1. החלטה זו היא משלימה להחלטה שניתנה ביום 6.9.16 בבקשה שהגישו המבקשות נגד המשיבות לפי פקודת בזיון בית משפט (להלן: "בקשת הבזיון"), לכוף את המשיבות בקנס לפי סעיף 6 לפקודה, נוכח הפרותיהן את פסק הדין מיום 30.6.11 בתיק זה, שנתן תוקף של פסק דין להסדר פשרה שנעשה בין הצדדים (להלן: "פסק הדין הבסיסי", או "פסק הדין").
2. מדובר בבקשת בזיון שנייה שהגישו המבקשות, כאשר בעקבות בקשה ראשונה לבזיון בית משפט שהגישו המבקשות נגד המשיבות, ובר"ע שהוגשה על ההחלטה שניתנה בה, ניתן ביום 25.7.12 פסק דין בבית המשפט העליון, שקבע כי בגין כל יום שבו בוצעו הפרות של פסק הדין הבסיסי על ידי המשיבות, יחויבו המשיבות בקנס של 500 ₪ (רע"א 3901/12) (להלן: "ההחלטה בבר"ע").
3. המבקשות טענו בבקשתן כאן כי המשיבות הפרו את פסק הדין הבסיסי, וכי בהתאם להחלטה בבר"ע יש לחייבן בסכום של 500 ₪ ליום בגין כל הפרה. המבקשות צרפו לבקשתן דוגמאות רבות של הפרות שהן מפרות לטענתן.
4. זמן קצר קודם להגשת בקשת הבזיון, הגישו המבקשות גם תביעה נגד המשיבות ואחרות לפיצויים בגין ההפרות ולביטול פסק הדין הבסיסי (ת.א. (מחוזי מרכז-לוד) 11740-03-10) (להלן: "תביעת הביטול").

ביום 28.8.16 ניתן פסק הדין בתביעת הביטול, ובו נקבע אלו מן ההפרות שנטענו בו מהוות הפרה ואלו לא. התביעה לביטול פסק הדין הבסיסי נדחתה.

1. ביום 6.9.16 ניתנה החלטה בבקשת הבזיון דנא ובה נקבע כי מאחר וההפרות הנטענות על ידי המבקשות בבקשה זהות בעיקרן להפרות שהמבקשות טענו להן גם בתביעת הביטול שהגישו, יהווה פסק הדין שניתן בתביעת הביטול והתייחס לאותן הפרות חלק בלתי נפרד מההחלטה בבקשת הבזיון זו וכל הקביעות שנקבעו בו בנוגע להפרות הזהות חל גם על בקשה זו.

משניתנה ההחלטה מיום 6.9.16 ונקבעו הדברים לגבי ההפרות שנטענו, נקבע בסיפת החלטה כי המבקשות יגישו פסיקתא שבה יפרטו בקצרה ובצורת טבלה (להלן: "הטבלה") את כל ההפרות שנקבע לגביהן בפסק הדין בתביעת הביטול שהן מהוות הפרה של פסק הדין, וסכומי הקנס שיש לחייב בגינם את המשיבות, כאשר, כאמור, סכומי הקנס הינם, בהתאם להחלטה בבר"ע, סכום של 500 ₪ בגין כל יום בו יפרו את פסק הדין. עוד נקבע, כי החישוב יהיה מיום ביצוע ההפרות ועד ליום שבו הוסרו או הופסקו, ובכל מקרה לא יאוחר מיום הגשת הבקשה. בסיום נקבע, כי ככל שיתגלעו חילוקי דעות בין הצדדים בעניין הפסיקתא, תינתן החלטה משלימה.

1. המבקשות הגישו נוסח פסיקתא בהתאם לחישוביהן (להלן: "הפסיקתא"). נוסח הפסיקתא הועבר לתגובת המשיבות והן התנגדו לו. איש איש מטעמיו ומנימוקיו. בעקבות חילוקי הדעות, ניתנת החלטה משלימה זו, והיא מתייחסת לפסיקתא ולטענות הצדדים לגביה שהועלו בפסיקתא, בתגובה לפסיקתא ובתשובה לתגובה, כשלנגד עינינו ההחלטה העקרונית שכבר ניתנה בעניין זה והקביעות בפסק הדין בתביעת הביטול שאומצו בהחלטה.

ההחלטה המשלימה תתייחס לגבי ההפרות הנטענות לפי המספר שניתן להן על ידי המבקשות בטבלה שצרפו לפסיקתא שהגישו.

1. בהערה כללית ייאמר, כי אף שניתנה כבר החלטה עקרונית בבקשת הבזיון, ואף שכבר נקבע מה מהווה הפרה ומה לא, בכל זאת טענו שני הצדדים בפסיקתא ובתגובה לפסיקתא טענות העומדות בסתירה לקביעות שנקבעו. המבקשות טענו במספר מקרים להפרות שנקבע במפורש לגביהן שאין לראות במשיבות אחראיות להן, והמשיבות מצדן, הגדילו עשות ודחו באופן גורף את כל ההפרות הנטענות, אף שלגבי רובן נקבע בצורה חד משמעית שמדובר בהפרות. לא הצלחתי להבין התנהלות זו של הצדדים, שהרי הפסיקתא אינה מקום בו אפשר לחלוק על ההחלטות העקרוניות שניתנו בפסק הדין בתביעת הביטול ובהחלטה בבקשת הבזיון שאימצה אותן, ואף לטעון בניגוד להן.

הפרות מס' 5-1

1. ההפרות הנטענות על ידי המבקשות בסעיפים 5-1 בטבלה שהגישו בפסיקתא, מתייחסות למוצרים שנמכרו על ידי בוורלי הילס מותגי אופנה בע"מ (להלן: "בוורלי"), שהייתה זכיין של המשיבה 1, או המשביר בתי כלבו בע"מ (להלן: "המשביר"), שרכשה מבוורלי את הפריטים.

לגבי הפרות אלה נקבע כי הן מהוות הפרה של ס' 1, 6 ו- 8 בפסק הדין הבסיסי (סעיף 106 בפסק הדין בתביעת הביטול).

עם זאת, נקבע גם כי אין לראות במשיבות אחראיות להפרות של ס' 1 - 4 ו- 6 בהסכם הפשרה, או להפרות שעניינן הצגת שם האמן ללא שם היצירה, שבוצעו על ידי בוורלי והמשביר (סעיף 109 בפסק הדין בתביעת הביטול). משכך, אין המשיבות חייבות בקנס בשל הפרות אלו.

1. המבקשות ביקשו בתשובתן להשית על המשיבות קנס בגין ההפרה של השמטת סעיף 8 בהסכם הפשרה מההסכם שנחתם בין המשיבה 1 ובין בוורלי. ואולם בסעיף 109 בפסק הדין בתביעת הביטול נקבע כי הגם שהמשיבה 1 לא יידעה את בוורלי בדבר הוראות סעיף 8 בהסכם הפשרה ויש לראות בה אחראית להפרות שנעשו על ידי בוורלי שלא בהתאם להוראות סעיף 8, הרי שלאור העובדה שהבעלים של המשיבה 1 - מר יואב חסון, יידע את מנהל בוורלי כי הצגת איור לצד שמו של האמן בלבד אינה תקינה וכי אסור לכתוב את שם האמן ללא שם היצירה, "אין לראות בנתבעת 1 [המשיבה 1 – א.מ.] אחראית להפרות של בוורלי שעניינן הצגת שם האמן ללא שם היצירה ע"י בוורלי". לאור האמור, ומאחר שההפרות הנטענות לגבי סעיף 8 הן שימוש בשם האמן ללא כותרת הייחוס, אין המשיבות חייבות בקנס בגין השמטת סעיף 8 מההסכם עם בוורלי.

הפרה מס' 6

1. המבקשות מפנות בסעיף 6 בטבלה לצילום מסך מאתר האינטרנט של המשיבות מיום 14.2.13, בו הופרדו איורים 14 ו- 15 ביצירה (עמ' 158 בנספח 15 לבקשת הבזיון), ומבקשות להשית על המשיבות קנס בגובה 500 ₪ בגין כל יום של ההפרה האמורה, מהמועד הנ"ל ועד יום הגשת בקשת הבזיון ביום 21.5.13, דהיינו בגין 96 ימים, ובסה"כ 48,000 ₪.
2. בעניין זה נקבע בסעיף 20ד(ב) בפסק הדין בתביעת הביטול כי מדובר בהפרה של סעיף 1 בפסק הדין הבסיסי, ועל כן יש להטיל על המשיבות קנס בגין הפרה זו.
3. בעניין חישוב גובה הקנס - המשיבות טוענות בתגובתן לפסיקתא, כי מדובר ביום בודד של הפרה בלבד, הוא היום בו הופק העמוד המצולם שבו מופיעה ההפרה, ואין בידי המבקשות כל הוכחה שההפרה המשיכה והופיעה באתר מדי יום במשך 96 ימים. לטענתן, הגם שלא מדובר בהפרה, הן דאגו להסיר את ההפרה הנטענת מאתר האינטרנט מייד עם היוודע דבר הטענה, ובית המשפט אכן קבע בסעיף 20ב' בפסק הדין בתביעת הביטול כי מאוחר יותר הופיעו שני הציורים כנדרש ללא הפרדה.

המבקשות טענו בתשובה כי המשיבות לא הכחישו בתגובתן ובסיכומיהן שהאיורים מוצגים על ידן באופן הנטען על ידי המבקשות, ורק טענו כי לא מדובר בהצגה באופן מפר, ואף הודו בסיכומיהן כי האיורים הופיעו תמיד באופן שכזה. לטענת המבקשות, הטענה להסרת ההפרה הינה טענה כבושה, שהועלתה לראשונה בתגובת המשיבות לפסיקתא, ואינה נתמכת בתצהיר כלשהו. ההפרה הייתה קיימת עד למועד הגשת בקשת הביזיון, שכן המשיבות טוענות כי הסירו את ההפרה רק כשהופנתה שימת ליבן לכך - עם בקשת הביזיון.

1. המשיבות אמרו בתגובה לפסיקתא שהפרסום באתר האינטרנט היה עד למועד שבו נודע להן על דבר הטענה של המבקשות להפרה, שאז דאגו לדבריהן להסיר את ההפרה מאתר האינטרנט, מבלי שציינו מהו מועד זה. חסון אף אמר בתצהירו בתגובה לבקשה, שהמבקשות לא שלחו למשיבות מכתבי התראה. נשאר אם כן המועד היחיד שלא יכולה להיות עליו מחלוקת בנוגע לידיעת המשיבות להפרות הנטענות, והוא מועד הגשת הבקשה לבזיון נגד המשיבות, שאז ברור שהדבר הובא לידיעתן, כפי שטוענות המבקשות. אמנם המבקשות הגישו את תביעת הביטול ובה גם פרוט ההפרות הנטענות, כחודשיים וחצי לפני בקשת הבזיון, אולם לא ניתן לראות בתאריך זה כמועד ידיעת המשיבות שהיו נתבעות שם, מאחר והומצאו תיעודים של הפרות שנעשו על ידי המשיבות או סוכניהן לאחר הגשת התביעה, ומכאן שבמועד הגשת התביעה לא הוסרו עדיין ההפרות, לרבות מקומות שבהם נקבע שההפרה הוסרה, אולם לא נקבע באיזה מועד הוסרה. על כן, יש לראות את מועד ההסרה כמועד הגשת בקשת הבזיון, ויוזכר כי הוא גם המועד שנקבע בהחלטה כמועד האחרון לחישוב הקנס.
2. דברים אלו יפים גם לגבי ההפרות הנוספות שעניינן פרסום שנעשה באתרי אינטרנט של המשיבות או סוכניהן, בהן נדון להלן, וקביעות אלה יחולו גם בעניינן.
3. לאור האמור, אני מחייב את המשיבות בקנס בסך 500 ₪ בגין כל יום של הפרה מהמועד שבו תועד ביצוע ההפרה - 14.2.13, ועד יום הגשת בקשת הבזיון - 21.5.13, 96 ימים. סה"כ 48,000 ₪ (96 ימים X 500 ₪).

הפרה מס' 7

1. המבקשות הפנו בסעיף 7 בטבלה לצילום מסך מאתר האינטרנט www.salvador-shop.com מיום 4.3.13, בו הופיע איור השמש כשהנקודות והקווים בו אינם זהים ליצירה המקורית (עמ' 134 בנספח 15 לבקשת הבזיון), ומבקשות להשית על המשיבות קנס בגובה 500 ₪ בגין כל יום מהמועד הנ"ל ועד מועד הגשת בקשת הבזיון ביום 21.5.13, דהיינו 78 ימים, ובסה"כ 39,000 ₪.
2. אמנם בסעיף 20ד(א) בפסק הדין בתביעת הביטול נקבע כי השמטת נקודות וקווים באיור השמש מהווה הפרה של סעיף 1 בפסק הדין, אולם בסעיף 68 שם נקבע כי המבקשות לא הוכיחו כי האתר www.salvador-shop.com שייך לסוכן או זכיין של החברות.

לאור האמור, אין להשית על המשיבות קנס בגין הפרסום באתר זה.

הפרה מס' 8

1. המבקשות הפנו בסעיף 8 בטבלה לצילום מסך מאתר האינטרנט של הסוכן אולינה מיום 17.3.13, בו מופיעות הדמיות של חולצות כשהאיורים ביצירה אינם על גבי רקע לבן או שקוף (עמ' 140 בנספח 16 לבקשת הבזיון), ומבקשות להשית על המשיבות קנס בגובה 500 ₪ בגין כל יום מהמועד הנ"ל ועד יום הגשת בקשת הבזיון ביום 21.5.13, דהיינו 65 ימים, ובסה"כ 32,500 ₪.
2. בסעיף 46 בפסק הדין בתביעת הביטול נקבע כי מדובר בהפרת פסק הדין, ובהמשך אותו סעיף נקבע כי יש לראות במשיבות אחראיות להפרות שבוצעו על ידי הסוכן אולינה. משכך, יש להטיל על המשיבות קנס בגין הפרה זו.
3. לאור האמור, יחויבו המשיבות בקנס של 500 ₪ בגין כל יום של הפרה, ממועד תיעוד ההפרה - 17.3.13, ועד מועד הגשת בקשת הבזיון ביום 21.5.13, 65 ימים. סה"כ 32,500 ₪ (56 X 500).

הפרה מס' 9

1. המבקשות הפנו בסעיף 9 בטבלה לצילום מסך מאתר האינטרנט של הסוכנת כרמלה ג'ונס מיום 26.2.13, בו מופיעים ארבעה איורים מהיצירה זה לצד זה בסדר שונה מהמקור (עמ' 160 בנספח 20 לבקשת הבזיון), ומבקשות להשית על המשיבות קנס בגובה 500 ₪ בגין כל יום, מהמועד הנ"ל ועד יום הגשת בקשת הבזיון ביום 21.5.13, דהיינו 85 ימים, ובסה"כ 42,500 ₪. יצויין, כי תצלום המסך שהופיע בפסיקתא אינו זהה לתצלום המסך שצורף לבקשת הבזיון, אליו הפנו המבקשות בפסיקתא, אולם מדובר בהצגה כמעט זהה.
2. בסעיף 50(25.1) בפסק הדין בתביעת הביטול נקבע כי מדובר בהפרת פסק הדין הבסיסי. בסעיף 50(25.6) נקבע כי יש לראות במשיבות אחראיות להפרות שבוצעו, בין היתר, על ידי הסוכנת כרמלה ג'ונס.
3. לאור האמור, יחויבו המשיבות בקנס של 500 ₪ בגין כל יום של הפרה, ממועד תיעוד ההפרה – 26.2.13, ועד מועד הגשת בקשת הבזיון ביום 21.5.13, 85 ימים. סה"כ 42,500 ₪ (85 X 500).

הפרה מס' 10

1. המבקשות הפנו בסעיף 10 בטבלה לצילום מסך מאתר האינטרנט של הסוכן VIP מיום 10.3.13, בו הופיעה כותרת הייחוס ללא איור לצדה (עמ' 258 בנספח 26 לבקשת הבזיון), ומבקשות להשית על המשיבות קנס בגובה 500 ₪ בגין כל יום, מהמועד הנ"ל ועד יום 22.3.13 בו פנו המשיבות לסוכן זה וביקשו ממנו לתקן את ההפרה, דהיינו 12 ימים, ובסה"כ 6,000 ₪.
2. בסעיף 60 בפסק הדין בתביעת הביטול נקבע כי מדובר בהפרה של סעיפים 6 ו- 8 בפסק הדין הבסיסי.
3. בסעיף 60 בפסק הדין בתביעת הביטול נדחתה טענת המשיבות כי הוראות סעיף 8 בפסק הדין הבסיסי אינן חלות על סוכנים של המשיבות. כן נקבע, כי גם אם ההפרה תוקנה בהמשך על ידי הסוכן, "הדבר אינו גורע מעצם ההפרה שנעשתה ויש לייחסה לחברות שלא הוכיחו כנדרש כי יידעו את הסוכן האמור בדבר הוראות הסכם הפשרה וחובתו למלאן". אין לקבל, על כן, טענת המשיבות שאין לקנוס אותן בשל הפרה זו שכן כשנודע להן על ההפרה הן פנו לסוכן והוא הסיר אותה מיידית.
4. מנספח 25 לתצהיר מנהל המשיבות יואב חסון בתביעת הביטול עולה כי פנייתו של חסון לאותו סוכן בבקשה לתיקון ההפרה נעשתה בתאריך 10.3.13, ובתאריך 22.3.13 נעשתה על ידו פנייה נוספת בבקשה לתיקון ההפרה.
5. לאור האמור, אני מחייב את המשיבות בקנס בגובה 500 ₪ בגין כל יום של הפרה מיום 10.3.13 ועד 22.3.13, משך 12 ימים. סה"כ 6,000 ₪ (12 X 500).

הפרה מס' 11

1. המבקשות הפנו בסעיף 11 בטבלה לצילום מסך מאתר האינטרנטwww.howtrade.com מיום 14.2.13, שבו איור השמש מופיע כשהנקודות והקווים בו אינם זהים ליצירה המקורית (עמ' 255 בנספח 25 לבקשת הבזיון), ומבקשות להשית על המשיבות קנס בגובה 500 ₪ בגין כל יום, מהמועד הנ"ל ועד הגשת בקשת הבזיון ביום 21.5.13, לפי חישוב שעשו של 7 ימי הפרה (סע' 11 בטבלה וסע' 66 בתשובה), ובסה"כ 3,500 ₪.
2. בסעיף 43 בפסק הדין בתביעת הביטול נקבע כי איור השמש אליו הפנו המבקשות בבקשת הבזיון השנייה מהווה הפרה של פסק הדין הבסיסי, ויש לראות במשיבות אחראיות להפרה זו, שהופיעה באתר salvador1.howtrade.com (סעיף 41 בפסה"ד).

העמוד שבו ההפרה צורף על ידי המבקשות לבקשת הבזיון, ואין נפקא מינה אם הוא הובא כדוגמא להפרה נוספת.

1. לאור האמור, יחויבו המשיבות בקנס של 500 ₪ בגין כל יום של הפרה, ממועד תיעוד ההפרה – 14.2.13, במשך 7 ימים כפי שביקשו בפסיקתא שהגישו. סה"כ 3,500 ₪, כפי המבוקש.

הפרה מס' 12

1. המבקשות הפנו בסעיף 12 בטבלה להדמיה מקטלוג המשיבות שנשלח ביום 19.9.12, שבה הנקודות והקווים באיור השמש אינם זהים ליצירה המקורית (עמ' 175 בנספח 24א' לבקשת הבזיון), ומבקשות להשית על המשיבות קנס בגובה 500 ₪ בגין היום בו נשלח הקטלוג.
2. בסעיף 20ד'(א) בפסק הדין בתביעת הביטול נקבע כי מדובר בהפרת פסק הדין הבסיסי. העמוד המפר צורף לבקשת הבזיון ואין נפקא מינה אם הובא כדוגמא להפרה נטענת נוספת.
3. אני מחייב, אפוא, את המשיבות בקנס בסך 500 ₪ בגין הפרה זו, כמבוקש על ידי המבקשות.

הפרה מס' 13

1. המבקשות הפנו בסעיף 13 בטבלה להדמיה מקטלוג המשיבות שנשלח ביום 8.1.13, שבה כותרת הייחוס מופיעה בגודל של כשליש מגודל האיור (עמ' 220 בנספח 24ג' לבקשת הבזיון), ומבקשות להשית על המשיבות קנס בגובה 500 ₪ בגין היום בו נשלח הקטלוג.
2. בסעיף 23ד(ה) בפסק הדין בתביעת הביטול (פסקה שלישית), נקבע, לרבות לגבי ההדמיה הספציפית אליה הפנו המבקשות בפסיקתא, כי מדובר בהפרת סעיף 6 בפסק הדין הבסיסי. ההדמיה צורפה על ידי המבקשות לבקשת הבזיון בפרק הדן בהפרת סעיף 6, במסגרת דוגמאות לקטלוגים "בהם נעשה שימוש מפר ביצירות, בשם האמן, בתמונתו, במכתב ההרשאה ובכותרות הייחוס בניגוד להוראות פסק הדין" (סע' 57 פסקה שנייה בבקשת הבזיון). הטענה להפרה של כותרות הייחוס מופיעה אפוא בבקשה. בנוסף, משנקבע בפסק הדין בתביעת הביטול שמדובר בהפרה, יש לחייב את המשיבות בגין הפרה זו, גם אם הטענה מוזכרת גם בסעיף 8 בבקשה.
3. לאור האמור, אני מחייב את המשיבות בקנס בסך 500 ₪ בשל הפרה זו, בגין מועד משלוח הקטלוג (19.9.12), כמבוקש על ידי המבקשות.

הפרה מס' 14

1. המבקשות הפנו בסעיף 14 בטבלה לקטלוג המשיבות שנשלח ביום 4.3.13, בו הוצגו איורים 14 ו- 15 כשני איורים נפרדים (עמ' 238 בנספח 24ד' לבקשת הבזיון), ומבקשות להשית על המשיבות קנס בגובה 500 ₪ בגין היום בו נשלח הקטלוג.
2. בסעיף 20ד'(ב) בפסק הדין בתביעת הביטול נקבע כי הפרסום שהופיע בקטלוג המשיבות, שהוא הפרסום בגינו מבוקש להטיל קנס, מהווה הפרה של ס' 1 ו- 3 בפסק הדין הבסיסי.
3. אין מדובר בטענה חופפת לקנס שהתבקש בגין הפרה מס' 6 בטבלה. הפרה מס' 14 עניינה פרסום בקטלוג של המשיבות, ואילו הפרה מס' 6 עניינה פרסום באתר האינטרנט של המשיבות. מדובר בשני פרסומים שונים ובשתי הפרות נפרדות, ויש להשית על המשיבות קנס בגין כל אחת מהן.
4. עם זאת, אין להשית על המשיבות שני קנסות נפרדים בגין הפרסום בקטלוג, כטענת המבקשות - קנס אחד בגין הפרת סעיף 1 בפסק הדין שעניינו איסור על עריכת שינויים באיורים, וקנס שני בגין הפרת סעיף 3, שעניינו איסור על שליפת חלקים מתוך ציורים בודדים. מדובר במעשה אחד - הפרדת איורים 14 ו- 15 ביצירה, וגם אם יש בהפרדת האיורים משום הפרה של שני סעיפים בפסק הדין, אין להטיל על המשיבות שני קנסות נפרדים בגין אותו מעשה בפרסום זה.
5. נוכח האמור, אני מחייב את המשיבות בקנס בסך 500 ₪ בשל הפרה זו, בגין מועד משלוח הקטלוג (4.3.13), כמבוקש על ידי המבקשות.

הפרה מס' 15

1. המבקשות הפנו בסעיף 15 בטבלה לקטלוג של חברת HW Brands שנשלח ביום 25.11.12, בו מופיע איור השמש לא על רקע לבן או שקוף (עמ' 152 בנספח 17ב' לבקשת הבזיון), ומבקשות להשית על המשיבות קנס בגובה 500 ₪ בגין היום בו נשלח הקטלוג.
2. בסעיף 46 (פסקה שביעית) בפסק הדין בתביעת הביטול נקבע במפורש כי ההדמיות המופיעות בקטלוג של חברת HW Brands, שהן ההדמיות אליהן הפנו המבקשות בפסיקתא, מהוות הפרת סעיף 1 בפסק הדין הבסיסי, ויש לראות במשיבות אחראיות להפרה זו.
3. אין מדובר בטענה חופפת לקנס שהתבקש בגין הפרה מס' 8 בטבלה. מדובר בפרסום נפרד ושונה לחלוטין מהפרסום נושא הפרה מס' 8.
4. אני מחייב, אפוא, את המשיבות בקנס בסך 500 ₪ בשל הפרה זו, בגין היום בו נשלח הקטלוג (25.11.12), כפי המבוקש.

הפרה מס' 16

1. המבקשות הפנו בסעיף 16 בטבלה לקטלוג המשיבות שנשלח ביום 19.9.12, בו נראות הדמיות מוצרים שבהן מופיעה כותרת הייחוס בשתי שורות שאינן בגודל זהה (עמ' 177 בנספח 24א' לבקשת הבזיון), ומבקשות להשית על המשיבות קנס בגובה 500 ₪ בגין היום בו נשלח הקטלוג.
2. בסעיף 23ה' בפסק הדין בתביעה השניה (פסקה רביעית), נקבע כי אותן הדמיות אליהן הפנו המבקשות בפסיקתא מהוות הפרה של פסק הדין הבסיסי.
3. הנספח אליו הפנו המבקשות בפסיקתא צורף על ידי המבקשות לבקשת הבזיון בפרק הדן בהפרת סעיף 6, במסגרת דוגמאות לקטלוגים "בהם נעשה שימוש מפר ביצירות, בשם האמן, בתמונתו, במכתב ההרשאה ובכותרות הייחוס בניגוד להוראות פסק הדין" (סע' 57 פסקה שנייה בבקשת הבזיון). הטענה להפרה של כותרות הייחוס מופיעה אפוא בבקשה. בנוסף, משנקבע בפסק הדין בתביעת הביטול שמדובר בהפרה, יש לחייב את המשיבות בגין הפרה זו, גם אם הטענה מוזכרת גם בסעיף 8 בבקשה.
4. אני מחייב על כן את המשיבות בקנס בסך 500 ₪ בשל הפרה זו, בגין מועד משלוח הקטלוג המשיבות (19.9.12).

הפרה מס' 17

1. המבקשות הפנו בסעיף 17 בטבלה להדמיה של בקבוק וודקה מקטלוג המשיבות שנשלח על ידן ביום 19.9.12 (עמ' 181 בנספח 24א' לבקשת הבזיון), ומבקשות להשית על המשיבות קנס בגובה 500 ₪ בגין היום בו נשלח הקטלוג.
2. בסעיף 23ה' (פסקה שישית) בפסק הדין בתביעת הביטול נקבע לגבי אותה הדמיה כי כאשר אותיות שמו של דאלי גדולות יותר משאר המילים שבכותרת הייחוס, יש בכך הפרה של פסק הדין. עם זאת, נקבע גם בקשר להדמיה זו, כי מאחר וסוגיית הדגשת שמו של האמן נדונה בהחלטת הבזיון הראשונה, בהיעדר התמונות הספציפיות שאליהן התייחסה החלטת הבזיון הראשונה, "לא ניתן לייחס הפרה לחברות אם פעלו בהתאם להחלטה קודמת".

המבקשות, שעליהן הנטל להוכיח הפרת פסק הדין על ידי המשיבות, לא הוכיחו כי בענייננו מדובר בהדמיה שונה מההדמיה נושא ההחלטה בבקשת הבזיון הראשונה. משכך, אין להשית על המשיבות קנס בגין הפרה זו, אלא רק מכאן ואילך, אם ובמידה ותיעשה הפרה כזו על ידן בעתיד.

הפרה מס' 18

1. המבקשות הפנו בסעיף 18 בטבלה להדמיות מוצרים מתוך קטלוג המשיבות שנשלח ביום 7.10.12, בהן מופיעה כותרת הייחוס במפוצל, כך ששם היצירה מופיע מעל האיור, ושם האמן מופיע מתחת לאיור (עמ' 207, 211 בנספח 24ב' לבקשת הבזיון), ומבקשות להשית על המשיבות קנס בגובה 500 ₪ בגין היום בו נשלח הקטלוג.
2. בסעיף 23ו' (פסקה שביעית) בפסק הדין בתביעת הביטול נקבע כי הצגת שם היצירה מעל האיור ושם האמן מתחת לאיור מהווה הפרה של סעיף 6 בפסק הדין הבסיסי. הקביעה בעמ' 30 בפסק הדין בתביעת הביטול, אליה הפנו המשיבות, נאמרה ביחס להפרה שונה שנדונה לעיל, ואינה רלוונטית לגבי הפרה זו. כמו כן, לא מצאנו בבקשת הבזיון הראשונה קביעה, כטענת המשיבות, כי ניתן לפצל את כותרת הייחוס כך ששם היצירה ייכתב מעל האיור ושם האמן מתחת לאיור.

1. טענת המשיבות כי אין לחייבן בקנס שכן ההדמיות צורפו בבקשת הבזיון השניה לסעיף שלא עסק בפיצול כותרת הייחוס לשתי שורות, אלא רק בהצגת כותרת הייחוס בחלקו העליון של האיור ולא בתחתיתו או בצדו – אין לקבלה. המבקשות טענו בסעיף בו הפנו להדמיות הנ"ל, כי המשיבות מציגות את כותרת הייחוס, כולה או מקצתה, בחלקו העליון של האיור, בניגוד להוראות סעיף 6 בפסק הדין הבסיסי הקובע כי יש להציב האיורים לצד או בתחתית האיורים. גם אם לא נכתב כי מדובר בהפרה בשל פיצול כותרת הייחוס, עדיין מדובר בטענה להפרת סעיף 6 בשל הצגת כותרת הייחוס, כולה או חלקה, מעל האיור, כפי שנעשה, ונקבע בפסק הדין בתביעת הביטול שמדובר בהפרה.
2. לאור האמור, יחויבו המשיבות בקנס בסך 500 ₪ בשל הפרה זו, בגין מועד משלוח הקטלוג - 7.10.12.

הפרות מס' 19, 20, 21

1. המבקשות הפנו בסעיפים 21-19 בטבלה לקטלוג המשיבות שנשלח ביום 8.1.13, בו מופיע תכשיט ללא כותרת הייחוס או ללא איור, ומבקשות להשית על המשיבות קנס בגובה 500 ₪ בגין כל אחת משלושת הפרות אלו, בגין היום בו נשלח הקטלוג.
2. בהדמיה שבהפרה מס' 19 נראה תליון, ובהדמיה שבהפרה מס' 21 נראה תכשיט, שבהם מופיע איור מהיצירה ללא כותרת הייחוס, שנכתבה בצדו האחורי ואינה נראית לעין המתבונן בתליון (עמ' 216, 228-227 בנספח 24ג' לבקשת הבזיון). בסעיף 23ז' (פסקה שניה ורביעית) בפסק הדין בתביעת הביטול נקבע שמדובר בהפרת פסק הדין הבסיסי.
3. בהדמיה שבהפרה מס' 20 נראית טבעת שבה מופיעה כותרת הייחוס ללא איור (עמ' 224- 226 בנספח 24ג' לבקשת הבזיון), דבר המהווה הפרה של פסק הדין הבסיסי, כפי שנקבע בסעיף 23ז' (פסקה ראשונה, שו' 18-16) בפסק הדין בתביעת הביטול.
4. הקביעות שבעמ' 30 בפסק הדין בתביעת הביטול לא התייחסו להפרות אלו ואינן רלוונטיות לגביהן. כמו כן, לא מצאנו קביעה בהחלטה בבקשת הבזיון הראשונה כי המשיבה 1 פעלה בעניין זה כדין, כטענת המשיבות. ההדמיות הנ"ל צורפו על ידי המבקשות לבקשת הבזיון בפרק הדן בהפרת סעיף 6, במסגרת דוגמאות לקטלוגים "בהם נעשה שימוש מפר ביצירות, בשם האמן, בתמונתו, במכתב ההרשאה ובכותרות הייחוס בניגוד להוראות פסק הדין" (סע' 57 פסקה שנייה בבקשת הבזיון), ואין משמעות לכך שההפניה נעשתה בסוף הפרק הדן בהפרות סעיף 6 בפסק הדין.
5. מדובר בהדמיות שונות המתייחסות לשלושה תכשיטים שונים. משכך אני מחייב את המשיבות בקנס בסך 500 ₪ בגין כל אחת משלושת ההפרות, ובסה"כ 1,500 ₪, בגין מועד משלוח הקטלוג - 8.1.13, כפי המבוקש.

הפרה מס' 22

1. המבקשות הפנו בסעיף 22 בטבלה להדמיה מתוך קטלוג המשיבות שנשלח ביום 19.9.12, בה מופיע בקבוק שבחלקו העליון איור מהיצירה ללא כותרת הייחוס בצדו (עמ' 184 בנספח 24א' לבקשת הבזיון), ומבקשות להשית על המשיבות קנס בגובה 500 ₪ בגין היום בו נשלח הקטלוג.
2. בסעיף 23ז' (פסקה רביעית) בפסק הדין בתביעת הביטול נקבע לגבי הדמיה זו, שהצגת האיור בחלק העליון של הבקבוק ללא כותרת הייחוס לצדו או מתחתיו, כשאיננו בגודל קטן מ- 5X5 ס"מ, מהווה הפרה של פסק הדין הבסיסי. אכן אין בפסק הדין בתביעת הביטול קביעה כי האיור שהוצג בהדמיה זו גדול מ- 5X5 ס"מ, והמבקשות לא הוכיחו כי כך הדבר. ואולם בהעדר כותרת ייחוס בכלל באיור המדובר, אלא רק באיור השני שמתחתיו (עמ' 184 בנספח 24א' לבקשת הבזיון), מהווה הדבר הפרה של פסק הדין הבסיסי.
3. לאור האמור, אני מחייב את המשיבות בקנס בסך 500 ₪ בשל הפרה זו, בגין מועד משלוח הקטלוג – 19.9.12.

הפרות מס' 23, 24, 25

1. המבקשות הפנו בסעיפים 25-23 בטבלה לעמודים מתוך קטלוגים של המשיבות שנשלחו בתאריכים 7.10.12 ו- 4.3.13, בהן מופיע שם האמן בכותרות שלא במסגרת כותרת הייחוס ושלא לצד היצירה (עמ' 192, 198 בנספח 24ב', עמ' 232 בנספח 24ד' לבקשת הבזיון), ומבקשות להשית על המשיבות קנס בגובה 500 ₪ בשל כל אחת משלושת הפרות אלו, בגין היום בו נשלח הקטלוג.
2. בסעיף 23ט' בפסק הדין בתביעת הביטול נקבע כי הצגת שם האמן בכותרות ובכותרות משנה, המבליטה את שם האמן לעומת שאר הטקסט ובלא שכותרת הייחוס מצויה לצד היצירה, מהווה הפרה של סעיף 8 בפסק הדין. בפסק הדין בתביעת הביטול נקבע כי אין מדובר בהרחבת חזית מאחר ששני הצדדים התייחסו לעניין זה בסיכומיהם (סע' 23ט') בפסה"ד). המבקשות צרפו את ההדמיות האמורות לבקשתן גם אם בסעיף 6, ולאור הקביעה בפסק הדין בתביעת הביטול שהדמיות אלו מהוות הפרה, יש לחייב את המשיבות בגין הפרות אלו.
3. אני מחייב על כן את המשיבות בקנס בסך 500 ₪ בגין כל אחת משלושת ההפרות, ובסה"כ 1,500 ₪, בגין מועדי משלוח הקטלוגים - 7.10.12 ו- 4.3.13, כמבוקש.

הפרה מס' 26

1. המבקשות הפנו בסעיף 26 לקטלוג המשיבות שנשלח ביום 7.10.12 ולצילומי מסך מיום 26.2.13 ו- 3.3.17 מתוך אתרי אינטרנט, בהם מופיעה תמונתו של האמן דאלי, ומבקשות להשית על המשיבות קנס בגובה 500 ₪ בגין היום בו נשלח הקטלוג, וכן קנס בגובה 500 ₪

בגין כל יום, מיום 26.2.13 ועד יום הגשת בקשת הבזיון ביום 21.5.13, דהיינו 85 ימים, ובסה"כ 42,500 ₪ (בנוסף לקנס של 500 ₪ בגין מועד שליחת הקטלוג).

1. סעיף 11 בפסק הדין הבסיסי קובע כי המשיבות מתחייבות לא לעשות שימוש בתמונתו של דאלי. בפסק הדין בתביעת הביטול נקבע כי מדובר באיסור גורף של עשיית שימוש בתמונת האמן. עם זאת, נקבע כי אם יוכיחו המשיבות שיש להן זכות לעשות שימוש בתמונת האמן מכח מקור עצמאי שאינו קשור ליצירה, ככל שיוכח כזה, וכי הצגתה נעשתה בנפרד מהיצירה וללא קשר אליה, אין מקום לראות בכך הפרה של סעיף 11 בהסכם הפשרה. המשיבות לא הראו כי יש להן זכות לעשות שימוש בתמונת האמן ממקור עצמאי כנטען על ידן, ולכן נקבע כי המשיבות הפרו את פסק הדין הבסיסי בשימוש שעשו בתמונות האמן האמורות (סעיף 24ד' בפסה"ד). כך נקבע לגבי תמונת דאלי בקטלוג המשיבות ביום 19.9.12 (עמ' 195 בנספח 24ב' לבקשת הבזיון), וכך גם נקבע לגבי תמונת דאלי שהופיעה בצילום מסך מיום 26.2.13 של אתר האינטרנט של הסוכנת כרמלה ג'ונס (עמ' 261 בנספח 27 לבקשת הבזיון) - שמדובר בהפרת סעיף 11 בפסק הדין הבסיסי ויש לראות במשיבות אחראיות להפרה זו (סעיף 67 בפסק הדין בתביעת הביטול).

יצויין, כי טענת המשיבות שיש "לבחון בצורה רחבה יותר את זכויות הצדדים", אין בה ממש. טענה זו חותרת נגד קביעות פסק הדין בתביעת הביטול שקבע בדיוק ההפך.

1. לאור האמור, אני מחייב את המשיבות בקנס בסכום של 500 ₪ בגין מועד משלוח הקטלוג – 19.9.12, כמבוקש, וכן בקנס של 500 ₪ בגין כל יום של הפרה באתר כרמלה ג'ונס, ממועד תיעוד ההפרה – 26.2.13, ועד מועד הגשת בקשת הבזיון ביום 21.5.13, 85 ימים. סה"כ 42,500 ₪ (85 X 500).
2. המבקשות הפנו גם לתמונה של דאלי שהופיעה בצילום מסך מתוך אתר בשם www.salvador-shop.com (עמ' 262 בנספח 27 לבקשת הבזיון). בסעיף 68 בפסק הדין בתביעת הביטול נקבע כי המבקשות לא הוכיחו כי מדובר באתר השייך לסוכן או זכיין של החברות. לאור האמור, אין להשית על המשיבות קנס בגין הפרסום באתר זה.

טענות כלליות:

1. טענת המשיבות כי הבקשה אינה ההליך המתאים לדיון בטענות המבקשות ויש לדחות את בקשתן ואת הפסיקתא - אין בה ממש. משהגיעו המבקשות למסקנה כי המשיבות הפרו את אשר נקבע בפסק הדין הבסיסי, זכאיות היו להגיש את בקשתן נגד המשיבות לפי פקודת בזיון בית המשפט. מה עוד, שנמצא כי במקרים רבים אכן הפרו המשיבות את הוראות פסק הדין. על אחת כמה וכמה כאשר הנושא עלה בבית המשפט העליון (בר"ע 3901/12), שם נקבע כי יש להטיל על המשיבות קנס בסך 500 ₪ בגין כל יום בו יפרו בעתיד את פסק הדין. התביעה האזרחית שהגישו המבקשות בגין ההפרות, הייתה, בין השאר, תביעה לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו למבקשות, לטענתן, עקב ההפרות שביצעו המשיבות, והיא אינה ממעטת מזכותן להגיש את בקשת הבזיון שהגישו שעניינה לאכוף על המשיבות את קיום פסק הדין. לטענה כי מדובר בפרשנות, מקום בו הייתה מחלוקת אמתית בין הצדדים, הר שהקביעות בהחלטה הינן מקום בו מעשי המשיבות היו הפרה ברורה של פסק הדין הבסיסי.

1. המשיבות טוענות עוד, כי נפל פגם בסיסי בחישוב סכומי הקנס על ידי המבקשות בפסיקתא שהגישו, בכך שביקשו לחייב את המשיבות בקנס בגין כל הפרה בנפרד, גם אם ההפרות בוצעו באותו יום. לטענת המשיבות, הוראת בית המשפט העליון בהחלטה בבר"ע הייתה כי הקנס שיושת הוא קנס יומי בגין "כל יום" שבו יפרו המשיבות בעתיד את פסד הדין, וככל שהתקיימו כמה הפרות באותו יום, אין להטיל עליהן מספר קנסות בגין כל אחת מההפרות, אלא קנס אחד בגין כל ההפרות שבוצעו באותו יום.
2. אין לקבל טענת המשיבות. בהחלטה בבר"ע אומרת כב' השופטת חיות כי מטרת הטלת הסנקציה לפי סעיף 6 לפקודה היא לכפות על הצדדים ציות לפסק הדין, ותכליתה אכיפתית-מניעתית. עוד נקבע בבר"ע, כי נוכח הקביעות בהחלטה הראשונה שהמשיבות הפרו את פסק הדין, ובהינתן העובדה שבעת הגשת הבקשה עדיין הופיעו חלק מן הפרסומים המפרים באתר האינטרנט של המשיבות, "היה מקום להשית על המשיבים סנקציה על תנאי בגין הפרות אלה על מנת להרתיען מפני העלאת הפרסומים המפרים לאתר האינטרנט בעתיד וכן מפני כל אופן אחר של הפרת פסק הדין" (ס' 7 בהחלטה בבר"ע). בהתאם, נקבע עוד כי: "יוטל על המשיבות 1 ו- 2 (המשיבות שבפנינו – א.מ.) קנס בסך של 500 ₪ בגין כל יום בו יפרו בעתיד את פסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה, וזאת החל מיום המצאת פסק דין זה לצדדים". (סעיף 9).

הדברים ברורים: הטלת הקנס על תנאי על המשיבות באה כדי להרתיען מלהפר שוב את פסק הדין. אין כל קביעה בהחלטה בבר"ע כי הקנס הוא קנס יומי מקסימלי, יהא אשר יהא מספר וסוג ההפרות שיבוצעו בו, ואין גם מקום לפרשנות המשיבות כאילו מדובר בקנס "גלובאלי" לכל יום של הפרה, ללא קשר למספר ההפרות הנעשות באותו יום. פרשנות כזו אף עלולה להוביל למצב אבסורדי, שלמשיבות יהיה למעשה תמריץ לבצע כמה שיותר הפרות באותו היום, שכן לשיטתן הקנס שיוטל עליהן יהיה בכל מקרה אחד.

לאור כך גם נקבע בהחלטה מיום 6.9.16, כי בפסיקתא יפרטו המבקשות את "כל ההפרות שנקבע לגביהן בפסק הדין בתביעת הביטול שהן מהוות הפרות של פסק הדין, וסכומי הקנס שיש לחייב בגינם את המשיבות לפי סכום של 500 ₪ ליום בגין כל הפרה מיום ביצועה ועד ליום שבו הוסרה או הופסקה..." (ס' 8 בהחלטה) (ההדגשה אינה במקור).

סיכום

1. סיכום צירופם של ימי ההפרות שפורטו בהחלטה משלימה זו הוא 364 ימי הפרות. בגין הפרות אלו ישלמו המשיבות, ביחד ולחוד, קנס בסכום כולל של 182,000 ₪.
2. המשיבות, ביחד ולחוד, ישלמו למבקשות הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 25,000 ₪ (כולל מע"מ).
3. הסכומים שנפסקו לעיל ישולמו על ידי המשיבות תוך 30 יום. לאחר מכן יישאו עליהם הסכומים הנ"ל ריבית כחוק והפרשי הצמדה למדד מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, ד' אב תשע"ז, 27 יולי 2017, בהעדר הצדדים.