רקע

1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר מייחס לו עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2. על-פי המתואר בעובדות כתב האישום, שושנה אברהם (להלן: "המתלוננת") והנאשם הינם שכנים המתגוררים בבניין בבאר יעקב (להלן: "המקום"). ביום 5.8.09 בעקבות רעש מוזיקה שבקע מבית הנאשם והטריד את מנוחתה של המתלוננת, ניגשה המתלוננת לדירתו והקישה על דלתו. בהמשך לכך, פתח הנאשם את הדלת, ירק על פניה של המתלוננת, וטרק את הדלת. מיד ובסמוך, הקישה המתלוננת בשנית על הדלת, ואז פתח הנאשם את הדלת, הדף את המתלוננת והכה אותה במכת אגרוף בפניה וכן בעט בגבה. כתוצאה מכך נגרמה למתלוננת נפיחות קלה בעין שמאל.

3. הנאשם הודה שהיה עימות בינו לבין המתלוננת במועד האמור. לטענתו, המתלוננת ניתקה את החשמל בדירתו, ובזמן שהוא יצא לחבר שוב את החשמל שנמצא מחוץ לביתו, הוא הבחין שהמתלוננת שפכה מים וקפה בתוך דירתו. לאחר מכן, שוב היה ניתוק של החשמל, שוב הגיעה המתלוננת עם קערת מים והוא ניסה לסגור את הדלת כדי שהיא לא תיכנס ואז בן זוגה של המתלוננת, מר אליהו סעדה (להלן: "המתלונן") ניסה לתקוף אותו, והנאשם טרק את הדלת. הנאשם טען כי לא תקף אותה (עמ' 14).

ראיות המאשימה

4. המתלוננת, גב' שושנה אברהם, העידה בבית-המשפט. לדבריה, היא התגוררה בזמן האירוע במקום במשך כ- 22 שנים. במועד האירוע, בלילה, הנאשם הפעיל מוזיקה רועשת בשעה 04:00 לפנות בוקר. אין המדובר בפעם הראשונה שהנאשם עושה כן (עמ' 15, ש' 3-4). בבוקר היא ניסתה לישון, והטריקות של הדלת מדירת הנאשם הפריעו לה. היא הקישה על דלתו, ואמרה לו שהרעש מפריע לה. הנאשם ניסה להוציא אותה החוצה, ירק בפניה, גידף אותה בשפה הרוסית, דחף אותה, בעט בה, ונתן לה מכת אגרוף בעין שמאל. העין התנפחה והפכה כחולה (עמ' 15, ש' 6-9). לאחר מכן, המתלונן ניסה להפריד. לדבריה, לא שפכה לו מים בבית (עמ' 15, ש' 21). כאשר הקישה על הדלת, הנאשם פתח אותה כשהוא עירום (עמ' 15, ש' 25).

5. בחקירתה הנגדית הבהירה המתלוננת כי היא החלה להתגורר במקום זמן רב לפני הנאשם (עמ' 15, ש' 29-31). הם מתגוררים באותה קומה (עמ' 16, ש' 3-4). מדובר בדירות של עמידר (עמ' 16, ש' 13). לדבריה, בשל מעשי הנאשם, פנתה לעמידר בבקשה לעבור לדירה אחרת (עמ' 16, ש' 16-32). לדבריה, היא החזיקה בקערת מים עבור השכן (עמ' 17, ש' 20-21). הנאשם תקף אף את המתלונן (עמ' 17, ש' 27). השוטר ראה שהעין שלה הפכה לכחולה ואמר לה להתלונן (עמ' 18, ש' 7-9). באותו יום פנתה לרופא בשעה 16:00 בקופת חולים (עמ' 19, ש' 8). לדברי המתלוננת האירוע אירע בבוקר, והיא הגיעה לרופאה רק בשעות אחה"צ, וזאת על אף שבתלונתה בפני הרופאה נרשם כי "לדבריה, לפני חצי שעה הוכתה על-ידי השכן" (ת/1). המתלוננת הכחישה שהייתה בדירת הנאשם באותו יום (עמ' 20, ש' 24-25). לדבריה התלוננה פעמים רבות נגד הנאשם במשטרה, אך אמרו לה שהנאשם סובל ממחלת נפש, ושתפנה לרווחה (עמ' 21, ש' 17-22).

6. הוגש מסמך רפואי מיום האירוע, 5.8.09 (ת/1) אשר בו מציינת רופאת העיניים את תלונת המתלוננת ובממצאי הבדיקה קובעת הרופאה כי קיימת "נפיחות קלה פריארביטלי משמאל".

7. המתלונן, מר אליהו סעדה, העיד בבית-המשפט (עמ' 27 ואילך). לדבריו, הוא מתגורר במקום עם המתלוננת, מול דירת הנאשם (עמ' 27, ש' 11). לדברי המתלונן, ביום האירוע הנאשם הטריד אותם במשך הלילה במוזיקה שהשמיע. הם ביקשו ממנו בנימוס להנמיך את המוזיקה אך הוא סירב (עמ' 27, ש' 13-14). בבוקר שוב ביקשו ממנו שינמיך את המוזיקה, והנאשם יצא עירום לחלוטין, החל לקלל וסירב להנמיך את המוזיקה. הם הקישו שוב על דלתו, והתפתח ויכוח בין הנאשם למתלוננת (עמ' 27, ש' 17-19). הנאשם גידף ברוסית (עמ' 27, ש' 21). במהלך הויכוח הנאשם היכה את המתלוננת, ובעט בה. לדברי המתלונן הוא דחף בתגובה את הנאשם, והזיז אותו למדרגות, והנאשם ניסה אף לתקוף אותו (עמ' 27, ש' 25-27). המתלונן הכחיש שהמתלוננת שפכה מים בדירת הנאשם (עמ' 28, ש' 2-8), והכחיש שהמתלוננת ניתקה לנאשם את החשמל (עמ' 28, ש' 20). המתלונן הכחיש תחילה שהמתלוננת החזיקה בקערת מים, ולאחר מכן אישר זאת (עמ' 28, ש' 28-32).

8. בחקירתו הנגדית חזר המתלונן על הדברים (עמ' 29). המתלונן חזר על כך שהנאשם היכה במכת אגרוף את המתלוננת (עמ' 3, ש' 5). לדבריו, יתכן שהמתלוננת גם גידפה את הנאשם (עמ' 30, ש' 6-24). הנאשם הכה את המתלוננת בעין, ולאחר מכן ברגל (עמ' 31, ש' 8). המתלונן אישר שהוא הדף את הנאשם וזה נפל, ולאחר מכן המתלונן סייע לו לקום (עמ' 32, ש' 28). המתלונן הכחיש כל קשר בין רצונה של המתלוננת לעבור דירה לבין האירוע (עמ' 33). לדבריו, הוא הבחין בחבלות על המתלוננת באותו יום (עמ' 34, ש' 29-31).

9. הוגש דוח פעולה שרשם רס"ר איציק בן אברהם (להלן: "בן אברהם") מיום האירוע בשעה 10:00 (ת/2). השוטר בן אברהם רשם את עיקרי תלונת המתלוננת, וציין כי אכן מדירת הנאשם נשמעה מוזיקה חזקה (ת/2). בדוח הפעולה נרשם כי השוטר הקיש על דלתו של הנאשם, אשר התקלח. לבסוף פתח הנאשם את הדלת, ומסר כי המתלוננת נכנסה לביתו, ושפכה מים על המחשב, ולכן תקף אותה לאחר שהיא תקפה אותו. השוטר לא ראה סימני אלימות בפניה של המתלוננת (ת/2).

10. הוגש דוח העיכוב של הנאשם, אשר במסגרתו הסביר הנאשם כי המתלוננת שפכה לו מים על המחשב, ותקפה אותו, ולכן הוא תקף אותה בחזרה (ת/3).

11. כן העיד מר איתי שעובי, השוטר הקהילתי (עמ' 55).

גרסת הנאשם

12. הוגשה הודעת הנאשם בחקירה (ת/4). בהודעתו טען הנאשם כי הוא הזמין את המשטרה (ת/4, ש' 10). לדבריו, הוא קם בבוקר, הפעיל את המוזיקה ונכנס להתקלח, והמתלוננים כיבו לו את החשמל. הוא יצא לארון החשמל להחזיר את החשמל, וכשחזר ראה קפה שפוך על מכונת הכביסה שנמצאת בכניסה לדירתו. הוא נכנס להתקלח, ושוב ניתקו לו את החשמל. הפעם הוא סגר את הדלת, אך לא נעל, וכאשר ראה את המתלוננת עם קערת מים פותחת את הדלת שלו, הוא ניסה לסגור את הדלת כדי שהיא לא תיכנס, ואז המתלונן קפץ עליו, והפיל אותו למדרגות, והיא נכנסה ושפכה לו מים על המחשב שעבד בבית, והוא התקשר למשטרה. הנאשם הכחיש שתקף את המתלוננת או שגידף אותה.

13. הנאשם העיד בבית המשפט וטען כי ביום האירוע המתלוננת ניתקה לו את החשמל. לאחר מכן, היא נכנסה לביתו ושפכה מים על המחשב שלו, והמחשב נשרף. הוא יצא להדליק את האור, וראה שהיא מנסה להיכנס לדירתו. הוא שם יד כדי שלא תעבור, ואז המתלונן קפץ עליו והפיל אותו ארצה. הוא היכה באגרוף את המתלונן, ועל כך נחקר (עמ' 57, ש' 12-21). המתלונן הפיל אותו ורצה להיכנס לדירה שלו. הוא היכה באגרוף את המתלונן מתוך אינסטינקט. הוא הזמין את המשטרה (עמ' 57, ש' 24-25).

דיון והכרעה

14. לאחר ששמעתי את עדויות המתלוננים, אני מקבל אותן כמהימנות. גרסת המתלוננת מהווה את העדות המרכזית נגד הנאשם, כאשר גרסת המתלונן מחזקת אותה ותומכת בה. בעיקרי הדברים גרסאות המתלוננים עולות בקנה אחד זו עם זו. כך למשל, שני המתלוננים מתארים כי הנאשם פתח את הדלת כשהוא עירום, שניהם מתארים את המוזיקה הרועשת שהשמיע הנאשם, ואת סירובו להנמיך את המוזיקה ושניהם מתארים באותו אופן את גידופיו בשפה הרוסית (עמ' 27, ש' 12-21).

15. יש לציין כי המתלונן לא ניסה להסתיר את מעורבותו שלו באירוע, ואף אישר, מבלי שנשאל על כך, שדחף את הנאשם בתגובה למעשיו (עמ' 27, ש' 26). באופן דומה לא ניסה להכחיש את הטענה שגם המתלוננת גידפה את הנאשם (עמ' 30,ש' 6-24), ולא ניסה לייפות את האירוע.

16. אמנם, קיימות סתירות בעניינים שוליים בעדויות התביעה, ואולם איני סבור כי מדובר בסתירות היורדות לשורשו של עניין (ר' קדמי, על הראיות, 1841 (חלק רביעי, 2009)). כך למשל, נרשם על-ידי הרופאה מפי המתלוננת שהאירוע היה כחצי שעה קודם לבדיקה הרפואית, וזאת בעוד שלפי דברי המתלוננת היא הגיעה לרופאה רק בשעות אחה"צ בעוד שהאירוע התרחש בבוקר. יחד עם זאת, אין המדובר בסתירה הנוגעת לשורשו של עניין, וזאת בשים לב לכך שאין מחלוקת בפי ההגנה על כך שהתרחש עימות בינו לבין המתלוננת באותו מועד (עמ' 14, ש' 14). באופן דומה טענה המתלוננת בעדותה כי החזיקה קערה של מים, אשר נועדה לשכן, וזאת בניגוד להודעתה במשטרה (עמ' 22, ש' 10-13), ובניגוד לגרסת המתלונן שהכחיש שהמתלוננת החזיקה קערת מים, ולאחר מכן אישר זאת (עמ' 28, ש' 28-32). סבורני כי סתירות אלה בגרסאות המתלוננים משקפות את האופן שבו כל אחד מהם חווה את הדברים מנקודת מבטו, ואין בהן כדי לשלול את מהימנותם.

17. לא ניתן לקבל את טענת ההגנה לפיה המתלוננת הייתה מעוניינת לעבור דירה בעמידר, ובשל כך הגישה תלונות נגד הנאשם (עמ' 24, ש' 13-14). באופן דומה לא ניתן לקבל את טענת הנאשם, כי המשטרה גרמה למתלוננת לחבלה כדי להפלילו כדבריו לשוטר שעובי "לקחת בחורה, נתתם לה בוקס, ואתה מנסה להלביש את זה עלי?" (עמ' 56, ש' 16-17).

18. חיזוק משמעותי לגרסת המתלוננת נמצא במסמך הרפואי (ת/1) אשר בו נמצאה נפיחות בעין שמאל של המתלוננת, כפי שטענה המתלוננת. מדובר במסמך מיום האירוע, גם אם לאחר מספר שעות, ויש בו כדי לתמוך בגרסת המתלוננת.

19. חיזוק נוסף לראיות המאשימה נמצא בדוח הפעולה שרשם השוטר בן אברהם ביום האירוע בשעה 10:00 (כשעתיים לאחר האירוע), שבו ציין השוטר כי מדירת הנאשם בקעה מוזיקה חזקה (ת/2). העובדה שאף לאחר האירוע, ולאחר שהוזמנה משטרה למקום, לא עלה בדעתו של הנאשם להנמיך את המוזיקה, מחזקת את גרסת המתלוננת בדבר התנהגותו של הנאשם. בהמשך דוח הפעולה, נרשם כי השוטר הקיש על דלתו של הנאשם, אשר התקלח. לבסוף פתח הנאשם את הדלת, ומסר כי המתלוננת נכנסה לביתו, ושפכה מים על המחשב, ולכן תקף אותה לאחר שהיא תקפה אותו (ת/2). דברים אלה של הנאשם, אשר מהווים ראשית הודיה, מחזקים אף הם את ראיות המאשימה. לעומת זאת, העובדה שהשוטר לא ראה סימני אלימות על פניה של המתלוננת, מחלישה במידת מה את עוצמת ראיות המאשימה, אם כי השוטר בעדותו הסביר כי יתכן שהסימן יופיע תוך מספר שעות (עמ' 54, ש' 2-3).

20. חיזוק נוסף לראיות המאשימה נמצא בדוח העיכוב (ת/3) בו מסר הנאשם כי המתלוננת שפכה לו מים על המחשב, ותקפה אותו, ולכן הוא תקף אותה בחזרה (ת/3). דברים אלה, עולים אף הם כדי ראשית הודיה.

21. לעומת זאת, אין ביכולתי לקבל את גרסת הנאשם. מתוך התנהגותו של הנאשם במהלך ניהול התיק, ניכר כי הנאשם סובל מלקות נפשית לא פשוטה. לעתים הנאשם אף מתקשה לשלוט במעשיו ובדבריו. כך למשל, בתגובה לבקשת באת כוח הנאשם להתפטר מייצוג, השיב הנאשם שהסניגורית "פוחדת לקבל פנס בעין" (עמ' 45, ש' 20-21), ובהמשך לכך, לא נותר מנוס, אלא לשחרר את באת-כוחו מייצוג. באופן דומה כאשר נחקר הנאשם במשטרה הגיב הנאשם לשאלות השוטר בדברים הבאים: "אתה מבין לבד שאתה מחרטט, אתה בכלל מבין מה אתה אומר? אתה מבין שאה מדובר שטויות" (ת/4, ש' 67-68).

22. מעדותו של הנאשם ניכר כי הנאשם לוקה בקשיים נפשיים. כך למשל, הנאשם פתח את עדותו בדברים הבאים: "אומרים שאני כמו שמש, קשה להסתיר אותה. אי אפשר בעצם, כמו השמש והירח" (עמ' 57, ש' 12-13). בהמשך דבריו, מסר הנאשם כי חלק מהדברים שנרשמו מפיו בחקירה נאמרו על-ידו בחקירה אחרת, ומשם עברו לחקירה בתיק הנוכחי, כדבריו: "בתיק אחר היה איזה אירוע עם בחורה... בחקירה ההיא אמרתי את זה, ושם עבר לפה. איך זה אפשרי? אני עונה בחקירה ההיא משהו, ורואה את התשובות שלי כאן בתיק הזה" (עמ' 57, ש' 29-31). בהמשך, כאשר נשאל הנאשם מדוע התלוננה המתלוננת נגדו, טען הנאשם כי "אולי בגלל שמישהו מהמשטרה משלם לה [למתלוננת- ע.ק.] כסף על כך, והם דרכו בתוך חרא של פרה, וביקשו ממנה לעצור" (עמ' 60, ש' 6-7). ובהמשך: "היא (המתלוננת – ע.ק.) בחורה מסכנה, כמו כל הבחורות" (עמ' 60, ש' 12).

23. גרסתו של הנאשם בשלב העיכוב הייתה שתקף את המתלוננת בתגובה לכך שהיא תקפה אותו, גרסתו בחקירה הייתה הכחשה גורפת שתקף מישהו, ואילו גרסתו בבית-המשפט הייתה שתקף את המתלונן בתגובה לכך שהמתלונן תקף אותו. לאור ריבוי גרסאות הנאשם, בסוגיה שהינה בלב המחלוקת, לא ניתן לקבל את עדותו כמהימנה.

24. כמו-כן, כפי שטענה המאשימה, לא היה ביכולתו של הנאשם להסביר כיצד יתכן שבעת שיצא החוצה להדליק את החשמל, לא ראה את המתלוננת נכנסת אליו הביתה ומבצעת את פעולת שפיכת המים (עמ' 59). חלק ניכר מטענותיו של הנאשם כלפי המתלוננת הינו בגדר השערה, ולא בגדר עדות ראייה. הנאשם לא ראה את המתלוננת מכבה את החשמל בדירתו, ולא ראה אותה שופכת מים או קפה בדירתו, אלא רק שיער שהמתלוננת עשתה את הדברים האמורים, ובעניין זה ניכר כי הנאשם עירב בין דברים שראה לבין השערות גרידא.

25. זאת ועוד, אפילו בשלב הסיכומים שינה הנאשם את גרסתו, והסביר כי הדברים שאמר בהודעתו במשטרה ובעדותו בבית-המשפט בנוגע לשפיכת הקפה על-ידי המתלוננת, כלל לא היו באירוע הנוכחי, אלא באירוע אחר (עמ' 64, ש' 15-16). שינוי הגרסה על-ידי הנאשם בשלב הסיכומים מקשה אף יותר על קבלת גרסתו, וזאת בשים לב לכך שהעלה את הטענה שהמתלוננת שפכה לו קפה בדירתו כבר בשלב החקירה ביום האירוע, כשעתיים לאחר האירוע (ת/4, ש' 16), ומכאן שבאותו יום אין זה סביר ששגה בין שני אירועים שונים.

סוף דבר

26. בסיכומו של דבר, אני מקבל את גרסת המתלוננים, ודוחה את גרסת הנאשם. שוכנעתי, מעבר לספק סביר, כי הנאשם אכן תקף את המתלוננת, כמתואר בכתב האישום. יחד עם זאת, כפי שעלה מדברי המתלונן, שוכנעתי כי אף למתלוננים היה חלק באירוע. המתלוננת גידפה את הנאשם, והמתלונן דחף את הנאשם במסגרת העימות וכתוצאה מכך הנאשם נפל במדרגות. לא ניתן אף לשלול את האפשרות שהמתלוננת החזיקה בידה קערת מים מתוך מטרה לשפוך אותם בפתח דירתו של הנאשם. מעשים אלה של המתלוננים אינם מקימים לנאשם טענת הגנה עצמית, ואולם יהיה מקום ליתן להם משקל במסגרת שיקולי הענישה במסגרת גזר הדין.

27. אשר על-כן, אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

ניתנה היום, י"ח אדר תשע"ג , 28 פברואר 2013, במעמד הצדדים