ענינו של כתב האישום שבפני הינו עבירת ציד חיית בר ועבירות נלוות אחרות. טרם שמיעת הראיות, הגיעו הצדדים להסדר טיעון במסגרתו הודה הנאשם בכתב האישום מתוקן, והצדדים הסכימו לענישה בטווח מוסכם.

עתה מבקשת המאשימה להשמיע במסגרת הטיעונים לעונש, עדים מומחים (וטרינרים) אשר יעיד על חומרת העבירה. לשיטת המאשימה אין כל מניעה לעשות כן וזאת בשים לב להוראות סעיף 85 לחוק סדר הדין הפלילי, לפיו כתב האישום יכלול עובדות המהוות עבירה. לפיכך, לא ניתן לציין את חומרתה והמקום לעשות כן, אם כן, הוא בשלב הטיעונים לעונש. עוד נטען כי הבקשה מתיישבת עם העקרונות שנקבעו בתיקון 113 לחוק העונשין.

הסניגורית מתנגדת להשמעת עדי התביעה ובין היתר טוענת כי בהתאם להוראות סעיף 40 י (ד) לחוק העונשין (אשר הוסף במסגרת תיקון 113), מקום בו הודה הנאשם בעובדות כתב האישום, יכלול כתב האישום את כל העובדות והנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. לאור הוראות הסעיף, מקום בו לא היתה כל מניעה מטעם המאשימה לכלול בכתב האישום כל עובדה ונסיבה הקשורה בביצוע העבירה, אין להתיר שמיעת העדים בשלב הטיעונים לעונש.

עוד נטען כי העדים אותם מבקשת המאשימה להעיד, הם אותם עדים שעל עדותם ביקשה המאשימה להסתמך לשם בירור האשמה. עדים אלה נכחו באולם בית המשפט עת הגיעו הצדדים להסדר טיעון והמאשימה לא הודיעה כי בכוונתה להשמיע את אותם עדים. לפיכך, הנאשם לא שקל ולא יכול היה לשקול עובדה זו במסגרת שיקוליו, טרם התקשר בהסדר.

נטען גם כי בהתאם להוראות סעיף 187 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 מוגבל התובע בטיעוניו לעונש, להבאת הרשעות קודמות והחלטות בית המשפט לענין ביצוע העבירה על ידו אף ללא הרשעה ואף בשל כך, מנועה המאשימה להביא עדויות אלה.

דיון

שקלתי את טענות הצדדים והחלטתי שלא להתיר שמיעת העדים בשלב הטיעונים לעונש.

סעיף 40 י לחוק העונשין, כפי שהוסף במסגרת תיקון 113, קובע כדלהלן:

"40י. (א) בית המשפט יקבע כי התקיימו נסיבות הקשורות בביצוע העבירה, על בסיס ראיות שהובאו בשלב בירור האשמה.

(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א) –

(1) בשלב הטיעונים לעונש, הנאשם רשאי להביא ראיות מטעמו, ובלבד שאינן סותרות את הנטען על ידו בשלב בירור האשמה, והצדדים רשאים להביא ראיות שנקבע בחיקוק כי יובאו בשלב זה;

(2) בית המשפט רשאי, לבקשת אחד מהצדדים, להתיר להביא ראיות בעניין נסיבות הקשורות בביצוע העבירה בשלב הטיעונים לעונש, אם שוכנע כי לא היתה אפשרות לטעון לגביהן בשלב בירור האשמה או אם הדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין.

(ג) בית המשפט יקבע כי התקיימה נסיבה מחמירה הקשורה בביצוע העבירה אם היא הוכחה מעבר לספק סביר; בית המשפט יקבע כי התקיימה נסיבה מקילה הקשורה בביצוע העבירה אם היא הוכחה ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי.

(ד) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (ב)(2), הודה הנאשם בעובדות כתב האישום, בין לאחר שמיעת הראיות ובין לפני כן, יכלול כתב האישום שבו הודה את כל העובדות והנסיבות הקשורות בביצוע העבירה."

לפיכך ובהתאם להוראות ס"ק (ד), עת הודה הנאשם במיוחס לו בכתב האישום, על כתב האישום לכלול את כל העובדות והנסיבות הרלבנטיות לביצוע העבירה.

בענין זה חלות הוראות סעיף 40 י (ב) (2) לפיהן התנאים להתרת הבאת ראיות בענין נסיבות הקשורות בביצוע העבירה בשלב הטיעונים לעונש, הינן: (1) מניעה לעשות כן ו – (2) כי הדבר דרוש למניעת עיוות דין; סבורני כי שני התנאים אינם מתקיימים בענייננו. ודוק.

כמפורט לעיל, הצדדים הגיעו להסדר טיעון, במסגרתו תוקן כתב האישום, ודבר לא מנע מן המאשימה לבצע תיקונים נוספים כלשהם לענין חומרת ביצוע העבירה, טרם ההגעה להסדר הטיעון ואף לפני כן; ממילא לא נטען אחרת. יצוין אף כי מדובר בכתב אישום שהוגש עוד בשנת 2009, אשר ההליכים בו הותלו בשל אי איתורו של הנאשם, ומשכך למאשימה עמד פרק זמן ממושך לשקול את צעדיה, הן לפני תיקון 113 והן לאחריו.

איני סבור אף כי אי השמעת העדים תגרום לעיוות דין, באשר יש במפורט בכתב האישום כדי ללמד על ביצועה של העבירה ותוצאותיה.

יוער כי סבורני כי בענין זה יש לפרש הוראות אלה לטובת הנאשם, בפרט כאשר עסקינן במקרה בו הצדדים התקשרו בהסדר טיעון. בנסיבות אלה היה על התביעה להודיע כי בכוונתה להעיד מספר עדי תביעה בשלב הטיעונים לעונש, על מנת לאפשר לנאשם לשקול הסכמתו להסדר טרם ההתקשרות, בפרט כשמדובר בעדויות מומחים.

טעם נוסף לדחיית הבקשה הינו העובדה כי התרת שמיעת העדים תהפוך את שלב הטיעונים לעונש למעין שלב הוכחות, באשר התביעה מבקשת להביא עדויות מומחים. בנסיבות אלה וכפי שטענה הסניגורית, אם תותר עדותם, מן הסתם תתבקש חקירה נגדית ובנוסף יבקש הנאשם להביא עדויות מומחה נגדיות.

לפיכך, חרף הגעת הצדדים להסדר, ישמע התיק במתכונת אחרת במלואו, במסגרת שלב הטיעונים לעונש וסבורני כי לכך אין להסכים.

אוסיף כי אף הוראות סעיף 187 (א) לחוק סדר הדין הפלילי תומכות באמור:

"187 (א) הרשיע בית המשפט את הנאשם, יביא התובע לענין העונש ראיות בדבר הרשעותיו הקודמות של הנאשם ובדבר החלטות בית המשפט ובית דין לענין ביצוע עבירה על ידו, אף בלא הרשעה, ורשאי הוא גם להביא ראיות אחרות לענין זה".

אף בהוראה זו יש כדי ללמד כי שלב הטיעונים לעונש אינו "שלב הוכחות" כפי שמבקשת התביעה לעשות במקרה זה.

לכך יש להוסיף אף הוראת סעיף 85 (4) לחוק סדר הדין הפלילי, שם נקבע כי כתב האישום יכלול את "תיאור העובדות המהוות את העבירה...".

סבורני כי כתב אישום אמור להיות מנוסח באופן כזה אשר יאפשר לנאשם לדעת מפני מה הוא צריך להתגונן. המאשימה אינה יכולה לפרט את העובדות בכתב האישום באופן תמציתי ולבקש בשלב הראיות או הטיעונים לעונש, לפרט ולהסביר למה היתה הכוונה או כי התיאור בכתב האישום אינו מספק וכי למעשה עסקינן בעבירה חמורה יותר מהמתואר.

לאור האמור הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י' חשון תשע"ד, 14 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.