המתכנן.

לא נעלם מעיני, כי הקבלן לא הציג יומני עבודה וספק אם ניהל יומנים כאלה, באשר הקבלן לא זכר במהלך חקירתו הנגדית אם ניהל יומן עבודה במהלך הבנייה (עמ' 21, ש' 1-17). כן הנני ערה לכך, שהקבלן לא הביא לעדות את המהנדס מטעם התובעים ולא הציג אישורים מטעם המהנדס על ביצוע היציקות וקידוח הכלונסאות בהתאם לתוכניות על מנת לתמוך בגרסתו אודות ההתאמה בין הביצוע לבין התוכניות. ברם, מקום שהתובע בעצמו מודה בפה מלא, שהמהנדס מטעמו פיקח על עבודות בניית השלד בכלל ועל ביצוע היציקות בפרט, הרי שדי בהודאה זו, שהינה בבחינת הודאת בעל דין, על מנת להרים את העול המוטל על כתפי הקבלן להוכיח, כי הביצוע תואם את התוכניות.

אין בידי לקבל את טענת התובעים לעניין חובת הקבלן לבקש ולהתנות את הבנייה בקבלת חיווי דעה של יועץ קרקע בטרם ביצוע בניית השלד. הזמנת דו"ח יועץ קרקע, במידה והיה צורך בכך, מוטלת על התובעים, כמזמיני העבודה והבעלים של הקרקע, אשר נעזרו בשירותיהם של מתכנן שלד ומהנדס, כאשר מתפקידם של האחרונים לייעץ לתובעים בדבר הצורך להיזקק ליועץ קרקע טרם תחילת התכנון והבנייה של השלד, זאת בשים לב להשפעה שיש לטיב הקרקע ותכונותיה על מלאכת התכנון.

אין גם ממש בטענת התובעים בסיכומיהם, כי הקבלן התרשל שעה שלא ביצע הידוק קרקע ראוי בסיום מילוי קרקע סביב הבנייה. לטענה זו אין כל זכר בכתב התביעה ובחוות דעת המומחה מטעם התובעים והיא הועלתה, לראשונה, במהלך חקירתו הנגדית של הנתבע. יתרה מכך, מומחה ביהמ"ש לא קבע בחוות דעתו, כי אי ביצוע הידוק קרקע בסיום המילוי סביב המבנה הינו גורם להיווצרות הסדקים.

עוד יש לדחות את טענת התובעים לעניין אי שימוש בבלוקים מסוג פומיס, כגורם להיווצרות הסדקים. טענה זו כלל לא נזכרה בכתב התביעה ואף לא בחוות דעת המומחה מטעם התובעים והועלתה לראשונה בתצהיר עדותו הראשית של התובע. אמנם, התובע השתית את תביעתו על עילת הפרת הסכם העבודה וטען בסיכומיו, כי אי השימוש בבלוקים מסוג פומיס מהווה הפרה של הסכם העבודה, אשר קבע כי על הקבלן לעשות שימוש בבלוקים מסוג זה. ברם, הטענה בדבר הפרת הסכם העבודה נטענה בכתב התביעה באופן לאקוני ונעדרה כל תיאור לעילות ההפרה החוזית. מלבד, העובדה כי עסקינן בהרחבת חזית אסורה, לא הובאה ולו בדל ראיה להוכחת אי השימוש הנטען בבלוקים מסוג פומיס. עדותו של התובע, בהקשר זה, הייתה מהוססת ומגומגמת עמ' 15, ש' 6 ואילך). גם אם נניח, כי התובע הוכיח אי השימוש הנטען, הרי שמומחה ביהמ"ש קבע כי השקיעה במרתף המבנה היא הסיבה להיווצרות הסדקים ולא אי שימוש בבלוקים מסוג פומיס.

התובעים טענו בסיכומיהם, כי הנתבע לא היה קבלן רשום במועד בניית השלד. ברם, התובעים לא הבהירו כיצד תרמה עובדה זו להיווצרותם של הסדקים במבנה.

לסיכום פרק זה –

לאור כל המקובץ לעיל, אני קובעת כי הנתבע השכיל להוכיח כי ביצע את בניית השלד בהתאם לתוכניות ולהוראות הביצוע של המתכנן מטעם התובעים. כפועל יוצא מכך, אני קובעת כי הנתבע אינו נושא בכל אחריות לסדקים בקירות המבנה.

לאור קביעתי זו, אין צורך להידרש לטענות הקבלן אודות רשלנות תורמת מצד התובעים והפרתם לחובת הקטנת הנזק.

לא ניתן לחתום פסק דין זה מבלי להתייחס לסוגיית ההתיישנות. אני דוחה טענה זו, שכן היא הועלתה בתחילת ההליך ע"י הנתבע, אך נזנחה על ידו בשלב הסיכומים. יתרה מכך, הנתבע לא הניח תשתית עובדתית ומשפטית לביסוס טענה זו.

סוף דבר

משום כל הטעמים שפירטתי לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

אני מחייבת את התובעים, יחד ולחוד, לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישא הסכום האמור הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ג' תמוז תשע"ד, 01 יולי 2014, בהעדר הצדדים.