ב"כ המאשימה: עו"ד יניב פטרוק

ב"כ הנאשם: בעצמו

רקע

1. הנאשם הורשע בהכרעת דין מנומקת בעובדות כתב האישום בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.
2. על-פי המתואר בעובדות כתב האישום, וכפי שנקבע בהכרעת הדין, המתלוננים והנאשם הינם שכנים בבניין בבאר יעקב. ביום 5.8.09 בעקבות רעש מוסיקה שבקע מבית הנאשם והטריד את מנוחתה של המתלוננת, ניגשה המתלוננת לדירתו והקישה על דלתו. בהמשך לכך, פתח הנאשם את הדלת, ירק על פניה של המתלוננת, וטרק את הדלת. מיד ובסמוך, הקישה המתלוננת בשנית על הדלת, ואז פתח הנאשם את הדלת, הדף את המתלוננת והכה אותה במכת אגרוף בפניה וכן בעט בגבה. כתוצאה מכך, נגרמה למתלוננת נפיחות קלה בעין שמאל.
3. יחד עם זאת, נקבע בהכרעת הדין כי אף למתלוננים היה חלק באירוע. המתלוננת גידפה את הנאשם, והמתלונן דחף את הנאשם במסגרת הוויכוח עמו, וכתוצאה מכך הנאשם נפל במדרגות. כן נקבע, כי לא ניתן לשלול את טענת הנאשם לפיה המתלוננת החזיקה בידה קערת מים במטרה לשפוך אותם בפתח דירתו. נקבע כי מעשים אלה של המתלוננים אינם מקימים לנאשם טענת הגנה עצמית, ואולם יש מקום ליתן להם משקל במסגרת מכלול שיקולי הענישה בעת גזירת הדין (פסקה 26 להכרעת הדין).

טיעוני הצדדים

1. לטענת ב"כ המאשימה, עו"ד נדב רייכמן, הנאשם יליד 1980. בעל עבר פלילי מכביד שכולל שמונה הרשעות קודמות וגמר דין אחד ללא הרשעה, בעבירות של אלימות מילולית ואלימות ממש, הפרת הוראה חוקית, עבירות סמים, עבירות רכוש, עבירות נגד שוטרים ועבירה של הסגת גבול תוך נשיאת נשק. העבר הפלילי של הנאשם משתרע החל משנת 1996 ועד לשנת 2011. המאשימה טענה כי נגד הנאשם תלויים ועומדים שני מאסרים מותנים, שגם בהם לא היה כדי להרתיעו. המאשימה טענה כי מתחם העונש הראוי בנסיבות העניין נע בין מספר חודשי מאסר שניתנים לריצוי בדרך של עבודות שירות לבין שנת מאסר בפועל. המאשימה עתרה להשית על הנאשם עונש שנמצא ברף העליון של המתחם, וכן להפעיל את המאסרים המותנים במצטבר, לצד מאסר מותנה ופיצוי למתלוננת.
2. הנאשם חזר על טענתו לחפותו. הנאשם עתר להשית עליו קנס כספי.

דיון וגזירת הדין

1. בקביעת מתחם העונש ההולם, בהתאם לעקרון ההלימה, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. במקרה דנן, הערך החברתי אשר נפגע הינו הגנה על שלומו וגופו של אדם והגנה על הסדר הציבורי.
2. בחינת מידת הפגיעה בערך המוגן מובילה למסקנה כי נגרמה פגיעה ממשית בערך המוגן. הנאשם ירק על המתלוננת, הכה אותה במכת אגרוף בפניה ובעט בגבה. מעשיו של הנאשם גרמו למתלוננת לנפיחות קלה בעין שמאל.
3. בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשים במנעד רחב כמפורט להלן:
4. ברע"פ 3622/11 ישראל נ' מדינת ישראל (27.5.11) נדחתה בקשת רשות ערעור על גזר דין שבו נגזר על נאשמים שהורשעו לאחר ניהול הוכחות בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 380 ו- 382(ב) לחוק העונשין, 3 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות (ר' גם ע"פ 35581-12-10 (מח' מרכז) ישראל נ' מדינת ישראל (3.4.11); ות"פ (רמ') 3583/06 מדינת ישראל נ' ישראל (8.11.10)).
5. בע"פ (מח' מרכז) 41309-08-11 מעודד נ' מדינת ישראל (18.12.11), התקבל ערעורו של נאשם, שהורשע בבית משפט השלום בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש. בית משפט השלום גזר על הנאשם עונש מאסר של 6 חודשים שירוצה בדרך של עבודות שירות. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור והפחית את העונש ל-4 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות.
6. בע"פ (מח' מרכז) 16160-10-11 טבצניק נ' מדינת ישראל (25.12.11), התקבל ערעורו של נאשם, שהורשע בבית משפט השלום בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש. בית משפט השלום גזר על הנאשם עונש מאסר של 6 חודשים שירוצה בדרך של עבודות שירות. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור והפחית את העונש ל-4 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות.
7. בע"פ (מח' ב"ש) 11563-08-12 אוקראינצנקו נ' מדינת ישראל (20.2.13), נדחה ערעורה של נאשמת, אשר הורשעה בבית משפט השלום בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, ונידונה ל-4 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור והותיר את העונש על כנו.
8. בע"פ (מח' י-ם) 32637-08-10 אלבז נ' מדינת ישראל (13.1.13), נדחה ערעורו של נאשם, שהורשע בבית משפט השלום בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, ונגזרו עליו 3 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור והותיר את העונש על כנו.
9. בת"פ (ראשל"צ) מדינת ישראל נ' אברהמי (3.1.13), הורשע הנאשם בעבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש, ונגזרו עליו 4 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות.
10. בת"פ (ת"א) 4051-09 מדינת ישראל נ' לוי (19.3.13), הורשע הנאשם בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, באי מתן אפשרות להולך רגל לחצות בבטחה ובנהיגה בקלות ראש, ונגזרו עליו 4 חודשי מאסר על תנאי.
11. במסגרת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (סעיף 40 ט' לחוק), יש ליתן את הדעת לשיקולים הבאים:
12. הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה; הסיבות שהביאו את הנאשם לביצוע העבירה טמונות בסכסוך שכנים בינו לבין שכניו, אשר טמון ברעש מוסיקה חזק שבקע מדירתו של הנאשם בשעות שאינן סבירות.
13. יכולתו של הנאשם להבין את אשר הוא עושה, את הפסול שבמעשהו או את משמעות מעשהו, לרבות בשל גילו; יכולתו של הנאשם להימנע מהמעשה ומידת השליטה שלו על מעשהו, לרבות עקב התגרות של נפגע העבירה; הנאשם סובל מקשיים נפשיים בלתי מבוטלים, כפי שניכר היה מהתנהגותו במהלך הדיונים בעניינו. לא בכדי אף נותר הנאשם ללא ייצוג, לאחר שבשל קשייו לשלוט בהתנהגותו, השתחררה הסנגוריה הציבורית מייצוגו. בעיותיו הנפשיות של הנאשם וקשייו לווסת את התנהגותו, קשורים קשר ישיר לביצוע העבירה במקרה דנן.
14. הקרבה לסייג לאחריות פלילית כאמור בסימן ב' לפרק ה'1; כפי שנקבע בהכרעת הדין, גם למתלוננים היה חלק משמעותי באירוע. המתלוננת גידפה את הנאשם, והמתלונן דחף את הנאשם במסגרת הוויכוח עמו, וכתוצאה מכך הנאשם נפל במדרגות. לא ניתן לשלול את טענת הנאשם כי המתלוננת החזיקה בידה קערת מים במטרה לשפוך אותם בפתח דירתו של הנאשם. התרשמתי כי אין המדובר במקרה חד-צדדי של תוקף וקורבן, אלא במקרה שבו כל אחד מהצדדים לאירוע נטל בו חלק של ממש. מעשים אלה של המתלוננים כלפי הנאשם אינם מקימים לו סייג הגנה עצמית, ואולם קיימת קרבה מסוימת לסייג ההגנה העצמית, אשר יש ליתן לו משקל במסגרת שיקולי הענישה.
15. בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 יג'), סבורני כי מתחם העונש ההולם הינו החל ממאסר על תנאי ועד לשישה חודשי מאסר בפועל. מתחם העונש ההולם במקרה דנן נקבע תוך שקלול מצבו הנפשי של הנאשם וחלקם של המתלוננים באירוע, כמפורט לעיל.
16. במקרה דנן, לא קיימים שיקולים אשר מצדיקים סטייה מהמתחם, לחומרה או לקולא. שיקול ההגנה על שלום הציבור אינו ממין העניין. השיקול השיקומי גם הוא אינו ממין העניין.
17. בגזירת העונש המתאים לנאשם, בגדרי מתחם העונש ההולם, יש להתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (סעיף 40 יא'). במסגרת זו מן הראוי ליתן את הדעת לנסיבות הבאות:
18. נסיבות חיים קשות של הנאשם שהייתה להן השפעה על ביצוע מעשה העבירה; במקרה דנן, לנאשם קיימות נסיבות חיים קשות, אשר השפיעו ישירות על ביצוע העבירה. הנאשם סובל מלקות נפשית ואף מנכות פיזית (ר' עמ' 21, ש' 22; עמ' 25, ש' 25). הוא מתקשה להתאים את התנהגותו לסיטואציה. קשייו אלה של הנאשם עמדו בבסיס סכסוך השכנים בינו לבין המתלוננים. כך למשל, תיאר המתלונן כי כאשר ביקשו מהנאשם להנמיך את המוסיקה, הנאשם פתח את הדלת כאשר הוא עירום כביום היוולדו, ובמהלך האירוע כולו היה הנאשם עירום (עמ' 27, ש' 17; עמ' 28, ש' 27; עמ' 31, ש' 9). מדובר בהתנהגות אשר מעידה על קשייו הנפשיים של הנאשם. מקשיים אלה ניתן היה להתרשם אף במהלך הדיונים בבית-המשפט. כמו כן, הנאשם הינו ערירי ונעדר סביבה משפחתית תומכת.
19. חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה; במקרה דנן, יש ליתן משקל ממשי לחלוף הזמן. מדובר באירוע משנת 2009. אמנם, יש לזקוף חלק מחלוף הזמן לחובת הנאשם, וזאת בשל מקרים שבהם לא התייצב לדיונים בבית-המשפט, עד אשר היה צורך להביאו באמצעות צו הבאה. ואולם, לא ניתן להתעלם מחלוף זמן משמעותי זה.
20. עברו הפלילי של הנאשם או העדרו. לחובתו של הנאשם מספר הרשעות קודמות, בעבירות של חבלה במזיד ברכב, איומים, תקיפה סתם, הפרת הוראה חוקית, הפרעה לשוטר, החזקת סמים לצריכה עצמית ועוד.
21. עוד יש ליתן את הדעת לשיקול הרתעת היחיד בגדרו של המתחם, וזאת בשים לכך שבעברו של הנאשם גיליון הרשעות מכביד בגין עבירות שונות, וכי נגד הנאשם תלויים ועומדים שני מאסרים מותנים. כן יש ליתן את הדעת לשיקול הרתעת הרבים בגדרו של המתחם.

המאסר על תנאי

1. נגד הנאשם תלויים ועומדים שני מאסרים על תנאי ברי הפעלה, האחד של חודשיים והשני של חמישה חודשים. הכלל הינו כמובן שיש להפעיל את המאסרים המותנים. יחד עם זאת, במקרה דנן, בשים לב ללקות הנפשית והפיזית של הנאשם, וכן בשים לב לחלקם של המתלוננים באירוע, כפי שנקבע בהכרעת הדין, ולאור חלוף הזמן, סבורני כי מן הראוי להאריך את המאסרים המותנים.

הרכיבים הכספיים

1. בשים לב לחבלות שנגרמו למתלוננת כתוצאה ממעשיו של הנאשם, סבורני כי מן הראוי לפסוק אף פיצויים לטובתה.
2. כמו-כן, בהעדר רכיב עונשי של מאסר בפועל, סבורני כי ראוי לגזור על הנאשם אף קנס כספי, אשר יהווה רכיב ענישה מוחשי עבורו.
3. סוף דבר
4. 17. אשר על-כן, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
5. אני מורה על חידוש שני עונשי מאסר על תנאי של הנאשם, וזאת למשך שנתיים מהיום:
6. מאסר על תנאי בן חודשיים מת"פ (רמ') 2321/07 מדינת ישראל נ' פלדמן (2.11.08).
7. מאסר על תנאי בן חמישה חודשים מת"פ 3453/07 מדינת ישראל נ' פלדמן (29.1.09).
8. קנס בסך 3,500 ₪ או 60 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם בעשרה תשלומים חודשיים שווים ורצופים, שהראשון שבהם ביום 1.10.13.
9. פיצוי כספי למתלוננת, עדת תביעה 4, בסך של 1,500 ₪. הפיצוי יופקד בקופת בית-המשפט עד ליום 1.8.13, ויועבר למתלוננת בהתאם לפרטים שתמסור המאשימה.
10. זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי תוך 45 ימים.

ניתן היום, י"א אייר תשע"ג, 21 אפריל 2013, במעמד הצדדים.