1. הנאשם הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בעבירות לפי סעיף 204(ב) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965.

2. זאת, בגין בניית מבנים כדלקמן בבית מגורים, תוך סטיה מהיתר בניה:

א. קירות וגג מבלוקים ובטון בשטח כולל של כ-13 מ"ר;

ב. הגדלת שטח פרגולה קיימת בקומת קרקע בכ-17 מ"ר;

ג. סגירת חלק מפרגולה קיימת והפיכתו לשטח מקורה בגודל של כ-2 מ"ר;

ד. פרגולה מבטון בקומת הקרקע בשטח כולל של 3.47 מ"ר;

ה. פרגולה מבטון בקומה א' בשטח כולל של כ-15 מ"ר;

ו. סגירת חלק מפרגולה והפיכתו לשטח מקורה בגודל של כ-2 מ"ר;

ז. בניית פרגולה מבטון בקומה א' בשטח כולל של כ-15 מ"ר

ח. סגירת חלק מפרגולה והפיכתה לשטח מקורה בגודל של כ-2 מ"ר.

מדובר בהיקף כולל של 69.47 מ"ר.

יובהר כי מדובר לעיל בעיקר בפרגולות מבטון ו/או פרגולות שהוסבו לשטח מקורה, נסיבות שבהן אין, גם כיום, פטור מהיתר (ראו ההגדרה של "מצללה" בתקנה 1 לתקנות התכנון והבניה (עבודות ומבנים הפטורים מהיתר), התשע"ד-2014: "'מצללה (פרגולה)' – מבנה בלא קירות, הבנוי מחומרים קלים, שתקרתו משטח הצללה ובלבד שהמרווחים בין החלקים האטומים של משטח ההצללה מחולקים באופן שווה ומהווים 40% לפחות ממנו").

3. כן הורשע הנאשם בגין חריגה מתכנית ג/10834 אשר התירה בניה מקסימלית מעל מפלס הקרקע בשטח של 240 מ"ר בלבד, בכך שבנה 11 מ"ר יותר מהשטח המותר.

4. עם הרשעתו ביקש הנאשם כי יוכן תסקיר לשם בחינת ביטול ההרשעה והטלת שירות לציבור לפי סעיף 71א(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. נטען, בין היתר, כי מדובר באדם שהרשעה יכולה לגרום לו לאבד את פרנסתו. בתסקיר צוין כי הנאשם בן 50, נשוי ואב ל-6 בנות בגילאי 9.5-24. הוא סיים שרות צבאי מלא, בעל 12 שנות לימוד, בוגר לימודי ניהול עבודה בבניין וסיים לימודי פיקוח בכיר למניעת ליקויי בניה ותשתיות. הנאשם בעל רישיון קבלן תקף לביצוע עבודות הנדסה בנאיות, מטעם רשם הקבלנים במשרד הבינוי והשיכון. לנאשם אין הרשעות קודמות; הוא לוקח אחראיות ומכיר בתוצאות מעשיו. נמצא בתסקיר כי מדובר באדם מתפקד הפועל מתוך עולם ערכים נורמטיבי, שביצוע העבירה אינו מאפיין את התנהלותו ומהלך חייו. הוא ביטא בפני קצין המבחן תחושות חרטה וצער נוכח מעורבותו באירוע. שירות המבחן מצא את הנאשם מתאים לעבודות שירות לתועלת הציבור. צוין בתסקיר "כיום מועסק דוד כמפקח בפרויקטים שונים ברחבי הארץ (הציג חשבונית מס)". צוין, כי הנאשם טען כי הרשעתו תמנע ממנו לעבוד בתחום עיסוקו ותוביל לביטול רשיון הקבלן שברשותו. הוא טען כי הוא המפרנס העיקרי במשפחתו והדבר יוביל לקשיים כלכליים משמעותיים נוכח העובדה שזהו תחום עיסוקו היחידי. מאחר ומדובר בהרשעה ראשונה ויחידה, לגביה הנאשם קיבל אחריות, מוכן לשאת בתוצאותיה ועל מנת להימנע מפגיעה בעתידות, קצינת המבחן המליצה על ביטול ההרשעה.

5. לא עלה בידי המאשימה להסכים עם המלצת שירות המבחן. נטען, כי בהתאם להלכת כתב (ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337 (1997)), הכלל הוא הרשעה, ורק במקרים חריגים מאד ונוכח נזק חמור לנאשם תישקל הימנעות מהרשעה. לטענת ב"כ המאשימה, נטען בעלמא בפני שירותי המבחן כי ההרשעה תוביל לביטון רישיון הקבלן של הנאשם, ללא כל הצגת בסיס בדין לכך. עוד הצביע ב"כ המאשימה על כך שהנאשם טען בפני שירות המבחן שהוא מתפרנס כיום מעבודה כמפקח, משלח יד לגביו אין בסיס לטענה שהרשעה תפגע בו, ולא מעבודה כקבלן.

6. הסנגור הפנה, לענין הצפי שהרשעה תביא לביטול רשיון הקבלן של הנאשם, לסעיף 8 לחוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, התשכ"ט-1969. לטענת הסנגור מדובר בהכרעת הדין לא בחריגה גדולה מההיתר אלא בחריגה בשטח של 11 מ"ר, כאשר כיום לכל הבניה בבית המגורים מושא האישום קיים היתר. מדובר בעבירה שבוצעה לפני 11 שנים, והמקרה מתאים לביטול הרשעה. נטען כי אם בתי המשפט נמנעו מהרשעה בעבירות אלימות וסמים, אי אפשר לומר שהעבירה בה עסקינן לא מצדיקה הימנעות מהרשעה. לא היה קורבן לעבירה, הנאשם לא ביצע עבירות לפני או אחרי, והוא דאג להיתר לפני מתן פסק הדין. נטען, כי הנאשם ביצע את עבירות הבניה בבית מגוריו שלו ולא במסגרת עבודתו כקבלן. לטענת הסנגור אמנם רשום בתחילת התסקיר כי הנאשם עובד בפיקוח, אולם נטען – ללא הצגת ראיה כלשהי בפני – כי הוא גם עוסק כקבלן עצמאי. לטענת הסנגור, כאשר משלבים את המעשה, הנסיבות האישיות, החרטה ולקיחת האחריות וההמלצה על עונש חינוכי בהיקף של 60 שעות, אין נתון אחד שלא מצביע על הצדקה לאי-הרשעה.

7. אני דוחה את הבקשה לבטל את ההרשעה.

8. "הימנעות מהרשעה אפשרית... בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים" (ענין כתב, בעמ' 342). בענייננו, הגורם הראשון – פגיעה חמורה בשיקום הנאשם – לא הוכח. אבאר.

9. הנאשם לא הביא כל ראיה במסגרת הראיות לעונש לתמיכה בטענתו לפיה הוא עובד כיום כקבלן. די בכך כדי לקבוע כי הנאשם לא הוכיח פגיעה חמורה בשיקומו. אולם, אף אם אניח כי הנאשם עובד כקבלן, נסיבות הענין הן כאלה, שניתן למנוע את ביטול רשיונו מבלי להימנע מהרשעה. סעיף 8 לחוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, התשכ"ט-1969 קובע:

תקנה 1 לתקנות רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות (ערעור מהימנות והתנהגות בניגוד למקובל), התשמ"ט-1988, אשר הותקנו בין היתר מכוח סעיף 8(א)(2) הנזכר לחוק, קובעת:

סעיף העבירה בו הורשע הנאשם, סעיף 204(ב), אכן מצוי בפרק י' לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. אולם רשיון הקבלן של הנאשם עלול להיות מבוטל, אך אם הוא יידון לשלושה חודשי מאסר או מחצית הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, לפחות. הקנס הקבוע כיום בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין עומד על סך 14,400 ₪, ומחציתו עומד על סך 7,200 ₪. הנאשם בנה בסטיה בהיקף של 69.47 מ"ר מהיתר בניה ובסטיה של 11 מ"ר מתכנית. מתחם הענישה ההולם בגין העבירה אינו כולל שלושה חודשי מאסר. מתחם העונש ההולם בענין הקנס בענייננו אמנם עלול לחרוג מעל סך 7,200 המהווה הרף לביטול רשיון קבלן (נקודת האמצע של מתחם העונש ההולם עומדת לדעתי על כ-10,000 ₪, ראו להלן). נוכח הלכת כתב, לפיה הכלל הוא הרשעה ואילו החריג מתקיים אך אם (בין היתר) תיגרם פגיעה חמורה לשיקום הנאשם, האיזון הנכון בעיני היא מתן הקלה בת אלפי שקלים בודדים בקנס במידת הצורך, וכך לאפשר הותרת ההרשעה על כנה ללא חשש לפגיעה חמורה בשיקומו של הנאשם. ההקלה באלפי שקלים בודדים בשיעור הקנס היא הקלה מתונה יותר לנאשם בנסיבות ענייננו מאשר הקלה בדמות ביטול הרשעה, שהיא הקלה אשר אינה מוצדקת אלא נוכח חשש לפגיעה חמורה בשיקומו של הנאשם (אותה ניתן כאמור למנוע באמצעות הקלה מתונה יותר, בשיעור הקנס).

10. על כן אני דוחה את הבקשה לבטל את ההרשעה. אפנה לגזירת הדין.

11. סימן א'1 לפרק ו'1 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (חוק העונשין (תיקון מס' 113), התשע"ב-2012 (ס"ח 101)) מבנה את שיקול דעתו של בית המשפט בבואו לגזור דין.

1. מתחם העונש ההולם

א. הערך החברתי הנפגע

דיני התכנון והבניה נועדו, בין היתר, לשמר את איכות החיים של הציבור, על מנת שלצד הבנוי יהיו ערכי נוף, על מנת שהבנוי עצמו יהיה אסתטי ועל מנת שלצד העסקים יהיו אזורי מגורים שקטים שבהם נעים לחיות ("איננו מדברים עוד כבעבר – אך בשימושי קרקע למיניהם, אלא בתפיסה סביבתית כוללת של חברה, של כלכלה ושל איכות חיים בעיר ובכפר" (בג"ץ 2920/94 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה, עמותה רשומה נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, פ"ד נ(3) 441, (28.7.1996)). דיני התכנון והבניה נועדים לשמור על הבטיחות (ע"א 210/88 החברה להפצת פרי הארץ בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, כפר סבא, פ"ד מו(4) 627, בעמ' 649). עבירות של תכנון ובניה פוגעות בעיקרון שלטון החוק (ר"ע 1/84 דוויק נ' ראש העיר ירושלים ויושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה פ"ד לח (1) 494, 500 (1984)). "לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבנייה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש..." (ע"פ 917/85 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה גליל נ' אבו ניר, פ"ד מא(4) 29, 31 (1987)). עבירות בתחום התכנון והבניה הפכו לתופעה עבריינית שהיא בגדר "מכת מדינה", תופעה שיש למגרה (רע"פ 4357/01 סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה- "אונו", פ"ד נו (3) 49, 59 (2002)).

ב. מידת הפגיעה בערך החברתי הנפגע

בענייננו מדובר בפגיעה מתונה יחסית בערך החברתי הנפגע: בניה בסטיה מהיתר בשטח של 69.47 מ"ר, וכן סטיה בשטח בניה המותר בתכנית אך זאת בשיעור של 11 מ"ר בלבד.

ג. מדיניות הענישה

מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות על דיני התכנון והבניה מצויה במגמת הרתעה והחמרה, בשל כך שעבירות הבניה ללא היתר הפכו לחזון נפרץ. נוכח המגוון הרחב של מידות אשם ומידות נזק בעבירות תכנון ובניה, קיים קושי באיתור מדיניות הענישה הנוהגת (ראו תו"ב 47071-10-10 (שלום רמלה) מדינת ישראל - ועדה מקומית לתכנון ובניה שוהם נ' צוקרמן, פס' 63 (2.1.2014) (להלן: ענין צוקרמן). עיון בפסיקה מעלה התמונה כדלקמן:

א. כאשר מדובר בבנייה בלתי חוקית בהיקף של עד 100 מ"ר ובדרגת אשם בינונית, מדיניות הענישה הנוהגת היא קנס הנע בין 3,000- 15,000 ₪ לכל נאשם (ראו ענין צוקרמן).

ב. ב-תו"ב (עכו) 51059-01-14 ועדה מקומית לתכנון ובניה שפלת הגליל (29.3.2015), הושתו על הנאשם אשר הודה במיוחס לו והתיקן את המחדל לפני מתן גזר הדין, בגין בניית תוספת בנייה בהיקף של כ-72 מ"ר, וכן חדירה לקו בנין קדמי וצדדי (וכן, במבנה אחר, חריגה מהיתר בענין גובה קומה), קנס בסך 4,800 ₪ וחתימה על התחייבות.

ג. ב-תו"ב (צפת) 54838-07-10 ועדה מקומית לתכנון ובניה מעלה נפתלי נ' חלייחל (18.12.2013), הושתו על הנאשם שם, אשר הודה במיוחס לו (נכתב בגזר הדין שמדובר היה ב"הסדר טיעון" אולם מדובר היה רק על הסכמה על הודאה והרשעה וכן דחיית המועד לטיעונים לעונש), בגין בניית תוספת קומה מבטון מזויין, בלוקים וגג רעפים בשטח כולל של כ-73 מ"ר, קנס בסך 10,000 ₪, חתימה על התחייבות וצו הריסה (צוינו צעדים להסדרת הבניה אולם טרם ניתן היתר בעת גזר הדין).

ד. רוב המבנים מושא כתב האישום בענייננו הם בגדר מצללות ("פרגולות") או סגירתן. ב-תו"ב 1341-11-08 ועדה מקומית לתכנון שומרון נ' מזור (22.9.2009) הושת על הנאשם, אשר הודה במיוחס לו, בגין בניית 2 סככות בהיקף כולל של כ-27 מ"ר, קנס בסך 2,500 ₪, התחייבות בסך 3,500 ₪ וצווי הריסה ואיש שימוש. מדובר בשטח בניה של פחות ממחצית מאשר בנסיבות ענייננו, ובענייננו, בשונה מענין מזור, ישנו ענין של חריגה מתכנית.

ה. ב"כ המאשימה הפנה ל-תו"ב (צפת) 45787-05-10 ועדה מקומית לתכנון מרום הגליל נ' חמו (12.2.2015), אולם נסיבות אותה פרשה אינן דומות לענייננו, שכן נדונה בו תוספת בניה בהיקף כ-135 מ"ר, משטח אספלט וכן, עבירה שאינה רלוונטית לענייננו, בדבר הפרת צו מינהלי לפי סעיף 237 לחוק התכנון והבניה, בנוסף לעבירת הבניה.

ד. הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה

1. תכנון מוקדם – הנאשם הינו קבלן. חזקה עליו שידע שמעשיו מהווים עבירה על החוק. טענתו לפיה הוא קיבל אישור בעל פה לבצע את החריגות נדחתה (ראו סעיף 10 להכרעת הדין), אולם קקבלן, חזקה עליו כי גם אילו היה מקבל "אישור" כאמור, היה יודע כי לא מדובר באישור הפוטר מהיתר בניה בהתאם לתכנית וכי מעשיו מהווים עבירה.

2. חלקו היחסי של הנאשם ומידת השפעתו של אחר עליו – לא נטען כי אחר היה שותף לביצוע העבירה. בענין השפעה עליו, כאמור, טענת הנאשם לפיה קיבל אישור "מגורמים מטעם" הוועדה המקומית ובפרט מהפקח גולן שמש, נדחו.

3. הנזק הצפוי מביצוע העבירה – אין נתונים, מעבר לפגיעה בערך המוגן (ראו לעיל).

4. הנזק שנגרם מביצוע העבירה – הפגיעה היא בעיקר בערך החברתי בדבר שלטון החוק שכן, כיום, המבנים מושא כתב האישום חוסים תחת היתר כדין.

5. הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה – הנאשם ביקש ליהנות מתוספות ושיפורים לבית מגוריו. טענותיו בענין קבלת "אישור" בעל פה נדחו.

6. יכולתו של הנאשם להבין – לא נטען לקושי בענין זה. כאמור, מדובר בקבלן וחזקה עליו שהבין היטב, אף יותר מהאדם מן השורה.

7. יכולתו של הנאשם להימנע מהמעשה – לא נטען לקושי בענין זה.

8. מצוקה נפשית עקב התעללות על ידי נפגע העבירה – לא רלוונטית.

9. קרבה לסייג לאחריות – לא נטען לענין זה.

10. אכזריות, אלימות והתעללות – לא מתעוררות.

11. ניצול לרעה של כוחו של הנאשם, של מעמדו או של יחסיו – לא מתעורר.

12. מצבו הכלכלי של הנאשם (לענין קנס) – הנאשם טען כי הוא מפרנס 8 נפשות. ילדיו הם בגילאי 9.5 עד 24, ולא הובאו ראיות כלשהן המצביעות על מצב כלכלי דחוק.

ה. מתחם העונש ההולם: המאשימה טענה למתחם ענישה בענין הקנס המתבטא בקנס בסך 9,000 עד 50,000 ₪, אולם לדעתי, לאור כל האמור לעיל, מתחם העונש ההולם מתבטא בקנס בסך בסך 5,000 עד 15,000 ₪, והתחייבות (אין מקום לצווים שכן הבניה מצויה כיום בהיתר).

2. גזירת העונש של הנאשם:

א. הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה

1. פגיעת העונש בנאשם – ראו לעיל הדיון בענין הבקשה לביטול ההרשעה. בהטלת קנס עד סך 7,199 ₪ לא תהא כל פגיעה מיוחדת בנאשם.

2. פגיעת העונש במשפחת הנאשם – ראו לעיל.

3. נזק שנגרם לנאשם מביצוע העבירה ומההרשעה – ראו לעיל בענין הבקשה לביטול הרשעה. בהטלת קנס עד סך 7,199 ₪ לא תהא כל פגיעה מיוחדת בנאשם.

4. נטילת אחריות ומאמצים לחזרה למוטב – הנאשם ניהל הוכחות, אולם לאחר ההרשעה מביע חרטה.

5. מאמצים לתיקון תוצאות העבירה – הנאשם הביא להוצאת היתר בניה למבנים מושא כתב האישום.

6. שיתוף הפעולה של הנאשם (שיקול לקולא) – הנאשם ניהל הוכחות וטיעונים לעונש.

7. התנהגות חיובית – לא נטען לענין זה.

8. נסיבות חיים קשות – לא נטען לענין זה.

9. התנהגות רשויות אכיפת החוק – טענות הנאשם בענין הגנה מן הצדק, נדחו לגופן (פס' 8 ואילך להכרעת הדין).

10. חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה – זמן רב חלף מאז ביצוע העבירה בשנת 2004 ו-2005.

11. עבר פלילי או העדרו – אף לשיטת המאשימה, הנאשם נעדר עבר פלילי.

ב. שיקום; הגנה על שלום הציבור; הרתעת היחיד; הרתעת הציבור – כאמור לעיל, הגבלת סכום הקנס לסך 7,199 ₪ מבטיחה כי לא תיגרם פגיעה לשיקומו של הנאשם בדמות ביטול רשיון הקבלן שלו.

ג. נסיבות נוספות – אין נתונים.

כאמור לעיל, מצאתי כי מתחם העונש ההולם בענין הקנס עומד על סך 5,000 עד 15,000 ₪. בענייננו, לצד הנסיבה לחומרה שמי שביצע את העבירה היה קבלן רשום (והעדר נסיבה לקולא בענין חסכון זמן שיפוטי, שכן הנאשם ניהל הוכחות), עומדים השיקולים כדלקמן: המבנים כולם עומדים בהיתר כיום; הנאשם בנה את המבנים מושא כתב האישום לביתו הפרטי ולא במסגרת עבודתו כקבלן עבור אחר; זמן הרב – כעשור – חלף מאז ביצוע העבירה מבלי שהנאשם הועמד לדין על כל עבירה אחרת; וקבלת האחריות והחרטה שהוא מביע היום. בנסיבות אלה, הקנס המתאים עומד על סך 6000 ₪.

נוכח סכום זה, ממילא לא נדרשת הפחתת סכום הקנס על מנת למנוע את ביטול רשיון הקבלן של הנאשם.

לאור כל האמור הנני מטיל על הנאשם עונשים כדלקמן:

א. קנס בסך 6000 ₪ או 30 ימי מאסר תחתיו; הקנס ישולם ב-3 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים מיום 1.5.2016 ועד לפרעון הקנס; אי ביצוע תשלום כלשהו במלואו ובמועדו יעמיד את יתרת הקנס לפרעון מיידי;

ב. חתימה על התחייבות בסך 6000 ₪ להימנע במשך שנתיים מביצוע עבירה לפי פרק י' לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. אם לא יחתום תוך 7 ימים ייאסר למשך 30 יום או עד שיחתום, לפי המוקדם.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, ו' אדר ב' תשע"ו, 16 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.