3. ברדה הובלות בע"מ – גמור

ע"י ב"כ עו"ד נורית סגל

נגד

צד ג' כלל חברה לביטוח בע"מ- גמור

ע"י ב"כ עו"ד עדנה בונשטיין

לפני מונחת בקשת הנתבעים 1-2 (להלן: "הנתבעים") להארכת מועד להגשת בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדות הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") מיום 27.2.2009 ומיום 19.6.2009 אשר קבעו, כי לתובע מר אחמד זערורה (להלן: "התובע") נותרה נכות רפואית צמיתה בשיעור של 30%, בגין קיבוע עמוד השדרה המותני, לפי סעיף 37 (3) א' לתקנות המל"ל, וזאת בעקבות התאונה נשוא כתב התביעה מיום 23.8.2007. אין חולק, כי קביעה זו היא קביעה על-פי דין, לפי סעיף 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: "החוק").

רקע

1. התובע יליד 13.3.1962, נפגע ביום 23.8.2007 בתאונת עבודה (להלן: "התאונה"). ביום 24.8.2014 ניתן פסק דין (חלקי) בשאלת האחריות, בו נקבע כי התאונה הינה תאונת דרכים, כהגדרתה בחוק ועל הנתבעים 1-2 לפצות את התובע על נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. התביעה כנגד הנתבעת 3 וההודעה כנגד הצד השלישי נדחתה. נוכח תוצאות פסק הדין (החלקי) מיום 24.8.2014, הגישו הנתבעים את הבקשה דנן להארכת מועד להגשת הבאת ראיות לסתור.

הבקשה

2. הנתבעים טוענים, כי בפני הוועדות הרפואיות של המל"ל שדנו בעניינו של התובע, לא עמדו תיקיו הרפואיים הנוגעים לעברו הרפואי, לא כל שכן נכות קודמת שנקבעה לתובע בעמוד השדרה המותני. התובע הסתיר ואף הטעה בתשובותיו את הוועדה, כי לא היה לו מצב קודם בעמוד השדרה המותני.

3. כן טוענים הנתבעים, כי בדיון ובקביעת הנכות של ועדות המל"ל, אין זכר למצבו הקודם ולנכותו הקודמת, והוועדה בחרה להתעלם מהתיעוד הרפואי שהונח בפניה.

4. הנתבעים ממשיכים וטוענים, כי הבקשה לקביעת דרגת נכות ופרוטוקול הוועדה, המתייחסים לתאונה משנת 2001, לא עמדו בפני הוועדות הרפואיות שדנו בתאונה נשוא התביעה משנת 2007, וזאת על אף שמדובר בפגיעה ובנכות בגב התחתון. לטענת הנתבעים, אין ספק כי היה מקום לקזז את הנכות הקודמת שהייתה לתובע בשיעור של 10% בגין הגבלה בתנועות עמוד שדרה מותני, ואשר נקבעה לו בתחילת שנת 2007 רטרואקטיבית החל משנת 2001, מהנכות שנקבעה לתובע בשנת 2009.

5. לבסוף טוענת הנתבעים, כי לאור המפורט לעיל ומאחר ובפני הוועדה הרפואית לא היה מונח תיקו הרפואי של התובע הנוגע לתאונת העבודה משנת 2001, קיימת עילה מובהקת לסתירת קביעת המל"ל. לחילופין ובמידה ויתברר כי בפני הוועדה עמדו כל תיקיו הרפואיים של התובע, הוועדה התעלמה בקביעת הנכות ממצבו הרפואי הקודם, והעדר קביעה לעניין שיעורו של המצב הקודם בנכותו של התובע, מהווה פגם משפטי מהותי המצדיק הבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה, ויש למנות מומחה בתחום האורתופדי, אשר יחווה את דעתו בנוגע לנכות התובע בגין התאונה.

התגובה

6. מנגד, טוען התובע, כי אין ממש בבקשה ודינה להידחות. לטענתו, הגשת הבקשה לוקה בשיהוי ניכר. הנתבעים העלו טענות כנגד קביעת המל"ל עוד בכתב הגנתם, אולם לא הגישו כל בקשה, אלא לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית לעניין הנזק המבוססים על קביעת המל"ל ואחוזי הנכות אשר נקבעו לתובע.

7. התובע ממשיך וטוען, כי בעקבות התאונה נשוא הדיון אובחן כסובל משברים בחוליות L1- L3, להבדיל מהאבחנה בתאונה משנת 2001- שם אובחן כסובל מפריקת דיסק בחוליות S1- L5. התובע עבר ניתוח קיבוע וחיבור לחוליות L1- L3 ניתוח אשר כשלעצמו מזכה בהגבלה קשה בשיעור של 30% נכות צמיתה במנותק מכל ממצא אחר קודם.

8. טענה נוספת בפני התובע היא, כי הממצא הקודם- פריצת דיסק בחוליה L5- S1, הובא לידיעת הוועדה הרפואית עת שהונח מולה צילום עמוד שדרה מותני וגבי, כפי שנתבקש על ידי הוועדה מיום 13.3.2008. בוועדה הרפואית מיום 2.9.2008, הובאה בפני הרופאים צילומים אשר מתוכם ניתן לראות את עמוד השדרה המתני והגבי כולל פגיעות בעבר, וככל הנראה הממצא של פריצת הדיסק S1- L5 לא השפיע על פגיעתו של התובע בתאונה משנת 2007, זאת לאור העובדה כי מדובר בפגיעות שונות ונכויות שונות.

9. טענה נוספת אחרת בפני התובע היא, כי הנכות שנקבעה לתובע מהתאונה משנת 2001 הינה בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה, כאשר הבדיקות הקליניות שבוצעו במהלך כל הוועדות הרפואיות בנוגע לנכויותיו כתוצאה מהתאונה בשנת 2007, אינן מעידות על כל מגבלה אובייקטיבית ממנה סובל התובע, וזאת למרות בלט הדיסק בגובה S1- L5אשר היה קיים עובר לתאונה.

10. לבסוף טוען התובע, כי לאחר התאונה בשנת 2007, השתנה מצבו של התובע לרעה והחל לסבול ממגבלה של ממש בתנועות עמוד שדרה מותני אשר משפיעה על תפקודו היום יומי ואינה מאפשרת לו לחזור ולתפקד כפי שתפקד עובר לתאונה, וכן, בעקבות התאונה נשוא התביעה, סובל התובע משברים הגורמים להגבלות בתנועות הגב. הנתבעים לא צירפו לבקשתם תיעוד רפואי אשר יציג, ולו לכאורה, אפשרות לנכות שונה מהנכות שפסקה הוועדה של המוסד לביטוח לאומי, ואף המסמכים שהוצגו על ידי הנתבעים, אינם מעידים על הגבלה משמעותית אשר היה בה כדי לקבוע כי לתובע קיימת נכות רפואית אשר משפיעה או קשורה לפציעותיו בגין התאונה נשוא התביעה, הואיל והאבחנות והממצאים שונים והקיבוע כשלעצמו מותיר נכות בשיעור 30%. על כן, דין הבקשה להידחות.

התשובה לתגובה

11. הנתבעים טוענים, כי התובע לא צירף לתביעתו חוות דעת מומחה מטעמו, ובמידה והיה נקבע ,כי מדובר בתאונת עבודה היה התובע מתחיל תהליך הגשת חוות דעת מטעמו. על כן, הנתבעים הגישו בקשתם רק כעת לאחר שנקבעה חבותם.

12. כן טוענים הנתבעים, כי הנכות בגבו של התובע בגין התאונה משנת 2001 נקבעה רק בתאריך 5.2.2007, כאשר הגיש את התביעה למוסד לביטוח לאומי רק בתאריך 10.11.2006, כעשרה חודשים לפני האירוע נשוא תיק זה. המוסד לביטוח לאומי לא דן במצבו של התובע עובר לתאונה משנת 2007, והתובע אף לא אמר אמת בתשובה לשאלה שנשאל בטופס התביעה, והשיב כי לא סבל בעבר ממגבלות או כאבים דומים.

13. הנתבעים ממשיכים וטוענים, כי אין לקבל את טענת התובע לפיה עמד בפני חברי הועדה חומר עבר בדמות צילומי הרנטגן של גבו המלמדים על פריצת דיסק בעברו, שכן אין אפשרות לאבחן פריצת דיסק בצילומי רנטגן, אלא רק בבדיקת MRI ובבדיקת C.T, אשר לא עמדו בפני הוועדה. כל שעמד בפני הוועדה, הינם פרוטוקולים של ועדות קודמות.

14. לבסוף טוענים הנתבעים, כי לבקשתם צורפו מסמכים המלמדים על נכות קודמת בגב שהוסתרו מוועדות המל"ל. אין ספק כי הוועדה הרפואית לא נחשפה לכל העובדות הרלבנטיות לגבי מצבו הרפואי של התובע קודם לתאונה. נכות שנקבעה בגב התחתון בעקבות תאונה קודמת וגרמה להגבלות בתנועות עמוד השדרה התחתון, מן הראוי שתובא בפני הוועדה.

דיון

15. סעיף 6 ב' לחוק, שעל-פיו מוגשת הבקשה דנן, קובע:

"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית-משפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו."

16. הרשות להבאת ראיות לסתור קביעת דרגת נכות לפי סעיף 6(ב) לחוק ניתנת במקרים חריגים, בנסיבות יוצאות דופן ואם בית המשפט השתכנע שבנסיבותיו של המקרה מן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו. (ראה- ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אחמד, פ"ד מה(4) 77 (1991)).

17. בית המשפט העליון הצביע על שני סוגי טעמים מיוחדים: הראשון, טעמים משפטיים הכוללים פגם מהותי בהליך שהתברר בפני המל"ל כגון תרמית או פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי. השני, טעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים כגון אם חל שינוי מהותי במצבו של התובע או נתגלתה נכות נוספת לאחר הקביעה הקודמת. נטל ההוכחה של הנסיבות יוצאות הדופן רובץ לפתחו של הטוען לקיומן. (ראה- בר"ע 634/85 עודה נ' "רותם", חב' לביטוח בע"מ, פ"ד לט(4) 505 (1985)).

18. הפסיקה נקטה בגישה מצמצמת ונמנעה מלהתיר הבאת ראיות לסתור גם במקרים בהם תיקו הרפואי של הנפגע לא עמד לנגד עיני הוועדה הרפואית בעת קביעת הנכות, על אף שבאותו התיק נכלל מידע רלוונטי מהעבר. הפסיקה קבעה, כי לצורך קבלת היתר להביא ראיות לסתור, יש צורך להוסיף ולהראות כי לו היו אותן עובדות בפני הוועדה, לבטח קביעתה הייתה משתנה (ראה -בר"ע (ת"א) 1679/04 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' גלינה לינדן (2005)).

19. כלומר, לא די בהבאת מסמכים רפואיים שלא היו בפניי הוועדה, אלא יש להראות שאילו מסמכים אלו הנוגעים למצבו של התובע ואשר אינם קשורים לתאונה היו מובאים בפניי הועדה היו בוודאי מביאים לתוצאה שונה.

מן הכלל אל הפרט

20. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי ראוי במקרה דנן להביא ראיות לסתור. התעלמות ועדות המל"ל מעברו של התובע ונכותו כתוצאה מהתאונה משנת 2001, מצדיקים היעתרות לבקשה.

21. מעיון במסמכים אליהם מפנים הנתבעים, ניתן להתרשם, כי בפני ועדות המל"ל לא הוצגה מלוא התמונה. מעיון בפרוטוקול ועדות המל"ל עולה ,כי לא עמד בפניהן מלוא התיעוד הרפואי הרלבנטי מעברו של התובע המתייחס לתאונה משנת 2001 . מבלי לקבוע מסמרות בענייננו,קיים יסוד סביר להניח, כי במידה והמסמכים בנוגע לתאונה משנת 2001 והנכות שנקבעה לתובע בגב התחתון היו עומדים בפני ועדות המל"ל, התוצאה , ככל הנראה, הייתה שונה. וועדות המל"ל לא דנו במצבו של התובע עובר לתאונה נשוא כתב התביעה, והתובע אף השיב בטופס התביעה, כי לא סבל בעבר ממגבלות או מכאבים דומים. מכאן, קיימת הצדקה למינוי מומחה רפואי שיתייחס למצבו של התובע ויקבע מהי תרומתה של התאונה משנת 2001 למצבו כתוצאה מהתאונה משנת 2007.

22. באשר לטענת התובע לשיהוי בהגשת הבקשה, הרי משהוגשה הבקשה בשלב זה וטרם דיון בשאלת הנזק, אין בטענה זו כדי לחסום את בירור הבקשה וקבלתה כמפורט לעיל.

23. מכל האמור לעיל, אני סבור, כי דין הבקשה להתקבל. הנני מתיר, אפוא, לנתבעים להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל.

24. החלטה בדבר מינוי מומחה וזהותו תינתן בנפרד ותשלח לצדדים.

25. הוצאות הבקשה יישקלו בסופו של ההליך במסגרת פסק הדין הסופי.

ישיבת ההוכחות הקבועה ליום 13.4.2015 נדחית ליום 29.11.2015 שעה 10:00.

הצדדים ידאגו לביטול זימון עדיהם למועד שנדחה ולזימונם למועד החדש.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ח אדר תשע"ה, 19 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.