התביעה דנן נמחקה בהסכמת הצדדים.

כעת נותר לפסוק בשאלת ההוצאות.

הנתבעות טוענות כי יש לחייב את התובעים בהוצאותיהן, ואילו התובעים טוענים כי נסיבותיו המיוחדות של התיק הנדון מחייבות אי פסיקת הוצאות.

טיעוני התובעים התמקדו, בין היתר, במחלתו של התובע 1 והערותיו של בית המשפט אודות סיכוייה הנמוכים של התביעה והקשיים הראייתייים הכרוכים בהוכחתה.

לעומתם, טיעוני הנתבעות התייחסו לסיכוייה הדלים של התביעה, התארכות ההליכים והימשכותם, וכן המחדלים הדיוניים שהיו בטיפול בה.

עיינתי בטענות הצדדים, ואני סבורה כי צודקות הנתבעות בעמדתן, ויש לחייב את התובעים בהוצאות.

הכלל הוא, כי בעל דין שזכה בדין זכאי כי שכרו לא יצא בהפסדו וממילא זכאי הוא להוצאותיו, ולכן רק בנסיבות מיוחדות ניתן יהא להימנע מלפסוק לו הוצאות (ע"א 1182/90 שחם נ' רוטמן, פ"ד מ (4) 330). בחנתי בקפידה את נסיבות המקרה שלפניי ולא מצאתי בנימוקי התובעת טעם המצדיק סטייה מהכלל האמור.

בענייננו, בשלב הדיוני בו נתבקשה מחיקת התובענה בטרם נשמעו ראיות בתיק דנן, כמעט בלתי אפשרי להעריך את סיכויי ההצלחה התיאורטיים של התובענה כנגד הנתבעות. כפי שצוין בבקשה, מחלתו של התובע 1 הייתה הסיבה בשלה הוחלט להפסיק את התובענה, זאת בשל הקושי הכרוך בניהול והוכחת תביעה בנסיבות אלו. אולם, לבקשה לא צורף תיעוד רפואי המלמד על מידת החומרה, אם בכלל, במצבו הבריאותי של התובע 1 באופן המצדיק את הפסקת התובענה.

בנסיבות אלו, יש לזכות את הנתבעות בהוצאות בגין ההליך דנן.

על-פי ההלכה הפסוקה נטל ההוכחה מוטל על מבקש השומה ודי להוכיח, כי ההוצאות נוצרו ואין חובה להוכיח שההוצאות שולמו בפועל (רע"א 361/00 עאזם דאהר נ' סרן יואב, פורסם במאגרים ביום 16.06.05). לבית המשפט מוקנה שיקול דעת רחב בשאלת חיוב בעל דין בהוצאות ושיעורן. במסגרת שיקול דעתו יביא בית המשפט בחשבון, בין היתר, את אופי התביעה ומידת מורכבותה, אופי ניהולה, היקף העבודה שהושקעה בתיק, השלב הדיוני בו הסתיים ההליך, וסבירות ההוצאות ושכר הטרחה בהתחשב בנסיבות ובטיב העניין ובכפוף למגבלות של הכרחיות, סבירות ומדתיות (ראו: ע"א 2617/00 מחצבות כנרת נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה נצרת עילית, פ"ד ס (1) 600 ; וכן ע"א 9535/04 "סיעת ביאליק 10" נ' "סיעת יש עתיד לביאליק", פ"ד ס (1) 391).

בעניינו, הנתבעות לא הגישו לבית המשפט מסמכים כלשהם שיש בהם כדי ללמוד על שיעור ההוצאות הריאליות או גובה שכ"ט עו"ד שהן שילמו בפועל בגין ניהול התביעה דנן בבית המשפט. אמנם, צירפה הנתבעת 1 הסכם שכ"ט עו"ד, אולם לא צורפו אסמכתאות בדבר תשלום שכ"ט בפועל ובשיעור הנטען (החשבונית שצורפה לתגובת הנתבעת 1 מתייחסת לתשלום שכ"ט עו"ד בתיק אחר). בנסיבות אלו, יש לקבוע שיעור הוצאותיהן של הנתבעות לפי הרמה המקובלת והמידתית, על פי שיקול דעתי, ובשים לב לנסיבות המקרה שבפניי.

לעניין זה, יפים הדברים שנאמרו בבג"צ 891/05 תנובה נ' הרשות המוסמכת, (פורסם באתרים משפטיים) לפיהם:

              "אכן, ההכרה בפסיקת הוצאות "ריאליות" כנקודת מוצא משמעה, כי הטוען להוצאות הוא שצריך להוכיח את שיעורן בפועל. כך, למשל, על דרך של הגשת הסכם שכר טרחה ....; פירוט העבודה שהושקעה בתיק ; בסיס החיוב בשכר הטרחה וראיות על ביצוע התשלום בפועל או חיוב בתשלום מעין זה. ... אולם, כדבר שבשגרה בעלי הדין ובאי כוחם טוענים לפסיקת הוצאות בלא פירוט של ההוצאות (ושכר הטרחה המבוקש). במצב דברים זה יש לראות את הטוען כמשאיר את ההכרעה בעניין ההוצאות לשיקול דעתו של בית המשפט, שיקבע מהו שיעור ההוצאות הסביר, ההכרחי והמידתי לנסיבות המקרה שבפניו".

בקביעת שיעור ההוצאות הבאתי בחשבון את מכלול נסיבות העניין, לרבות השלב הדיוני שבו נתבקשה הפסקת ההליך ומספר ישיבות ק"מ שהשתתפו בהן הצדדים. כן התחשבתי בעובדה כי לא התקיים דיון הוכחות בתיק. בנסיבות העניין, צודקות הנתבעות בכך, כי אכן נגרמו להן הוצאות בגין ניהול התיק דנן עד לשלב הנוכחי.

לאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות, תוך עריכת איזון בין האינטרסים השונים של הצדדים, אני מחייבת את התובעים, יחד ולחוד, לשלם לכל אחת מהנתבעות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,000 ₪. התשלום יבוצע תוך 30 יום מיום קבלת העתק החלטה זו, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים באמצעות הפקסימיליה ותוודא קבלתה.

ניתנה היום, ט' חשון תשע"ד, 13 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.