לפניי תביעה לפיצוי נזקי גוף, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק") ולחילופין בעילה נזיקית, לפי דיני הנזיקין הכלליים.

אקדמות מלין

1. התובע יליד 13.3.1962, קבלן בניין רשום במקצועו והוא הבעלים והמנהל של חברה פרטית בשם זערורה אינסטלציה בע"מ (להלן: "החברה") ,העוסקת בעבודות אינסטלציה, מים וביוב ברחבי הארץ.

2. התובע נפגע בתאונת עבודה ביום 23.8.2007, במהלך עבודתו באתר עבודה בשם "צמרת גלבוע" הנמצא בקריית מוצקין (להלן: "אתר העבודה").

3. הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), הוא נהג רכב משא במקצועו ועובד בשירותיה של הנתבעת 3, העוסקת בהובלת סחורות ברחבי הארץ.

4. הנתבעת 3 הייתה ,במועדים הרלוונטיים לתובענה, הבעלים של רכב משא עם מנוף מסוג איווקו, מ.ר.- 10-594-13 (להלן: "המשאית"). הנתבעת 2 ביטחה את השימוש במשאית לפי תעודת ביטוח חובה בת-תוקף (מס' 6287805) וכן, ביטחה הנתבעת 2 את המשאית, בביטוח נכסים מקיף עם חבות בגין נזק גוף לצד ג', לפי פוליסה בת-תוקף (מס' 6-16036123-00).

5. עובר לתאונה, הזמינה החברה מחגי שיווק מוצרי בנייה בע"מ (להלן: "הספק") משאבת מים לצורך העבודה באתר העבודה (להלן: "המשאבה"). הספק ביקש מהנתבעת 2 להוביל את המשאבה ולספקה לחברה באתר העבודה. ביום 23.8.2007, נהג הנתבע במשאית והוביל את המשאבה לאתר העבודה. אין חולק, כי לאחר פירוק המשאבה באתר העבודה, היה על הנתבע להמשיך בנסיעה במשאית לצורכי עבודה.

6. המשאית הגיעה לאתר העבודה וחנתה במקום לצורך פריקת המשאבה. במהלך הפריקה, קרתה תאונת העבודה, בה מעורבת המשאית. כתוצאה מהתאונה נגרם לתובע נזק גוף.

טענות התובע

7. התובע טוען, כי תאונת העבודה דנן היא גם תאונת דרכים, כהגדרתה בחוק (להלן: "התאונה"). הוא תיאר את נסיבות קרות התאונה בכתב התביעה המתוקן, כדלקמן:

"ביום 23.8.07 שעה 12:15 או בסמוך לכך, התובע עבד באתר צמרת גלבוע בקרית מוצקין, שם קיבל משאבת מים שהזמינה אותה חברת זערורה אינסטלציה בע"מ והובילה חברת ברדה הובלות בע"מ. התובע עלה למשטח המשאית במטרה לפרוק את המטען, דהיינו משאית המים הנ"ל, קשר אותה לחגורות הרמה של מנוף המשאית ובעת ירידתו ממשטח המשאית, תוך כדי שהוא אוחז/נעזר במעקה המשאית, לפתע המעקה התנתק/השתחרר ממקומו והתובע נפל ארצה על גבו. כתוצאה מכך, התובע נפגע באורח קשה בגבו".

(סעיף 6 לכתב התביעה המתוקן).

8. לחילופין ובמידה ובית-המשפט יקבע, כי התאונה אינה תאונת דרכים, טוען התובע, כי הנתבעת אחראית לתאונה, בעילה נזיקית, מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש] התשכ"ח - 1968 (עוולת הרשלנות).

טענות הנתבעים 1 ו- 2

9. הנתבעים 1 ו- 2 (להלן: "הנתבעים") מכחישים, מנגד את טענותיו המהותיות של התובע שביסוד עילת התביעה. הן העילה לפי החוק והן העילה לפי דיני הנזיקין הכלליים. אליבא דנתבעים, התאונה הנטענת והמוכחשת כשלעצמה, אינה "תאונת דרכים", כהגדרתה בחוק. יסודותיה של ההגדרה "שימוש" ו- "למטרות תחבורה" לא מתקיימים במקרה דנן. וכן, לא מתקיים קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי, בין השימוש שנעשה במשאית לבין הנזק שנגרם לתובע.

10. הנתבעים מוסיפים וטוענים, כי הנתבעת 3 אינה אחראית בנזיקין לתאונה, המוכחשת כשלעצמה. התאונה קרתה, אם בכלל, באשמו הבלעדי של התובע.

טענות הנתבעת 3

11. גם הנתבעת 3 מכחישה את טענותיו המהותיות של התובע שביסוד עילת התביעה , הן העילה לפי החוק והן העילה לפי דיני הנזיקין הכלליים. לחילופין, טוענת הנתבעת 3, כי התאונה היא, למעשה, תאונת דרכים, כהגדרתה בחוק, ולפי כלל "ייחוד העילה" על-פי סעיף 8 לחוק, דין התביעה נגדה, בעילה הנזיקית, להידחות.

12. באשר לעילה הנזיקית, טוענת הנתבעת 3, כי היא לא אחראית לתאונה ולנזקי התובע. היא לא התרשלה כלפי התובע. אין קשר סיבתי בין התנהגותה לבין התאונה. התאונה קרתה באשמו הבלעדי של התובע.

מסכת הראיות

13. שלושה עדים היו לתביעה: התובע, בן התובע, מר וג'די זערורה (להלן: "וג'די") והחוקר מר אורן אסל (להלן: "החוקר אסל"). שלושתם, הקדימו והגישו תצהירי עדות ראשית שלהם (ת/1, ת/2 ו- ת/3, והכל בהתאמה). וכן, הוגש מטעם התביעה מוצג נוסף – ת/4, תמליל קלטת המתעדת שיחה מקדימה שהייתה בין החוקר לבין נציג הנתבעת 3.

14. וכן, חמישה עדים היו להגנה: הנתבע, החוקר מר האני נבואני (להלן: "החוקר נבואני"), החוקר מר נעם גורדין (להלן: "החוקר גורדין"), קצין הבטיחות, מר עמיצור אקשטיין (להלן: "קצין הבטיחות") ומנהל הנתבעת, מר רפאל ברדה (להלן: "רפאל"). כולם הקדימו והגישו תצהירי עדות ראשית שלהם (נ/12 (הנתבע), נ/10 (החוקר נבואני), נ/14 (החוקר גורדין) ,נ/15 (קצין הבטיחות) ו- נ/17 (רפאל)).

15. כמו-כן, הוגשו מטעם ההגנה 15 מוצגים נוספים: נ/1 – דו"ח על נפגע באמבולנס של מד"א (להלן: "דו"ח מד"א"); נ/2 – תעודת חדר מיון של בית-חולים רמב"ם בחיפה (להלן: "תעודת חדר מיון"); נ/3 – מכתב רפואי של יחידת טראומה בבית-החולים רמב"ם (להלן: "מכתב יחידת טראומה"); נ/4 – תעודת סיכום אשפוז התובע בבית-החולים רמב"ם(להלן: "סיכום אשפוז"); נ/5 – טופס בל/250; נ/6 – טופס תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה (להלן: "טופס תביעה"); נ/7 – תעודה רפואית ראשונה לנפגע עבדוה (להלן: "התעודה הרפואית"); נ/8 – טופס תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה (להלן: "התביעה לנכות"); נ/9א'+ב' – קלטת המתעדת שיחה שהייתה בין החוקר האני לבין וג'די ותמלילה; נ/11 – תשריט זירת התאונה; נ/13 – תעודה; נ/16 – שלושה תצלומים של המשאית; נ/18 – מכתב הנתבעת 2 לנתבעת 3; נ/19 – פוליסה לביטוח המשאית; ו- נ/20 – מכתב ב"כ הנתבעת לנתבעת 2.

הפלוגתא

16. הפלוגתא שבין הצדדים נסובה, למעשה, סביב שתי שאלות והן: הראשונה, האם התאונה היא תאונת דרכים, כהגדרתה בחוק? והשנייה, במידה והתשובה על שאלה הראשונה היא בשלילה, האם הנתבעת 3 אחראית לתאונה, בעילה הנזיקית.

אין חולק, כי במידה והתשובה על השאלה הראשונה היא בחיוב, דין התביעה נגד הנתבעת 3, בעילה הנזיקית, להידחות על הסף וזאת מכוח כלל "ייחוד העילה", כאמור בסעיף 8 לחוק. להלן אדון בשאלות כסדרן.

דיון

התאונה

17. התובע העיד לעניין התאונה, נסיבותיה, סיבותיה ותוצאותיה, כדלקמן:

"ביום 23.8.07 עבדתי עם שני פועלים באתר צמרת גלבוע בקריית מוצקין. במהלך היום הייתי אמור לקבל לשטח העבודה משאבת מים אשר רכשה והזמינה חברת זערורה אינסטלציה בע"מ מאת חברת חגי שיווק מוצרי בנייה בע"מ מפתח תקווה, חברה זו עוסקת בשיווק חומרי בנייה וכלים רלוונטיים לעבודות האינסטלציה.

ביום התאונה חברת חגי בע"מ שכרה שירותיה של חברת ברדה הובלות בע"מ להוביל את משאבת המים אל שטח העבודה בקרית מוצקין.

סמוך לשעה 12:15 בערך, הגיעה משאית מנוף לשטח העבודה, נהוגה על-ידי מר שמש צדוק בן ראובן. על שטח המשאית היו מספר הזמנות (חומרים וכלים) בין היתר משאבת המים.

המשאית חנתה בשטח, הנהג פתח את שתי הרגליים של המשאית ופתח את המנוף.

עליתי למשטח המשאית יחד עם פועל נוסף בשם עמאר על-מנת לזהות ולקשור את משאבת המים בחגורות/רצועות הרמה אל מנוף המשאית. זיהיתי את המשאבה, קשרתי את המשאבה בחגורות/רצועות אל מנוף המשאית על-מנת שהנהג באמצעות המנוף יפרוק את המשאבה אל שטח העבודה. לאחר שסיימתי את פעולת הקשירה, הוריתי לעמאר לעמוד ליד המשאבה על-מנת לוודא כי היא מורמת כראוי ואני התכוונתי לרדת ממשטח המשאית וללכת לכיוון מקום הפריקה על-מנת שאוכל לקבל את המשאבה במקום הפריקה המתאים בשטח העבודה.

תוך כדי ירידה מדופן שמאלי אחורי למשטח המשאית, הנחתי רגלי על הסולם (הפנים כלפי משטח המשאית והגב מנגד) במקביל, אחזתי/נעזרתי/ בידי על מעקה המשאית, לפתע, המעקה (הצינור) התנתק/השתחרר ממקומו ואז נפלתי ארצה ונפגעתי בגופי".

18. בעדותו בעל-פה, אימץ התובע את עדותו בכתב (עמ' 7, ש' 15). הוא חזר והעיד, כי ביום התאונה, בשעות הצהריים, הגיעה המשאית לאתר העבודה. המשאית הייתה עמוסה סחורה לאתר כולל המשאבה. נהג המשאית (הנתבע) החנה את המשאית במקום. פועל בשם עאמר והוא עלו על משטח ההעמסה של המשאית. הוא עלה למשטח ההעמסה כדי לוודא שהמשאבה שהוזמנה מהספק היא אכן המשאבה המסופקת לו, וכן לקשור אותה ברצועות המנוף לשם פריקתה. לאחר קשירת המשאבה, הוא התקרב לצד שמאלי-אחורי של ארגז המשאית לשם ירידה מהמשאית באמצעות הסולם המותקן על המשאית. תוך כדי ירידתו מהמשאית ובעקבות הינתקות אחד ממוטות הברזל שבדופן ארגז המשאית, הוא נפל ארצה ונפגע בגבו.

19. וג'די העיד, כי היה עד ראייה לתאונה. הוא העיד, לענייננו, כי ביום התאונה הגיעה המשאית לאתר העבודה, כשהיא עמוסה בסחורה, ובכללה המשאבה. נהג המשאית (הנתבע) החנה את המשאית במקום. הנתבע פתח רגליות המשאית, לשם ייצוב המשאית ותחילת פריקת המשאבה. באותה עת, היו שלושה עובדים באתר העבודה: התובע, פועל בשם עאמר והוא. הפועל והתובע עלו על משטח ההעמסה של המשאית על-מנת לזהות את המשאבה ולקשורה ברצועות המנוף, לצורך פריקתה. הנתבע והוא, עמדו על הקרקע שליד המשאית. התובע והפועל קשרו את המשאבה ברצועות המנוף, לשם פריקתה. התובע והפועל קשרו את המשאבה ברצועות המנוף, לשם פריקתה, באמצעות המנוף. התובע התחיל לרדת מהמשאית באמצעות הסולם המותקן בצדה השמאלי-אחורי של המשאית. תוך כדי ירידתו מהמשאית ובעקבות הינתקות אחד ממוטות הברזל שבדופן ארגז המשאית, נפל התובע ארצה ונפגע. (ת/2, סעיפים 11-5; עמ' 17, ש' 27; עמ' 18, ש' 13-12, ש' 30-26, עמ' 19, ש' 28). תפקידו היה לשחרר את המשאבה מרצועות המנוף לאחר פריקתה מהמשאית.

20. הנתבע, נהג המשאית, העיד, לענייננו-שלנו, כי ביום התאונה ה– 28.8.07, הוא נהג במשאית והוביל את המשאבה לאתר העבודה. כאשר הגיע לאתר העבודה, הוא החנה את המשאית במקום, פתח רגליות המשאית לייצובה ולתחילת פריקת המשאבה. הוא הכין את המנוף לתחילת פריקת המשאבה. התובע הורה לפועל (עאמר) לעלות למשטח ההעמסה של המשאית לשם קשירת המשאבה ברצועות המנוף. גם התובע עלה על משטח ההעמסה, על-מנת לוודא שהמשאבה היא אכן זו שהוזמנה מהספק. הוא עמד על הקרקע בצד שמאלי של המשאית ליד הסטיקרים המפעילים את המנוף. זמן קצר לאחר שהתובע עלה על משטח ההעמסה, הוא הבחין בתובע "הולך לאחור, נתקל במעקה הברזל שהיה מותקן מסביב לארגז המשאית ועף לאחור באוויר מעבר למעקה ונופל על גבו על הקרקע" (נ/12, סעיף 8; וראו- נ' 12 סעיפים 7-3; עמ' 87, ש' 23; עמ' 28, ש' 30-28; עמ' 29, ש' 2-1; ש' 33-26; עמ' 30, ש' 21-3).

מהימנות העדים ומשקל הראיות

21. אפתח ואומר, כי עדותו של הנתבע, נהג המשאית, לענייננו-שלנו ועם כל הכבוד, אינה סבירה ואינה מהימנה בעיניי. בעדות זו מצאתי סתירות מהותיות למכביר והיורדות לשורשו של עניין, ללא כל הסבר סביר ומהימן. הנתבע העיד בכתב ,בפרוטרוט, לעניין התאונה, נסיבותיה, סיבותיה ותוצאותיה והדגיש, כי "זמן קצר לאחר שעלה למשאית ראיתי את התובע הולך לאחור, נתקל במעקה הברזל שהיה מותקן מסביב לארגז המשאית ועף לאחור באוויר מעבר למעקה ונופל על גבו על הקרקע" (נ/12, סעיף 8. ההדגשות שלי-ש.ס.). דא עקא, במהלך חקירתו שתי וערב, הוא מסר מספר גרסאות סותרות, באופן מהותי, ללא הסבר סביר ומהימן. כך לדוגמא, הוא העיד:

"ש. אתה לא זוכר איך קרתה התאונה לתובע?

ת. לא. אני הייתי ליד הסטיקרים. אלו דברים שאי אפשר לזכור אותם."

....

....

"ש. מציג בפניך תצהיר שהוגש לתיק בימ"ש מטעם עו"ד סגל של מר ברדה, שם בסע' 11 הוא אומר: "העובד סיפר לי כי זכור לו אירוע שאירע... לאחר שאישר לפרוק את המשאבה, בירידה מהמשאית, נפל".

ת. אני אומר גם עכשיו את אותו הדבר."

....

....

"ש. אני אומר לך שדיברת עם חוקר טלפונית בתאריך 22.06.10 וסיפרת לו בשיחה שהתובע בעת ירידה מהמשאית נפל. החוקר שואל אותך: הוא כנראה רצה לרדת מהמשאית, ואתה אומר: אני מאמין שכן.

ת. נכון, אני מאמין שכן...."

....

....

"ש. אתה יכול לספר מה היה שם?

ת. .... מה שאני זוכר הוא שראיתי אותו על הרצפה. את הדברים הקטנים אם הוא הלך קדימה או אחורה, אני לא יכול לזכור...."

....

....

"ש. איך לא ראית איך התובע נפל?

ת. אני לא זוכר. אנחנו בתור נהגים, אני צריך להסתכל על מי שמחזיק את הרצועה.... צריך להסתכל על מי שעומד ליד המשאבה. המנוף הוא כלי מסוכן. אני חייב להשגיח שהמשאבה קשורה. אני חייב להשגיח שלא ישימו ידיים ושהמשאבה לא תשחק ימינה-שמאלה ושהשאקל יהיה ישר.

יכול להיות שראיתי את הנפילה, אך מה שאני זוכר היום הוא שהתובע היה על הרצפה, עזרתי והזמנתי לו אמבולנס.... הוא נפל מהמשאית בוודאות ונפל על הגב בוודאות."

(עמ' 28, ש' 31 עד עמ' 30, ש' 21! ההדגשות שלי-ש.ס.)

ובהמשך:

אני לא זוכר שראיתי איך [התובע] נופל. מה שאני זוכר שראיתי אותו על הרצפה על הגב ולא נגעתי בו, בוודאות."

(עמ' 34, ש' 25-24)

22. שנית, עדותו של וג'די. וג'די הוא בנו של התובע. הוא לומד משפטים באוניברסיטת תל-אביב. נקודת המוצא היא, כי הוא עד מעוניין ובעל אינטרס בתוצאת המשפט. במקרה זה על בית-המשפט לנהוג בהקפדה ובזהירות רבה בקשר לעדות זו. אומר מיד, כי לאחר שהפכתי, חזרתי והפכתי שוב, במכלול הראיות הקבילות ובעלות משקל שנפרשו בפניי, ועל-פי התנהגותם של העדים והתרשמותי הישירה מהם ובשים לב למכלול נסיבות העניין ואותות האמת שהתגלו במשפט, ובהעמדת העדות דנן במבחן השכל הישר וניסיון החיים, מסקנתי היא, כי עדותו של וג'די ולענייננו, ככלל, הגם שהיא לא מושלמת ולוקה באי-דיוקים שונים, הייתה סבירה ומהימנה. המדובר בעדות שלמה, עקבית וקוהרנטית. אכן, קיימת אי-התאמה, בעניינים לא מהותיים, בעדותו של וג'די ,בהשוואתה לעדותו של התובע. לדידי, אי-התאמה זו לא רק שהיא לא פוגמת במהימנות, אלא שהיא תורמת רבות למהימנותם של וג'די והנתבע ומראה, כי לא היה תיאום גרסאות ביניהם. למותר להוסיף ולהדגיש, כי עדותו של וג'די, לענייננו, מחזקת ומאשרת את עדותו של התובע.

23. שלישית, וג'די נחקר על-ידי החוקר נבואני ומסר הודעת חוץ (נ/10). החקירה הוקלטה, והקלטת תומללה (נ/9א'+ב'). בהודעתו דנן, תיאר וג'די את התאונה. הוא מסר, כי תוך כדי ירידת התובע מהמשאית, באמצעות הסולם המותקן על המשאית, ועקב הינתקות מעקה ארגז המשאית, נפל התובע ארצה ונפגע בגבו. (נ/9ב'). נזכור ואף ניטיב להזכיר, הקלטת המתעדת את הודעת החוץ דנן ותמלילה הוגשו כראיות לתיק בית-המשפט, לאמיתות תוכנן, על-ידי ההגנה דווקא. אין להכביר מילים, כי הודעת החוץ של וג'די, מאשרת, תומכת ומחזקת את עדותו של התובע ולמעשה היא, מהווה, סיוע לה.

24. רביעית, התובע הגיש, בזמנו, תביעה לביטוח לאומי לתשלום דמי פגיעה ולקביעת דרגת נכות מהעבודה, בשל התאונה. (נ/6 ו- נ/8). הן בטופס התביעה והן בתביעה לנכות, תיאר התובע את התאונה (נ/6, סעיף 2; נ'8 – סעיף ב'). תיאור התאונה ,במוצגים האמורים, זהה לתיאורה הן בכתב התביעה המתוקן והן בעדותו של התובע. ויודגש: מסמכים אלה הוגשו לתיק בית-המשפט, כראיות לאמיתות תוכנן, על-ידי ההגנה דווקא. למיותר לציין, כי ראיות אלה מחזקות, תומכות ומאשרות את עדותו של התובע לעניין זה.

25. חמישית, גם במסמכים הרפואיים (נ/2, נ/3 ו- נ/4) ובטופס בל/250 (נ/5), קיים אישור, חיזוק ותימוכין לעדות התובע.

26. שישית, קצין הבטיחות העיד ואישר בפניי, בין השאר ,לעניין היתכנות מנגנון התאונה. הוא אישר, כי התאונה היא אפשרית, במידה והסגר של מוט הברזל בארגז המשאית היה פתוח (עמ' 47, ש' 33) וכי נוהגים לפרק את ארגז המשאית (העמודים והמוטות), לצורך פריקה וטעינה של סחורה מהמשאית (שם, ש' 27-26). לפניי, אין ראיה קבילה ובעלת משקל, לפיה ביום התאונה ארגז המשאית היה תקין, תקני ובטיחותי, וזאת בהתאם לבדיקת קצין בטיחות מוסמך. אין להוציא מכלל אפשרות, כי לצורך פריקת המשאבה מהמשאית, מאן דהוא פתח את הסגר של מוט הברזל בדופן השמאלית של הארגז.

הממצאים העובדתיים

27. הממצאים העובדתיים העיקריים שהוכחו לפניי, על-יסוד הראיות הקבילות ובעלות משקל ,הם אלה:

א. ביום 23.8.2007 נהג הנתבע במשאית, שהייתה עמוסה בסחורה ובכללה המשאבה ונסע לאתר העבודה, לשם פריקת המשאבה מהמשאית ומסירתה לחברה ,שהזמינה את המשאבה.

ב. המשאית הגיעה לאתר העבודה בשעה 12:15 או בסמוך לכך. הנתבע- נהג המשאית, החנה את המשאית במקום. מטעם החברה, היו במקום התובע, וג'די ופועל נוסף בשם עאמר. הנתבע פתח את רגליות המשאית והתחיל להכין את המנוף לצורך תחילת פריקת המשאבה מהמשאית.

ג. התובע ועאמר עלו על משטח ההעמסה של המשאית (הפלטה), לצורך בדיקת המשאבה וקשירתה לרצועות המנוף, לשם פריקתה מהמשאית. וג'די נשאר על הקרקע, ליד הנתבע, לצורך שחרור המשאבה מרצועות המנוף בסיום פריקתה מהמשאית. המשאבה הייתה מונחת על משטח ההעמסה, במקום שליד תא הנהג (הקבינה). התובע בדק את המשאבה ווידא, כי היא אכן המשאבה שהוזמנה מהספק. התובע ועאמר קשרו את המשאבה לרצועות המנוף. עאמר נשאר על משטח ההעמסה במטרה לעזור לנהג בפריקת המשאבה בבטחה.

ד. התובע רצה לרדת מהמשאית. הוא ניגש לדופן שמאלית-אחורית של ארגז המשאית. תוך כדי ירידתו מהמשאית, באמצעות סולם המותקן על המשאית ובעקבות הינתקות אחד ממוטות הברזל שבדופן ארגז המשאית, הוא נפל ארצה ונפגע בגבו.

ה. לאחר התאונה, הובהל התובע באמבולנס של מד"א, לבית-חולים רמב"ם בחיפה. הוא נבדק בחדר מיון ואובחנו אצלו שבר מרוסק ב- 2L ושבר דחיסה ב- 3L. בהרדמה כללית, הוא עבר ניתוח לחיבור חוליות 1-3L .

ו. לאחר התאונה ופריקת המשאבה מהמשאית, באתר העבודה, המשיך הנתבע בנסיעתו במשאית, כמתוכנן, לצורך פריקת שאר הסחורה ביעד הבא.

האם התאונה הינה תאונת דרכים?

28. אומר ועוד בשלב זה, כי לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתי היטב את המצב המשפטי (הדין החרות והדין ההלכתי) ואת חומר הראיות, הגעתי למסקנה, כי התאונה היא תאונת דרכים כהגדרתה בחוק. כפועל יוצא מכך, דין התביעה נגד הנתבעים 1 ו- 2 ,בעילה לפי החוק, להתקבל ודין התביעה נגד הנתבעת 3 ,בעילה לפי דיני הנזיקין הכלליים, להידחות מכוח כלל "ייחוד העילה", כאמור בסעיף 8 לחוק.

29. סעיף 1 לחוק, כולל את ההגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים" ולאחר מכן, באות החזקות החלוטות: החזקות המרבות - המפרטות מקרים בהם ייחשב אירוע של גרם נזק גוף כתאונת דרכים והחזקה הממעטת – המוציאה מאורע מתחולת ההגדרה של תאונת דרכים כאשר המאורע ארע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם. זו לשון ההגדרה של "תאונת דרכים":

"מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על-ידי המעשה עצמו ולא על-ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי".

וכן, המונח "שימוש ברכב מנועי" מוגדר בפסקה השלישית של סעיף 1 לחוק, כהאי לישנא:

"נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד".

30. בהלכה הפסוקה נקבע, כי רשימת דרכי השימוש ברכב המנוע, שנקבעה בסעיף 1 לחוק, היא רשימה סגורה, וכי ההבחנה בין "שימוש עיקרי" ל- "שימוש לוואי" שנועדה להרחיב את הגדרת ה"שימוש ברכב" שוב אין לה נפקות, שכן ההבחנה הברורה היום היא בין דרכי השימוש הכלולות ברשימה הסגורה לבין אלה שאינן בה (רע"א 9084/05 אגד בע"מ נ' ינטל, פסק דינו של המשנה לנשיאה (בדימוס) א' ריבלין, 29.10.2007; וראו – רע"א 5099/05 נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, פסק דינו של המשנה לנשיאה (בדימוס) א' ריבלין, 4.2.2009)

31. בהתאם לפסיקה והספרות המקצועית, יש לבדוק תחילה האם חלה ההגדרה הבסיסית. יש לבחון האם היה "שימוש" על-ידי הרכב והתקיימותם של שאר מרכיבי ההגדרה הבסיסית. במידה וההגדרה הבסיסית לא חלה, יש לבדוק האם חלה אחת מהחזקות המרבות. לבסוף, אם מתקיימת ההגדרה הבסיסית או אחת החזקות החלוטות המרבות, יש לבדוק האם חלה החזקה החלוטה הממעטת. (רע"א 8061/95 עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 532, (1996); א' ריבלין, תאונות דרכים (מהדורה רביעית, 2012), עמ' 152-151).

32. בנידון דידן, אין מחלוקת, כי יסודותיה של ההגדרה "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף" ו- "ברכב מנועי" מתקיימים במקרה דנן ומתעוררת השאלה לגבי היסודות "שימוש" ו- "למטרות תחבורה". בלשון אחרת, האם התאונה קרתה בגין שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה? התובע והנתבעת 3 , עונים על שאלה זו בחיוב, ואילו הנתבעים בשלילה. אליבא דתובע והנתבעת 3, ירידתו של התובע מן המשאית, הינה "שימוש" כהגדרתו של מונח זה בחוק והוא בא למטרות תחבורה. וכן, טוען התובע ,כי במקרה דנן מתקיים קשר סיבתי בין "השימוש" לבין "נזק הגוף" שנגרם כתוצאה מאותו שימוש.

33. אכן, פעולת ירידה מן רכב מנועי ובמקרה שלנו מן המשאית, היא "שימוש" מוכר בחוק. ברם, לא כל ירידה מן רכב מנועי נעשית לצורכי תחבורה. רק ירידה מן רכב מנועי הנעשית למטרות תחבורה תבוא בגדר ההגדרה הבסיסית לתאונת דרכים, כאמור בסעיף 1 לחוק. ברע"א 8548/96 פדידה נ' סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פ"ד נא(3) 825, 829 (1997) נפסק, לעניין זה, כי:

"פעולה של עלייה לרכב או ירידה ממנו היא אחד משימושי הלוואי התעבורתיים, כדי שפעולה זו תיחשב לשימוש ברכב למטרות תחבורה תנאי הוא שהיא תהיה, קשורה בעשיית שימוש ברכב למטרות תעבורתיות. מכאן, שלא כל פגיעה בתאונה בעת עלייה לרכב או ירידה ממנו תיחשב לתאונת דרכים. כדי לקבוע אם בתאונת דרכים עסקינן, נדרשת הקביעה לאילו מטרות היו העלייה לרכב או הירידה ממנו".

34. אין להכביר מילים, כי במקרה דנן ירידת התובע מן המשאית, בזמן התאונה, נעשתה למטרות תחבורה והפעולה דנן היא שימוש מוכר בחוק. כמבואר, במקרה דנן, עלייתו של התובע למשאית (משטח ההעמסה) וירידתו ממנה, הינן חלק אינטגראלי מהליך פריקת המשאבה מהמשאית. דין הוא, כי עליה לרכב מנועי או ירידה ממנו, תוך כדי פריקת סחורה ממנו מקיימת את הדרישה של "למטרות תחבורה". (ע"א 498/80 מדינת ישראל נ' קצר, פ"ד לו(1) 492 (1982); רע"א 10262/04 גפן נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, מיום 3.2.2003; רע"א 418/03 אסם תעשיות מזון בע"מ נ' סמג'ה, פ"ד נט(3), 541, 557 (2005) (להלן: "פרשת אסם"); ע"א 6936/11 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, 17.3.2014. (להלן: "פרשת המגן").

35. אכן, ניתן לסווג את פעולת התובע כשימוש מוכר נוסף מסוג "הינתקות או נפילה של חלק מן הרכב" אשר נסוג מפני חריג "הטעינה והפריקה" (רע"א 5880/02 ניר ל . שיפוצים ובנייה בע"מ נ' נזרי, פ"ד נד(2) 614, 622 (2003)) או כשימוש לא מוכר "פריקה של מטען כשהרכב עומד", והכל בנוסף לשימוש העצמאי במשאית "ירידה מן הרכב המנועי", שהוא שימוש מוכר בחוק - אך אין בכך כל רבותא. דין הוא, כי כאשר חריג הטעינה והפריקה מתחרה בשימוש עצמאי ברכב מנועי, כמשמעותו בהגדרת המשנה שבסעיף 1 לחוק, או כתוצאה מהתרחשות המוחזקת כתאונת דרכים, גובר השימוש האחר על החריג והתאונה יכולה להיחשב כתאונת דרכים כהגדרתה החוק. (פרשת אוסם, בעמ' 559-554). כמו-כן, "אין בקיומו של שימוש המוציא את המקרה מגדרי החוק, לגרוע משימוש המקיים את התנאים לתחולת החוק". (פרשת המגן, סעיף 13 לפסק דינה של כב' השופטת ארבל). מכאן, השימוש שעשה התובע במשאית, קרי – "הירידה מן הרכב המנועי", גובר על השימוש של "הינתקות או נפילה".

36. מכאן, נעבור לבחון שאלת הקשר הסיבתי, שבין השימוש שנעשה במשאית לבין הנזק שנגרם לתובע בתאונה. הקשר הסיבתי, מורכב, למעשה, משני רכיבים: קשר סיבתי-עובדתי וקשר סיבתי-משפטי. (ע"א 6600/93 עיזבון המנוח פואד קואסמה נ' רגב, פ"ד נ(3) 661, 667 (1996)); פרשת המגן, סעיף 15 לפסק דינה של כב' השוטפת ארבל). אכן, הוכח בפניי, כי נזק הגוף שנגרם לתובע בתאונה נגרם עקב נפילתו מן המשאית, במהלך ירידתו ממנה. מכאן, מתקיימת דרישת הקשר הסיבתי העובדתי.

37. כמו-כן, הוכח בפניי כדין, כי מתקיים קשר סיבתי משפטי בין נזק הגוף שנגרם לתובע בתאונה לבין השימוש שנעשה במשאית למטרות תחבורה. התאונה נופלת בגדר הסיכון התחבורתי. הנזק שנגרם לתובע בתאונה הוא בתחום הסיכון הרלבנטי שהפעילות בשמאית יצרה ואשר בגינה ביקש החוק להטיל אחריות. השימוש שנעשה במשאית למטרות התחבורה הוא ורק הוא יצר את הסיכון, שבתחומו נגרם נזקו של התובע. נזקו של התובע נופל במסגרת הסיכון שגרם השימוש במשאית (הירידה מן המשאית למטרות תחבורה – שימוש שהוא מוכר בחוק). נפילתו של התובע מן המשאית, נופלת לגדרי הסיכון התחבורתי שנוצר אגב פריקת המשאבה מהמשאית. הנפילה היא בוודאי אחד מהסיכונים המרכזיים הגלומים בפעולה של ירידה מהמשאית, סיכון שמאפייניו טמונים במשאית מעצם טבעה וטיבה ואינהרנטי לשימוש בה. וכן, הקשר הסיבתי במקרה דנן מתקיים גם לפי מבחן השכל הישר, המשולב במבחן הסיכון.

שאר טענות הצדדים

38. מסענו תם. מסקנתי דלעיל, מייתרת, למעשה, את הדיון בשאר טענות הצדדים.

התוצאה

39. התוצאה, היא כי התאונה היא תאונת דרכים, כהגדרתה בחוק. על הנתבעים 1 ו- 2 לפצות את התובע על נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה, והכל על-פי הוראות החוק. לפי כלל "ייחוד העילה" שבסעיף 8 לחוק.

התביעה נגד הנתבעת 3 נדחית בזה.

הנתבעת 2 תשלם לנתבעת 3 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך של 15,000 ₪.

וכן, ההודעה נגד הצד השלישי נדחית בזה, ללא צו להוצאות.

התיק נקבע לקד"מ בשאלת הנזק ליום 19.10.2014 שעה 9:30.

המזכירות תמציא פסק-הדין (החלקי) לצדדים ותזמן את התובע והנתבעים 1 ו- 2 לדיון שנקבע.

לפני החתימה על פסק-הדין, מבקש אני לציין, כי באי-כוח הצדדים, עו"ד ס. גאנם, עו"ד ע. בונשטיין ועו"ד נ. סגל שער אור, סיכמו את טענותיהם בצורה מעמיקה וממצה. המדובר בכתבי סיכומים ערוכים כמשנה סדורה ולמופת. כתבי הסיכומים היו לנו לעזר במלאכתנו ,ועל כך שלוחה תודתנו לבאי-כוח הצדדים.

ניתן היום, כ"ח אב תשע"ד, 24 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.