נגד הנאשם הוגש כתב אישום בו יוחסו לו שמונה פרטי אישום. בכל אחד מפרטי האישום יוחסה לנאשם עבירה של תקיפת קטין על ידי אחראי שגרמה לו חבלה של ממש, לפי סעיף 368ב(א) סיפא לחוק העונשין.

המעשים הנטענים בפרטי אישום אלה הם באשר להפעלת אלימות על ידי הנאשם כלפי ילדיו הקטינים ה.ע. יליד 31/12/99, ר.ע. ילידת 14/12/00, א.ע. ילידת 14/12/00 ו-נ.ע. יליד 10/7/03.

המעשים הנטענים בכתב האישום בוצעו כמפורט בכתב האישום בשנים 2004 – 2009.

שלושה מן הילדים נחקרו על ידי חוקרת ילדים, אשר אף העידה בבית המשפט, כפי שיפורט להלן.

ה. נחקר ביום 25/5/09 (בהיותו בן תשע וחצי – ע.ר.) ומתמליל חקירתו על ידי חוקרת הילדים (ת/13) עולה כי לאחר תשאול ראשוני ולאחר שהילד נשאל האם מישהו פגע בגופו הוא השיב בחיוב וציין כי היה זה אביו וכי הלה הכניסו למקלחת ושפך עליו מים קרים על מנת שיירגע כיוון שנבהל בשל שאחותו עשתה לו "בו". לדבריו הדבר התרחש בהזדמנות אחת. הוא סיפר כי אביו הגיע הביתה ומצא אותו בוכה ועל כן הורה לו להתפשט ולהיכנס למקלחת ואזי שפך עליו מים קרים ובכך הסתכם הענין. האירוע ארע כשלושה חודשים קודם לכן ולדעתו איש לא ראה זאת.

הילד השיב בשלילה על שאלות החוקרת האם אביו או מישהו אחר במשפחה היכה ואתו בדרך כלשהי לרבות באמצעות מקל או שוט ומשהסבירה לו החוקרת כי הבינה כך מאחרים, המשיך להשיב בשלילה על שאלותיה בנושאים אלה.

בטופס סיכום העדות (ת/12) רשמה חוקרת הילדים, שרי מלכה, את התרשמותה ממנו כי רמת הבנתו תקינה ויכולותיו המילוליות מותאמות לגילו. הגם שהוא נכנס לחדר ברצון הוא התקשה ליצור קשר ולשתף פעולה ולעיתים לא שמר על קשר עין. ניכר היה לחוקרת כי לילד מוטיבציה נמוכה לשוחח על האירועים הנחקרים.

בסעיף הנוגע להתרשמות ממהימנות הנחקר ציינה החוקרת כי הילד תאר אירוע שחווה ומסר האשמה ושהשתלשלות של האירוע במלל חופשי ולא מובנה בתגובה לתשאול פתוח. היא התרשמה כי לא היתה לו מגמת הפללה ולא ניסה להעצים את חומרת האירוע ובאשר לדברים ששלל אין בידיה את הכלים המקצועיים להעריך את מהימנות דבריו מאחר שלא מסר האשמה.

החוקרת אסרה על העדתו של הילד בבית המשפט מאחר שלטעמה מדובר בעדות כנגד אביו ובסיטואציה העלולה לגרום לקונפליקט נאמנויות ולהסב לילד נזק נפשי.

ר. נחקרה ביום 17/6/09 ( בת שמונה וחצי אותה עת – ע.ר.) ומתמליל חקירתה (ת/7) עולה כי לאחר תשאול ראשוני נשאלה הילדה האם מישהו היכה אותה בביתה או הזיק לה בדרך כלשהי והיא השיבה בשלילה. החוקרת שאלה אותה האם משיהו היכה אותה באמצעות ענף והשיבה בשלילה. וכאשר נשאלה לגבי חגורה השיבה כי אמה עשתה כן בעבר אלא שעכשיו אמה מודעת לחוק האוסר על כך ועל כן עתה היא מענישה אותם בעונשים אחרים כגון איסור צפייה בטלויזיה. טרם שידעה על חוק זה, כך ציינה הילדה, היתה אם מכה אותה ואת אחיה ה. ו-נ. באמצעות החגורה אלא שהיתה מכה אותם "חלש".

היא סיפרה על אירוע במהלכו אביה סבר כי אחותה א. עשתה משהו בבית ועל כן משהיא היתה עירומה במקלחת הוא נכנס והיכה אותה באמצעות חגורה. הילדה ציינה כי א. בכתה מדוא וסבלה מכאבים ואף נגרמה לה אדמומית בשל המכות והדגימה על אזור הצלעות.

משנתבקשה לתאר את האירוע היא סיפרה כי אביה פרץ את דלת האמבטיה, נתן בעיטה בדלת ובאמצעות החגורה היכה את א. שנבהלה מאוד ובכתה מאוד. היא ציינה כי היא עצמה ראתה את האדמומית ממנה סבלה א.

הילדה הדגימה הכיצד אחז האב בידו את א. ובידו האחרת היכה אותה באמצעות החגורה. מדובר היה בחמש מכות כאלה. היא ציינה כי כך סיפרה לה א.

עוד סיפרה הילדה על אירוע נוסף כאשר הילדים נסעו ברכב היא א., ה. ו-נ. וככל הנראה עשו משהו בדרך. משחזרו הביתה העמיד אותם האב ליד הקיר , הביא את החגורה והחל להכות אותם. את א. היכה ראשונה ולאחר מכן היכה אותה ואת אחיה באמצעות החגורה. היא סיפרה על תחושותיה כי בעת שהיכה את אחותה וזו בכתה וצרחה ואף היא ואחיה בכו, היא חששה מאוד מן המכות אשר יכאיבו לה. לאחר מכן סיפרה להם א. כי האב הכאיב לה מאוד במכותיו. משהיכה אותה האב היא בכתה. המכות הכאיבו לה ובלשונה "זה היה ממש שורף".

הילדה סיפרה כי את אחיה ה. היכה האב יותר מאשר את כולם ואף ביתר חוזקה. היא ציינה כי תדיר מכה האב את ה. ביתר חוזקה כיוון שהוא הגדול ואמור להיות אחראי ולדאוג לקטנים יותר. במהלך אותו אירוע בנוסף על כך כי היכה את ה. בחוזקה הוא גם סטר לו.

משחזרה האם ושאלה לפשר המעשים, הילדים המשיכו בבכי והאב צעק על האם, והורה לילדים להיכנס למיטותיהם ולא לצאת מהן.

הילדה הדגימה על גופה היכן היכה אותה האב וכך גם את אחיה – והצביעה על אזור הירכיים. היא הבהירה כי המכות היו באמצעות חלק החגורה בו אין "ברזל".

לדבריה של הילדה האב נהג להכות אותה ואת אחיה באמצעות החגורה יותר מאשר בהזדמנות אחת. היא סיפרה כי גם האם נהגה להכות אותם בחגורה אבל "חלש" בעוד שהאב היכה "חזק".

האם חדלה מענישה באמצעות החגורה ומענישה אותם בעונשים אחרים בעוד שהאב ממשיך לעשות שימוש בחגורה ובלשונה של הילדה :"הוא ממשיך כי רק החגורה עוזרת לו. עונש זה לא עוזר".

הילדה סיפרה על אחיה ה. : "הוא זה שסבל הכי הרבה. תמיד אבא נותן לו מכות יותר הרבה משלנו הוא סבל בבית ושאמא ואבי שלי החליטו להתגרש, עכשיו קצת נעים לו וטוב לו בבית".

הילדה סיפרה על מקרה נוסף בו ביקש ה. לבנות לו ממקל חץ וקשת והאב שהגיע שבר לו את המקל ובאמצעות מקל זה היכה אותו עד כי ה. בכה מכאבים ונגרמה לו אדמומית. האב הורה לו להיכנס למיטתו לקרוא מן הרמב"ם ומשהילד סרב הוא נטל את חגורתו והכיה אותו ואף התרה בו כי בכל פעם שיסרב לקרוא הוא יוסיף דף נוסף למטלה זו. ה. החל לקרוא תוך שהוא בוכה.

הילדה סיפרה כי האב היכה בהזדמנות זו את ה. על ידיו על מנת שלא יתעסק עוד במקלות וידיו של ה. היו אדומות ושרפו לו והוא בכה בשל כאביו. היא היתה במקום בסמוך ל-ה. וראתה את המתרחש.

הילדה המשיכה ותארה עוד כיצד האם נהגה ליתן להם מדי פעם "פליק" בישבנם וכך גם אביהם אלא שלא יכולה היתה לפרט מקרים מסויימים.

בטופס סיכום העדות (ת/6) רשמה חוקרת הילדים כי רמת הבנתה של ר. תקינה ויכולותיה המילוליות מותאמות לגילה. היא נכנסה לחדר ברצון, יצרה קשר מיידי ושיתפה פעולה.

באשר למהימנותה התרשמה החוקרת כי ר. תארה אירועים שחוותה וכי מסרה האשמה והשתלשלות של אירועים במלל חופשי לא מובנה ובתגובה לתשאול פתוח. בדבריה הופיעו סיטואציות, ציטוטים, הדגמות, פרטיים מהותיים, שוליים ויחודיים וניכר היה כי יש לה מחוייבות לדיוק. היא התייחסה למצבה הרגשי ולמחשבותיה במהלך האירועים ולמעורבות של דמויות נוספות. התייחסה לחלקה באירועים והודתה בליקויים בזיכרון והבחינה בין דברים שקרו לה לבין דברים שקרו לאחיה. כמו כן הבחינה בין דברים שקרו לה לבין דברים ששמעה. לא היתה מגמת הפללה והיא לא ניסתה להעצים את חומרת האירועים.

החוקרת סייגה את דבריה אלה באשר ל"פליקים" שנתן אביה לה ולאחיה ול"פליק" שנתנה לה אמה מאחר שדבריה נותרו כותרתיים והיא התקשתה לעבותם בפרטים משמעותיים ועל כן נותר קושי להעריך את מהימנותה בנושא זה.

החוקרת אסרה את העדתה של ר. בבית המשפט מאחר שמדובר בעדות נגד אביה, סיטואציה אשר עלולה לגרום לקונפליקט נאמנויות ובכך להסב לה נזק נפשי.

א. נחקרה ביום 17/6/09 (בת שמונה וחצי אותה עת - ע.ר.) על ידי חוקרת ילדים ומתמליל עדותה (ת/10) עולה כי לאחר תשאול ראשוני ולאחר שנשאלה האם מי בביתה פגע בגופה או היכה אותה, והשיבה בשלילה היא נשאלה האם מישהו נתן לה "פליק בטוסיק". הילדה השיבה בחיוב ותארה אירוע בו היא ניקתה את המצנם ולא הספיקה לנקות מקצת מן הפירורים אשר נפלו אל הרצפה וקיבלה מאביה הוראה לנקותם, היא השיבה כי תעשה כן לאחר מכן ונכנסה אל המקלחת. בהיותה במקלחת נכנס אביה ונתן לה מכה בישבנה ולאחר מכן היא השלימה את הניקיון .

היא הסבירה כי המכה היתה בלתי נעימה ואף הכאיבה לה ולדבריה אמה נכחה בעת שאביה הורה לה לנקות ואף כאשר נכנס למקלחת.

תחילה השיבה בשלילה גם על השאלות שהופנו אליה באשר למכות שהוכה אחיה ה. אולם לאחר מכן סיפרה כי אביה היה מכה אותו במקל ולמעשה גם את האחים האחרים לרבות אותה והיה זה כאשר לא הקשיבו לו. היא השיבה לשאלות הבהרה בנושא זה, בתחילה כי אינה יודעת, אולם ציינה: "זה היה כואב גם לנו הוא היה עושה את זה.... כשהוא נותן עם הענף אז זה כואב" משנשאלה למי היה עושה כך האב, השיבה כי לה ולאחותה , אבל לרוב לאחותה ר. היא השיבה כי היא יודעת שכך היכה גם את ר. ו-ה. כי לעיתים נכחה בבית כאשר זה קרה.

כשנתבקשה לתאר ביתר פירוט מעשים אלה, סיפרה הילדה כי משאביה הורה ל-ה. לעשות דבר מה והלה לא ביצע את הדברים, הוא הורה לה להביא ענף ומשהביאה לו את ענף הוא היכה באמצעותו את ה. ולדבריה: "זה ענף דק אבל זה שורף.. זה שהוא נותן אז אה.. זה נהנה לך אדום... אני לא יודעת איך להסביר את זה.. זה היה לו כואב כי שמענו אותו צועק אבא אבא תפסיק זה כואב".

הילדה סיפרה כי מדובר בענף של עץ אשר קשה לקטוף אותו וכי באמצעותו היכה האב את ה. בישבנו, מעל לבגדיו.

לדבריה הוא היכה אותה באמצעות ענף זה מכבר כאשר היתה בת ארבע ולא רצתה לעשות דבר מה כיוון ששיחקה, ואזי קטף אביה ענף מן העצים אשר היו ליד ביתם והיכה אותה באף בישבנה מעל בגדיה.

באשר לאחותה ר. סיפרה כי ר. צפתה בתכנית שאותה היא מאוד אוהבת ולא רצתה לחדול מצפייתה זו ולעשות את שהורה לה האב לעשות ועל כן התרה בה האב כי הוא הולך להביא ענף ואכן עשה זאת, קטף ענף והיכה את ר. באמצעותו בישבנה. הילדה סיפרה כי היא צפתה אותה עת בטלויזיה וכי ר. סיפרה לה על כך. ועם זאת הוסיפה כי היא שמעה הכיצד האב מכה אותה, שכן ה"פליק" נשמע ובכיה של ר. אף הוא נשמע.

משנשאלה הילדה האם האב היכה אותם באמצעות חפצים אחרים השיבה בחיוב וציינה את החגורה.

היא סיפרה כי האב היכה הן אותה והן את אחיה באמצעות החגורה. אותה יותר מפעם אחת ולגבי ר. אין היא יודעת אם היתה יותר מפעם אחת. את ה. היכה יותר מפעם אחת ובאשר לאח הקטן: "לא היו נותנים לו הרבה". היא הסבירה כי הן האב והן האם נהגו להכות אותם באמצעות החגורה, כאשר לא הקשיבו להם, "אבל לאח שלי הקטן הם לא היו מביאים לו חזק, הם היו מביאים לו ... אה.. חלש ולא תמיד".

היא סיפרה כי אותה היכה אביה באמצעות החגורה כאשר לא עשתה כרצונו ולאחר מכן היתה עושה את אשר אמר לה לעשות. לדבריה מדובר היה במכות אשר הכאיבו לה, מדובר בחגורה מעור המכאיבה מאוד והמכות היו לעיתים ביד ולעיתים בישבן. היא ציינה: "זה היה כואב, אז אם היו עושים לו הוא היה יודע את ההרגשה שלנו".

כן תארה הילדה אירוע בו היכתה האם אותה ואת אחיה באמצעות החגורה וכן תארה הכיצד נתנה האם "פליק" לאחים.

בטופס סיכום העדות (ת/9) רשמה חוקרת הילדים את התרשמותה כי א. נראית כפי גילה, רמת הבנתה תקינה ויכולותיה המילוליות מותאמות לגילה. היא נכנסה לחדר ברצון , יצרה קשר מיידי ושיתפה פעולה.

החוקרת התרשמה כי א. תארה אירועים שחוותה. היא מסרה האשמה והשתלשלות של אירועים במלל חופשי לא מובנה ובתגובה לתשאול פתוח. הופיעו בדבריה אינטראקציות, ציטוטים, פרטים מהותיים שוליים ויחודיים והדגמות ספונטניות וניכר כי היתה לה מחוייבות לדיוק. היא התייחסה למצבה הרגשי ולמחשבותיה במהלך האירועים ולמעורבות של דמויות נוספות. היא תארה את חלקה באירועים ואישרה ליקויים בזיכרון, כמו גם הבחינה בין דברים שקרו לה ודברים שקרו לאחרים, או דברים ששקרו לה ודברים ששמעה מאחרים. לא היתה לה מגמת הפללה ולא ניסתה להעצים את חומרת המעשים.

החוקרת סייגה את דבריה באשר למתן ה"פליק" על ידי האם ל-ה. כיוון שדבריה של הילדה היו כותרתיים בלבד והיא התקשתה לעבותם בפרטים נוספים.

החוקרת אסרה את העדתה של הילדה בבית המשפט כיוון שמדובר בעדות כנגד האב, סיטואציה אשר עלולה לגרום לקונפליקט נאמנויות ובכך להסב לה נזק נפשי.

שרי מלכה, חוקרת הילדים, מסרה בבית המשפט, כי היא עובדת בעבודתה מאז שנת 2007 ומבצעת מדי חודש כ-25 חקירות והכל בהדרכה צמודה.

החוקרת תארה את השלבים המקובלים לחקירת ילדים וכן חזרה על התרשמותה משלושת הילדים.

היא ציינה כי אמנם שתי הבנות ר. ו – א. מסרו את ההאשמה רק לאחר תשאול ממוקד כעולה מהתמלילים אך מיד לאחר מכן הן מתארות את האירועים במענה לשאלות פתוחות. היא הבהירה את סוג שאלותיה לאחר שהילד מוסר על אירוע ואזי למעשה, כל שהיא מבקשת ממנו כפי שעלה בתמלילים כי "יספר הכל" על אותו אירוע או חלק באירוע אותו תאר, או כי יספר "מה היה אחר כך" וכיו"ב שאלות שהן פתוחות ולמעשה מבקשות מהילד כי יתמקד באירוע או בחלקו. החוקרת הבהירה כי במצבים כאלה קיימת אמביוולנציה של מסירת מידע על אדם יקר לילד ועל כן החשיפה היא הדרגתית. העדה הבהירה כי אצל הילדים התגלתה דינמיקה מתמשכת, תחילה סיפרו על אירוע אחד ואז החלו להשתמש בביטויים לפיהם מדובר היה בנוהג. היא הבהירה כי דווקא קפיצות בעדויות של הילדים מצביעות על מהימנות כיוון שילד שנזכר לפתע בדבר מה, הוא אינו ילד שממציא דברים. ילד אשר ממציא גירסה יגיע עם גירסה מובנית וידבוק בה. כן הפנתה לציטוטים שהביאו הילדים בעדויותיהם, שאף הם מעידים על אותנטיות. הילדים הוסיפו פרטים שוליים ולא חשובים לאירוע העיקרי, דבר שיש בו להעיד על אותנטיות. ילד שממציא גירסה, מגיע עם הסיפור העיקרי ודבק בו ואינו מספר על דברים שוליים שאינם קשורים לאירוע העיקרי. הילדים סיפרו על דמויות נוספות שנכחו בחלק מן האירועים - לדברי החוקרת ילד שממציא גירסה אינו מסתבך עם דמויות נוספות בעוד ילד שחווה את האירועים אינו חושש מבדיקה של אותן דמויות.

הילדים הדגימו באופן ספונטני במהלך מסירת העדות והתייחסו למצבם הרגשי בעת האירועים – גם דברים אלה מחזקים את המהימנות.

הילדים יכולים היו להמציא תשובות ובחרו שלא לעשות כן ומקום שלא זכרו או לא ידעו אמרו כך.

כמו כן ידעו הילדים להבחין בין שקרה להם ובין שקרה לאחרים ועוד ציינה החוקרת כי לא ניכרה אצלם מגמה להעצים את האירועים.

כל אלה פורטו בהרחבה בחקירתה הראשית של החוקרת בבית המשפט ולוו בהדגמות מתוך תמלילי החקירות.

בחקירה הנגדית במענה לשאלות ב"כ הנאשם הבהירה החוקרת כי ה. ענה תחילה כי איש לא עשה לו רע וכי אינו זוכר והסבירה כי הוא ניסה לסיים את החקירה וכי זו דינמיקה של קורבן. היא הפנתה את תשומת הלב כי לא היתה זו היא אשר שאלה אותו את הפרטים הספציפיים של האירוע אלא היה זה הוא עצמו שפתח ופרט כי אביו הוא שפגע בו ואז גם סיפר על האירוע במקלחת במהלכו שפך עליו האב מים קרים.

החוקרת הבהירה כי אמנם שאלה אותו שאלות על מכות באמצעות שוט ומקל , אך היה זה בשל הזמנת החקירה לה צורף מכתב מהמחנכת ובו צויין כי ה. סיפר על מכות במקל ובשוט, אלא שלשאלת המורה מהיכן הוא יודע על כך השיב כי ראה זאת בסרט.

החוקרת הבהירה באשר ל-ה. כי עלה מעדויות האחיות וכן מהאם כי הוא היה זה אשר סבל ביותר בבית וגם מבית הספר סיפרו על מצוקה. ברור היה מתחילת החקירה כי ה. אינו מעוניין לדבר עימה והיא לא רצתה לכפות עליו, שכן ברי לה כי הוא נמצא בקונפליקט, היא סיפרה כי הוא אף אמר לה שהיא שוטרת סמוייה וכי הוא הבין היטב את השלכות חקירתו.

החוקרת הבהירה כי העובדה ש-ה. שלל אירועים מסויימים אינה אומרת כי הם לא קרו.

היא הוסיפה והסבירה לשאלות ב"כ הנאשם כי הקפידה לא לשאול אותו שאלה דווקנית האם הוכה על ידי אביו שכן לעולם אינה מפנה לילד שאלה ובה שם או פרט של חשוד, אלא מניחה לילד לספר מעצמו על שארע לו.

החוקרת הבהירה כי ניתן לבדוק האם ילד הוסת על ידי מאן דהוא והדברים יבואו לידי ביטוי בבחינתה את מגמת ההפללה של הילד.

היא הוסיפה וציינה בהקשר אחר באשר לתשובות של הבנות כי לו הוסתו או רצו להמציא היו מוסרות תשובה מלאה הנקשרת באלימות על כל שאלה שלה ולא משיבות בתשובה של "לא יודעת" או " לא זוכרת".

דגנית עדן היא אשתו של הנאשם סיפרה בבית המשפט כי הכל החל בבית הספר כאשר באסיפת הורים נאמר לה על מכתב שכתב בנה לילדה אחרת ועלתה השאלה האם הנאשם הטריד מינית את ה. היא השיבה בשלילה ואז נשאלה האם היכה את ה. ועל כך השיבה בחיוב. הבהירו לה בבית הספר כי הנושא ייבדק על ידיהם ולא באמצעותה. לאחר מספר ימים הגיע ה. הביתה וסיפר לה כי מישהו מהמשטרה שאל אותו שאלות וכי על כל דבר השיב בשלילה.

היא סיפרה כי שוחחה עם שלושת הילדים וכיוון שאותה עת כעסה מאוד על הנאשם, כיוון שעזב אותה והותיר אותה ללא כסף ואף אמר שינקום בה, היא ניצלה זאת ואמרה לילדים "כל מיני דברים שיגידו, כי ידעתי שיחקרו את הילדים".

משנתבקשה לפרט את אשר מסרה בהודעתה במשטרה ציינה כי אינה זוכרת כיוון שהדבר היה שנתיים ימים קודם לכן. גם כאשר נעשה ניסון לרענן את זכרונה היא ציינה כי הרשום בהודעתה לא ארע. כל שאישרה היה כי ה. נהג להכות את אחיותיו במקל ועל כן האחת ההזדמנויות אמר לו הנאשם כי עליו להרגיש מה הן חשות כאשר הוא עושה כך ועל כן היכה אותו במקל. משנשאלה האם היא היכתה את הילדים, השיבה: "אבא שלהם נתן להם, הייתי אחרי כעס ועצבים והיה מדבר איתם ולא עוזר היה נותן להם פליק בטוסיק אבל לא מעבר לזה". משנשאלה מה היתה כוונתה בהודעתה במשטרה "בכל הכח" השיבה: עם היד שלו בכל הכח, עם היד הוא נתן פליק , ברגע שכועסים". האם הכחישה כי האב היכה את הילדים בחגורה כאשר חזרו מטיול, לאחר שהלכו לאיבוד, וציינה כי מאחר שדאג להם הרי משחזרו היכה אותם בידם.

מאחר שדברים אשר מסרה העדה בבית המשפט היו שונים באופן מהותי מדברים אשר מסרה במשטרה, היא הוכרזה כעדה עויינת.

היא השיבה לשאלות התובע לאחר הכרזתה כי היא עומדת על גרסתה שמסרה עתה בבית המשפט כי כל שמסרה שמטרה היה שקר וכי הסיתה את הילדים למסור עדות שקר וכי בכל יום אמרה להם מה לומר. משנתבקשה לפרט מה אמרה לילדים לומר ידעה לפרט מספר מקרים ומשהוטח בה כי הבנות מסרו אף על אירועים אשר היא לא סיפרה עליהם, השיבה כי אינה זוכרת מה מסרה שנתיים קודם לכן. היא הוסיפה ואמרה כי סיפרה כך גם לחברותיה ולבני משפחתה וכולם שיקרו במשטרה על מנת לסייע לה וכי עתה משהיא חיה בשלום עם הנאשם היא מאמינה כי יבואו לבית המשפט ויספרו את האמת. העדה הוסיפה כי היא יודעת שעשתה מעשה חמור מאוד, אך היה זה בשעת כעס ונקמנות ובהליכי גירושין ולא האמינה כי ההשלכות של מעשיה יהיו כפי שהדברים הגיעו.

היא מסרה כי הבהירה לאמה ואחותה מה עליהן לומר במשטרה ולכל אחת מסרה על סיטואציוית שעליה לפרט.

העדה הבהירה כי כעת חיים בני הזוג ידיו. הנאשם הוא המפרנס העיקרי וכי אם ייכלא בכלא אין היא יודעת מי יממן את פרנסת ילדיה.

בחקירה הנגדית לב"כ הנאשם סיפרה העדה כי במהלך חייה עם הנאשם היו אמנם התפרצויות אלימות אך אלה היו בינה לבין הנאשם וכי הנאשם היה אב טוב לילדיו: "אבא טוב. א היה נותן פליק היה בוכה והילדים היו רואים אותו".

היא הדגישה כי אף לא אחד מן האירועים אותם תארה בהודעתה במשטרה התרחש. עם זאת אישרה כי "פליקים" בישבן ארעו.

התביעה ביקשה להגיש את שלוש ההודעות אשר מסרה העדה במשטרה.

הודעתה הראשונה נגבתה ביום 16/6/09 (ת17) ובה מסרה דגנית כי הנאשם מעניש את ה. כל העת וכי הוא זה שסובל כל העת מהנאשם. היא סיפרה כי כשנתיים קודם לכן בעת שאמה נכחה בבית, הנאשם כעס על ה. גרר ואתו למקלחת ופתח על מים קרים על מנת "שיירגע" באירוע אחר היכה את ה. באמצעות מקל בנוכחות חברתה אילנית. מדי פעם היכה הנאשם את ה. בפליקים בישבנו ובעיקר נהג להפשיל ואתו ובעקבות כך ל – ה. יש בעיות שונות שאף אובחנו באבחון מקצועי.

עוד סיפרה העדה על אירוע שהתרחש בפסח אותה שנה עת הילד הקטן נ. לא רצה לאכול את שהיא הכינה והנאשם היכה אותו מכות נאמנות.

באשר לבנות סיפרה כי הוא אוהב אותן ומדי פעם "פליק בטוסיק" וכן אירוע כאשר א. שפכה דבר מה ולאחר מכן נכנסה להתקלח, הנאשם נכנס אחריה למקלחת ובעודה עירומה היכה אותה בישבנה בחוזקה והיא בכתה.

העדה ציינה כי היא מעוניינת שילדיה ייחקרו בחקירת ילדים וסיפרה כי ה. סיפר לה שנחקר והשיב על כל דבר בשלילה ואמר לה כי לא יספר כלום וכי הוא חושש מאביו.

הודעתה השניה של העדה נגבתה ביום 21/6/09 (ת/18) ובה נחקרה באזהרה כי אף היא היכתה את הילדים.

העדה הבהירה כי נהגה להסביר לילדים תחילה על התנהגותם ואז מכה אותם בישבנם, אבל לאחר שהוסבר לה כי הדבר אסור, חדלה מכך. לעומתה הנאשם נהג להכות אותם בכל כוחו מבלי להזהירם תחילה.

הודעתה השלישית של העדה נגבתה ביום 30/7/09 (ת/19), אף היא באזהרה. העדה חזרה בהודעתה זו על גרסתה באשר לאלימות שהיא הפעילה כלפי הילדים ובאשר לנאשם סיפרה כי מאז היות ה. תינוק, נהג הנאשם להענישו ומגיל חמש היא זוכרת גם אלימות פיזית. לגבי הבנות מדובר במקרים נדירים : "בשנה האחרונה זה הרכה, לפני זה לא". באירוע אחד בו יצאו לטיול הנאשם הצליף בחגורה בכל הילדים.

באשר ל-נ., הרי שבפסח אותה שנה היכה אותו בכל כוחו, בשל שלא רצה לאכול.

אילנית בשוניק מדרי היתה חברתם של בני הזוג עדן לאחר זמן ניתקה את קשריה עימם. היא התגוררה מרחק של כמה בתים מביתם ונהגה להיפגש עימם בתדירות כמעט יום – יומית. היא סיפרה כי כמעט בכל יום היתה בביתם של השניים עד כי מריבות בנין שניהם ודברים נוספים הרחיקו אותה משם.

היא סיפרה כי היו מקירם של אלימות וקללות של הנאשם כלפי ילדיו ותארה אירוע בו נטל הנאשם מקל והיכה באמצעותו את ה. בחלקי גוף שונים , בישבן בגוף ובפנים. מקרים של נקיטת אלימות כלפי ה. חזרו על עצמם. היא ציינה כי היתה אלימות של הנאשם כלפי הילדים האחרים אך לא כמו כלפי ה. אלימות זו באה ליד ביטוי כלפי הבנות והילד הקטן גם במכות אבל בעיקר במילים. המכות היו מכות חזקות בפנים ובישבן.

בעקבות אירועים אלה, כך סיפרה, היא ניתקה את הקשר עם הנאשם אך לא עם דגנית.

העדה סיפרה כי כשנה קודם לכן פנתה אליה דגנית כאשר היא והנאשם עמדו לחדש את הקר ביניהם ולשוב לחיות יחדיו ואמרה לה כי אם תצטרך לבוא להעיד "שאני אשכח מזה" . דגנית ביקשה ממנה כי אם תגיע להעיד תשכח מה אמרה.

העדה סיפרה כי פנה אליה אדם נוסף שהיא ביקשה לא להזכיר את שמו וסיפר לה כי דגנית חזרה בה מעדותה וביקש כי גם היא תעשה כן. דבר זה ארע כשבוע – שבועיים טרם מתן עדותה בבית המשפט.

העדה ציינה כי אכן היא ביקשה להימנע מעדותה וכי העדות נגד הנאשם קשה וכי יש לה הרבה זכרונות טובים ממנו והיא מקווה כי בעתיד יוכלו לחדש את הקשר ביניהם.

בחקירה הנגדית אישרה העדה כי אף היא היכתה את ילדיה בישבנם "כשהיה צריך".

לשאלות ב"כ הנאשם השיבה כי בעת האירועים ביקשה מהנאשם כי יחדל , אך לא התלוננה לאיש באשר למעשיו. לדבריה, אז לא ידעה כי ניתן לעשות זאת, היום ברי לה כי אם תראה אירועים כאלה, היא תיגש להתלונן.

משנשאלה האם, בהתאם לעדותה של דגנית בבית המשפט, אף היא הוסתה על ידי דגנית למסור את הודעתה במשטרה, השיבה כי לא כך היו פני הדברים ומשהגיעה למשטרה, אף ביקשה כי הנאשם שלא ידע על מסירת הודעתה. עם זאת ציינה כי אכן דגנית היא זו ששלחה אותה להעיד.

העדה אף שללה את האפשרות כי מסרה את הדברים בשל שהנאשם סילק אותה מביתו.

עוד השיבה כי המקל אותו הזכירה בהודעתה הוא מקל אותו נטל הנאשם באותה הזדמנות מחצר ביתו ובאמצעותו היכה את ה. לשאלות ב"כ הנאשם היא אף הדגימה כיצד היכה ובאלו חלקי גוף.

העדה ציינה כי התרשמה שהנאשם הוא אב טוב לילדיו וכי הוא מתפרנס מהסעת ילדים ועושה כן בנאמנות.

שולמית בן דוד, אמה של דגנית, מסרה בבית המשפט כי בין בתה לנאשם נתגלעו ויכוחים כמו בין בעל לאישה.

משנתבקשה לספר על אירוע כלשהו הנוגע ל-ה. ושעליו סיפרה במשטרה סיפרה כי שני ילדים הסתכסכו והילדה הלשינה על אחיה ואזי קילל אותו הנאשם ובכך הסתכם האירוע וכי היא אינה זוכרת מה מסרה במשטרה. מנשתבקש רענון זכרונה, מסרה כי מוטב היה לו המדינה היתה מסייעת לנאשם בדיור ובקירוב בני הזוג וכי היא אישה חולה שאינה זוכרת דברים.

מאחר שגרסתה של העדה בבית המשפט היתה שונה בפרטים מהותיים מהודעתה שבמשטרה, היא הוכרזה כעדה עויינת.

בחקירה הנגדית על ידי התובע אישרה העדה כי כל שמסרה במשטרה הוא אמת. אלא שלגבי א. אינה זוכרת דבר ולמעשה, אינה יודעת. לגבי ה. הרי שהנאשם שפך עליו מים.

לשאלות ב"כ הנאשם השיבה כי הנאשם הינו אבא טוב וכי היא מסרה הודעה לבקשתה של דגנית, שכן היא אמורה להיות בצד של בתה, אשר ביקשה שתעיד לגבי מה שהיה עם ה.. דברים אחרים היא לא ראתה.

העדה אישרה כי לאחר גביית הודעתה הוקראה לה ההודעה על ידי השוטרת, אלא שהיא עומדת על כך שדבריה לגבי ה. נכונים ואינם נכונים לגבי א. עם זאת אישרה כי לא ביקשה מהשוטרת לתקן את הודעתה. לגבי שתיית אלכוהול על ידי הנאשם, הרי שהוא עושה כן רק ביום שישי בערב.

לשאלה האחרונה שהופנתה אליה, האם היא יודעת האם היה הנאשם אלים כלפי הילדים שלו באיזשהו אופן, השיבה העדה: "לא זוכרת כלום".

התביעה ביקשה להגיש את הודעתה של העדה במשטרה (ת/21) שנגבתה ביום 18/6/09 ובה מסרה העדה כי היא מבקשת לספר את שראתה במו עיניה בביתו של הנאשם. היא סיפרה על אירוע כאשר ה. התנהג לא יפה אל אחותו והנאשם קילל אותו בקללות נמרצות ומשהחל הילד לבכות הורה לו הנאשם להיכנס אל האמבטיה ושם התיז עליו מים קרים כאשר הוא לבוש עדיין בבגדי בית הספר. משהעירה לו על מעשיו , הורה לא לבל תתערב.

היא סיפרה כי יש לנאשם בעיה של שתיה חריפה וכי כל יום שישי הוא קונה שתיה ואזי כאשר הוא שותה הוא מגדף את אשתו והיא בורחת אליה עם הילדים.

היא סיפרה כי היתה עדה למקרה בו א. קיבלה מאביה מכה בישבן בהיותה באמבטיה וביקשה כי הילדה תספר על כך כיוון שהיא אינה זוכרת היטב.

מיכל בן דוד היא אחותה של דגנית, פתחה את דבריה בבית המשפט בכך שאין היא מעוניינת למסור עדות וכי גם כאשר מסרה הודעה היה זה בשל ששמה נמסר לחוקרים והופעל עליה לחץ להגיע למשטרה והחוקרת כפתה עליה למסור הודעה שאם לא כן תעצר. ועוד צינה: "אני רוצה לחסוך את המצב שאני עומדת להתעלף". לדבריה, מדובר היה בסכסוך משפחתי והיא שיקרה כיוון שהיתה בצד של אחותה, והיתה מוכנה לעשות זאת על מנת להיטיב עם אחותה וביקשה שלא להמשיך בעדותה.

העדה הוכרזה כעדה עויינת.

בהמשך סירבה להשיב לשאלות התובע באשר לנסיבות שהביאו אותה למסור את הגירסה במשטרה והשיבה כך: "אני לא מוכנה להמשיך, אני רוצה לצאת מפה ברגע זה, אני יודעת מה הגוף שלי מסוגל ברגע זה.... אמרתי את מה שהיה לי להגיד ופה סיימתי.. לא אני לא רוצה לענות, גם ככה נעשה לי עוול שאני נמצאת במצב הזה.. אני רוצה ללכת. אני עומדת על שלי ואני לא רוצה להמשיך גם ככה והוציאו ממני דברים שלא היו אמורים לצאת אני חזרתי בי ואני לא רוצה להמשיך.

בהמשך סרבה העדה להשיב על שאלותיו של התובע ועל כן בהעדר יעילות כלשהי לחקירתו הוא חדל ממנה.

בפתח חקירתה הנגדית על ידי ב"כ הנאשם הוא הבהיר כי לאל מענה על השאלות היא לא תוכל לסייע לנאשם ועל כן ביקש ממנה להשיב לשאלותיו.

היא הישבה כי לא היה אירוע בו הנאשם הכניס את ה. לאמבטיה ושפך עליו מים קרים וכי היה תיאום עמדות בענין זה ,אך לא פרטה.

מששאל אותה ב"כ הנאשם איך היה הנאשם אב לילדיו במהלך השנים, היא השיבה כי אינה רוצה לענות על כך.

משנשאלה על ידיו האם ראתה את התיאורים שתוארו בהודעתה, השיבה כי לא תענה על כך.

בתום חקירתה הנגדית, שאף היא היתה קצרה בנסיבות אלה, נשאלה העדה על ידי בית המשפט מדוע לא מסרה לחוקרת כי למעשה לא ראתה דבר ועל כך השיבה כי אמרה כך אלא שהחוקרת אמרה לה כי אם היא משקרת היא תעצר ושניים נוספים מנעו ממנה לצאת. אם כך נשאלה, מדוע לא עמדה על כך כי האמת היא שהיא לא ראתה דבר ואינה יודעת אם הדברים קרו אם לאו ועל כך לא היתה לעדה תשובה. סוף דבר ציינה כי הגם שהחוקרת אמרה לה כי עליה לומר את האמת, היא פחדה ומהלחץ אמרה שקרים, על מנת שהחוקרת תוציא אותה מהתחנה וכי אותו רגע לא חשבה כלל ועיקר כי פשוט יותר יהיה להגיד שלא ראתה דבר.

לאחר שאלות אלה, המשיך ב"כ הנאשם בשאלותיו ולשאלתו מה נאמר לה על ידי דגנית לומר במשטרה השיבה העדה כי לא תענה על כך.

התביעה ביקשה להגיש את הודעתה של העדה במשטרה (ת/22) בה מסרה העדה כי היא נמצאת אצל אחותה פעמים רבות ואף עובדת יחד עם הנאשם בהסעות ילדים. היא תארה כי הנאשם אינו עושה דבר בבית וכי אינו דואג לילדים. הוא נוהג לשתות אלכוהול בכמויות רבות והיתה תקופה שעשה גם שימוש בגראס. יש לו התפרצויות זעם ובעיקר הוא מתעלל ב-ה. ועל כל דבר מעניש אותו ומכה אותו. היא תארה אירוע בו חזר הנאשם לביתו ו-א. סיפרה לו כי ה. הציק לה, הנאשם סטר לו, השליכו לאמבטיה ושפך עליו מים קרים. במקום נכחו היא ואמה. בנוסף העניש הנאשם את ה. תדיר והשפיל אותו . כמו כן ראתה כיצד הנאשם מכה את הבנות בישבן ולדבריה אין המדובר במכה חינוכית אלא במכה שניתנה בכח רב. היא תארה אירוע בו בהיות א. במקלחת נכנס אביה והיכה אותה בישבנה ובגבה.

לדבריה היכה הנאשם את ה. באמצעות חגורה ונעל. ותארה אירוע אחד במהלכו היכה הנאשם את ה. באמצעות החגורה בכל גופו ולא הפסיק למרות ש-ה התחנן בבכי כי יחדל. היא סיפרה כי לא התערבה כיוון שהגם שהיא ביחסים טובים עם הנאשם אין היא מתערבת כאשר הוא שרוי בהתקף זעם. עוד הוסיפה כי לא התלוננה על מעשיו במשטרה כיוון שחששה כי יתנקם בה או כי יתנקם באחותה ובילדים. כמו כן ציינה כי היא חוששת ולא רצתה כי שמה יוזכר כלל ועיקר וכי היא כועסת על דגנית שהזכירה את שמה.

הוגש דיווח שהפנתה גילה ליסנר, מורתו של ה. אל יועצת בית הספר (ת/21) ובו ציינה כי הדו"ח מוגש בעקבות אסיפת הורים במהלכה האם דיווחה על יחסים לא תקינים בין האב לילד וכי האב מגלה קוצר רוח ומגיב באלימות פיזית כלפי הילד בל מצב של התנגשות ביניהם. במספר פעמים, כך סיפרה האם היא נחלצה להגן על הילד ואף נפגעה כתוצאה מכך . היא סיפרה כי ברצונה להתגרש מבעלה אך נושאים כספיים מקשים על כך. האם סיפרה כי בשיחה של ה עם הילד הוא ביקש כי לא תסלק את האב מהבית ומאשים עצמו במצב שנוצר.

המורה פרטה כי בכיתה מרבה ה. לדבר על מכות שניתנות לילדים עם מקל ומתאר איך ההליך מתבצע. לעיתים הוא מחליף את המקל בשוט. כאשר שאלה אותו מהיכן המידע, החל הילד לגמגם וסיפר שראה בסרט. היא ציינה כי בהזדמנות אחת כשאחד הילדים התנהג לא יפה, ה. אמר לו שיתכופף קדימה והוא יכה אותו בישבן וילמד אותו איך מתנהגים.

בהסכמת הצדדים הוגשה גם הודעתה של גילה ליסנר (ת/20) במשטרה שם סיפרה כי הדיווח הנ"ל שלה מבוסס על דברים ששמעה מפי אמו של ה. המורה פרטה כי כיוון שיש בעיות בהתנהגותו של ה. האם מגיעה תכופות לבית הספר ומשוחחת עימה.

לגבי הילד עצמו סיפרה המורה כי מספר חודשים קודם לכן, אמר לפתע ה. "איזה מסכן" ותאר לה ילד העומד נשען כל הקיר ומרים ידיים ומכים אותו באמצעות מקל ושוט. משנשאל על ידיה מדוע הוא מספר לה זאת עתה, הוא החל להתבלבל ואמר שצפה אמש בסרט , אך הסבר זה נראה לה תלוש מאוד. בהזדמנות אחרת כאשר ילד אחר הפריע בשיעור ניגש אליו ה. ואמר לו כי יישען על השולחן והוא יכה אותו והדגים כיצד ואמר לו " אני אלמד אותך איך להתנהג".

הוגש בהסכמה מסמך מאת עו"ס המטפלת במשפחה מהאגף לשירותים חברתיים בעיריית ראש העין, מתאריך 11/8/09 אשר הופנה אל פרקליטות מחוז מרכז וכותרתו: "עופר ודגנית עדן".

העו"ס ציינה כי שוחחה עם הנאשם פעמיים בטלפון והוא סיפר לה כי מאז הרחקתו מן הבית הוא נמצא במצב נפשי קשבה ביותר.

הנאשם סיפר לה כי נהג באלימות פיזית כלפי ילדיו ה. ו-ר. לעיתים רחוקות ביותר כאשר לאחרונה היה זה חצי שנה קודם לכן והיה זה בשל קושי וחוסר אונים להתמודד עם התנהגותם כלפי אחיהם. כבר אז הבין שהוא טועה כיוון שלא היה שוני כלשהו בהתנהגותם.

הוא מביע צער על הרחקתו מילדיו ומביע דאגה להם. לדבריו הוא טיפל בהם במסירות והיה מעורב בגידולם.

האם הודתה כי היכתה את ילדיה לעיתים רחוקות מאוד מתסכול וחוסר אונים לאחר שהסבירה להם את חומרת מעשיהם. היא חסרת כלים להתמודד עימם ומבינה כיום כי בכל מקרה אין להכותם. האם היא דמות משמעותית עבור הילדים וביקשה לקבל סיוע והדרכה ואכן היא שולבה בקבוצה מתאימה לכך.

הוגשה הודעתו של הנאשם במשטרה אשר נגבתה ביום 18/6/09 (ת/15). הנאשם טען כי האם היא שמתעללת בילדים ואף היכתה אותו ובשל כך הוא עזב את הבית והציע לחוקרת כי תפנה אל הילדים על מנת שיספרו לה על כך. משהטיחה בו החוקרת כי הילדים סיפרו את שייחסה לו באזהרה, טען כי האם מסיתה אותם נגדו וכי מזה חודשיים אינו בבית ועל כן הוא מבקש לחוקר עדים אחרים ושכנים.

משהטיחה בו החוקרת כי ישנם עדים נוספים לכך, ביקש כי יחקרו את השכנים ואת הילדים פעם נוספת חקירה לעומק.

לאחר שנאמר לו כי ילדיו נחקרו לעומק ומסרו את שמסרו, השיב כי הוא מכחיש את הדברים בכל תוקף.

הנאשם הכחיש כי הכניס את ה. למקלחת ושפך עליו מים קרים וכן הכחיש כי היכה אותו באמצעות מקל, הוא אישר כי קיבל ממנו מכה בישבן "כאשר הוא הגזים והיה זה לעיתים רחוקות מאוד ובלי חגורה ובלי מקל, זו היא שעשתה את זה".

הוא הכחיש כי היכה את א. ויתכן כי היכה אותה פעם אחת בישבנה ואינו זוכר זאת.

הוא חזר על כך כי אשתו היא שמכה את הילדים ומסיתה אותם נגדו וכי הוא אב מצויין לילדיו ועושה הכל בבית. אלכוהול הוא שותה לעיתים רחוקות ובכמות קטנה.

בבית המשפט סיפר הנאשם כי הוא מתגורר בבית במרכז החצר ומסביבו אחותו וכן שכנים במרחק מטרים ספורים מבית לבית, ותמך תאורו בשרטוט (נ/1).

לדברו היחסים עם אשתו היו תקינים עד שנת 2009 ואז השתנתה אשתו והחלה להיות עצבנית, ביקרו אצלה חברות בתדירות גבוהה מדי והיא אף הלכה אליהן ואט אט נעלמו סכומי כסף שהוא העביר לחשבון שלה כולל הלוואות שנלקחו לשיפוץ הבית. על רקע ויכוחים בשל כך אשתו אף תקפה אותו והוזמנה משטרה. הוחלט על הרחקתו שלו מהבית הגם שהשוטרים אמרו לו שהצדק עימו.

הנאשם סיפר כי היה זה באפריל 2009 והוא התכוון להתגרש מאשתו. נאמר לו על ידי אחותו כי אשתו מסיתה את הילדים ומספרת כי הוא מתעלל בילדים וכך מספרת גם לחברותיה.

לטענתו של הנאשם הרי שהמתלוננת החליטה להכפיש אותו כפי שאיימה עליו שתעשה ואכן עשתה כן ועולמו חרב עליו.

משנתבקש הנאשם להתייחס לאירוע אותו תארה אילנית מדרי, ציין כי אם התרחש אירוע כזה הרי שהיו צריכים להיות לו עדים ובאשר לאילנית ציין כי היא מתנקמת בו ואולי גם בדגנית ולסברתו הכספים שלו נעלמו בגללה ועתה כאשר אין כבר כסף , היא מעוניינת להתנקם "עד הסוף" הוא הכחיש קיומו של האירוע.

באשר לאירוע במקלחת עם ה. הוא ציין כי אכן נהג לקלח את ה. ויתכן והיתה בעיה של ויסות המים והמים היו קרים ובאשר לאירוע שהתרחש עם א. במקלחת הרי שהדבר אינו יתכן מאחר שמטעמי צניעות הוא אינו מקלח אותן מאז היותן בנות שלוש.

הנאשם הכחיש נקיטת אלימות כלפי ילדיו וציין : "אני אמרתי אם הילד חטף ממני מכה זה פליק בטוסיק לא יותר אני לא מסוגל להרים ידיים על ילדים..."

הוא סיפר כי אשתו שלחה לו מסרון בו איימה עליו כי תכניס אותו לכלא והוא ניגש והציג מסרון זה במשטרה.

הנאשם הוסיף כי לאחר מכן הוא שיקם את ערכת יחסיו וחייו עם אשתו ועתה היחסים תקינים ומשפחתם נפלאה.

בחקירה הנגדית אישר הנאשם כי לא היתה אלימות באמצעות מקלות "בטוח הבאתי לילד שלי פליק שיצא לכביש או ברח לי שהגיעו מים עד נפש נתתי פליק בטוסיק לחינוך לא היה מקלות, לא קיללתי את הילד שלי...." משנשאל האם היכה את ה. בפליקים אישר זאת וציין כי גם את הבנות היכה בפליק.

הנאשם אישר כי שתי בנותיו הן ילדות חכמות, טובות ומחונכות ולא חונכו לשקר. אם כי סייג דבריו וציין כי ילדים יודעים גם להיות מניפולטיביים.

משהוטחו בו , איפוא, טענות הבנות, הוא השיב כי היה זה לאחר חודשיים שהוא לא שהה בבית וכי "ילדים זה דבר חכם מאוד הם יתעלו את הדברים לטובתם".

הנאשם נשאל איפוא הכיצד זה הילדות מסרו האשמה גם כנגד אמם כי אף היא היכתה אותם ולא צמח להם מזה רווח משני כלשהו, ועל כך לא השיב הנאשם תשובה עניינית.

הוא הוסיף וציין כי חוקרת הילדים התרשמה מהן כפי שהתרשמה כיוון שלא שאלה אותן את השאלות שצריכה היתה לשאול לדעתו.

הנאשם אישר כי ה. אכן קיבל מכות בישבן יותר מהאחרים אבל לא כפי שנטען כלפיו בכתב האישום.

ובאשר לאילנית מדרי חזר וטען כי סיפרה את אשר סיפרה כיוון שסילק אותה מביתו והורה לו לבל תתקרב לילדיו ועל כן רצתה להתנקם בו.

אם כך, הטיח בו התובע הכיצד בהודעתו במשטרה משהוא נשאל מדוע אילנית ניתקה עימם את הקשר הוא משיב כי אינו יודע וכי אף לא שאל את אשתו על כך ולא מסר את הגירסה שמסר בבית המשפט כי הוא זה שסילק אותה מהבית והורה לה שלא לשוב. הנאשם השיב על כך כי בזמן החקירה לא היה באותו מצב נפשי כפי שהוא עתה וכי היה בהלם.

הנאשם נשאל האם הוא האחראי לפנייתה של דגנית אל אילנית על מנת שלא תעיד כנגדו בבית המשפט והשיב כי הוא אמר לדגנית שאינו רוצה קשר כלשהו איתה ומי שהגיע אל אילנית ואמר לה את שמסרה בבית המשפט הוא בעל הבית שלו, אלא שהוא לא מי ששלח אותו.

משנשאל הנאשם האם נקט אלימות כלפי הילד הקטן – נ., השיב כך: "נ. זה הבונבון הקטן לא מרים עליו יד כמעט, אולי קצת ככה.. הוא הקטנצ'יק בכל הסיפור הזה". משנשאל הכיצד איפוא ידע נ. שהיה אז ילד רך בשנים לתאר פליק בחגורה, השיב הנאשם כי האם הסיתה אותו.

מטעם ההגנה העידה יונה היזמי שהיא שכנתו של הנאשם במרחק של כשישה מטרים מביתו ותארה יחסי שכנות קרובה עימו ועם משפחתו.

היא סיפרה על ויכוח בצעקות ששמעו היא ובני משפחתה ומשנזעקו למקום הבחינו כי אשתו של הנאשם מבקשת להכות אותו ובנה הוא שהפריד ביניהם. העדה סיפרה כי דגנית צעקה והתפרצה על הילדים וכי הנאשם דאג לילדים ומעולם לא ראתה אותו מכה את ילדיו.

דורית היזמי מגן היא שכנתו של הנאשם במרחק של כחמישה מטרים . לדבריה היא צפתה בנאשם מטפל בילדים, משחק עימם ודואג להם. היא לא הבחינה בו מכה אותם. קשריה עם דגנית טובים וזו לא התלוננה בפניה על אלימות של הנאשם כלפי הילדים. היא אף לא הבחינה באירוע חריג כלהו שהתרחיש בביתם.

ברכה עדן, אחותו של הנאשם היא גם שכנתו במרחק של כארבעה מטרים מביתו וסיפרה כי אף סייעה בגידול ילדיו. מעולם לא ראתה את הנאשם מכה את ילדיו ולו עשה כן היתה היא מתעמת איתו. לעומת זאת, כך סיפרה, לאחר שהנאשם עזב את הבית, נהגה דגנית לשוחח עם חברותיה כי אם תעשה דברים מסויימים היא תרוויח מכך וכן סיפרה לילדים כי אביהם אינו אוהב אותם.

לדבריה היא שמעה שיחה של דגנית אם חברותיה אשר אמרו לה כי אם תתבע אותו ותתגרש היא תקבל כסף ודירה . ברם יותר חרו לה הדברים שסיפרה האשה לילדים ועל כן דיווחה על כך לנאשם.

לדברי העדה אין כל אפשרות שהיא לא היתה רואה שבעה אירועי אלימות לו היו כאלה ולו היו כאלה, היתה היא מתערבת הם.

בחקירה הנגדית השיבה העדה כי ילדיו של הנאשם הם ילדים תמימים וטובים ומעולם לא תפסה אותם בשקר.

היא חזרה על כך ששמעה את דגנית אומרת כי הנאשם מרביץ ואבא רע ולאחר עוד מספר שאלות לרבות הכיצד איפוא מסרו הילדים את שמסרו, הוסיפה: "הדבר הכי חשוב שכחתי היא אמרה להם אם לא תאמרו מה שאני אומרת לכם הם ישלחו אותי לבית סוהר ואתם תשלחו למשפחות אומנות". לדבריה היא מיד התקשרה לנאשם ואמרה לו שעליו לפעול.

משנשאלה מדוע המתינה כל כך הרבה שנים עם גרסה זו ולא פנתה אל המשטרה משאחיה נעצר והואשם, השיבה: "בזמנו אולי סיפרתי לעו"ד? זה לא הענין.." משחזרה השאלה על ידי התובע, השיבה :"שהוא נעצר היא עדיין לא אמרה את זה, הוא הורחק מהבית נכון לא הלכתי למשטרה".

איילת מנשה היא עבדת סוציאלית בעיריית ראש העין, העידה מטעם ההגנה. היא סיפרה על כך כי הגיעו דיווחים אודות התנהגותו של ה. ובעיות בהתנהגותו בבית הספר ועקב כך כתבה דו"ח. בספטמבר 2010 הוא יצא לפנימיה ושהה בה עד אוגוסט 2011 וחל שיפור מדהים בהתנהגותו ועל כן הוא שב לביתו. לדבריה הוריו של ה. הם מסורים ודואגים. האב יציב ברגשותיו והאם עם תנודות רגשיות.

עוד סיפרה כי המשפחה טופלה על ידי רשויות הרווחה במשך שנים לא מעטות והדיווח היחידי המצוי בתיק באשר לאלימות במשפחה הוא אותו דיווח שהתקבל מהמורה בבית הספר ואשר בעקבותיו נפתחה החקירה. האם לא התלוננה בפני רשויות הרווחה על אלימות של האב.

היא הוסיפה כי לאחר החקירה דגנית הביעה חרטה על התלונה וסיפרה כי התלוננה בשל הקשיים הזוגיים עם הנאשם וטענה כי הוא אבא מסור וביקשה לחזור בה מהתלונה.

העדה ציינה כי על פי התרשמותה של מ-ה. הוא לא התנהג כילד שהוריו פוגעים בו ועל כן היא סברה כי עניינו של הנאשם הוצא מחוץ לפרופורציות. בשל שלא התרשמה כי הנאשם הוא איש אלים הוא אף לא הופנה לטיפול.

העדה נשאלה על ידי בית המפשט באם הטיפול ב-ה. הל בספטמבר 2009 אין היא רואה בכך כל קשר לאירועים נשוא כתב האישום, ועל כך הישבה העדה כי לא אמרה שאין היא רואה קשר ואין היא יודעת אם יש קשר, כל שהיא יודעת שהתעוררו קשיים לגבי ה. והיה צורך במעורבותם.

היא נשאלה האם לא סברה שהוא נקלע לקשים רגשיים בשל שעבר והשיבה שהיא סברה שמדובר בקשיים בזוגיות ואת ענין האלימות הותירה למשטרה, היא עצמה לא התרשמה כי מדובר בהורים מתעללים. הוצג בפני העדה דו"ח של העו"ס רונית שגיא שהוצג בפני ביהמ"ש והוצגה לה האפשרות כי היא פגשה את ההורים לאחר שהם עברו תהליך והפנימו את התנהגותם, כמצויין באותו דו"ח והיא השיבה כי הדבר יתכן.

רונית שגיא אף היא עו"ס באגף הרווחה בראש העין טיפלה במשפחת הנאשם וסיימה הטיפול בהם בשנת 2009 . עיקר טיפולה נסוב סביב המצוקה הכלכלית, מצוקת דיור ובעיות בזוגיות. סביב הילדים לא עלה דבר. לקראת תום טיפולה עלה נושא האלימות כלפי ה. וזה טופל על ידי עו"ס אחרת. בעקבות דיווח זה נפתחה חקירת המשטרה.

העדה סיפרה כי התרשמה מדגנית כאדם מאוד נורמטיבי שהעבודה אצלה היא ערך עליון. בני הזוג היו מאוד שונים ועל רקע זה ניכרו המתחים. לא עלתה תלונה כלשהי נגד הנאשם כי הוא אלים נגד הילדים.

בטרם אפתח ואדון במכלול הראיות אשר הובאו בפני בית המשפט וכפי שפורטו לעיל והמסקנות שיש ללמוד מהן אקדים ואתייחס באופן כללי לסיכומים שהובאו בפני.

הצדדים הביאו את סיכומיהם בכתב ופרטו בהרחבה. אלא שב"כ הנאשם בחר להוסיף לסיכומיו ואף להביא בגוף הסיכומים התייחסויות למסמכים ולראיות אשר לא הובאו בפני בית המשפט כלל ועיקר במהלך ההליך.

כך הובאו על ידי ב"כ הנאשם בתוך סיכומיו ציטוטים ומובאות מתוך מסמכים שונים ואלה אף צורפו כנספחים לסיכומים, לרבות תלונות שהוגשו במשטרה כנגד אשתו של הנאשם בין על ידי הנאשם ובין על ידי אחרים, דיון בצו הגנה, הודעתו של הילד נ. אשר לא הוגשה, מסמכים מרופא המשפחה, מכתבי המלצה ועוד.

חומרה יתירה ייחסתי לכך שב"כ הנאשם ציטט מדיון באשר למעצרו/שחרורו בתנאים של הנאשם אשר התנהל, באופן טבעי, בפני מותב אחר, כאשר ברי כי אין להביא דברים מדיון כזה בפני המותב הדן בתיק העיקרי.

את כל אלה, היה על ב"כ הנאשם לבקש ולהביא במהלך ההליך, אם מצא לנכון לעשות כן ואם מצא שיש בהם כדי להועיל להגנתו של הנאשם וזאת בדרך המקובלת ואזי היו הראיות מתקבלות, אם לאו, על פי דיני הראיות ואזי גם היו עדים נחקרים אודותיהן – כמקובל.

ב"כ הנאשם ייצג את הנאשם לאורך כל ההליך וניהל פרשת ההגנה ואף הביא לא מעט עדי הגנה מטעמו ועל כן יכול היה לבקש ולהציג כל מסמך, או עד אם מצא זאת לנכון והוא לא עשה זאת.

לא ברי לי מאין נטל ב"כ הנאשם חירות להביא ראיות שלא בא זכרן במהלך ההליך והוא לא ביקש כלל ועיקר להגישן בסיכומיו ולהסתמך על האמור בהן.

יובהר ויודגש כי לא עיינתי בנספחים שצורפו לסיכומים מאחר שאין המדובר בראיות שהוגשו כדין במהלך ההליך הפלילי ומשכך אל לי לעיין בהן. ברי שלא נתתי כל משקל באשר לאמור לגביהם בסיכומי ב"כ הנאשם.

העדויות אשר עומדות כנגדו של הנאשם הן מכמה סוגים: עדויות הילדים כפי שבאו לידי ביטוי בתמלילי חקירותיהם בפני חוקרת הילדים ובעדות חוקרת הילדים, כמו גם בהקלטות שנעשו במהלך גביית עדויותיהם; עדות דגנית, אשתו של הנאשם; עדות אילנית מדרי.

אף שלושת הילדים אשר תמלילי עדויותיהם הובאו בפני בית המשפט נחלקים לשתי קבוצות: עדותו של ה. ועדויותיהן של א. ו-ר.

א. ו-ר. מסרו האשמה כנגד הנאשם.

חוקרת הילדים התרשמה כי עדויותיהן מהימנות ונימקה התרשמותה כמפורט לעיל בהרחבה, הן בטופס סיכום העדות והן בעדותה בבית המשפט.

אף מצפיה בדיסקים של הקלטת הליך גביית העדויות עולה כי אכן התרשמותה של החוקרת תואמת את ההליך הנצפה.

תחילה אכן התקשו הילדות להשיב על השאלות שהופנו אליהן ולשתף פעולה באופן מלא אולם לאחר מכן משהחלו לתאר את האירועים, הרי השאלות שהופנו אליהן הן שאלות פתוחות במובן שהן מן הנוסח של: "ומה קרה אחר כך?" ספרי לי כל מה שהיה עם...", "מה בדיוק היה עם" "מה היה עוד לגבי..." וכיו"ב, אולם היוזמה הראשונית לתיאור אירוע כלשהו בא מיוזמתן של הילדות.

אין להתעלם מכך שהילדות השיבו לא מעט פעמים בתשובה כי אינן יודעות או כי אינן זוכרות. דווקא בכך יש לייחס להן מהימנות.

יש לזכור כי מדובר בילדות בנות שמונה וחצי אותה עת וכי הן תארו אירועים אשר התרחשו גם זמן לא קצר לפני כן ולא אחת תארו אירועים שארעו לאו דווקא להן. ברי כי לא מצופה מהן לזכור פרטי פרטים של כל אירוע כזה ולו זכרו כל פרט ופרט , היה זה דווקא מעלה חשד של דקלום גירסה שנלמדה או של תיאום עדויות.

אצל שתי הילדות לא ניכרה מגמה או מוטיבציה להפללה. העדות היתה מתונה וכאמור לא ניכרה מלכתחילה רצון להפליל את הנאשם ולהאשימו ורק לאחר זמן לא קצר הן נאותו לספר על האירועים.

לא ניכר רצון להעצים או להפריז ושתי הילדות ידעו לעשות הבחנה בין שקרה להן ובין שקרה לאחרים ובין שהן ראו במו עיניהן לבין ששמעו מאחרים או ששמעו בעקיפין (בכי, למשל) הן ידעו להבחין בין כאב קל לכאב חזק יותר, בין מכות חזקות מאוד לבין מכות חזקות פחות ולא ביקשו להשחיר הנאשם בכל אירוע ואירוע כך שייחסו לו את מלוא העוצמה לגבי כל הילדים בכל אירוע, אלא תארו אירוע שונה לגבי כל ילד וידעו לאבחן היטב.

העדויות של שתי הילדות היו מלוות בפרטים וכל אירוע תואר בפרטים אחרים. יש ללמוד מכך על מהימנות בעצם הליווי בפרטים ולא על ידי שימוש בשבלונה והן בשל כך שהילדות השתמשו בפירוט לגבי האירועים אשר לא נזכר על ידי מי מהעדים האחרים בתיק זה ועל כן ניתן ללמוד כי הן לא למדו גירסה זו מאיש.

הילדות לא העידו בבית המשפט וכל שנלמד על עדויותיהן מלבד הצפיה בדיסקים ועיון בתמלילי העדויות היה מפיה של חוקרת הילדים.

קראתי בעיון רב את כל טענותיו של ב"כ הנאשם בסיכומיו כנגד עדותה של חוקרת הילדים לרבות כנגד הכשרתה הדלה באותה עת כחוקרת ילדים ומצאתי לדחות טענות אלה.

חוקרת הילדים העידה עדות בהירה, סדורה ומפורטת. היא סקרה את דרכי עבודתה והכיצד פעלה במקרה זה, כמו גם במקרים אחרים, מהם המבחנים בהם היא עושה שימוש על פי הכשרתה ועל פי הדרכה צמודה לקביעת מהימנות והכיצד הפעילה כל אחד מהמבחנים במקרה זה, תוך שפירטה פירוט מפורט ביותר ונתנה דוגמאות רבות מתוך תמלילי העדויות.

הטענות של ב"כ הנאשם כי החוקרת לקתה בחוסר אוביקטיביות כלפי הנאשם כמו גם טענות דומות שהופנו כלפיה, הן טענות בעלמא שלא הונחה להן כל תשתית עובדתית או תשתית אחרת עליה ניתן לבסס טענה מעין זו. כך לא עלה מעדותה של החוקרת. עדותה לא נסתרה או הופרכה, בין על ידי חוות דעת אחרת, או במהלך חקירתה הנגדית.

וסוף דבר לענין עדויותיהן של הילדות נושא, אליו עוד אתייחס גם להלן, הרי שיש גם לשלול את הטענה כי הילדות מסרו את שמסרו כיוון שהוסתו לכך על ידי האם.

לו הוסתו הילדות על ידי האם הרי שהיו ממהרות למסור האשמה כנגד הנאשם ולא היו משתהות בכך, כפי שתואר לעיל, הן גם לא היו ממתנות את עדותן כפי שפורט, אלא היו מעצימות את העדות ואף דרך מסירת העדות היתה אחרת, כפי שפירטה והבהירה חוקרת הילדים, אך חשוב מכל לענין זה, לו הוסתו הילדות על ידי האם כנגד אביהן הן בוודאי לא היו מוסרות האשמה כנגד האם עצמה ומייחסות אף לה נקיטת אלימות כלפיהן תוך תיאור אירועים ספציפיים ופירוט כי עתה חדלה מכך ואף פירוט הטעם להפסקה זו.

ועוד אוסיף בענין זה כי הבנות מציינות בעדויותיהן אירועים שכלל ועיקר אינם נזכרים בהודעותיה של דגנית ומכאן שלא היא שמה את הדברים בפיהן.

על כן ולאור כל האמור לעיל, נתתי אמון בעדותה של חוקרת הילדים ומכח כך גם בעדויות הבנות ר. ו-א. ואף לייחס להן משקל מלא.

ובאשר לעדותו של ה.

אציין גם לגביו, כי בכל הנוגע לדבריה של חוקרת הילדים, הרי שנתתי אמון בעדותה בכל הנוגע לגביו מן הטעמים שציינתי לעיל באשר לעדותה.

ה. לא מסר האשמה כנגד הנאשם, אם כי יש בדבריו משום אישור כי התקיים האירוע באשר להכנסתו אל המקלחת ושפיכת המים הקרים. הטעמים שנותן לכך ה. הם אחרים וגם תאורו את האירוע הוא מעט אחר, ברם הוא מאשר את קיומו של האירוע, אשר למעשה, תיארוהו מרבית העדים בתיק זה.

קיבלתי את דבריה של חוקרת הילדים כי ה. עשה ככל יכולתו על מנת להימנע מהאשמתו של הנאשם ולהרחיק עצמו ממתן עדות כלל ועיקר. ה. ראה בחוקרת גורם עוין מלכתחילה ואף כינה אותה "שוטרת סמויה".

מהודעתה של דגנית במשטרה, שעוד תידון להלן עולה כי ה. דיווח לה על החקירה וציין כי השיב על כל השאלות בשלילה וכי אין בדעתו לספר דבר. עם זאת הוא סיפר לה כי הוא חושש מהנאשם.

אין גם להתעלם לענין זה, מהדיווח שהגישה מורתו של ה. ואף צורף לבקשה לפתיחת חקירת ילדים ואשר היווה למעשה, את הטריגר לפתיחת החקירה. דו"ח זה הוגש בהסכמה וממנו עלה בין היתר כי דגנית דיווחה כי בין היתר אמר לה ה. כי לא תסלק את האב מן הבית וכי הוא מרגיש עצמו אשם במצב שנוצר.

מאחר שעל פי מרבית העדויות והראיות שהובאו בפני בית המשפט ה. היה הילד שסבל ביותר מנחת זרועו של הנאשם מצאתי להביא דברים אלה, הגם ש-ה. לא מסר האשמה כנגד הנאשם שכן יש בהם כדי ללמד מפיה של החוקרת על הלוך רוחו של ה. ועל האווירה בה היה שרוי אותה עת, כאשר סוף דבר אף הוא למרות כל האמור לעיל, אישר בדבריו מקצת הדברים.

גם מעדותו שלו ניתן ללמוד כי הילדים לא הוסתו על ידי אמם שכן הא ראיה ה. לא מסר האשמה כנגד הנאשם.

עדות נוספת היא עדותה של דגנית אשתו של הנאשם.

אין חולק כי גרסתה של דגנית בבית המשפט שונה מאוד מגרסתה שבמשטרה.

לטעמה של דגנית הרי שכל דבריה במשטרה הם שקר על כל המשתמע מכך והיא עשתה כן מתוך כעס ונקמנות כלפי הנאשם, בעת שהיו בהליכי גירושין ואילו עתה מששבו לחיות יחדיו היא ניחמה על מעשיה ומעידה על טוב ליבו ועל היותו אב טוב ומסור לילדיו.

דא עקא שתחילתה של החקירה בפרשה זו אינה בתלונתה של דגנית כלל ועיקר אלא בדיווח שהתקבל מאת בית הספר ובעקבותיו נפתחה חקירת הילדים.

נכון כי הדיווח הוא בעקבות דברים שמסרה דגנית למורה ואולם מעדותה של המורה עולה כי אין זו הפעם הראשונה בה שוטחת האם את ליבה בפניה ומספרת על יחסו של האב כלפי ה. אם כי הפעם, ככל הנראה סיפרה על אלימות של ממש, וכן דיווחה המורה את דיווחה בשל התנהגותו של ה. בכיתה אשר העלתה את החשד כי הוא חשוף לאלימות.

הנה כי כן אין זה כלל ועיקר בגלל רגש הנקמנות והכעס של דגנית ויש לדחות טענתה זו מכל וכל.

דגנית לא ידעה להסביר כיצד הדריכה את העדים בחקירה למסור את עדויותיהם, את מי הדריכה למסור מה וכיצד, שכן לא כל העדים מסרו עדות זהה אלא כל אחד מהם מסר עדות על פי חלקו שלו בפרשה.

יתר על כן, דגנית לא יכולה היתה להסביר הכיצד על אף שלדבריה היא הסיתה את ילדיה כנגד אביהם והסבירה להם כי עליהם להעיד נגדו, הרי שהם בעדויותיהם הפלילו גם אותה. ברי כי היא לא הדריכה אותם לעשות כן וכי כתוצאה מכך אף היא נחקרה באזהרה ולא זאת היתה מטרתה.

לעומת זאת הודעותיה במשטרה של דגנית הן קוהרנטיות וסדורות. היא אינה מסתירה שם כי היא מצויה בהליכי גירושין מן הנאשם ומאידך גיסא היא לא העצימה כלל ועיקר את האירועים. היא עשתה אבחנה ברורה בין הילדים בין ה. אשר סבל יותר מכל הילדים האחרים לבין הבנות, לגביהן ציינה כי אותן היכה הנאשם לעיתים רחוקות ואף נקטה במילה "נדיר". לגבי אירוע מסוים שסיפרה על א. היא אף ציינה בפני החוקרת כי כדאי ש-א. תספר לה על כך כי היא אינה זוכרת היטב את האירוע.

על כן בחרתי להעדיף את הודעותיה של דגנית כפי שנמסרו במשטרה על פני עדותה בבית המשפט.

באשר לעדותה של מיכל בן דוד, אחותה של דגנית.

בבית המשפט היתה זו עדות אשר לקתה בדרמטיות יתר, לרבות הצהרה כי היא אינה עומדת במעמד ועתידה להתעלף בגינו. העדה הבהירה מלכתחילה כי אין לה כל רצון להעיד בבית המשפט ולא תעשה כן ואכן עמדה במילתה וסירבה להשיב על שאלות שהופנו כלפיה. כל שנאותה העדה לומר כי שיקרה במשטרה.

עם זאת ובניגוד לעדותה של דגנית, אשר מסרה כי היא זו שלחצה על העדים להעיד והדריכה אותם מה למסור, הרי שהעדה מיכל שחזרה שוב ושוב על כך ששיקרה, סירבה לאשר כי דגנית היא זו אשר אמרה לה לעשות כן ומעבר לכך, לגרסתה שלה הרי שחוקרת המשטרה מירי כהן היא שכפתה עליה למסור עדות והיא שלחצה עליה לעשות כן ועד כדי די כך העצימה העדה את תאורה עד כי הוסיפה כי שני שוטרים נוספים מנעו את צאתה מן התחנה עד כי תמסור עדות. משנשאלה שאלות נוקבות באשר לנסיבות גביית הודעתה ומדוע לא מסרה את האמת מבחינתה, לא ידעה להשיב תשובות הגיוניות וסבירות.

נראה היה על מיכל כי היא ניסתה למסור גרסה כבושה שנכפתה עליה לאחרונה וניסתה לצמצמה ככל האפשר ולהימנע מלהעיד ככל האפשר. ועם זאת ולמרות הגרסה החדשה עימה הגיעה אל בית המשפט הרי משנשאלה האם הנאשם הוא אב טוב לילדיו היא היססה בתשובותיה ורק משחזר ב"כ הנאשם על שאלתו זו שוב ושוב, היא השיבה בחיוב. משנשאלה האם היכה את ילדיו, היא השיבה על כך תשובה מתחמקת: "לא אומרת שום דבר, אני אומרת ששיקרתי וזה הכל אני לא ראיתי".

על כן, לא נתתי כל אמון בגרסתה אשר בבית המשפט והעדפתי את הודעתה אשר במשטרה אשר נמסרה בלשון קוהרנטית סדורה וברורה ואשר יש לה חיזוקים אף בעדויות של עדים אחרים כפי שעוד יפורט להלן.

שולמית בן דוד , שהיא אמה של דגנית הצטרפה אל גרסתה החדשה של בתה ותחילה חזרה בה מכל אשר מסרה. עם זאת יש התפתחות מסוימת בגרסתה אשר בבית המשפט ולפיה היא אישרה את האירוע באשר לשפיכת המים הקרים על ה. ובאשר לאירוע הנוגע ל-א. והנזכר בהודעתה, מסרה כי "אינה זוכרת". העדה אף אישרה כי הודעתה שנגבתה במשטרה הוקראה לה עם סיום גביית ההודעה, דהיינו לא יכולה להיות כל טענה כנגד הרשום בה, הגם שהסתייגה כנגד חלק מן הדברים.

העדפתי, איפוא, את הודעתה של העדה במשטרה על פני גרסתה שבבית המשפט, הודעה שנמסרה בלשון ברורה וסדורה ואשר נתמכה גם בראיות חיצוניות נוספות , כפי שעוד יפורט להלן.

עדה נוספת היתה אילנית מדרי, אשר בחרתי ליתן אמון בעדותה.

העדה מסרה דבריה מבלי לנסות להעצימם או להפריז בהם. היא ציינה את תכונותיו הטובות של הנאשם ואת התרשמותה הטובה ממנו לצד האירועים עליהם העידה ואשר מהם הסתייגה. היא סיפרה על מערכת היחסים עימו ועם דגנית על הטוב ועל הרע שבה ועל ההתפתחויות שחלו בה.

עדה זו סיפרה כי דגנית פנתה אליה וביקשה ממנה לשנות את עדותה והדברים משתלבים היטב עם גרסאותיהן החדשות של דגנית, מיכל ושולמית.

כן סיפרה העדה כי מאן דהוא נוסף פנה אליה וסיפר כי דגנית כבר חזרה בה מדבריה והציע אף לה לעשות כן. יש ליתן אמון בדבריה אלה ולו מן הטעם שאף הנאשם עצמו אישר אותם וסיפר כי היה זה בעל הבית שלו אשר פנה לאילנית בדברים אלה.

יש לדחות את טענת הנאשם כי אילנית העידה נגדו מטעמי נקמנות בשל שהוא סילק אותה מביתו. יושם אל לב כי במהלך גביית הודעתו במשטרה טען הנאשם כי אילנית ניתקה את הקשר עם משפחתו בשלב כלשהו ואין הוא יודע למה וכל תאורו שבבית המשפט לא הופיע בהודעתו שבמשטרה. לא קיבלתי את הסברו כי בעת גביית הודעתו במשטרה היה בהלם ועל כן השיב את שהשיב. הנאשם הסתייג אך מאמירה זו והדברים תמוהים, שכן לטעמו, כל יתר הדברים שנמסרו בהודעתו נמסרו ביישוב הדעת ומקובלים עליו והנה דווקא בסוגיה זו בשולי הודעתו שהיא איזוטרית וכמעט בלתי רלבנטית, השיב את אשר השיב ובניגוד לגרסתו הנוכחית?

בעדותו של הנאשם לא נתתי אמון.

עיקר גרסתו של הנאשם היא כי בשל שהוא הורחק מהבית ולאחר ויכוח קשה עם דגנית והוא גמר בדעתו להתגרש ממנה הרי שהיא עשתה הכל על מנת להתנקם בו ולהזיק לו ואף התבטאה בפניו כי תעשה כן וזאת לרבות הסתת הילדים נגדו ותוצאת מעשים אלה- החקירה נגדו והעמדתו לדין.

מעבר לכל הטעמים הנוספים שיובאו הרי שיש לדחות טענתו זו מכל וכל שכן, תחילת של חקירה זו כפי שצויין לעיל בשל דיווח שהתקבל מאת בית הספר ולא בשל פנייתה של דגנית. אמנם גם הדיווח מבית הספר הוא לאחר שיחה עם דגנית, אך לא רק בשל כך וראה הפירוט לעיל וחשוב מכך להדגיש כי על פי עדותה של עו"ס איילת מנשה, הרי שהדיווח מבית הספר התקבל אצלה ביום 15/1/09 והועבר למשטרת ישראל ביום 20/1/09 דהיינו מספר חודשים לפני הויכוח הגדול של הנאשם עם דגנית וטרם עזב את הבית וטרם התגבשו אצלה רגשי הנקמה וכיו"ב, להן הוא טוען.

רק בכך יש כדי להשמיט את הקרקע מתחת לטענתו זו של הנאשם.

ועוד וכפי שצוין לעיל הרי שלו הסיתה דגנית את הילדים להעיד נגדו לא היו הילדים מפלילים אותה בהכאתם.

ועוד יצויין כי הנאשם עצמו בשיחתו עם העו"ס רונית שגיא, התוודה כי נהג להכות את ר. ו-ה. כיוון שלא השתלט עליהם ועל כך הוגש מסמך מאת עו"ס זו בהסכמה.

ומכאן שלא עלילה עמדה בפתחה של חקירה זו.

הנאשם עצמו טען בהודעתו במשטרה כי האם היא המכה את הילדים באמצעות חגורה ומכאן שלגרסתו שלו הבנות אשר סיפרו על כך לא שיקרו אלא מסרו גירסת אמת, דהיינו לגבי האם – הן לא שיקרו ורק לגביו שיקרו?

במהלך עדותו שלו בבית המשפט אישר הנאשם במקצת מן הדברים.

לגבי האירוע הנוגע ל-ה. במקלחת הוא ציין כי קילח את ה. והמים היו קרים. אלא שהטענות כלפיו היו שהכניס את ה. למקלחת בעודו בבגדיו ולא על מנת לקלח אותו אלא כאקט של ענישה. ברם הנאשם כבר לא הרחיק עצמו לחלוטין מאירוע זה.

הוא גם לא הכחיש כי מדי פעם נתן "פליק" בישבן כך שאינו מרחיק עצמו לחלוטין מאלימות כלפי ילדיו. הוא אף אישר כי ה. קיבל יותר "פליקים" מאשר אחיו האחרים. דבר התואם את דברי העדים בתיק.

וכאשר נשאל לגבי נ. יש לקרוא בעיון את התבטאותו:

"נ. זה הבונבון הקטן, לא מרים עליו יד כמעט, אולי קצת ככה... הוא הקטנצ'יק בכל הסיפור הזה". נדמה שמכך ניתן ללמוד על האחרים...

ובאשר לעדים מטעם ההגנה.

לא ייחסתי משקל לעדויות של יונה היזמי ודורית היזמי. עדות אלה העידו כי לא ראו כל אלימות מצידו של הנאשם וכי הוא אב טוב מאוד לילדיו. כתב האישום מתייחס לתקופה של מספר שנים ומייחס מספר אירועים על פני תקופה זו, על כן אין בכך שהשתיים לא הבחינו באירוע כלשהו במהלך שנים אלה ללמד כי אירוע כזה לא התרחש על אף שהן גרות בשכנות צמודה לנאשם.

ברכה עדן היא אחותו של הנאשם ועדותה היתה מוטית במופגן לטובתו. העדה סיפרה על הסתתה של דגנית לאחר שהנאשם עזב את הבית. היא מסרה תחילה על דברים שאמרה דגנית לחברותיה ולילדים באופן כללי וחזרה על כך שוב ושוב , רק לאחר שהופנתה אליה שאלה הכיצד, איפוא מסרו הילדים את שמסרו , השיבה כי את העיקר שכחה ולפי העיקר אמרה להם דגנית כי אם לא ימסרו שהנאשם היכה אותם ייקחו אותם למשפחות אומנה. היא שמעה דברים אלה ומיד נזעקה להודיע על כך לנאשם. משנשאלה הכיצד לא עשתה דבר עם כך לסייע לאחיה אשר נעצר והואשם, מיהרה לתרץ את דבריה ולהסביר כי את הדברים האלה שמעה מדגנית רק לאחר שהנאשם נעצר.

יש לדחות גירסה זו מכל וכל.

הילדות אשר מסרו גירסה מפלילה את הנאשם נחקרו ביום 17/6/09. הנאשם נעצר ביום 18/6/09. הכיצד איפוא, אמרה דגנית את הדברים המסיתים האלה לאחר מעצרו של הנאשם ולאחר שהגירסה המפלילה על ידי הילדים כבר נמסרה. דגנית עצמה נחקרה במשטרה לאחר שהילדות מסרו את גרסתן.

שתי עו"ס העידו בפרשת ההגנה.

רונית שגיא טיפלה במשפחה עד שנת 2009 ומסמך מטעמה אף הוגש בהסכמה וכפי שפורט לעיל. מעבר לכך לא היה בעדותה לתרום.

באשר לאיילת מנשה, הרי שהיא התרשמה מהנאשם כי אינו אלים וכי הדברים הוצאו מפרופורציה וכי הוא אינו זקוק לטיפול ובשל דבריה אלה אף ב"כ הנאשם סבור כי אין להרשיעו בדין ואולם דבריה הם בגדר סברה שאינה מבוססת על עובדות אלא על התרשמות בלבד. יתר על כן, היא החלה לטפל בענייני ה. והמשפחה בספטמבר 2009 לאחר החקירה ולא שללה את האפשרות כי הנאשם כבר הפנים חלק ממעשיו וכזכור במסמך של רונית שגיא צוין כי הוא התוודה בפניה כי השתמש באלימות כלפי ילדיו, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם התרשמותה של איילת מנשה.

בטרם אתייחס לכל פרט אישום אשר יוחס לנאשם בנפרד, אציין כי חלק מן הראיות אשר הובאו בפני בית המשפט נזקקות לסיוע ואלו הן העדויות של א. ו-ר. אשר הן ילדות אשר לא העידו בפני בית המשפט ועדויותיהן הובאו באמצעות חוקרת הילדים ועל כן כידוע, נזקקות לסיוע.

בית המשפט העליון קבע לא אחת כי משעסקינן במסכת אחת הכוללת שורה של אירועים שכל אחת מהן היא אירוע נפרד, אך כרוכה באירועים האחרים, אין צורך בראיית סיוע נפרדת לכל אירוע ואירוע, אלא די בסיוע אירוע אחד:

"ברם, כידוע במקום שמדובר במסכת אחת הכוללת שורה של פרשיות שכל אחת מהן מהווה כשלעצמה פרשייה "עצמאית" אך יחד עם זאת קשורה לפרשיות האחרות די ב"סיוע" לפרשיה אחת, כדי לבסס הרשעה גם בקשר לחוליות האחיות המרכיבות את המסכת הכוללת (ראו ע"פ 361/70 ג'בארה נ. מ"י; ע"פ 635/88 אדרי נ. מ"י; בש"פ 70/90 צדוק נ. מ"י)"

(ראו: ע"פ 2801/95 קורקין נ. מ"י).

במיוחד אמורים הדברים בענייננו משראיות הסיוע התומכות זו בזו הן רבות ובאות ממקורות שונים וחיצוניים זה לזה, דהיינו מפיהם של עדים שונים.

ועוד אציין בטרם אדון בפרטי כתב האישום כי העבירות שיוחסו לנאשם בכתב האישום הן תקיפת קטין על ידי אחראי שגרמה לחבלה של ממש.

בכל העדויות והראיות שנאספו במהלך הליך זה, דובר על כך כי המכות גרמו לילדים מכאוב רב, בכי ובמקרים מסויימים אף אדמומית במקום. יש בכך משום חבלה של ממש.

לאור כל האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

במועד בלתי ידוע בשנת 2009 בהיותם בבית היכה הנאשם את ה. באמצעות חגורה בכל חלקי גופו ועל אף ש-ה. התחנן כי יחדל, לא חדל הנאשם ממעשיו. ה. חש מכאוב של ממש ובכה.

ראה לענין זה את הודעתה של מיכל בן דוד במשטרה וכחיזוק לה את כל העדויות האחרות:ר.,א., דגנית, הודעת שולמית, אילנית.

הנאשם יורשע בעבירה של תקיפת קטין על ידי אחראי שגרמה לחבלה של ממש, לפי סעיף 368ב(א) סיפא לחוק העונשין (פרט אישום ראשון).

במועד בלתי ידוע במהלך שנת 2009 בהיותם בבית, ביקש הנאשם מ-א. לנקות דבר מה ומשהיא לא ניקתה באותה עת ממש ונכנסה להתקלח, נכנס הנאשם למקלחת אחריה ובהיותה עירומה היכה אותה בחוזקה על ישבנה, גרם לה למכאוב של ממש ולבכי ואף נגרמה לה אדמומית.

ראה לענין זה עדותה של א. בפני חוקרת הילדים. כסיוע לה תשמש עדותה של ר. בפני חוקרת הילדים וכן הודעתה של מיכל במשטרה, העומדת בפני עצמה לענין אירוע זה, כאשר חיזוקים לה הם אלה הנזכרים לעיל. הודעתה הראשונה של דגנית במשטרה לענין אירע זה ממש והחיזוקים לה הם יתר העדויות בתיק וכן הודעתה של שלומית במשטרה אשר אף החיזוקים לה הם יתר העדויות בתיק.

הנאשם יורשע בעבירה של תקיפת קטין על ידי אחראי שגרמה לחבלה של ממש, לפי סעיף 368ב(א) סיפא לחוק העונשין (פרט אישום שני).

במועד כלשהו בחודשים יולי – אוגוסט 2007 משסבר הנאשם כי התנהגותו של ה. אינה ראויה, הוא נטל מקל שהיה בחצר הבית ובאמצעותו היכה את ה. בכל חלקי גופו וגרם לו לכאב ולבכי.

ראה לענין זה את עדותה לש אילנית מדרי בה נתתי אמון וכן את הודעתה הראשונה של דגנית במשטרה וחיזוקים לה הן כל העדויות האחרות בתיק.

הנאשם יורשע בעבירה של תקיפת קטין על ידי אחראי שגרמה לחבלה של ממש, לפי סעיף 368ב(א) סיפא לחוק העונשין (פרט אישום שלישי).

במועד בלתי ידוע בין סוף שנת 2004 לסוף שנת 2005 בהיות א. בת כארבע שנים ולאחר שסרבה לבצע מטלה כלשהי בבית היכה אותה הנאשם באמצעות ענף בישבנה וכתוצאה מכך היא חשה כאב.

ראה לענין זה את עדותה של א. בפני חוקרת הילדים וכסיוע לה ישמשו כל העדויות האחרות בתיק, כפי שפורט לעל באשר לראיות הסיוע.

הנאשם יורשע בעבירה של תקיפת קטין על ידי אחראי שגרמה לחבלה של ממש, לפי סעיף 368ב(א) סיפא לחוק העונשין (פרט אישום רביעי).

במועד בלתי ידוע עת חזרו ה.,ר.,א.,ו-נ. מנסיעה, הורה להם הנאשם לעמוד ליד קיר על מנת להענישם. באמצעות חגורה היכה הנאשם את כל ארבעת הילדים אשר חשו כאבים חזקים ובכו.

ראה לענין זה עדותה של ר. בפני חוקרת הילדים וכסיוע לכך כל יתר העדויות שהובאו בתיק זה.

הודעתה השלישית של דגנית במשטרה וכחיזוק לה יתר העדויות בתיק זה.

הנאשם יורשע בעבירה של תקיפת קטין על ידי אחראי שגרמה לחבלה של ממש, לפי סעיף 368ב(א) סיפא לחוק העונשין (פרט אישום חמישי).

במועד כלשהו שאינו ידוע שיחק ה. עם מקלות. הנאשם שגבר אותם ובאמצעות מקל היכה את ה. על כף ידו עד כי ה. חש מכאוב ונותרו סימנים אדומים על ידו והוא בכה.

ראה לענין זה עדותה של ר. בפני חוקרת הילדים והסיוע לה כל יתר העדויות בתיק זה.

הנאשם יורשע בעבירה של תקיפת קטין על ידי אחראי שגרמה לחבלה של ממש, לפי סעיף 368ב(א) סיפא לחוק העונשין (פרט אישום שישי).

במועד כלשהו שאינו ידוע לאחר ש-ה. סרב לקרוא את "איגרת הרמב"ם" היכה אותו הנאשם באמצעות חגורה על ידיו עד כי ה. חש מכאוב בידיו נותרו עליהן סימנים אדומים והוא בכה.

ראה לענין זה עדותה של ר. בפני חוקרת הילדים וכסיוע לה כל יתר העדויות אשר הובאו בפני בית המשפט.

הנאשם יורשע בעבירה של תקיפת קטין על ידי אחראי שגרמה לחבלה של ממש, לפי סעיף 368ב(א) סיפא לחוק העונשין (פרט אישום שביעי).

במועד כלשהו שאינו ידוע לאחר ש-א. סרבה לבצע מטלה כלשהי היכה אותה הנאשם בזרועה באמצעות חגורה עד כי היא חשה מכאוב והחלה לבכות.

ראה לענין זה עדותה של א. בפני חוקרת הילדים וכסיוע לה כל יתר העדויות שהובאו בפני בית המשפט.

הנאשם יורשע בעבירה של תקיפת קטין על ידי אחראי שגרמה לחבלה של ממש, לפי סעיף 368ב(א) סיפא לחוק העונשין (פרט אישום שמיני).

ניתנה היום, י"ב טבת תשע"ג , 25 דצמבר 2012, במעמד הצדדים